אור ברסלב
שפתי דעת פרשת עקב

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת עקב

פרשת ואתחנן

מאמר רצח

אם המצות קלות כו'

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, פירש רש"י אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון מה שלא פירש רש"י כן על פסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי וכן בפרשה זו עקב לא תשמעון בקול ה' לפי שאי אפשר לפרש בשניהם על מצות הקלות, דח"כ יהיה עקב אשר שמע אברהם מוכרת ואינו דבק אל בקולי כי אם אל עקב ושוב אין למלת בקולי שום דביקות, וכן בפסוק עקב לא תשמעון מוכרת וא"כ בקול ה' אין לו דביקות, אבל כאן פירושו את המשפטים כמו עם המשפטים ואם כן הכל דבוק כמו שיתבאר בסמוך וכאן אי אפשר לפרש עקב כמו בשביל, כי אין נופל לשון בשביל אלא על איזו דבר שהזכיר מקודם כמו להלן כי באברהם נאמר השכר מקודם ועליו אמר דרך נתינת טעם שיברכו בשביל אשר שמע אברהם בקולי, וכן בפרשת זו אמר כן תאבדון עקב בשביל שלא תשמעון אבל כאן הזכיר השכר אחר כך ואיך יפול לשון בשביל או בעבור על דבר שלא נזכר עדיין על כן פירושו לשון עקב ממש שבני אדם דשין בעקביהם כי בזה בא רש"י לתרץ למה הזכיר סוף הפרשה הקודמת ושמרת את החקים והמשפטים וכאן לא הזכיר כי אם המשפטים לבד וע"ק על רש"י שהיה לו לומר ואת המשפטים אחר שלשון עקב מדבר במצות שבני אדם דשים, אלא כך פירושו מתחילה הזהיר על שמירת שני חלקי מצות אלו המשפטים שהם מן המושכלות והחקים שהם כנגד השכל אחר שאין להם טעם נגלה, ואחר כך הוסיף אזהרה שיזהר בקלות כבחמורות כי החקים הם הקלות בעיני האדם לעבור עליהם ני העו"ג והשטן מונין ובסיבה זו בני אדם דשים אותן בעקביהם אם עקביהם עקב ממש הרי הוא משל, ואם עקביהם לשון איחור מלשון אשר חרפו עקבות משיחך יהיה פירושו שעל הרוב מצות כאלו הה מאוחרים לשאר מצות כי אין בני האדם מזורזים בהם כל כך להקדימם, וכה"א נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב וכתיב הורינו דרך חקיך ואצרנה עקב ש"מ שהעקב רמז לחקים על כן בא להזהיר שנית ולומר שיהיה זהר בחקים כמו במשפטים והיה עקב דהיינו החקים תשמעון את רצה לומר עם המשפטים שוה בשוה יהיו שקולים בעיניך אלו כאלו דהיינו קלות כחמורות ואז ושמר ה' א' לך את הברית וגומר

מאמר רצט

בילקוט אמר דוד איני מתירא אלא מן הקלות כו'

ובילקוט מסיק והיה עקב תשמעון הה"ד למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני אמר דוד רבש"ע איני ירא מן המצות חמורות מפני שהן חמורות אבל מתירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהן מפני שהם קלות ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה לכך נאמר והיה עקב תשמעון אמר דוד לפני הקב"ה גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך זהו שכרן של מצות קלות עכ"ל וקשה מדידיה אדידיה הלא אמר עון עקבי יסבני הרי שחשד את עצמו בבלתי נזהר איך אמר גם עבדך נזהר בהם, וע"ק ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה היכן דיבר זה ולדברינו אתי שפיר שרמז זה בתורה במלת את שתשמור העקב את עם המשפטים שוים בעיניך אלו כאלו, וזה ביאור קישור הפרשיות כי סוף פרשה הקודמת אמר ביעוד השכר שלא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו שכרו בעה"ז כדי להאבידו מן העה"ב אבל לאוהביו ישמור הבטחת שכרו לעה"ב היום לעשיתם ולמחר לקבל שכרם, אך כדי שלא תטעה לומר שיש מצוה קלה ששכרה מועט ויש מצוה חמורה ששכרה גדול ותבא לפלס אורח חיים ויגיעו לך שני נזקים גדולים מזה אחת היא מאחר שיש לך מצוה שהיא קלה בעיניך אז ימצא היצר הרע מקום להדיחך מעל הקלות הרמוזים בעקב וממנה אל החמורות כי כך דרכו של יצר הרע היום אימר עשה כך כו' וכמ"ש הוא ישופך ראש שאם תתחיל להדיחו מעל המצות הראשיות החמורות אז הוא ישופך כי לא יאבה האיש לשמוע לך כולי האי תכף אבל אתה תשופנו עקב אם תתחיל להדיחו מעל המצות שבני אדם דשים בעקביהם אז נקל לך לשופו ולנצחו ומהם אל החמורות כי היצר הרע מתחיל בעקב כנחש המטיל ארס בעקב ומבצבץ ועולה עד למעלה ראש כמ"ש טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה על כן בא להזהירך אורח חיים פן תפלס שיהיו גם הקלות חמורות עליך מצד שהקב"ה המצוה על הקלות כמו על החמורות אם כן בערך המצוה לך כולם שוים זה"ש ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך ר"ל בערך המצוה כולם שוים ואז מסתמא תשמעון העקב עם המשפטים כשיהיו בעיניך קלות וחמורות שוים אז ושמרתם ועשיתם אותם כולם שוה בשוה אבל אם לא יהיו בעינך שוות קלות לחמורות אז תתן פתח אל היצר הרע להתחיל בקלות בעקב ומהם למעלה ראש דהיינו מכף רגל ועד ראש לכך היה דד מתירא דווקא מן הקלות ועליהם אמר עון עקבי יסבני ר"ל כל עיקר מורא שלו היתה מן הקלות עון עקבים שלא יסובבוהו עד כי לא יניחו יצרו לבא גם אל החמורות ומ"ש גם עבדך נזהר בהם הטיל תנאי בדבר גם עבדך נזהר בהם בכל פרטי המצות החמורות אבל בתנאי זה בשמרם עקב רב ר"ל אם אני בטוח בזה שאשמור הקלות הרמוזות בעקב רב אז מסתמא ק"ו הוא שאזהר גם בחמורות וידויק מזה שאם אין אני שומר עקב רב אז ימשלו בי גם אותם, לכר היה דוד מתפלל תחילה על הקלות ואמר שגיאות מי יבין ומנסתרות נקני כי החקות לפי שטעמם נסתרות על כן הם קרובים אל המכשול כי על כן אמר שמא עברתי עליהם ר"ל בשוגג כי לא נזהרתי בהם על כן בקש שינקהו מן הנסתרות ואז ממילא גם מזדים חשוך עבדך ואל ימשלו בי אז איתם ונקתי מפשע רב וממילא נשמע ההפך, שנית היא מי שקלות שוות בעיניו לחמורות מסתמא אינו מצפה לתשלום גמול בעה"ז כי זה תלוי בזה כי מי שאינו עושה מחמת קיבול פרס אז גם כן מסתמא הכל שוה קלות כחמורות וזה"ש ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצווך היום לעשותם מצד שאנכי מצוך כי אל יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר ונפשי קצה בו אלא אפשי ומה אעשה כי כך גזר עלי מלכו של עולם ברוך הוא לכך אמר כאן שתשמרם לא מצד שנפשך קצה באיזו דבר או מצד שנפשך מתאוה לקבלת השכר אלא מצד אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן ואז ממילא עקב תשמעון את המשפטים האלה כי בזמן שקלות יהיו שוות בעיניך כחמורות ודאי לא תפלס ותשקול לומר נטיעה זו שכרה גדול מן זולתה משל למלך שמסר פרדס כו' אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ישמור לך שכרך לעה"ב כי כן דבר ה' לאוהביו הפך ממה שנ' לא יאחר לשונאו וגו' וכן לאידך גיסא המשיל המשפטים לחקים כי כמו החקים פשיטא שאינו שומרם מצד שהשכל מחייבם אלא מצד גזירת הש"י וכך נאמר ממשפטיך לא סרתי כי אתה הוריתני ר"ל בעבור שאתה הורחני וזהו מבואר בפסוק הקודם ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום השוה משפטים לחקים ואח"כ והיה עקב השוה חקים למשפטים בענין הזהירות, ובזה מיושב כל המאמר כי מה שאמר ואת אמרת הוי זהיר כו' למד מן פסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים ומה שמסיק אמר דוד גם עבדך נזהר בהם בתנאי זה אם אשמור עקב דהיינו בשמרם עקב רב דקדק מן פסוק ושמר ה' לך הל"ל ישמור כפרש"י אלא כך פירושו והיה עקב תשמעון אז ושמרתם ועשיתם אותם ר"ל כל שאר המצות לכך חזר ואמר אותם שנראה מיותר ונוסף על שכרך זה ושמר ה' וגו' וזה ממש מה שרמז דוד באמרו גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב וק"ל, ומה שמקשים כאן מהו שאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית והיינו השבועה וכי היתה השבועה על תנאי ואיך יאמר אם תאבה ותשמע ישמור לך בריתו ונראה שלכך פירש"י ישמור לך הבטחתו, כי מצינו במעשה העגל שאמר הקב"ה ויחר אפי בם ואכלם וא"ת מה אעשה לשבועת אבות ואעשה אותך לגוי גדול, על כן אמר שאם תשמעון העקב עם המשפטים אז ישמור ה' לך הבטחתו לך ולא לאחרים במקומך כמשה או יהושע ודוגמתם יחידי שרידי הדור, ד"א ישמור לך הבטחתו לפי שנ' לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מוריש' מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' ולא זה בדור זה לפי שאין להם זכות עצמם כי עם קשה עורף קראם משה והוצרך לתלות ירושת הארץ ברשעת גוים האלה ובשמירות השבועה לאבות על כן אמר שאם תשמעון המשפטים האלה אז יתלה הדבר בך ושמר ה' אלהיך לך את הברית לא תצטרך לזכות אבות אלא לך בעבורך ישמור הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך וע"ד שנ' אל ההרים לא אכל זה שלא אכל בזכות אבותיו, ומה שתלה הדבר בשני דברים צריכא, דאי אשמעינן רשעת הגוים האלה יקשה למה יישב אותך בארצם ולא אומה אחרת אלא משמרו השבועה כו' ובטעם דהשבועה לחוד לא סגי שהרי היה יכול לקיים שבועתו בדור אחר קמ"ל ברשעת הגוים האלה כי עתה נתמלאה סאתם כמ"ש כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ומה שנאמר אל תאמר בלבבך בהדוף ה' וגו' בצדקתי הביאני ה' וגו' וברשעת הגוים האלה וגו' ש"מ שאין לתלות ברשעת הגוים ואח"כ אמר כי ברשעת הגוים האלה תלה הדבר ברשעתם, יש מתרצים שכך פירושו אל תאמר בצדקתי כו' פשיטא שאין אתה צדיק גמור אלא אפילו אם תאמר שאף אם אין אתה צדיק גמור מ"מ בהעריך צדקתך נגד רשעת הגוים הרי אתה לפחות יותר צדיק מהם, אפי' את זה אל תאמר כי אין בך שום צדקות כי עם קשה עורף אתה אלא סבת ירושתך הוא מצד השבועה ומצד רשעת הגוים לחוד לא מצד צדקתך כלל כי אפילו בערכם אין בך שים צדקות:

מאמר ש

מדרש הילקוט ט"ו ליטרין או ק' ליטרין

ובמדרש הובא בילקוט פר' זו וז"ל והיה עקב תשמעון הה"ד יד ליד לא ינקה רע אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא תעשו המצות על מנת לקבל שכרן מיד כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח לבניו כלום שאלו בקש אברהם שכרן של מצות מיד היאך היה משה אומר זכור לאברהם וגו' וכן אליהו הנביא אמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו' ואני נזכר להם, אבל אם עשה גוי מצוה מיד אני נותן לו שכרו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' ואין בידו לעולם הבא, מהו לא יאחר לשונאיו אינו נותן לשונאיו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו, מלה"ד אדם יש לו משאוי של ה' או י' ליטרא פושט ידו ונוטל, אבל אם יש לו משאוי של ק' ליטרא טוענו על כתיפו לאחריו כך מתן שכרן של אומות בעולם הזה כאדם שנושא משא קל מלפניו, אבל מתן שכרן של צדיקו משאוי גדול שעל הכתף, אמר דוד ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה הצדיקים מתן שכרן לאחריהם שנאמר ואחריו כל ישרי לב, משל לבעל הבית שבאין הכל ומפקדין אצלו פקדונות והי' נוטל הפקדונות ומניחן בתיבה ומגדל ומשמרן יפה, פעם א' בא אליו קוביוסטיס ובידו פקדון אמר לו הפקד לי פקדון זה אמר בע"ה לעבדו טול הימנו פקדון זה וסמוך אותו אחורי הדלת, אמר ליה מארי מה ראית ליתן פקדונות אחרים בתיבה ומגדל ומשמרן יפה ונועל בפניהם, וזה אמרת לסמוך אותו אחורי הדלת אמר ליה בא ואומר נן, אותן שנתת בתיבה ומגדל ונעלתי בפניהם אין בעליהם מבקשים אותה אבל זה הוא קוביוסטיס עכשיו הוא הולך ומשחק ומאבד את כליו והוא מבקש פקדונו מידך, כך ישראל והעו"ג עושין מצות, מה שישראל עושין בעולם הזה אינן מבקשין כי אם לעולם הבא, אבל העו"ג מיד ניתן להם שכרן שנאמר ומשלם לשונאיו, אמר משה לישראל הוו יודעין שהמצות שאתם עושין שמורות לכם לעתיד לבא שנא' ושמר ה' אלהיך לך את הברית, ולעה"ב הקב"ה נותן להם שכרן שנאמר הנה שכרי אתו ופעולתו לפניו, והם רואים ומתמיהים ואומרים כל הטוב הזה מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך עכ"ל, ויש לדקדק במדרש שאמר נקרא רע והפסוק שהביא אינו אומר שנקרא רע אלא לא ינקה רע, ועוד קשה וכי בשביל שאינו מניח לבניו נקרא רע הלא אדם קרוב אצל עצמו, ועוד קשה שמסיק אמר הקב"ה כו' ובסוף המדרש מסיק אמר משה כו' וע"ק שאמר מתן שכרן של צדיקי' לאחריהם כו' ואחר כך מביא פסוק ופעולתו לפניו וע"ק למה נקט מכוון מספר י' או ה' ליטרין א ק' לטרין מסתמא יש דבר נסתר במספר זה וע"ק בשמירת הפקדון למה נקט דווקא מגדל או דלת, ויש ליישב מה שאמר נקרא רע אין עיקר ראייתו מן פסיק יד ליד לא ינקה אלא מן פסוק טוב ינחיל בני בנים שמע מינה שהמנחיל נקרא טוב וממילא נשמע שהאינו מנחיל נקרא רע, ובפסוק זה שמביא מבואר הטעם למה נקרא רע לפי שאינו מניח לבניו כלום מן זכיותיו אשר בזכותם ימלטם ה' ביום רעה כי בסוף פסיק זה נאמר וזרע צדיקים נמלט שמע מינה שגם תחלת הפסוק יד ליד לא ינקה רע מדבר גם כן בזרעו שאף אם הוא ינקה מן הרעה על ידי שאוכל כל זכיותיו מ"מ זרעו לא ינקה כי הקב"ה פוקד עון אבות על בנים ואם הוא אינו בא לידי מדה זו בניו יבואו לידי מדה זו, ומבואר ענין זה בפסוק ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו' כי יש לפרשו בשני דרכים, הדרך הא' שמדבר בצדיקים שאין מיתתן על ידי מלאך המות כי אם בנשיקה מיד ה' וזה שכתוב ממתים ידך ה' ממתים מחלד אין מיתתם כי אם מן העולם הזה הנקרא חלד, כי מדרכו לעשות חלודה בכל דבר שנתישן, אבל גם במיתתן חלקם בחיים לעולם הבא, כי אינן מבקשים לאכול שכרן בעוה"ז אלא חלקם בחיים הנצחיים ועל ידי שאינן אוכלין שכרן בעה"ז ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, דהיינו בני בנים כדרך שנאמר טוב ינחיל בני בנים ואז ברית כרותה שזכותו יהיה שמור לדורי דורות כי בג' דורות הוי חזקה, וצפונך תמלא בטנם היינו רב טוב הצפון להם לעולם הבא תמלא בטנם, דרך ב' הוא שמדבר ברשעים ועליהם אמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד כי הרשעים קרוין מתים בחייהם אף בימי חלדם הם מתים, חלקם בחיים שהם אוכלים חלקם בחייהם וצפונך השייך לעולם הבא תמלא בטנם בעולם הזה כמו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו ישבעו בנים מן רביי הטובה שיש להם בעולם הזה עד שמניחים יתרם המותרות שיש להם בעולם הזה לעולליהם אבל לעצמם אינן משיירין כלום על ידי נתינת צדקה ואני איני כמותם אלא בצדק בזכות הצדקה שאני גונז לעצמי אחזה פניך אשבעה בהקיץ לעולם הבא תמונתיך, ומ"ש לשון פנים ואחור ב' פעמים דסתרי אהדדי לפי שאחד מדבר בפנים ואחור של האדם נושא אלומותיו ושכרו על שכמו או משא קל בידו, ואחד מדבר בפנים ואחור של השם יתברך כי משה בקש לראות כל המתן שכר של צדיקים לעוה"ב באמרו הראני נא את כבודך כמ"ש כבוד חכמים ינחלו וכתיב ונגד זקניו כבוד ובאה לו התשובה וראית אחורי ופני לא יראו כי כשכר הטפל של העולם הזה הזכיר בשם אחוריו כי אצל השם יתברך אין שייך לעשות משל מן דבר הכבד אשר בכתף ישאו או דבר קל שנושא בידיו כי משל זה אינו צודק רק באדם נושא אלומותיו אם קל או כבד אבל לא בהקדוש ברוך הוא על כן נאמר על שכר העה"ב הנה שכרי אתו ופעולתו לפניו כי הוא מיוחס לפניו של השם יתברך כמו שנאמר ופני לא יראו והוא שכר העולם הבא הרמוז ביש להנחיל אוהבי י"ש והיינו יו"ד שי"ן שבתפילין דמרי עלמא שהם בפניו ממש, וראית אחורי היינו הדבר הטפל שמשליך אחוריו והיינו ד' של קשר תפילין המרמז לשכר העה"ז הבא מארבע רוחות העולם כמבואר למעלה פרש' ואתחנן וזהו ענין סמכו אחורי הדלת שהזכיר במדרש במשל הקוביוסטוס כמו שיתבאר אבל מצד האדם נושא שכרו הפך הדבר והמשיל השכר הכבד שיש בו ממשות כנושא משא מאחוריו ודבר קל הוא נושא בידו ועל זה דרש פסוק לא יאחר לשונאו לא יתן לו משא כבד שמדרכו לשאת אחוריו אנא על פניו ישלם לו מה שדרכו לישא לפניו,

מאמר שא

ביאור השכר הבא מן ושכתי כפי כו'

והיינו משאוי י' או ה' ליטרא ומספר זה דווקא כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקיבה בראו כי הכל דרך משפיע ומושפע כי מטעם זה חתם הקב"ה כל מעשה בראשית ביו"ד ה"א יום הששי ר"ת י"ה לפי שנ' כי ביה ה' צור עולמים ר"ל כל נברא מן ג' עולמות אלו נבראו בשם יה המשותף בין איש לאשה כי כולם דרך משפיע ומושפע כמבואר בכלי יקר פרשת בראשית ואם כן כל מקבל שכרו בהע"ז הרי הוא מושפע או משפיע ונמצא שכרו רמוז או ביו"ד או בה"א, אבל שכר העולם הבא רמוז בקו"ף לפי שמצינו באדם הראשון שבחטאו נתמעטה קומתו והועמד על מאה אמה וטעמו של דבר שנאמר ותשת עלי כפכה כ"ף בגימטריא ק' לפי שרק האדם לבד היה יציר כפיו של השם יתברך ומן כ"ף של השם יתברך היה זוכה לקירון עור של כל גופו כדאיתא במדרש תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כל גופו לא כ"ש, ונראה לי שמטעם זה נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור ובתורתו של רבי מאיר כתיב כתנות אור באל"ף, לפי שאילו לא חטא היה מלובש כתנות אור שכל גופו היה כולו אורה ולאחר שסרח ניטל ממנו אור זה והוחלף בכתנות עור ממש, ומכל מקום מאחר שהיה אדם יציר כפיו של השם יתברך נשאר בו רושם מן כ"ף והועמד על ק' אמה כי גם אחר החטא אפשרי לזרע האדם לבא לידי קירון עור פניו כמשה רבינו כי זהו מעין שכרו של העולם הבא וזכה לזה מצד כ"ף של השם יתברך לכך פירש רש"י על פסוק ושכותי כפי עליך שמשם זכה משה לקירון ע"ר פנים והיינו מן כ"ף של השם יתברך וזהו שיסד הפייט ביוצר של שבת שלפני שבועות כף כפיו יספוק אל בשמרו אום מאומות בנחלת שלש מאות ועשרה עולמות, ובקוף מסיק קו"ף קרן עור פודך כו' שמע מינה שרצה לעשות רמז אחד בכ"ף ובקו"ף כי כף דרש על יש עולמות שכר העולם הבא וקו"ף דרש על קירון עור פני משה לפי שהקירון בא לו מן כ"ף של אל לכך אמר כפיו יספוק אל כו' וכל רושם זה נשאר מן אור הראשון שהיה לאדם יציר כפיו של השם יתברך קודם שסרח וכן דוד אחר שהזכיר עניני השמש מן פסוק לשמש שם אהל והלאה הזכיר מצות התורה הנחמדים מזהב וגומר ואמר גם עבדך, נזהר בהם נזהר לשון ברירות וזהירות כמו שנאמר והמשכינים יזהירו כזוהר הרקיע לכך אמר נזהר בהם בשמרם עקב רב שאפילו העקב של האדם יהיה רב וגדול מן אור השמש שהזכיר לפניו שהרי קודם החטא אפילו תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה ועל כן נא' במשה ומשה יקח את האהל כי מן פסוק זה דרשו שאותן כתרים של הוד שניטלו מישראל במעשה העגל לקחם משה ואהל מלשון בהלו נרו על ראשי על כן אמר כאן לשמש שם אהל בהם והוא גם כן לשון אור ואחר כך אמר שאותו אור אפשרי לאדם שאור עקיבו יהיה גדול ממנו ואולי זה בזכות שמירת המצות שבני אדם דשים בעקביהם ונראים כקלות ובאמת אפילו בשמרם עקב יזכה להיות נזכר על ידם כזוהר הרקיע, והיינו רושם מאה ליטרא שהזכיר המרמז לקירון עור פנים נא מזיו השכינה כי זה מעין שכר עוה"ב, ותבין ותשכיל כי בית המקדש נברא גם כן בכך שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך ושם חיבור הרוחניות עם הגשמיות על כן בא שם רמז על מספר י"ה בט"ו מעלות שמן עזרת אנשים לעזרת נשים בבית עולמים, ובמשכן באו לנדבה ט"ו דברים שבפרשת תרומה, והיה מספר ק' אמה בבית עולמים כמו שדרשו על פסוק קוממיות כקומת אדם הראשון והיינו לפי שמן המקדש יוצא המקור של שני מיני שכר אלו הן יעוד הגופני אשר מימיו מן המקדש וכאן הן שכר הנפשי השייך להעם הבא הנמשך מן כ"ף של השם יתברך כמו שמשה זכה לקירון עור פנים מן ושכותי כפי עליך כך כל זוהר הבא מן זיו השכינה לעתיד לבא נמשך מן כף של אל יתברך על כף עשה משל מן ק' ליטרין על שכר העולם הבא, והביא על זה פסוק ברוך ה' יום וגו' כי כל ענין זה רמוז היטב בפסוקים אלו שנאמר עלית למרום שבית שבי ב' שביות דהיינו שכר העולם הזה לקחת מתנות באדם זהו קירון עור פניו שהיה לו מעין העולם הבא וקראו מתנה ע"ד מאמר רז"ל שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כי המתן היינו השכר שלעה"ב והוא גדול מן השכר עצמו הניתן בעה"ז ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כי דבר זה הוא מתנגד אל מנהג בני האדם כי בנוהג שבעולם שהמתן טפל אל השכר וכאן תוספת מרובה על העיקר והמתן של שכרן הוא עיקר על כן אמר לקחת מתנות באדם הן קירון עור פני משה הן ב' כתרים של קרני ההוד שנקשרו לכל איש מישראל בהר חורב ואותן מתנות הם באדם ר"ל שהיו שייכים לאדם הראשון קודם שסרח, ואף לאחר שסרח ניתן לו שכן העולם הזה שנברא ביוד ה"א זה"ש ואף סוררים לשכון יה אלהים כי שם יה שוק גם בין הסוררים ליתן להם לפחות שכר העולם הזה משאוי ה' או י' ליטרין דהיינו י"ה אלהים, אבל אל אמוני שלומי ישראל לא זה עיקר השכר אלא שכרן ק' ליטר כמנין כ"ף זהו שאמר ברוך ה' יום יום יעמוס לנו כמספר ק' ברכות שאנו מברכין את ה' יום יום דבר יום ביומו מעין ברכותיו כנגדם הוא יעמוס לנו שכר כמספר קאי לעולם הבא הנצחי והו שאמר יעמס לנו האל ישועתינו סלה סלה היינו הנצחיות ואמר לנו למעט הסוררים ששכרן בשם י"ה דהיינו יו"ד או ה' היטרין או להיות מושפע אין משפיע., אבל לנו יעמוס שכר כמספר ברוך ה' יום יום דהיינו ק' ליטרין שאדם נושא לאחוריו כי מלבד מה שנשא המשל באחור ופנים על דבר כבד שמדרכו לשאת אותו מאחוריו על כתיפיו או דבר קל שמדרכו לשאת אותו בפניו בידו, יש בו עוד רמז לשזה בלתי נראה כי מי יביאנו לראות מה שיהיה אחריו וזה תאוה היא לעינים לראות עולמו בחייו מה שאין כן בעולם הבא שעין לא ראתה, ורמז ממה שמסיק במנחות פרק התכלת היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה פירש רש"י אל תקרי מה אלא מאה, ומדנקט ענין ק' ברכות אצל היראה ש"מ שגם פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך אל תקרי מה אלא מאה רצה לומר מספר ק' הוא רב טוב הצפון כי ב' מה אלו משמעות אחד להם ויראה זו היינו אהבה כי בספרי מסיק שיראי ה' היא האהבה לא יראת העונש וק"ל סימן לדבר טובך אשר צפנת ר"ת שלהם עולה מאה וזהו שאמר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם רצה לומר כנגד אותן ק' אמה אדם הראשון אשר משם באה מידה זו גם אל בניו ולכך שואל הקדוש ברוך הוא אה ברכות כנגד מה שבראו בכ"ף, ומה שנשא המשל בקוביוסטוס מן מגדל ודלת לפי העולם הזה רמוז באחוריו של השם יתברך והיינו דלת שבקשר תפילין שנרמוז בו זכר העה"ז, ובפיוט של שבת שלפני שבועות מסיק דלת למה פניה כלפי ה"א מובא כי כל מצליח בזה ידל לעה"ב כו' כי שכר העה"ז שנברא בה"א רמוז בדל"ת שיש במשמעותה לשון ידל וק"ל:

מאמר שב

ביאור פסוק אם חומה היא וגומר

ומגדל ודלת דנקט ביארו שלמה ע"ה בפסוק אחות לנו קטנה אלו ישראל אחותי רעיתי קטנה כד"א לא מרבכם מכל העמים וגומר ושדים אין לה התורה, שני שדיך עדיין חפשה לא ניתן לה, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, כי המלאכים קטרגו על נתינת דדיה אשר ירווך בכ"ע, אם חומה היא כי מי שאינו עושה מחמת קבול פרס בעולם הזה הרי הוא עומד כחומה במצב אחד לא יבקר בין טוב לרע, כי ין אצלו הפרש בין אם מטיבין לו בעולם הזה בין אם מריעין לו בין כוס ישועות ישא בין צרה ויגון ימצא בכולם בשם ה' יקרא אם לחסד ישיר אם למשפט ישיר, אבל העושה חמת קבול פרס הרי הוא כדלת פעם נעול פעם פתוח וכן נאמר בעו"ג על כן זנח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה בריאה שמן מאכלו, ובהפכו נא' והי' כי ירעב והתקצף ג' כך כל עושה מחמת קבול פרס אהבתו תלויה בדבר ואינו כחומה נשגבה במצב א', על כן אמר אם חומה היא רצה לומר עומדת כחומה במצב אחד ואינו עושה מחמת אל פרס, נבנה עליה טירת כסף דהיינו מגדל להניח בו פקדונו מתן שכרו ושמר ה' לו את מתן שכרו בטירת כסף זה, שבו נגנזו אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, ואם דלת היא שעושה מחמת קבול פרס הרמוז בדלת, ונקט דלת שלשה טעמים, א' שהעושה מחמת קבול פרס אינו עומד במצב אחד אלא פעמים נעול פעמי' פתוח כאמור, ב' ששכר העוה"ז אשר מבוקשו רמוז בדלת של קשר תפלין, ג' שהמפקיד נותנו אחורי הדלת כנזכר במשל ורצה לומר שנותנו במקום שיכול לילך ולטלו משם אימת שירצ' אז נצור עליה לוח ארז, פרש"י נשים בדלתותיה נסרים של עץ הנרקבים והתולעת גוררתן ואוכלתן, לזה רמז לשכר העולם הזה שאין בו ממש ונרקב וסופו לרימה ותולע', ונקט כארז לומר שאף בעולם הזה כארז בלבנון ישגא מ"מ אין בו ממש כלוח זה הדק ומצויר כי אין בו אם הציור והדמיון לבד, משיבה כנסת ישראל אני חומה ושדי כמגדלות כי העושה אהנה שכרו נתן במגדל כאמור ועומד כחומה במעמד אחד ומה שאמר אמר הקב"ה לישראל כו' ולסוף מסיק אמר משה לישראל כו' לפי שלמעלה פרשת ואתחנן כתבנו כי משה בקש מישראל לעבוד את ה' מאהבה אבל הקדוש ברוך הוא אמר דרך פשרה מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה וגו' אך שלא יעבדו מחמת קיבול פרס לכך מסיק הקב"ה לישראל לא תעשו המצות על מנת לקבל שכרן בעולם הזה כו' משמע שמיראה דהיינו המצוע תוכלו לילך בו כמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי ליראה ר"ל אני שואל יותר כי יראה לגבי משה מילתא זוטרתי היא אבל ה' אלהיך אינו שואל אם ליראה דרך פשרה, ומן היראה סופו לבא גם לידי אהבה שנאמר אחר כך לאהבה אותו אבל פסוק שומר הברית והחסד לאוהביו מדבר בעושה מאהבה, וממילא פסוק ושמר ה' אלהיך את הברית והחסד מדבר גם כן בעושה מאהבה ולפיכך מה שמסיק הוו יודעין שהמצות שמורים לכם לעולם הבא שנאמר ושמר ה' וגו' זהו דברי משה שבקש מישראל האהבה, וסמך כל דרש זה לפסוק והיה עקב לפי למעלה אמר היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן שמע מינה שלא מנע מהם כי אם העבודה שמחמת קיבול שכר לבד ואם כן ודאי זה דברי הקדוש ברוך הוא כמובן מן לשון אשר אנכי מצוך היום לעשותם כמדבר בעדו, אבל מן והיה עקב והלאה הם דברי משה כמובן מן לשון ושמר ה' אלהיך לך וגומר ועל כן רמז משה בדבריו אלו באהבה כמנהגו כי בזמן שהקלות דומות עליו כחמורות אז מסתמא עושה מאהבה שכל מה שרבו מעמיס עליו אינו לטורח עליו כמו שפירש רש"י בפסוק ואהבת את ה' על כן אמר ושמר ה' אלהיך לך הברית והחסר השייך לאוהביו ואהבך כמשפט לאוהבי שמו כמו שנאמר כי אני אוהבי אהב וברכך וברך פרי בטנך וגומר כי האוכל שכרו בעולם הזה נקרא רע לפי שאינו מניח לבניו כלום על כן אמר כאן בזה ששכרו שמור לו לעולם הבא וברך פרי בטנך כי איש טוב ינחיל בני בנים זכותו להיות שמור להם ליום רעה כמו שנאמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, ופסיק שמביא במדרש ואחריו כל ישרי לב נמשך אל הפסוקים הקודמים, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' כי כבר אמרנו שמספר ה' י' ליטרין רמז לשכר העולם הזה הנרמז במעשה בראשית החתומים בשם של י"ה ומי שאינו מבקש שכר העולם הזה אז תיסרנו יה כי אינו מבקש לא הן ולא שכרן ומתורתך תלמדינו כי כך דרכה של תורה אם ימית יחיה ואם יחיה ימית שמע מינה שהממית עצמו על דברי תורה חיה יחיה כך מי שאינו מבקש שכרו בעולם הזה והיה ראשיתו מצער אז אחריתו ישנא מאוד להשקיט לו מימי רע על דרך למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני כי מי שאינו מניח זכותו לבניו נקרא רע על כן אמר בזה אשר תיסרנו יה ואינו אוכל חלקו בחיים להשקיט לו מימי רע, עד יכרה לרשע שחת כי בימי הרעה לא זו שינוצלו בניו בזכותו אלא אפילו יראו בנקמת הרשע שיכרה לו שחת בזכות אבותיו, ואם תאמר שהמיוסר בעולם הזה ואינו אוכל זכותו הרי הוא מן הנטושים אשר עזבם ה' על כן אמר שאין הדבר כן כי לא יטוש ה' עמו וגומר כי עד צדק ישוב משפט יסורין שבעולם הזה ישוב לו לצדק כי צדקה ה' עושה עמו שאינו מאכילו על שכר מצותיו בעולם הזה אלא מתן שכרו לאחוריו זה"ש ואחריו כל ישרי לב, וכן נאמר בפרשה למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ביאר שכל רעות המוצאות לצדיקים בעה"ז אף על פי שיש להם זכיות שיגינו בעדם מ"מ אינן רוצין לאכול שכרן בעה"ז כדי להטיב אחריתן:

מאמר שג

ביאור פסוק וכל מדוי מצרים וכו

ובזה מתורץ מה שנאמר וכל מדוי מצרים הרעים אשר שמתי במצרים וכי ס"ד שיש מדוה טוב הרעים למה נכתב אלא שבא למעט מדוה ישראל שאינן רעים יען כי תכליתם להטיב אחריתם מה שאין כן במדוה האומות שהתכלית בהם להאבידם, ועוד שמדוה ישראל לפעמים בא להחזירם בתשובה מה שאין כן במדוה מצרים שלא היתה הכוונה להחזירם בתשובה שהרי נאמר ואני אקשה את לב פרעה אלא התכלית היה כדי להאבידם על כן נקראו מדוה מצרים הרעים לא ישימם בך, גם יתכן לפרש הרעים קאי על מצרים כי המה היו רעים וחטאים עומדים בקשיות ערפם ולא שבו אל ה' בכל המכות אשר הוכו אותו מדוי מן קשיות עורף הרע לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך בפרעה וסיחון אשר הקשה ה' את רוחם אבל בך לא ישים קשיות עורף שנקרא רעים כי סתם מדוה אינן רעים בהחלט כי יכול להיות שבאו להטיב אחריתו כי יסורין ממרקין אבל מדוה של קישוי עורף ודאי רעים בהחלט ואין שום טובה באה על ידם כלל. ותדע כי רבי חנינא אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובמקום אחר דרש רבי חנינא והסיר ה' ממך כל חולי זו צינה דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים והתוספות תירצו שזה מיירי במאורעות וזה מיירי במדוה ולהנחה זו שניהם רמוזים בפסוק זה כי צינה רמוזה כאן בדרך שבארנו למעלה פרשת בשלח בפסוק כל המחלה וגומר, וחוץ מיראת שמים גם כן רמוז כאן כי יש לדייק דווקא קשיות עורף לנעול בעדך פתח התשובה לא יעשה לך אבל מכל מקום יניח הדבר אל בחירתך וקל להבין, אך הפסוק שמתחיל בו המדרש למה אירא בימי רע וגומר כל המזמור מדבר באבירי לב הרחוקים מצדקה כמו שנאמר הבוטחים על חילם וגומר אח לא פדה יפדה וגומר כמבואר כל מזמור זה אצלינו בחיבורנו הנקרא עמודי שש, ומדסמך כל דרש זה אל פסוק והיה עקב תשמעון שמע מינה שדעת בעל מדרש זה לפרש כל ענין הפרשה על נותני צדקה ועושי חסד בגופם או בממונם הרמוז בעקב כמו שנאמר ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו המקימו על רגליו ופסוק זה נאמר בקרח שבטח בעשרו ונפל וכן אמרו בני קרח מזמור זה שנאמר בו עון עקבי יסובני, וזהו כי העושה צדקה או חסד ומצפה לתשלום גמול אם כן אין הצדקה והחסד נקרא על שמו שהרי הקב"ה חוזר ומשלם לו תכף אבל מי שאינו עושה מחמת קיבול פרס נקרא הצדקה והחסד על שמו, כי על המבקש תשלומי החסד נאמר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו, רצה לומר בזמן שהעושה חסד מבקש תשלומין אז חסד אל כל היום הוא ונקרא על שמו יתברך כמו שנאמר ולך ה' החסד, וכן בעושי צדקה על זה האופן כתיב לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, אבל בהפכם נאמר בפרשת ואתחנן וצדקה תהיה לנו רצה לומר תקרא על שמינו כי נשמור לעשות וגומר כאשר צוני רצה לומר אם נעשה בעבור שצונו לבד לא בעבור קיבול פרס ועוד ר"ל בכאשר צונו מה הוא בחנם כמו שלמדו מן פסוק כאשר צוני ה' אלהי כדאיתא למעלה פרשת ואתחנן שאין הקב"ה מקבל מאתנו שום תועלת כשאנחנו מקיימים מצותיו ואם כן כאשר צוני בחנם כך נשמור לעשות כל המצות בחנם מבלי השקפת קיבול פרס אז צדקה תהיה לנו תקרא על שמינו, וכן נאמר גם בחסד בסוף הפרשה שומר הברית והחסד לאוהביו לעושין מאהבה, ולשומרי מצותיו מיראה כפירוש רש"י, ומשלם לשונאיו אל פניו היינו האומות העושין חסד וצדקה מחמת קיבול פרס כמו שדרשו בבא בתרא פרק א' על פסוק צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת לפי שאין עושין אלא להתגדל בהם כו' עיין ביאור כל המאמר בעמודי שש, וחזר ואמר ושמרת את המצוה וגומר היום לעשותם אבל למחר לקבל שכרן וסמיך ליה והיה עקב תשמעון תשמע המצות שבממונך המקימך על רגליך אבל לא תבקש לאכול שכרך היום בעולם הזה אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד רצה לומר החסד יקרא על שמך הפך ממה שנאמר במבקש תשלומיו בעולם הזה ולך ה' החסד כך אמר במדרש שכל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה לפי שאינו מניח לבניו כלום וזה מוכיח שמדבר בצדקה כי בענין קבלת הצדקה ברית כרותה לכל אדם לבא לידי מידה ו או הוא או בנו כמו שלמדו מן פסוק כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם כדאיתא בשבת פרק שואל כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא כי היכא דלקדמו לבנניכו כו' ומשם נלמד שהנותן לעני יתנו גם לו או לבניו ודווקא כשאינו מבקש שכר צדקה שלו בעה"ז אבל אם כבר אכל שכרו בחייו אם כן באיזו זכות יתנו לבניו לכן אמר כאן שאינו מתנקה שנ' יד ליד לא ינקה כי יד הנותנת צדקה כדי לקבל מיד שכרו דהיינו מיד ליד כי חושב בזה להמלט מן העוני שנקרא רע, אבל לא יועיל כלום כי לא ינקה על כל פנים שהרי אף אם הוא לא יבא לידי מדה רעה זו מכל מקום בניו יבואו ולא יהיה להם זכות אבות שיתנו גם להם כדרך שנתנו אבותיהם לפי שאבותיו אכלו שכרם וקבלו חלקם בחייהם לכך נאמר לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט כמ"ש אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ומשכיל אל דל בא למעט הנותן כדי לקבל שכרו מיד ליד זה אינו מתכוין להשכיל אל דל אלא להשכיל את עצמו, אבל המשכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' הפך ממה שנאמר יד ליד לא ינקה רע ועל זה דרש פסוק למה אירא בימי רע וגומר, וכשם שוהיה עקב תשמעון נדרש על קיום מצות הצדקה והחסד וכן דרש בילקוט פסוק את הברית ואת החסד על גומלי חסדים, כך פסוק עקב לח תשמעון בקול הנאמר בסוף הענין מדבר גם כן באבירי לב הרחוקים מצדקה, כי מן כל המצוה וגו' מספר והולך כל חסדי ה' עמנו כדי שמהם נקח מוסר גם אנו לגמול חסד עם עניי עמי ויובן זה ממה שנאמר למען ענותך לנסותך וגומר התשמור מצותיו אם לא אף על פי שרש"י פירש שלא תהרהר אחריו מכל מקום יותר קרוב לשמוע שענין נסיון זה על דרך ואהבתם את הגר כי גרים הייתם רצה לומר ואתה יודע בצערו של גר וכל דעלך סני לחברך לא תעבד כך הביאך ה' לידי עוני ויענך וירעיבך כדי שתרגיש בצערו של עני ותתן לו די מחסורו כאשר כלכלתיך גם אני והנני מביאך אל ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כך תציל כל מסכן מן עניו ומרודו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו' כי אם תזכור שה' אלהיך נותן לך אז לא ירע בעיניך בתתך לעני כי משלחן גבוה קא זכי וזה"ש ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו ר"ל מה הוא רחום וחנון גומל חסדים כו' ני כך פירש"י על ללכת בדרכיו האמור בסוף פרשה זו:

מאמר שד

פן תאכל ושבעת כו'

השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך פן תאכל ושבעת רצה לומר אף על פי שכבר יש לך כדי שביעה מכל מקום תאכל על השובע ומשל זה צודק על הרודף אחר המותרות שאפי' שיש לו כדי שביעה ויותר מכל מקום אינו אומר בלבבו יש לי די והמותר אפרנס בו עניי הצאן, אלא על כל פנים השתדל אחר אכילתך אף על פי שכבר שבעת וכן בתים טובים תבנה וישבת כבר, רצה לומר כבר יש לך כדי ישיבתן ואף על פי כן תבנה מותרות וכל אשר לך ירבה כו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי רצה לומר מה שאני עוצם ידי ומקמץ לבלתי נתון לעני זה עשה לי החיל הזה, ועל זה אמר והיה אם שכוח תשכח כי כל עניני צדקה כפולין נתן תתן פתוח תפתח הענק תעניק עשר תעשר כי כל נתינה גוררת חברתה, כך בהפך שכחה גוררת שכחה ולפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע"ז בג"ש דבליעל, על כן אמר אם שכוח רוצה לומר שתשכח את נפש העני אז סופך שתשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים כי כך דרכו של יצר הרע היום אומר לך עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז, העדותי בכם היום כי אבוד תאבדון איבוד אחד על שם סופו שיכשל בע"ז איבוד שני הוא. כי מאחר שמבקש לאכול כל שכרו בעה"ז על כן יאבד מן העוה"ב זה"ש כגוים אשר ה' מאביד מפניכם למה תלה איבוד זה בעו"ג אלא לפי שנאמר למעלה באומות העושין כדי לקבל שכרן שחסד לאומים חטאת לפיכך ישלם לשונאיו אל פניו בעה"ז להאבידו מן העה"ב כאותו איבוד האמור למעלה כן תאבדון לפי שעקב לא תשמעון בקול ה' כי עון עקיבך יסובבוך וכבר אמרנו שזה מדבר בעון שבממונו המקימו על רגליו לפיכך נאמר והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד, ובעל הטורים פירש והיה עקב על עקב ענוה כעקב זה ההולך אחר הגודל לפיכך אינו נוגף ור"ל שפסוק זה בא להדריך את האדם בעקב ענוה כי ענוה מביאה לידי יראה וכמו שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, וקשה מה יש לו לשאל עוד כי שאל ליראה את ה' ולאהבה אותו וללכת בכל דרכיו ולעבוד כו' ונמצא שאת הכל שאל ומה יש לו עוד לשאל שלא שאל, גם יש לדקדק למ"ד של ליראה ללכת לאהבה ולעבוד ולשמור כו', כל למדי"ן אלו נראין מיותרים כי הנ"ל שתירא ותאהוב ותלך ותעבוד ותשמור, גם קשה בליראה אמר ה' אלהיך ואחר כך אמר ולאהבה אותו ולא פירש לאהבה את ה' אלהיך ואחר כך חזר ופירש ולעבוד את ה' אלהיך, ונ"ל מכאן ראיה גדולה למה שמסיק בספרי ומביאו הילקוט שבמקום אהבה אין יראה ובמקום יראה אין אהבה חוץ מיראת ה' שבמקום יראה יש אהבה לכך אמר ולאהבה אותו רוצה לומר אותו שהוזכר כבר אצל היראה כי הנזכר אצל היראה דהיינו ה' אלהיך שם הוא נזכר גם לאהבה כי במקום יראה שם האהבה אבל העבודה מילתא אחריתי היא לכך פרט ולעבוד את ה' אלהיך, אמנם כל הלמדי"ן כך פירושם כי ה' לא שאל מן האדם כי אם הענוה כמ"ש והיה עקב תשמעון כי מידה זו נקל מאוד לאדם להרגיל את עצמו בה בהרגישו ערך שפלותו וכל הדברים הטובים שהזכיר ימשכו ממילא מן הענוה כי ענוה מביאה לידי יראה שנאמר עקב ענוה יראת ה' והיראה מביאה לידי לעבוד. ולשמור כו' נמצא שהכל נמשך מאליו ואחד גורר את חבירו באם תעשה את הדבר הקטן שהקב"ה שואל מעמך והוא שתהיה כמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה זה"ש מה ה"א שואל מעמך הל"ל ממך מהו מעמך אלא לפי שהקב"ה יש לו מדור עמך ועם גבר יהיר לא ינוה כמו שלמדו מן פסוק אותו לא אוכל על כן הוא מבקש ממך הענוה כדי שישאר עמך במדור א', וממה ששואל ממך הענוה היינו לכדי שע"י הענוה תבא לידי יראה מעצמך זה"ש כי אם ליראה תכלית הענוה כדי שישאר עמך ותכלית היותו עמך כי אם ליראה כי בזמן שתהיה עמו תמיד מסתמא תירא מפניו ומן היראה ימשך שתלך בכל דרכיו אשר הוא הולך כו' מה הוא רחום כו' ועי"ז תבא גם לידי לאהבה אותו ולעבוד כו' ולשמור כו' אבל שאלה ראשונה זוטרתא היא שאינו שואל רק הענוה ובמסכת עבודה זרה פרק א' מסיק ענוה מביאה לידי יראת חטא כו' בא למעט יראת העונש על כן אמר כאן ליראה את ה' אלהיך וללכת בכל דרכיו שתירא אותו שלא תעבור על רצונו לבלתי לכת בכל דרכיו כי זו היא היראה המשובחת אשר עליה אמר מה רב טובך. אשר צפנת ליראך ולמעלה פירשתי כי מן פסוק זה למד ר' מאיר שחייב אדם לברך בכ"י ק' ברכות, ורש"י פירש אל תקרי מה אלא מאה ובעל הטורים פירש שיש בפסוק ק' אותיות, אבל צריך לומר שואל מלא בוי"ו, ופירש עוד ממך בני' מאה ולא דק כי מעמך כתיב וראיה גדולה לכל דברינו שכל הלמדי"ן פירושם שכ"א גורר את חבירו שהרי מסיים לטוב לך וזה ודאי פירושו שסוף הכבוד לבא מעצמו כי בלי ספק שלא יצוהו לעבוד מחמת קיבול פרס אלא שכ"ז נמשך מעצמו לטוב לך, ובזה מתורץ מה שנאמר ועתה ישראל וכי לא ידענו עדיין שעם ישראל הוא מדבר אלא לפי שבקש מהם דרך הענוה הרמוזה בעקב ואמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שאינו מבקש ממך דבר כי אם הדבר המביא לידי יראה והיינו הענוה הרמוזה בעקב ועל כן אמר פשיטא כל אשר בשם יעקב יקרא פשיטא שילך בדרכיו בעקב ענוה כהוראת שם יעקב אך יש לחוש במי אשר יקרא בשם ישראל שהוא על שם כי שרית שיבקש לו שררות וגדולות הפך העקב על כן מן הישראל יש צורך לשאל ממנו דרך הענוה וכן בפסוק לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט הורה שמצד שאתם ממעטים עצמכם לפניו יתברך חשק ה' בכם וכן כאן נאמר רק באבותיך חשק ה' וגומר ומה שהכניס בין הדביקים פסוק הן לה' אלהיך השמים וגו' לפי שאמר שהקב"ה שואל היראה לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועל ז"א הן לה' אלהיך השמים וגו' ואם כן הכל בידו סד"א שגם יראת שמים בידו קמ"ל מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה שהכל בידו חוץ מן יראת שמים ואחר כך אמר בשבח הענוה שרק באבותיך חשק ה' מכל העמים והיינו בזכות שהיו ממעטים עצמם לפני כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר מה כתיב ביה עתה ידעתי כי ירא אלהים חתה כי ענוה מביאה לידי יראה על כן מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם הדבר המביא לידי יראה זהו שאמר כי אם ליראה ואמר אחר כך בשבח הענוה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' עושה משפט יתום וגו' ומכאן אמר רבי יוחנן שבכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כו' וכאלו א אמר הקב"ה ממני תראו וכן תעשו בקל וחומר ובן בנו של קל וחומר, ויכול להיות שרמז במלת מה הענוה כמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה וכמאמר רבותינו זכרם לברכה גדול מה שנאמר במשה ואהרן ממה שנאמר באברהם כ' והיינו מה שאמרו ונחנו מה כי מה עולה למספר אדם כי המכיר שפלות ערכו שהוא קרוץ מאדמה אינו בא לכלל גאוה ואותו מה הקב"ה שואל ומבקש מן האד' וביותר בשעת תפלה שצריך יותר האדם להיות נכנע לפני בוראו כי על כן למדו מאה ברכות מן פסיק זה המדבר בענוה אשר בעבורה יהיו ישראל נגאלים שנאמר יען משח ה' אותי לבשר ענוים וזה סמיכות גאולה לתפלה שתהיה במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה