אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ראה

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ראה

פרשת עקב

מאמר שה

באור פרשת ראה אנכי כו'

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו', קשה למה נאמר ברכה וקללה כלל כי מה היה המקרא חסר אילו היה אומר ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה וגו' וע"ק ראה אנכי ראו אנכי מבעי' ליה כדרך שאמר לפניכם כמדבר לרבים, וע"ק את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם למה הוצרך לחזור ולפרש אשר אנכי מצוה אתכם היום, ואח"כ עשה ב' חלוקות ואמר והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ואחר כך עסה חלוקה שניה ואמר וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' גם ללכת צריך באור הל"ל ותלך או ותלכו אחרי אלהים אחרים כי ללכת משמע שעדיין אינו הולך רק יש לו מחשב' ללכת, ולמה לא אמר בברכה והלכתם בדרך כמ"ש בקללה וסרתם מן הדרך ובדרך הפשט יתכן לפרש קושיא זו לפי שיש חלוק בין מצות ה' אלהיכם דהיינו אנכי ולא יהי' לך אשר מפי הגבורה שמענום לשאר כל מצות התורה אשר אנכי מנוה אתכם רוצה לומר שלא שמענום רק מפי משה כי בכל מצוה אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה חוץ מבע"ז שנאמר בה למען תפוש את בית ישראל בלבם אבל מחשבה טובה הקב"ה מצרף ל ועשה, לכך אמר את הברכ' אשר תשמעו רצה לומר בשמוע' דהיינו קבלת הדברים לעשותן אף אם עדיין לא עשאן מ"מ תחיל הברכה בשני חלקי מצות אלו שהזכיר דהיינו אל מצות ה' אלהיכם ששמעתם מפי הגבורה ואשר אנכי מצוה אתכם דהיינו כל שאר המצות כולן שווין לטובה לקבל שכרן אף על השמועה וחסר וי"ו של ואשר אנכי כמו שמש ירח עמד זבולה וכאלה רבים, אבל בקללה עשה חלוק' בין שני חלקי מצות אלו ואמר והקלל' אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ר"ל מה שהקללה תחול מיד ותכף כשלא תשמעו לבד דהיינו חטא המחשבה היינו אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם דהיינו אנכי ולא יהיה לך אשר שמעתם מפי הגבורה בשנים אלו כך היא המדה לענש אף על המחשבה לפי שהאמונה עיקרה בלב לכך חייב על המחשב' אף כשלא סר עדיין במעשה מן הדרך, אבל בשאר מצות אשר שמעתם מפי אין העונש חל עד אחר הסרה מן הדרך בפועל ממש וזה"ש וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום, ואחר כך עשה פירוש על מה שאמר מתחלה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם מה הם המצות אשר אינן בכלל כל המצות אשר אנכי מצוך זהו ללכת אחרי אלהים אחרים והיינו אנכי ולא יהיה לך וזהו שנאמר ב קללות דהר עיבל ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר ודרש בגמרא פרק ר' ישמעאל ומביאו הילקוט בפרשה זו, ע"ז דישראל שאינה אסורה בהנאה עד שתיעבד מנלן שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר והיינו עבודה שבלב שהיא בסתר כי מי יודע מסתורין של חבירו הורה בזה שעיקר ע"ז בלב ומיד נאסרה אך לפי שאין אדם יודע מה שבלב חבירו אינה נאסרת עד שיעשה איזו מעשה לעיני הרואים ואולי כפי הדין יש לומר שלעצמו נאסרת אף בחישב לעבדה, ואחר שבקללה שעל הר עיבל נזכר ענין זה בארור ראשון ע"כ הזכירו גם כאן באמרו והקללה אם לא תשמעו וגומר דהיינו ממש ושם נסתר הנאמר להלן, וכן נאמר בפרשה ופן תדרש לאלהיהם וגומר ביאר שם שגם המחשבה בהם אסורה וק"ל

מאמר שו

ברכתי מהו שמותר לקרות התוכחות בקריות הרבה כו'

ומ"ש ראה אנכי כמדבר ליחיד ואחר כך אמר לפניכם לשון רבים יתכן לפרשו ע"ד שמסיק ברבתי פרשה זו וז"ל הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחה בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולן למדוני רבותינו למה אין מפסיקין בקללות אמר כו' אמר רבי חייא בר גמדא לפי שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן ד"א למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך כיצד אם יקראו התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאינו מברך שתי פעמים לפניהם ולאחריהם אלא אחד קורא את כולן, רבנין אמרי אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום עכ"ל, הגם כי לפי הנראה שרק דברי רבנין סמך לפסוק ראה אנכי מכל מקום נוכל לומר שכל הענין סמך לפסוק ראה אנכי ובא לתרץ למה הזכיר לפניכם כמדבר לרבים וראה כמדבר ליחיד אלא שבא לרמוז שיחיד יקרא כל הקללות לכך אמר ראה ומה שמסיק בסוף ממה שקרינו בענין ראה אנכי כו' קאי אכולא ענינא, וכפי הפשט יתכן לפרש ג' דיעות הללו כי דעת רבי חייא לומר שיש הבדל בין אדם המקבל עליו לעשות איזו דבר בקנס אלף זהובים שיתן צד העובר לאדם המקבל עליו לעשותו בקנס מאה זהובים לבד ואינו רוצה לקבלו עליו בקנס אלף זהובים כי זה מורה על שהוא מואס בדבר ההוא ואינו חשוב אצלו כ"כ ולפיכך בזמן שיחיד קורא את כולם כאילו אמר תיתי לי כל האלות האלה אם לא אשמור מצות ה' זה מורה על שהם חשובים בעיניו וחפץ בעשייתן על כן אינו מקפיד אף אם הושת עליו קנס גדול זה או יותר ממנו אבל אם היו מחלקין האלות להרבה פרשיות דומה כאלו כל קורא אינו מקבל עליו המצות כי אם בקנס מקצת אלות ואינו רוצה לקבלם בקנס כל האלות ועל כן היה נראה הדבר כמואס במוסר ה' דהיינו התורה והיו כל ישראל נראין חלוקין לאגודות אגודות כי זה קבל עליו המצות בקנס מספר אלות אלו והשני בקנס מספר אלות אחרים ולא ראי זה כראי זה וזה לא יתכן כי כל ישראל בנים לה' אלהיהם לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות כי בנים אתם ואב א' לכולכם וא"כ כולם שוין לקבל מוסר אביהם בסגנון א' כמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ובזה מדוקדק מה שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס הל"ל בני תחלת הפסוק או בסופו אלא שרוצה לומר מוסר ה' שאמר אל כל ישראל בני אתה אל תמאס מוסרי כמדבר ליחיד שהרי נאמר איש את בנו ולא אמר בניו לשון רבים אלא שרצה לומר שכך בנמשל אמר ה' אל איש מישראל בני אתה וחייב אתה לקבל כל מוסר אביך שבשמים ומכאן יצא הלימוד שלא יעשו התוכחות קוצין קוצין, אך שיש מקום לומר שדווקא באותן תוכחות שבפרשת כהנים אין לעשות בהם פרשיות הרבה לפי שנאמרו מפי הגבורה כי כן כתב הרמב"ם הל' תפל' פרק י"ג אבל תוכחות של ערבות מואב שמשה אמרן יכול לעשותן קיצין לפי שנאמר סר ה' בני אל תמאס סד"א דווקא תוכחות שבתורת כהנים שנאמרו מפי הקב"ה שעל כן יכול לעשותן קוצין על כן מסיק ד"א לפי שנאמר עמו אנכי בצרה כו', ולטעם זה אין חילוק בין אותן שבת"כ לאותן שבערבות מואב והטעם שאם קורא את כולם אז יברך לפניהם קודם שתחול הצרה ולאחריהם ג"כ אחר שתכלה השנה וקללותיה אבל באמצע זמן היותם לא עכ"א עמו אנכי בצרה, ולפי שר' חייא מוסר ולד"א קראם צרה סד"א שלרעתם נתנו הקללות על כן מסיק רבנן אמרין אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען כו' פי' לא בא הקב"ה לקלל החוטאים אלא הודיע להם שטבע הענין כך מחייב כדמסיק ברבתי פרשה זו אמר רבי אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה ר"ל ראה אנכי באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליה באה הטובה על עושה הטובה והרעה על עושה הרעה ודקדק ר' אלעזר זה מן לשון נותן לפניכם ר"ל כעורך שלחן לפני האדם ומראה לו מכה יפה ומנה רעה ואומר לו בחר לך את מה שתרצה יען כי מפי העליון לא תצא הרעות והטוב אלא הכל נמשך מאליו כי במצוה דבוקים כל הטובות ובעבירה כל הרעות שכן נאמר פרשת כי תבא ובאו עליך כל הברכות וכן נאמר גם בקללות ובאו מאליהם משמע כי טבע הענין מחייבם ואם כן חייב אחד לקרוא את כולם כי אם ניצול ע'י קריאה זו שקרא שכל כך הרבה רעות דבוקות בעבירה ונזהר ונשמר אז ביותר לו לברך את ה' על אשר הודיעו כי כל כך הרבה רעות היו ראוין לבא אם יענו ממה שיש לברך על קצתם כי אולי לא היה חש למועטין כי כל עיקרם אינו אלא להודיע כדי שישמר מהם ויבחרו בדרך טובה שיש לו שכרן, ומ"ש לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות וקשה ברכות למה נקט, וי"ל שאילו היו הקללות לרעתם שיחולו או למפרע כל הברכות שכבר קבלו היו גם כן לרעתם כי אינו דומה מי שהיה עני כל ימיו לעני חשוב שהיה עשיר וחשוב וירד ממאודו כי אז יגדל צערו על כן אמר ששניהם לא ניתנו לרעתם כו' וראיה לזה ממה שמצינו בפרשה כי יהיה בך אביון פירש"י זה התאב לכל דבר ונראה שמדבר במי שהיה עשיר והעני על כן הוא תאב לכל מורגל ביין מקודם לאפוקי סתם עני כל ימיו רעים לא יתאוה לכל דבר לכך נאמר במשלי כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון ר"ל לעני די בכף אחת ולאביון התאב לכל דבר שלחה בשתי ידיה כפל לכך נאמר בפרשת כי יהיה בך אביון נתן תתן פתוח תפתח הכל כפל וק"ל.

מאמר שז

בילקוט משל לאחד שעמד בפרשת דרכים

ובמדרש הילקוט מסיק ברכה וקללה למה נאמר לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזה מהם שנרצה ת"ל ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ושבים אומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים, ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואין הרשעים שהם מצליחין בשנים או' ג' ימים הן מצליחין בעה"ז וסופן ליפול באחרונה שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע, ואומר והנה דמעת העשוקים וגומר, ואומר הכסיל חובק את ידיו וגומר ואומר דרך רשעים כאפילה., ואתם רואין הצדיקים שמצטערים בעה"ז בשני או בשלשה ימים הם מצטערים וסופן לשמוח באחרונה שנ' להטיבך באחריתך ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו ואומר כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם לטובה, ואומר אור זרוע לצדיק ואומר ואורח צדיקים כאור נוגה, רבי יהושע בן קרחה אמר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחין והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה דומם ליטול מנה יפה ולא היה בן דעה כיון שראה בו שלא היה בן דיעה אחז את ידו והניחה על מנה היפה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שניתן חלקו ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודין ומשבחין על כך שאין חלק יפה בחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלן והם מודים ומשבחים על כך וכה"א חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי אברך את ה' אשר יעצני עכ"ל, ומדרש זה כולו מקשה מראשו עד סופו, כי מה שמקשה ברכה וקללה למה נאמר מה ק' לו ומה הירץ, וע"ק הזכיר תתלה בפרשת דרכים וא"כ הזכיר שבילין במקום דרכים, וע"ק היה מודיע לעוברים ושבים בשלמא לעוברים שפיר אבל נשבים משם מה מודיעם, ולמה נקט ג' או שתים פסיעות, וכן בנמשל ג' או ב' ימים כי אינו אתי שפיר בשניהם לא במשל כי מי גבר לא יראה מה שיהיה אחר ב' או ג' פסיעות ולא בנמשל כי יסורי הצדיקים או שלות רשעים נמשכים יותר מן ג' ימים וע"ק מאי ואומר שמרבה כל כך בראיות מא צורך, וע"ק מה מוסיף ר' יהושע בן קרחה על ת"ק, ובמה טעה זה הבן לא חנם אשר לא היה בו דעה ליטול מנה יפה, וע"ק מה קמל"ן שישראל מודין ומשבחין כו' מי לא יודה על חלק טוב שניתן לו וכפי הנראה שת"ק ור' יהושע בן קרחה שניהם באו לתרץ קושיא הנ"ל ראה כמדבר ליחיד לפניכם כמדבר לרבים ודעת ח"ק שר"ל כל הפסוקים אלו אזהרה ליחיד אזהרה לרבים כי בכולם המדה שוה לכך מדרש זה מביא משל מן פרשת דרכים כבושין לרבים ומן שבילין כבושים ליחיד כמ"ש עמדו על דרכים ושאלו לנתיבות עולם איזו דרך הטוב ולכו בה, וכבר ידעת כי כל זרך מדבר בדרך רחב כבוש לרבים וכל נתיב היינו שביל קצר כבוש ליחידים כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כי סתם דרך כבוש לרבים שלום יש בו מלסטים כי שכיחי עוברים ושבים אבל אין בו הנעימות כי רבים דוחקין זה את זה והנתיב בהפך זה ובתורה יש גם בדרכים הנעימות ובנתיבות השלום, על כן נקט ראה לתקן השבילין והנתיבות ליחידים ונקט לפניכם לתקן דרכים הכבושים לרבים וכמ"ש ואמר סולו סולו פנו דרך כי מסילה היינו שביל ונתיב וכל התיקונים הללו לעוברים ושבים היינו לעוברי עבירה ושבים בתשובה שלא יסוגו אחור מלעשות תשובה עבור יסורי הצדיקים ושלות הרשעים כי המה רק לפי שעה והכל הולך אחר החיתום כי סוף כל דבר הכל נשמע, ומספר ב' או ג' מיוסד על מה שדרשו רז"ל מסכת יומא פרק ח' וז"ל עבר אדם עבירה פעם א' מוחלין לו פעם ב' מוחלין לו פעם ג' מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, מאי ואומר מהו דתימא ה"מ בציבור אבל ביחיד לא קמ"ל הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ואם תדקדק באיוב תמצא שפסוק הן כל אלה מדבר ביסורי הצדיקים, אבל פסוק על שלשה פשעי ישראל מדבר בשלוח רשעים שהקב"ה מעביר עונם ומאריך להם עד ג' פעמים ומה ענין זה לזה, אלא ודאי כוונתו להשוות יחיד לציבור בין ביסורי צדיקים בין בשלוות רשעים כי כל לשון הן מורה על איזה ק"ו כמו הן כסף וגומר הן בני ישראל וגומר ואצל יסורי הצדיקים עשה ק"ו מן יחיד לרבים לומר הן אפילו עם גבר יחידי יפעל פעמים שלש ואינו מניחו ביסורין יותר מזה המספר ק"ו לרבים דנפיש זכותייהו, וממנו למד גם לפסוק על שלשה פשעי ישראל שנקט ג"כ רבים לרבותא אפילו רבים אינו מאריך להם אפו יותר ק"ו ליחיד, ומדקאמר לאיוב להשיב נפשו מיני שחת ש"מ שכל בעלי יסורין בעה"ז ב' או ג' פעמים עם גבר סופו לשמוח בעה"ב וכך המידה בין ביחיד צדיק בין ברבים צדיקים, וכן להפך ברשעים יחיד או רבים כולם במישור בעה"ז ב' או ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה. ועל כן הוצרך לכל הראיות, כי מתחילה אמר אתם רואים הרשעים מצליחים בשנים או ג' ימים לאו דווקא ימים אלא כמו פעמים כענין שלשת השריגים שלשה ימים הם כך כאן להפך עשה מן ימים רמז אל פעמים שמותר להם ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה לפעמים נדחה גם בעה"ז ולפעמים מכלה כל שנותיו בטוב ונדחה מן העה"ב שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע וזה מרמז לעה"ב באחרית הימים ממש, ולפי שפסוק זה מדבר ביחיד כי לרע לשון יחיד, הוצרך להביא עוד ראיה על שלות רשעים רבים שיהיו נדחים מן העה"ב זה"ש ואומר והנה דמעת העשוקים היינו בגהנם כפירש"י ועשוקים לשון רבים, ואחר כך הביא עוד ב' פסוקים ליחיד ולציבור על שלפעמים הם נדחין גם מן העה"ז, זה"ש ואומר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו זה בעה"ז, ואחר כך הביא פסוק גם לרבים דרך רשעים כאפילה, וכסדר הזה ממש הביא פסוקים נם על יסורי הצדיקים זה"ש ואתם רואין הצדיקים מצטערין בעה"ז וסופן לשמוח באחרונה לעה"ב שנאמר להטיבך באחריתך וזה מדבר בכניסתן לארץ בעה"וז ולפי שלשון להטיבך כמדבר ליחיד על כן הוצרך להביא פסוק כי אני יודע כל המחשבות אשר אני חושב עליכם כמדבר לרבים וגם זה פשוטו מדבר בעה"ז, ואח"כ הביא בפסוקים ליחיד ולרבים לעה"ב שאף אם כל ימי העה"ז הקצרי' מכאובים מ"מ יזכו ליאור באור החיים הנצחיים זהו שמביא פסוק אור זרוע לצדיק וגומר וכ"ת ה"מ ליחיד ואומר ואורח צדיקים כאור נוגה ובזה נשלמו כל הראיות, והארכתי עוד בביאור מדרש זה בחיבורו עמודי שש עמודי השלום ע"ש, והכלל העולה ממנו שבא לתרץ לשון ראה ליחיד לפניכם לרבים, וגם ר' יהושע בן קרחה בא לתרץ זה ואמר משל למלך שזימן אורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם כו' ואם כן כשאמר לפניכם דיבר אל כל האורחים המסובין וכשאמר ראה אמר לאוהבו היחיד שביניהם שיטול חלק יפה לפי שיש מקום לטעות בשני חלקים אלו כי בכל דרך יש קוצים ומישור זה בתחילתו וזה בסופו כי מטעם זה לא נאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה ומדקאמר ברכה וקללה ש"מ שבכל דרך יש ברכה וקללה כאחד אך ההבדל שבין דרך צדיקים לדרך רשעים כי בדרך צדיקים תחילתו קוצים ודבר מועט וסופן מישור לאורך ימים לחיי עד ודרך רשעים תחילתן מישור בעה"ז וזמן קצר וסופן קוצים לנצח יאבדו ושמא יעלה על הדעת לטעות ולומר באיזה דרך שארצה אלך כי שניהם שוין ומה לי תחילתו קוצים או סופו על כן הוצרך לת"ק להראות לו שסופו קוצים מסוכן יותר כי רב הוא ולר' יהושע בן קרחה הוצרך להניח ידו על מנה היפה בסופו אע"פ שאין תחילתו מישור, והנני מביא שתי ראיות בריאות וטובות אחת לדברי ת"ק הסובר כיון שהגיע לפרשה דרכים ניצול מכולם, ואחז לדברי רבי יהושע בן קרחה ממזמור דתהלים,

מאמר שח

ביאור כל המזמור מכתם לדוד

ונקדים הראיה מן המזמור המתחיל מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך רז"ל דרשו מכתם מך תם שהיתה מכתו תמה על שנולד מהול, ולפי דרכינו נראה יותר נכון לפרש על מכות הצדיקים שסופן יהיו תמים בלא מכה כי מך לשון מכה, תם לשון תמימות בלא מכה ואמר שמרני אל כי חסיתי בך כי זה ההולך בדרך שתחילתו קוצים על פי עצת זה היושב על פרשת דרכים ואומר לו שסופו מישור הרי הוא בוטח בו שכדבריו כן הוא כך דוד תפילה הוא דקאמר שמרני אל מן הקוצים שבתחילת הדרך כי חסיתי בך ואתה אמרת להטיבך באחריתך ונמצא אתה ה' מלמדני להועיל. מדריכי בדרך אלך, אמרתי לה' אדני אתה לפי שאתה אדוני ואני העבד וכל שכירות אינה משתלם כי אם לבסוף כמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כמבואר במקומו, על כן אין לי פה לבקש שכרי בעה"ז כי כל זמן שאני חי אין פעולתי נגמרת ואם כן כל ימי חיי טובתי בל עליך שאין לי חיוב עליך להטיב לי עדיין כי אם לקדושי' אשר בארץ המה ומתו בצדקת' וגמרו כל פעולתם המה יבואון על שכרן ואדירי כל חפצי בם רצה לומר כל חפצי וישעי להיות כמותם ולא מן האוכלים שכרן בעה"ז לפי שהדין שסופו קוצים מסוכן כי רב הוא כמ"ש ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו וזה"ש ירבו עצבותם של הרשעים אשר אחר מהרו שנתנו מוהר ומתן לע"ז עו שמקבלים טובות העה"ז כמ"ש על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו אבל אני איני כמותם אלא בל אסיך נסכיהם מדם, ומה שאמר ובל אשא שמותם על שפתי בא לתרץ מה שאמר ירבו עצבותם של אחר מהרו ולא הזכיר הרשעים בפירוש לומר עצבות רשעי וכן אחר מהרו הל"ל אל אחר מהרו. אלא לפי שלא רציתי לישא שמותם על שפתי כמ"ש ושם אלהים אחרים לא תזכירו רצה לומר לא תזכירו אצלה שם אלהות כי אם בשם אחרים לבד כמ"ש אחר מהרו וכן שם רשעים ירקב והסו מלהזכיר שמם בפירוש וכן נאמר בפרשה ואבדתם את שמם וגומר ויכול להיות על הע"ז ועל עובדיה, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי ר"ל אין לי חפץ בטובות המדומות של העה"ז כי אם בנועם ה' כי שם הצדיקים נהנין מן זיו השכינה זה"ש ה' מנת חלקי ר"ל ה' בעצמו וזיו שכינתו זהו מנת חלקי כוס ישועות אשר אשא בסעודה שלעה"ב אתה תומיך גורלי והנחת ידי על מנה היפה שנאמר ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך כדרך שהזכרנו למעלה פרשת עקב שכל המבקש שכרו בעה"ז נקרא רע לפי שאינו מניח לבניו כלום כו' לכך נאמר כאן ובחרת בחיים הנצחיים של עוה"ב למען תחיה אתה בעה"ב וזרעך בעה"ז, חבלים נפלו לי בנעימים יסורי העה"ז הקצרים מאוד קרא בשם חבלים כמו חבלי לידה הקצרים וחולפין מהרה אותן חבלים וצירים פשיטא שנפלו לי בנעימים שעל ידם אשיג נעימות בימינו נצח לחזות בנועם ה' אנא אף נחלת מחלה ממש שאינו חלף מהרה כמו חבלי לידה מ"מ שפרה עלי על שם סופו, ולא זו סתם מחלה שיכול להיות שיש לו מנוח קצת על משכבו בלילות אלא אברך את ה' אשר יעצני אף אם גם לילות יסרוני כליותי והם יסורין גמורין מ"מ אברך ה' עליהם על הרעות כמו על הטובות אחר שכל תכלית של הרעות ההם להטיב אחריתי, נקט ג' דברים חבלים נחלת יסרוני כנגד ג' פסיעות שהזכיר במשל, וזה"ש רבי יהושע בן קרחה הם מודים ומשבחים כו' רוצה לומר מברכין על הרעה כמו על הטובה שאין נחלה כנחלתן כי מחלת האומות אינה רק לרעתם כמ"ש והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים כו' כי מדוה ישראל אינן לרעתם אלא להטיב אחריתם שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט כי דרך חכם לימינו ודרך כסיל לשמאלו וההולך נוכח ה' דרכו ופונה לימין אז סמוך לבו בטוח בה' ההולך כנגדו בדרך זה שלא יכשל בו, לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח וגו' כי לא תעזוב נפשי לשאול רוצה לומר להצילני מן הקוצים וברקנים ופחתים שבדרך, וזהו שמסיים ואמר תודיעני אורח חיים שאבחר בזה הדרך שסופו מישור והיינו שובע שמחות את פניך נעימות שבימינך הוא נצח הפך ממה שאמר ירבו עצבותם וכאן הנעימות מרובה כי הוא נצחי, ויתכן לפרש עוד שדוד היה מתבונן במה שהלב מקום השכל הונח משמאל והכבד מקום הכח המתאוה בימין כאלו רצה ה' שהתאוה תנצח השכל כימין האדם המנצחת לשמאל, על כן בא כמתרץ ואמר שויתי ה' לנגדי תמיד ואז ימין ה' רוממה כנגד הלב ליתן לו כח ותעצמות על התאוה שבשמאל ה' לפיכך מימיני דהיינו מן התאוה שבימיני לא אמוט על ידה לכן שמח לבי כי ידו על העליונה ויגל כבודי חלקי לעה"ב כי שם כבוד חכמים ינחלו אף בשרי ישכון לבטח כשאינו הומה אחר התאוות כי לא תעזוב נפשי לשאול, בקברות התאוה, תודיעני אורח חיים וגו' נעימות בימינך נצח עיקר הנעימות בא לי מימין ה' ליתן רוממות אל הלב מקום השכל כי לב אדם יחשב דרכו נוכח ה' לכך נאמר בפרשה בכל אות נפשך תאכל בשר רוצה לומר דוקא אוות נפשך תעשה באכילה זו אבל לא אוות כח השכלי כי מסתמא אינו מסכים לבשר תאוה על כן ראה שלא תמלא רצון התאוה לבד ותתן חלק לזה ולזה שלא תמצא באכילתך זו התנגדות אל כח השכלי והיינו כשתאכל לשם שמים כדי שיהיו אבריך חזקים אף בריאים יטריחו במצות ה' ובכל דרכיך דעהו

מאמר שט

בגמרא בהתהלכך תנחה אותך משל לאדם כו'

ראיה שניה לפרשת דרכים שהזכרנו ממה שדרשו רז"ל במסכת סוטה פסוק בהתהלך תנחה אותך בעה"ז כו' משל לאדם שה"ה מהלך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים, ומחיה רעה ומלסטים, ואינו יודע באיזה דרך היא מהלך, נזדמנה לו אבוקה של אור נצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ועדיין הוא מתירא מן החיות רעות ומן הלסטים כיון שעלה עמוד השחר נצול מחיות ומלסטים, ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים מכולם, מאי פרשת דרכים אמר רב חסדא זה גהינם ויום המיתה, רב נחמן אמר תלמיד חכם ויראת חטא, מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה הלכתא אליבא דשמעתא, וקשה במאי פליגי וכנגד מה עשה ג' חלוקות במשל, ונראה שהנמשל הוא שכל שלמות האדם או בממונו או בגופו או בתורתו כנגד שנאמר ביעקב ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו שלם ר"ת שאר לימוד ממון שאר היינו גופו, ובשלש אלה יש לאדם ג' מיני התנגדות א' מקרי העה"ז ופגעיו אשר על ידם יכול לקבל נזק או בנופו או בממונו, ורמזם בקוצים וברקנים ופחתים שהמה אינן הולכים אל האדם רק האדם הולך אל מקום הנזק וזה משל צודק על כל מקרי העה"ז שביד האדם להשמר מהם אם אינו הולך אל מקום הנזק כמ"ש צינים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ונשא המשל מן אבוקה של אור הנתונה בידי אדם ומציל מן הקוצים וברקנים ופחתים כך אורו השכלי האנושי שבאדם יכול להציל את האדם מן פגעי הזמן אשר רובם באה על האדם מידו הן ע"י ריבוי אכילה ושתיה או ע"י הליכתו למקום מסוכן אתרא דברי היזיקא ב' הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע כחו של סמאל כחו של נחש הקדמוני הרוצה לסמא את עיני האדם שלא יכיר את בוראו כלל ועל זה נשא המשל מן חיה רעה ומלסטים כי הנחש בכלל החיות ורצה להחטיא את האדם ולהביאו לידי כפירה ממש ולעשותו לסטים לאמר לית דין ודיין כי מטעם זה פתחה התורה בבראשית שלא יאמרו האומות ליסטים אתם ובזה יכחישו מציאות השי"ת כי יאמרו שלית דין ולית דיין, ואור האבוקה דהיינו שכל האנושי אינו מספיק לעמוד כנגד חיה רעה זו כי אם ע"י עלות השחר הוא ניצול מזה והיינו ע"י מציאות גלגל החמה היומי העולה בשחרית כמ"ש וידעת היום היינו מציאות הגלגל היומי והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהי' וכן אברהם הכיר בוראו מתוך תנועת גלגל החמה שנ' מי העיר ממזרח וכן פי' בעקידה פר' בראשית על מארז"ל ובמותו תלאה בגלגל חמה, ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך אף אם יכיר את בוראו מ"מ יש מקום ליצר הרע להטעותו עדיין במצות התורה להעבירו על קצתם כמו החקות שהשטן והאומות מונין עליהם וא"כ אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך ונכללו בו ג' דברים א' ההליכה בתורת ה' הוא מטעהו עד שהוא נבוך ואינו יודע באיזה דרך ילך ב' שנותן לפניו ב' דרכי' אחד שתחלתו מישור וסופו קוצי' ושני בהפך זה והשטוף ביצרו אינו יודע באיזה דרך יבחר ג' שאינו יודע באיזה דון מוליכין אותו אם לג"ע או לגהנם כדאמר ר' יוחנן ושלש אלו כולם ענין אחד ותלוין זה בזה ולזה אין הצלה כי אם בהגיעו לפרשת דרכים ויודע להבחין בין דרך טוב לדרך רע ע"י זאת התורה כי הוא תבלין על היצר הרע וכל התורה נקראת דרך כי היא המדרכת את האדם בדרך ישר אשר צדיקים ילכו בה כו', ומ"ש ניצול מכונ' הורה באצבע שע"י התורה הוא ניצול אפילו מן השתים הקודמים כי בהתהלכך תנחה אותך גם בעה"ז כו' כי התורה מדרכת את האדם בדרך המצות ומפרסמת מציאות השי"ת ומצלת גם מן מקרי הזמן, אך כדי להנצל מן היצר הרע עדיין צריך נצרף אצל התורה דבר המציל מעצת היצר הרע כמרז"ל לעולם ירגיז יצר טוב על יצר הרע אי אזיל מוטב אם לא ועסוק בתורה ואי לא יקרא ק"ש ואי לא יזכיר לו יום המיתה ש"מ שק"ש יותר מועיל מן תלמוד תורה לפי שבו מבואר יראת חטא בפסוק ואהבת את ה' כדמסיק בספרי ומביאו הילקוט בפסוק זה שכאן יראה במקום אהבה כו' וזכירת יום המיתה מועיל יותר מכולם, ע"כ מסיק מאי פרשת דרכים זה ת"ח ויום המיתה תלמוד חכם הלומד תורה הוא העומד על פרשת דרכים אך צריך לצרף אל התורה לגרש יצר הרע זכירת יום המיתה כאמור, ורב נחמן בר יצחק מוסיף לומר זה ת"ח ויראת חטא שאפילו ק"ש מועיל כנגד היצר הרע, מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא לי' הלכתא אליבא דשמעתא סובר שתלמוד תורה לבד מועיל לגרשו אם יעסוק בתורה ורבותא אשמועינן כאן שאפילו בת"ח לחוד אזיל אך שילמוד הלכתא אליבא דשמעתא ואז ידע להפריש בין דרך רע לדרך טוב:

מאמר שי

ביאור פרשת ענין יעקב עם המלאך ופרשת דרכים

ראה כל החזיון הלזה מבואר ביעקב שהלך בלילה ונזדמנו לו כל ג' מזיקים אל וניצול מכולם ע"י הסדר הנזכר כי היה לן במחנה ויעבר את כל אשר לו הרי שניצול מן הקוצים וברקנים ופחתים אשר מתירא כל ההולך באישון לילה ואפילה ובחכמתו נזהר ונשמר ולא ניזק כלום, אח"כ באו עליו חיות רעות כחות של סמאל ויאבק איש עמו להעלות אבק עד כסא כבוד לסמא עיניו באלהיות כדאיתא בכלי יקר במקומו ושם נאמר עד עלות השחר כי בעלות השחר הכיר ע"י מהלך גלגל היומי ני יש לעולם מנהיג ונצול ע"י עלות השחר אחר כך וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו מקום ההליכ' לבלבלו שלא ידע באיזו דרך הוא מהלך ובא עליו להטותו מן החקות שהעו"ג והשטן מונין עליהם לפי שטעם שלהם נסתר כירך זה שהוא בסתר ולסוף נצול כשהגיע לפרשת דרכים שנתרפא גם מיריכו שנאמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה וגו' מה כתיב תמן ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו שלא למד מדרכי עשו אשר אמר לו נסעה ונלכה לנגדך בשוה לך ולמה הזכיר בשוה לך לשון נגדך אלא שהליכתו בשוה לו הוא כנגד יעקב כי דבר זה מתנגד לו כי עשו בחר לחלקו העה"ז דהיינו הדרך שתחלתו מישור וסופו קוצים ויעקב בחר נו הדרך שתחלתו קוצים וסופו מישור ועשו פיתה אותו בעצת סמאל שר שלו שילך עמו נגדו בשוה לו לבחור בדרכו ויעקב השיב לו יעבור נא אדוני לפני עבדו שיקבל שכרו תחלה בעה"ז ואני אתנהלה לאטי בסבלות תלאות העולם בזה כדמסיק במדרש, ועל זה נאמר כי יעקב עמד על פרשת דרכים וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה בהסכמת שר שלו הרמוז בשעיר כד"א ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים כי שם כחו של סמאל ושעירים ירקדו שם, ויעקב הלך לדרכו סכתה לדור בעה"ז דירה מצומצמת וקטנה כסוכה ולחסות בצל שדי כמבואר כ"ז באריכות במקומו למעלה פרשת וישלח ועל זה נאמר ויבא יעקב שלם בממונו ובגופו ובתורתו ש"מ שע"י פרשת דרכים אלו נצול מכולם, ומטעם זה נגע עשו בכף ירך של יעקב גיד הנשה שבו כי גיד מלשון גדי יען כי כל שמותיו מורים על דכר עז וקשה עזים לשון עזות וגדי לשון גיד קשה כגיד ושעיר מלשון שעירים סופה וסער יען כי עיקר כחו מן סמאל מקום החורבן וקישוי לפיכך משתלח השעיר האחד לעזאזל, פרש"י הר עז וקשה, והחלב הפכו ממש כי מן החלב נזונין כל הבעלי חיים והוא מקום קיום העוה"ז ומטעם זה המשילו גם התורה לחלב כי הוא מזון הנשמה על כן אין לצרף שני הפכים אלו ואסרה התורה בישול גדי בחלב אמו כשם שגדי וחלב שני הפכים ואין לחברם כך אין לחבר עשו איש שעיר כגדי עם יעקב שהוא קיום העולם כחלב הזה וכמו שנאמר וילך עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה ועי"ז ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו לכך נאמר ג"פ בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו, להורות שבזכות מצוה זו יהיו ישראל שלימים בגופם ובממונם ובתורתם וזה דוגמת איסור צמר ופשתים יחדיו לרחק הבל מקין כך ריחוק גדי מחלב כריחוק עשו מיעקב שנאמר ממעיך יפרדו עשו גדי ושעיר ויעקב חלב כי השעיר חורבן העולם וחלב קיום העולם ויש קצת סמך לדברנו ממה שכתב רבי משה אלשיך בספרו בסמיכות לא תבשל גדי בחלב אמו אלא תאכלו כל נבילה וגו' כי אע"פ שאתה והגר כולם יצאו מבטן אחד חוה או אשת נח מ"מ יש בך יותר קדושה ודוגמא לזה גדי בחלב אמו שמבטן אחד יצאו ומשם יפרדו ואין לחברם כך אתם והנה כו', ולדבריו נוכל לומר שגם זה דוגמתו רמז על עשו ויעקב כי עשו נזון מדם נדות דאמו כדמסיק ברבתי ויעקב מן החלב וק"ל. והא לך ראיה טובה ובריאה ממה

מאמר שיא

בג' מקומות כו'

שמסיק בילקוט בפרשם זו וז"ל אמר רבי יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי א' לענינו וא' לעניני מעשרות וא' לעניני תורה, לענינו מה כתיב ראשית בכורי אדמתך וגו' מה כתיב בתריה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו' לענין תורה מה כתיב ראשית בכורי אדמתך וגו' מה כתיב בתריה ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה א"ל הקב"ה למשה עד דסנדלך ברגליך דרוס כובא פי' קוצים מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה, לענין מעשרות מה כתיב לא תאכלו כל נבלה וגו' מה כתיב בתריה עשר תעשר כו' עיין כל הנוסח שם, ולפי הנראה הוא מדרש תמוה מאוד ואין לו הבנה מהו קרוי לענינו, ומה ענין תורה ומעשה לכאן ומהו דרוס כוכא שהזכיר ומצאתי בשוחר טוב כשבקשו המלאכים התורה אמר הקב"ה שיחזור להם תשובה לומר שישראל יותר ראוין לקבלת התורה לפי שנזהרין בלא תבשל גדי בחלב אזו אבל המלאכים אכלו בשר בחלב אצל אברהם שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' והיינו מן לא תבשל גדי כתב לך כל הדברים ע"ש ויכול להיות שזהו שאמר כאן א' לענין תורה וק"ל ודרוס כובא היינו לנצח המלאכים אמנם להצעתינו הוא ג"כ מיושב שמצוה זו היא מעין פרשת דרכים של יעקב מעשיו כי אין לך סימן גדול בדוק ומנוסה לכל הטובות כי אם לפרוש מדרכי הכסיל כמ"ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת ר"ל אף אם אין בך שפתי דעת לשתוכל להבחין בין דרך רע לטוב מ"מ נקוט האי כללא בידך ותלך לך מנגד איש כסיל לעשות הכל בהפך ממה שהכסיל עושה כי מסתמא כל דרכיו מקולקלים ואז תלך בדרך טוב כך סימן זה מסור בידינו לפרוש מכל חקות של עשו איש שעיר שנמשל לגדי ועל כן אין לבשלו בחלב מדתו של יעקב כאמור וע"י פרישה זו נזכה למה שזכה יעקב ע"י ויעקב נסע סכותה שבא שלם בגופו ובממונו ובתורתו כך ע"י קיום מצות לא תבשל גדי נזכה לשלש אלה, זהו אחד לענינו היינו לעניני האדם עצמו לשמור את גופו מכל רע כמ"ש לא תבשל גדי וסמך ליה הנה אנכי שולח לפניך מלאך לשמרך בדרך והיינו שמירת הגוף, אחד לעניני תורה שיהי' ע"י מצוה זו שלם בתורתו כי ע"י מצוה זו ירחיק את היצר הרע כחו של סמאל הרמוז בגדי מן התורה שנמשלה לחלב כמו שכתוב דדיה ירווך בכל עת וגו' והיינו מן שני שדיך הלוחות כנודע זה"ש לא תבשל גדי בחלב אמו ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה עד דסנדלך ברגליך דרוס כובא ר"ל ע"י מצוה תדרוך תרמוס כפיר ותנין הנחש דהיינו היצה"ר שהמשיל לקוצים כי הוא באמת קוץ מכאיב ואחד לעניני מעשרות שע"י מצוה זו יהיה שלם גם בממונו עד שיזכה לעשר תעשר מידי שנה בשנה ויוסיף על מעשרו מידי שנה בשנה ליתן מעשר לשנה הבאה ככל היוצא מן השדה בשנה שעברה ומה שהקדים ב' פעמים ראשית ביכורי אדמתך כי התורה נקראת ראשית דרכו וישראל ראשית תבואתו וכשם שבזכות ב' פעמים ראשית ביכורי אדמתך יתקיימו ב' ראשית אנו התורה וישראל דהיינו שמירת הגופות כך ע"י מצות לא תב של גדי יהיו שלימים בגופם ובתורתם, ומה שהזכיר אצל עשר תעשר פסוק לא תאכלו כנ' נבילה אזהרה שלא להיות להוט אחרי הממון, לגזול המעשרות כדמסיק שם בילקוט כל האוכל פירותיו טבלים כאלו אוכל נבילות וטריפות על כן אמר בזכות לא תבשל גדי יהיה שלם בממונו אך בתנאי זה שלא יהיה גוזל מתנות הלוי והעני כאמור, ובדרך הפשט יתכן לפרש לפי שמצוה זו חידוש הוא שחדשה רחמנא והרי היא מכלל החקים שאין להם טעם כלל על כן השטן והיצר הרע מונין עליה המקיים מצוה זו דוח' את השטן והיצר הרע ושוב אינו יכול להזיקו לא בגופו ולא בממונו ולא בתורתו. ואחר הצעה זו נבא לביאור המאמר ברכה וקללה למה נאמר לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך רוצה לומר החיים ומות שהזכיר הם חיי העה"ב הנצחיים ומות בגהנם לכך נאמר בהם החיים והמות בה"א הידיעה רוצה לומר הידועים וכן הברכה בה"א כמו שכתוב כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד עולם, אבל ברכה וקללה בלא ה' הידיעה מדבר בסתם ברכה וקללה שבעה"ז, זהו שמתחיל ברכה וקללה למה נאמר כאן כי הל"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה וגו' אלא אילו כן הייתי אומר הברכה והקללה הידועים שלעה"ב נתתי לפניכם כי המה תלוין במעשה המצות מעשיך יקרבוך מעשיך ירחקוך, אבל טובות ורעות הנמצאות בעה"ז סד"א מאחר שרואין לפעמים רשע וטוב לו וצדיק ורע לו אם כן אינן תלוין במעשה המצות כי מסרם ה' למערכה והכל תלוי במזל ומקרה א' לכל לצדיק ולרשע, קמ"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כי גם סתם ברכה וקללה של העה"ז תלוין במעשה המצות ואח"כ אמר את הברכה בה"א הידיעה לרמוז גם על שכר עה"ב כמבואר בכלי יקר, ודקדק כל זה מן פסוק החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה וקשה למה אמר נתתי לפניך על החיים והמות ולא אמר זה גם על הברכה והקללה ואין לומר שקאי אשלפניו ואשלאחריו דא"כ למה אמר שמא תאמר נלך באותו של אחריו ת"ל ובחרת בחיים הנ"ל ובחרת בחיים ובברכה, אלא ודאי כך פירושו שהברכה והקללה אינו רק פירוש על החיים והמית ור"ל החיים והמות שאמרתי לך שנתתי לפניך היינו הברכה והקללה הידועים, ואם סד"א שברכה וקללה של העה"ז אינן בכלל נתתי לפניך ח"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, כי הכל תלוי בבחירתך ואח"כ הביא משל ליושב על פרשת דרכים לתרץ לשון ראה ולפניכם כדרך שבארנו למעלה, ולרבי יהושע שאמר שהניח ידו על מנה היפה למד זה ממה שנאמר את הברכה אשר תשמעו ולא אמר אם תשמע אלא שרצונו שיבחרו בברכה:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה