שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק שלישי מי שמתו
סימן א
כתב הרא"ש, מי שמתו וכו' ובירושלמי לא משמע כן וכו' וכן משמע בירושלמי דפרקין וכו' דהא בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף י"ז ע"ב) לתוס' ד"ה ואינו מברך:
סימן ב
כתב הרא"ש, ופטור מק"ש וכו' אמר להם האמרינן בירושלמי וכו' ואמרינן עלה בירושלמי וכו' בירושלמי פסק כרשב"ג ובה"ג כתב דהלכה כת"ק דאסור וכו' עכ"ל, מה שכ' הרא"ש ז"ל ואמרינן עלה בירושלמי וכו', הנה לאו על האי מתניתן דהכא דפ' מי שמתו אית' כן בירושלמי, אלא על מתניתן פרק ב' להלכ' ט' הכי גרסינן, חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא וכו', עובדא הוה בר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק דחוו יתבין ואכלין, כחדא, מן אילין כנישתא עלייתא, אתת עונתה דצלותא, וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלויא, א"ל ר' מיישא לא כן אלפן רבי, אם התחילו אין מפסיקין, ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, א"ל הא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה, א"ל ולא דר"ג היא, א"ל יכיל אנא פתר כר"ג, דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים:
פי' פני משה:
דהוו יתבין וכו'. שהיו יושבין ואוכלין בא' מב"הכ שבעליי' והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל:
א"ל הא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. פי' דאע"פ ששנינו שחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין:
א"ל יכיל אנא פתר כר"ג. פי' דמתניתן דהכא כר"ג אתי' דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית בי' קבלת מלכות שמים. ושאר דברי ירושלמי שכתב הרא"ש, העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש. ומה שכתב הרא"ש בשם בה"ג, ז"ל בה"ג בהלכות אבל, אמר מר דברים שבצנעא נוהג וכו', ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין, כיון דמילי דצנעא נינהו, לא ליעבדינהו, ולינהג בהו מנהג אבילות. ועי' בשפ"ח לקמן דף מ"ו ע"ב לתוס' ד"ה מר זוטרא אות ב':
סימן ג
כתב הרא"ש, מעשה באחד וכו' שאני התם דשייך בי' קצת עסק קבורה להחשיך על התחום כדאית' בירושלמי ודמי' להא דאיתא בירושלמי בפ' בתרא דמועד קטן וכו' ודמי להאי דאמרינן בירושלמי דפרקין וכו' עכ"ל, ז"ל הירושלמי מועד קטן פ"ג להלכה ה', הרי שמפנין אותו מקבר לקבר, אית תניי תני משיסתם הגולל הראשון, אית תניי תני משיסתם הגולל השני, ר' יונה הוה לי' עובדא שאל לר' חנני' חברון דרבנן, א"ל משיסתום הגולל הראשון, ר' ירמי' הוה לי' עובדא שאל ר' זעירא לר' אמי א"ל משיסתום הגולל השני, אתא לגבי', א"ל לחומרא הורי לך, ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין הדא דאת אמר בתוך שבעה, אבל לאחר שבעה, כבר עבר האבל, בשנתנו דעתן לפנותו, אבל אם לא נתן דעתו לפנותו, משיסתם הגולל הראשון:
פי' בקרבן עדה:
הוה לי' עובדא. מיתרע בי' אבילות:
אתא ר"י לגבי'. דר' חנני' וא"ל ר"ח שלחומרא הורו לי' ר"ז ור"א:
הדא דאת אמר. לא אמרן דנוהג אבילות מסתימת הגולל השני אלא שפינוהו תוך ז':
בשנתן דעתו לפנותו. ולא אמרן דאם פינהו תוך ז' שמונין מסתימת הגולל השני אלא בשהיה דעתו מתחלה לפנותו:
ושאר דברי הירושלמי שהביא הרא"ש, העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה ואינו מברך עיי"ש:
סימן ז
כתב הרא"ש, ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום וכו' ובהדי' אמרינן בירושלמי וכו' עכ"ל, ודברי ירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ח ע"א) לתוס' ד"ה וירכב:
סימן יא
כתב הרא"ש, קברו את המת וכו' ירושלמי כל העוסקין בהספד וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ב', תני ההספד וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לק"ש, ואין מפסיקין לתפילה, מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפילה, והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור, מתניתא ביום הראשון, ומה דתני תנא ביום השני:
פי' פני משה:
ההספד. הסופד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש וכו':
והא תנינן. אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והיכי קתני בבריית' דאפילו הן עסוקין בהספד מפסיקין לק"ש:
מתני' ביום הראשון. מיירי דאז פטורין מק"ש ומה דתני תנא בתוספתא דמפסיקין מהספד לק"ש בהספד של יום שני:
סימן יב
כתב הרא"ש, א"ר יהוד' א"ר המוצא כלאים בבגדו וכו' ירושלמי תני וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי כלאים פ"ט להלכ' א', תני הרי שהיה מהלך בשוק, ונמצא לבוש כלאים, תרין אמוראין, חד אמר אסור, וחרנה אמר מותר, מ"ד אסור ובכלאים שהן) דבר תורה, מ"ד מותר, כההא דאמר ר' זעיר' גדול כבוד הבריות שהוא דוחה את המצוה בל תעשה שעה אחת, תני אין מדקדקים במת ולא בכלאים בבית המדרש, ר' יוסי הוה יתיב מתני, והוה תמן, מיתא, מאן דנפק לא אמר לי' ולא כלום ומאז דיתיב לא אמר לי' ולא כלום, ר' אימי הוה יתיב מתני, אמר חד כחבריה, את לביש כלאים, א"ל רבי אימי שלח מאנך ויהיב לי':
פי' פני משה:
ומ"ד מותר. מיירי בכלאים שהן דברי סופרים וכר"ז דאמר גדול כבוד הבריות שדוח' את ל"ת דלא תסור ולא פליגי:
אין מדקדקין וכו'. משום ביטול תורה וכהאי דר' יוסי שהיה יושב ושונה והיה טומאת מת מי שהיה יוצא לא אמר לי' מידי וכל מי שהיה יושב ולא יצא שלא לבטל ת"ת נמי לא א"ל ולא מידי ומייתי לה לעיל בפ"ג דברכות ופ"ז דנזיר:
שלח. הפשט בגדיך ותן לו שלא הי' לך לומר לו כלום מכיון שהוא יושב ושונה אין לו להפסיק בשביל כך:
סימן יד
כתב הרא"ש, בעל קרי וכו' מכאן כ' בעל ה"ג וכו' עכ"ל, ובשפ"ק (לדף כ"א ע"א) רש"י ד"ה והלואי שם העתקתי:
סימן טו
כתב הרא"ש א"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש וכו' מכאן פסק בשאלתות דרב אחאי דכל ברכות דרבנן וכו' והא דאמרינן פסחים נ"ד ע"ב (תוס' ד"ה והא"ר יוחנן עיי"ש) אליב' דר' יוחנן וכו' והשתא ניחא למ"ד תפלת ערבית רשות (לקמן כ"ז ע"ב) וכו' עכ"ל, ז"ל שאלתות דרב אחאי גאון פרשת יתרו, ברם עריך אילו חיכא דמספקא לי', אי בריך אי לא בריך, אי צלי אי לא צלי, מהו למיחדר ולברוכי, ולמיהדר ולצלויי, אי לא הדר מברך דילמא לא בריך ולא נפיק ידי חובתי', ואי חדר מברך דילמא בריך לי' וקא מפיק שם שמים לבטלה, הי' מינייהו עדיפא, ת"ש דא"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש וכו' (וכאן מביא כל סוגי' הש"ס דחכא עד) ור' יוחנן אמר אפילו ספק התפלל או לא התפלל חוזר ומתפלל ולוואי שיתפלל כל היום כולו, והילכת' כר' יוחנן, וכי א"ר יוחנן בשלו' דרחמי נינהו, ושאר ברכות אי בריך, לא שרי לי' למיהדר וברוכי לאחריו, אבל ברכתא דמזונא דחיובא דאוריית' הוא, או לא' מז' מינין דחיובא דאוריית' הוא, הדר מברך, אבל שאר פרי דחיובא דרבנן הוא לא הדר מספיקא עכ"ל שאלתות דר' אחאי גאון ז"ל:
ומה שכתב הרא"ש, אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בהם וכו', אין כונת הרא"ש דברי תחנונים בעלמא, שהאדם קובע לעצמו, או שחכם קבעם, שאין אלו כנגד תמידין כלל, ואין בהם ברכה, ומהיכי תיתי לאסרם, אלא בתפלה הקבוע בברכת השמונה עשרה הוא דקאמר (מעדני יו"ט):
סימן יז
כתב הרא"ש, א"ר נחמן וכו' והראב"ד ז"ל כתב דלא שנא דאפילו תפלת המוספין ראוי' היתה לכל י"ח ברכות ואם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט במוספין יצא כדאמרינן בירושלמי בפ' תפלת השחר וכו' וכן משמע בירושלמי שאכתוב בסמוך שהיו מתפללין במוסף של ר"ח וח"הע י"ח ברכות וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי פ"ד להלכה ו', א"ר יוחנן אני דאיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות, ומתפלל של מוסף וכו', ש"מ שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות, ומתפלל של מוסף, א"ר אבא ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא אפילו שהה כדי הילוך ד' אמות, רב אמר צריך לחדש בה דבר, שמואל אמר א"צ לחדש בה דבר, ר' זעיר' בעי קומי ר' יוסי מהו לחדש בה דבר, א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא:
פי' פני משה:
אלא אפילו שהה וכו'. פי' שהה בין תפלה לתפלה כדי הילוך ד' אמות סגי:
צריך לחדש בה דבר. בתפלת מוסף שמתפלל מיד אחר של שחרית דוק' אם יחדש בה דבר ואם לאו הוה כמתפלל וחוזר ומתפלל תפלה אחת:
ושמואל אמר. א"צ דתפלה אחרת היא לצורך היום בפני עצמה:
אפילו אמר ונעשה. אם לא חדש בה דבר בנוסח ברכה האמצעית אלא זה בלבד שאמר יהי רצון שנעשה לפניך וכו' וסיים במקדש השבת יצא. והנה מדברי רב משמע כדברי הראב"ד. ומה שכ' הרא"ש וכן משמע מירושלמי שאכתוב בסמוך (בסי' י"ח) וכו' עכ"ל, והעתקתי דברי הירושלמי בשפ"ח (לדף כ"ח ע"ב) לתוס' ד"ה עד באות ו', ועיי"ש באות ח':
סימן יח
כתב הרא"ש, א"ר הונא וכו' ועוד מוסיף בירושלמי דברים אחרים וכו' גם נראה שאין לגרוס בירושלמי בא ומצאן ומתפללין של מוסף וכו' ובתוספתא דברכות פ"ג וכו' אבל קדוש של סדר קדושה (ובא לציון עי' אור"ח סי' קל"ב) יחיד אומרה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"א ע"ב) לתוס' ד"ה עד, ושם העתקתי ג"כ הירושלמי בא ומצאן עיי"ש. ולשון התוספתא דפרקין, לא העתקתי לפי שהרא"ש ז"ל העתיק לשון התוספתא אות באות ממש, ובקצת נוסחת התוספתא נמצא טעות, דגרס שם גבי חנוכה ופורים אם לא אמר מעין המאורע בהודאה "מחזירין "אותו עיי"ש, והוא טעות וצ"ל אין מחזירין אותו. ומה שכ' בהגהת אשרי לא יפסיק בין תיבת שמי' וכו', עי' בשפ"ח לעיל ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין:
סימן כ
כתב הרא"ש, גרסינן בגמר' דסוטה וכו' בירושלמי מסיים בה וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ב ע"ב) לתוס' ד"ה כרע כחיזרא עיי"ש:
סימן לא
כתב הרא"ש, תני ר' חייא וכו' ויש מקשה עליו מדאמר בירושלמי וכו' עכ"ל, ולשון הירושלמי דפרק ב' להלכה ג' כך הוא, ר' יוחנן בסותוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון, ברם בקייטא דלא חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיהי:
פי' פני משה:
לביש תרויהון. תפילין של יד ושל ראש:
ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה. מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהיפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה:
(ושינוי מהנוסח' של הרא"ש מובן ממילא):
סימן לט
כתב הרא"ש, א"ר חנינ' וכו' בירושלמי וכו' עכ"ל, זה לשון דירושלמי דפרקין להלכה ה', תנא ר' חלפתא בן שאול העוטש בתפלתו סימן רע לו, הדא דאת אמר מלמטה, אבל מלמעלה לא, אתיא דמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק, ר' יוחנן אמר אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי, לפניו אסור לאחריו מותר, לימין אסור, לשמאלו מותך, הדא הוא דכתיב יפול מצדך אלף, כל עמא מודיי, בההין דרקק איצטלין דהוא אסור, ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו, ר' יונה רקק ושייף, ר' ירמי' ר' שמואל בר חלפתא בשם ר' אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ד' אמות, א"ר יוסי בי רבי אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ד' אמות, תני המתפלל אל יטיל את המים עד שיהלך ד' אמות, וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ד' אמות, א"ר יעקב בר אחא לא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא אפילו שחה כדי הילוך ד' אמות, א"ד אמי אם אומר אתה עד שיהלך ד' אמות יהא אסור, אני אומר אחר בא והטיל שם:
פי' פני משה:
אתי'. הא כדא"ר חנינא שראה את רבי מעטש מלמעלה בתפלתו:
ונותן ידיו על פיו מפני הפיהוק (שפותח מלקוחיו להוציא רוח הפה):
כדי שיהא כוסו נקי. פיו ושפתיו יהיו נקיים בתפלה:
לפניו אסור. לרוק כלל:
הדא הוא דכתיב יפול מצדך אלף. ורבבה מאמינך אלמא דהימין שהוא חשוב והוא סובל הרבבה שלא יגישו אליו:
בההין דרקק איצטלין דהוא מותר. גרסינן וטעות סופר בספרי הדפוס שגרס דהוא אסור, פי' אם הוא רוקק באיצטלא ובבגד שלו או במטפחת כ"ע מודים שהוא מותר. (ודע שכ' במראה פנים בשם הרשב"א, וז"ל ויש גורסין בההין דרקק אם טיילין דהוא אסור, ופירוש בהלכות הנגיד אם כמטייל כלומר שלא מאונס וכן הביא הרא"ש ז"ל):
ושייף. ברגלו (ועי' עירובין צ"ט ע"ב רש"י ד"ה כיח):
המתפלל אל ירוק. מיד אחר שסיים מפני שעדיין תפלתו שגורה בפיו:
עד שיהלך ד' אמות. כלומר עד שישהה כדי הילוך ד' אמות כדלקמן:
א"ר אמי. ודאי הכי הוא שאם אתה אומר עד שיהלך ד' אמות דוקא, א"כ אין לדבר סוף שאפילו בכל הדרך יהא אסור להתפלל שמא אחד הטיל מים בכאן אלא ודאי אין חוששין לזה המקום וכששוהה כדי הילוך ד' אמות שאז אינם ניכרין מותר להתפלל מיד:
סימן מ
כתב הרא"ש, אמר מר המשמיע קולו בתפלתו וכו' דהכי אמרינן בירושלמי וכו' עכ"ל, זה ל' הירושלמי דפרק תפלת השחר להלכה א', ר' אבא בר זבדי מצלי בקלא ר' יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה וכד הוה מצלי גו בייתי' הוה מצלי בקלא עד דייפון בני בייתי' צלותי' מיני' א"ר מנא ובני בייתי' דאבא ילפי צלותא מיני':
פי' פני משה:
מצלי בקלא. כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו כדר' יונה:
ובני ביתי' דאבא. כלומר כך היה נוהג ג"כ אבא שילמדו בני ביתו התפלה ממנו:
ועי' במעדני יו"ט אות ט' דדברי הרא"ש אינם כדברי הירושלמי שלפנינו עיי"ש מה שכ' בזה:
סימן מא
כתב הרא"ש, תני היה עומד בתפלה וכו' וכתב בעל הלכות גדולות וכו'. ז"ל בה"ג בפ"ג מהלכות ברכות, ר' זירא אשכחי' לתנא דתנא קמי' דר' יהוד' דקא תנא קמי' היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הרוח וחוזר לתפלתו:
סימן מב
כתב הרא"ש א"ר הונא וכו' ולמעלה כתבתי וכו' עכ"ל, היינו לעיל בסי' כ"ג, ועי' במעדני יו"ט אות ת':
סימן מו
כתב הרא"ש, איתמר ריח רע שיש לו עיקר וכו' דאמרינן בירושלמי ר' אילעי וחביריו וכו' ירושלמי מרחיק מגללי בהמה וכו' עכ"ל, ודברי ירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף כ"ה ע"א) לתוס' ד"ה לית הלכת' עיי"ש:
סימן נא
כתב הרא"ש, אמר רבה וכו' ירושלמי ר' זירא ור' אבא וכו' עכ"ל, זה לשון הירושלמי דפרקין להלכה ה', ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן אומר צואה כל שהוא מבטלה ברוק, ר' זעירא ר' יעקב בר זבדי הוו יתבין חמון צואתה, קם ר' יעקב בר זבדי רקק עלה, א"ל ר' זעירא מן ימא לטיגנא:
פי' פני משה:
מן ימא לטיגנא. ב' מקומות קרובין הן זה אצל זה וכלומר מה תקנת בזה הרוק הלא הוא נמוח מיד ואינו שוהה אלא כמן מי שהולך מימא לטיגנא:
סימן נב
כתב הרא"ש, א"ר יהוד' וכו' ויש שנוהגין ג"כ כשמלין את הקטן ויש אומרים שאין צריך דהא אמרינן (לעיל כ"ד ע"א) וכו' עכ"ל:
סימן נז
כתב הרא"ש, גרסינן בפ"ק דשבת וכו' ולא כתב כאן דעבדינן לחומרא כדכתב בבעיא (דלעיל סי' נ"א) דדבוקה לו בסנדל וכו' מיהו נראה מדקאמר ר' חסדא (לעיל סי' נ"ו) מתפלל אדם כנגד בית הכסא וכו' עכ"ל. ומה שכ' הרא"ש מדקאמר ר' חסד' עיין בגמר' ודו"ק:
סליק פרק שלישי