שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק אין עומדין · דף לב:
ע"ב גמר' זה בגופו וזה בממונו. פי' והוי כעין. מצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מ"א ע"א) דממונו הוי כעין שלוחו. ומסתבר ממאן דממונו חביב עליו יותר מגופו (כדלקמן ס"א ע"ב), מאדם זה, גדולה צדקה יותר מתענית ודו"ק:
וכתיב ובפרשכם וגו'. בדיוק לא נקט וכתיב בתרי', משום דג' פסוקים מפסיקי' (עיי"ש ישעי' א'):
שנאמר ידיכם דמים מלאו. ופרש"י בישעי' "ובפרשכם "כפיכם "אעלים "עיני "מכם, "לפי "שידכם "דמים "מלאו. וז"ל הרמב"ם פט"ו מה' תפלה ה"ג, כהן שהרג את הנפש, אע"פ שעשה תשובה, לא ישא את כפיו, שנאמר ידכם דמים מלאו וגו', וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו' עכ"ל, והנה לפי מה שהעתקתי לישנ' דקרא בשפ"ח לרש"י ד"ה ובפרשכם עיי"ש, יש לעיין בדברי הרמב"ם למה הקדים סיפ' דקרא, לרישא דקרא ודו"ק:
שהרג את הנפש. אפילו בשוגג (אור"ח קכ"ח סל"ה):
מיום שחרב ב"המק ננעלו שערי תפלה שנאמר גם כי אזעק וגו'. פי' ופסוק זה ירמי' בזמן החרבן אמר (איכה ג'). והיינו דאית' (לקמן נ"ט ע"א) מיום שחרב ב"המק לא נראית "רקיע "בטהרתה שנאמר אלביש שמים קדרות וגו' עיי"ש, דהא סכות בענן לך מעבור תפלה כדלקמן (יעיין בשפ"ח לקמן נ"ט ע"א):
מיום שחרב ב"המק וכו' ואע"ג ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו וכו'. ומכאן י"ל (דברים א' מ"ה מ"ו) ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם, ופרש"י ולא שמע ה' בקולכם כביכול עשיתם מדת רחמיו כאילו אכזרי עיי"ש, ולפי מה דאית' כאן, י"ל דכך אמר משה לישראל, ראו מה שגרמתם, "ותשבו ותבכו "לפני "ה', ואף שתבכו והורדתם דמעות לפני ה' ובכל זה "לא "שמע "ה' "בקילכם וגו', הרי כביכול עשיתם מדת רחמיו כאילו אכזרי, שנעל בפניכם אפילו שערי דמעה.
ומכאן פי' (ישעי' נ"ו ז') והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו', וכתבתי בשפ"ח לגמר' לעיל ז' ע"א ד"ה והביאותים:
שערי תפלה. שערי ל' רבים, מכאן ראי' לדברי מגן אברהם סי' ס"ח בשם הכוונות, וז"ל המנהגים שנהגו בשרשי התפלה, אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים, נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד, ומה שנזכר בגמר' שוה לכל וכו' עכ"ל:
רבא לא גזר תענית' ביומ' דעיבא וכו'. ואע"ג דביום שגזר לא היו מתעניו, אלא למחרת, וי"ל דאפילו גזירת התענית לא גזר רבא ביומ' דעיב':
משום שנאמר וכו'. עי' בשפ"ח לגמר' (לעיל ט"ו ע"א) ד"ה משום דכתיב:
חומת ברזל. היינו קטרוג הס"ס וגונדא דילי', והוא של אדום, עי' בדניאל בחלום נבוכדנצר דמלכות אדום הוא ברזל, וכדאית' במדרש שהש"ית צווה ליקח למשכן "זהב וכסף ונחשת, הרמזים לג' מלכיות, משא"כ ברזל לא ציוה לקח, כי רמיזה למלכות אדום, והש"ית אמר גער חית קנה עיי"ש, ואע"פ שנבואת יחזקאל קח לך מחבת ברזל היה בזמן שליטת בבל, הנה הס"ס שר של אדום משותף עם כל המלכיות אפילו בזמן פרעה וכו', ועיין במהרש"א ח"א ד"ה וסכות בענן לך (מג"ת):
שנאמר ואתפלל אל ה' וכתיב בתרי' וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא. פי' ושם מפורש שהאריך משה והתפלל מ' יום ומ' לילית, ועיין (בדברים ט' כ"ו ושם י' י'):
מאי תקנתי'. פי' שתקובל "תפלתו ולא יבא לידי כאב לב ואמר יעסוק "בתורה, וממילא יהי' תרתי דקול תפלה, וקול תורה, כדכתיב הקול "קול יעקב:
יחזור ויתפלל וכו'. בדרך דרש י"ל יחזור פי' בתשובה, ואח"כ "יתפלל שנית, דודאי עונותיו היו מעכבים מלהשמע תפלתי:
חזק בתורה ואמץ במעשים טובים וכו'. וכ' במהרש"א "לשמור היינו למוד התורה, כדאית' ושמרת זו משנה (קדושין ל"ז). ולעשות היינו מע"ט, והא דכתיב בתפלה הכפל חזק ויאמץ, משום דתפלה צריך חזיק וכוונת הלב, ובדרך ארץ למה כתיב הכפל עיי"ש:
ותאמר וגו'. בנחמות ישעי', כתיב (שם מ"ט י"ד) ותאמר עיון עזבני ה' ואדני שכחני, התשכח אישה עולה מרחם בן במנה, גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך:
פרש"י עולה, עולל ויונק שלה:
מרחם, מלרחם:
גם אלה תשכחנה, ואפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך:
היינו עזיבה היינו שכוחה. פי' דאין שכוחה בלא עזובה, אבל עזובה בלא שכוחה משכחת לה:
על אשתו ראשונה. פי' אחר אשתו ראשונה:
א"ל הקב"ה "בתי. פי' לא בבחינת "אשה בלבד אתה לי, אלא אף בבחינת "בתי:
י"ב מזלות בראתי ברקיע. ז"ל רש"י ר"ה י"א ע"ב ד"ה ואזדו, גלגל חמה עגול הוא, חציו למעלה מן הקרקע, וחציו למטה מן הקרקע, ושנים עשר מזלות קבועין בו, וזה סדרן "טלה "שור "תאומים "סרטון "אריה "בתולה "מאזנים "עקרב "קשת "גדי "דלי "דגים וכו' עיי"ש, והנה הנך י"ב מזלות דאית' כאן, מסתבר שהן המה י"ב מזלות שקבועין בגלגל חמה, והיינו דאמר תליתי בו שס"ה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, אלא דיש לדייק דכאן אית' בראתי ברקיע, ושם פרש"י שקבועין "בגלגל "חמה, וחצי' הוא למעלה מקרקע, וחציו למטה מן הקרקע (ועיין בשפ"ח לרש"י ד"ה לגיון מה שהעתקתי ממהרש"א) ודו"ק:
ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו וכו'. בכולן אמר "בראתי "לו וכו', וכאן אמר "תליתי "בו וכו', י"ל לפי שכאן מיירי מכוכבים, שהם תלוים בו:
כנגד ימות החמה. שהם שס"ה ימים, דימות הלבנה הם שנ"ד ימים בשנה פשוטה:
ואת אמרת עזבתני ושכחתני. בתמי', ואם כעין "עזובה את, שאין ב"המק קיים, אבל "שכוחה "אי "אתה יכולת להיות, שהרי כל אלה שנבראו בשבילך, הם לפני תמיד לזכרך, והיינו דאמר מיד, התשכח אשה עולה וכו' גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך:
עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר. מל' "עולה דרש "עולות "אילים, ומל' "בן "בטנה דרש "פטרי "רחמים. ודע על עולה שייך בפשיטות ל' הקרבה שהיא כולה כליל, ועל בכור פטר רחם שייך ג"כ ל' הקרבה, לפי שדם הבכור נזרק על המזבח והחלב נקטר (כרמב"ם פ"א מה' בכורות ה"ב):
שההקרבת לפני במדבר. אפשר שאמר "במדבר, לפי שהוא זכרון לישראל לטובה כמו שנאמר (ירמי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר וגו'. ועל זה אמרה כנ"י מאחר שאתה זוכר מעשה מדבר, שמא לא תשכח מעשה עגל שהיה ג"כ מעשה מדבר וכו' או שמא תשכח מעשה סיני, שהי' ג"כ מעשה מדבר והשיב הקב"ה ואנכי לא אשכחך:
מעשה בחסיד אחד וכו'. עיין בשפ"ח (לעיל י"ח ע"ב) שהעתקתי, כ"מ שנמצא בש"ס מעשה בחסיד א' הוא ר' יהוד' בן בבא או ר' יהוד' בר אילעי עיי"ש. אותו חסיד היה בטוח שיקבל ההגמון תשובתו (מגן אברהם סי' ק"ד סק"א):
ובא שר א' וכו'. נראה דשר זה אף שהיה רק שלטון, אבל היה בידו להמית, דאל"כ אין זה רבותי' כ"כ, וכעין שכתב מ"א סי' רכ"ד סק"ה עיי"ש, והיינו דא"ל אלו היית עומד לפני מלך ביוד ובא חברך וכו':
והלא כתיב בתורתכם רק השמר לך וגו'. ומכאן דרשינן אפילו המקלל עצמו עובר בלא תעשה (שבועות ל"ו ע"א ורמב"ם בה' סנהדרין ורמ"א ח"מ סי' כ"ז), מכל שכן כי האי דהכא:
בשנתתי לך שלום וכו'. פי' אני הקדמתי ונתתי לך שלום, ל"ל "חזרת לי שלום, אלא הלוא מזה נראה שאינך שלום עמי, ואתה מורד עלי, לכן אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע דמך מידי:
אם הייתי חותך ראשך בסייף וכו'. אמר "בסייף, אפשר לפי שכך היתה מיתתן של מורדי מלכות, וכן מוכח ג"כ מהא דהשיב השר היו חותכין ראשי בסייף. ודע דאף של מורד במלכי "ישראל כך דינם, דז"ל הרמב"ם פ"ג מה' מלכים ה"ח, המורד במלך ישראל, אפילו גזר על א' שילך למקום פלוני ולא הלך וכו', וכן כל המבזה את המלך, או המחרפו, יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא "בסייף לבד וכו' עיי"ש:
היית מחזיר לו. פי' ודאי פשיטא שלא היית "שואל "בשלומו, אבל אשאלך אם היית "אפילו "מחזיר "לו, ולפי ששר א"ל לעיל, ל"ל שחזרת "לי "שלום, לכן א"ל כך, עי' ט"ז אור"ח סי' תר"ד:
דף ל"ב ע"ב רש"י ד"ה עלה ראש הפסגה. בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה עכ"ל, כלומר אף שלא נענה ליכנס לארץ, אפ"ה נענה בדבר תפלה זו "להראותך "אותה, הרי נענה שתפלתו עשה מחצה, דמשה ביקש ב' דברים, אעברה נא, ואראה את הארץ וגו', והשיבו הקב"ה תפלתך עושה מחצה, דהיינו עלה ראש הפסגה הראיתיך בעיניך, אבל כי "לא "תעבור את הירדן. ויש מי שפי' דה"ק אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עלה ראש הפסגה, ודרש "בדבר "הזה, דהיינו ע"י תפלתך נתרציתי להראותך אותה "עלה "ראש "הפסגה:
רש"י ד"ה ובפרישכם כפיכם. אי לאו דגדולה תפלה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרישכם וכו' עכ"ל, ואין לומר דילמא קרא זו ואין צריך זו קאמר, זה אינו דהא כן כתיב (ישעי' א' ט') ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, ומדקאמר גם כי תרבו תפלה וגו', הרי מוכח דקרא לא זו אף זו קאמר, ועי' בשפ"ח לגמר' לעיל כ"ב ע"ב ד"ה והא:
רש"י ד"ה ונתת אותה קיר ברזל. סימן למחיצת ברזל המפסקת בינו לבינם עכ"ל, פי' דכך כתיב (יחזקאל ד' ג') ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינותה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל עיי"ש, הרי מסיפא דקרא, דכתיב "אות "היא "לבית "ישראל, שפיר קדריש כאן נפסקת חומת ברזל "בין ישראל "לאביהם "שבשמים, דאלו מריש' דקרא, משמע המחיצת ברזל היא, בין ירושלים דוק'. והא דקדריש מפסוק זה מיום שחרב ב"המק נפסקה וכו', י"ל לפי שיחזקאל בזמן החורבן היה (כרש"י יחזקאל א' נ') יחזקאל עלה עם החרש והמסגיר שגלו עם יהויכין עיי"ש. ועי' במהרש"א וז"ל וכינוי דבינך, על יחזקאל קאי, הוא במקום ביני ובין העיר:
רש"י ד"ה ומעיין בה. מצפה שתעשה בקשתו ע"י הארכתו סוף שאינה נעשית וכו' עכ"ל, והא דסוף אינה נעשית, י"ל הטעם כדאית' (סנהדרין כ"ו ע"ב) מחשבה מועלת אפילו לד"ת, שנאמר מפיר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושי', ופרש"י שאין מחשבתו מתקיימת, אפילו אומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכת בגירס' עיי"ש, כן הכא נמי מחשבתו שמעיין בה, גורמת שסוף אינה נעשית בקשתו:
רש"י ד"ה ועץ וכו' עכ"ל, לישנ' דקרא (משלי י"ג י"ב) תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה:
רש"י ד"ה דרך ארץ. אם אומן הוא לאומנתו וכו' אם איש מלחמה הוא למלחמתו עכ"ל, הא דסיים רש"י "אם "איש "מלחמה "הוא "למלחמתו, י"ל משום דמהאי קרא, דדריש מיני' חזוק לדרך ארץ, (שמואל ב' י' י"ב) חזק ונתחזק בעד עמנו, הוא כתיב בענין מלחמה שעשה דוד עם בני עמון וארם עיי"ש:
רש"י ד"ה לגיון וקרטון וגסטר'. שמות של שררה וכו' עכ"ל, וכתב במהרש"א ונקט בגמר' ז' מיני שררה, זה למעלה מזה, "מזל "וחיל "ולגיון "ורהטין "וקרטון "וגסטרא "וכוכבים, נגד ז' כוכבי לכת, אשר בז' רקיעים, זה למעלה מזה, וכן נקט מספר של שלשים, דהיינו נגד ל' ימי החדש, דבכל יום מהחדש, ממונה אחד מהם עכ"ל. והנה רש"י לא ציין "רהטון, אלא ציין שלשה, "לגיון "וקרטון "וגסטר', אבל ממה' שפרש"י ארבע', דהיינו "שלטון "והגמון "ודוכוס "ופחה, משמע דיש לגרוס "רהטון, ופי' ארבע' נגד ארבעה ודו"ק:
רש"י ד"ה עולה. כמו עולות וקרבנות עכ"ל, ואפשר שרש"י ז"ל היה גורס בגמר' שלפניו, כמו שהגי' הגר"א, במקום עולות "אילים, מגי' עולות "אישים:
רש"י ד"ה ואנכי זה מעשה סיני. שנאמר בו אנכי ה"א עכ"ל, פי' אבל "מעשה "סיני של ישראל שהבטיח הקב"ה שלא ישכח, הוא שהקדימו ישראל נעשה ונשמע, ואית' (קידושין מ' ע"א) מחשבה טובה מצרפ' למעשה, כל שכן דבור טוב שמצרפ' למעשה:
רש"י ד"ה הא דאפשר בקיצור. כגון שסמוך לגמור תפלתו עכ"ל, אבל בטור ובש"ע סי' ק"ד כתבו, וז"ל אם אפשר לו לקצר, כגון שיאמר תחלת ברכה וסופה, ובענין זה יוכל לסיים קודם שיבוא אליו,, יקצר עיי"ש, וא"כ לפי דבריהם משמע אפילו התחיל להתפלל, אלא שיכול לשער שיאמר תחלת כל ברכה וסופה, יקצר:
תוס' ד"ה קודם תפלתו מניין שנאמר אשרי יושבי ביתך. (א) ולפיכך תקנו לומר זה הפסוק קודם תהלה לדוד לאפוקי מהני דאמרי (ב) אשרי הרבה עכ"ל:
א ולפיכך תקנו וכו'. ז"ל הרא"ש בפרק א' סי' ו', מה שאנו פותחין באשרי יושבי, משום דמיניה נפק' לן (לקמן ל"ב ע"ב) צריך אדם שישהה שעה א' קודם שיתפלל, וגם מסיימין ואנחנו נברך יה, כדי שיסיים בהללויה עכ"ל, וטור בשם רב עמרם גאון כתב שהוא כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה, והנה זה הטעם שייך רק בפסוקי דזמרה (ועיין במעדני יו"ט בפרק א' סי' ל' סק"ה):
ב אשרי הרבה. פי' לאפוקי מאותן שאמרי' שאר פסוקי דאשרי שבתהלים, ועי' בשפ"ח לעיל ד' ע"ב לגמר' ד"ה מפני (כן למדתי מס' מגיד תעלומה):