אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) הרשב"א ברכות

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

הרשב"א ברכות

להרשב"א ז"ל מפרק כיצד מברכין ברכות

פרק ראשון מאימתי

דף ב' ע"א ד"ה מעשה ובאו בניו מבית המשתה וכו' אבל בירושלמי פירשוהו וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דברכות, פרק א' להלכ' א', משנה, מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמר להם וכו', גמר', ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותי', והא ר' מאיר פליג על רבנן, ולא עבד עובדא כוותי', והא ר' עקיב' פליג על רבנן, ולא עבד עובדא כוותי', והן אשכחן דר"מ, דתני סכין אלוונתית לחולה בשבת, אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מע"ש, אבל אם לא טרפו מע"ש אסור, תני אר"ש בן אלעזר מתיר היה ר"מ לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת, וכבר חלה ר"מ, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח אנו, א) ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך, ואמר לנו אע"פ שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חבירי, והן אשכחן דר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדי כוותי', כיי דתנינן תמן השדרה והגולגולת וכו', והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדי' כוותי', כיי דתנינן תמן ר"ש אומר כל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות שדה, וחכ"א כל הספיחין אסורין, ר"ש בן יוחי עבד עובדי' בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית, א"ל ולית אסור ולאו ספיחין אינון, אמרו לי' ולא את הוא שאת מתיר, א"ל ואין חכירי חולקין עלי, וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י'), וכן הוה לי', ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדי' כוותי', שנייא הכא שהיא לשינון, מעתה אף משיעלה עמוד השחר, ואית דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים, ברם הכא כבר עבר חצות, ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים, אמר לון עובדין עובד' כוותיה:

פי' פני משה:

ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותי'. בתמי' והא ר"מ ור' עקיב' וכו':

והן. והיכי אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובד' כוותי':

כיי דתנינן וכו'. כי האי דתנינן תמן אהלות פ"ב מ"ו ובפ"ט דשביעית מ"א, וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה, ומפני מה ר"ג דפליג על רבנן, ועבד עובדא כוותי':

שנייא הכא שהיא לשינון. ללימוד ואינו מפסיד בק"ש, ואפילו לאחר שעבר זמן, ודחי לה הש"ס להאי שינויא, דא"כ מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא, ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר:

ואית דבעי מימר. דשאני הכא דתמן בהני עובדא, היו יכולין לקיים דברי חכמים, ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה, אבל הכא כבר עבר זמן כחכמים, לפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי:

א) ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך. פי' דהכי אמרו לו והא חייך תלוי' ברפואה, ואין זה דבר שנוגע בממון וכדומ', אלא רפואתך תלוי בזה, ומדויק בזה ל' בחייך:

שם ד"ה ולענין מאימתי וכו' (א) וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם וכו' ולא עוד אלא שבירושלמי למדו מכאן לספק קרא שחוזר וקורא (ב) וכמו שנראה קצת בירושלמי וכו' (ג) משום דברכות אינן מעכבות כדמוכח בהדי' בירושלמי ממתניתן דהיה קורא בתורה וכו' עכ"ל:

(א) וכן נראה מן הירושלמי וכו' ולא עוד אלא שבירושלמי למדו מכאן לספק קרא וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ב' ע"א) לרש"י ד"ה עד סוף:

ב וכמו שנראה קצת בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', ר' זעירא בשם ר' אמי ביומי דר' יוחנן הוינן נפקין לתעניתא, וקרוי שמע בתר תלת שעין, ולא הוה ממחי בידן, ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתי ציבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין, בעא ר' אדא מחויי בידן, א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, א"ל מפני הדיוטות שלא יהא אומרין בעונתה הן קורין אותה:

פי' פני משה:

הוינן נפקין לתעניתא. כשגוזרין תענית על הצבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם:

והלא כבר קראו אותה בעונתה. לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת:

מפני הדיוטות. שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות:

ג משום דברכות אינן מעכבות כדמוכח בהדי' בירושלמי ממתניתן דהיה קורא וכו'. ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא:

דף ג' ע"א ד"ה מאי קא חשוב וכו' ירושלמי כמה כוכבים וכו' עכ"ל, הנה לשון הירושלמי דפרקין להלכה א', לא העתקתי לפי שהרשב"א ז"ל העתיקו:

דף ט' ע"א הכי גרסינן לעולם יממא הוא וכו' וכדמשמע בירושלמי וכו' עכ"ל דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה א', רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, אתי' דרבן גמליאל כר"ש, דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא י"ח של יום ושל לילה:

שם ד"ה איכ' דמתני' לה אסיפ' וכו' וכן נראה מן התוספתא אלא שבירושלמי מצאתי גירס' זו בהפך וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים עיי"ש:

שם ד"ה ורמינהו הלל שבלילי פסחים וכו' וכיון דסתם תנא הכא ובזבחים כראב"ע משמע דהלכת' כותי' ואע"ג דסתם תנא חדא סתמ' כר"ע (במגיל' דף כ') הכא חדא סתמ' התם תרי סתמ' מיהו ביבמות וכו' עכ"ל, ומבואר בשפ"ח לרא"ש דפרקין סימן ט':

דף ט' ע"ב ד"ה בין תכלת שבה וכו' וכן מצאתי בירושלמי וכו', ד"ה אחרים אומרים כדי גרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים:

שם ד"ה מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' כדדרשינן בירושלמי גאולה לתפלה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ד' ע"ב) לרש"י ד"ה זה הסומך, אות ד':

דף י' ע"ב ד"ה הא דא"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה וכו' והכין משמע בירושלמי ומיהו בירושלמי אפליגו אי עדיף וכו' עכ"ל, והנה מקצת מדברי הירושלמי, העתקתי בשפ"ח (לקמן י"ז ע"א) לרש"י ד"ה העושה שלא לשמה עיי"ש, ומה שחסר שם, אעתיק כאן, דזה ל' הירושלמי עוד שם, והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה חביבה מד"ת, היא היא, א"ר יודן רשב"י ע"י שהיה תדיר בד"ת, לפיכך אינה חביבה יותר מד"ת, א"ר אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה, כמשנה דיא, רשב"י כדעתי', דרשב"י אמר העוסק במקרא מידה ואינה מידה, ורבנן עבדי מקרא כמשנה:

פי' פני משה:

והא תנינן וכו'. ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"שבי היא היא כא"ר יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתניתן לשאר בני אדם הוא דקאמר:

א"ר אבא מרי. בלאו הכי לא קשי' דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפילו בעונתה:

רשב"י כדעתי'. דאמר במס' שבת בפ' כל כתבי העוסק במקרא מידה ואינה מידה ואינו עוסק כמשנה:

ורבנן עבדי מקרא כמשנה. והלכך לא מפרשי להמתניתן כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת:

דף י"א ע"א ד"ה אומרים לאחד זקנך מגודל וכו' וכן היא שנוי בתוספתא ובירושלמי וכו' עכ"ל, ז"ל התוספתא דפרקין מעשה בר' ישמעאל ור"א בן עזרי' שהיו שרוין במקום אחד והיה ר"י מוטה ור"א זקוף והגיע זמן ק"ש ונזקף ר"י והיטה ר"א א"ל ר"י, מה זה אלעזר א"ל ישמעאל אלו אומרים לאחד מפני '"מה זקנך מגודל אמר להם יחי' כנגד המשחיתים וכו' עכ"ל. ולשון הירושלמי דפרקין להלכ' ג' כך הוא, א"ל ר"א לר' ישמעאל, אומר לאחד מן השוק "מה ילך זקנך מגודל, והוא אומר יהי' כנגד המשתיתים וכו' עיי"ש. ומלשון מפני "מה או מלשון "מה "לך פירוש הרשב"א כן, משא"כ בגמר' דידן, שאינו גורס כך, לכן פרש"י כמו שפירוש:

שם ד"ה אחת ארוכה ואחת קצרה וכו' (א) דתני' בתוספתא דמכלתין וכו' (ב) וגדולה מזו אמרו בירושלמי וכו' וברכת הזן ארוכה קרינא לה בתוספתא ובירושלמי (ג) ומשמע התם דאפילו לכתחלה וכו' וכדמשמע עלה נמי בירושלמי וכו' (ד) וגרסינן בירושלמי א"ר יודן וכו' (ה) והא דגרסינן בירושלמי כל הברכות וכו' ויש אחרות מלבד אלו כדאית' בירושלמי וכו' ואמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך וכו' תני' בתוספתא בערבי פסחים וכו' עכ"ל:

(א) דתני' בתוספתא דמכלתין וכו'. קצת מדברי התוספתא העתקתי בשפ"ק (לדף י"א ע"א) לתוס' ד"ה אחת ארוכה:

ב וגדולה מזו אמרו בירושלמי וכו'. דז"ל הירושלמי דפרקין להלכה ה', אלו ברכות שמאריכין בהן ברכות ר"ה וי"הכ ותענית צבור אלו ברכות שמקצרין בהן ברכת המצות ועל חפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון הא כל שאר ברכות אדם מאריך (בתמי' וקשי' דיוק' דסיפ' ורישא אהדדי), אמר חזקי' מן מה דתני (שבמקום שלא הוזכר בהדי' להאריך) המאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח הדא אמרה שאין זה כלל (מה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוק' קתני) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית (עי' ריש פ"ב דתענית), הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך (בתמי') א"ר יוסי שלא תאמר הואיל הוא מעין י"ח לא יאריך בה לפום כך צריך מימר צריך להאריך בגואל ישראל בתענית:

ג ומשמע התם (פי' במס' סוטה) בגמר' דאפילו לכתחלה נאמרי' בכל לשון וכו' וכדמשמע עלה נמי בירושלמי וכו'. דז"ל הירושלמי סוטה פ"ז להלכ' א', אלו נאמרים בלשונם, פרשת סוטה. משם דכתיב ואמר הכהן לאשה, בכל לשון שהיא שומעת וכו', וידוי מעשר, דכתיב וענית ואמרת, וק"ש, דכתיב ודברת בם, ותפילה, כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו, וברכת המזון, כדי שיהא יודע למי מברכין וכו':

ד וגרסינן בירושלמי א"ר יודן וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לקמן י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ז'. ודע דשם אות ג' העתקתי מה שכ' הרשב"א לקמן ואמרינן בירושלמי אם הלכה רופפות בידך. ושם אות ט' העתקתי מה שכ' הרשב"א מתוספתא דערבי פסחים עיי"ש:

ה והא דגרסינן בירושלמי כל הברכות וכו'. קצת דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ז' עיי"ש, וכאן אוסיף להעתיק דברי הירושלמי שם וז"ל, כל הברבות פותחין בהן בברוך, ואם היתה ברכה סמוכה לחברת' כגון ק"ש ותפלה, אין פותחין בהן בברוך התיב ר' ירמי' הרי גאולה וכו' (כל הסוגי' ופי' פני משה העתקתי בשפ"ח דף י"ד ע"א תוס' ד"ה ימים אות ז'), התיבון הרי הבדלה, שניי' היא דמר ר' בא בר זבדא רבי היה מפזרן כל ברכה וברכה מברכת הבדלה (והרי אינה ברכה סמוכה לחברתה) וחוזר ובוללן על הכוס, ר' חייא דבה היה מכנסתן, התיבון חרי נברך (ברכת הזן חמאי פותחת בברוך הא סמוכה לברכות זימון), שנייה היא שאם היו שנים יושבים ואוכלים שאינן אומרים נברך, התיבון הרי הזן את הכל אמאי חותמות בברוך קס"ד דמטבע קצר הוי'), קשיא, התיבון הרי הטוב והמטיב (אמאי פותחת בברוך הא ברכה סמוכה היא) שנייה היא דמר ר' הונ' משנתנו הרוגי ביתר ונקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, התיבון הא קדושה (קידוש היום בשבת וביו"ט הא סמוכה לבפ"הג) שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בפ"הג, התיבון והא סופה (קדוש היום אמאי חותמות בברוך), א"ד מנא טופס מכל הברכות כך הוא כדא"ר יודן מטבע קצר פותח בהן בברוך, ואינו חותם בהם בברוך, מטבע ארוך פותח בהן בברוך וחותם בברוך (ובזה מתורץ כל הקושי'):

דף י"א ע"ב ד"ה השכים לשנות וכו' וגרסינן עלה בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"א ע"א) לתוס' ד"ה שכבר:

דף י"ב ע"א ד"ה וש"מ ברכות אין מעכבות זו את זו וכו' והכין דייק מינה התם בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא:

דף י"ב ע"ב ד"ה מתני' אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' והכי נמי משמע בירושלמי וכו' ובמדרש תהלים מצאתי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ב' ע"א) לתוס' ד"ה מברך. ודברי המדרש העתקתי בשפ"ח (לדף י"א ע"א) לרש"י ד"ה בשחר:

סליק פרק ראשון.

פרק שני היה קורא

דף י"ג ע"א ד"ה מתני' היה קורא בתורה וכו' וכן נחלקו בה בירושלמי אלא שאמרו שם ור' יוחנן מוד' בק"ש וכן פי' בירושלמי וכו' ואמרו בקורא משערינן דגרסינן התם בירושלמי דפרקין להלכה א' וכו' עכ"ל, ודע דברי הירושלמי לא העתקתי, לפי שכך הם דברי הירושלמי כמו שרשב"א ז"ל העתיקו, ולכן העתקתי רק דברי הפי' פני משה שם וז"ל, אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

אפילו שמען. לתשע תקיעות בט' שעות יצא:

עד דאנא תמן צריך לו. בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמי' דר' יוחנן שאפילו שמען בכל היום כולו יצא:

ק"ש וברכותיה. הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותי' או היא ולא ברכותי' או אפילו כדי לומר ברכותיה ולא היא:

הפסיק שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות:

הכי גרסינן בקורא משערינן או בכל אדם משערינן א"ר מתנ' מסתברא בקורא משערינן. סתם כל אדם לפי קריאתו:

מדקדק במצותי' סגין הורי לי'. כלומר הוראה זו לדינא היא שהרי יודע דר"ש בר אבא מדקדק במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן, או דילמ' בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מיקל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי:

א"ל בפירוש פליגין. לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא י"ח אע"פ שהפסיק בה:

מה פליגן. עד כאן לא פליגי אלא בק"ש דוק' מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה:

אבל בהלל. שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי שאם הפסיק אפילו בין פרק לפרק כדי לגמור את כולה לא יצא וצריך לחזור לראש:

שם ע"ב ד"ה א"ר נתן בר מר עוקבא עד על לבבך בעמידה וכדגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"ב) לתוס' ד"ה על לבבך:

דף י"ד ע"א ד"ה ובאמצע שואל מפני היראה וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה ובאמצע עיי"ש:

שם ד"ה ולברך עליו בימים וכו' כתבי בשם רש"י וכו' ועוד דכלל אמרו בירושלמי בכיוצא בזה וכו' עכ"ל ועי' בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים, שהעתקתי שם דברי ירושלמי בהעתקת מחזור וויטרי בסוף דבריו:

דף ט"ו ע"א ד"ה חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וכו' אף מצאתי בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דמס' תרומות פ"א להלכ' ד', תני האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, יש מהן מפני הברכה, ויש מהן שאין יכולין לתרום מן המבוחר, דאילם והערום ובעל קרי, מפני הברכה, הסומא והשיכור, שאין יכולין לתרום מן המבוחר:

פי' פני משה:

שאין יכולין לתרום מן המובחר. ואנן בעינן שיהא בורר ותורם מן היפה, כדכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו, ואיזהו שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו:

שם מאן תנא חרש דיעבד נמי לא וכו' ובירושלמי גרסינן וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דמס' מגילה פ"ב להלכה ה', מתני', הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן, ד' יהוד' מכשיר בקטן, גמר', א"ר מתנה דר' יוסי היא, ר' חסדא אמר לית מאן חרש, באשגרת לשון היא מתניתא:

פי' פני משה:

א"ר מתנ' דר' יוסי היא. מתניתן דפוסל בחרש דר' יוסי היא, דס"ל הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא:

ר' חסדא אמר לית כאן חרש. פליג אדר' מתנ' דבמתניתן דקתני חרש, לאו דוק' הוא, והרי זה כלית תני הכא חרש לדינא, אלא באשגרת לישן היא מתני', הואיל דבכל מקום שונה התנ' חרש עם שוטה וקטן, נשנ' ג"כ כאן, אבל לדינא ס"ל מתניתן כר' יהוד', דבר פלוגת' דר' יוסי היא, ואפשר אפילו לכתחלה כשר חרש, והכא מסיים לה במס' ברכות שם למתניתן כר' יהוד':

דף ט"ו ע"ב ד"ה אמר רב הלכה כדברי שניהם להקל דלכן מה כן אמרין וכו' עכ"ל, חסר כאן ברשב"א, שהוא מדברי הירושלמי, דזה לשון הירושלמי דפרקין להלכה ד', מתני' הקורא שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ר' יוסי אומר לא יצא, קרא ולא דיקדק באותיותי' ר' יוסי אומר יצא, ר' יהוד' אומר לא יצא, גמר' רב אומר הלכה כדברי שניהם להקל, דלכן מה כן אמרין, סתמה ור' יוסי הלכה כסתמה, ר' יוסי ור' יהוד' הלכה כר' יוסי, ומה צריכה למימר רב אלא בגין שמע דתני לה, ר' חייא בשם ר' מאיר, לפום כן צריך למימרא הלכה כדברי שניהם להקל פי' פני משה:

הלכה כדברי שניהם להקל. בשני המחלוקת האלו במתנית' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:

ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הות הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכ' כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהוד' והלכה כר' יוסי בכל מקום לגבי' דר' יהוד' וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:

אלא בגין שמע וכו', כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל כן וא"כ הוי אמיני' דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי, קמ"ל. רב הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק:

דף ט"ז ע"א ד"ה אבל אמר למען ירבו ימיכם סירכ' נקט ואתי' וכו' ועוד דגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ד', מעשה ר' חייא ור' יסא ור' אמי, סלקון מיעבד גגנוניה דר' אלעזר, שמעון קליה דר' יוחנן, אי מחדית מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה, אמרין, וייחות ר' אלעזר, דהוא זריז סגין, נחית וסליק אמר לון, כן א"ר יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען, חזקה כיון, ר' לא ר' יסא בשם ר' אחא רובא, נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה, חזקה כוין:

פי' פני משה:

אי מחדית מילה אמרין וכו'. אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהיה זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי א"ר יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשני' ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפרשה הראשונה, וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם:

שם ד"ה ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה גרסינן בירושלמי לפי שטרחתן מרובה עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' י"ג:

שם ד"ה הכי גריס רש"י ז"ל ואוכלין פתן ואין מברכין לפני' וכו' אבל בכל הספרים שלנו גרסי ומברכין אחת לפניה וכו' וכן היא שנויה בתוספתא עכ"ל, ז"ל התוספתא דמכלתין פרק ב', פועלין קורין שמע ומברכין לפני' ואחריה, אוכלין פתן ומברכין לפני' ולאחרי' ומתפללין שלש פעמים שמנה עשרה, אבל אין מורידין לפני התיבה:

דף ט"ז ע"ב ד"ה ובמקום אסטניס לא גזר רבנן וכו' והכין אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט"ז ע"ב) לתוס' ד"ה אסטניס:

שם ד"ה ולענין פסק הלכה כתב רבינו האיי ז"ל דלא קייל"ן כרב"ג וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ז' ר' יוסי בר' חנינ' ראו אותו טובל, אם לקירויו לא ידעין, אם לחקר גופו שאין רחיצת עונין רחיצה, לא ידעין, הורי ר' בא כחין תניא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו שמותר להרחיצם במים:

פי' פני משה:

ראו אותו טובל. בימי אבלו:

אם לקריו לא ידעין וכו', ולא ידענו אם בשביל קרי נובל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין:

לא ידעין. ונשאר בספק:

קיהות עליו. מטונפות ומאוסות עליו:

שם ד"ה וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין וכו', כבר פרשו בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסי' בירושלמי דפרקין להלכה ח', מתני', וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים וכו', גמר' הא בני חורין אחרים מקבלין תנחומין עליהן, כיני מתנייתה אין מקבלין תנחומין על העבדים וכו' כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתי' דבר קפרא קביל דריש לקיש עילוי, דהוה רבי', נימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה, אעל ואיפטר עילוי (שיר ו') דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים וכו' פי' פני משה:

הא בני חורים וכו'. אלישנ' דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמי' והוו להו למימר על עבדיו:

כיני מתנייתה. ומשני כך היא הנוסח' השנויה ששנה להן ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי:

כד דמך. כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק:

ומה שכתב הרשב"א בשם הירושלמי שתלמידו חביב כבנו, וכן עבדו המשמשו כרצונו חביב עליו כבנו, הנה בירושלמי שהעתקתי, מצינו רק שתלמידו חביב כבנו ודו"ק:

סליק פרק שני.

פרק שלישי מי שמתו

דף י"ז ע"ב ד"ה מתני' מי שמתו מוטל לפניו וכו' ירושלמי א"ר בון וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה פטור מק"ש:

שם ד"ה הא דקתני פטור מן התפילין וכו' ובירושלמי בעו, לה ופריקו בה פירקא אחרינא עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' א', מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש מן התפילין וכו', תני מן התפלין אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין וכו', צורכה למימר מי שמתו מוטל לפניו, אלא בגין דתנא דא תנא דא:

פי' פני משה:

הני מן התפילין. קתני במתנית' ומן התפילין וקשי' מאי איצטריך לי' כדמסיק לקמן הקושי' מהאי בריית' דלקמי' כמו שהיא שנוי בפ' אלו מגלחין:

אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. עליו דילפינן מדקא"ל הקב"ה ליחזקאל פארך חבוש עליך זה תפילין מכלל דלכ"ע אסור וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:

אלא בגין דתנא דא. בשביל דתנא ק"ש במתניתן תני נמי תפילין ואע"ג דמשנה דלא צריכא היא:

ודע דברשב"א כתב כאן ופריקו בה פירקא אחרינא, ואני מה שמצאתי בירושלמי העתקתי ודו"ק:

שם ד"ה גמר' ואינו מברך ואינו מזמן וכו' וגרסינן בירושלמי אם רצה להחמיר וכו', ירושלמי ואם בירך אין עונין אחריו אמן וכו', תשמיש המטה איכ' בינייהו ירושלמי ר"י בן פזאי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש:

דף י"ח ע"א ד"ה ר' אשי אמר מוטל עליו לקברו וכו' דומ' למה שאמרו בירושלמי בפ"ג דמועד קטן וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין לסימן ג' אות ב':

שם ד"ה וכדרך שאמרו בעצמות וכו' וגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ח ע"א) לתוס' ד"ה וירכב עליהן:

שם ד"ה דלייה דלא לימרו וכו' ומה שאמרו במדרש נסמכה פ' מקושש לפ' ציצית וכו' עכ"ל, ודברי המדרש מוב' בתוס' במס' (ב"ב דף ע"ד ע"א) תוס' ד"ה פסקי עיי"ש, וכן באור זרוע סי' תכ"א, ועי' דמשק אליעזר לסדר שלח סי' מ"א:

דף י"ט ע"א ד"ה אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ב', תני אין מוציאין את המת סמוך לק"ש, אלא א"כ הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה א', כדי שיקראו ויתפללו, והא תנינן קברו את המת וחזרו, תיפתר באילין דהוון סבריא דאית בי' ענה, ולית בי' ענה (זמן):

פי' פני משה:

סמוך לק"ש. בענין שאין יכולין לקברו קודם שיגיע זמן ק"ש:

והא תנינן קברו את המת וכו' אם יכולין להתחיל וכו'. אלמא דסמוך לזמן ק"ש הוציאו:

דף כ' ע"ב ד"ה ולענין פסק הלכה וכו' והא דקתני ובן מברך לאביו בשעונה אחריו מה שהוא אומר והכי אוקמוה בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ג', תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו, לא כן א"ר אחא בשם ר"י בר' נהוראי כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו, תיפתר בעונה אחריהן אמן, כיי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מח שהוא אומר וכו':

פי' פני משה:

לא כן וכו'. כל שאמרו חכמים מהמצות בקטן כגון סוכה שחייב לחנכו וכן לולב וכיוצא בזה מהמצות שנוהגת בקטן שהגיע לחינוך וכיון שהוא לחינוך בעלמא האיך הוא מוציא את אביו דקס"ד דהקטן הוא שמברך לבדו להוציא לאביו:

תיפתר בעונה אחריהם. ולא גרסינן אמן, אלא עונה הברכה מה שהן אומרים כהאי דתנינן תמן (בסוכה ל"ח):

דף כ"א ע"א ד"ה הא דא"ר אלעזר ספק התפלל וכו' ובירושלמי עביד לה פלוגת' דר' יוחנן וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפ' תפלת השחר להלכה ד', היה עומד בתפלה, ונזכר שהתפלל, רב אמר חותך (פי' פוסק ואפילו באמצע ברכה), ושמואל אמר אינו חותך, שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום, למה שאין תפלה מפסדת:

שם א"ל גומר כל אותה ברכה וכו' וכדאמרינן בירושלמי בפ' תפלה השחר וכו' ויותר מזה מבואר שם בירושלמי דגרסינן התם נכנס ומצא צבור מתפללין תפלת מוסף וכו' עכ"ל, ומדברי הירושלמי דפ' תפלת השחר העתקתי בשפ"ח (לדף ל' ע"ב) לתוס' ד"ה כדי שתתחולל דעתו עיי"ש, וכאן אני מוסיף להעתיק מה דאית' התם בירושלמי דפרק ד' להלכ' ו', על דברי ר' אבא שאמר דבין תפלת שחרית למוסף, די אפילו רק שהה כדי הילוך ד' אמות, גרסינן התם רב אמר צריך לחדש בה דבר, ושמואל אמר א"צ לחדש בה דבר, ר' זעיר' בעי קומי ר' יוסי מהו לחדש בה דבר, א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא:

פי' פני משה:

צריך לחדש בה דבר. בתפלת מוסף שמתפלל מיד אחר של שחרית דוק' אם יחדש בה דבר ואם לאו הוי כמתפלל וחוזר ומתפלל תפלה אחת ושמואל אמר א"צ דתפלה אחרת היא לחיבת היום בפני עצמה:

אפילו אמר ונעשה. אם לא חדש בה דבר בנוסח הברכה האמצעיות אלא זה בלבד שאמר יהי רצון שנעשה לפניך וכו' וסיים במקדש השבת יצא:

ומה שכתב הרשב"א ויותר מזה מבואר שם בירושלמי דגרסינן התם נכנס ומצא וכו', דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"א ע"ב) לתוס' ד"ה עד, עיי"ש אות א' ואות ח':

דף כ"ד ע"ב ד"ה דא"ר יהוד' נזדמן לו רוק בתפלתו וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין לסימן ל"ט עיי"ש:

דף כ"ה ע"א ד"ה היה מקום גבוה עשרה וכו' וילפינן לה מיהא דגרסינן בירושלמי א"ר חסדא מסוף ריח רע ד' אמות וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ה ע"א) לתוס' ד"ה לית הלכת', אלא גרסינן התם ר' אמי במקום ר' חסדא עיי"ש. ומה שהבי' ברשב"א שם ד"ה היתה, וכדגרסינן בירושלמי ר' לייא וחברי' וכו', ומה שהבי' ברשב"א שם ד"ה אמר רבא ירושלמי ר' יוסף בר' חנינא וכו', בשפ"ח לתוס' ד"ה לית העתקתי:

דף כ"ה ע"ב ד"ה א"ר יוחנן צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' נ"א:

דף כ"ו ע"א ד"ה אפילו ר' יהושע, לא אמר אלא דלית ניל' בית' אחרינא וכו' ירושלמי. וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', לא ישב אדם ע"ג ספסל, שס"ת נתון עליו, מעשה בר"א שהיה יושב ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו והרתיע מלפניו, כמרתיע מלפני הנחש, אם היה נתון ע"ג דבר אחר, מותר, עד היכן (פי' עד היכ' יהיה גבוה זה הדבר אחר), ר' אבא בשם ר' הונא טפח, ר' ירמי' בשם ר' זעיר' אפילו כל שהוא:

סליק פרק שלישי

פרק רביעי תפלת השחר

דף כ"ז ע"א ד"ה השתא דלא אתמר הלכת' לא כמר וכו' ורבי ורב וכן הני דצלי של שבת בע"ש כר' יהוד' סביר' להו ולא מאחרי תפלת המנח' לעולם מפלג המנח' לעיל וכו' עכ"ל, ועי' בשפ"ח לרא"ש ריש פרק א' אות ג' עיי"ש:

דף כ"ז ע"ב ד"ה תפלת ערבית ר"ג אומר חובה וכו' והכי נמי אית' בירושלמי וכו' עכ"ל דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' אי, א"ד יעקב בר אחא תני' תמן תפילת הערב מהו, ר"ג אומר חובה ר' יהושע אומר רשות, אמר ר"ח אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא, מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב, ומ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב:

פי' פני משה:

אתיין אילין פלגוותא. אם היא חובה או רשות כאלין פלגוותא דפליגי לעיל אם תפילת נעילה פוטרת לשל ערבית דלמ"ד רשות פוטרת ולמ"ד חובה בפני עצמה היא אין תפלה אחרת פוטרת אותה:

והנה פלוגת' דירושלמי אי תפלת נעילה פוטרת לשל ערבית או לא, העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' ב' אות ג' עיי"ש:

דף כ"ה ע"א ד"ה היו לפניו ב' תפלת א' של מנחה וא' של מוספין וכו' וקתני בתוספתא וכו':

עכ"ל, ז"ל התוספתא פ"ג תפילת הערב אין לה קבע, ר' יוסי אומר עת נעילת שערים, אר"א בר יוסי אבא היה מתפלל עם נעילת שערים, המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר, בין עד שלא קרב תמיד של שחר, יצא עכ"ל:

דף כ"ט ע"ב ד"ה א"ר אסי א"ר יוחנן טעה ולא הזכיר גבורות גשמים וכו' וגרסינן בירושלמי והוא דלא אדכר לא טל ולא מטר וכו' שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו' ואלא מיהו בירושלמי מפרש כדברי רב האי וכו', הא דאמרינן שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו' אמרינן בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ק (לדף כ"ט ע"ב) לתוס' ד"ה הא דאדכר עיי"ש:

שם ד"ה לא קשיא הא דאידכר מקמי שומע תפלה וכו' וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז"ל עכ"ל, ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ט ע"ב) לתוס' ד"ה טעה עיי"ש:

שם ד"ה טעה ולא הזכיר ר"ח בעבודה וכו' ואפילו נסתפק אם הזכיר של ר"ח אם לא הזכיר חוזר והכין אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי דפ' אין עומדין להלכה ג', ר' יעקב בר אחא ר"ש בר אבא בשם ר' אלעזר ספק הזכיר של ר"ח, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו, לאיכן הוא חוזר, שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן אם עקר את רגליו חוזר לכתחלה, ואם לאו, חוזר לעבודה, א"ר יוד' בן פזי הסיע דעת כמו שעקר את רגליו, ואילין תחנוניא צריכא:

פי' פני משה:

הסיע דעת. הסיע דעתו מתפלתו אחר שגומרה ולא היה בדעתו לומר עוד איזה תחנונים הוי כמי שעקר את רגליו וחוזר לראש:

ואלין תחנוניא צריכה. ואם נזכר באותן תחנונים שאומר אחר התפלה מיבעיא לן אם הוי כעקר את רגליו או לא:

שם ד"ה כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה. י"מ אותה בתפלה המנחה דכתיב לעת מצוא וגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' א', ר' יוסי ב"ח היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהי' עליו מורא שמים כל היום, א"ר יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם, על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא (תהלים ל"ב), מהו לעת מצוא, לעת מצויין של יום:

פי' פני משה:

עם דמדומי חמה. בשחרית:

לעת מיצויו של יום. כשהשמש יוצא וזורח ומצוי הוא על הארץ:

ומן מה שהעתקתי מוכח דר' יוסי בר חנינ' מתפלת שחרית מיירי ודו"ק:

שם ד"ה כל היוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך וכו' ולפי דעתי בברכות אחרונות שלפני ק"ש וכמו שכתבתי בשלהי פרק קמא דמכלתין עכ"ל, והוא (לעיל דף י"א ע"א) רשב"א ד"ה אחת ארוכה עיי"ש:

דף ל' ע"ב ד"ה כמה ישהא בין תפלה לתפלה וכו' פירשו בירושלמי דהיינו מהלך ד' אמות עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל' ע"ב) לתוס' ד"ה כדי עיי"ש:

סליק פרק רביעי:

פרק חמישי אין עומדין

דף ל"א ע"א ד"ה ר' אשי עביד כבריית' וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי דפרקין לחלכ' א', ר' ירמי' בשם ר' אבא הבא מן הדרך אסור להתפלל, ומה טעם, לכן שמעי נא זאת עני' ושכורת ולא מיין (ישעי' נ"א), ר' זריקן ר' יוחנן בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי המיצר אסור להתפלל, לא מיסתברא ג"כ אלא מן הדיין קריין, לכן שמעי נא זאת עני' ושכורת ולא מיין:

פי' פני משה:

הבא מן הדרך אסור להתפלל. מפני שטרדת הדרך עליו ואין דעתו מיושבת:

ושכורת ולא מיין. מכאן למדנו שהטלטול קשה הוא לאדם וכן מצטער בדבר ומעביר דעתו כשכור הזה דמדמי עניית הגלות והטלטול וצער לשיכורת:

שם ד"ה שכן מצינו בנביאים הראשונים וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"א) לתוס' ד"ה שכן עיי"ש:

שם ד"ה וקולה לא ישמע מכאן למתפלל שלא ישמע קולו וכו' אבל להשמיע לאזנו רשאי ומצוה לכתחלה (א) כדאמרינן בירושלמי וכו' אלא שמצאתי בהיפך (ב) בתוספתא וכו' וא"נ אם משמיע קולו כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנו להתפלל מותר כדאית' בירושלמי וכו' עכ"ל:

(א) כדאמרינן בירושלמי וכו'. ז"ל הירושלמי דמכלתין פרק ב' להלכ' ד', תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא, למי נערכה, לר' יוסי, היידין ר' יוסי, הדא דתנינן הקורא את השמע ולא השמיע לאזנו יצא, ר' יוסי אומר לא יצא:

פי' פני' משה:

למי נצרכ'. האי בריית':

היידין ר' יוסי. איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתניתן דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מוד' היא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע:

ב בתוספתא וכו'. ז"ל התוספתא ברכות פ"ג יכול יהא משמיע קולו בתפלתו, פירש בחנה, וחנה היא מדברת על לבה עכ"ל. וממה שהעתקתי מוכח דלרשב"א ז"ל היה גירס' אחרת בתוספתא, דהא בנוסח דידן לא גרסינן לאזנו. ומה שכ' הרשב"א כדאית' בירושלמי פ' תפלת השחר וכו', דברי ירושלומי הללו העתקתי בשפ"ח לרא"ש פ' מי שמתו סי' מ' עיי"ש:

דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן לשכור שאסור להתפלל ירושלמי בפ"ק דמס' תרומות וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"ב) לתוס' ד"ה מכאן:

שם ד"ה מאי תקנתי' וכו' וכן היא במדרש תהלים וכו' ולענין תפלת ענינו במי שיושב בתענית בשבת כתב בה"ג שאומר ענינו באלהי נצור וי"א שאומר' בעבודה והכי משמע בירושלמי בפ' תפלת השחר וכו' ונרא' בודאי שיש בגירס' זו ירושלמי טעות ידי סופר וכו' עכ"ל, וענין דמדרש תהלים ודברי ירושלמי דפ' תפלת השחר כתבתי והעתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סימן י' אות א' אות ג' עיי"ש. ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"ב) תוס' ד"ה כל היושב, ועיי"ש ממדרש תהלים:

דף ל"ג ע"א א"ר יוסף ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ג ע"א) לרש"י ד"ה ומת הערוד עיי"ש. ודע ל' התוספתא בד"ה אלא אימא, לא העתקתי לפי שהרשב"א ז"ל מבי' ל' התוספתא:

דף ל"ד ע"א ד"ה ר' אשי אמר אמצעיות אין להם סדר וכו' והא דקתני בתוספתא כו' וכן בירושלמי דמכלתי' וכו' עכ"ל, דברי התוספתא העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ד ע"א) לתוס' ד"ה אמצעיות. ומה שכתב וכן בירושלמי דמכלתין וכו', דברי הירושלמי הם בירושלמי לעיל בפרק ב' להלכה ד' עיי"ש, ולפי שדברי הירושלמי הם כמו דברי הש"ס שלנו (מגילה י"ז ע"ב), לכן לא העתקתי דברי הירושלמי:

דף ל"ד ע"ב ד"ה רבא כרע בהודאה תחלה וסוף וכו' כדגרסינן בירושלמי וכו' ואלא מיהו מצאתי בירושלמי דמכלתין דכולהו אמוראי חתימי בי' בברוך אתה ה' אל ההודאות וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ב ע"ב) לתוס' ד"ה כרע עיי"ש. ומה שכתב הרשב"א דכולהו אמוראי חתימי בי' בא"י וכו', הנה אני לא העתקתי שם אלא דר' חלבו בשם ר' סימאי סיים ברוך אתה ה' אל ההודאות, אבל בירושלמי שם אית' דגם ר' בא בר זבדי בשם רב, וכן ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא, וכן בר קפרא, חתימי בי' בברוך אתה יי אל ההודאות עיי"ש:

סליק פרק חמישי. ושפתי חכמים מהרשב"א פ' כיצד מברכין תמצא לעיל דף ע"ט ע"ב.

פרק שביעי שלשה שאכלו

דף מ"ה ע"ב ד"ה לא קשי' הא בשאר ברכות וכו' והכין נמי משמע בירושלמי בפרק אין עומדין וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין לסימן י' עיי"ש:

דף מ"ו ע"א ד"ה עד היכן ברכת הזימון וכו' ובלא סמיכ' ברכה אחרת (א) כדאית' בירושלמי בפ"ק דמכלתין וכו' וכמו שמפורש בירושלמי דגרסינן התם וכו' והרבה פירושים יש והנכון שבכולן הוא מה שפי' בו הרב אלפסי ז"ל (ב) וכדדייק לה מן גמר' דבני ארץ ישראל וכו' עכ"ל:

(א) וכדאית' בירושלמי דפ"ק דמכלתין וכו'. ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרשב"א ז"ל לדף י"א ע"א ד"ה אחת ארוכה עיי"ש:

ב וכדדייק לה מן גמר' דבני ארץ ישראל והכין גרסינן התם וכו'. ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף מ"ו ע"א) לתוס' ד"ה עד היכן, עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה