שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק ששי כיצד מברכין
סימן ג
כתב הרא"ש, א"ר זיר' א"ר הונ' אמר שמואל קרא חייא וכו' שקדים המרים כתב בעל הלכות גדולות קטנים ב"פ העץ גדולים ולא כלום וכו' עכ"ל, וז"ל בה"ג שלפנינו בהלכות ברכות פ"ו, שקדים המרים "בין קטנים בין גדולים ולא כלום, דא"ר אלעא א"ר מני הור' ר' חנינא בציפור' הלכה כמ"ד זה וזה לפטור עכ"ל ודו"ק:
סימן ו
פלפלי וכו' כגון גרופ"לי ונג"לין קנול"א וכו' ועל הסוק"ר כתב בה"ג ב"פ העץ והוא יערות הדבש והמריח בקנה מברך אשר נתן ריח טוב וכו' עכ"ל, עי' בשפ"ח (דף ל"ו ע"ב) לתוס' ד"ה ברטיבא, גרופ"לי היינו (געווירטץ נעלקע), קניל"א היינו (צימרינד), וכאן כ' הרא"ש דגרופי"לי ונג"לין היינו ב' דברים ודו"ק. ומה שכ' בשם בה"ג וכו', הנה בהלכות גדולות שלפני לא מצאתי כן. ועי' בשפ"ח בריש פרק ו' בסדר מעלות וקדימה ברכת הנהנין אות י':
סימן ח
כתב הרא"ש, הכוסס את האורז וכו' ובירושלמי מסיים בה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף ל"ז ע"א) לתוס' ד"ה בורא:
סימן ט
כתב הרא"ש, הכוסס את החטה וכו' ובמחזור ר"ת היה כתוב וכו' וכן כתוב בה"ג בור' נפשות בכוסס החטה וכו' ואמרינן בירושלמי דפרקין וכו' עכ"ל, הנה בהלכות גדולות שלפני הכי אית' בה' ברכות פ"ו, והיכא דקא כייס מיכס מהני חמשת המינין מברך לי' ב"פ האדמה, טחנה לשה אפאה בזמן שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך המוציא ולבסוף ג' ברכות, אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך ב"מ מזונות ולבסוף ברכה א' מעין שלש עכ"ל ודו"ק. ודברי הירושלמי שכ' הרא"ש העתקתי בשפ"ח (דף ל"ז ע"א) לתוס' ד"ה הכוסס, ועיי"ש מה שהעתקתי על ובמחזור ר"ת:
סימן י
כתב הרא"ש, א"ר יוסף האי חביצא וכו' ומפרש בירושלמי וכו' בערוך פי' שהם פירורי לחם וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף ל"ז ע"ב) לתוס' ד"ה חביצא. וז"ל הערוך ערך חבץ, חביץ, פי' פירר הפת בקערה ושפך המרק עליהן עכ"ל:
סימן יא
כתב הרא"ש כי אתא רבין וכו' והכי אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי מס' חלה פ"א ה"ג, א"ר יוחנן טריקטא חייבת בחלה, ואומר עליו המוציא ואדם יוצא בה ידי חובתו, רשב"ל אומר טריקטא אינה חייבת בחלה, ואינו מברך עליו המוציא, ואינו יוצא בה בפסח וכו', מתניתין פליגי על ר' יוחנן, הסופגנין והדובשנין וכו' פטורה מחלה, פתר לה בסופגנין שנעשה באור וכו':
פי' פני משה:
מתניתן פליגי על ר' יוחנן. דהא קתני במשנה דסופגנין פטורה מחלה:
פתר לה בסופגנין שנעשו באור. פי' הא דקא"ר יוחנן חייבת בחלה היינו בשנעשו ונאפו ע"י האש ומתניתן בשנעשו ונאפו בחמה (ועי' בשפ"ק לדף ל"ז ע"ב לתוס' ד"ה לחם אות ז'):
סימן יב
כתב הרא"ש, ואמר מר בר ר' אשי וכו' וכתב בה"ג וכו' עכ"ל, דברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ח ע"א) לתוס' ד"ה האי דובשא:
סימן יד
כתב הרא"ש, חוץ מן הפת וכו' ירושלמי ר' ירמי' וכו' ירושלמי על דעתי' דרבנן וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף ל"ח ע"ב) לתוס' ד"ה והלכת' עיי"ש היטב:
סימן טז
כתב הרא"ש א"ר חייא בר אבא וכו' והכי נמי אמרינן בירושלמי דפרקין וכו' דלאו ק"וח גמור הוא דמה לבסוף שכך נהנה כבר כדאמר (לעיל ל"ה ע"א עיי"ש תוס' ד"ה לפניו), ובירושלמי מייתי עובדא אחרינא ר' יוחנן נסיב זית ובירך וכו' וגמר' דידן עיקר (נגד הירושלמי) וכו' דדילמא דוק' ברכה מעין שלש דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (וקאי אף אתאנים ורמונים הנכתבים במקרא) הוא דבעי שיעור למר בכדי אכילה וכו' (היינו ר"מ ור' יהוד' כמפורש ברא"ש בפ' שלשה שאכלו סי' כ"ד) היה הספר מפרש וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי דפרקין להלכ' א', תני זה הכלל כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא והתיבון הרי פחות מכזית הרי אין אומר אחריו ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא, ר' יעקב בר אחא אומר לשאר מינים נערכה:
פי' פני משה:
וכל שאין אחריו וכו'. דיוק' דש"ס היא כלומר דמשמע מינה כן והתיבון עלה כמו מיתיבי דמקשינן עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכות דלית בי' כשיעור וקשי' להאי מאן דאמר (והעתקתי בשפ"ק לדף ל"ז ע"ב לתוס' ד"ה חביצא אות א') אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא:
ומשני דשאר מינים נצרכה. הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהם ג' ברכות ולא לפניהם המוציא. ומה שכתב הרא"ש ובירושלמי מייתי עובדא אחרינא ר' יוחנן נסיב וכו', דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף ל"ט ע"א) לתוס' ד"ה בצר אות ה' עיי"ש. ומה שכ' הרא"ש "הספר, פי' "הגמר' נקרא ספר (מהרש"ל):
סימן יט
כתב הרא"ש א"ר חייא בר אשי א"ר פת צנומה בקערה וכו' וכתב בהגהת אשרי וגם מייתי ראי' שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע מדתנא ר' חייא בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ט ע"א) לתוס' ד"ה בצר, אות ז' עיי"ש:
סימן כ
כתב הרא"ש, ירושלמי ר' זריקא וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ט ע"א) לתוס' ד"ה בצר:
סימן כא
כתב הרא"ש הביאו לפניו פתיתין ושלמים וכו' ובתוספתא דמכילתין וכו' ואמרינן עלה בירושלמי וכו' עכ"ל, בשפ"ח (לדף ל"ט ע"ב) לתוס' ד"ה אבל פרוסה שם העתקתי עיי"ש:
סימן כג
כתב הרא"ש, מתניתן בירך על פירות האילן וכו' וכן נמי הא דפליגי ר"מ ור' יוסי וכו' קאמר עליה בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ב', תני ר' יוסי אומר כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, ר' יהוד' אומר כל שנשתנ' מברייתו ושינה ברכתו לא יצא, ר' מאיר אומר אפילו אמר ברוך, שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא, ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר, מילתי' דרב אמרה כן, חד פרסוי אתא לגבי רב, בגין דאנא אכיל פיסתי, ולא אנא חכים מברכא עליה, ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי, א"ל אין:
פי' פני משה:
כל שנשתנה מברייתו ושנה ברכתו לא יצא. כלומר דוק' באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שנה ברכתן לא יצא:
מילתי' דרב אמרה כן. שמעינן ממילתי' דרב דלקמי' דאמר נמי הלכה כר"מ:
חד פרסוי. מארץ פרס:
אתא לגבי רב. ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ:
סימן כה
כתב הרא"ש, אמר עול' מחלוקת וכו' וכן כתב בה"ג כרבי יהוד' וכן כתב דב"פ העץ קודם לב"פ האדמ' וכו' עכ"ל, זה לשון בה"ג בה' ברכות פ"ו, היכא דאייתי פרי העץ ממין שבעה וממין אחר כגון זית ואתרוג, ותרווייהו כהדדי נינהו (דאין אחד מחם עיקר אלא דאתרוג חביב), פליגי בה ר' יהוד' ורבנן, דר' יהוד' סבר מברך על שבעת המיני' דחשיב עדיף, ורבנן סברי חביב עדיף, אבל אין ברכותיהן שוות, מברך על זה וחוזר ומברך על זה, והלכה כר' יהוד', דא"ר יוסף כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה, וכי קאמרינן כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה, אלמא דיטא עדיפ' ועלה מברכינן ברישא, ח"מ דווקא דעבידא חביצא או אברושג או מיני' אחרים, דשוייה מיני מזונות דאשבחא, ועלייהי מברכינן ברישא, אבל אייתי כיסאני ועינבי, על עינבי מברך ברישא, דאחשבינהו קרא ובתר כן על כיסאני ב"פ, האדמה, ובמקום דאיכ' ב"פ האדמ' וב"פ העץ, ב"פ העין קודם וכו' עכ"ל, (ויתר דברי בה"ג כאן העתקתי בשפ"ח לדף מ"א ע"א לתוס' ד"ה אבל בשאין עיי"ש):
סימן כו
כתב הרא"ש, איתמר הביאו לפניו וכו' וכן פי' בה"ג דברים הבאים מחמת הסעודה וכו' וכן פי' בערוך דדייסא וכו' וכן פי' בה"ג דברים הבאים לאחר הסעודה וכו' עכ"ל, ז"ל בה"ג בהלכות ברכות פ"ו, והיכא דאייתו לקמי' ריפתא, ומיני מיכלא אחרינא, כל מידי דדרכיה למיכלא בריפתא בתוך הסעודה, כי שארי המוציא, פטרא להון ריפתא מברכ', כדתאני ר' חייא פת פוטרת כל מיני מאכל, וא"ר פפא הלכתא דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כגון בישרא וכוארי וכל מיני בישולי, דדרכייהו למיכל בהו דיפתא וירקי ובוציני, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, דברים הבאין שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כגון חביצא ודיסא, טעונין ברכה לפניהם, ואין טעונין ברכה לאחריהם דברים הבאין לאחר הסעודה ונאכלין לאחר הסעודה, כגון תמרי ורמוני ושאר מגדי, ואיתינון וקא אכיל להון בתוך הסעודה, טעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם עכ"ל בה"ג. וז"ל הערוך ערך דייסא, ופירש דייסא (בלע"ז מעהל שפייז צוקאסט), היינו הריפות גרידא בלא עירוב דבש, (ובברכות ל"ו) בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דמברכין בורא מיני מזונות עכ"ל:
סימן כז
כתב הרא"ש, ועל היין של כוס בר"המז כתב בה"ג וכו' עכ"ל, ולשון בה"ג בפ"ו מה' ברכות שלפנינו כך הוא, בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, מקמי ברכת המזון, אבל כוס ברכת המזון בעי ברכה עכ"ל בה"ג ודו"ק:
סימן כח
כתב הרא"ש, ואדם שאוכל וכו' ובירושלמי אמרינן וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי דפרקין להלכה ה', רב הונא אכל תמרין עם פיסתיה, א"ל ר' חייא בר אשי פליג את על רבך, שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף, א"ל אינין אינין עיקר נגיסתי, ר' יונה ור' יוסי סלקין למשתיתיה דר' חנינא ענתני', אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון, אמרין נישבוק, אולפנה וניתי לן למתניתה, דתני ר' מנא דר' יהוד' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה בכיסנין לאחר המזון טעונה לפניה ולאחריה, אמרי מכיון דהן יחידיי, ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן:
פי' פני משה:
אכל תמרין עם פיסתיה. עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים:
פליג את על רבך. רב דקאמרת לעיל משמי' בשם ר' חייא דדברים כאילו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך:
אינין אינין עיקר נגיסתי. הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה:
למישתיתיה. לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה:
אמרין נישבוק אולפנא. נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יהוד' פת הבאה בכיסנין וכו':
אמרי. שאר החברים דלא היא מכיון דהאי בריית' יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי א"ר יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן:
סימן כט
כתב הרא"ש, שאלו את בן זומא וכו' אבל בה"ג פסק שיש לברך על המים בתוך הסעודה וכו' וי"א שיש לברך על המים באמצע סעודה וכו' עכ"ל, ז"ל בח"ג בה' ברכות פ"ז, ומאן דשאתי מיא, אפילו תרי תלתא זימני בסעודתי', לא צריך לברוכי על כל זמנא וזמנא, וכן חמרא ושיכרא ומשחא, כד מברך זימנא קמיתא, מכאן ואילך לא צריך לברוכי עכ"ל בח"ג, ומלשון זה משמע דבפעם הראשון צריך לברך על המים ששותה בתוך הסעודה. ודע דיש אומרים שכ' הרא"ש, הוא שיטות המחזור וויטרי והעתקתי דבריו בשפ"ח (דף מ"א ע"ב) תוס' ד"ה יין פוטר עיי"ש:
סימן ל
כתב הרא"ש, ר' הונא אכל וכו' לחמניות פרש"י אובלי"אש וכו' ונראה היינו נבלי"ש וכו' עכ"ל, העתקתי בשפ"ח דף מ"ב ע"א לרש"י ד"ה לחמניות:
סימן לג
כתב הרא"ש, מתניתן היו יושבין וכו' הסיבו שישבו סביבות השלחן כמו (בראשית ל"ז כ"ה) וישבו לאכול לחם דמתרגמינן ואיסתחרו וכו' ירושלמי ריב"ל אומר וכו' עכ"ל, ודברי ירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף מ"ג ע"א) לתוס' ד"ה הואיל עיי"ש:
סימן לד
כתב הרא"ש, שאלו את בן זומא וכו' ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף מ"ב ע"א) לתוס' ד"ה הסבו עיי"ש:
סימן לו
כתב הרא"ש ומשחא דאפרסמון וכו' כשרתא פי' בערוך וכו' עכ"ל, עיין בשפ"ח (דף מ"ג ע"א) לרש"י ד"ה כשרתא עיי"ש ודו"ק, ועי' בשפ"ח לגמר' שם ד"ה משחא כבישא, ובשפ"ח בריש פרקין בסדר מעלות וקדימה בברכת הנהנין אות י' עיי"ש:
סימן מב
כתב הרא"ש, אכל תאנים וכו' בירושלמי קאמר וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף מ"ד ע"א) לתוס' ד"ה על, אות ג' עיי"ש:
סימן מג
כתב הרא"ש, א"ר יצחק בר אבדימי וכו' ובסדר רב עמרם ז"ל כתוב וכו' עכ"ל, ובסדר רב עמרם גאון ז"ל שלפנינו בסדר שחרית הכי אית', והשותה מים בתוך סעודתו, צריך לברך על כל פעם ופעם, ואעפ"י שהוא לפניו, שכך שנינו השותה מים לצמאו אומר שהכל, ואמרינן למעוטי מאי, א"ר אידי בר אבין למעוטי היכא דחנקתיה אומצא דלא מברך, הא לאו הכי מברך, והוה לי' כנמלך, ואית מרבנן דאמרי כיון דאיכ' מים קמי' בסעודתא, ובריך זימנא קמא, לא צריך לברוכי על כל זימנא, מידי דהוי אחמרא דכד מברך זימנא קמא, לא צריך תו לברך עכ"ל, הרי דנוסח' אחרת הוא מה שכ' הרא"ש ז"ל ודו"ק:
סליק פרק ששי