שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
הרשב"א ברכות · פרק ראשון מאימתי
דף ב' ע"א ד"ה מעשה ובאו בניו מבית המשתה וכו' אבל בירושלמי פירשוהו וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דברכות, פרק א' להלכ' א', משנה, מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמר להם וכו', גמר', ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותי', והא ר' מאיר פליג על רבנן, ולא עבד עובדא כוותי', והא ר' עקיב' פליג על רבנן, ולא עבד עובדא כוותי', והן אשכחן דר"מ, דתני סכין אלוונתית לחולה בשבת, אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מע"ש, אבל אם לא טרפו מע"ש אסור, תני אר"ש בן אלעזר מתיר היה ר"מ לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת, וכבר חלה ר"מ, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח אנו, א) ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך, ואמר לנו אע"פ שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חבירי, והן אשכחן דר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדי כוותי', כיי דתנינן תמן השדרה והגולגולת וכו', והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדי' כוותי', כיי דתנינן תמן ר"ש אומר כל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות שדה, וחכ"א כל הספיחין אסורין, ר"ש בן יוחי עבד עובדי' בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית, א"ל ולית אסור ולאו ספיחין אינון, אמרו לי' ולא את הוא שאת מתיר, א"ל ואין חכירי חולקין עלי, וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י'), וכן הוה לי', ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדי' כוותי', שנייא הכא שהיא לשינון, מעתה אף משיעלה עמוד השחר, ואית דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים, ברם הכא כבר עבר חצות, ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים, אמר לון עובדין עובד' כוותיה:
פי' פני משה:
ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותי'. בתמי' והא ר"מ ור' עקיב' וכו':
והן. והיכי אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובד' כוותי':
כיי דתנינן וכו'. כי האי דתנינן תמן אהלות פ"ב מ"ו ובפ"ט דשביעית מ"א, וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה, ומפני מה ר"ג דפליג על רבנן, ועבד עובדא כוותי':
שנייא הכא שהיא לשינון. ללימוד ואינו מפסיד בק"ש, ואפילו לאחר שעבר זמן, ודחי לה הש"ס להאי שינויא, דא"כ מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא, ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר:
ואית דבעי מימר. דשאני הכא דתמן בהני עובדא, היו יכולין לקיים דברי חכמים, ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה, אבל הכא כבר עבר זמן כחכמים, לפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי:
א) ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך. פי' דהכי אמרו לו והא חייך תלוי' ברפואה, ואין זה דבר שנוגע בממון וכדומ', אלא רפואתך תלוי בזה, ומדויק בזה ל' בחייך:
שם ד"ה ולענין מאימתי וכו' (א) וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם וכו' ולא עוד אלא שבירושלמי למדו מכאן לספק קרא שחוזר וקורא (ב) וכמו שנראה קצת בירושלמי וכו' (ג) משום דברכות אינן מעכבות כדמוכח בהדי' בירושלמי ממתניתן דהיה קורא בתורה וכו' עכ"ל:
(א) וכן נראה מן הירושלמי וכו' ולא עוד אלא שבירושלמי למדו מכאן לספק קרא וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ב' ע"א) לרש"י ד"ה עד סוף:
ב וכמו שנראה קצת בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', ר' זעירא בשם ר' אמי ביומי דר' יוחנן הוינן נפקין לתעניתא, וקרוי שמע בתר תלת שעין, ולא הוה ממחי בידן, ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתי ציבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין, בעא ר' אדא מחויי בידן, א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, א"ל מפני הדיוטות שלא יהא אומרין בעונתה הן קורין אותה:
פי' פני משה:
הוינן נפקין לתעניתא. כשגוזרין תענית על הצבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם:
והלא כבר קראו אותה בעונתה. לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת:
מפני הדיוטות. שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות:
ג משום דברכות אינן מעכבות כדמוכח בהדי' בירושלמי ממתניתן דהיה קורא וכו'. ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא:
דף ג' ע"א ד"ה מאי קא חשוב וכו' ירושלמי כמה כוכבים וכו' עכ"ל, הנה לשון הירושלמי דפרקין להלכה א', לא העתקתי לפי שהרשב"א ז"ל העתיקו:
דף ט' ע"א הכי גרסינן לעולם יממא הוא וכו' וכדמשמע בירושלמי וכו' עכ"ל דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה א', רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, אתי' דרבן גמליאל כר"ש, דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא י"ח של יום ושל לילה:
שם ד"ה איכ' דמתני' לה אסיפ' וכו' וכן נראה מן התוספתא אלא שבירושלמי מצאתי גירס' זו בהפך וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים עיי"ש:
שם ד"ה ורמינהו הלל שבלילי פסחים וכו' וכיון דסתם תנא הכא ובזבחים כראב"ע משמע דהלכת' כותי' ואע"ג דסתם תנא חדא סתמ' כר"ע (במגיל' דף כ') הכא חדא סתמ' התם תרי סתמ' מיהו ביבמות וכו' עכ"ל, ומבואר בשפ"ח לרא"ש דפרקין סימן ט':
דף ט' ע"ב ד"ה בין תכלת שבה וכו' וכן מצאתי בירושלמי וכו', ד"ה אחרים אומרים כדי גרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים:
שם ד"ה מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' כדדרשינן בירושלמי גאולה לתפלה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ד' ע"ב) לרש"י ד"ה זה הסומך, אות ד':
דף י' ע"ב ד"ה הא דא"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה וכו' והכין משמע בירושלמי ומיהו בירושלמי אפליגו אי עדיף וכו' עכ"ל, והנה מקצת מדברי הירושלמי, העתקתי בשפ"ח (לקמן י"ז ע"א) לרש"י ד"ה העושה שלא לשמה עיי"ש, ומה שחסר שם, אעתיק כאן, דזה ל' הירושלמי עוד שם, והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה חביבה מד"ת, היא היא, א"ר יודן רשב"י ע"י שהיה תדיר בד"ת, לפיכך אינה חביבה יותר מד"ת, א"ר אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה, כמשנה דיא, רשב"י כדעתי', דרשב"י אמר העוסק במקרא מידה ואינה מידה, ורבנן עבדי מקרא כמשנה:
פי' פני משה:
והא תנינן וכו'. ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"שבי היא היא כא"ר יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתניתן לשאר בני אדם הוא דקאמר:
א"ר אבא מרי. בלאו הכי לא קשי' דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפילו בעונתה:
רשב"י כדעתי'. דאמר במס' שבת בפ' כל כתבי העוסק במקרא מידה ואינה מידה ואינו עוסק כמשנה:
ורבנן עבדי מקרא כמשנה. והלכך לא מפרשי להמתניתן כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת:
דף י"א ע"א ד"ה אומרים לאחד זקנך מגודל וכו' וכן היא שנוי בתוספתא ובירושלמי וכו' עכ"ל, ז"ל התוספתא דפרקין מעשה בר' ישמעאל ור"א בן עזרי' שהיו שרוין במקום אחד והיה ר"י מוטה ור"א זקוף והגיע זמן ק"ש ונזקף ר"י והיטה ר"א א"ל ר"י, מה זה אלעזר א"ל ישמעאל אלו אומרים לאחד מפני '"מה זקנך מגודל אמר להם יחי' כנגד המשחיתים וכו' עכ"ל. ולשון הירושלמי דפרקין להלכ' ג' כך הוא, א"ל ר"א לר' ישמעאל, אומר לאחד מן השוק "מה ילך זקנך מגודל, והוא אומר יהי' כנגד המשתיתים וכו' עיי"ש. ומלשון מפני "מה או מלשון "מה "לך פירוש הרשב"א כן, משא"כ בגמר' דידן, שאינו גורס כך, לכן פרש"י כמו שפירוש:
שם ד"ה אחת ארוכה ואחת קצרה וכו' (א) דתני' בתוספתא דמכלתין וכו' (ב) וגדולה מזו אמרו בירושלמי וכו' וברכת הזן ארוכה קרינא לה בתוספתא ובירושלמי (ג) ומשמע התם דאפילו לכתחלה וכו' וכדמשמע עלה נמי בירושלמי וכו' (ד) וגרסינן בירושלמי א"ר יודן וכו' (ה) והא דגרסינן בירושלמי כל הברכות וכו' ויש אחרות מלבד אלו כדאית' בירושלמי וכו' ואמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך וכו' תני' בתוספתא בערבי פסחים וכו' עכ"ל:
(א) דתני' בתוספתא דמכלתין וכו'. קצת מדברי התוספתא העתקתי בשפ"ק (לדף י"א ע"א) לתוס' ד"ה אחת ארוכה:
ב וגדולה מזו אמרו בירושלמי וכו'. דז"ל הירושלמי דפרקין להלכה ה', אלו ברכות שמאריכין בהן ברכות ר"ה וי"הכ ותענית צבור אלו ברכות שמקצרין בהן ברכת המצות ועל חפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון הא כל שאר ברכות אדם מאריך (בתמי' וקשי' דיוק' דסיפ' ורישא אהדדי), אמר חזקי' מן מה דתני (שבמקום שלא הוזכר בהדי' להאריך) המאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח הדא אמרה שאין זה כלל (מה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוק' קתני) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית (עי' ריש פ"ב דתענית), הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך (בתמי') א"ר יוסי שלא תאמר הואיל הוא מעין י"ח לא יאריך בה לפום כך צריך מימר צריך להאריך בגואל ישראל בתענית:
ג ומשמע התם (פי' במס' סוטה) בגמר' דאפילו לכתחלה נאמרי' בכל לשון וכו' וכדמשמע עלה נמי בירושלמי וכו'. דז"ל הירושלמי סוטה פ"ז להלכ' א', אלו נאמרים בלשונם, פרשת סוטה. משם דכתיב ואמר הכהן לאשה, בכל לשון שהיא שומעת וכו', וידוי מעשר, דכתיב וענית ואמרת, וק"ש, דכתיב ודברת בם, ותפילה, כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו, וברכת המזון, כדי שיהא יודע למי מברכין וכו':
ד וגרסינן בירושלמי א"ר יודן וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לקמן י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ז'. ודע דשם אות ג' העתקתי מה שכ' הרשב"א לקמן ואמרינן בירושלמי אם הלכה רופפות בידך. ושם אות ט' העתקתי מה שכ' הרשב"א מתוספתא דערבי פסחים עיי"ש:
ה והא דגרסינן בירושלמי כל הברכות וכו'. קצת דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ז' עיי"ש, וכאן אוסיף להעתיק דברי הירושלמי שם וז"ל, כל הברבות פותחין בהן בברוך, ואם היתה ברכה סמוכה לחברת' כגון ק"ש ותפלה, אין פותחין בהן בברוך התיב ר' ירמי' הרי גאולה וכו' (כל הסוגי' ופי' פני משה העתקתי בשפ"ח דף י"ד ע"א תוס' ד"ה ימים אות ז'), התיבון הרי הבדלה, שניי' היא דמר ר' בא בר זבדא רבי היה מפזרן כל ברכה וברכה מברכת הבדלה (והרי אינה ברכה סמוכה לחברתה) וחוזר ובוללן על הכוס, ר' חייא דבה היה מכנסתן, התיבון חרי נברך (ברכת הזן חמאי פותחת בברוך הא סמוכה לברכות זימון), שנייה היא שאם היו שנים יושבים ואוכלים שאינן אומרים נברך, התיבון הרי הזן את הכל אמאי חותמות בברוך קס"ד דמטבע קצר הוי'), קשיא, התיבון הרי הטוב והמטיב (אמאי פותחת בברוך הא ברכה סמוכה היא) שנייה היא דמר ר' הונ' משנתנו הרוגי ביתר ונקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, התיבון הא קדושה (קידוש היום בשבת וביו"ט הא סמוכה לבפ"הג) שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בפ"הג, התיבון והא סופה (קדוש היום אמאי חותמות בברוך), א"ד מנא טופס מכל הברכות כך הוא כדא"ר יודן מטבע קצר פותח בהן בברוך, ואינו חותם בהם בברוך, מטבע ארוך פותח בהן בברוך וחותם בברוך (ובזה מתורץ כל הקושי'):
דף י"א ע"ב ד"ה השכים לשנות וכו' וגרסינן עלה בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"א ע"א) לתוס' ד"ה שכבר:
דף י"ב ע"א ד"ה וש"מ ברכות אין מעכבות זו את זו וכו' והכין דייק מינה התם בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא:
דף י"ב ע"ב ד"ה מתני' אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' והכי נמי משמע בירושלמי וכו' ובמדרש תהלים מצאתי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ב' ע"א) לתוס' ד"ה מברך. ודברי המדרש העתקתי בשפ"ח (לדף י"א ע"א) לרש"י ד"ה בשחר:
סליק פרק ראשון.