אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) הרשב"א ברכות › פרק שני היה קורא

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

הרשב"א ברכות · פרק שני היה קורא

פרק ראשון מאימתי

דף י"ג ע"א ד"ה מתני' היה קורא בתורה וכו' וכן נחלקו בה בירושלמי אלא שאמרו שם ור' יוחנן מוד' בק"ש וכן פי' בירושלמי וכו' ואמרו בקורא משערינן דגרסינן התם בירושלמי דפרקין להלכה א' וכו' עכ"ל, ודע דברי הירושלמי לא העתקתי, לפי שכך הם דברי הירושלמי כמו שרשב"א ז"ל העתיקו, ולכן העתקתי רק דברי הפי' פני משה שם וז"ל, אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

אפילו שמען. לתשע תקיעות בט' שעות יצא:

עד דאנא תמן צריך לו. בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמי' דר' יוחנן שאפילו שמען בכל היום כולו יצא:

ק"ש וברכותיה. הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותי' או היא ולא ברכותי' או אפילו כדי לומר ברכותיה ולא היא:

הפסיק שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות:

הכי גרסינן בקורא משערינן או בכל אדם משערינן א"ר מתנ' מסתברא בקורא משערינן. סתם כל אדם לפי קריאתו:

מדקדק במצותי' סגין הורי לי'. כלומר הוראה זו לדינא היא שהרי יודע דר"ש בר אבא מדקדק במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן, או דילמ' בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מיקל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי:

א"ל בפירוש פליגין. לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא י"ח אע"פ שהפסיק בה:

מה פליגן. עד כאן לא פליגי אלא בק"ש דוק' מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה:

אבל בהלל. שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי שאם הפסיק אפילו בין פרק לפרק כדי לגמור את כולה לא יצא וצריך לחזור לראש:

שם ע"ב ד"ה א"ר נתן בר מר עוקבא עד על לבבך בעמידה וכדגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"ב) לתוס' ד"ה על לבבך:

דף י"ד ע"א ד"ה ובאמצע שואל מפני היראה וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה ובאמצע עיי"ש:

שם ד"ה ולברך עליו בימים וכו' כתבי בשם רש"י וכו' ועוד דכלל אמרו בירושלמי בכיוצא בזה וכו' עכ"ל ועי' בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים, שהעתקתי שם דברי ירושלמי בהעתקת מחזור וויטרי בסוף דבריו:

דף ט"ו ע"א ד"ה חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וכו' אף מצאתי בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דמס' תרומות פ"א להלכ' ד', תני האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, יש מהן מפני הברכה, ויש מהן שאין יכולין לתרום מן המבוחר, דאילם והערום ובעל קרי, מפני הברכה, הסומא והשיכור, שאין יכולין לתרום מן המבוחר:

פי' פני משה:

שאין יכולין לתרום מן המובחר. ואנן בעינן שיהא בורר ותורם מן היפה, כדכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו, ואיזהו שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו:

שם מאן תנא חרש דיעבד נמי לא וכו' ובירושלמי גרסינן וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דמס' מגילה פ"ב להלכה ה', מתני', הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן, ד' יהוד' מכשיר בקטן, גמר', א"ר מתנה דר' יוסי היא, ר' חסדא אמר לית מאן חרש, באשגרת לשון היא מתניתא:

פי' פני משה:

א"ר מתנ' דר' יוסי היא. מתניתן דפוסל בחרש דר' יוסי היא, דס"ל הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא:

ר' חסדא אמר לית כאן חרש. פליג אדר' מתנ' דבמתניתן דקתני חרש, לאו דוק' הוא, והרי זה כלית תני הכא חרש לדינא, אלא באשגרת לישן היא מתני', הואיל דבכל מקום שונה התנ' חרש עם שוטה וקטן, נשנ' ג"כ כאן, אבל לדינא ס"ל מתניתן כר' יהוד', דבר פלוגת' דר' יוסי היא, ואפשר אפילו לכתחלה כשר חרש, והכא מסיים לה במס' ברכות שם למתניתן כר' יהוד':

דף ט"ו ע"ב ד"ה אמר רב הלכה כדברי שניהם להקל דלכן מה כן אמרין וכו' עכ"ל, חסר כאן ברשב"א, שהוא מדברי הירושלמי, דזה לשון הירושלמי דפרקין להלכה ד', מתני' הקורא שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ר' יוסי אומר לא יצא, קרא ולא דיקדק באותיותי' ר' יוסי אומר יצא, ר' יהוד' אומר לא יצא, גמר' רב אומר הלכה כדברי שניהם להקל, דלכן מה כן אמרין, סתמה ור' יוסי הלכה כסתמה, ר' יוסי ור' יהוד' הלכה כר' יוסי, ומה צריכה למימר רב אלא בגין שמע דתני לה, ר' חייא בשם ר' מאיר, לפום כן צריך למימרא הלכה כדברי שניהם להקל פי' פני משה:

הלכה כדברי שניהם להקל. בשני המחלוקת האלו במתנית' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:

ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הות הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכ' כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהוד' והלכה כר' יוסי בכל מקום לגבי' דר' יהוד' וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:

אלא בגין שמע וכו', כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל כן וא"כ הוי אמיני' דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי, קמ"ל. רב הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק:

דף ט"ז ע"א ד"ה אבל אמר למען ירבו ימיכם סירכ' נקט ואתי' וכו' ועוד דגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ד', מעשה ר' חייא ור' יסא ור' אמי, סלקון מיעבד גגנוניה דר' אלעזר, שמעון קליה דר' יוחנן, אי מחדית מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה, אמרין, וייחות ר' אלעזר, דהוא זריז סגין, נחית וסליק אמר לון, כן א"ר יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען, חזקה כיון, ר' לא ר' יסא בשם ר' אחא רובא, נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה, חזקה כוין:

פי' פני משה:

אי מחדית מילה אמרין וכו'. אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהיה זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי א"ר יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשני' ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפרשה הראשונה, וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם:

שם ד"ה ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה גרסינן בירושלמי לפי שטרחתן מרובה עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' י"ג:

שם ד"ה הכי גריס רש"י ז"ל ואוכלין פתן ואין מברכין לפני' וכו' אבל בכל הספרים שלנו גרסי ומברכין אחת לפניה וכו' וכן היא שנויה בתוספתא עכ"ל, ז"ל התוספתא דמכלתין פרק ב', פועלין קורין שמע ומברכין לפני' ואחריה, אוכלין פתן ומברכין לפני' ולאחרי' ומתפללין שלש פעמים שמנה עשרה, אבל אין מורידין לפני התיבה:

דף ט"ז ע"ב ד"ה ובמקום אסטניס לא גזר רבנן וכו' והכין אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט"ז ע"ב) לתוס' ד"ה אסטניס:

שם ד"ה ולענין פסק הלכה כתב רבינו האיי ז"ל דלא קייל"ן כרב"ג וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ז' ר' יוסי בר' חנינ' ראו אותו טובל, אם לקירויו לא ידעין, אם לחקר גופו שאין רחיצת עונין רחיצה, לא ידעין, הורי ר' בא כחין תניא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו שמותר להרחיצם במים:

פי' פני משה:

ראו אותו טובל. בימי אבלו:

אם לקריו לא ידעין וכו', ולא ידענו אם בשביל קרי נובל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין:

לא ידעין. ונשאר בספק:

קיהות עליו. מטונפות ומאוסות עליו:

שם ד"ה וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין וכו', כבר פרשו בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסי' בירושלמי דפרקין להלכה ח', מתני', וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים וכו', גמר' הא בני חורין אחרים מקבלין תנחומין עליהן, כיני מתנייתה אין מקבלין תנחומין על העבדים וכו' כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתי' דבר קפרא קביל דריש לקיש עילוי, דהוה רבי', נימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה, אעל ואיפטר עילוי (שיר ו') דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים וכו' פי' פני משה:

הא בני חורים וכו'. אלישנ' דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמי' והוו להו למימר על עבדיו:

כיני מתנייתה. ומשני כך היא הנוסח' השנויה ששנה להן ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי:

כד דמך. כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק:

ומה שכתב הרשב"א בשם הירושלמי שתלמידו חביב כבנו, וכן עבדו המשמשו כרצונו חביב עליו כבנו, הנה בירושלמי שהעתקתי, מצינו רק שתלמידו חביב כבנו ודו"ק:

סליק פרק שני.

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה