אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) דברי רבינו הרא"ש ז"ל › פרק רביעי תפלת השחר

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק רביעי תפלת השחר

פרק שלישי מי שמתו

סימן ב

כתב הרא"ש, א"ר יצחק וכו' (א) וכן עלה על מטתו בירושלמי וכו' שהרי מצוה להכין סעודה במוצאי יו"כ שהוא כעין יו"ט (ב) דאמרינן במדרש וכו' וכן משמע בירושלמי דפרקין דאין לבטלה בחנם (ג) דאמרינן בירושלמי וכו' (ד) ובעל הלכות גדולות כתב וכו' אבל שאר תפלות (ה) אע"פ שנתקנו כנגד הקרבנות מ"מ אינו מזכיר בהן קרבנות וכו' דכיון שמתפלל אותה על דרך הספק וכו' כדפרישת לעיל (פרק מי שמתו סי' ט"ו) עכ"ל:

(א) וכן עלה על מטתו בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' א', רבי מפקד לאבדן אמורי', אכריז קומי ציבורא, מאן דמעלי יעלי דרמשא עד יוטא קאים, דבית ר' ינאי אמרין עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד, א"ר זירא כל מאן דהוינא עביד כן. הוינא מפחד בליליא, לית לך, אלא כחדא דרבי מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבורא, מאן דיצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים:

פי' פני משה:

רבי מפקד וכו'. רבי היה מצוה לאבדן תורגמני' להכריז אף של מוצאי שבת הרוצה להקדים ולהתפלל יתפלל מבעוד יום:

עלה אדם על מטתו. אם התפלל של ערבית מבעוד יום ועלה על מטתו:

לירד. ולחזור ולהתפלל בזמנו:

כל מן דהוינא עבד כן. כ"ז שהייתי עושה כך והתפללתי מבעוד יום והלכתי ישן הייתי מתפחד כל אותו הלילה:

לית לך וכו'. סתמ' הש"ס הוא דקאמר לה אין לך אלא כהאי דאמרינן לעיל שאפילו לכתחלה מותר להקדים ולהתפלל מבעוד יום:

ב דאמרינן במדרש וכו' ז"ל המדרש רבה קהלת, לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהלת ט' ז') ר' מונא ור' יהושע בשם ר' לוי פתר קרייה בראש השנה וביו"כ, משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך, שלח המלך לגבותה, בריחוק עשרה מילין, יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, והתיר להם שליש, בריחוק חמשת מילין, יצאו הבינונים וקלסוהו, והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו, ומחל להם את הכל, א"ל מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן הוא חושבנא, כך ערב ר"ה גדולי הדור מתענין, והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהם וכו', ואותן הימים שבין ר"ה ליו"כ, היחידים מתענים, והקב"ה מתיר להם עוד שליש מעונותיהם, וביו"כ מתענין כולן וחקב"ה מתיר להן עוד שליש מעונותיהן, עד שמתענין אנשים ונשים וטף, מוחל להם הקב"ה את הכל, ואומר, מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא, יצתה בת קול ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך, כבר נשמעת תפלתכם עכ"ל:

ג דאמרינן בירושלמי וכו'. ז"ל הירושלמי דפרקין להלכ' א', מנין לנעילה, א"ר לוי כתיב ישעי' א') גם כי תרבו תפלה אינני שומע, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה וכו', אימתי הוא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין איתפלגין רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים, ור"י אמר בנעילת שערי היכל וכו', ר' אבא ור"ח בשם רב נעילה פוטרת את של ערב וכו', ר' אבא בר ממל אמר למורייא מן כולכם שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב וכו':

פי' פני משה:

מנין לנעילה. היכן מרומז תפילה זו כמו שיש לתפלות האחרות:

גם כי תרבו תפלה וגו'. מכאן דבדין שכל המרבה בתפלה נענה ואף תפילת נעילה לריבוי תפלה תקנוה:

אימתי היא נעילה. האי נעילה שאמרו:

בנעילת שערי שמים. שהוא בלילה בתחלתה:

בנעילת שערי היכל. שהוא ביום סמוך לחשיכה:

נעילה מהו שתפטר של ערב. למ"ד דזמנה בתחלת הלילה א"כ מהו שיוצא בה לתפלת ערבית שא"צ להתפלל עוד של ערבית:

מריי. מוריי מכולכם שמעתי וקבלתי שאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית:

ד ובה"ג כתב וכו'. ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ט ע"ב) לתוס' ד"ה טעה עיי"ש:

ה ואע"פ שנתקנו כנגד הקרבנות מ"מ אינו מזכיר בהן קרבנות וכו'. והא דבתפלת מוסף מזכירין פסוקי המוספין, ופרשת התמיד לא תקנו בתפלת שחרית ומנחה, כבר שאל על זה השואל בנוד' ביהוד' תניינ' אור"ח סי' ד', והשיב שקשה ליתן טעם לדברים שתקנו אנשי כנ"הג, שנפתחו להם שערי שמים, ואפשר י"ל דתפלה שנקבע בכל יום ויום, ונקבע בהם כל צרכי האדם, וכל א' בעת הצורך יפרוש כפיו בתפלה, ולכ"ע אם אירע לו לחדש דבר, יכול הוא להתפלל כמה פעמים ביום, ואם היו מזכירין התמיד בתפלה לא היה אפשר להתפלל אלא שחרית ומנחה, משא"כ בתפלת המוסף שהיא לפרקים קבעו פרשת המוספין מפורש עיי"ש:

סימן ה

כתב הרא"ש, א"ר יהוד' א"ר לעולם וכו' ובירושלמי משמע דתלמיד אינו נותן שלום לרבו כלל וכו' עכ"ל, דז"ל הירושלמי ברכות פ"ב להלכ' א', וכמה הוא כדי דיבור, ר' סימון בשם ריב"ל כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד, ויאמר לו שלום עליך רבי, ר' יוחנן הוה מיסתמיך, על ר' יעקב בר אידי, והיה ד' אלעזר חמי לי', ומיטמר מן קדמוהי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, והדא דלא אמר שמועתי' משמי, א"ל כך אינון נהגין גביהן זעירא לא שאל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו וכו' פי' פני משה:

והיה ר' אלעזר. תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו:

אמר הא תרתי. שני מיני זלזול:

הדין בבליא. ר' אלעזר שעלה מבבל והיה תלמידו של ר' יוחנן:

זעיר' לא שאיל בשלומי' דרבה. זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו:

סימן ו

כתב הרא"ש, א"ר חייא בר אבא רב צלי של שבת בע"ש וכו' אמרינן בירושלמי רבי מפקיד לאבידן וכו' ולא נתברר יפה מה שיעור יש לאותו תוספת וכו' מדאמרינן בתוספתא וכו' עכ"ל, ל' הירושלמי העתקתי בשפ"ח לרא"ש דפרקין סימן ב' אות א' עיי"ש. ומה שכ' הרא"ש ולא נתברר יפה מה שיעור יש לאותו תוספת, ז"ל באור"ח תר"ח ס"א, תוספות יו"כ אין לו שיעור, אלא קודם בין השמשות, שזמנו אלף ות"ק אמה קודם הלילה, צריך להוסיף מחול על הקודש, מעט או הרבה עכ"ל. ומה שכ' הרא"ש מדאמרינן בתוספתא וכו', ז"ל התוספתא פסחים סוף פ"ב, החזרת והמצה והפסח לילי יו"ט הראשון חובה, ושאר הימים רשות, ר"ש אומר לאנשים חובה לנשים רשות, הלל הזקן היה כרכן שלשתן זה בזה ואוכלן, מאימתי אוכלן משתחשך, לא אכלן משתחשך, אוכלן כל הלילה, לא אכלן כל הלילה, לא יאכלם מעתה, החזרת והמצה והפסח אינו מעכבן זה את זה עכ"ל:

סימן ח

כתב הרא"ש, ת"ר היו לפניו ב' תפלות וכו' ובירושלמי דפרקין וכו' עכ"ל, זה ל' הירושלמי דפרקין להלכה א', ר' חייא בשם ר' יוחנן תפלת המנחה ותפלת המוספין, תפילת המנחה קודמת, הוון בעון מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל יש ביום כדי להתפלל שניהם תפלת מוסף קודמת, ר"ז בשם ר' יוחנן אפילו יש שחות ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, ואתני הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין יצא, לשעבר, הא בתחילה לא, בדא פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה, כחדא דריב"ל מפקד לתלמידיו, אי הוה לכון אריסטון (פי' סעודה גדולה), ומטא יומא לשית שעין, שריא זמן מנחה גדולה) עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא. עד דלא תסקון:

פי' פני משה:

תפילת המנחה ותפלת המוסף. לא התפלל של מוסף עד שהגיע זמן תפלת המנחה תפלת המנחה קודמת:

הוון. בני הישיבה בעון מימר דוק' שאין שהות ביום כדי להתפלל שניהם שעד שיתפלל מוסף יעבור זמן מנחה אבל אם יש שהות ביום תפלת מוסף שקדמה היא קודמת למנחה וקאמר ר' זעיר' דלא היא דכך קיבל בשם ר' יוחנן דלעולם תפלת מנחה קודמת:

והתני. בבריית' הקדים תפלת המנחה לתפילת המוספין יצא ומשמע דוק' לשעבר אם עבר והקדים יצא בדיעבד הא בתחילה לא אמרו שיקדים לתפלת המנחה וקשי' לר' יוחנן:

פתר לה. ר' יוחנן להבריית' בשלא היה זמן התפלה כלומר שלא הגיע זמן להתפלל לא למנחה ולא למוסף שהיה קודם שש שעות ומחצה הלכך לא יקדים לכתחילה למנחה אבל אם הגיע זמן התפלה אפילו יש שהות ביום אלא שמתירא שמא יעבור השעה אח"כ כגון שהיה הולך לסעודה גדולה וצריך להתפלל שניהם וכהאי דריב"ל דלקמי' אז אפילו לכתחלה יקדים לתפלת מנחה כיון שכבר הגיע זמנה ואח"כ יתפלל מוסף כהדא דריב"ל:

מפקד. היה מצוה לתלמידיו וכו', והשתא שמעינן נמי מהא דאם הוא יום שיש בו מוסף וצריך הוא להתפלל שתיהם מטעם שמא ימשוך אז יקדים הוא לתפלת המנחה כיון שכבר הגיע זמנה היא קודמת ואח"כ יתפלל מוסף:

סימן ט

כתב הרא"ש, א"ר אליעזר כל המתפלל תפלת שחרית וכו' וסמכינן אירושלמי היכ' דמטא זמן מנחה דמקדמינן למוספין עכ"ל, היינו דברי הירושלמי שהעתקתי לעיל סימן ח' עיי"ש:

סימן יד

כתב הרא"ש, א"ר תנחום אמר רב אסי וכו' וכן כתב בה"ג שאם שכח אדם יעלה ויבא וכו' וכן פי' בשאלתות דר' אחאי גאון וכו' ומפרש בירושלמי דפרק אין עומדין וכו' עוד כתב שם בירושלמי א"ר זירא וכו' עכ"ל, ז"ל שאלתות דר' אחאי גאון פ' ויצא, וכד מצלי בימות הגשמים, מיתבעי לי' לאדכורי גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים ברם עריך, אילו היכא דטעה, ולא אידכר בברכת פרנסה, ואידכר מקמי' שומע תפלה מי צריך לאהדורי בדוכתי' או דילמא מידכר לה בשומע תפלה, גבורות גשמים לא תיבעי לך, דודאי הדר, דלאו שאלה הוא לאדכורי בשומע תפלה, כי תיבעי לך, שאלה, דאמר מד שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, לימה לה בשומע תפלה ולא ליהדר, או דילמא כיון דקבעוה רבנן בברכת פרנסה, בעי למיהדר ת"ש דא"ר תנחום א"ד אסי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, אבל אומרה בשומע תפלה, ולא והא תניא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, לא קשיא הא דאידכר קודם שומע תפלה, אומרה בשומע תפלה, ואי לבתר שומע תפלה כיון דצריך למיהדר בשומע תפלה, הדר בברכת פרנסה, והני מילי ביחיד, אבל בעשרה לא צריך למיהדר, דשמע משליחא דציבורא, וכן הילכתא עכ"ל. ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ט ע"ב) לתוס' ד"ה טעה עיי"ש. ודברי ירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה הא דאדכר עיי"ש:

סימן טו

כתב הרא"ש, ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת וכו' וכתב בה"ג וכו' עכ"ל, בהלכות גדולות שלפני הביא הענין בפ"ה מה' ברכות, כמו שהוא שלפנינו בגמר' עיי"ש:

סימן יח

כתב הרא"ש, ר' יהושע אומר וכו' בה"ג כתב וכו' עכ"ל, ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (דף ל"א ע"א) רש"י ד"ה עד פרסה עיי"ש. והנה הרא"ש ציין סימן י"ח, ר' יהושע אומר וכו' ולמה לא ציין סי' י"ח ר' אליעזר אומר וכו', שהוא תחילת המשנה ותחילת הענין ודו"ק:

סימן כ

כתב הרא"ש, אבוה דשמואל ולוי וכו' ובה"ג פסק כרשב"א וכו' עכ"ל, ודברי בה"ג העתקתי בשפ"ח (לדף ל' ע"א) לתוס' ד"ה מסמך גאולה לתפלה עיי"ש:

סליק פרק רביעי,

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה