אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) מאימתי פרק ראשון › דף ב:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

מאימתי פרק ראשון · דף ב:

דף ב.

ע"ב גמר' אמר רבה ב"ר שילא וכו' כדאמרי אינשי וכו'. וכעין זה אית' (יומא נ"ט ע"א) אמר רבה ב"ר שילא פלגא דמזבח, כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוה פלגא דיומא עיי"ש, הרי דהכא והתם רבה ב"ר שילא אמר הכי:

והדר פשטו לה מברייתא מדקתני בבריית' סימן לדבר צה"כ וכו'. הש"ס נקט בבריית', ואית' כן בתוספתא שלפנינו בריש פרקין, די"ל שתנא בתוספתא עה שתנא ג"כ בבריית'. ודע דבריית' לחוד, ותוספתא לחוד, כמו שמבואר בשפתי חכמים לרש"י לקמן כ' ע"א ד"ה בתליסר עיי"ש:

וחצים מחזיקים ברמחים פי' חצי העם היו אוחזים ברמחים, לשמור מהאויבים, את הבונים חומת ירושלים, כשעלו בימי עזרא:

ואומר והיו לנו וגו'. הך ואומר וכו', וכן לקמן מאימתי מתחילין לקרות ק"ש וכו', וכן הא דלעיל מאימתי קורין וכו' משהעני נכנס לאכול פתו במלח, לא נמצא בתוספתא שלפנינו ודו"ק:

וכ"ת מכי ערבא שמשא ליליא הוא ואינהו דמחשכי ומקדמי. לכאור' פתח בחדא ערבא שמשא, ומסיים בתרתי דמחשכי ומקדמי, לכן נח דעתי כשמצאתי בנוסח כתב יד בס' דקדוקי סופרים וז"ל, וכ"ת מעלות השחר לאו יממא, ומכי איערב שמשא לילה הוא, ומשום בנין בית המקדש מקדמי ומחשכי:

א"ל ר' יהוד' והלא הכהנים וכו'. לכאור' בכל התנאים שפליגי כאן בזמן ק"ש דערבית, לא נמצא ר' יהוד' ביניהם, ואפילו הכי השיב כאן לר"מ ודו"ק:

והלא הכהנים מבעוד יום הם טובלים. כלומר ודאי כל היום והלילה, זמן טבילה לכל הטמאים, כגון טמא מת וטמא שרץ ובעל קרי ולטמאים שאינן טעונין ספירות ז' נקיים (רמב"ם וראב"ד פ"א מה' מקואות ה"ו), אלא שאינן טהורי' עד שעבר עליהן בין השמשות להערב שמש, ועל כרחך שטבילתן היה קודם בין השמשות מבעוד יום:

הי מינייהו מאוחר. ה"ה דהוי מצי למימר הי מינייהו מוקדם, דהוה קולא להקדים ולקרות, ועיין תוס' לקמן כ"ו ע"ב ד"ה איבעי' להו:

בין השמשות. בין הערבים, מתרג' אונקלוס (שמות י"ב ו') בין שמשיא. ודע לפי מסקנת האחרונים, בין השמשות שלנו הוא שיעור י"ג וחצי רגעים (מינוטען):

כהרף עין. כשיעור קריצת עין ברפיון ולא בחזקה (רש"י שבת ל"ד ע"ב עיי"ש):

כהרף עין זה נכנס וזה יוצא. והא דלא נקט בהיפך זה יוצא וזה נכנס, כתבו התוס' פסחים ב' ע"א ד"ה יכנס דדרך הש"ס למינקט כניס' תחילה, כדאמר התם לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עי"ש:

דף ב' ע"ב רש"י דילמא ביאת אורו. שיאור השמש ביום השמיני ויטהר והא ובא השמש וטהר, כתיב בטמאי' הללו שאין בהם קרבן, דהכי איתא ביבמות ע"ה ע"א, דאי כתיב ובא השמש וטהר, הוי אמינ' דלאו בר כפרה, ופי' רש"י דהא כולא ענייני בבעל שתי ראיות ומצור' מוסגר וטמא שרץ ומת משתעי עיי"ש, וכן יש לדקדק על הדרש ובא השמש וטהר וכו' ואין כפרתו מעכבו וכו', והא אין צריך כפרה כלל. ומצאתי שהרגיש בזה הגאון מלבים ז"ל בפי' לתורת כהנים עיי"ש, שסיים לפי שסתם הכתוב לעיל מיני' והוא צרוע או זב, יש במשמע אף מצורע מוחלט וזב בעל ג' ראיות, ועל כולם סיים הכתוב ובא השמש וטהר, משמע שאין כפרתו מעכבו מלאכול בתרומה עיי"ש:

רש"י ד"ה עני וכהן. עני כל לילותיו וכהן טמא וכו' עכ"ל, כלומר כהן שנטהר מטומאתו לאכול בתרומה:

רש"י ד"ה קס"ד. רוב בני אדם היינו עניים וכו' עכ"ל, עיין בהגהת הש"ס, והוא מהגהת בעל נודע ביהוד' ז"ל. ודע הא דקס"ד רוב בני אדם היינו עניים, הכי משמע (במגילה ד' ע"ב) מתנות לאביונים גובין ומחלקין בו ביום, ופי' הרא"ש בזמן הזה מצויין רוב עניים עיי"ש:

