אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) מאימתי פרק ראשון › דף ד.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

מאימתי פרק ראשון · דף ד.

דף ג:

ע"א גמר' ואח"כ שר צבא למלך יואב. פי' עד כאן דברי ר' יוסף שאמר שסדר שעשו כך היה, בתחלה יועצים באחיתופל, ואח"כ נמלכי' בסנהדרין, ואח"כ שואלים באורים ותומים, ואח"כ יצא יואב למלחמה, והכל מרומז בקרא, ואחרי אחיתופל זה יועצים באחיתופל, ובניהו בן יהוידע זה סנהדרין, ואביתר אלו אורים ותומים וכו':

משה לעולם הוה ידע וכו'. ר"ל לעולם משה הוה ידע, ודו"ק:

משה קסבר. תיבות משה ליתי בשאר נוסחות בדאי הוא. בדאי פי' המצאת המחשבה, וכעין זה אית' מנחות נ"ב ע"ב, וכמו החדש אשר בדה מלבו (מלכים א' י"ב ל"ג):

לדוד שמרה נפשי וכו'. הכי כתיב (תהלים פ"ו) תפלה לדוד הטה ה' אזנך כי עני ואביון אני, שמרה נפשי כי חסיד אני וגו' (ועיין בס' סמיכות חכמים), והש"ס נקט כאן בקיצור ודו"ק:

שכל מלכי מזרח ומערב. נקט מלכי מזרח ומערב, וכן בכמ' דוכתי, לפי שיישוב עולם כולו, הוא מקצה מזרח עד קצה מערב, אבל בקצה דרום וקצה צפון, אין שם ישוב מפני הקור וחום כמ"ש התוכניים (מהרש"א). והיינו דכתיב (תהלים קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. וכן הא דכתיב (תהלים ק"ז) ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים, כתיב ברישא ממזרח וממערב, לפי ששם רוב ישוב העולם, ורוב גליות:

שכל מלכי וכו' ישנים עד ג' שעות. וכן (לקמן ט' ע"ב) אבל (לקמן ז' ע"א) בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחי' כתריהם בראשיה' וכו', והא זריחת השמש הוה קודם ג' שעות הרבה, ועיין בשפ"ח לעיל ג' ע"ב לרש"י ד"ה ור' נתן.

ודע דבנוסח כתב יד לא גרס בשעה שהחמה זורחת, אלא בשעה שמלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם וכו' ודו"ק:

ואני ידי מלוכלכו' בדם ובשפיר ובשלי' כדי לטהר אשה לבעלה, לפי שבדם האשה יש מראות טהורים (עיין נדה י"ט ע"א), ובשפיר ובשלי' ג"כ שייך לטהר האשה, דהא יש לה דמי טוהר ל"ג כמו לזכר, והיינו דאמר כדי לטהר אשה לבעלה, דהא רק לבעלה טהורה בימי טוהר, ולא לתרומה ולא לקדשים, ועיין שיטות הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי ביאה הי"ג, דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם עיי"ש. ודע שאמר כדי לטהר אשה לבעלה, לפי שכח דהתיר' עדיף לי' (מפרשים):

ולא עוד וכו' אני נמלך במפיבשת רבי וכו'. ואין לומר דעבד כן כי היכי דלימטי' שיבא מכשור', שאם יטע' יחלק העונש ביניהם, ויקל מעליו, וכעין דעבד ר"ה (סנהדרין ז' ע"ב), דשאני התם דר"ה עבד כן קודם שפסק הדין, משא"כ גבי דוד משמע קצת שנמלך גם אחר שעשה מעשה, כמו שאמר יפה זכיתי וכו':

וא"ל מפיבשת רבי. ואע"ג דאסור להזכיר רבו בשמו, ובפרט בפניו (יור"ד רמ"ב ש"ך ס"ק כ"ד), והגם שאמר יהושע אדוני משה כלאם, התם שאני כשמזכיר קודם אדוני, ואח"כ שם העצם, דזה מותר, משא"כ דוד אמר מפיבושת רבי (פרשת דרכים), תירוץ בצל"ח שמפיבשת לאו רבו מובהק היה, אלא עירא היאירי היה רבו מובהק של דוד עיי"ש, וי"ל ראי' לדברי צל"ח דלא אמר רבי מפיבשת, ואמר מפיבשת רבי.

א"נ י"ל דהא מסיק הש"ס לא מפיבשת שמו, אלא איש בשת שמו, וא"כ לא הזכיר אותו בשמו ממש:

מאי קרא ואדברה בעדותיך נגד מלכים וכו'. ומפיבושת בן שאול המלך היה (תוס' יבמות ע"ט), ועיין מהרש"א ח"א ד"ה אני נמלך:

ועליו אמר שלמה בחכמתו בני וגו'. ואין לדקדק דבשלמ' על פסוק קהלת, שייך לומר בחכמתו, משום דקהלת חכמתו של שלמה הוא (מגילה ז' ע"א), אבל משלי שברוח הקודש אמר, האיך שייך לומר בחכמתו, די"ל דניח' לפי פרש"י (בב"ב י"ד ע"ב) שלמה כתב ג' ספרים, משלי וקהלת שניהם ספרי חכמה, שיר השירים נראה בעיני שאמרו לעת זקנתו עכ"ל:

ודוד מי קרי לנפשי' חסיד וכו'. אמר דוד מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים ל"ל אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם. פי' מכח כל שכן פריך, דהא חסיד הוא למעלה ממידת צדיק, כדאית' (ר"ה ט"ז ע"ב) בתחלה צדיק ה' בכל דרכיו במשפט ובאמת, ולבסוף חסיד בכל מעשיו, שנכנס לפנים משורת הדין עיי"ש, וא"כ מאחר שלא ידע על עצמו אם יש לו חלק עם הצדיקים, שהם למטה מחסידים, והאיך קרא לנפשי' חסיד:

ותנא משמי' דר' יוסי למה נקוד על לולא וכו'. בכ"מ ר' יוסי הוא דדריש נקודי, (פסחים פ"ט ע"ב, ב"מ פ"ז, מנחות פ"ז ב', ועיין סנהדרין מ"ג) (מראה כהן):

אמר דוד לפני הקב"ה יודע אני שאתה משלם שכר וכו' שמא יגרום החטא. והיינו ג"כ דכתיב (מלכים א' ח' כ') ויקם ה' את דברו אשר דבר וגו', ר"ל שנתן שלמה המע"ה שבח והודיה לה', שעל ויקם ה' את דברו אשר דבר, ולא גרם החטא לבטל דבורו, אלא ואקום תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל כאשר דבר ה' וגו':

שכר טוב. ואפשר משום דאיכ' שכר, כי האי דכתיב (דברים ז' י') ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו וגו', ופירש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן הע"הב עיי"ש, לכן אמר כאן בצדיקים שאתה משלם שכר טוב לצדיקים והוא לעתיד לבא וכו':

שמא יגרום החטא. לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד וזה שספק בידו וכו' (רש"י), פי' ועם החסידים מדקדק הקב"ה כחוט השערי, ויכול לגרום אפילו החטא דייק', שהוא בשוגג, לפיכך שמרה נפשי. ולזה מבי' ראי' כדר' יעקב בר אידי, דגם יעקב אבינו משום שנאמר הנה אנכי עמך וגו', מאחר שקב"ה עמי, ושומר אותי בכל אשר אנכי הולך, ורואה במעשי (כרמ"א אור"ח סי' א') לפיכך ויירא יעקב מאד, שמא יגרום החטא. ובזה מיושב הא דהקדים להביא ראי' מאמור' מר' יעקב בר אידי, קודם הבריית' כדתני', והא בריית' עדיפ' ממימר' דאמור', משום דמילת' דיעקב אבינו דומ' למילת' דדוד המלך:

יגרום החטא. לא אמר החטאים, משום דליכ' אלא חטא א', שבשבילה הקב"ה חוזר מהטובה שהבטיח, והוא כשעובר מלהוכיח, (כרמב"ם פ"י מה' יסודי התורה ה"ד):

אלא שגרם החטא. שגרם חטאם של ישראל שעשו בימי בית ראשון, ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כורש (רש"י סוטה ל"ו ע"א). ודע די"ל היינו דכתיב בביאה ראשונה, עמך ה', שהיו ראוי' להקרא עם ה', ובביאה שני' כתיב, עם זו:

דף ד' ע"א רש"י ד"ה ובניהו בן יהוידע וכו' עכ"ל. גירסת רש"י ז"ל כך היה, בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, ואביתר אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתים בדבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם, ואח"כ שר צבא למלך הוא יואב. ולפי גירס' זו כרתי ופלתי וכו', על אורים ותומים שנשאלים לבסוף קאי, וקודם ששאלו לאורים ותומים, כבר יעצו בתחלה עם אחיתופל, ואחר אחיתופל, נמלכים עם בניהו בן יהוידע שהי' ראש הסנהדרין, ולבסוף שואלים באורים ותומים אם יצליחו, כך הוא שיטת רש"י. אבל לפי גירס' הש"ס שלפנינו, משמע הך ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי וכו', על הסנהדרין קאי, וכשיטות התוס' ד"ה ובניהו, אלא שתוס' גורסין בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר, ובש"ס שלנו גורס וכן הוא אומר לבסוף:

רש"י ד"ה ואביתר אלו אורים ותומים. שכל ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל לאביתר ולא עלתה לו (פי' לא השיבוהו האורים והתומים) ושאל לצדוק ועלתה לו כדאמרינן בסדר עולם ונסתלק אז מן הכהונה עכ"ל, זה לשון הסדר עולם רבא פרק י"ד, בן ל' שנה דוד במלכו, ומ' שנה מלך וכו', בברוח דוד מפני אבשלום בנו, היה אביתר עומד עד שעלה דוד נא' במעלה הזיתים, ושאל באורים ותומים, ובא ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה, ונכנס צדוק תחתיו והחזירן את הארון למקומו. וזה לשון סדר עולם זוטא פ"א, דוד מלך על ישראל בשנת ש"ץ שנה לכניסתן לארץ, היא שנת ת"ל שנה ליציאתן ממצרים, ושנת ב' אלפים ותתע"ה לבריאת העולם, (ג) ואביתר היה כהן הגדול בימיו, ונתן וגד נביאים ומלך מ' שנה, ודוד הוליד את שלמה, ובשנה הרביעית החל לבנות הבית, ובשנה העשירית למלכו נשלם בנין הבית, היא שנת ד' מאות וארבעים לכניסתן לארץ והיא שנת ת"פ ליציאתם ממצרים, והיא שנת אלפים ותתקכ"ח לבריאת עולם, ויסד הבית והיה צדוק הכהן גדול בימיו, ויהונתן ועדו ואחיה השלוני נביאים, ומלך אחריו רחבעם בנו י"ז שנה, ואחימעץ כד"ג, ושמיהו ועדו נביאים, אביהו בנו מלך אחריו ג' שנים, ואביתר כה"ג ועדו נביאים וכו' עכ"ל:

(א) במעלה הזיתים, היינו הר הזיתים, כמפורש במלחמת אבשלום עם דוד, עיין שמואל ב' ט"ו כ"ג כ"ד כ"ה ופסוק ל'. ועיין שהרי ויעל אביתר הי' קודם ודוד עולה כמבואר בפסוקי', ועיין ברד"ק:

ב ונסתלק אביתר מן הכה"ג. ולא מפורש שהטעם לפי ששאל ולא עלתה לו, ומדברי רש"י משמע קצת שטעם מפורש, (ועיין יומא ע"ג ע"ב, ובסוטה מ"ח ע"ב). וז"ל רד"ק (ש"ב ט"ו כ"ד) ויעל אביתר, קבלו רבותינו ז"ל כי באותו היום נסתלק אביתר מכה"ג, ונכנס צדוק תחתיו, ולמה נסתלק, לפי ששאל באורים ותומים ולא נענה, ושאל לצדוק ונענה וכו', וכיון שראה דוד שנסתלקה ר"הק מאביתר, ידע שהגיע זמן הקללה שקילל הקב"ה זרע עלי, ואביתר היה מזרע עלי, שהי' מבני איתמר, וצדוק מזרע פנחס, ונתקיימ' בו ברכה שברכו הקב"ה, והיתה לו ולזרעו אחריו וגו', אבל לא נמשח צדוק לכה"ג, עד יום מלוך שלמה ומשחוהו וכו' עיי"ש:

ג ואביתר היה כ"הג בימיו וכו'. והא דמייחס בסדר עולם זוטא, אביתר לכה"ג לימי דוד, וצדוק לימי שלמה, אע"ג דצדוק היה כה"ג כבר בימי דוד, י"ל לפי שלא נמשח לכה"ג עד מלוך שלמה, כמפורש בדברי הרד"ק שכתבתי בדיבור הקודם:

רש"י ד"ה אעירה שחר. שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר השחר, עכ"ל, ובנוסח הכתב יד הכי גרס בגמר', אעירה שחר, כך אמר דוד צפרא מיתער יקרא דאינשי, יקרא דידי מתער צפרא:

רש"י ד"ה תליסר נגהי ארבסר. ליל שעבר י"ג וכו' עכ"ל, פי' הלילה שבין י"ג לי"ד (מהרש"ל):

רש"י ד"ה ידי מלוכלך בדם וכו'. שיש מראות דם טהור באשה עכ"ל, (נדה י"ט ע"א) מנלן דאיכ' דם טהור באשה עיי"ש:

רש"י ד"ה טמאתי וטהרתי. בהלכות טומאה וטהרה עכ"ל, ואפשר שגם איסור והיתר נכללו בזה, כי טהור וטמא, יאמרו גם על מותר ואסור, כמו דג טמא שבלע דג טהור (בכורות פ"א), וכן מצינו בקרא (מפרשים):

רש"י ד"ה מפיבושת וכו'. היה בושת לדוד שפעמים היה טועה וכו' עכ"ל, פי' לא שדוד היה טועה, דהא אית' דדוד אסיק שמעתת' אליב' דהלכת', ועוד דמאחר שהיה טועה, א"כ מי שמחזיר אותו מטעותו, לא בושה היא לו, אלא הכי פירושו שמפיבושת פעמים היה טועה, והוא הטועה, אמר לדוד טעית, ולפי שמפיבושת בגודל חריפות', מקפחו בראיות נגד ההלכה, וגם אמר לחומרא, היה דוד שותק, וחזר מדבריו שאמר לקולא, עד שבא כלאב בנו, וחזר לעורר על אותן ההלכות עצמן, ופקח למפיבושת, והורה שהדין עם דוד אביו, לכן שמח דוד ואמר בני אם חכם לבך וגו' שהכריע כדבריו ומכלים את מפיבושת (מפרשים):

רש"י ד"ה אלא דניאל שמו וכו' עכ"ל. דכתיב (ש"ב ג') ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון וכו', ומשנהו כלאב לאביגיל וגו', (ובד"ה א' ג') כתיב ואלה היו בני דוד אשר נולדו לו בחברון הבכור אמנון, שני דניאל לאביגיל הכרמלית. וממה שהעתקתי מבואר שטעות נפל בדברי רש"י, שגרס והשני, במקום שני:

רש"י ד"ה נקוד על לולא, לדרוש את הנקודה שהיא ממעט את משמעות וכו' עכ"ל, פי' שאותיות ל"א שבלולא נקוד, ודרשינן הנקודות של ל"א, כאלו נכתב לא האמנתי וכו', שלא דבר ברור הוא לראות בטוב ה' כמשמעו של לולא (מהרש"א). ובס' ראש יוסף כ' ונקוד על וי"ו של לולי, כאילו כתיב לא האמנתי שמסופק היה עיי"ש. אבל בס' מגיד תעלומה כתב וז"ל הניקוד הוא על ב' למ"דין ועל הא"לף, והנה ב' אותיות, הלמ"ד ואל"ף מנוקדים לדרוש לא האמנתי, אך אילו לא היו מנוקדים רק אותו לא, לא הייתי יודע לדורשם, כי אז היתה הנקודה שוה בשוה עם הכתב, לכן מנוקד גם הלמ"ד הראשונה, שתהיה הנקודה רבה על הכתב ואז נדע לדרוש אותיות לא דלבסוף עכ"ל, ובתהלים שלנו מנוקדי' רק ב' למדי"ן:

רש"י ד"ה ביאה ראשונה בימי יהושע עכ"ל, בשנת ב' אלפים תפ"ח לבריאת העולם, וביאה שני' בשנת ג' אלפים ת"ח לבריאת העולם:

רש"י ד"ה אלא שגרם החטא. ולא הלכו אלא ברשות כורש וכן ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון עכ"ל, ענין זה מבואר בריש ס' עזרא, וברש"י שם, וז"ל סדר ספר עזרא כך הוא, שלאחר שנהרג בלשצר, מלך דריוש המדי, ולאחר מיתת דריוש המדי, מלך כורש זה מלך פרס, (ובשנה ראשונה למלכותו הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל וכו' ונ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית וכו'), וכורש זה מלך ג' שנה, ואחריו מלך אחשורוש י"ד שנה, ואחריו מלך דריוש בנו של אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר וכו' עיי"ש, וממה שהעתקתי מבואר שנקרא זה דריוש האחרון, לפי שהיה קודם לו דריוש המדי, ובזה מבואר ג"כ מה שפרש"י מלכי פרס:

תוס' ד"ה בניהו זה סנהדרין. (א) מסברא אומר כן וכו', ותימ' לפירושו פשיט' דאביתר כהן היה בימי דוד שלא היה כהן אחר (ב) שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים וכו', ועוד לגירס' הקונטרס בניהו בן יהוידע (ג) אין זה הפסוק בשום מקום, ולכן מפרש ר"ת (ד) כדאיתא בדברי הימים וכו' עכ"ל:

(א) מסבר' אומר כן. ר"ל ולא כגירסת רש"י זה סנהדרין וכן הוא אומר וכו', ועוד לא גרס' בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, אלא בניהו זה סנהדרין:

ב שכולם נהרגו וכו'. (שמואל א' כ"ב י"ט כ') ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו'. וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר ויברח אחר דוד:

ג אין זה הפסוק וכו'. עיין שפתי חכמים לרש"י ד"ה הכי גרסינן מאי קרא':

ד כדאית' בד"ה. משמע שלשון כדאית' שייך על לישנ' דקרא ודו"ק:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה