אור ברסלב
שפתי דעת פרשת שופטים

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת שופטים

פרשת ראה

מאמר שיב

ארשב"ג אל תהי מלגלג בדין כו'

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך לא היה צריך לכתוב כי אם בכל שעריך לשבטיך למה כתב אשר ה' אלהיך נותן לך אלא לפי שמסיק במסכת ערכין על פסיק זה דור דורשיו פרנס לפי הדור וי"א דור לפי פרנס ומסיק בגמרא לענין תוקפא וניחוחא על כן אמר כאן אע"פ שאתה נותן לך שופטים מ"מ גם סייעתא דשמיא יש כאן שהקב"ה נותן לך שופטים לפי שבטיך דהיינו פרנס לפי הדור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדכתי' וברבתי בפרשה זו ארשב"ג אל תהי מלגלג בדין, שהוא אחד משלשה רגלי העולם למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום תן דעתך שאם העתה את הדין שאתה מזעזע העולם שהוא אחד מרגליו, רבנין אמרין קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא כבוד מנין שנ' צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך אמר הקב"ה הואיל וכך ענשו של דין קשה הוו זהירין בו מנין ממה שקרינו בענין שופטים ושוטרים תתן לך עכ"ל

מאמר שיג

מדרש על עשות משפט וצדקה וגו'

ואחר כך מסיק שופטים ושוטרים הכתוב עשת משפט וצדקה נבחר לה' מזבח כיצד הקרבנות לא היו קריבין אלא בפני הבית אבל הצדקה והדינין נוהגין בפני הבית ובין שלא בפני הבית ד"א הקרבנות אינן מכפרי' אלא על השוגג והצדקה והדינין מכפרים על השוגג ועל המזיד, ד"א הקרבנות אינן נוהגין אלא בתחתונים אבל הצדקה והדינין נוהגין בין בעליונים בין בתחתונים, ד"א הקרבנות אינן נוהגין אלא בעה"ז והצדקה והדינין בין בעה"ז בין בעה"ב:

מאמר שיד

במדרש שש מעלות היו בכסא שלמה

ואחר כך מסיק שש מעלות היו בכסא שלמה והיו כתובים עליו ששה לאוין האמורים כאן לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד לא תטע לך אשירה ולא תקים לך מצבה לא תזבח לה' אלהיך וגו' ובילקוט מסיק ג' מדרשים אלו בזה אחר זה לקוחים מן מקומות מפוזרים שברבתי וע"כ נראה ששלשתן תלוין זה בזה, ויש לדקדק במדרש ראשון שאמר אל תהי מלגלג כו' מהיכא תיתי ללגלג על הדינין ובילקוט גרס אל תהי קץ בדינין, ועוד קשה למה לא הביא פסוק אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והביא המשנה וע"ק למה בפסוק מקדים אמת לשלום ומשפט והתנא הקדים הדינין, וע"ק מאחר שאינו כי אם אחד מן שלשה רגלים א"כ למה הזהיר דווקא על רגלי הדינין יותר מעל רגל אמת ורגל שלום, ועל מדרש שני קשה מה ענין דרשה זו עשות משפט וצדקה נבחר לה' מזבח לפרשה זו יותר מלפרשת משפטים המדברת ג"כ בדינין, ועל מדרש שלישי קשה מה ענין לא תזבח לכסא שלמה, ובחיבורי כלי יקר פירשתי ביאור יפה במדרש זה לשכנו תדרשו ובאת שמה וכעת באתי לפרשו בדרך אחר. והביאור לכל זה לפי שבמשנה תורה הכל מודים דדרשינן סמוכים על כן בא מדרש ראשון לתרץ מה ענין פרשת שופטים לפרשת שלש רגלים שבסוף פרשה הקדומה, אלא לומר לך מה להלן שלש רגלים אף שופטים ושוטרים כולל כל השלש רגלים כי גם רגל האמת ורגל השלום תלוין בדינין וא"כ מצוה זו לבדה יש בה שלש רגלים ויכול להיות שהמועדות הם שלש רגלים אחרי' שמנו רז"ל והם תורה עבודה ג"ח כמבואר פרשת בלק פסח עבודה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, עצרת מתן תורה, סוכות זמן גמילות חסדים באספך מגרנך ומיקבך איש כמתנת ידו וגומר וסמיך אל ג' רגלים אלו ג' רגלים אחרים והם אמת משפט שלום כי כולם תלוין בדינין כי לכך נאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ש"מ שעל שלשתן אמר שפטו בשטריכם ש"מ שכולן תלוין בדינין וראיה לזה ממה שנאמר במזמור פ"ב עד מתי תשפטו עול וגומר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ ש"מ שבקלקול הדינין ימוטו כל מוסרי ארץ, דהיינו כל ג' רגלים שעליהם העולם עומד ימוטו, ובמזמור ע"ה כתיב נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודה סלה משמע תיקון כל העמודים תלוין בדינין שהזכיר בפסוק הקודם כי אקח מועד אני משרים אשפוט נמוגים ארץ וגומר ויען כי הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח על כן אמר מיד אמרתי להוללים אל תהולו אל תהי שוטה, ולרשעים אל תרימו קרן להיות רשע, אל תרימו למרום קרנכם להיות גס רוח וכל המזמור ביארנו בכלי יקר פרשת משפטים, ולפי שהדינין איש הירא ורך הלבב מסתלק מהם כי מי יקבל עליו לילך ברעות נפשיה לקטלא ואם לפי שכל איש מישראל חייב לחזק מוסדות הארץ הלא יאמר מאחר שהדינין אינן כי אם רגל אחד מן שלשה רגלים אם כן די לי להיות יצא ידי שמים אם אעסוק ברגל האמת ורגל השלום, על כן אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין או אל תהי קץ בדין לומר שהוא רק רגל אחד מן שלשה רגלים כי אין הדבר כמו שיחשוב המלגלג אלא רגל הדין עיקר וכולל כל השלשה, למה ששנו חכמים על ג' דברים העולם עומד על הדין כו' וק' למה התחיל התנא בדין הלא בפסוק האמת קודם למשפט, אלא לכך הקדימו התנא לומר לך שהדין עיקר ומוקדם והאמת והשלום נמשכים מן הדין בזמן שהדיין דן דין אמת לאמתו עושה שלום בין ב' בעלי הדינין, וראייתו של התנא מן הפסוק שאמר שפטו בשעריכם על שלשתן ש"מ שכולם תלוין בדין כי אם אין דין אז אין אמת ואין שלום ומה שהקדים הפסוק אמת לדינין לפי שנ' ראש דברך אמת שנ' בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת ורמזו בשלשה תיבות אלו לפי שאין אלהים בכל מקום אלא דיין וגם כאן ארז"ל שרצה הקב"ה לברא את העולם במידת הדין שנ' בראשית ברא אלהים כו' ע"כ רמז גם האמת במקום הדין להורות ששניהם תלוין זה בזה, וסמיך כל דרש זה לפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך מהו בכל שעריך אלא רמז לכל הדברים התלוין בשערים והיינו האמת והשלום כמו שנ' שפטו בשעריכם על שלשתן וכתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני' היינו אמת ואמונה וצדיק כד"א והיה מעשה הצדקה שלום וכמ"ש פתחו לי שערי צדק, וזה"ש תן דעתך שאם הטתה את הדין שאתה מזדעזע את כל העולם כי כל העולם תלוי ברגל זה לבד לפיכך כולם מזדעזעין על ידו שהוא אחד מרגליו משלש רגליו לא אמר אלא אחד מרגליו הורה שהוא אחד ואין שני לו אלא אחד המיוחד שברגליו וכולל את כולם ורבנין אמרין שלכך אמר בכל שעריך להורות שדין של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה כדמסיק שם ברבתי א"ר אליעזר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין שאם נעשה הדין למטה אין נעשה הדין למעלה ואם אין נעשה הדין למטה נעשה דין למעלה ונראה שלכך נאמר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים רצה לומר בשערי משפט. כי בעלי דינין בעמידה. ולמה דווקא בשערי ירושלים לפי שירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ירושלים של מטה מול ירושלים של מעלה וכתיב וזה שער השמים ועל שם זה שערי משפט של מטה מכוונין כנגד שער השמים שלמעלה, ונתן טעם לדבר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד שני כסאות הללו למה אלא אחד לדוד למטה ואחד להקב"ה כסא כבודו ית' והם מכוונין כסא מול כסא כסאות שלמעעלה אחד לדין ואחד לצדקה וכסאות שלמטה לסנהדרין ע' איש לכך נקט לשון רבים וכמ"ד פרק חלק עד די כרסוון רמיו שני כסאות הללו למה אחד להקב"ה ואחד לדוד, והיינו כסא של מטה לדוד ולזרעו עד עולם, וכסא מול כסא היינו שבזמן שיש דין למטה אין דין למעלה וכן להפך על כן אמרו רבנין קשה כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא כבוד כי דין של מטה שקול כדין של מעלה ובזה תדע כמה גדול כחו שהיושב על כסא דין למטה כביכול דומה לבוראו יושב על כסא דין לכך ארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה כו' מהו השותפות אלא כדאמרן, ודקדקו רבנין דרש זה מן בכל שעריך האמור כאן לומר ששערי דינין של מטה מכוונין כנגד שערי השמים המכוון כנגד ירושלים של מטה כי את זה לעמת זה עשה האלהים להורות שדין שלמטה ושלמעלה תלוין זה בזה וזה טעם מספיק לכל בתי דינין שהיתה ישיבתם דוקא בשערי העיר ולמה אלא כדי להיות לדיינים לזכרון נגד עיניהם זה שער השמים המכוונין כנגד כסא של מעלה וכסא שלמט' ובזה יבחין הדיין כי המשפט לאלהים הוא וזה"ש צדק ומשפט מכון כסאך והיינו כשאין דין למטה אז המשפט במכון כסאך למעלה, אמנם חסד ואמת שלמטה יקדמו פניך שאם יש משפט אמת לאמתו למטה יקדמו פניך לעשות משפט אז אין המשפט למעלה, ומה שנקט לשון משפט בשלמעלה. ולשון אמת בשלמטה, לפי שבמשפט שלמעלה אין צריך להזכיר האמת כי פשיטא שמשפט של מעלה הוא באמת, אבל במשפט של מטה הוצרך לומר ואמת שאף אם יהיה משפט למטה ואינו משפט אמת לא תיקן כלום ואדרבה קלקל לכך הוצרך לפרש אמת מה שאין שייך לומר כך כלפי מעלה חלילה, ומה שנקט צדק כלפי מעלה לפי שבמקום משפט אין צדקה והקב"ה במשפט יעשה צדקה, ומה שנקט חסד בתחתונים כי גמילות חסד בין בגופו בין בממונו ודיין זה היושב על הדין וסובל טרחם ומשא' וריבם בלא הנאה דומה לגמילות חסד שאדם עושה בגופו אך שיהיה חסד של אמת כשאינו מצפה לתשלום שכר יותר מן קרנא כי יש לומר להם אל תרימו למרום קרנכם והמדרש השני הסמוך לפרשה זו דרש של פסוק עשות משפט וצדקה נבחר לה' מזבח נראה לפרש בשני דרכים, הדרך א' הוא שגם הוא דורש סמוכים מה שסמך שופטים ושוטרים לפסוק איש כמתנת ידו והיינו משפט וצדקה נבחרו לה' מזבח מכל הזבחים שנזכרו במועדות דרך ב' שבא לתרץ מה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך ואח"כ כתיב צדק צדק תרדוף וזה ודאי מדבר בצדקה ולכך הוא כפול כמו נתן תתן פתוח תפתח שיתן ויחזור ויתן ולא ידחה העני בלך וכנו נתתי לך או בלך ושוב ומחר אתן אלא תרדוף תתן לו מהרה הפך מן המשפט שצרין להיות במתון כמ"ש שמרו משפט או לשון המתנה או יעמיד על שמריו כי יתחמץ לבבו, ועשו צדקה לאלתר, ואח"כ לא תזבח לה' אלהיך וגו' וקשה מה ענין שלשתן זה לזה משפט וצדקה וקרבנות ואין לומר שמא לא תזבח מילתא באפי נפשיה ואינו נקשר עם פרשת הדינין כלל, על זה מביא המדרש השלישי האומר ששה מעלות היו בכסא שלמה ומסיק ששית לא תזבח כו' ק' מה ענין לא תזבח לכסא דין, אלא ודאי כדי ללמוד מכאן שעשיית משפט וצדקה נבחר לה' מזבח וראיה לזה ממה שהקדים משפט וצדקה לזבח ש"מ שיש למשפט וצדקה קדימה במעלה על הזבח ולפיכך הקדימם הפסוק כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומשפט וצדקה הם יותר תדירים מן הקרבנות כדמסיק שהקרבנות אינן כי אם בפני הבית כו' אבל הצדקה והדינים הן בפני בית ושלא בפני הבית, ומכפרין בין לשוגג בין למזיד, ונוהגין בין בעליונים בין בתחתונים בין בעה"ז ובין בעה"ב על כן הקדימם בכסא שלמה להורות לו מעלת המשפט שהוא נבחר לה', ומה שהקדים משפט לצדקה שגם בבריאות העולם עלתה תחילה במחשבתו של הש"י לברא את העולם במידת הדין וראה שאינו מתקיים חזר ושתפה למידת הרחמים והיינו צדקה, ומה שהמשפט נבחר לה' מזבח לפי שמן הזבח אין לו שום תועלת כי אם ריח ניחוח נחת רוח לפניו ית' שאמר דבר ונעשה רצונו אבל מן המשפטים שלמטה יש לו ביותר נחת רוח שאינו צריך לעשות דין למעלה כדמסיק ברבתי אמר הקב"ה לישראל בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה שנ' ויגבה ה' צבאות במשפט וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם שנ' והאל הקדוש נקדש בצדקה ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה מנין שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, ביאור המאמר הוא כמ"ד שמסיק בפרק חלק עד די כרסוון רמיו שני כסאות אחד לדין ואחר לצדקה וידוע שיותר יש רצון השי"ת לישב על כסא צדקה להטיב עם כל ברואיו ממה שישב על כסא דין כי ההכרח מביאו לידי זה בזמן שאין דין למטה., אבל בזמן שיש דין למטה אינו צריך לישב על כסא דין כי אם על כסא צדקה להטיב עם ברואיו על כן אמר אם אתם משמרים את הדין אני מתגבה ר"ל עומד מן כסא דין ויושב על כסא צדקה ורחמים וזה"ש ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין ר"ל בדין שאתם עושין אתם מגביה אותי מן כסא דין ואז בהכרח אני יושב על כסא רחמים וזה"ש אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם כי דבר זה נחשב לו ית' לצדקה כי אין שורת הדין נותן שישרה שכינתו בתחתונים זה"ש והאל הקדוש נקדש בצדקה ר"ל מה שקדושתו ית' בתחתונים אחר שהוא כבר האל הקדוש בעליונים שאומרים קדוש קדוש קדוש ואחר קדושה זו הוא נקדש עוד בתחתונים זהו בצדקה של הקב"ה נעשה לישראל קדושה זו, ואם שמרתם את שניהם המשפט והצדקה וא"כ שורת הדין מחייבים שניהם, א' לעמוד מן כסא דין שהרי יש דין בתחתונים, ולהשרות שכינתו בתוכם שהרי יש בהם בעלי צדקה וא"כ איזו צדקה אעשה להם לפנים משורת הדין מצד שאני יושב על כסא צדקה, על כן אמר מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה אעפ"י שלא יהיה בכם כל הזכיות השייכים לגאולה מ"מ שתים אילו יקרבוה ותהיה גאולה שלימה ולא יחסר בה כל טוב השייך לגאולה מצד שאתם חסירים עדיין שאר זכיות שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה וגו' ונמצא אתה אומר שהכל תלוי בדין שלמטה, ותדע שדין שלמטה יש לו ב' בחינות פשוטו ומדרשו, פשוטו כדאמרן שבזמן שב"ד של מטה עושה דין בחוטאים אין דין למעלה, מדרשו הוא בדברים שבין אדם למקום שאם אדם עושה דינא לנפשיה לענות את הנפש החוטאת בתענית ושאר מיני סיגופים השייכים לבעלי תשובה אין דין למעלה, וכמו שבסתם דינין דרשו פסוק ויגבה ה' צבאות במשפט כדאמרן, כך דרשו פסוק עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר שהקב"ה נתעלה באותו שופר שתוקעים בחודש אלול להזהיר את ישראל על התשובה,

מאמר שטו

משל למסילה שלא היו בה מילין כו'

וזהו המדרש שמסיק בילקוט פר' זו וז"ל שופטים ושוטרים תתן לך זה"ש ועוז מלך משפט אהב משל למסילה שלא היו בה מילין והיו בני אדם הולכים וטועים בה אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין כדי שיהיו בני אדם רואין את המילין כך אמר הקב"ה למשה פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים שיהיה מורים להם ולא יהיו טועין מן התורה לקיים מה שנאמר ועוז מלך משפט אהב וכן הוא אומר הציבי לך ציונים עכ"ל, ופסוק הציבי לך ציונים מדבר בתשובה שכן נאמר שיתי לבך למסילה דרך הלכת שובי בתולת ישראל וגומר ופסוק זה קשה להולמו על סתם דינין כי אם על דרכי התשובה ולפי זה יתכן לפרש שדרש פסוק שופטים ושוטרים תתן לך היינו לעצמך שתעשה משפט בעצמך וממך יראו וכן יעשו גם אחרים

מאמר שטז

תניא בר"ח אכול כו'

כדמסיק בפרק ר"א תניא בר"ח אלול אמר הקב"ה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל הלוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר כדי שלא וטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר שנ' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר עד כאן.

מאמר שיז

ג' דברים מסר משה נפשו עליהם

ותדע כי רז"ל אמרו ג' דברים מסר משה נפשו עליהם ונקראו על שמו ואלו הן על התורה ועל ישראל ועל הדינין כו' ומסיק שהדינין נקראו על שמו שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך, וידוע שמשה עמד בהר ג' פעמים מ' יום כפרש"י פרשת עקב, והנה בארבעים יום ראשונים שעמד שם בלא אכילה ושתיה מסר נפשו על התורה, בארבעים יום אמצעיים שהיו בכעס מסר נפשו על ישראל בהתפללו עליהם ואמר מחיני נא וגו' ארבעים יום אחרונים מסר נפשו על הדינין על כן מיד למחרת יום כפורים ברדתו מן ההר ישב משה לשפוט את העם לפי שכל דרכי הדינין נמסרו לו במ' יום אחרונים הן דינין שלמטה הן דיני התשובה שאדם עושה בנפשו כדמסיק בילקוט פרשת כי תשא שכל מ' יום היו ישראל עסוקים בצים ותענית כו' וגם משה לא אכל ושתה כל מ' יום וכולם היו ברצון כראשונים על כן הוקבעו לדורות מ' ימים שמן ר"ח אלול עד יום כפור לימי רצון שבהם הצומות כמו שנתקבלו לאבותינו עד יום כפור שנמחל להם העון מכל וכל, ובזה מסוגל חידש אלול שמזלו בתולה כד"א הציבי לך ציונים שובי בתולת ישראל כבתולה דאוגדת פתחה לבעלה כמו שכתוב גן נעול אחותי כלה וגו' ודורשי רשומות אמרו אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וסוף תיבות ד' יודי"ן דהיינו מ' יום ימי רצון שבהם או לדודי ודודי לי כדרך שנאמר שובו אלי תחל' ואח"כ ואשובה אליכם ולכך מסיק שבר"ח אלינו אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לא כאמצעיים שהיו בכעס ולא חפץ ה' בו שיעלו אך הוא מעצמו עלה כדי להתנפל לפני ה' ולבקש מלפניו על עמו כי באותו זמן אמו ואם אין מחיני נא אבל בר"ח שאמר אליו הקב"ה עלה אלי ההרה זה מופת שימי רצון היו הימים ההם כי בם נתרצה לו הקב"ה ליתן לו לוחות אחרונות תחת הראשונה שנשתברו ונתקלקלו ומיום ההוא והלאה הוקבעו ימים אלו לימי תשובה אשר בהם יתקן האדם מה שקלקל במכתב אלהים החרות על לוח לבו כמ"ש כתבם על לוח לבך ואם ע"י שהיה מסגל עונות כל ימות השנה נתקלקל לוח לבו ומכתב אלהים אשר היה עליו מן ר"ח זה והלאה החי יתן אל לבו להיות לו לב טהור ויתחדש בקרבו רוח נכון, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר כדי שידעו הכל שעת רצון הוא לה' כי בזמן שהוא בכעס עם ישראל גם מנהיגיהם נזופין כמ"ש לך רד ומה שקבל את משה מנהיג שלהם זה מופת על כל ישראל כי שב אפו מהם וע"י זה ישתדלו בתשובה ולא ישובו לכסלה לטעות אחרי אל זר אשר בקרבו דהיינו היצר הרע והיה שם קול השופר המסבב החרדה והכרזה בפה משה עלה להר לתקן מה שקלקל בשבירת הלוחות כי ממנו יראו וכן יעשו גם המה לתקן בזמנים ההם בצום ותענית מה שקלקלו כדמסיק בתנא דבי אליהו, והקב"ה נתעלה באותו שופר דווקא באותו שופר שיש עמו דברי מוסר שנאמר עלה אלהים בתרוע' דהיינו תרועה שבפה מלשון הריעו לה' כל הארץ ה' בקול שופר ממש ולפי שע"י תרועה שבפה יש דין למטה ואז אין דין למעלה לכך נאמר עלה אלהים מלשון ונעלה הענן שהוא לשון סילוק ר"ל שמסתלק דין של"מ אם יש דין למטה אבל ה' שם של רחמים מתהוה ע"י קול שופר שהוא ע"ש שפרו מעשיכם דהיינו תקון המעשי' שלהבא, גם יתכן לפרש שהשופר יש לו ב' בחינות אחת לסבב החרדה והתשובה בקול גנוחי גנח וילולי לול דהיינו עניני תשובה ועל ידי תרועה זו עלה אלהים נסתלק לו דין שלמעלה כשיש דין למטה ואלהים נצב בעדת אל ר"ל במקום רחמים כי אל מדת רחמים כפרש"י פרשת כי תשא ואימתי נצב בעדת אל בזמן שיש דין למטה דהיינו בקרב אלהים ישפוט, ומ"מ אין שם של רחמים במלואו כי אם ע"י תיקון המעשים שלהבא זה"ש ה' בקו שופר היינו שיפור המעשים שלהבא, ובזה יתבאר המדרש המתחיל ועוז מלך משפט שראה לפרשו על דרכי התשובה ממה שנאמר אתה כוננת משרים וע"ד המדרש שאלו לנבואה חוטא במה יתכפר השיבה הנפש החוטאת היא תמות לתורה השיבה יביא קרבן ויתכפר והקב"ה השיב יעשה תשובה ויתכפר ועל זה נאמר אדם ובהמה תושיע ה' שלא ימות האדם ולא הבהמה לכך אמר ועוז מלך משפט אהב כפי עוזו הוא אוהב לילך בדרכי משפט וכפי שורת הדין אין לפטור בלא מיתה אמנם אתה כוננת משרים והיינו פשרה כי דרך פשרה אמר ה' יעשה תשובה ויתכפר כי התשובה יש בה משפט וצדקה כאחד זה"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ר"ל לעשות בגופו משפט כתוב אבל בצרוף הצדקה אל המשפט כי דברי הצומות הם משפט הבא בצדקה, וסמוך דרש זה לפרשה זו שנזכר בה משפט וצדקה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה צדק צדק תרדוף על כן הביא על זה פסוק ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, וכך באור הפרשה אע"פ שאמרתי לך שופטים ושוטרים תתן לך לגופך ס"ד לומר משפט חרוץ והנפש החוטאת תמות אלא משפט מעורב בצדקה שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' ולא שתמות ע"י משפט חרוץ של הנבואה מיתה ממש אלא שתמית היצר הרע בצום ותענית ואתה תשאר בחיים כמו שנאמר כי אם בשובו מרשעו וחיה וכן החפץ אחפוץ במות המת רוצה לומר המת דמעיקרו אלא בשובו וחיה, וזה"ש שמעו כי נגידים אדבר מפתח שפתי משרים וארז"ל מה נגיד יש בידו להמית או להחיות אף דברי תורה למיימינים זה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא פי' כי מלת נגיד כולל או השכר הרמוז הויגי דברים המושכין לבו של אדם כאגדה או נגיד דברי' קשין כגידין הרמוז בויגד איכא דאמרי פרק ר' עקיבא כך יש בידם להחיות או להמית ממש ומ"מ מפתח שפתי מישרים פשרה של התשובה ונקט מפתח שפתי לפי שבמחשבתו של הקב"ה עלתה לברא את העולם במדת הדין דהיינו או להחיות או להמית ומ"ה מפתח שפתיו דהיינו כשפתח בבריאה כמ"ש בדבר ה' שמי' נעשו אז פתח במשרים של פשרה ביום עשות ה' אלהים דהיינו משפט וצדקה כאחד הה"ד אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית לכך אמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים כי אמת יהגה חיכי ותועבות שפתי רשע כי מה שנגידים אדבר היינו כל זמן שהיה הדבור עדיין תוך השפתים ולא יצא לחוץ והיה עדיין דבוק בחכי זה"ש כי אמת יהגה חכי האמת הברור שכן בראשית ברא אלקים ס"ת אמת כי אלהים היינו דיין דן דין אמת והיינו להמית הרשע שלא לקבלו בתשובה אבל תועבת שפתי רשע הוא הנשאר ברשעו אבל החפץ בתשובה אני נכנס עמו בפשרה לקבל תשובתו ולדעת רז"ל שלמשמאלים בה היינו הלומד שלא לשמה יהיה פשר של מישרים ע"ד לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמ' ותועבת שפתי רשע היינו שלא לשמה כי אם לקנטר כפירוש התוספות כי לא לשמה זה גרוע מסתם שלא לשמה, אך לפי שלא כולי עלמא דיני גמירי איזו דרך ישרה שיבור לו האדם על כן אמר שופטים ושוטרים תתן לך כמו שמביא המשל למסלה שלא היו בה מילין מצויינין ובסיבה זו רבים הלכו טועין כו' והביא פסוק הציבי לך ציונים וגו' ומסיים שובי בתולת ישראל ש"מ שעיקר ציון הלז שהזכיר הוא לבעלי תשובה ללמדם דרכי התשובה., ונקט בתולת ישראל כי כבר אמרנו שחודש אלול שמזלו בתולה מסוגל לזה כי כמו שבזמן שעשו ישראל העגל היו ככלה שזינתה תוך חופתה שנ' עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו וארבעים יום האחרונים היו ברצון ע"י התשובה שעשו באותן הימים על כן חזרו להיות כבתולה גן נעול מעין חתום והורה בזה שע"י התשובה יהיו כאילו לא חטאו כלל לכך הישוו ימים אחרונים לראשונים מה ראשונים ברצון שהרי עדיין לא חטאו אף מ' ימים אחרונים שבהם היו עסוקין בצום ותענית היו ג"כ ברצון:

מאמר שיח

אם רחוק מן שמים לארץ או מן מזרח למערב

ובמסכת תמיד מסיק שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב א"ל ממזרח למערב תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה וכן במערב באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה וחכמים אומרים זה וזה שווים שנאמר כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו ואי חד נפיש לכתוב תרוייהו בהדי דנפיש, והנה כפי הנראה שלא לחנם הוקבע בגמרא ענין זה כי אם כדי ללמוד מפלוגתא זו אגב אורחיה שזה המחלוקת שבין זקני הנגב וחכמים תלוי במחלוקת אם מעלת הבעל תשובה גדול כמו מעלת הצדיק או גדל ממנו, כי לדעת זקני הנגב שממזרח למערב רחוק מן שיעור שמן השמים לארץ א"כ גדולה מעלת הבעלי תשובה שהרי יראיו דהיינו צדיק גמור נאמר בו כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו אבל בבעל תשובה שהיה חוטא כבר אמר כרחוק ממזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו ואחר שמוכרח לומר שממזרח למערב רחוק יותר שהרי חמה במזרח ומערב הכל מסתכלין בה כו' א"כ מוכרח הענין לומר שמעלת הבעלי תשובה גדול, וחכמים אומרים שוין הם ומאחר שאידי ואידי חד שעורא הוא א"כ גם מעלת הבעל תשובה גדולה כמו מעלת הצדיק על כן אמר שארבעים יום אחרונים כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון ושוים המה, ומכאן נשתרבב המנהג שכל ארבעים יום אלו הוקבעו לימי תשובה כי יש מקומות עומדים לסליחות מר"ח אלול כי תוך מ' יום אלו אני לדודי ודודי לי ויש רמז בפרשה זו לקול השופר שגורם החרדה ממה שפירש"י על פסוק אל תראו ואל תערצו ואל תחפזו מקול הקרנות ותרגומו לא תתבהתון שהוא לשון חרדה ויתכן לפרש בכולם שבו העריך מערכה מול מערכה רוצה לומר שישראל יערכו נגד ארבע דברים אלו שהאומות עושין במלחמה ד' שלהם ואז לא יוכלו להם האומות וד' שלהם היינו קול בל יעקב בבתי מדרשות וקול של תפלה וקול של צדקה בדברי פיוס לעני וקול תשובה בוידוי דברים, כנגד הצדקה אמר אל ירך לבבכם ובסוף כולם אמר מפניהם לדייק דוקא מפניהם אל ירך לבבכם מפני צהלות סוס המוכן למלחמה אבל ירך לבבך על העניים לרחם עליהם ולא תאמץ לבבך והיה מעשה הצדקה שלום מן מצהלות סוס המוכן ליום מלחמה ובזכות הצדקה ארז"ל אויבים נופלים לפניו חללים כיוסף וכן נאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, כנגד קול התורה אמר ואל תראו מפני הגפת תריסין דווקא מפניהם אבל תירא מפני בעלי תריסין במשנה ובגמרא שנאמר את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים והיראה היינו לשמוע בקולם קול ה' על המים התורנים ואז תנצל מן הגפת תריסין של המלכיות, ואל תחפזו מקול הקרנות ודווקא מפניהם ודוק מניה אבל תחפזו ותתבהתו ותחרדו מקול קרן של שופר כמו שכתוב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ובזה תנצח האויבים כמ"ש והרעותם בחצוצרות וגו' ונושעתם מאויביכם וזה ע"י התשובה הנמשכת מן קול השופר כי שופר על שם שפרו מעשיכם ולפיכך כל השופרות כשרים חוץ משל פרה לפי שקרן אקרי ושופר לא אקרי ור"ל שעיקר התשובה נרמזה במלת שופר כאמור ודייק לומר אל תחרדו מקול הקרנות אבל מן קול השופר תחרדו אל תערצו לא תתברון מקול הצווחה דוקא מפניהם אבל תערצון תתברון בקול צוחה של תפל' לצעוק אל ה' בלב נשבר ונדכא, ועל כן אמר בכולם ילך וישוב לביתו שנרמז בו גם השבה בתשובה אל ה' על ידי ארבעה דברים אלו ולהצעה זו כל פרשה זו מדברת בשני מיני אויבים פנימי וחצוני כי נצחון של אויב חצוני תלוי בנצחין אויב פנימי כמו שמצינו בפרשת חצוצרות וזה מצוי ביותר בימים הללו כי המה ימי רצון מימות משה רבינו ע"ה מה ימים ההם ברצון אף לדורות כל מ' ימים הללו ברצון:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה