אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) דברי רבינו הרא"ש ז"ל › פרק ראשון מאימתי

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

דברי רבינו הרא"ש ז"ל · פרק ראשון מאימתי

דברי רבינו הרא"ש ז"ל

סימן א

כתב הרא"ש, מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' (א) והכי תני' בברכות בירושלמי וכו' (ב) וכן כתב ר' עמרם ז"ל וכו' ולא נ"ל מה שהביא ר"ת ראי' מתפלת המנחה שהוא עד פלג המנחה אין ראי' דהא תפלות כנגד תמידי' תקנום (כדלקמן כ"ו ע"ב) וכו' (ג) מיהו נראה דהנוהג כך צריך שיזהר שלא יתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו' עכ"ל:

(א) והכי תני' בברכות בירושלמי וכו'. ובשפ"ח לרש"י ריש. עמוד א' ד"ה עד שם העתקתי:

ב וכן כתב רב עמרם ז"ל וכו'. ז"ל סדר רב עמרם גאון ז"ל, סדר ערבית, הקורא ק"ש של ערבית קודם ראיית הכוכבים לא יצא ידי חובתו וכו' עיי"ש. ומה שכתב בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך לברך על ק"ש שעל המטה כשבא לצאת י"ח, הנה בסדר רב עמרם שלפנינו לא מצאתי כן:

ג מיהו נראה דהנוהג כך וכו'. פי' מי שרגיל להקדים ערבית, וכן מי שרגיל לאחר תפלת המנחה עד הערב, אבל מפני פעם אחד, לא מיקרי הנוהג כך (תפארת שמואל פ' תפלת השחר סי' ד'):

כתב בהגהת אשר"י סי' א', ואין לברך על דבר שנתקן משום סכנה וכו'. עי' תוס' חולין ק"ה ע"א ד"ה מים:

סימן ב

כתב הרא"ש עד סוף אשמור' ראשונה וכו', ועל כל משמר הקב"ה אומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו' וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חרבן ב"המק, כמו שנאמר (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות עכ"ל, הנה לשון הכתוב ג"כ דייק, שבתחלה צריך לצער על צער השכינה, על שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, דהיינו שפכי כמים לבך "נוכח "פני "אדני, ואח"כ על הגליתי את בני וכו', והיינו אח"כ שאי אליו כפיך דעל שנפש "עולליך וגו'. ועוד יש רמז שהקב"ה אומר אוי וכו' מל' הכתוב שפכי כמים לבך "נכח "פני "אדני. א"נ לפי שבב"המק היו מזכירין השם ככתיבתו שהוי' ב"ה, אבל בזמן שאין בהמ"ק מזכירין רק שם "אדני, והיינו נוכח פני "אדני, (ועי' בשפ"ח ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין אות א' וה'). ועי' שם (איכ' ב' י"ט) שפרש"י למ"ד "ג' משמורות הוי הלילה, (ובתהלים קי"ט קמ"ח) פרש"י אף למ"ד "ד' משמורות הוה הלילה ודו"ק:

סימן ה

כתב הרא"ש, אמר מר וכו' ולית' לדריב"ל דקיי"לן כר' יוחנן וכן פסק בה"ג וכו' עכ"ל, ובשפ"ח לתוס' (ד' ע"ב) ד"ה ר' יוחנן, העתקתי דברי בה"ג:

סימן ו

כתב הרא"ש, א"ר אליעזר וכו' מה שאנו פותחין באשרי יושבי שהוא פסוק (תהלים פ"ד ה') וכו' וגם מסיימין ואנחנו נברך יה שהוא פסוק (שם קט"ו ח') כדי שיסיים בהללויה וכו' שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובעתופים (פי' שיר של פגעים הוא שאומר מזמור) יושב בסתר עליון וכו' ואומר ה' מה רבו וגו' עכ"ל, והא דתיקנו לסיים בפסוק ואנחנו וגו', אע"ג דאיכ' עוד פסוקי' דמוקדמי' בתהלים, והם ג"כ סוף המזמור, ומסיימין בהללויה, כגון מזמור ק"ד ק"ה וכו', ולמה לא תיקנו לסיום פסוק של סוף מזמור ק"ו, דשם כתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה, דיש לומר טעם הדבר כמו שכתב רב עמרם גאון ז"ל (מביאו הטור אור"ח סי' נ"א) לשלשולי הללויה בתר הללויה, דכולי' פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה, איתנהו פתיחתן וסיומם הללויה עיי"ש, ומדתקנו לסיים כן בשחרית, תקנו לסיים כן, אף באשרי ובא לציון, וקודם מוסף ומנחה. ודע פגעים, פי' מזיקין, שפוגעין בבני אדם להזיק (רש"י שבועות ט"ו ע"ב). וכתוב באגדה שיר של פגעים היה משה אומר, בשעה שהיה עולה לרקיע, היה אומר המזמור הזה יושב בסתר עליון (ר' עמרם גאון ז"ל בסדר ק"ש שעל המטה). ואפשר לפי שבשעת שינה נשמתו של אדם ג"כ עולה לרקיע, לכן תקנו לאומרו קודם השינה:

סימן ז

כתב הרא"ש, תני' אבא בנימין אומר וכו' דאיכ' למיחש דילמא מיטרד בגירסתי' ויעבור זמן תפלה וק"ש (כלומר זמן ק"ש "ותפלה) לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בב"הכנ אחת אבל אם הוא מתפלל באחת בשני מקומות שפיר דמי (א) דאמרי' בירושלמי וכו', א"ר חסדא לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו' (ב) ומיהו בירושלמי וכו' עכ"ל:

(א) דאמרינן בירושלמי וכו'. ז"ל הירושלמי פ' תפלת השחר להלכה ד', ד' אבא ר' חיי' בשם ר' יוחנן צריך אדם להתפלל, במקום שהוא מיוחד לתפילה (פי' בב'יהכנ), ומה טעם (שמות כ') בכל המקום, אשר אזכיר את שמי, אשר תזכיר את שמי אין כתיב כאן, אלא בכל מקום אשר אזכיר, א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, ומה טעם (שמואל ב' ט"ו) ויהי דוד בא עד הראש, אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן, אלא אשר ישתחוה שם לאלהים:

פי' פני משה:

לייחד לו מקום בבית הכנסת. שלא יתפלל פעם במקום הזה ופעם במקום אחר ואפילו באותו בית הכנסת:

אשר ישתחוה. משמע שהכין לו מקום מיוחד שישתחוה שם:

ב ומיהו בירושלמי וכו' עכ"ל. דגרסינן בירושלמי פ' אין עומדין להלכה אי, ר' פינחס בשם ר' הושעיא המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, מה טעם (ישעי' ס"ו) כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ד' וכו', ר' חסדא אמר זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות מה טעם (משלי) ח') אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד', דלתותי ולא דלתי, מזוזות ולא מזוזת, אם עשה כן מה כתיב תמן כי מוצאי מצא חיים:

פי' פני משה:

בכלי טהור. אימתי בזמן שהוא בבית ה':

לפנים משני דלתות. כלומר כשיעור שני דלתות ולא יעמוד אצל הפתח דכתיב דלתותי וכן מזוזות לשון רבים (ומיעוט רוב שנים):

ועיין במגן אברהם סי' צ' ס"ק ל"ה, וז"ל וצ"ע שהשמיט המחבר דעת הטור, דסבר דבירושלמי יליף מקרא לשקוד על דלתותי, ופי' במחצית השקל, דבש"ס דידן יליף לה, מדכתיב לשמור מזוזת פתחי וכו' עכ"ל עיי"ש, ועיי' בגמר' דף ח' ע"א בענין זה דליכ' דרשה מפורש כן ודו"ק. ומה שאית' בירושלמי "מנחה "טהורה, הנה בפסוק כתיב "המנחה "בכלי "טהורה:

סימן ח

כתב הרא"ש, א"ר הונא וכו' ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתב בהן תרגום וגם בירושלמי הוא מתורגם וכו' במדרש יש וכו' עכ"ל, ובשפ"ח כאן לתוס' דף ח' ע"ב ד"ה ישלים, ובשפ"ח לתוס' ד"ה ואפילו, שם כתבתי מזה והעתקתי:

סימן ט

כתב הרא"ש, ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר וכו' ואתא (א) סתמ' דמתניתן דהכא כר"א בן עזרי', (ב) וכן סתמא מתניתן דשלהי (פסחים ק"כ ע"ב) (ג) וכן סתמ' דמתניתן דאיזהו מקומן (זבחים נ"ו ע"ב), ואין לדקדק מהני סתמא דהלכה כר"א בן עזרי', (ד) דהא איכ' נמי (במגילה כ' ע"ב) סתמ' כר' עקיב' (ה) ואמרינן (ביבמות ק"א ע"ב) מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמא, ואין לדקדק דהלכה כר' עקיב' מהא דתני להו גבי הילכ' פסיקת' דמגילה (ו) דלא דמי לההיא (דבבא מציע' ע"ו ע"א) כל החוזר בו ידו על התחתונה דהתם שונה יחד דברים שאין דומין זה לזה וכו', אבל התם (במגילה כ' ע"ב) שונה יחד כל שזמנו בלילה אדרבה ההוא דאיזהו מקומן נראה יותר הילכת' פסיקת' שהרי שנה באותה משנה זמן של קדשים וכו' עכ"ל:

(א) סתמא דמתניתן דהכא כראב"ע. דדבר שנלמד מדיוק' אע"ג דלא תנא לה בפירוש, ג"כ סתמא מיקרי, דהא מתניתן דהכא נקרא סתמ', ולא תנא אכילת פסחים, וכן משמע ממה שכתב הרא"ש דהא איכ' נמי במגילה סתמ' כר' עקיב', דהתם ג"כ רק מדיוק' דייקינן עיי"ש:

ב וכן סתמ' דמתניתן דשלהי פסחים ק"כ ע"ב. דגרסינן התם הפסח אחר חצות מטמא את הידים, ואמרינן בגמר' אלמא מחצות ה"ל נותר, מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר עד חצות ר' עקיב' אומר וכו', אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לראב"ע לא יצא וכו' דכי אהדרי' קרא לחובת מצה בלילה הראשון בזמן הזה דכתיב בערב תאכלו מצות למילת' קמיית' אהדרי' לאכילה עד חצות בזמן דאיכ' פסח עיי"ש, (הארכתי להעתיק דברי רבא, משום דרא"ש מבי' לקמן ומשום דמספק' לן וכו'):

ג וכן סתמ' דמתניתן דזבחים נ"ו. דגרסינן התם במשנה, הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות וכו', ואמרינן בגמר' מאן תנא, א"ר יוסף ראב"ע הוא, דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר וכו':

ד דהא איכ' נמי (במגילה כ' ע"ב) סתמ' כר' עקיב'. דגרסינן התם במשנה כל היום כשר לקריאת המגילה, והלל, ולתקיעת שופר וכו', כל הלילה כשר לקצירת עומר וכו', זה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה וכו', ואמרינן בגמר' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, לאתויי מאי, לאתויי אכילת פסחים, ודלא כר"א בן עזרי', דתני' ואכלו את הבשר בלילה הזה, ראב"ע אומר וכו' עד חצות:

ה ואמרינן ביבמות ק"א ע"ב מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמ'. דגרסינן התם אמר רבא א"ר נחמן הלכה חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כותי', א"ל רבא לר"נ אי הכי מיאון נמי, דתנן המיאון והחליצה בג' וכו', התם חד סתמ', והכא תרי סתמ', התם נמי תרי סתמ' נינהו, דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד (דהיינו ג'), אלא התם תרי סתמ', הכא תלת' סתמ', מכדי הא סתמ', והא סתמ', מה לי חד סתם, מה לי תרי סתם, מה לי תלתא סתם, אלא אר"נ בר יצחק הואיל וסתם במקום מחלוקת וכו' עיי"ש. הארכתי בהעתקה משום דהתם מפורש, מה לי חד סתמ' מה לי תרי סתמ' מה לי תלתי סתמ', ובזה מיושב דלכאור' והא כראב"ע איכ' יג' סתמ', וכר' עקיב' איכ' רק "חד סתמי, וברא"ש ז"ל לא הזכיר מג' סתמא, ובמה שהעתקתי מיושב:

ו דלא דמי לההיא דבב"מ ע"ו ע"א וכו'. ואני אעתיק סוגי' הש"ס דבב"ק ק"ב ע"א, דגרסינן הנותן צמר לצבע, לצבוע לו אדום וצבעו שחור, ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו, ר' יהוד' אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, יתיב ר' הונא וקאמר הלכה כר' יהוד', א"ר יוסף הלכה כר' יהוד' למה לי, מחלוקת ואח"כ סתם היא, ופשיט' שהלכה כסתם, מחלוקת הא דמתניתן דהכא בבבא קמ', וסתם בבבא מציעא, דתנן (בב"מ ע"ו ע"א) כל המשנה ידו על התחתונה (כגון נותן צמר לצבע לצובעו אדום וצבעו שחור וכו'), וכל החוזר ידו על התחתונה (כגון המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים, וחזר בו המוכר, יד הלוקח על העליונה וכו') ור' הונא אצטריך סלק' דעתך אמינ' אין סדר למשנה, וסתם ואח"כ מחלוקת היא, ור' יוסף כולה נזיקין חדא מסכת' היא, ובחדא מסכת' אמרינן יש סדר למשנה, ואיבעית אימ' משום דקתני לה גבי הלכת' פסיקת', כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה, ופי' רש"י ואיבעית אימ' הך סתמ' ודאי עיקר הוא דקתני לה דהתם בב"מ גבי הלכת' פסיקת', דהא לא שייכ' התם, ולא תני אלא משום פיסוק הלכה שפסק' התנא עם כל החוזר בו, שלא נחלק אדם עליהם. וממה שהעתקתי מבואר הא דכתב הרא"ש ז"ל דכל המשנה ידו על התחתונה, אין שם מקומ' בבב"מ, אלא בבבא קמא מקומי, ונשנית רק משום הילכת' פסיקת':

סימן י

כתב הרא"ש, מאימתי קורין שמע בשחרית וכו' גרסינן בירושלמי וכו' ירושלמי במה אנו קיימין וכו' וכן משמע בירושלמי וכו' א"נ לא פסיק ריב"ל כר' שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ החמ' יוצא בשל לילה כדאמר (לעיל ט' ע"א) דלאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר וכו' א"נ כדפרישית לעיל (ברא"ש סי' ט') שאם היה אניס בפעם אחת וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי הללו העתקתי בשפ"ח (לדף ט' ע"ב) לתוס' ד"ה אחרים אומרים:

סימן יא

כתב הרא"ש, ב"ש אומרים וכו', וכתב בהגהת אשרי והא דאמר ר' יהוד' עד על לבבך בעמידה וכו' עכ"ל, עי' בתוס' דף י"ג ע"ב ד"ה על לבבך, וברא"ש ונשפ"ח שם:

סימן יב

כתב הרא"ש בשחר מברך ב' לפני' וכו', וכתב בהגהת אשרי ופי' ר"ת וכו' ומטעם זה נהגו להתפלל קרגב"ץ (ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים) בג' ראשונות והא דאמרינן (לקמן ל"ד ע"א) אל ישאל צרכיו בג' ראשונות וכו' עכ"ל, עיי"ש בשפ"ח לתוס' ד"ה אל:

סימן יג

כתב הרא"ש, א"ר יהוד' אמר שמואל השכים לשנות וכו' (א) בירושלמי מסיק עלה וכו', וכתב בהגהת אשרי (ב) בדלא מטא זמן יוצר אור וכו' (ג) והיכא שלא בירך קמי' דמצוה מברך אחר המצוה וכו' אכן בסעודה דאסור לאדם שיהנה מעו"הז בלא ברכה (לקמן ל"ה ע"א) וכו' (ד) ואנן נהגינן לקדש את האשה ולברך אח"כ ברכת אירוסין וכו' עכ"ל:

(א) בירושלמי מסיק עלה וכו'. דברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח:

לתוס' (דף י"א ע"ב) ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה:

ב בדלא מטא זמן יוצר אור וכו'. דברי הגהת אשרי קאי אהא דלקמן. תנן התם ברכו ברכה אחת וכו' עיי"ש (ג) והיכא דלא מברך קמי' דמצוה מברך אחר המצוה וכו'. מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ברכות הלכ' ה', דלא בכל ברכת המצות אמרינן כן, דז"ל העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשיית' קיימת, כיצד הרי שנתעטף בציצית, או שלבש תפילין, או שישב בסוכה, ולא בירך תחלה, חוזר ומברך אחר שנתעטף וכן תפלין וכן בסוכה, וכן כל כיוצא באלו, אבל אם שחט בלא ברכה, אינו חוזר ומברך אחר שחיטה, או שטבל ולא בירך, אינו חוזר ומברך אחר עשי', וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, והנה הגהת אשרי כאן לא מחלק בין שהמצוה עדיין קיימת או לא ודו"ק:

ד ואנן נהיגינן לקדש את האשה ולברך אח"כ ברכת אירוסין וכו'. ועי' בש"ע א"העז סי' ל"ד ס"א, שמברך ברכת האירוסין, ואחר שיגמור הברכה יקדש, וכתב בבאר היטב לדעת כמה פוסקים מקדש קודם הברכה, כי שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקידושין עיי"ש:

סימן טו

כתב הרא"ש ואמר רבה וכו' פירוש הערוך בשם רב האי גאון ז"ל חיזרא הוא וכו' ירושלמי וכו' עכ"ל, עי' בשפ"ח לתוס' ד"ה כחיזרא, שם העתקתי דברי הירושלמי ועיי"ש אות ד', ועי' בשפ"ח לרש"י ד"ה כחיזרא. וז"ל הערוך ערך חזר, חיזרא פי' רב האי גאון, הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל, וכריעא, שלא יכרע מאמצע ממש, וראשו זקוף ועומד בבריית' ואפילו בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו, כדי שיהא כאגמון שראשו כפוף וכו':

סימן טז

כתב הרא"ש ואמר רבה וכו' וכן זכרינו ומי כמוך וכו' אם לא אמר מחזירין אותו וכו' דמשנה הוא ממטבע ברכות (דלא יצא כדלקמן מ' ע"ב) וכו', דאמרינן בירושלמי דתענית וכו' עכ"ל, ודברי הירושלמי העתקתי בשפ"ח לדף י"ב ע"ב לתוס' ד"ה והלכת':

סליק פרק ראשון.

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה