אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) מאימתי פרק ראשון › דף ה.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

מאימתי פרק ראשון · דף ה.

דף ד:

ע"א גמר' ת"ח מיבעי לי' למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי וגו'. נקט דוק' פסוק זה, י"ל כי מכאן מוסר גדול, אם אתה אומר בידך אפקיד רוחי, הרי חיות שלך אתה מוסר ומפקיד ביד הקב"ה, כל שכן שתפקיד בידו ממונך וכבודך וכל אשר לך:

ירגיז. לשון רוגז, ולשון יגביר, כלומר ברוגז ובכל כוחו יגביר יצר הטוב, שיעשה מלחמה עם יצ"הר (נ"י):

נצחו מוטב. ל' מוטב י"ל דאם יצרו הטוב, וכן תורתו, וכן קריאת שמע שלו, הוא באופן הטוב, כדבעי למהוי במסירת הנפש, אז בע"כ מנצחו בהם את היצ"הר, ולפי"ז מוטב קאי על יצרו הטוב, ותורתו, וק"ש, דזה הנצחון, הוא לך סימן, שהם היו טובים:

ואם לאו יעסוק בתור' וכו' ואם לאו יזכיר לו יום וכו'. ואין להקשות מאחר שבתורה וק"ש ספק נוצח, ובהזכור לו יום וכו' ודאי ינצח, למה לא יקח בידו מיד דבר שודאי ינצח, ויתרפא בו רפואת הנפש, והא בעניינ' הגוף ודאי יעשה כן, די"ל שגנאי לאדם שלא ינצח יצרו עד שיזכור יום וכו', ורצונו יתברך הוא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. א"נ משום שברשעים נאמר (ישעי' כ"ב י"ב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות, לפיכך בהזכרת יום וכו', אין ודאי שנצח, אא"כ עסק בתחלה בתורה, ואמונת היחיד דהיינו שיקרא ק"ש:

והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים. לפי דרשת רז"ל הל"ל ואתנ' לך את לוחת האבן והתורה אשר כתבתי והמצוה להורותם, דהא כך הסדר י' הדברות תנ"כ משנה גמר', וי"ל דהיינו דמסיים מלמד, ר"ל מזה שנכתב כסדר הזה, מזה למד שכולם נתנו למשה מסיני, ולא הקדים המאוחר, ולא איחר המוקדם:

אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים. וי"ל דאית' (מגילה י"ד ע"א) הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא הנבואה שהוצרכה לדורות, ללמוד תשובה או הוראה, נכתבה, ושלא הוצרכו לא נכתבה עיי"ש, והיינו אשר כתבתי להורותם, ר"ל שנכתבה אשר הם להוראה לדורות, אלו נביאים וכתובים:

וא"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו. מוסף אדלעיל, דלמעלה א"ר יצחק כאילו אוחז חרב וכו', משמע דלכל הפחות צריך ללחום עמהם (עיין קידושין כ"ט ע"ב), וכאן מוסיף וקאמר שמזיקין בדילין ומפרישין ממנו לגמרי. ואין להקשות דר' יצחק אדר' יצחק, די"ל דלפי כוונת הקורא, הן הן הדברים, דכשקורא ק"ש בכוונ' כעין שכתבתי בריש פרקין בד"ה מאימתי, דקריאת שמע ראי' שישראל אהובים יותר ממ"הש, שישראל מזכירי' השם אחר ב' תיבות עיי"ש, הרי ממי שהוא כ"כ אוהבו של הקב"ה, ודאי כל המזיקין בדילין הימנו לגמרי:

כר הקורא ק"ש על מטתו וכו' ואין עוף אלא תורה. פתח בק"ש וסיים בתורה, משום דק"ש תורה היא, כרש"י תהלים קי"ט (מפרשים):

אלא אימ' כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מבי' עליו יסורין. ומפרש יסורין שהם מכוערין ועוכרין אותו, ואע"ג דגם זה כמפורש בקרא, דהא מכלל הן נשמע לאו, די"ל דאי מכללא הוי אמינא לא שכר ולא עונש (כקדושין ס"א ע"ב), קמ"ל ר' יוחנן דמי שאפשר לעסוק ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו ייסורין, ומפרש ייסורין מכוערין ועוכרין אותו, שאין זוכה לכת השמחין ביסורין, שעליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (גיטין ל"ו ע"ב):

אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח. דקיי'לן בב"ב מוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן (מהרש"א), וי"ל בדיוק נקט מוכר חפץ, ולא נקט מוכר דבר, לפי שחפץ הוא ענין רצון, כדכתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג' י"ב ערש"י) דבמכר כזה מוכר עצב. וגירסת עין יעקב אדם מוכר חפץ מחבירו, ג"כ ניח' דל' זה מוכח דקנין נעשה ע"י רצון הלוקח. ונוסחת כתב יד (מדקדוקי סופרים) אדם מוכר כלי חפץ ראי' למה שכתבתי:

אם רואה אדם שיסורין באין עליו וכו'. שלא ימתין עד שירגיש (שמעתי מאדמו"ר הגאון אב"ד דפה שליט"א):

שנאמר נחפשה דרכינו וגו'. כתיב בדיוק נחפשה, דענין חיפוש הוי בנרות (פסחים ו' ע"ב), שהפשפש יהי' יפה יפה, ואח"כ ונשובה וגו':

פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. והא דמקשין האיך קאמר ולא מצא, כיון שיש בידו עביר' דביטול תורה, י"ל דה"ק דלכך לא מצא, לפי שביטל התורה, ואין בור ירא חטא, לידע מה חטא (עוללות אפרים):

כל שהקב"ה חפץ בו. פי' חפץ בו להרבות שכרו (ע"י):

שנאמר ה' וגו' לישנ' דקרא (ישעי' נ"ג ו') וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח:

מה אשם לדעת אף היסורין לדעת. "אשם" בגמטרי' "היסורין", וברמז זה מיושב למה נקט הקרא דוק' אשם, ולא שאר קרבן, (ועיין כאן פרש"י אשם קרבן, ושם בישעי' נ"ג פרש"י אשם זה ל' כופר), וגמטרי' ג"כ "יאריך ימים":

אשם לדעת. שנאמר לרצונכם תזבחוהו:

שתלמודו מתקיים בידו. שיזכה לשמור ולעשות "ולקיים "בידו מה שלמד, והיינו דאמרו ג"כ (מ"ק כ"ח ע"א) אשרי מי שבא לכאן "ותלמודו "בידו, א"נ בידו בא לרמז, כמו שביד יש ה' אצבעות, כך שכר תורתו כפולה חמשה, כדאית' במדרש לומד תורה בדוחק, שכרו ה' פעמים יותר מהלומד שלא בדוחק:

אלו ואלו יסורין של אהבה הן. אלו אלו, ר"ל אפילו כשיש ביטול תורה ותפלה, וכתבו המפרשים הטעם, דהא חשב לעשות מצוה הוא, רק שנאנס ולא עשאו מחמת אונס יסורין, לכן הוין יסורין של אהבה, דהא מעלין עליו, כאילו למד והתפלל:

אל תקרי תלמדנו אלא תלמדינו. פי' אל תקרי תלמדנו, אלא תלמדינו, הד' בצר"י וביו"ד, והנו"ן רפי למדבר בעדם לרבים, כלומר תלמד לנו, אבל תלמדנו בדגש נסתר ליחיד (ס' חכמת מנוח), אבל במהרש"ל גרס אל תקרי תלמדנו אלא למדתנו:

ק"ו משן ועין מה שן ועין. בקרא נקט ברישא ענין עין, ואח"כ ענין שן (שמות כ"א כ"ו כ"ז) ובש"ס הקדים ונקט שן ועין, וי"ל שהקו"ח בנוי' טפי ממה דיוצא לחירות בשן, ממה שיוצא בעין כמובן:

שן ועין שהן א' מאבריו דאדם. באהלות פ"א מ"ח מפורש דשן לא הו' מאבריו דאדם, וז"ל הרמב"ם בפ"ב מה' טומאת מת ה"ז, רמ"ח איברים יש באיש, כל א' מהן בשר גידי' ועצם, ואין השינים מן המנין עיי"ש, וכאן משמע דשן נקרא אבר ודו"ק:

שממרקין הוא מל' ומורק ושוטף במים, וז"ל פי' המשניות לרמב"ם זבחים פי"א מ"ט, מריקה היינו הכיבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלים, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה עיי"ש:

מלח ממתקת את הבשר. ממתקת לאו ל' מתוק, אלא ל' ערב וכפי' רש"י (שיר ה' ט"ז) חכו ממתקים, דברים ערבים. וז"ל מהרש"א מלח ממתקת הבשר, שנכנס בבשר ומוציא הדם, וממתקת הבשר, כך היסורים נכנסים בבשר האדם, ומוציאין רתיחת הדם, המביאו לחטא, ועונותיו מתמרקין ממנו עכ"ל:

ג' מתנות טובות וכו'. ואין לומר הא גם שבת נקרא מתנה טובה (ביצה ט"ז ע"א) די"ל ג' אלו תורה וא"י ועוה"ב, לא נתנו אלא בייסורין, משא"כ שבת:

כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר וכו'. או או קתני:

דף ה' ע"א רש"י ד"ה זה מקרא. ואז חומש נבא שמצוה לקרות בתורה עכ"ל:

(א) חומש. פי' דגוף התורה נקרא בלשון התלמוד מקרא, משום דבעי לקרותה בכתב בנקודתה ובפיסוק טעמים (מהרש"א):

ב שמצוה לקרות בתורה. פי' כדאית' (בקידושין ל' ע"א), ופסק כן ברמב"ם ובש"ע, וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' ת"ת הי"א, חייב אדם לשלש את זמן למודתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבע"פ, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו וכו', והאיך יוצא האסור והמותר וכו', והוא הנקרא גמרא עכ"ל, ודוחק לומר שקאי על פ' זכר:

רש"י ד"ה כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו. להרוג את המזיקין עכ"ל, פי' דהוה כחרב של שתי פיות אחד לימין ואחד לשמאל, כדי להרוג את המזיקין של הימין ושל שמאל, לפי שיש קליפות ימינים מצד ישמעאל, ושמאלים מצד עשו, ובהתעצלו ממצות עשה, יתגברו הימינים ח"ו, ובעברו הל"ת יתגברו השמאלים, ומה"ט ג"כ רבבתא מימינא אלפא משמאלי' (לקמן ו' ע"א), דהא הימיני' מתגברים מצד ביטלת מצות עשה, וביטול מ"ע שכיח, ובפרט ביטול תורה ויראה ואהבה, משא"כ עובר על ל"ת בפועל אינו שכיח כ"כ, ולכן קמ"ל דק"ש יש בסגולתה בקבלת עול מלכות שמים להרוג הימנינים והשמאלים, וזהו חרב של שתי פיות להרוג בב' צדדים (מגיד תעלומה). ובזה י"ל (ישעי' נ"ד ג') כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו, ור"ל כי ימין ושמאל, היינו על ישמעאל ועשו תפרוצי, ולא על אלו בלבד, אלא וזרעך עוד שאר גוים יירש וגו', ואמר בפירוש ישמעאל ועשו, לפי שהם הריעו הרבה לישראל, וכעין שפרש"י (תהלים י"ח א') ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, ופרש"י ופלא שאול בכלל היה, אלא לפי שהיה קשה עליו, ורודפו יותר מכולם, כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ב') וראו את הארץ ואת יריחו עכ"ל. ומכאן י"ל (דברים י"ז י"א) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ועיי"ש בפרש"י, ולפי הענין כאן י"ל ימין, היינו לרמז למ"ע, ושמאל, לרמז ללא תעשה, וגם פרש"י יש לפרש על דרך זה. ועוד יש לפרש בזה הרבה פסוקים:

רש"י ד"ה מאי משמע. דבקריאת שמע עכ"ל, פי' דבק"ש שעל מטתו, על זה מפרש מרישא דעניינ', ירננו על משכבותם:

רש"י ד"ה התעיף עיניך בו. אם תכפל וסגרת עיניך בתורה וכו' עכ"ל, פי' וכפלת מתרגמינן ותעיף, כי כפילת העפעפים, הוא סגירת העינים (הגרי"ע):

רש"י ד"ה ובני רשף יגביהו עוף. העוף מסתלקת ממך עכ"ל, פי' התורה שנקרא עוף, יגביהו ממך רשף, היינו מזיקין שנקראו רשף, או יסורין שנקראו ג"כ רשף, כולם התורה שנקראו עוף, מסתלקת הכל ממך. ומה שפרש"י מסתלקת כתבו המפרשים שצריך לומר יסתלקת:

רש"י ד"ה קטב מרירי. זה שם שד הצהרים (בפסחים קי"א ע"ב) עכ"ל, דגרסינן התם קטב מרירי, תרי קטבי הוה, חד מיקעי טיהרא, וקטב מרירי שמו, וחד מבתר טיהרא, וקטב ישוד צהרים שמו עיי"ש, ולכאור' כאן משמע מפרש"י דחד הוא, ועוד יש לדקדק דכאן וכן בפסחים, משמע דתיבות קטב מן השם הוא, ורש"י בפי' החומש (דברים ל"ב כ"ד) קטב מרירי, פרש"י וכריתות שד שמו מרירי, קטב, כריתה, כמו אהי קטבך שאול עכ"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה ולחומי רשף. כתיב בין רעב למזיקין נדרש לפניו ולאחריו יסורין ומזיקין עכ"ל, כוונת רש"י ליישב, משום דכאן דרש, ואין רשף אלא יסורין, ולעיל קאמר ואין רשף אלא מזיקין, לכן פרש"י לפי שכתוב ולחומי רשף, בין רעב למזיקין, שכך כתיב בקרא (דברים ל"ב) מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי, לכן נדרש תיבת ולחומי רשף, לפניו ולאחריו, ליסורין (שרעב היינו יסורין), ולמזיקין, ושניהם דהיינו יסורין ומזיקין, התורה שנקרא עוף מסתלקת אותם ממך (מפרשים):

רש"י ד"ה פשפש ולא מצא. לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבוא עכ"ל, פי' לפי מדותיו של הקב"ה, שהם מדה כנגד מדה (סנהדרין צ' ע"א) לא מצא, לכך יתלה בביטול תורה, לפי שת"ת כנגד כולם, ויש בביטולה, מעין כל העבירות, וכן פי' בס' מגיד תעלומה:

רש"י יסורין של אהבה. הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו עכ"ל, ופי' בצל"ח דאדם בריא וחזק, יותר נקל לו לעסוק בתורה ומצות, מחולה שלחלישות כחו הוא עבודה קשה, ולפום צער' אגרא, וזהו פעולת היסורים, להרבות שכרו עיי"ש. לפי"ז נמצא שאדם זוכה לשכר מצות בב' דרכים, חדא כשקיים מצות בונה שטוב לו, כגון בכספו ובמאכלו שמברך אחריו, ובמענג השבת ויו"ט וכדומ', שנית, ע"י יסורין של אהבה, וי"ל בזה היינו שאמר איוב לאשתו (איוב ב' י') גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא נקבל, בתמי', פי' "גם "את הוי' ריבויי", ור"ל וכי שכר מצות שבאים במה שטוב לאדם, נקבל, והשכר שבא ע"י יסורין של אהבה, לא נקבל בתמי' רש"י ד"ה נאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית. אחר הקללות נאמר במשנה תורה עכ"ל, פי' אחר קללות תוכחה שבס' דברים, כתיב (שם כ"ח ס"ט) אלה דברי הברית אשר ציוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ופרש"י מלבד הברית, קללות שבתורת כהנים שנאמר בסיני עכ"ל, והרי נמצא דכבר נאמר ברית על היסורין שנאמרו בס' ויקרא, אלא שלא כתיב שם בפירוש ברית ודו"ק:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה