שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
הרשב"א ברכות · פרק שלישי מי שמתו
דף י"ז ע"ב ד"ה מתני' מי שמתו מוטל לפניו וכו' ירושלמי א"ר בון וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה פטור מק"ש:
שם ד"ה הא דקתני פטור מן התפילין וכו' ובירושלמי בעו, לה ופריקו בה פירקא אחרינא עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' א', מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש מן התפילין וכו', תני מן התפלין אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין וכו', צורכה למימר מי שמתו מוטל לפניו, אלא בגין דתנא דא תנא דא:
פי' פני משה:
הני מן התפילין. קתני במתנית' ומן התפילין וקשי' מאי איצטריך לי' כדמסיק לקמן הקושי' מהאי בריית' דלקמי' כמו שהיא שנוי בפ' אלו מגלחין:
אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. עליו דילפינן מדקא"ל הקב"ה ליחזקאל פארך חבוש עליך זה תפילין מכלל דלכ"ע אסור וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
אלא בגין דתנא דא. בשביל דתנא ק"ש במתניתן תני נמי תפילין ואע"ג דמשנה דלא צריכא היא:
ודע דברשב"א כתב כאן ופריקו בה פירקא אחרינא, ואני מה שמצאתי בירושלמי העתקתי ודו"ק:
שם ד"ה גמר' ואינו מברך ואינו מזמן וכו' וגרסינן בירושלמי אם רצה להחמיר וכו', ירושלמי ואם בירך אין עונין אחריו אמן וכו', תשמיש המטה איכ' בינייהו ירושלמי ר"י בן פזאי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש:
דף י"ח ע"א ד"ה ר' אשי אמר מוטל עליו לקברו וכו' דומ' למה שאמרו בירושלמי בפ"ג דמועד קטן וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין לסימן ג' אות ב':
שם ד"ה וכדרך שאמרו בעצמות וכו' וגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ח ע"א) לתוס' ד"ה וירכב עליהן:
שם ד"ה דלייה דלא לימרו וכו' ומה שאמרו במדרש נסמכה פ' מקושש לפ' ציצית וכו' עכ"ל, ודברי המדרש מוב' בתוס' במס' (ב"ב דף ע"ד ע"א) תוס' ד"ה פסקי עיי"ש, וכן באור זרוע סי' תכ"א, ועי' דמשק אליעזר לסדר שלח סי' מ"א:
דף י"ט ע"א ד"ה אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ב', תני אין מוציאין את המת סמוך לק"ש, אלא א"כ הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה א', כדי שיקראו ויתפללו, והא תנינן קברו את המת וחזרו, תיפתר באילין דהוון סבריא דאית בי' ענה, ולית בי' ענה (זמן):
פי' פני משה:
סמוך לק"ש. בענין שאין יכולין לקברו קודם שיגיע זמן ק"ש:
והא תנינן קברו את המת וכו' אם יכולין להתחיל וכו'. אלמא דסמוך לזמן ק"ש הוציאו:
דף כ' ע"ב ד"ה ולענין פסק הלכה וכו' והא דקתני ובן מברך לאביו בשעונה אחריו מה שהוא אומר והכי אוקמוה בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ג', תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו, לא כן א"ר אחא בשם ר"י בר' נהוראי כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו, תיפתר בעונה אחריהן אמן, כיי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מח שהוא אומר וכו':
פי' פני משה:
לא כן וכו'. כל שאמרו חכמים מהמצות בקטן כגון סוכה שחייב לחנכו וכן לולב וכיוצא בזה מהמצות שנוהגת בקטן שהגיע לחינוך וכיון שהוא לחינוך בעלמא האיך הוא מוציא את אביו דקס"ד דהקטן הוא שמברך לבדו להוציא לאביו:
תיפתר בעונה אחריהם. ולא גרסינן אמן, אלא עונה הברכה מה שהן אומרים כהאי דתנינן תמן (בסוכה ל"ח):
דף כ"א ע"א ד"ה הא דא"ר אלעזר ספק התפלל וכו' ובירושלמי עביד לה פלוגת' דר' יוחנן וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפ' תפלת השחר להלכה ד', היה עומד בתפלה, ונזכר שהתפלל, רב אמר חותך (פי' פוסק ואפילו באמצע ברכה), ושמואל אמר אינו חותך, שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום, למה שאין תפלה מפסדת:
שם א"ל גומר כל אותה ברכה וכו' וכדאמרינן בירושלמי בפ' תפלה השחר וכו' ויותר מזה מבואר שם בירושלמי דגרסינן התם נכנס ומצא צבור מתפללין תפלת מוסף וכו' עכ"ל, ומדברי הירושלמי דפ' תפלת השחר העתקתי בשפ"ח (לדף ל' ע"ב) לתוס' ד"ה כדי שתתחולל דעתו עיי"ש, וכאן אני מוסיף להעתיק מה דאית' התם בירושלמי דפרק ד' להלכ' ו', על דברי ר' אבא שאמר דבין תפלת שחרית למוסף, די אפילו רק שהה כדי הילוך ד' אמות, גרסינן התם רב אמר צריך לחדש בה דבר, ושמואל אמר א"צ לחדש בה דבר, ר' זעיר' בעי קומי ר' יוסי מהו לחדש בה דבר, א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא:
פי' פני משה:
צריך לחדש בה דבר. בתפלת מוסף שמתפלל מיד אחר של שחרית דוק' אם יחדש בה דבר ואם לאו הוי כמתפלל וחוזר ומתפלל תפלה אחת ושמואל אמר א"צ דתפלה אחרת היא לחיבת היום בפני עצמה:
אפילו אמר ונעשה. אם לא חדש בה דבר בנוסח הברכה האמצעיות אלא זה בלבד שאמר יהי רצון שנעשה לפניך וכו' וסיים במקדש השבת יצא:
ומה שכתב הרשב"א ויותר מזה מבואר שם בירושלמי דגרסינן התם נכנס ומצא וכו', דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"א ע"ב) לתוס' ד"ה עד, עיי"ש אות א' ואות ח':
דף כ"ד ע"ב ד"ה דא"ר יהוד' נזדמן לו רוק בתפלתו וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין לסימן ל"ט עיי"ש:
דף כ"ה ע"א ד"ה היה מקום גבוה עשרה וכו' וילפינן לה מיהא דגרסינן בירושלמי א"ר חסדא מסוף ריח רע ד' אמות וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ה ע"א) לתוס' ד"ה לית הלכת', אלא גרסינן התם ר' אמי במקום ר' חסדא עיי"ש. ומה שהבי' ברשב"א שם ד"ה היתה, וכדגרסינן בירושלמי ר' לייא וחברי' וכו', ומה שהבי' ברשב"א שם ד"ה אמר רבא ירושלמי ר' יוסף בר' חנינא וכו', בשפ"ח לתוס' ד"ה לית העתקתי:
דף כ"ה ע"ב ד"ה א"ר יוחנן צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סי' נ"א:
דף כ"ו ע"א ד"ה אפילו ר' יהושע, לא אמר אלא דלית ניל' בית' אחרינא וכו' ירושלמי. וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', לא ישב אדם ע"ג ספסל, שס"ת נתון עליו, מעשה בר"א שהיה יושב ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו והרתיע מלפניו, כמרתיע מלפני הנחש, אם היה נתון ע"ג דבר אחר, מותר, עד היכן (פי' עד היכ' יהיה גבוה זה הדבר אחר), ר' אבא בשם ר' הונא טפח, ר' ירמי' בשם ר' זעיר' אפילו כל שהוא:
סליק פרק שלישי