אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) מאימתי פרק ראשון › דף ג:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

מאימתי פרק ראשון · דף ג:

דף ג.

ע"ב גמר' במקומן חיישינן. וכעין (קידושין כ"ט ע"ב) בעובד' דר' יעקב, ועיין תוס' ד"ה במקומן, והא דאיתא (לקמן מ"ג ע"ב) לאחד נראה ומזיק, לשנים נראה ואינו מזיק, תירץ רב נסים גאון ז"ל דלקמן מיירי היכ' דלאו מקומן הוא:

דהתם משום חשד ליכ' דהא אשה בדבר' לא שכיח'. והא דלא הזכיר התרצן, ומשום מפולת נמי ליכ', דהא חורבא חדת' היא, י"ל משום דכבר אמר הכי לעיל:

ור' נתן ס"ל כר' יהושע. ר"ל הא דכתיב קדמו עיני אשמורות, פירש ר' נתן, לפי דברי ר' יהושע (מהרש"ל). ואין להקשות לר' אליעזר דס"ל (לעיל ע"א) שלש משמורות הוי הלילה, ופליג ג"כ אר' יהושע (לקמן ט' ע"ב) עיי"ש, א"כ האיך מתרץ סתירות הפסוקים, די"ל דר"א מתרץ כר' אשי, משמור ופלגא, נמי משמרות קרי לי':

בפני המת. פי' בד' אמות שלו:

אלא דבריו של מת. כגון צרכי קבורתו והספד ולדרוש באגדות ופסוקים מענין לענין עד שמגיעין לספר בשבחיו ומעסק תורתו וחסידותו ויותר מדות טובות שהיו בו (יור"ד סי' שד"ם:

איכא דאמרי לא אמרן אלא אפילו בד"ת וכ"ש מילי דעלמא. פי' ללישנ' בתרא אף מילי דעלמא אסור לדבר לפני המת, וא"כ אין הטעם משום לועג לרש, אלא דמיחזי כמתייאש מלקברו, לכן אסור בכל אותו חדר, אבל ללישנ' קמא דאין אסור אלא בד"ת, ומשום לועג לרש, א"כ אין אסור אלא בד' אמות, כדאמרינן (לקמן י"ח ע"א) דמת תופס ד' אמות לק"ש, וזה כוונת התוס' ד"ה אין, שכתבו דכלישנ' קמא עבדינן, וסיימו ודוק' תוך ד' אמות (אלי' רבה סי' א' סק"ד):

וממאי דהאי נשף אורתא הוא. פי' מאי משמע דהאי נשף תחלת אורת' הוא, דילמא פירושו בעוד אורתא, ועל זה קאמר דמוכח מדכתיב בנשף בערב יום, והיינו בתחילת הלילה (ע"י):

מתנמנם כסוס. ובסוכה דף נ"ו מפורש דשינת הסוס שיתין נשמי הן (מהרש"א), והוא כחצי שעה:

אלא אמר רבא תרי נשפי הוה. לכאור' מאי אלא דקאמר, והא על כרח' צ"ל קדמתי בנשף מאורת' הוא, דאי יממא מאי רבותי' (ועיין מהרש"א) ולפי"ז דקדמתי בנשף מאורת' הוא, קשה קו' הש"ס, ודוד בפלגא דליל' הוה קאי וכו', וע"כ צ"ל חד מהנך תירוצו, כר"א, או כר' זיר', או כר' אשי, וא"כ מאי אלא, ועיין רש"י ד"ה הכי גרסינן שגרס אלא א"ר אשי תרי נשפי הוה ודו"ק:

ודוד מי הוה ידע פלגא דלילא אימת וכו'. לכאור' (לעיל ע"א) דחשוב אמצעית דמצעית, א"כ יש היכר לכל אדם (רש"י) דהא בחצות כלבים צועקים, בשלמ' משה רבינו שפיר אמר כחצות, משום דעל אותו לילה ובאותו ענין כתיב (שמות י' ז') ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אבל גבי דוד מאי פריך הש"ס, ועיין במפרשים:

כנור היה תלוי וכו'. ואין להקשות והא (לקמן ד' ע"א) מאי קרא דכתיב עורה הנבל וכנור וכו', מפורש דדוד נתעורר ע"י נבל וכנור, וכן פרש"י (תהלים נ"ז ט') עורה הנבל וכנור, ופרש"י העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי, והש"ס נקט כאן כנור, ולא הזכיר נבל, די"ל לפי מה שפרש"י (תהלים פ"א ג') כנור נעים עם נבל, ופרש"י ר' חיי' בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור, ור"ש אומר נימין ויתידות יתירות שבין זה לזה, ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר עיי"ש, ולפי"ז י"ל דהש"ס כאן ס"ל כר"ח בר אבא הוא נבל הוא כנור:

ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה, עמד לעסוק בתורה מתוך שמחה ושירים ונבל וכנור. ויש להסתפק אי גם בשבת עשה כן, ועיין בס' מתא דירושלים למס' שבת, שמביא מכאן ראי' למראה שעות העושין מלאכה בשבת מעצמן עיי"ש:

מיד היה עומד. עיין מגן אברהם ס"א סק"ג מיד לאו דוק' עיי"ש, ולר' אשי דס"ל לעיל עד חצות היה עוסק בתורה, ניח' בפשיטות:

נכנסו חכמי ישראל אצלו וכו'. פעם אחת היה כן (הר"י פינטא). ודע דלכן נכנסו אצלו חכמי ישראל לפי שהם עוסקין בצרכי צבור ומשגיחין על צרכיהם (ע"י):

הקומץ. מלשון מלא קומצו, ופי' ממלא כף חציר אין משביע הארי, א"נ קומץ הוא חגב, כחגבים, מתרגמינן כקומצין, ור"ל מחגב אחד לא ישבע הארי (מהרש"ל), ומצאתי לפי שדרכו של הארי לקלוט החגבים מן האויר לכן אמרו כן:

בגדוד. פי' בשיירות תרגום (בראשית מ"ט י"ט), והוא ענין חבורה של הולכי אורח, ומל' המדרש ילקוט שהעתקתי בשפ"ח לתוס' ד"ה אין, משמע באוה"ע קאמר:

מאי קרא. כ"מ דאיתא בש"ס מאי קרא, הכונ' מאי קרא, ולא מאי קרא (של"ה):

דף ג' ע"ב רש"י ד"ה בחדתי. שנפלה מחדש שהחומ' שלה נפלה ועודנה בחזקה יוכ"ל, ז"ל הגהת ר"י עמדין ז"ל, שהחומה שלא נפלה עודנה בחזקה כצ"ל, ור"ל שנפלה ממנה חומה מיד כשנבנית, בעודנה חדשה, ולא מחמת יושנה נפלה, אלא מתחלה היתה רעועה בבנינה, לכך נפלה, ונשארה חומה שלא נפלה, וזה מוכיח שהיא חזקה בבנין עכ"ל:

רש"י ד"ה ור' נתן. אמר לך וכו' לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בג' שעות ביום בתחלת שעה שלישית עכ"ל, והא דפרש"י בתחלת שעה שלישית, הנה בנוסח כתב יד אית' כן בגמר' בפירוש, דז"ל נוסח הכתב יד שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות עד ולא עד קחשיב עכ"ל. ודע דמשמע דר' יהושע דאמר (לקמן ט' ע"ב) דזמן ק"ש דשחרית עד ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות, כונתו לתחלת שעה ג', אבל הרמב"ם וש"ע פסקו עד סוף שעה ג', וכבר האריך בזה בהגהת מיימון בה' ק"ש פ"א אות ט', ועיין בפני יהושע ד"ה בגמר' ור' נתן. ועיין תוס' ע"ז ד' ע"ב ד"ה בתלת, משמע כל שעה שלישית, ועוד משמע מתוס' שם, הא דא"ר מאיר (לקמן ז' ע"א) בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם וכו' עיי"ש, הוא בשעה ג', והנה לשון זורחת לא משמע כן, אלא משמע בתחילת זריחתה, והוא לחד מ"ד רק ד' מילין, ולחד מ"ד רק ה' מילין מעמוד השחר עד הנץ החמה, ולא יותר, וכבר האריך בזה בשאגת ארי' סימן ה' עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה בנשף בערב יום. בהערב היום קרוי נשף עכ"ל, פי' תחלת הלילה, וכמו שהעתקתי בשפ"ח לגמר' ד"ה וממאי דהאי עיי"ש. ודע דמצינו דחשכת לילה ג"כ קרוי נשף (איוב כ"ד ט"ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים, ועיין (סוטה ט' ע"א) היא בסתר ודו"ק:

רש"י ד"ה הכי קאמר. קרא דחצות לילה עכ"ל פי' דלשון הכי קאמר שייך רק על קרא, או משנה, ולכן צריך למחוק כאן תיבות דוד (מהרש"ל):

רש"י ד"ה אין הבור מתמלא מקוליתו. העוקר חולי' מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו וכו' עכ"ל, פי' אם הבור כרוי כבר, ואח"כ נוטל עוד חוליא מתוכה, וחוזר ומשליכה לתוכה, אין הבור מתמלא כי די לנו למלאות חסרון אחד (סמיכות חכמים), אף כאן אם אין לעניים שבנו, מזונות ממקום אחר, אין אנו יכולין לפרנס משלנו, אבל תוספות הבין מפרש"י דהכי קאמר דקרקע שרגילין להניח על שפת הבור קורין חוליא, וקאמר אין הבור מתמלא מאותה חוליא (עץ יוסף). ועיין לקמן נ"ט ע"א אין הבור מתמלא מקוליתו עיי"ש, משמע כמו שפירשו התוס' בשם רש"י, וכן מפרש רב נסים גאון ז"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה ונמלכין בסנהדרין. נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם עכ"ל, ואפשר שצריך להיות וכדי שיתפללו עליהם, דהא נטילות רשות, הוא מטעם דאסור ללחום מלחמות רשות, בלי רשות מסנהדרין, כדאיתא (סנהדרין ט"ז ע"א רש"י ד"ה ונמלכין) ודו"ק. ואין להקשות והא לא הלכו, עד ששאלו באורים ותומים אם יצליחו, וא"כ תפלתם למה, די"ל שלא יגרום החטא, וכדלקמן ד' ע"א. והנה ז"ל עטרת זקנים סי' ק"י, ומה שנהגו ליטול רשות מהגדולים כשהולכים בדרכים, ומתברכים מהגדולים, יש סמך ממה דאית' (ברכות ג' ע"ב) נמלכי' בסנהדרין ופרש"י נוטלין רשות כדי שיתפללו עליהם עכ"ל. ודע די"ל טעם שנמלכין בסנהדרין וכפרש"י, משום דכתיב סמיכות הפסוקים (דברים י"ט כ"א כ' א') ולא תחוס עיניך נפש בנפש עין בעין וגו', כי תצא למלחמה על אויביך וגו' לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך וגו', ופרש"י סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך אם עשית משפט וצדק, אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח, וכן דוד הוא אומר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תהלים קי"ט) עיי"ש, ולכן כאן קודם יציאתן למלחמה, נמלכין בסנהדרין, כי הם יודעי' אי נעשה משפט וצדק, ואז הם נוצחין:

רש"י ד"ה הכי גרסינן מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ עכ"ל, בענין כשהרג יואב לעמשא, כתיב (ש"ב כ' כ"ג) ויואב אל כל הצבא ישראל ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי (לשון מורים בקשת וזורקים בקלעים). ובענין שמנ' הכתוב חלוקת שרי ממונים דדוד המלך, וגדולת מלכותו, כתיב (ד"ה א' כ"ז) ואחיתופל יועץ למלך וחושי הארכי דעי המלך ואחרי אחיתופל (אחר שמת אחיתופל לקח לו במקומו שנים את) יהוידע בן בניהו ואביתר, ושר צבא למלך (היה) יואב. ואפשר דרש"י ז"ל רצה בגירס' זו לומר, שלא גרסינן כגירס' דילן, וכן הוא אומר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים, משום שהיה קשה לרש"י, הא מפורש ואחיתופל יועץ למלך וגו', ועיין בתשובת הרשב"א סי' מ"ח, שפי' שם גוף הפסוק, ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר אלהים, ר"ל שאפילו במקום ששואלין בדבר אלהים, יועצין בעצתו תחלה, ונמצא בתשובת האורים והתומים כעצתו עיי"ש. וגירס' שלנו יש ליישב, דמשום הכי גורס' כן, משום דמפורש בפסוק זה, גודל עצתו, דכתיב ועצת אחיתופל כאשר ישאל בדבר האלקים. והנה מה שיש לדקדק בגירס' רש"י ז"ל, שלא העתיק הפסוק כצורתו, עיין בתוס' ד"ה בניהו:

תוס' ד"ה א"א בפני המת אלא דבריו של מת. ופסק רב אלפס וכו' עכ"ל דברי הרי"ף הם לקמן בפרק ג' סי' נ"ו, אחר שהביא ב' לשונות שבש"ס כתב הרי"ף, וז"ל וקא כתב רבינו האי גאון זצ"ל משמי' דקמאי דכלישנ' קמא עבדינן דאין אומרין ד"ת לפני המת אלא דבריו של מת בלבד אבל מילי דעלמא אמרינן עכ"ל. ומה שכתבו התוס' ודוק' בד' אמות שלו, אין זה מדברי הרי"ף שם, ואפשר דתוס' הוכיחו כן, משום דכתב שם הרי"ף לעיל מינה, וז"ל ת"ר לא יהלך אדם בב"הק ותפילין בראשו, ואם עשה כן עובר משום לועג לרש, ודוק' בתוך ד' אמות שלו, אבל חוץ לד' אמות שרי עיי"ש, ועיין בשפ"ח לגמר' ד"ה איכ' דאמרי:

תוס' ד"ה ואתא וכו'. וייל שלא רצה לומר להם דבר וכו' אם ישאלו לו עכ"ל. וכה"ג אית' כתובות מ"ח ע"ב (מ"א):

תוס' ד"ה אין הבור מתמלא מחוליתו. לאל פרש"י אם יחפור ויחזור וכו' (ב) ובתוספתא יש וכו' עכ"ל:

(א) פרש"י אם יחפור ויחזור וכו'. ועיין במהרש"ל שכתב שאין כן בפרש"י שלפנינו, וציין לתוס' סנהדרין ט"ז ע"א ד"ה אין:

ב ובתוספתא יש וכו'. ויגעתי ולא מצאתי מקום התוספתא, לכן נראה שצדקו יחדיו דברי הרשב"א, ובתוס' הרא"ש, וכן מפורש בתוס' סנהדרין ט"ז ע"א, שכתבו כן בשם מדרש שמואל, וכן אית' במדרש ילקוט שמואל ב' ז' כ"ט, וזה לשון המדרש, ועתה הואל וברך את בית עבדך, א"ר יוחנן א"ל הקב"ה לדוד, דוד אין הבור מתמלא מחוליתו, אלא אם כן מושכים לו מים ממקום קרוב, אם אתה פושט יד באו"ה, אתה מתברך, הדא הוא דכתיב ויהי אחרי כן ויך דוד בפלשתים עכ"ל. והנה במדרש מפורש דקב"ה אמר כן לדוד, וכאן בס"ס אית' דחכמי ישראל אמרו כן לדוד ודו"ק. ודע מה שכתבו התוס' כאן, ובתוספתא יש, והוא אינו תוספתא, וכן עמדתי בתוס' לקמן ל' ע"א ד"ה והיכי, ובתוס' לקמן מ"ח ע"א ד"ה תשעה עיי"ש, לא הניח דעתי, עד ששאלתי בכתב לעיר מינכען בשנת תרמ"ז מהגאון בעל דקדוקי סופרים ז"ל, והשיב לי האי בתוספתא, פירשו בתוספת, ורצה לומר שתוס' שלפנינו, מביאים תוס' אחרים שהיו להם, שגם הם פירשו כן שאין הבור וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה