אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) דברי רבינו הרא"ש ז"ל

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

דברי רבינו הרא"ש ז"ל

פרק הרואה

למס' ברכות, הרי הם מפורשים בס' מעדני יו"ט ודברי חמודות ושאר מפרשים ז"ל, ולא באתי לכאן אלא להעתיק בס"ד דברי הירושלמי, ושאר ראשונים ז"ל, כדרך שהעתקתי בשפ"ח לרש"י ותוס', ורק באיזהו מקומן הוספתי מיעוטא דמיעוט', כדמסיק תעלא מבי כרבא:

פרק ראשון מאימתי

סימן א

כתב הרא"ש, מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' (א) והכי תני' בברכות בירושלמי וכו' (ב) וכן כתב ר' עמרם ז"ל וכו' ולא נ"ל מה שהביא ר"ת ראי' מתפלת המנחה שהוא עד פלג המנחה אין ראי' דהא תפלות כנגד תמידי' תקנום (כדלקמן כ"ו ע"ב) וכו' (ג) מיהו נראה דהנוהג כך צריך שיזהר שלא יתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו' עכ"ל:

(א) והכי תני' בברכות בירושלמי וכו'. ובשפ"ח לרש"י ריש. עמוד א' ד"ה עד שם העתקתי:

ב וכן כתב רב עמרם ז"ל וכו'. ז"ל סדר רב עמרם גאון ז"ל, סדר ערבית, הקורא ק"ש של ערבית קודם ראיית הכוכבים לא יצא ידי חובתו וכו' עיי"ש. ומה שכתב בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך לברך על ק"ש שעל המטה כשבא לצאת י"ח, הנה בסדר רב עמרם שלפנינו לא מצאתי כן:

ג מיהו נראה דהנוהג כך וכו'. פי' מי שרגיל להקדים ערבית, וכן מי שרגיל לאחר תפלת המנחה עד הערב, אבל מפני פעם אחד, לא מיקרי הנוהג כך (תפארת שמואל פ' תפלת השחר סי' ד'):

כתב בהגהת אשר"י סי' א', ואין לברך על דבר שנתקן משום סכנה וכו'. עי' תוס' חולין ק"ה ע"א ד"ה מים:

סימן ב

כתב הרא"ש עד סוף אשמור' ראשונה וכו', ועל כל משמר הקב"ה אומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו' וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חרבן ב"המק, כמו שנאמר (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות עכ"ל, הנה לשון הכתוב ג"כ דייק, שבתחלה צריך לצער על צער השכינה, על שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, דהיינו שפכי כמים לבך "נוכח "פני "אדני, ואח"כ על הגליתי את בני וכו', והיינו אח"כ שאי אליו כפיך דעל שנפש "עולליך וגו'. ועוד יש רמז שהקב"ה אומר אוי וכו' מל' הכתוב שפכי כמים לבך "נכח "פני "אדני. א"נ לפי שבב"המק היו מזכירין השם ככתיבתו שהוי' ב"ה, אבל בזמן שאין בהמ"ק מזכירין רק שם "אדני, והיינו נוכח פני "אדני, (ועי' בשפ"ח ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין אות א' וה'). ועי' שם (איכ' ב' י"ט) שפרש"י למ"ד "ג' משמורות הוי הלילה, (ובתהלים קי"ט קמ"ח) פרש"י אף למ"ד "ד' משמורות הוה הלילה ודו"ק:

סימן ה

כתב הרא"ש, אמר מר וכו' ולית' לדריב"ל דקיי"לן כר' יוחנן וכן פסק בה"ג וכו' עכ"ל, ובשפ"ח לתוס' (ד' ע"ב) ד"ה ר' יוחנן, העתקתי דברי בה"ג:

סימן ו

כתב הרא"ש, א"ר אליעזר וכו' מה שאנו פותחין באשרי יושבי שהוא פסוק (תהלים פ"ד ה') וכו' וגם מסיימין ואנחנו נברך יה שהוא פסוק (שם קט"ו ח') כדי שיסיים בהללויה וכו' שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובעתופים (פי' שיר של פגעים הוא שאומר מזמור) יושב בסתר עליון וכו' ואומר ה' מה רבו וגו' עכ"ל, והא דתיקנו לסיים בפסוק ואנחנו וגו', אע"ג דאיכ' עוד פסוקי' דמוקדמי' בתהלים, והם ג"כ סוף המזמור, ומסיימין בהללויה, כגון מזמור ק"ד ק"ה וכו', ולמה לא תיקנו לסיום פסוק של סוף מזמור ק"ו, דשם כתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה, דיש לומר טעם הדבר כמו שכתב רב עמרם גאון ז"ל (מביאו הטור אור"ח סי' נ"א) לשלשולי הללויה בתר הללויה, דכולי' פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה, איתנהו פתיחתן וסיומם הללויה עיי"ש, ומדתקנו לסיים כן בשחרית, תקנו לסיים כן, אף באשרי ובא לציון, וקודם מוסף ומנחה. ודע פגעים, פי' מזיקין, שפוגעין בבני אדם להזיק (רש"י שבועות ט"ו ע"ב). וכתוב באגדה שיר של פגעים היה משה אומר, בשעה שהיה עולה לרקיע, היה אומר המזמור הזה יושב בסתר עליון (ר' עמרם גאון ז"ל בסדר ק"ש שעל המטה). ואפשר לפי שבשעת שינה נשמתו של אדם ג"כ עולה לרקיע, לכן תקנו לאומרו קודם השינה:

סימן ז

כתב הרא"ש, תני' אבא בנימין אומר וכו' דאיכ' למיחש דילמא מיטרד בגירסתי' ויעבור זמן תפלה וק"ש (כלומר זמן ק"ש "ותפלה) לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בב"הכנ אחת אבל אם הוא מתפלל באחת בשני מקומות שפיר דמי (א) דאמרי' בירושלמי וכו', א"ר חסדא לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו' (ב) ומיהו בירושלמי וכו' עכ"ל:

(א) דאמרינן בירושלמי וכו'. ז"ל הירושלמי פ' תפלת השחר להלכה ד', ד' אבא ר' חיי' בשם ר' יוחנן צריך אדם להתפלל, במקום שהוא מיוחד לתפילה (פי' בב'יהכנ), ומה טעם (שמות כ') בכל המקום, אשר אזכיר את שמי, אשר תזכיר את שמי אין כתיב כאן, אלא בכל מקום אשר אזכיר, א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, ומה טעם (שמואל ב' ט"ו) ויהי דוד בא עד הראש, אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן, אלא אשר ישתחוה שם לאלהים:

פי' פני משה:

לייחד לו מקום בבית הכנסת. שלא יתפלל פעם במקום הזה ופעם במקום אחר ואפילו באותו בית הכנסת:

אשר ישתחוה. משמע שהכין לו מקום מיוחד שישתחוה שם:

ב ומיהו בירושלמי וכו' עכ"ל. דגרסינן בירושלמי פ' אין עומדין להלכה אי, ר' פינחס בשם ר' הושעיא המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, מה טעם (ישעי' ס"ו) כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ד' וכו', ר' חסדא אמר זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות מה טעם (משלי) ח') אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד', דלתותי ולא דלתי, מזוזות ולא מזוזת, אם עשה כן מה כתיב תמן כי מוצאי מצא חיים:

פי' פני משה:

בכלי טהור. אימתי בזמן שהוא בבית ה':

לפנים משני דלתות. כלומר כשיעור שני דלתות ולא יעמוד אצל הפתח דכתיב דלתותי וכן מזוזות לשון רבים (ומיעוט רוב שנים):

ועיין במגן אברהם סי' צ' ס"ק ל"ה, וז"ל וצ"ע שהשמיט המחבר דעת הטור, דסבר דבירושלמי יליף מקרא לשקוד על דלתותי, ופי' במחצית השקל, דבש"ס דידן יליף לה, מדכתיב לשמור מזוזת פתחי וכו' עכ"ל עיי"ש, ועיי' בגמר' דף ח' ע"א בענין זה דליכ' דרשה מפורש כן ודו"ק. ומה שאית' בירושלמי "מנחה "טהורה, הנה בפסוק כתיב "המנחה "בכלי "טהורה:

סימן ח

כתב הרא"ש, א"ר הונא וכו' ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתב בהן תרגום וגם בירושלמי הוא מתורגם וכו' במדרש יש וכו' עכ"ל, ובשפ"ח כאן לתוס' דף ח' ע"ב ד"ה ישלים, ובשפ"ח לתוס' ד"ה ואפילו, שם כתבתי מזה והעתקתי:

סימן ט

כתב הרא"ש, ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר וכו' ואתא (א) סתמ' דמתניתן דהכא כר"א בן עזרי', (ב) וכן סתמא מתניתן דשלהי (פסחים ק"כ ע"ב) (ג) וכן סתמ' דמתניתן דאיזהו מקומן (זבחים נ"ו ע"ב), ואין לדקדק מהני סתמא דהלכה כר"א בן עזרי', (ד) דהא איכ' נמי (במגילה כ' ע"ב) סתמ' כר' עקיב' (ה) ואמרינן (ביבמות ק"א ע"ב) מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמא, ואין לדקדק דהלכה כר' עקיב' מהא דתני להו גבי הילכ' פסיקת' דמגילה (ו) דלא דמי לההיא (דבבא מציע' ע"ו ע"א) כל החוזר בו ידו על התחתונה דהתם שונה יחד דברים שאין דומין זה לזה וכו', אבל התם (במגילה כ' ע"ב) שונה יחד כל שזמנו בלילה אדרבה ההוא דאיזהו מקומן נראה יותר הילכת' פסיקת' שהרי שנה באותה משנה זמן של קדשים וכו' עכ"ל:

(א) סתמא דמתניתן דהכא כראב"ע. דדבר שנלמד מדיוק' אע"ג דלא תנא לה בפירוש, ג"כ סתמא מיקרי, דהא מתניתן דהכא נקרא סתמ', ולא תנא אכילת פסחים, וכן משמע ממה שכתב הרא"ש דהא איכ' נמי במגילה סתמ' כר' עקיב', דהתם ג"כ רק מדיוק' דייקינן עיי"ש:

ב וכן סתמ' דמתניתן דשלהי פסחים ק"כ ע"ב. דגרסינן התם הפסח אחר חצות מטמא את הידים, ואמרינן בגמר' אלמא מחצות ה"ל נותר, מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר עד חצות ר' עקיב' אומר וכו', אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לראב"ע לא יצא וכו' דכי אהדרי' קרא לחובת מצה בלילה הראשון בזמן הזה דכתיב בערב תאכלו מצות למילת' קמיית' אהדרי' לאכילה עד חצות בזמן דאיכ' פסח עיי"ש, (הארכתי להעתיק דברי רבא, משום דרא"ש מבי' לקמן ומשום דמספק' לן וכו'):

ג וכן סתמ' דמתניתן דזבחים נ"ו. דגרסינן התם במשנה, הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות וכו', ואמרינן בגמר' מאן תנא, א"ר יוסף ראב"ע הוא, דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר וכו':

ד דהא איכ' נמי (במגילה כ' ע"ב) סתמ' כר' עקיב'. דגרסינן התם במשנה כל היום כשר לקריאת המגילה, והלל, ולתקיעת שופר וכו', כל הלילה כשר לקצירת עומר וכו', זה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה וכו', ואמרינן בגמר' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, לאתויי מאי, לאתויי אכילת פסחים, ודלא כר"א בן עזרי', דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה, ראב"ע אומר וכו' עד חצות:

ה ואמרינן ביבמות ק"א ע"ב מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמ'. דגרסינן התם אמר רבא א"ר נחמן הלכה חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כותי', א"ל רבא לר"נ אי הכי מיאון נמי, דתנן המיאון והחליצה בג' וכו', התם חד סתמ', והכא תרי סתמ', התם נמי תרי סתמ' נינהו, דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד (דהיינו ג'), אלא התם תרי סתמ', הכא תלת' סתמ', מכדי הא סתמ', והא סתמ', מה לי חד סתם, מה לי תרי סתם, מה לי תלתא סתם, אלא אר"נ בר יצחק הואיל וסתם במקום מחלוקת וכו' עיי"ש. הארכתי בהעתקה משום דהתם מפורש, מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמ' מה לי תלתי סתמ', ובזה מיושב דלכאור' והא כראב"ע איכ' יג' סתמ', וכר' עקיב' איכ' רק "חד סתמי, וברא"ש ז"ל לא הזכיר מג' סתמא, ובמה שהעתקתי מיושב:

ו דלא דמי לההיא דבב"מ ע"ו ע"א וכו'. ואני אעתיק סוגי' הש"ס דבב"ק ק"ב ע"א, דגרסינן הנותן צמר לצבע, לצבוע לו אדום וצבעו שחור, ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו, ר' יהוד' אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, יתיב ר' הונא וקאמר הלכה כר' יהוד', א"ר יוסף הלכה כר' יהוד' למה לי, מחלוקת ואח"כ סתם היא, ופשיט' שהלכה כסתם, מחלוקת הא דמתניתן דהכא בבבא קמ', וסתם בבבא מציעא, דתנן (בב"מ ע"ו ע"א) כל המשנה ידו על התחתונה (כגון נותן צמר לצבע לצובעו אדום וצבעו שחור וכו'), וכל החוזר ידו על התחתונה (כגון המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים, וחזר בו המוכר, יד הלוקח על העליונה וכו') ור' הונא אצטריך סלק' דעתך אמינ' אין סדר למשנה, וסתם ואח"כ מחלוקת היא, ור' יוסף כולה נזיקין חדא מסכת' היא, ובחדא מסכת' אמרינן יש סדר למשנה, ואיבעית אימ' משום דקתני לה גבי הלכת' פסיקת', כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה, ופי' רש"י ואיבעית אימ' הך סתמ' ודאי עיקר הוא דקתני לה דהתם בב"מ גבי הלכת' פסיקת', דהא לא שייכ' התם, ולא תני אלא משום פיסוק הלכה שפסק' התנא עם כל החוזר בו, שלא נחלק אדם עליהם. וממה שהעתקתי מבואר הא דכתב הרא"ש ז"ל דכל המשנה ידו על התחתונה, אין שם מקומ' בבב"מ, אלא בבבא קמא מקומי, ונשנית רק משום הילכת' פסיקת':

סימן י

כתב הרא"ש, מאימתי קורין שמע בשחרית וכו' גרסינן בירושלמי וכו' ירושלמי במה אנו קיימין וכו' וכן משמע בירושלמי וכו' א"נ לא פסיק ריב"ל כר' שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ החמ' יוצא בשל לילה כדאמר (לעיל ט' ע"א) דלאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר וכו' א"נ כדפרישית לעיל (ברא"ש סי' ט') שאם היה אניס בפעם אחת וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים אומרים:

סימן יא

כתב הרא"ש, ב"ש אומרים וכו', וכתב בהגהת אשרי והא דאמר ר' יהוד' עד על לבבך בעמידה וכו' עכ"ל, עי' בתוס' דף י"ג ע"ב ד"ה על לבבך, וברא"ש ונשפ"ח שם:

סימן יב

כתב הרא"ש בשחר מברך ב' לפני' וכו', וכתב בהגהת אשרי ופי' ר"ת וכו' ומטעם זה נהגו להתפלל קרגב"ץ (ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים) בג' ראשונות והא דאמרינן (לקמן ל"ד ע"א) אל ישאל צרכיו בג' ראשונות וכו' עכ"ל, עיי"ש בשפ"ח לתוס' ד"ה אל:

סימן יג

כתב הרא"ש, א"ר יהוד' אמר שמואל השכים לשנות וכו' (א) בירושלמי מסיק עלה וכו', וכתב בהגהת אשרי (ב) בדלא מטא זמן יוצר אור וכו' (ג) והיכא שלא בירך קמי' דמצוה מברך אחר המצוה וכו' אכן בסעודה דאסור לאדם שיהנה מעו"הז בלא ברכה (לקמן ל"ה ע"א) וכו' (ד) ואנן נהגינן לקדש את האשה ולברך אח"כ ברכת אירוסין וכו' עכ"ל:

(א) בירושלמי מסיק עלה וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח:

לתוס' (דף י"א ע"ב) ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה:

ב בדלא מטא זמן יוצר אור וכו'. דברי הגהת אשרי קאי אהא דלקמן. תנן התם ברכו ברכה אחת וכו' עיי"ש (ג) והיכא דלא מברך קמי' דמצוה מברך אחר המצוה וכו'. מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ברכות הלכ' ה', דלא בכל ברכת המצות אמרינן כן, דז"ל העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשיית' קיימת, כיצד הרי שנתעטף בציצית, או שלבש תפילין, או שישב בסוכה, ולא בירך תחלה, חוזר ומברך אחר שנתעטף וכן תפלין וכן בסוכה, וכן כל כיוצא באלו, אבל אם שחט בלא ברכה, אינו חוזר ומברך אחר שחיטה, או שטבל ולא בירך, אינו חוזר ומברך אחר עשי', וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, והנה הגהת אשרי כאן לא מחלק בין שהמצוה עדיין קיימת או לא ודו"ק:

ד ואנן נהיגינן לקדש את האשה ולברך אח"כ ברכת אירוסין וכו'. ועי' בש"ע א"העז סי' ל"ד ס"א, שמברך ברכת האירוסין, ואחר שיגמור הברכה יקדש, וכתב בבאר היטב לדעת כמה פוסקים מקדש קודם הברכה, כי שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקידושין עיי"ש:

סימן טו

כתב הרא"ש ואמר רבה וכו' פירוש הערוך בשם רב האי גאון ז"ל חיזרא הוא וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, עי' בשפ"ח לתוס' ד"ה כחיזרא, שם העתקתי דברי הירושלמי ועיי"ש אות ד', ועי' בשפ"ח לרש"י ד"ה כחיזרא. וז"ל הערוך ערך חזר, חיזרא פי' רב האי גאון, הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל, וכריעא, שלא יכרע מאמצע ממש, וראשו זקוף ועומד בבריית' ואפילו בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו, כדי שיהא כאגמון שראשו כפוף וכו':

סימן טז

כתב הרא"ש ואמר רבה וכו' וכן זכרינו ומי כמוך וכו' אם לא אמר מחזירין אותו וכו' דמשנה הוא ממטבע ברכות (דלא יצא כדלקמן מ' ע"ב) וכו', דאמרינן בירושלמי דתענית וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לדף י"ב ע"ב לתוס' ד"ה והלכת':

סליק פרק ראשון.

פרק שני היה קורא

סימן א

כתב הרא"ש, היה קורא בתורה וכו', ואמרינן נמי בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא עיי"ש:

סימן ב

כתב הרא"ש ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וכו' וקיי"לן (עי' במבוא התלמוד ד"ה מחלוקת) דסתם במתניתן ומחלוקת בבריית' הלכה כסתם מתניתן וכו' והאיך נהגו כל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות דכיון שחייבת בתפלה (לקמן כ' ע"ב) לא היה להן להתפלל אלא בל"הק וכו' והא דא"ר יהוד' (שבת יב) אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי זהו כששואל צרכיו וכו' כמתפלל בציבור דמי שאין צריך מליץ לפני הקב"ה (ועי' מזה בשפ"ח לעיל ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין אות ג', מה שכתבתי בשם הר"י אבוהב ז"ל ובמחצי' השקל סי' צ' ס"ק ל"ה מה שכ' בשם הב"ח שלא הוצרך לנו ממוצע בינו ובנינו וכו' עיי"ש) וכו' וכן הקשה בתוס' (שבת דף י"ב ע"ב ד"ה שאין) אהא דקאמר שאין המלאכי השרת מכירין בל' ארמי והלא אפילו מחשבות לב אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהם להזקק לו עכ"ל הרא"ש, פי' ולשון מכירין כעין דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר (דברים כ"א י"ז) ופי' האבן עזרא, "יכיר, יעשה לו "הכרה עיי"ש. וכעין זה י"ל (בראשית מ"א י"ב) ושם אתנו נער עברי עבד וגו', ופרש"י עברי, אף לשונינו אינו מכיר עיי"ש, פי' דלעולם יוסף יודע לדבר ל' מצרית, דהא דיבר עמהם (עי' סוט' ל"ו ע"ב) אלא דכך אמר שר המשקים, שאין יוסף נותן לל' מיצרית הכרה. ומה שכתבו התוס' והרא"ש שהמלאכים יודעים מחשבות האדם, הוא מבואר במה שאית' במדרשים, שהמלאכים ממונים להעלות תפילות ישראל, וכמה תפלות שאינם מעלים ואינם נענים, משום שהמתפלל לא כיון לבו, ומהיכן יודעי' המלאכים אם כיון לבו, אם לא, אלא ע"כ שהם יודעים מחשבות הלב, והא דיש מקשים ז"ל מפסוק שאמר שלמה (מלכים א' ח' ל"ט) אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם, וכן מפסוק אני ה' חוקר לב (ישעי' י"ז י'), י"ל על פי דאית' במדרש רשב"י, בפסוק ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל (תהלים צ"ד י"א), פי' "כי בלשון כאשר, ורצה לומר "ה' "יודע מחשבות האדם, כאשר המחשבה היא עדיין בבחינת הבל, היינו כשלא בא עדיין במחשבות הלב (מגיד תעלומה):

סימן ג

כתב הרא"ש, ת"ר שמע ישראל וכו', יש אומרים שימליכהו במחשבה וכו', ירושלמי לא אם היה יושב עומד וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ק (י"ג ע"ב) לתוס' ד"ה על לבבך. ומה שכ' הרא"ש ז"ל י"א שימליכהו במחשבה, עי' בשפ"ח (לעיל ב' ע"א) לתוס' ד"ה מברך ב' לפני', שכתבתי ראי' למסקנת הרא"ש ז"ל עיי"ש:

סימן ה

כתב הרא"ש, מתניתן בפרקים וכו' ירושלמי עד כדון באמצע הפרשה וכו' דכתיב (ויקרא י"ט ג') איש אמו ואביו תיראו ותנן (אבות פ"ד מי"ב) וכו' ובענין שתקנו נביאים הראשונים שיאמרו על כל צרה שנגאלים ממנה בשביל ישראל ביחד כדאית' (פסחים קי"ז ע"א) וכו', ועוד דאמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי עד כדון העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה באמצע שואל. ודברי ירושלמי אם הלכה רופפת כתבתי בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ג' בהעתקת סוף דברי המחזור וויטרי. והא דקריאת ההלל לאו של חנוכה לבד היא מדברי סופרים, אלא לעולם הוא מדרבנן, כ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' מגילה ה"ו, והראב"ד משיג וכתב ויש בהם עשה מדברי קבלה השיר יהי' לכם וכו' עיי"ש:

סימן ו

כתב הרא"ש, בעי מיני' אשיאן וכו' ומיהו דוק' רביעית אבל טפי מרביעית חשיב' הנאה לענין תענית וכו' עכ"ל, פי' ואע"ג דפולט, הואיל ומתכוין לטעום, מתהני מיני' בתענית כשהוא טפי מרביעית (דברי חמודות):

סימן ט

כתב הרא"ש, א"ר יהושע בן קרח' וכו' וכן כל האמוראים דלעיל (מהאי עניינ' א"ר יוסף כמה מעלי' הא שמעתת' וכו' אמרו במערבי וכו') סברי דאין אומר פרשת ציצית בלילה וכו' עכ"ל:

סימן יב

כתב הרא"ש, מתניתן הקורא את שמע וכו' ירושלמי צריך להתיז זי"ן של למען תזכרו וכו' והכי תני' בתוספתא דמכלתין וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ד', אלו צריך דיקדוק על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ, ר' חנינ' בשם ר' אחא אשר נשבע ה', ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שדנו לך, דלא יימר שם חללו לך, ר' לוי ר' אבדימי דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו, ר' יונה בשם ר' חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו:

פי' פני משה:

אלו תיבות צריך דיקדוק. שצריך ליתן ריוח בין הדבקים:

אשר נשבע ה'. צריך להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה:

שם שרנו לך. אם לא אמר פרשת ציצית בלילה אמרינן דף י"ד ע"ב דאומר מודים לך אנחנו ה' אלקינו שהוצאתנו מא"מ ומבית עבדים ועשית לנו ניסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך:

צריך להתיז כי לעולם חסדו. בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו. וז"ל הרי"ף עני רבא בתרי' כגון בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה על לבבכם הכנף פתיל "אותו "וזכרתם "תחזכרו "ועשיתם אתכם מארץ עיי"ש. ועי' בתוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה בין הדבקים, והרי"ף מוסיף עיי"ש:

ומה שכתב הרא"ש והכי תני' בתוספתא דמכלתין, דברי התוספתא העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ד ע"א) לתוס' ד"ה אמצעיות אות ב':

סימן יג

כתב הרא"ש, האומנין קורין וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה' תני הפועלים קורין בראש האילן ומתפללי' בראש חזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות, יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן ולמה בראש הזית ובראש התאנה, ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחתן מרובה:

פי' פני משה:

תני. בתוספתא בעל הבית שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפילו מראש הזית והתאנה:

ולמה. התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות:

מפני שטרחתן מרובה. שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן:

סימן טו

כתב הרא"ש, חתן פטור מק"ש לילה הראשונה וכו' והני שבעת ימים גופייהו לאו על ויעש לאביו אבל שבעת ימים אסמכוהו רבנן וכו' ועוד החמירו בו מדרבנן לאוסרו בדברים המפורשים בריש פרק מי שמתו (אוכל בבית אחר) בעוד שלא נקבר מתו וכו' ועוד ראי' בבכורות מ"ט ע"א, (ועי' שבת קל"ה ע"ב), אבל התוס' כתבו דליכ' אבילות מדאוריית' כלל וכו' ואמרינן בירושלמי דפרקין וכו' ודלא כמו שפי' ר"ח ז"ל דאיסטניס היינו שהוא מסוכן וכיון דלרפואה הוא וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט"ז ע"ב) לתוס' ד"ה איסטניס ובשפ"ח שם לרש"י ד"ה רחץ. ומה שכ' הרא"ש והני ז' ימים גופייהו לאו על ויעש לאביו אבל שבעת ימים אסמכוהי רבנן אלא אהאי קרא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל וכו' עכ"ל, הנה (במועד קטן כ' ע"א) יליף לי' מקרא דהפכתי, ועיי"ש בתוס' ד"ה מה חג, אבל בירושלמי מועד קטן פ"ג להלכ' ה', מסיק דמקרא ויעש לאביו וגו' לא יליף, משום שנאמר מקודם מתן תורה, ויליף לי' מדכתיב ויקרא ח', ובפתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו', ועוד מדכתיב ויקרא י'. כי שמן משחת ה' עליכם וגו', ועוד מדכתיב במדבר י"ב, אל נא תהי כמת וגו', ועוד מדכתיב דברים ל"ד, ויתמו ימי בכי אבל משה וגו', ועוד מדכתיב עמוס ט', והפכתי חגיכם לאיל, מה חג ז' אף אבילות ז' עיי"ש, והנה דברי הרא"ש הן הם דברי הרי"ף עיי"ש. ומה שכ' הרא"ש אבל "התוס' כתבו וכו' עכ"ל, עי' בית יוסף כ"כ בשם הרמב"ן בת"ה, וה"ר יונה בפ"ב דברכות בשם חכמי הצרפתים ז"ל (בית יוסף יור"ד שצ"ח):

סליק פרק שני.

פרק שלישי מי שמתו

סימן א

כתב הרא"ש, מי שמתו וכו' ובירושלמי לא משמע כן וכו' וכן משמע בירושלמי דפרקין וכו' דהא בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה ואינו מברך:

סימן ב

כתב הרא"ש, ופטור מק"ש וכו' אמר להם האמרינן בירושלמי וכו' ואמרינן עלה בירושלמי וכו' בירושלמי פסק כרשב"ג ובה"ג כתב דהלכה כת"ק דאסור וכו' עכ"ל, מה שכ' הרא"ש ז"ל ואמרינן עלה בירושלמי וכו', הנה לאו על האי מתניתן דהכא דפ' מי שמתו אית' כן בירושלמי, אלא על מתניתן פרק ב' להלכ' ט' הכי גרסינן, חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא וכו', עובדא הוה בר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק דחוו יתבין ואכלין, כחדא, מן אילין כנישתא עלייתא, אתת עונתה דצלותא, וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלויא, א"ל ר' מיישא לא כן אלפן רבי, אם התחילו אין מפסיקין, ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, א"ל הא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה, א"ל ולא דר"ג היא, א"ל יכיל אנא פתר כר"ג, דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים:

פי' פני משה:

דהוו יתבין וכו'. שהיו יושבין ואוכלין בא' מב"הכ שבעליי' והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל:

א"ל הא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. פי' דאע"פ ששנינו שחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין:

א"ל יכיל אנא פתר כר"ג. פי' דמתניתן דהכא כר"ג אתי' דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית בי' קבלת מלכות שמים. ושאר דברי ירושלמי שכתב הרא"ש, העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש. ומה שכתב הרא"ש בשם בה"ג, ז"ל בה"ג בהלכות אבל, אמר מר דברים שבצנעא נוהג וכו', ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין, כיון דמילי דצנעא נינהו, לא ליעבדינהו, ולינהג בהו מנהג אבילות. ועי' בשפ"ח לקמן דף מ"ו ע"ב לתוס' ד"ה מר זוטרא אות ב':

סימן ג

כתב הרא"ש, מעשה באחד וכו' שאני התם דשייך בי' קצת עסק קבורה להחשיך על התחום כדאית' בירושלמי ודמי' להא דאיתא בירושלמי בפ' בתרא דמועד קטן וכו' ודמי להאי דאמרינן בירושלמי דפרקין וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי מועד קטן פ"ג להלכה ה', הרי שמפנין אותו מקבר לקבר, אית תניי תני משיסתם הגולל הראשון, אית תניי תני משיסתם הגולל השני, ר' יונה הוה לי' עובדא שאל לר' חנני' חברון דרבנן, א"ל משיסתום הגולל הראשון, ר' ירמי' הוה לי' עובדא שאל ר' זעירא לר' אמי א"ל משיסתום הגולל השני, אתא לגבי', א"ל לחומרא הורי לך, ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין הדא דאת אמר בתוך שבעה, אבל לאחר שבעה, כבר עבר האבל, בשנתנו דעתן לפנותו, אבל אם לא נתן דעתו לפנותו, משיסתם הגולל הראשון:

פי' בקרבן עדה:

הוה לי' עובדא. מיתרע בי' אבילות:

אתא ר"י לגבי'. דר' חנני' וא"ל ר"ח שלחומרא הורו לי' ר"ז ור"א:

הדא דאת אמר. לא אמרן דנוהג אבילות מסתימת הגולל השני אלא שפינוהו תוך ז':

בשנתן דעתו לפנותו. ולא אמרן דאם פינהו תוך ז' שמונין מסתימת הגולל השני אלא בשהיה דעתו מתחלה לפנותו:

ושאר דברי הירושלמי שהביא הרא"ש, העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש:

סימן ז

כתב הרא"ש, ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום וכו' ובהדי' אמרינן בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי ירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ח ע"א) לתוס' ד"ה וירכב:

סימן יא

כתב הרא"ש, קברו את המת וכו' ירושלמי כל העוסקין בהספד וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ב', תני ההספד וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לק"ש, ואין מפסיקין לתפילה, מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפילה, והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור, מתניתא ביום הראשון, ומה דתני תנא ביום השני:

פי' פני משה:

ההספד. הסופד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש וכו':

והא תנינן. אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והיכי קתני בבריית' דאפילו הן עסוקין בהספד מפסיקין לק"ש:

מתני' ביום הראשון. מיירי דאז פטורין מק"ש ומה דתני תנא בתוספתא דמפסיקין מהספד לק"ש בהספד של יום שני:

סימן יב

כתב הרא"ש, א"ר יהוד' א"ר המוצא כלאים בבגדו וכו' ירושלמי תני וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי כלאים פ"ט להלכ' א', תני הרי שהיה מהלך בשוק, ונמצא לבוש כלאים, תרין אמוראין, חד אמר אסור, וחרנה אמר מותר, מ"ד אסור ובכלאים שהן) דבר תורה, מ"ד מותר, כההא דאמר ר' זעיר' גדול כבוד הבריות שהוא דוחה את המצוה בל תעשה שעה אחת, תני אין מדקדקים במת ולא בכלאים בבית המדרש, ר' יוסי הוה יתיב מתני, והוה תמן, מיתא, מאן דנפק לא אמר לי' ולא כלום ומאז דיתיב לא אמר לי' ולא כלום, ר' אימי הוה יתיב מתני, אמר חד כחבריה, את לביש כלאים, א"ל רבי אימי שלח מאנך ויהיב לי':

פי' פני משה:

ומ"ד מותר. מיירי בכלאים שהן דברי סופרים וכר"ז דאמר גדול כבוד הבריות שדוח' את ל"ת דלא תסור ולא פליגי:

אין מדקדקין וכו'. משום ביטול תורה וכהאי דר' יוסי שהיה יושב ושונה והיה טומאת מת מי שהיה יוצא לא אמר לי' מידי וכל מי שהיה יושב ולא יצא שלא לבטל ת"ת נמי לא א"ל ולא מידי ומייתי לה לעיל בפ"ג דברכות ופ"ז דנזיר:

שלח. הפשט בגדיך ותן לו שלא הי' לך לומר לו כלום מכיון שהוא יושב ושונה אין לו להפסיק בשביל כך:

סימן יד

כתב הרא"ש, בעל קרי וכו' מכאן כ' בעל ה"ג וכו' עכ"ל, ובשפ"ק (לדף כ"א ע"א) רש"י ד"ה והלואי שם העתקתי:

סימן טו

כתב הרא"ש א"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש וכו' מכאן פסק בשאלתות דרב אחאי דכל ברכות דרבנן וכו' והא דאמרינן פסחים נ"ד ע"ב (תוס' ד"ה והא"ר יוחנן עיי"ש) אליב' דר' יוחנן וכו' והשתא ניחא למ"ד תפלת ערבית רשות (לקמן כ"ז ע"ב) וכו' עכ"ל, ז"ל שאלתות דרב אחאי גאון פרשת יתרו, ברם עריך אילו חיכא דמספקא לי', אי בריך אי לא בריך, אי צלי אי לא צלי, מהו למיחדר ולברוכי, ולמיהדר ולצלויי, אי לא הדר מברך דילמא לא בריך ולא נפיק ידי חובתי', ואי חדר מברך דילמא בריך לי' וקא מפיק שם שמים לבטלה, הי' מינייהו עדיפא, ת"ש דא"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש וכו' (וכאן מביא כל סוגי' הש"ס דחכא עד) ור' יוחנן אמר אפילו ספק התפלל או לא התפלל חוזר ומתפלל ולוואי שיתפלל כל היום כולו, והילכת' כר' יוחנן, וכי א"ר יוחנן בשלו' דרחמי נינהו, ושאר ברכות אי בריך, לא שרי לי' למיהדר וברוכי לאחריו, אבל ברכתא דמזונא דחיובא דאוריית' הוא, או לא' מז' מינין דחיובא דאוריית' הוא, הדר מברך, אבל שאר פרי דחיובא דרבנן הוא לא הדר מספיקא עכ"ל שאלתות דר' אחאי גאון ז"ל:

ומה שכתב הרא"ש, אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בהם וכו', אין כונת הרא"ש דברי תחנונים בעלמא, שהאדם קובע לעצמו, או שחכם קבעם, שאין אלו כנגד תמידין כלל, ואין בהם ברכה, ומהיכי תיתי לאסרם, אלא בתפלה הקבוע בברכת השמונה עשרה הוא דקאמר (מעדני יו"ט):

סימן יז

כתב הרא"ש, א"ר נחמן וכו' והראב"ד ז"ל כתב דלא שנא דאפילו תפלת המוספין ראוי' היתה לכל י"ח ברכות ואם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט במוספין יצא כדאמרינן בירושלמי בפ' תפלת השחר וכו' וכן משמע בירושלמי שאכתוב בסמוך שהיו מתפללין במוסף של ר"ח וח"הע י"ח ברכות וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי פ"ד להלכה ו', א"ר יוחנן אני דאיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות, ומתפלל של מוסף וכו', ש"מ שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות, ומתפלל של מוסף, א"ר אבא ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא אפילו שהה כדי הילוך ד' אמות, רב אמר צריך לחדש בה דבר, שמואל אמר א"צ לחדש בה דבר, ר' זעיר' בעי קומי ר' יוסי מהו לחדש בה דבר, א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא:

פי' פני משה:

אלא אפילו שהה וכו'. פי' שהה בין תפלה לתפלה כדי הילוך ד' אמות סגי:

צריך לחדש בה דבר. בתפלת מוסף שמתפלל מיד אחר של שחרית דוק' אם יחדש בה דבר ואם לאו הוה כמתפלל וחוזר ומתפלל תפלה אחת:

ושמואל אמר. א"צ דתפלה אחרת היא לצורך היום בפני עצמה:

אפילו אמר ונעשה. אם לא חדש בה דבר בנוסח ברכה האמצעית אלא זה בלבד שאמר יהי רצון שנעשה לפניך וכו' וסיים במקדש השבת יצא. והנה מדברי רב משמע כדברי הראב"ד. ומה שכ' הרא"ש וכן משמע מירושלמי שאכתוב בסמוך (בסי' י"ח) וכו' עכ"ל, והעתקתי דברי הירושלמי בשפ"ח (לדף כ"ח ע"ב) לתוס' ד"ה עד באות ו', ועיי"ש באות ח':

סימן יח

כתב הרא"ש, א"ר הונא וכו' ועוד מוסיף בירושלמי דברים אחרים וכו' גם נראה שאין לגרוס בירושלמי בא ומצאן ומתפללין של מוסף וכו' ובתוספתא דברכות פ"ג וכו' אבל קדוש של סדר קדושה (ובא לציון עי' אור"ח סי' קל"ב) יחיד אומרה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"א ע"ב) לתוס' ד"ה עד, ושם העתקתי ג"כ הירושלמי בא ומצאן עיי"ש. ולשון התוספתא דפרקין, לא העתקתי לפי שהרא"ש ז"ל העתיק לשון התוספתא אות באות ממש, ובקצת נוסחת התוספתא נמצא טעות, דגרס שם גבי חנוכה ופורים אם לא אמר מעין המאורע בהודאה "מחזירין "אותו עיי"ש, והוא טעות וצ"ל אין מחזירין אותו. ומה שכ' בהגהת אשרי לא יפסיק בין תיבת שמי' וכו', עי' בשפ"ח לעיל ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין:

סימן כ

כתב הרא"ש, גרסינן בגמר' דסוטה וכו' בירושלמי מסיים בה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ב ע"ב) לתוס' ד"ה כרע כחיזרא עיי"ש:

סימן לא

כתב הרא"ש, תני ר' חייא וכו' ויש מקשה עליו מדאמר בירושלמי וכו' עכ"ל, ולשון הירושלמי דפרק ב' להלכה ג' כך הוא, ר' יוחנן בסותוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון, ברם בקייטא דלא חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיהי:

פי' פני משה:

לביש תרויהון. תפילין של יד ושל ראש:

ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה. מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהיפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה:

(ושינוי מהנוסח' של הרא"ש מובן ממילא):

סימן לט

כתב הרא"ש, א"ר חנינ' וכו' בירושלמי וכו' עכ"ל, זה לשון דירושלמי דפרקין להלכה ה', תנא ר' חלפתא בן שאול העוטש בתפלתו סימן רע לו, הדא דאת אמר מלמטה, אבל מלמעלה לא, אתיא דמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק, ר' יוחנן אמר אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי, לפניו אסור לאחריו מותר, לימין אסור, לשמאלו מותך, הדא הוא דכתיב יפול מצדך אלף, כל עמא מודיי, בההין דרקק איצטלין דהוא אסור, ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו, ר' יונה רקק ושייף, ר' ירמי' ר' שמואל בר חלפתא בשם ר' אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ד' אמות, א"ר יוסי בי רבי אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ד' אמות, תני המתפלל אל יטיל את המים עד שיהלך ד' אמות, וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ד' אמות, א"ר יעקב בר אחא לא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא אפילו שחה כדי הילוך ד' אמות, א"ד אמי אם אומר אתה עד שיהלך ד' אמות יהא אסור, אני אומר אחר בא והטיל שם:

פי' פני משה:

אתי'. הא כדא"ר חנינא שראה את רבי מעטש מלמעלה בתפלתו:

ונותן ידיו על פיו מפני הפיהוק (שפותח מלקוחיו להוציא רוח הפה):

כדי שיהא כוסו נקי. פיו ושפתיו יהיו נקיים בתפלה:

לפניו אסור. לרוק כלל:

הדא הוא דכתיב יפול מצדך אלף. ורבבה מאמינך אלמא דהימין שהוא חשוב והוא סובל הרבבה שלא יגישו אליו:

בההין דרקק איצטלין דהוא מותר. גרסינן וטעות סופר בספרי הדפוס שגרס דהוא אסור, פי' אם הוא רוקק באיצטלא ובבגד שלו או במטפחת כ"ע מודים שהוא מותר. (ודע שכ' במראה פנים בשם הרשב"א, וז"ל ויש גורסין בההין דרקק אם טיילין דהוא אסור, ופירוש בהלכות הנגיד אם כמטייל כלומר שלא מאונס וכן הביא הרא"ש ז"ל):

ושייף. ברגלו (ועי' עירובין צ"ט ע"ב רש"י ד"ה כיח):

המתפלל אל ירוק. מיד אחר שסיים מפני שעדיין תפלתו שגורה בפיו:

עד שיהלך ד' אמות. כלומר עד שישהה כדי הילוך ד' אמות כדלקמן:

א"ר אמי. ודאי הכי הוא שאם אתה אומר עד שיהלך ד' אמות דוקא, א"כ אין לדבר סוף שאפילו בכל הדרך יהא אסור להתפלל שמא אחד הטיל מים בכאן אלא ודאי אין חוששין לזה המקום וכששוהה כדי הילוך ד' אמות שאז אינם ניכרין מותר להתפלל מיד:

סימן מ

כתב הרא"ש, אמר מר המשמיע קולו בתפלתו וכו' דהכי אמרינן בירושלמי וכו' עכ"ל, זה ל' הירושלמי דפרק תפלת השחר להלכה א', ר' אבא בר זבדי מצלי בקלא ר' יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה וכד הוה מצלי גו בייתי' הוה מצלי בקלא עד דייפון בני בייתי' צלותי' מיני' א"ר מנא ובני בייתי' דאבא ילפי צלותא מיני':

פי' פני משה:

מצלי בקלא. כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו כדר' יונה:

ובני ביתי' דאבא. כלומר כך היה נוהג ג"כ אבא שילמדו בני ביתו התפלה ממנו:

ועי' במעדני יו"ט אות ט' דדברי הרא"ש אינם כדברי הירושלמי שלפנינו עיי"ש מה שכ' בזה:

סימן מא

כתב הרא"ש, תני היה עומד בתפלה וכו' וכתב בעל הלכות גדולות וכו'. ז"ל בה"ג בפ"ג מהלכות ברכות, ר' זירא אשכחי' לתנא דתנא קמי' דר' יהוד' דקא תנא קמי' היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הרוח וחוזר לתפלתו:

סימן מב

כתב הרא"ש א"ר הונא וכו' ולמעלה כתבתי וכו' עכ"ל, היינו לעיל בסי' כ"ג, ועי' במעדני יו"ט אות ת':

סימן מו

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה