אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) מאימתי פרק ראשון › דף יג.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

מאימתי פרק ראשון · דף יג.

דף יב:

ע"א גמר' אל תזכרו ראשונות זה שיעבוד מלכיות. והא דקאמר לעיל שיהי' שיעבוד מלכיות עיקר, י"ל היינו שיעבוד מלכיות רביעית, שהיינו פזורים בד' כנפות הארץ ומלחמת גוג ומגוג, שהרעו לנו הרבה (מג"ת), והא דקאמר כאן אל תזכרו ראשונות, זה שיעבוד מלכיות, היינו כגון בבל מדי ויון (מהרש"א), ועיין בשפ"ח לגמר' לעיל:

ראשונות זה שיעבוד מלכיות וקדמוניות וגו' זה י"מ. ואע"ג די"מ קודם לשיעבוד מלכיות, י"ל דל' קדמוניות, הוא ל' יותר מוקדם מל' ראשונות. ובס' עיון יעקב כתב קרא לי"מ קדמוניות, דהיינו שנעשה קודם מתן תורה עיי"ש:

שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש. משמע דפגיעות נחש, יותר סכנה מפגיעת ארי, ועיין (לקמן ל"ג ע"א) נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת, נפל לחפירה מלאה נחשים מעידין עליו עיי"ש ודו"ק, ודע דבתוס' ר"י חסיד גרס עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב, לפי שהדוב עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי עיי"ש:

כך ישראל צרות אחרונות משכחות הראשונות. וכעין דאית' (סוטה מ"ט ע"א) משחרב ב"המק אין יום שאין בו קללה, ובכל יום קללתו מרובה משל אתמול וכו' עיי"ש, והרי הוא כדמיון המשל דזאב וארי ונחש דהכא:

אברם הוא אברהם. פסוק הוא (בד"ה א' א' כ"ז), ודרשינן עלה בתוספתא בתחלה נעשה אב לארם וכו', והוא ל' סיום התוספתא דלעיל, תני' א"ל בן זומא לחכמים, ואיידי דאייר' לעיל מענין עיקר וטפל, מביאו כאן ועיין בתוספתא בפ"ק, ובצל"ח:

אב להעולם כולו וכו' שרה להעולם כולו. פי' דאית' (מנחות כ"ט ב') עו"הז נברא בה"א עיי"ש, א"כ שפיר מרומז בה"א שנתוסף לאברהם, ובה"א שנתוסף לשרה, "אב יושרי לכל העולם כולו סנגרא בה"א:

נעשית שרי לאומתה. לאומתה, פי' לבני ארם, שעל זה נקרא אברהם מתחלה אברם, ואשה כבעלה, והיינו שרי דמשמע שררה מיוחדת, וכפרש"י שרי לשון יחיד משמע שרתי (יפ"ת):

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי. מסתבר דאף לבר קפרא פריך, דהא כי שרה שמה, משמע עשה:

התם קב"ה אמר לאברהם וכו'. פי' אברהם הוא שנצטוה שלא יקראנה שרי, אבל כ"ע לא נצטוו עליה (ע"י):

כל הקורא ליעקב יעקב הכי נמי. והא דלא נקט כל הקורא לישראל יעקב, כמו שנקט הקור' לאברהם אברם, הקורא לשרה שרי, י"ל משום דעדיין יקרא בשם יעקב. ודע הא דהקפיד הכתוב גבי אברהם, ולא הקפיד גבי ישראל, י"ל דאית' דאות ה' נטל הקב"ה משמו הגדול, ונתנו לאברהם, לכן הקפיד שלא לגרוע אותו אות שהוא משמו הגדול, משא"כ שם ישראל הרי בתוכו אות יו"ד והוא ג"כ בשם יעקב, לכן לא הקפיד הכתוב (סמיכות חכמים). וכבר עמדו במפרשים למה לא נזכר בפוסקים לאו ועשה הזה עיי"ש. ובמגן אברהם סי' קנ"ז מביאו עיי"ש. ונכון לידע דברי הירושלמי בפרקין, למה נשתנ' שמו של אברהם, ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה, אלו, אבותיו קראו אותו בשמו, אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק:

התם נביא הוא דקא מסדר שבחי' דרחמנ' וכו'. ויש מקשים איך קרי' לי' הש"ס, נביא דקמסדר לשבחי', והא הם דברי הלוים ישוע וקדמיאל (נחמי' ט' ה') והם לא היו נביאים, ולא נחשבו בסדר עולם לנביאים, עיין רש"י מגילה י"ד ע"א. ועיין ירושלמי כאן דלא קרי להו רק אנשי כנס"הג, ולא נביאים (הג"רצח ענף יוסף). ואפשר נביא קאי על הכותב ספר נחמי', ועיין (סנהדרין צ"ג ע"ב) כל מילי דעזרא נחמי' בן חכליה אמרינהו, ופרש"י רוב דברים שבס' עזרא נחמי' אמרם עיי"ש, ועיין (סוכה ל"ז ע"א) שנקרא ס' נחמי' בשם עזרא עיי"ש, ועיין ביצה כ"ז ע"ב רש"י ד"ה אין, ובהג"ר עקיבא איגר ז"ל שם:

סליק פרק מאימתי

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה