שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת שופטים · מאמר שיח
אם רחוק מן שמים לארץ או מן מזרח למערב
ובמסכת תמיד מסיק שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב א"ל ממזרח למערב תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה וכן במערב באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה וחכמים אומרים זה וזה שווים שנאמר כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו ואי חד נפיש לכתוב תרוייהו בהדי דנפיש, והנה כפי הנראה שלא לחנם הוקבע בגמרא ענין זה כי אם כדי ללמוד מפלוגתא זו אגב אורחיה שזה המחלוקת שבין זקני הנגב וחכמים תלוי במחלוקת אם מעלת הבעל תשובה גדול כמו מעלת הצדיק או גדל ממנו, כי לדעת זקני הנגב שממזרח למערב רחוק מן שיעור שמן השמים לארץ א"כ גדולה מעלת הבעלי תשובה שהרי יראיו דהיינו צדיק גמור נאמר בו כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו אבל בבעל תשובה שהיה חוטא כבר אמר כרחוק ממזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו ואחר שמוכרח לומר שממזרח למערב רחוק יותר שהרי חמה במזרח ומערב הכל מסתכלין בה כו' א"כ מוכרח הענין לומר שמעלת הבעלי תשובה גדול, וחכמים אומרים שוין הם ומאחר שאידי ואידי חד שעורא הוא א"כ גם מעלת הבעל תשובה גדולה כמו מעלת הצדיק על כן אמר שארבעים יום אחרונים כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון ושוים המה, ומכאן נשתרבב המנהג שכל ארבעים יום אלו הוקבעו לימי תשובה כי יש מקומות עומדים לסליחות מר"ח אלול כי תוך מ' יום אלו אני לדודי ודודי לי ויש רמז בפרשה זו לקול השופר שגורם החרדה ממה שפירש"י על פסוק אל תראו ואל תערצו ואל תחפזו מקול הקרנות ותרגומו לא תתבהתון שהוא לשון חרדה ויתכן לפרש בכולם שבו העריך מערכה מול מערכה רוצה לומר שישראל יערכו נגד ארבע דברים אלו שהאומות עושין במלחמה ד' שלהם ואז לא יוכלו להם האומות וד' שלהם היינו קול בל יעקב בבתי מדרשות וקול של תפלה וקול של צדקה בדברי פיוס לעני וקול תשובה בוידוי דברים, כנגד הצדקה אמר אל ירך לבבכם ובסוף כולם אמר מפניהם לדייק דוקא מפניהם אל ירך לבבכם מפני צהלות סוס המוכן למלחמה אבל ירך לבבך על העניים לרחם עליהם ולא תאמץ לבבך והיה מעשה הצדקה שלום מן מצהלות סוס המוכן ליום מלחמה ובזכות הצדקה ארז"ל אויבים נופלים לפניו חללים כיוסף וכן נאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, כנגד קול התורה אמר ואל תראו מפני הגפת תריסין דווקא מפניהם אבל תירא מפני בעלי תריסין במשנה ובגמרא שנאמר את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים והיראה היינו לשמוע בקולם קול ה' על המים התורנים ואז תנצל מן הגפת תריסין של המלכיות, ואל תחפזו מקול הקרנות ודווקא מפניהם ודוק מניה אבל תחפזו ותתבהתו ותחרדו מקול קרן של שופר כמו שכתוב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ובזה תנצח האויבים כמ"ש והרעותם בחצוצרות וגו' ונושעתם מאויביכם וזה ע"י התשובה הנמשכת מן קול השופר כי שופר על שם שפרו מעשיכם ולפיכך כל השופרות כשרים חוץ משל פרה לפי שקרן אקרי ושופר לא אקרי ור"ל שעיקר התשובה נרמזה במלת שופר כאמור ודייק לומר אל תחרדו מקול הקרנות אבל מן קול השופר תחרדו אל תערצו לא תתברון מקול הצווחה דוקא מפניהם אבל תערצון תתברון בקול צוחה של תפל' לצעוק אל ה' בלב נשבר ונדכא, ועל כן אמר בכולם ילך וישוב לביתו שנרמז בו גם השבה בתשובה אל ה' על ידי ארבעה דברים אלו ולהצעה זו כל פרשה זו מדברת בשני מיני אויבים פנימי וחצוני כי נצחון של אויב חצוני תלוי בנצחין אויב פנימי כמו שמצינו בפרשת חצוצרות וזה מצוי ביותר בימים הללו כי המה ימי רצון מימות משה רבינו ע"ה מה ימים ההם ברצון אף לדורות כל מ' ימים הללו ברצון: