שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק שני היה קורא
סימן א
כתב הרא"ש, היה קורא בתורה וכו', ואמרינן נמי בירושלמי וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף י"ג ע"א) לתוס' ד"ה היה קורא עיי"ש:
סימן ב
כתב הרא"ש ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וכו' וקיי"לן (עי' במבוא התלמוד ד"ה מחלוקת) דסתם במתניתן ומחלוקת בבריית' הלכה כסתם מתניתן וכו' והאיך נהגו כל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות דכיון שחייבת בתפלה (לקמן כ' ע"ב) לא היה להן להתפלל אלא בל"הק וכו' והא דא"ר יהוד' (שבת יב) אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי זהו כששואל צרכיו וכו' כמתפלל בציבור דמי שאין צריך מליץ לפני הקב"ה (ועי' מזה בשפ"ח לעיל ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין אות ג', מה שכתבתי בשם הר"י אבוהב ז"ל ובמחצי' השקל סי' צ' ס"ק ל"ה מה שכ' בשם הב"ח שלא הוצרך לנו ממוצע בינו ובנינו וכו' עיי"ש) וכו' וכן הקשה בתוס' (שבת דף י"ב ע"ב ד"ה שאין) אהא דקאמר שאין המלאכי השרת מכירין בל' ארמי והלא אפילו מחשבות לב אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהם להזקק לו עכ"ל הרא"ש, פי' ולשון מכירין כעין דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר (דברים כ"א י"ז) ופי' האבן עזרא, "יכיר, יעשה לו "הכרה עיי"ש. וכעין זה י"ל (בראשית מ"א י"ב) ושם אתנו נער עברי עבד וגו', ופרש"י עברי, אף לשונינו אינו מכיר עיי"ש, פי' דלעולם יוסף יודע לדבר ל' מצרית, דהא דיבר עמהם (עי' סוט' ל"ו ע"ב) אלא דכך אמר שר המשקים, שאין יוסף נותן לל' מיצרית הכרה. ומה שכתבו התוס' והרא"ש שהמלאכים יודעים מחשבות האדם, הוא מבואר במה שאית' במדרשים, שהמלאכים ממונים להעלות תפילות ישראל, וכמה תפלות שאינם מעלים ואינם נענים, משום שהמתפלל לא כיון לבו, ומהיכן יודעי' המלאכים אם כיון לבו, אם לא, אלא ע"כ שהם יודעים מחשבות הלב, והא דיש מקשים ז"ל מפסוק שאמר שלמה (מלכים א' ח' ל"ט) אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם, וכן מפסוק אני ה' חוקר לב (ישעי' י"ז י'), י"ל על פי דאית' במדרש רשב"י, בפסוק ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל (תהלים צ"ד י"א), פי' "כי בלשון כאשר, ורצה לומר "ה' "יודע מחשבות האדם, כאשר המחשבה היא עדיין בבחינת הבל, היינו כשלא בא עדיין במחשבות הלב (מגיד תעלומה):
סימן ג
כתב הרא"ש, ת"ר שמע ישראל וכו', יש אומרים שימליכהו במחשבה וכו', ירושלמי לא אם היה יושב עומד וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ק (י"ג ע"ב) לתוס' ד"ה על לבבך. ומה שכ' הרא"ש ז"ל י"א שימליכהו במחשבה, עי' בשפ"ח (לעיל ב' ע"א) לתוס' ד"ה מברך ב' לפני', שכתבתי ראי' למסקנת הרא"ש ז"ל עיי"ש:
סימן ה
כתב הרא"ש, מתניתן בפרקים וכו' ירושלמי עד כדון באמצע הפרשה וכו' דכתיב (ויקרא י"ט ג') איש אמו ואביו תיראו ותנן (אבות פ"ד מי"ב) וכו' ובענין שתקנו נביאים הראשונים שיאמרו על כל צרה שנגאלים ממנה בשביל ישראל ביחד כדאית' (פסחים קי"ז ע"א) וכו', ועוד דאמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי עד כדון העתקתי בשפ"ח כאן לתוס' ד"ה באמצע שואל. ודברי ירושלמי אם הלכה רופפת כתבתי בשפ"ח (לדף י"ד ע"א) לתוס' ד"ה ימים אות ג' בהעתקת סוף דברי המחזור וויטרי. והא דקריאת ההלל לאו של חנוכה לבד היא מדברי סופרים, אלא לעולם הוא מדרבנן, כ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' מגילה ה"ו, והראב"ד משיג וכתב ויש בהם עשה מדברי קבלה השיר יהי' לכם וכו' עיי"ש:
סימן ו
כתב הרא"ש, בעי מיני' אשיאן וכו' ומיהו דוק' רביעית אבל טפי מרביעית חשיב' הנאה לענין תענית וכו' עכ"ל, פי' ואע"ג דפולט, הואיל ומתכוין לטעום, מתהני מיני' בתענית כשהוא טפי מרביעית (דברי חמודות):
סימן ט
כתב הרא"ש, א"ר יהושע בן קרח' וכו' וכן כל האמוראים דלעיל (מהאי עניינ' א"ר יוסף כמה מעלי' הא שמעתת' וכו' אמרו במערבי וכו') סברי דאין אומר פרשת ציצית בלילה וכו' עכ"ל:
סימן יב
כתב הרא"ש, מתניתן הקורא את שמע וכו' ירושלמי צריך להתיז זי"ן של למען תזכרו וכו' והכי תני' בתוספתא דמכלתין וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ד', אלו צריך דיקדוק על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ, ר' חנינ' בשם ר' אחא אשר נשבע ה', ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שדנו לך, דלא יימר שם חללו לך, ר' לוי ר' אבדימי דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו, ר' יונה בשם ר' חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו:
פי' פני משה:
אלו תיבות צריך דיקדוק. שצריך ליתן ריוח בין הדבקים:
אשר נשבע ה'. צריך להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה:
שם שרנו לך. אם לא אמר פרשת ציצית בלילה אמרינן דף י"ד ע"ב דאומר מודים לך אנחנו ה' אלקינו שהוצאתנו מא"מ ומבית עבדים ועשית לנו ניסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך:
צריך להתיז כי לעולם חסדו. בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו. וז"ל הרי"ף עני רבא בתרי' כגון בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה על לבבכם הכנף פתיל "אותו "וזכרתם "תחזכרו "ועשיתם אתכם מארץ עיי"ש. ועי' בתוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה בין הדבקים, והרי"ף מוסיף עיי"ש:
ומה שכתב הרא"ש והכי תני' בתוספתא דמכלתין, דברי התוספתא העתקתי בשפ"ח (לדף ל"ד ע"א) לתוס' ד"ה אמצעיות אות ב':
סימן יג
כתב הרא"ש, האומנין קורין וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה' תני הפועלים קורין בראש האילן ומתפללי' בראש חזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות, יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן ולמה בראש הזית ובראש התאנה, ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחתן מרובה:
פי' פני משה:
תני. בתוספתא בעל הבית שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפילו מראש הזית והתאנה:
ולמה. התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות:
מפני שטרחתן מרובה. שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן:
סימן טו
כתב הרא"ש, חתן פטור מק"ש לילה הראשונה וכו' והני שבעת ימים גופייהו לאו על ויעש לאביו אבל שבעת ימים אסמכוהו רבנן וכו' ועוד החמירו בו מדרבנן לאוסרו בדברים המפורשים בריש פרק מי שמתו (אוכל בבית אחר) בעוד שלא נקבר מתו וכו' ועוד ראי' בבכורות מ"ט ע"א, (ועי' שבת קל"ה ע"ב), אבל התוס' כתבו דליכ' אבילות מדאוריית' כלל וכו' ואמרינן בירושלמי דפרקין וכו' ודלא כמו שפי' ר"ח ז"ל דאיסטניס היינו שהוא מסוכן וכיון דלרפואה הוא וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח (לדף ט"ז ע"ב) לתוס' ד"ה איסטניס ובשפ"ח שם לרש"י ד"ה רחץ. ומה שכ' הרא"ש והני ז' ימים גופייהו לאו על ויעש לאביו אבל שבעת ימים אסמכוהי רבנן אלא אהאי קרא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל וכו' עכ"ל, הנה (במועד קטן כ' ע"א) יליף לי' מקרא דהפכתי, ועיי"ש בתוס' ד"ה מה חג, אבל בירושלמי מועד קטן פ"ג להלכ' ה', מסיק דמקרא ויעש לאביו וגו' לא יליף, משום שנאמר מקודם מתן תורה, ויליף לי' מדכתיב ויקרא ח', ובפתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו', ועוד מדכתיב ויקרא י'. כי שמן משחת ה' עליכם וגו', ועוד מדכתיב במדבר י"ב, אל נא תהי כמת וגו', ועוד מדכתיב דברים ל"ד, ויתמו ימי בכי אבל משה וגו', ועוד מדכתיב עמוס ט', והפכתי חגיכם לאיל, מה חג ז' אף אבילות ז' עיי"ש, והנה דברי הרא"ש הן הם דברי הרי"ף עיי"ש. ומה שכ' הרא"ש אבל "התוס' כתבו וכו' עכ"ל, עי' בית יוסף כ"כ בשם הרמב"ן בת"ה, וה"ר יונה בפ"ב דברכות בשם חכמי הצרפתים ז"ל (בית יוסף יור"ד שצ"ח):
סליק פרק שני.