רש"י ד"ה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים. ר' יהוד' לטעמי' דאמר (שבת ל"ד ע"ב) בין השמשות כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים וכו' עכ"ל, וכבר עמדו האחרונים בזה הא ר' נחמי' הוא דאית לי' שיעור זה, ר' יהוד' אית לי' שיעור אחרינ' עיי"ש:

תוס' ד"ה דילמא וכו'. (א) ונקט בקרא ובא השמש אלמא דהיינו שקיעת החמה וכו' (ב) וי"ל דהכי פירושו ממאי וכו' (ג) משום הכי אצטריך לאתויי הכא הבריית' דצאת הכוכבים עכ"ל:

(א) ונקט בקרא ובא השמש אלמא דהיינו שקיעת החמה. פי' דהא כ"מ שמצינו לשון ובא גבי שמש, פירושו שקיעה, ולא זריחה, כמו כי בא השמש (בראשית כ"ח י"א), ויהי השמש לבוא (בראשית ט"ו י"ג), לא יבוא עוד שמשך (ישעי' ס' כ'), ואע"ג דכתיב קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישעי' ס' א'), גבי שמש מיהא לא אשכחן, ועוד דההוא גופיה היינו שקיעה, כלומר כי נשקע אורך, שהיית משמשת בו, ושוב אינך צריכה לו, כי כבוד השם יתעלה עליך יזרח (רשב"א) (ב) וי"ל דהכי פי' ממאי וכו'. פי' דביאות האור אל תחת לאופקנו, הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלינו, כי אז תשלח קוי אורה לשמה, ואח"כ כשתבא השמש בעצמה לשמה, אז אצלינו לילה ממש דהוא צאת הכוכבים (מהרש"ש):

ג משום הכי אצטריך לאתויי הכא הבריית' דצאת הכוכבים. פי' משום הכי אצטריך לאתויי הא והדר פשטו לה מבריית' דקתני בבריית' בהדי' סימן לדבר צאת הכוכבים (רשב"א):

האיש עצמו בהבאת קרבנותיו וכו' עכ"ל, לכאור' מאי פריך תוס' ד"ה א"כ לימא קרא ויטהר. אע"ג (א) דבכמה מקומות כתיב וטהר, לבא התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכ' למיטעי הוה למיכתב ויטהר עכ"ל:

(א) דבכמה מקומות כתיב וטהר. בי"ג מקומות כתיב וטהר, א) ויקרא י"א ל"ב וטמא עד הערב וטהר, ב) שם י"ג ו' וכבס בגדיו וטהר, ג) שם י"ג ל"ד וכבס בגדיו וטהר, ד) שם י"ג נ"ח וכבס בגדיו וטהר, ה) שם י"ד ח' ורחץ במים וטהר, ו) שם י"ד ט' את בשרו במים וטהר, ז) שם וכפר עליו הכהן וטהר, ח) שם י"ד נ"ג וכפר על הבית וטהר, ט) שם ט"ו י"ג במים חיים וטהר, י) שם י"ז ט"ו וטמא עד הערב וטהר, יא) שם כ"ב ז' ובא השמש וטהר, יב) במדבר י"ט י"ט וטהר בערב, יג) שם ל"א כ"ג תעבירו באש וטהר:

ב התם ליכא למיטעי וכו'. ר"ל באחרינ' דכתיב וטהר, ליכ' למיטעי משום דלית בהו קרבן, ובמה דכתיב (ויקרא י"ד ט') ורחץ בשרו במים וטהר, וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' וכן שם ט"ו י"ג ורחץ בשרו במים חיים וטהר וביום השמיני יקח לו שתי תורים וגו', והנה בב' עניינים הללו אע"ג דאית בהו קרבן ליכ' למיטעי למימר (כתוס' לשיטתם בד"ה דילמא ביאת אורו דהיינו תחילת שקיעת החמ' ביום ז'), דהא כתיב בשניהם וביום השמיני יקח וגו':

תוס' ד"ה א"ל ר' יהוד' וכו' (א) והוא אומר לקמן כ"ו ע"א מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית וי"ל דלר' יהוד' לא קשי', (ב) דלא דריש בשכבך ובקומך וכו' עכ"ל:

(א) והוא אומר לקמן מיד כשיעבור פלג המנחה וכו'. ואע"ג דלא מצינו שאמר ר' יהוד' כן בפירוש, די"ל דמוכח כן מדאית' (לקמן כ"ז ע"א) מדרב צלי של שבת בע"ש מבעוד יום, ש"מ הלכה כר' יהוד' עיי"ש, ועיין רש"י שם ד"ה ש"מ, ותוס' לעיל ב' ע"א ד"ה מאימתי:

ב דלא דריש בשכבך ובקומך. והא דר' יהוד' לא דריש בשכבך ובקומך, היינו משום דמשמע דר' טרפון דס"ל הכי במשנה (לקמן י' ע"ב) דושכבך לשכיבה ממש משמע, ור' יהוד' היה תלמידו כדמשמע (נדרים מ"ט ע"ב) (מ"א):

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה