שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק חמישי אין עומדין
סימן ב
כתב הרא"ש, ת"ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה וכו' וכן אין השכינה שורה על ישראל אלא מתוך שמחה וכו' ירושלמי ר' ירמי' וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"א) לתוס' ד"ה רב אשי. ורמז לדבר "שכינה בגמטרי' שפ"ה, כמנין "אלא שמחה. ואפשר היינו שתקנו בנוסח ברכת הזימון של חתונה "שהשמחה "במעונו:
סימן ו
כתב רב עמרם ז"ל שאם נכנס אדם וכו' עכ"ל, ז"ל סדר ר' עמרם גאון ז"ל בסדר לשני וחמישי, שאילו מן קמי ר' נטרונאי גאון ז"ל, הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין, ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה, מה שיעסוק עם הצבור בעסק שמצאם, כגון שמצאם בתחלת פריסת שמע, ואחר שיסיים תפלתו יחזור ויאמר פסוקי דזמרה, והשיב כך כשתקנו חכמז"ל כך תקנו לומר פסוקי דזמרה ואח"כ יתפלל, דדרש ר' שמואל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, ואם ראה ציבור מתפללין, והם מתעכבין, כך שמענו בי מר רב משה גאון ז"ל ומרבותינו שמברך מלך מהולל בתשבחות, ואומר "פרשה ראשונה, ומדלג ואומר הללו אל בקדשו, וחותם וממהר ומתפלל עם הצבור, אבל לומר פסוקי דזמרה אחר התפלה, יש גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה, ואם אין לו פנאי כל עיקר, אפילו לעשות כל מה שפירשנו, אל יאמר לאחר התפלה, שכתקנום לא תקנום לאחר תפלה אלא לפניה עכ"ל. והנה לא מפרש מאי פרשה ראשונה שאומר, ואפשר שכוונתו למזמר תהלה לדוד ודו"ק:
סימן ח
כתב הרא"ש, א"ר המנונא וכו' וכתב בתשובת הגאונים וכו' עכ"ל, ודברי תשובת הגאונים העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"ב) לתוס' ד"ה מכאן שאסור, אות ב':
סימן ט
כתב הרא"ש, גרסינן בפרק הדר וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי דפ"ק דתרומות העתקתי בשפ"ח (לדף ל"א ע"ב) לתוס' ד"ה מכאן ששכור:
סימן י
כתב הרא"ש, א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמר' היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה (א) ופר"ח ז"ל בתענית חלום ופי' בה"ג וכו' (ב) וגרסי' בירושלמי וכו' עכ"ל:
(א) ופר"ח ז"ל בתענית חלום. ובתוס' כתבו כאן וכן אית' במדרש תהלים וכתבתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה כל היושב (ושם העתקתי ג"כ דברי בה"ג) שבמדרש תהלים שלפני לא מצאתי כן עיי"ש, אבל במדרש תנחומ' לפ' בראשית וכן בשאילתות דר' אחאי גאון לפ' בראשית אית' כן, וזה לשונם ואסור לישב בשבת בתענית, ומחייבינן לענוגי בי' במאכל ובמשתה, ולקרוייה בכסות נקיה שנאמר אם תשיב משבת רגליך וגו' (ישעי' נ"ה), וכי אסור לאיענויי בשבתא, עינוי הרשות, אבל חזא חלמא (ובשאלתות גרס אבל חזא מילתא דצערא וצריך) ובעי למיתב בתעניתא, משום בטולי חלמא (בישא), שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסי' אר"ח בר גודי' א"ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת, א"ר יוסף ובו ביום, וא"ר חסדא ואפילו בשבת עכ"ל:
(ב) וגרסינן בירושלמי וכו'. זה לשון הירושלמי ברכות פ"ד להלכה א', א) ראש חדש שחל להיות בתענית ב) היך מזכיר הוא של ראש חודש ד' זעיר' אומר ג) בהודיי', ר' אבא בר ממל, אמר בעבוד', ר' אבינא אמר אומרה ברכה רביעית, א"ר אבא מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעי', אף כאן אמרה ברכה רביעית ד) וכן נפק עובדא כהדא דר' אבא, במה קורין ר' יוסי אומר קוראין ברכות וקללות, ר' יודן אמר קורין בראש חדש:
פי' פני משה:
היאך מזכיר הוא של ר"ח. אתפילת נעילה קאי, דתפילת נעילה נוהגת בתענית ציבור ומזכירין ר"ח בנעילה, ושואל היכן הוא מזכיר:
א"ר אבא. מסתבר' כר' אבינא דמה מצינו בכ"מ בתפלת נעילה מזכיר מעין המאור' בברכה רביעית אף כאן בשל ר"ח אומרה בברכה רביעית בנעילה:
במה קורין. בתורה בר"ח של תענית:
קורין בברכות וקללות. כמו בשאר ימים של תענית צבור:
א) ר"ח שחל להיות בתענית. דאית' במס' תענית אין גוזרין תענית (כגון של גשמים) על הצבור בר"ח בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין ופרש"י בר"ח דאיקרי מועד ולא כתיב בי' יום משתה ושמחה (ס' חרדים):
ב) האיך מזכיר הוא של ר"ח. וברא"ש גרס כאן האיך מזכיר הוא של תענית במוסף ועי' ברשב"א שהיה לו הגירס' כמו שהיא בירושלמי שלפנינו, וכתב שט"ס יש וצ"ל כגירס' הרא"ש עיי"ש. וקצת מסתבר כגרס' הרא"ש דהא דין של תפלת מוסף צריכין לידע מקודם מדין של נעילה דמאוחר:
ג) בהודי'. במקום שאומר בחנוכה ופורים על הניסים, וכן בעבודה במקום שאומר בר"ח יעלה ויבא:
ד) וכן נפק עובדא כהדא דר' אבא. אירע מעשה שחל ר"ח בת"צ ועשו חכמי הדור כר' אבא (ס' חרדים):
סימן יב
כתב הרא"ש, אפילו מלך ישראל שואל בשלומו וכו'. ירושלמי היה עומד ומתפלל וכו', אפילו נחש כרוך על עקבו וכו':
סימן יג
ירושלמי קמרתיח נחש כנגדו פוסק וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי כאן ולעיל סי' י"ב, העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ג ע"א) לרש"י ד"ה מת הערד עיי"ש:
סימן יז
כתב הרא"ש, העובר לפני התיבה וכו' והכי נמי אמרינן במדרש חסרות ויתרות וכו' וכן תנא בספרי וכו' ובירושלמי דפרקין קאמר וכו' ובערוך פי' חזון ש"צ וכו' ובספרי קאמר וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי דפרקין להלכה ד, א"ר חסדא וצריך שיהא החזן ישראל:
פי' פני משה:
וצריך. לכתחלה שיהא החזן המקרא ישראל. ודברי המדרש חסרות ויתרות וכן דברי הספרי שכ' הרא"ש, כתבתי בשפ"ח (לדף ל"ד ע"א) לתוס' ד"ה לא יענה אמן עיי"ש. ז"ל הערוך ערך חזן. הא דאית' שבת י"א ע"א, החזן רואה בליל שבת מהיכן תינוקת קורין, פי' חזן הוא ש"צ, ותרגום "רואה, חוזה, לפי שהוא צריך לראות האיך יקרא, והאיך קורא בני אדם לקרות בתורה, יומא דף כ"ג וכו' עכ"ל. ומה שכתב הרא"ש "ובספרי "קאמר כבר כתבו בהגהת הרא"ש שתיבת "ספרי הוא טעות סופר, וצ"ל ובסיפ':
סימן יח
כתב הרא"ש, העובר לפני התיבה וכו' ירושלמי בטטי וכו' עכ"ל. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (דף ל"ד ע"א) לתוס' דיה מהיכן:
סימן כ
כתב הרא"ש, א"ר הונא טעה בג' ראשונות חוזר לראש וכו' וראי' לדבר מדתני' בתוספתא וכו' ובה"ג פסק כר' אסי וכו' עכ"ל, דברי התוספתא ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ד ע"א) לתוס' ד"ה אמצעיות:
סימן כא
כתב הרא"ש, א"ר יהוד' וכו' ומטעם זה נהגו לומר (א) קרוב"ץ בג' ראשונות וכן (ב) ר' אליעזר הקליר ז"ל שהי' מארץ ישראל מקרית ספר (ג) ובימיו היו מקדשי' ע"פ הראי' וכו' ויש אומרי' שתנא הוא (ד) כדאמר בפסיקת' וכו' עכ"ל:
(א) קרוב"ץ. ראשי תיבות קול 'רינה 'וישועה 'באהלי 'צדיקים (עי' דף ל"ד ע"א) תוס' ד"ה אל ובשפ"ח שם:
ב ר' אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקריית ספר. הנה במחזור של האשכנזים בשביעי של פסח חתם אני אליעזר בן יעקב הקלירי מקרית ספר מארץ ישראל (סדר הדורות ועי' כאן במעדני יו"ט). ומי שרוצה לעמוד על בירור הדברים יעי' בשו"ת תשובה מאהבה סימן א' ששים מאמרים בענין זה:
ג ובימיו היו מקדשי' ע"פ הראי'. ז"ל הרמב"ם מה' קידוש החדש פ"ה ה"א, כל שאמרנו מקביעות ר"ח ע"פ הראי' וכו', אין עושין אותו אלא סנהדרין או ב"ד הסמוכין בא"י, שנתנו להן הסנהדרין רשות וכו', ואין קובעין חדשים אלא בחשבון זה שאנו מחשבים היום, ומאמתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי הגמר', בעת שחרבה א"י, ולא נשאר שם ב"ד קבוע, אבל בימי חכמי המשנה, וכן בימי חכמי הגמר' שעד "ימי "אביי ורבא, על קביעת א"י היו סומכין עיי"ש, ולפי"ז מאחר שבמדרש רבה מביאו שהיה פייטן, ש"מ שהיה בעל הפייטן, קודם אביי ורבא:
ד כדאמר בפסיקתא וכו' ועברתי על דברי הפסיקתא שלפני ולא מצאתי שם ואולי חסירה היא כמו שכתב שם במבוא, לכן אעתיק, ל' המדרש רבה ויקרא פרשה ל' כד דמך ר' אליעזר בר' שמעון, היה דורו קורא עליו, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות, עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, אלא דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן:
פי' במתנת כהונה:
דמך. מת ולשון נקייה דיבר:
קריי. ובעל משנה פייטן יודע לחבר ענייני זמר ותפלות כרוכל הזה שמוצאין אצלו הכל:
סימן כב
כתב הרא"ש ת"ר אלו הברכות שאדם שוחה בהן וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ב ע"ב) לתוס' ד"ה כרע כחיזר' עיי"ש:
סליק פרק חמישי.