אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) להרשב"א ז"ל מפרק כיצד מברכין ברכות

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

להרשב"א ז"ל מפרק כיצד מברכין ברכות

לרי"ף ז"ל למס' ברכות

דף ל"ה ע"א ד"ה כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל, ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין ריש להלכ', א', כתיב לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה (תהלים כ"ד), הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות, א"ר אבוה כתיב פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם (דברים כ"ב) העולם כולו ומלואו, עשוי ככרם, ומהו פדיונו, ברכה, ר' חזקי' ר' אבין בשם ר"ש בן לקיש אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך (תהלים ט"ז), אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת, ד"א טובתי בל עליך, מבלה אני טובתי בגופך, ד"א טובתי בל עליך יבללו כל הטובות ויבואו עליך, א"ר אחא מהו בל עליך, שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך כמה דאת אמר ומבלעדיך לא ירים איש את ידו:

פי' פני משה:

עד שיתירו לו המצות. כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם והקדש, וכדברים האסורים עליו. מחמת מצוה שלא ליהנות מהם בלא ברכה:

דף ל"ו ע"א ד"ה קימחא דחטי וכו' וכענין שאמרו בירושלמי דפרקין וכו'. עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ז ע"א) לתוס' ד"ה הכוסס אות ו'. ומה שכתב הרשב"א "ובדעתי' למיכל "פיתא, לא נמצא כן בירושלמי שלפנינו עיי"ש, אלא בירושלמי דפרקין להלכה ה', שם אית' כן, והעתקתי הענין בשפ"ח לרשב"א לקמן (לדף מ"א ע"ב) ד"ה א"ר פפא אות, ב' עיי"ש, אבל כאן לא שייך הך "ובדעתי' "למיכל "פיתא ודו"ק:

דף ל"ז ע"ב ד"ה א"ר יוסף האי חביצא וכו' ואע"ג דפרישו עלה בירושלמי וכו' והא דגרסינן בירושלמי וכו' וכפשטי' דירושלמי וכו' עכ"ל, מה שכ' ברשב"א הא דפרישו עלה בירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ז ע"ב) לתוס' ד"ה חביצא. ומה שכ' הרשב"א והא דגרסינן בירושלמי וכו', וכפשטי' דירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' ט"ז:

דף ל"ח ע"ב ד"ה והילכת' המוציא וכו' בירושלמי איכ' מ"ד וכו' עכ"ל, ובשפ"ח לדף (ל"ח ע"ב) לתוס' ד"ה והלכת' שם העתקתי:

שם ד"ה אמר ר"נ בר יצחק קבעה עולא וכו' וכן מצאתי בירושלמי וכו' ובירושלמי ג"כ איכ' מאן דאמר הכין וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' א', ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומר עליו ב"פ העץ, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק (וה"ה לכבוש) אומר עליו שהכל בהיה בדברו, א"ר שמואל בר ר' יצחק מתניתא מסייע לר' בנימין בר יפת, אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין, אם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי חובתן בפסח, א"ר זירא מאן ידע משמעה מן ר' יוחנן יאות, ר' חייא בר ווא, או ר' בנימין בר יפת, לאו ר' חייא בר ווא וכו', א"ר יוסי ב"ר בון ולא פליגין, זית ע"י שדרכו לאכול חי, אע"פ שכבש, בעינו הוא, ירק כיון ששלקו, נשתנה:

פי' פני משה:

מתני'. דפסחים פ"ב דתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וכו' אבל לא כבושין וכו' מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמי' דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח:

א"ר יוסי בר' אבון. מעיקר' לא קשי' על הני תרתי שמעתת' דר' יוחנן דלא פליגי ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר' יפת דר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמות שהיה:

שם ד"ה כיון דשקלי' לי' לגרעינתי' וכו' וכן נרא' לכאור' מן הירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' ט"ז:

דף ל"ט ע"א ד"ה ההוא דאייתיהו לקמי' דר' יוחנן זית גדול הוה וכו' ובירושלמי אמרו טעמ' אחרינ' דגרסינן התם וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ט ע"א) לתוס' ד"ה בצר אות ה':

שם ד"ה חזר ואמר לא על המלגלג וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה כ', בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית, בהדין פונדוקא דברכתא, אפיק קומיקון פרגן ואחוני' וקפלוטין, אמרו נברך על קפלוטה, דפוטר אחוניתא, ולא פטר פרגותא, נברך על אחונייתא, לא סטר לא דין ולא דין, קפץ חד ובירך על פרגותא שהכל, גחך לי' חברי', א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן, אלא לך לוגלן, זה עשה בגרגרנותא, אתה למה לגלגתה, ולזה אמר חכם אין כאן זקן, אין כאן, אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו, א"ר יוסי הא אזלין תרין ולא שמעינן מינה כלום, ויי כדין מסתברא מברך על הקפולתא, שהכל נהיה בדברו טפילה לו:

פי' פני משה:

דברכתא. שם העיר:

פרגן ואחוניא וקפלוטין. פרגן היינו פרגיות, וברכתן שהכל, ואחוניא היינו דורמסקין (פלוימען בלע"ז) וברכתן ב"פ העץ, וקפלוטין היינו כרוב (קרויט בלע"ז) וברכתן ב"פ האדמה:

הא אזלין תרין. הרי הלכו השנים לעולמם ואנו לא שמעינן מינה כלום האיך הוא הדין:

מאי כדין. ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט ב"פ האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפלה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת ב"פ האדמה הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם על הקפלוט ואע"ג שהיה כאן ב"פ העץ והוא יותר מבוררת וחשובה מב"פ האדמה מ"מ הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל:

דף ל"ט ע"ב דזה פתיתין ושלמין וכו' תוספתא מברכין על הדגן שהוא מן המובחר וכו' ואית' נמי הכין בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי והתוספתא העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ט ע"ב) לתוס' ד"ה אבל:

דף מ' ע"ב ד"ה ור' יוחנן אמר וכו' ועוד בהדי' פסקו הלכה כר"מ בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בספ"ח לרא"ש ז"ל בפרקין סימן כ"ג:

דף מ"א ע"א אלא למ"ד בשאין ברכותיהן שוות וכו' ועוד דתני' בתוספתא פרוסה של חטי' וכו' וגרסינן עלה בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי התוספתא ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ט ע"ב) לתוס' ד"ה אבל:

דף מ"א ע"ב ד"ה הביא לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה וכו' אבל בירושלמי לא משמע כן דגרסינן התם וכו' ושמא ההיא אתי' כר' מונא דאמר התם משום ר' יהוד' וכו' ולית הלכת' כוותי' אלא כרבנן דפליגי עלי' כדאית' התם וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בספ"ח לרא"ש דפרקין סימן כ"ח:

שם ד"ה א"ר פפא הלכת' וכו' (א) ונ"ל שהיא כמחלוקות בירושלמי וכו' (ב) אבל למטה משם אמרו בירושלמי וכו' עכ"ל:

(א) ונ"ל שהיא כמחלוקת בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ד', רבן גמליאל זוגא סליק גבי אילין דבית ר' ינאי, חמתהון נתבין זיתא, ומברכין לפניו ולאחריו, אמר לון ועובדין כדין, ר' זעירא שלח שואל לר' שמואל בר נחמן, ר' כהנא בשם ר' אבינא כ"ע מודי' שאם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך, א"ר זעירא ויאות, מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין, ולא מברכין בסופה, לא בשיש בדעתו לאכול פת:

פי' פני משה:

רבן גמליאל זוגא. כך שמו:

חמתהון. ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם היה דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלוא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו:

ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן. מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית:

א"ר זירא ויאות. אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהן בסוף ומ"ט לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם:

ב אבל למטה משם אמרו בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ה', ר' אבא ברי' דר' פפי מיבעי אהן דאכל סולת ובדעתי' ליכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא, רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף:

פי' פני משה:

ר' אבא ברי' דר' פפי בעי. מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא:

רבנן דקסרין פשטין לה. דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו דא"צ לברך אחרי' אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד:

(ועי' בשפ"ח לרשב"א לעיל לדף ל"ו ע"א ד"ה קימחא דחטי) שם ד"ה נמצא עכשיו פסקן של דברים וכו' ונראה שהוא פלוגת' בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', ר' חלבו ר' הונא רב בשם ד' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון לקודם ברכת המזון) טעונה ברכה לפניה ולאחריה, א"ר אמי ר' יוחנן פליג (דא"צ לפניה), א"ר מנא לר' חזקי' במה הוא פליג, כשאכל מאותו המין באמצע המזון, א"ל אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון:

פי' פני משה:

במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוק' בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית פת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי א"צ ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת פוטרת אותו או אפילו לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן:

א"ל אפילו לא אכל וכו':

דף מ"ב ע"א ד"ה מתני' היו יושבין כל א' וא' מברך לעצמו וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף מ"ג ע"א) לתוס' ד"ה הואיל:

דף מ"ג ע"א ד"ה בא להם יין כל א' וא' נוטל ידו אחת וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ו', תני סדר סעודה וכשב"הב מזמין לאורחים והוא יושב עמהן) אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין הביאו להן יין, (ולא הסיבו עדיין), כל א' וא' מברך לעצמו, הביאו להן מים לידים כל א' וא' נוטל ידו אחת, (לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון), הביאו להן פרפרת כל א' וא' מברך לעצמו וכו' שם ד"ה לפי שאין בית הבליע' פנוי וכו' ובירושלמי אמרו וכו' וגרסינן תו התם שאלו בן זומא וכו' ושם בד"ה מתניתן והוא אומר על המוגמר וכו' והראב"ד ז"ל דחה פי' זה מתוך הירושלמי וכו' וגירס' אחרת מצאתי בירושלמי מה בין יין וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף מ"ב ע"א) לתוס' ד"ה הסבו:

דף מ"ד ע"א ד"ה ר' חסדא אמר על הארץ ועל הפירות וכו' והכי נמי אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף מ"ד ע"א) לתוס' ד"ה על העץ אות ג':

דף מ"ד ע"ב ד"ה ולבני מערב' דמברכי בתר דמסלקי תפיליהו וכו' והכין אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי פרק היה קורא להלכה ג', כשהוא חלצן (בסוף היום) מחו אומר, ברוך אקב"ו לשמור חוקיו, ואתי' כמ"ד (דפסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, דימים כתיב ולא לילות) בחוקת תפילין הכתוב מדבר, ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא:

פי' פני משה:

לא בדא. דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי והיא פלוגת' דר"י הגלילי ור' עקיב' (מנחות פ"ג) לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו, שמא ישן בהן:

סליק פ' כיצד מברכין. בריך רחמנא דסייען:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה