אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ואתחנן

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ואתחנן

פרשת דברים

מאמר רצב

אין חנון אלא מתנת חנם

ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון אמר לו בלשון ואתחנן וקשה מאי כל מקום דקאמר, וע"ק מנלן שפתח לו פתח להתפלל כי ועתה הניחה לי אינו מדבר מענין שאלה זו כלל וע"ק מאי אע"פ דקאמר, כי בזמן שיתלו במעשיהם הטובים ינכו להם מזכיותיהם ואם יבקש מתנת חנם אין מנכין לו כלום,. ובכלי יקר פירשתי שאין הפירוש שיתלו במע"ט שכבר עשו שהרי לעולם אין לאדם שום חוב על הקדוש ברוך הוא כי כל המצות שהאדם מקיים אין בהם די השיב להקב"ה ככל תגמלוהי אשר כבר גמל עליו מיום הולדו, אך מע"ט שהזכיר כאן הם המ"ט שיעשו מכאן ולהבא כי כמו שמשה לא בקש לכנס לארץ כדי לאכול מפריה אלא כדי לקיים מצות התלויות בארץ כך כל צדיק אינו מבקש מאת ה' שום קיבול טובה כי אם לכדי שע"י הטובה ההיא יוכל לעבוד את ה' על דרך בכל דרכיך דעהו וא"כ היה יכול לתלות שאלתו במ"ט שיבקש לעשות להבא בבואו לארץ ומ"מ הזכיר לשון חנם, ונראה שטעמו של דבר להורות בזה שכל המצות שיעשה האדם אין בהם צורך כי אם לאדם עצמו אבל לא להב"ה כי אם תצדק מה תתן לו, ואם כן גם בזה שהקדוש ברוך הוא מסייע לאדם לקיום המצות גם זה מתנת חנם תקרא כי אין להקב"ה שום צורך בזה ובחנם הקדוש ברוך הוא מסייע לו כדי להשלים חסרון האדם על כן לרבותא נקט משה לשון ואתחנן אפילו בבקשה זו שלא היתה כי אם לכדי שיוכל לקיים מצות התלויות בארץ וקל וחומר בשאר בקשות שאינן כי אם מתנת חנם ולא הוצרך לפרש בכל שאר תפילות לשון ואתחנן כי אם בזו ני סלקא ד"א שאינה חנם לפי שיש לו יתברך איזו תועלת בקיום המצות קמשמע לן שגם בזה אם יצדק לא יתן לו, כלום ודקדק כל זה מן פסוק וחנותי את אשר אחון שני חנינות אמורים כאן והם ב' מיני חנינה שהקדוש ברוך הוא חונן את האדם בהם כי מתחילה מלמדו תורה ומצות ומסייע לו אל קיום המצות בדרך חנינה כדי שעל ידי המצות יזכה האדם לשכר טוב הניתן גם כן חנם לכך אמר וחנותי בלימוד תורה ומצוה את אשר אחון להבא בנתינת השכר הורה שהכל בחנינה כי גם אם יצדק האדם מה יתן ומה יוסיף לו, זהו שאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגומר אמרו רבותינו זכרונם לברכה מה אני בחנם אף אתה בחנם, ומהיכן למדו לומר כן אלא שסמכו על מה שנאמר כאשר צוני ה' אלהי רצה לומר כמו שהוא יתברך צווני בחנם כי אין לו שום צד תועלת בזה כך למדתי אתכם בחנם כדי לעשות כן בקרב הארץ וגומר מלשין כן ידוקדק שאינו קאי על קיום המצות אלא לעשות כן ללמד בחנם כאשר למדתי אתכם בחנם לכך פירש רש"י אין חנון בכל מקום כו' כל מקום לרבות בא ולומר פשיטא שבמקום שהפסוקים מזכירים לשון חנינה אצל קבלת הטובות שהוא לשון מתנת חנם שהרי לעולם אין לאדם שום חוב על הקדוש ברוך הוא, אלא אפילו במקום שהוזכר לשון חנינה אצל קבלת החכמה כמו אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה כו' נם שם הוא לכון חנם יען כי אין להקב"ה שום צורך בזה ואינו נותן לך החכמה והמדע כדי שיחזור ויקבל ממך איזו תועלת, ובזה מתורץ לשון כל מקום דקאמר ולשון אף על פי דקאמר וכפל לשון בפסוק וחנותי וגומר להורות כי חסד אל כל היום הן בקבלת הטובות והשכר הן בקבלת החכמה והמדע ועזר האל יתברך עליה, על כן אנו מזכירים בג' ראשונות חסד ורחמים וצדקה, באבות גומל חסדים טובים, בגבורות מחיה מתים ברחמים רבים, אתה קדוש על שם ישראל הקדוש נקדש בצדקה, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של השם יתברך ואחר כך יתפלל מנא לן ממשה שאמר אתה החילות וגו' הודה לו יתברך כי הוא יתברך המתחיל בכל הטובות כמו שנאמר כי ני הקדימני ואשלם, את גדלך זו מדת טובך כו' כנגד גומל חסדים טובים. ואת ידך החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין זהו כנגד מחיה מתים ברחמים רבים. אשר מי אל בשמים ובארץ וגו' כד"א אין קדוש כה' וגומר הרי ג' ראשונות אשר בהם אנחנו מזכירים חסדי ה' וזהו שבחו של מקום לומר שהכל תלוי בחסד אל כל היום ואחר כך מתחילין האמצעיות באתה חונן לאדם דעת להורות שאפי' לימוד הדעת הוא בחנינה וחנם. ובזה מתורץ מה שנאמר אעברה נא ואראה פירש רש"י אין נא אלא לשון בקשה למה לא פירש רש"י כן על פסוק הראני נא כבודך אלא לפי ששם בקש משה הכבוד אשר חכמים ינחלו לא בלשון ואתחנן שענינו בקשה של חנם לפי שחשב בדעת שראוי שיעשה ה' שאלתו על כן נא פירושו עכשיו שלא ישיבהו ריקם מעליו כאילו הדבר ראוי מצד שורת הדין להראות כבודו יתברך לאשר להם חשק ורצון אליו יתברך והשיב לו ה' פסוק וחנותי את אשר אחון להורות שהכל על צד החנינה כאמור, ואם כן כשהתפלל בלשון ואתחנן ואמר אעברה נא ודאי פירושו לשון בקשה כעני שואל בפתחו ומבקש מתנת חנם וזהו הפתח שברש"י, לפי ששם אמר הראני נא עכשיו את כבודך כי בקש לראות עולמו בחייו ובאה לו התשובה וראית אחורי ד' של קשר תפילין שנו העולם הזה הרמוז בד' רוחות כמבואר בכלי יקר בפסוק שמע ישראל, ולפי שאמר לו ה' וחנותי את אשר אחון חשב אולי לא נעתר לו ה' בפעם ההוא על בקשתו לפי שלא התפלל בלשון ואתחנן כי ע"כ פתח לו ה' פתח באמרו וחנותי וגו' שאם יתפלל בלשון ואתחנן יעתר לו ה' על כן חזר לשאלתו בלשון ואתחנן ואמר אתה החילות להראות לי פתח להיות עומד ומתפלל כפירש"י כי לפי פשוטו ק' על רש"י היכן מצינו שהקדוש ברוך הוא פתח לו פתח להיות עומד ומתפלל על שאלה זו ולפי מה שכתבתי הוא מושג ומה שמביא רש"י ראיה מן ועתה הניחה לי זו ראיה שניה ונמצא ששני שאלות אלי הראני נא ואעברה נא הכל מענין אחד כי כשם ששם בקש לראות כבודו ית' נן בשאלה זו לא היתה כוונתו לראות את הארץ לחוד אלא לראות פני השכינה כמ"ש אשו יאמר היום בהר ה' יראה לכך נאמר ההר הטוב הזה כי הוא המקום שאפשרי י לאדם לראות שם פני ה' ועולי רגלים יוכיחו לכך נקט הזה כי שם יהיו מראין עלו באצבע ונאמר הנה אלהינו זה, ועל כן באה לו התשובה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, הזה דווקא כי הוא עיקר הנמנע, וחזר והשיב לו וראית אחורי דל"ת של קשר תפילין ואמר שא עיניך ימה צפונה ותימנ' ומזרחה וגו' והיינו ד' רוחות ע"ד שנאמר באיוב הן קדם אהלך ואיננו ואחו' ולא אבין שמאל בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה וכל זה להורות לו כי ראיית פניו ית' בעה"ז מן הנמנע:

מאמר רצג

מפני מה נתאוה משה לכנס לארץ

ובמסכת סוטה פרק א' דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה היה צריך אלא כך אמר משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל שאינן מתקיימים אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי, אמר ליה הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וגומר לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצות, תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי עד כאן לשונו, יש לדקדק בדבריו מה בין לאכול מפריה לבין לשבוע מטובה, ולפום ריהטא נראה שאמר לשון זה כלפי מדרש זה שהזכרנו ששתי השאלות הראני נא את כבודך ואעברה נא ואראה הכל ענין אחד כי זה פשוט שלא ביקש משה הכניסה לארץ כדי לאכול מפריה, אבל מ"מ יש מקים לומר שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע מטובה והיינו להתלבש שם בקדושה יתירה ולראות כבוד השכינה והיינו לשבוע מטובה כד"א תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך וכתיב אשבעה בהקיץ תמונתיך וזהו מטובה כי טובה זו באה מארץ טובה וקדושה ומוכנת שם להשיג ביותר כי טוב ה' לכל ועל כן בא כמתמה וכי לאכול מפריה הוא צריך כי ודאי אינו צריך לאכול מפריה שהרי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם לא על פרי הארץ לבד לא הוא ולא אחר, אבל על לשבוע מטובה דהיינו ליזון מזיו השכינה אף על פי שוודאי כל אדם צריך לזה מכל מקום אמר דרך תמיה וכי משה היה צריך ליכנס לארץ כדי לשבוע שם מזיו השכינה והלא היה כל כך שלם עד שאפי' בחוצה לארץ היה הוא זוכה לשלימות זה כי קרן עור פניו וסבר גם רבי שמלאי שבקש לכנס לארץ כדי לשבוע שם לראות בטוב ה', אך נראה לי להוסיף ולומר שלא בעבור תכלית זה לבד נתאווה לכנס לארץ אחרי שהשנה זו היתה אפשרי למשה להשיגה אף בחיצה לארץ אלא שבקש בעבור המצות התלויות בארץ כי על ידיהם יתוסף לו שלימות והשנה עד כי יוכל לומר זה אלי כשיעלה אל הר ה' כמבואר למעלה מלשון ההר הטוב הזה כו', וכדי לבא אל תוכן ביאור המאמר יש להקשות בו קושיא אחת וגדולה היא אלי מה ראה על ככה לפרש פסוק לכן אחלק לו ברבים על משה רבינו כי בפרשת הנה ישכיל עבדי מדברת או במשיח או בצדיקי ישראל ומה שיקרה לעתיד ואיך יתכן לפרשו על משה כי מאי דהוה הוה ואין הנביאים מתנבאים כי אם על מה שיהיה ולא על מה שכבר היה, גם מצד הלשון יש לדקדק כדי שיתקיימו על ידי מאי על ידי דקאמר הל"ל כדי שאקיימם, וע"ק כלום אתה מבקש אלא שכר וכי משה היה עובד על מנת לקבל פרס, וע"ק מעלה אני עליך כאילו עשיתם והלא לא עשאם ואיך יעלה עליו כאילו עשאם, ועוד קשה שמא תאמר כאחרונים כו' מהיכא תיתי לומר כן, והנה מקום אתי ליישב כל הקושיות אלו בדרך קצרה וישרה למוצאי דעת כי משה זכה וזיכה הרבים זכות הרבים תלוי בו וכמו שזיכה משה הרבים בכל המצות עד שזכות הרבים תלוי בו כך בכל מצות התלויות בארץ רצה לזכות בהם הרבים זה"ש כדי שיתקיימו ע"י רצה לומר אחרים יקיימום על ידי וע"כ עשה במצות התלויות ג' חלוקות א' הארץ הטובה הזאת ב' ההר הטובה הזה ג' והלבנון כי יש דברים הנוהגים בכל הארץ כתרומות ומעשרות ויש דברים שאינן נאכלים אלא תוך מחיצת חומות ירושלים כמעשר שני ודוגמתו, ויש דברים שאינן נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וזה"ש והלבנון ותדע כי יש הפרש בין שכר לפרס כי פרס לשון פרוסה והיינו חלק מן השכר הניתן ליחיד על כל מעשיו שזיכה את עצמו ועליו אמרו שלא לשמש על מנת לקבל פרס אבל שכר שם כולל לכל השכר הניתן לכל בית ישראל ביחד שכר שלם ולא חסר ומשה ביקש שכר לא הפרס חלף עבודתו, אלא שיהיה נכלל בשכר של רבים שיהיה חלקו עמהם, ועוד השכר האמתי הוא המצוה עצמה ששכר מצוה מצוה ואם העושה מצוה אחת מטיבין לו כי מצוה גוררת מצוה ואז לעולם אין חטא בא לידו כך המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהיה הוא בגהנם ותלמידו בנן עדן זה"ש כלום אתה מבקש אלא שכר דהיינו שכר מצוה על שתזכה את הרבים, מעלה אני עליך כאילו עשיתם על דרך ואת הנפש אשר עשו בחרן כי מאחר שמסרת נפשך בעגל ובמרגלים כבר היו כולם פגרים מתים ולא היו באים לכלל שמירת המצות התלוים בארץ וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה משה מסר נפשו על ישראל לפיכך נקראו על שמו כו' ואם כן מאחר שדומה בעיני כאילו בראתם בריות חדשות על כן רב לך רצה לומר דין הוא שזכות של רבים יהיה גם לך חלק בו זה"ש רב לך, וזהו שמביא פסוק לכן אחלק לו ברבים יהיה לו חלק בזכות של רבים כו' ודעת רבי שמלאי שפסוקים אלו אינן מדברים במשה כלל כי אם במלך המשיח או בצדיקי ישראל אשר הבטיחם ה' לחלק להם ברבים ויהיה מי שיהיה האיש ההוא אשר הובטח על ידי הנביא בנק אחלק לו ברבים סוף סוף עינינו הרואות הטעמים לשבח שנתן הנביא באמרו תחת אשר הערה למות נפשו, ואת פושעים נמנה, והוא חטא רבים נשא, ולפושעים יפגיע ארבע טעמים אלו נתן על שיחלק לו ברבים, מכאן רצה רבי שמלאי לומר שגם מה שאמר הקב"ה למשה רב דהיינו שיחלוק לו ברבים היינו גם כן בשביל ארבע דברים אלו שהיו מצויין במשה כמו באיש ההוא אשר בו ידבר ישעיה כי כמו שהאיש ההוא הערה למות נפשו וע"כ זכה לייעוד לכן אחלק לו ברבים כך משה אמר ואם אין מחני נא על כן נאמר גם למשה רב לך, וכן גם את פושעים נמנה משה כמו האיש הידוע שעליו ניבא ישעיה וכן כל ארבע שהזכיר, וזה פירוש אמת ויציב וברור, וזה שמסיק ושמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים מן המזכה את הרבים שזכות הרבים תלוי בו דין הוא שיהיה לו חלק בשכר אותן רבים שבדורו אשר זיכה דהיינו הדור האחרון שבימיו, אבל האבות הראשונים שלא היו בדורו של זה המזכה רבים סלקא דעתך אמינא שלא יהיה לו חלק בזכותן של רבים הראשונים כי לא זיכה אותם שהרי היו בדורות שלפניו ולמה יהיה לו חלק בשכרם ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב יש לו חלק גם בשמחתם כי ידוע שכשהבנים שמחים והם שרוין בשלוה אז יגיע מזה שמחה גם לאבות שנאמר בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל ובהפך זה כשהם שרוין בצרה האבות מצטערין בקבר שנאמר ויבער אש ביעקב, ונמצא שזה המזכה רבים גם בדורות אחרונים גורם שמחה לאבות הראשונים הראשונים בקבר ועל כן דין שיהיה לו גם כן חלק באותה שמחה, ובזה מתורץ למה נאמר לכן אחלק לו ברבים ולא הזכיר שלל ואחר כך אמר ואת עצומים יחלק שלל אלא לפי שחלק ראשן מדבר בעיקר שכר של האחרונים עושי המצות אבל שלל זה מדבר בשמחת האבות בקבר על כן קראו שלל כי סתם שלל יש בו שמחה שנאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי לשון שלל מדבר בדבר המשולל ולוקח מאחרים כך שמחה זו לאבות באה מצד הבנים בראותו ילדיו וגומר, ואחר כך נתן שני טעמים על בי הנחות, כנגד לכן אחלק לו ברבים שיהיה לו חלק בשכר של רבים אשר זיכה, אמר תחת אשו הערה למות נפשו על ישראל ואילו לא עשה כן כבר היו כלם מתים ולא היו באים לידי זכיות אלו על כן דומה כאילו הוא בראם ועשאם כך משה לפי שמסר נפשו על ישראל ונקראו על שמו נאמר לו רב לך שזכות הרבים תלוי בו אבל טעם זה אינו מספיק לשיהיה לו שכר בשמחת הראשונים כי כמו שהיו האבות מצטערים אילו היה הבנים מתים כך היו מצטערים אילו היה הוא מת כי לפעמים צדיק אחד שקול בעיניהם ככל ישראל ומצינו זה במשה, ואף על פי שגם משה נמלט זה היה בחמלת ה' עליו אבל הוא לא היה גרם בהצלתו, על כן נתן טעם שני גם על זאת עצומים יחלק שלל לפי שאת פושעים נמנה ר"ל יתן את רשעים קברו כדי שינצלו הרשעים מן הגהנם אגבו כך משה נמנה עם מתי מדבר כדי שיהיו בטוחים כולם לקום לתחיית המתים אגבו כמ"ש כי שם חלקת מחקק ספין ויתא ראשי עם עיין בילקוט פר' זו, וזהו סמיכות ונשב בגיא מול בית פעור לכאן כדעת המדרש שמשה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור כי היה גם כן קצת סבה על שלא נתקבלה תפלתו, וטעם זה מספיק גם לשיהיה לו חלק גם בשמחת האבות בראותם כי כל בניהם שלהם יקומו לעה"ב ואינן הולכין לאבדון לא הוא ולא מתי מדבר על כן יגל יעקב ישמח ישראל וגם הוא יחלק עמהם בשלל זה, ושני טעמים אלו יחד עדיין אינן מספיקין, כי את"ל שהערה למות נפשו והצילם ממיתה של העה"ז והוא את פושעים נמנה עם מתי מדבר כדי להצילם ממיתה של העה"ב שיהיו מתי מדבר בטוחים לקום לתחיית המתים אגבו כדמסיק בילקוט פרשה זו סוף סימן תתי"ד, מכל מקום היכן מצינו שזיכה משה הרבים שיתלה בו זכות הרבים עד ששייך לומר לו רב לך כי טעם זה של ההצלה אינו ענין לזכות הרבים על כן אמר והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע כי הרחיקם מן עבודה זרה וקרבם לעבודת הש"י כי במה שכיפר על מעשה העגל זהו הרחקה מע"ז ולפושעים יפגיע לקרבם בתשובה זהו קרבתם לפני ה' אין לך זכות הרבים גדול מזה וכל התוארים הללו כשם שהיו מצויין באותו איש אשר עליו ניבא ישעיה כך היו כולם במשה

מאמר רצד

דרש על אז יבדיל משה ג' ערים

ובפרק אלו הן הגולין דרש ר' שמלאי מ"ד אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש א"ל הקב"ה. הזרחת שמש לרוצחים, ר' שמלאי לטעמיה כי הוא סובר שכל עיקר מבוקשו של משה היה כדי לזכות הרבים כאמור והשיב לו הקב"ה רב לך כבר יש לך זכות רבים אבל עדיין לא פירש במה, על כן דרש מזרחה שמש הזרת שמש לרוצחים וע"י זה תזכה רבים להצילם ממות מיד גואל הדם כשתבדיל ערי מקלע להצלתם או אמר רב לך כבר עשי דבר שגורם רב לך כי כבר הזרחת שמש לרוצחים על ידי מהבדלת שלשה ערי מקלט מעבר לירדן. וענין זריחת השמש הוא ע"ד שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו ר"ל שזה הרוצח אין לו דין של הנמצא במחתרת אשר אין לו דמים אלא יש לו דין של מי שזרחה עליו השמש שדמים לו וההורגו נידון עליו כדמסיק ברבתי וישם ה' אות לקין הזריח עליו גלגל חמה וקשה מה זה האות שיספיק לבלתי הכות אותו כל מוצאו אלא שרמז לו שיש לו דין אם זרחה השמש עליו שההורגו נידון עליו וזה ודאי מופת לבלתי הכות אותו כל מוצאו:

מאמר רצה

אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה כו'

ומסיק שם בגמרא דרש רבי סימאי מ"ד אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש שבעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען אמר מצוה שבאת לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמוד בתמון למי שכל תבואה שלו פי' שבקי במקרא ובמשנה ובהלכות ובאגדות והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהילתו וקשה מה ענין זה לזה כי סוף הפסוק אינו מדבר כלל מענין ראש הפסוק גם ישמיע כל תהילתו איני יודע על מי קאי תהילתו ונר' שפסוק זה הוא מענין דרשת ר' שמלאי לתרץ מפני מה נתאוה משה לכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך כו' אלא לפי שכל דורש צריך להיות נאה דורש ונאה מקיים ורוב מצות התלויות בארץ הם תרומות ומעשרות ויש להם מקום ללון על משה לומר נקל לו לצוות לאחרים שיתנו משלהם לכהנים וללוים ולעניים לפי שידע שהוא לא יכנס לארץ ולא יתן כלום, על כן ביקש משה שיכניסו לארץ ויקיים גם הוא המצות ההם ואז יהיה נאה דורש להם ונאה מקיים, והביא ר' סימאי ראיה לזה שמשה היה חרד לדבר זה להיות נאה מקיים מה שהוא דורש לאחרים כי משה אמר ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך הל"ל למען ייטב לך, וע"ק אחריך מיותר, אלא שר"ל אף אם יזדמן לך איזו מצוה שלא תוכל לגומרה בחייך אלא על ידי בניך כבנין בית המקדש ע"י דוד ושלמה מ"מ תקיים לפחות חלק ממנה והמותר לבניך אחריך זה"ש אשר ייטב ר"ל שאין המצוה במילואה וטובתה כי אם ע"י בנך אחרי מותך, וכאשר אמר להם משה ציווי זה אז חרד לדבר ערי מקלט וחשב הנני נאה דורש לאחרים לעשות כן אבל עדיין לא הייתי נאה מקיים כי הבדלת ערי מקלט בכיוצא בזה יש בידי לקיים חצי המצוה לפיכך אז יבדיל משה אז נתן לב להיות חרד לדבר כפירש רש"י וכן מסיק בהדיא ברבתי בפרשה זו וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אמר ר' יצחק מי שהוא אוהב את המצות אינו שבע מן המצות כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם משה ודוד ול שבעו דוד אמר אף על פי שאמר לי הקב"ה רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה, דוד אומר לעצמו וכי מפני שאמר לי הקב"ה אתה לא תבנה הבית אני יושב, מה עשה זירז עצמו והכין כל צרכיו עד שלא מת מנין שנאמר ואני בעניי הכינותי לבית אלהי וכן משה אמר אע"פ שאמר לי הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט מיד אז יבדיל משה עכ"ל, וקשה מאין מצא לו בעל המדרש זה סמך על דוד ומשה בפרשה זו אלא ודאי מן פסוק אשר ייטב לך ולבניך אחריך דרש על דוד ושלמה שדוד התחיל במצוה אף על פי שלא היה יכול לגומרה כי אם ע"י בנו שלמה אחריו, ואחר כך דרש פסוק אז יבדיל משה לתרץ לשין אז ולשון יבדיל שפירושו היה חרד לדבר לעשות כן מאחר שצוה לאחרים לעשות כן כדי שיהיה נאה דורש לאחרים ונאה מקיים, על כן דרש על שניהם פסוק אוהב כסף לא ישבע כסף כי שניהם היו אוהבים המצות ולא היו שובעים מהם ככסף זה שאין מטבע להיות שבע ממנו כל אוהביו כך כל המצות גוררת מצוה ואם כן לעולם אין האדם שבע ממצות ומטעם זה נמשלו אמרות ה' לכסף צרוף ואמר שכל כך היו המצות חביבות עד שלא הניחו מלקיים אפילו חצי המצוה ונתן עוד טעם שני לשניהם כי מי אוהב בהמון לדרוש ברבים להמון עם שיעשו כך וכך אם לא תבואה ר"ל אם אין לו אותה תבואה עצמה ר"ל מה שמצוה לאחרים לעשות פרי תבואת המעשים ומימילא נדרש לו תבואה ר"ל שיהיה לו תחילה התבואה ההיא ואחר כך ידרוש בהמון רב זה"ש והיינו דאמר ר' אלעזר מי ימלל גבורות ה' ברבים למי שישמיע כל תהילתו של הדורש שהוא נאה דורש ונאה מקיים דהיינו כל תהילתו אבל אם הוא נאה דורש ואינו נאה מקיים אז אינו משמיע כי אם חצי תהילתו נאה דורש לבד ולא כל תהילתו על כן כל אוהב בהמון לדרוש להם ישתדל שיהיה תחילה לו התבואה ניב פרי שפתיו שדורש לרבים שנקראו תבואה כד"א בורא ניב שפתים ניב לשון תנובה ותבואה וסמך כל זה לתחילת המקרא אוהב כסף לא ישבע כסף שדרש על משה בהבדלת ערי מקלט כי במעשה ההוא עשה כזה ממש וזהו שסמיך ליה וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל לימד דעת את העם דורשי זאת התורה ברבים שכל דורש בהמון עם רב יהיה נאה דורש ונאה מקיים שלא יאמרו לו טול קורה כו' כההוא דקץ אילניה כו' ולהנחה זו רבי שמלאי ור' סימאי חולקין בטעם וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא שביקש לקיים מצות התלויות בארץ כי ר' שמלאי אזיל לטעמיה שדרש פסוק לכן אחלק לו ברבים לפי שכל כוונת משה ומבוקשו היה כדי שיהיה זכות הרבים תלוי בו הן בכל מצות התלויות בארץ הן בהבדלת ערי מקלט אשר כבר החל בהם ורצה לגומרם בהבדלת ג' ערים שבארץ כי למי שהתחיל בדבר אומרים לו גמור ע שעל מצוה פרטית זו אמר אתה החילות להראות ועתה אמר אקרא לאל גומר על לאמר ה' יגמור בעדי אבל ר' סימאי סובר שלכך בקש לקיים מצות התלויות בארץ כדי שיהיה נאה דורש ונאה מקיים כי מי ימלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהילת הדורש שיאמרו עליו שהוא אומר ועושה דורש ומקיים ורש"י פי' מקהלת על פסוק מי אוהב בהמון לא תבואה שאין במצותיו מצוה מסויימת כגון בנין בית הכנסת וס"ת, ונראה שלכך סמך זה לאומרו אוהב כסף שנדרש על משה ודוד כי שניהם היו. משתדלין לעשות בממונם מצוה מסויימת דוד בבנין בית המקדש שהפריש מן כספו וזהבו, והוא רמוז בפסוק אשר ייטב לך ולבניך ומשה הבדיל מן חלק טרי הלוים בחייו כי גם זה מצוה מסויומת בממונו שהרי מסתמא היה לו ולזרעו חלק בערי הלוים כי בניו יקראו על שבט הלוי, אך לדורות לימד משה את העם שכל הרוצה במצוה מסויימת יקנה ספר תורה בממונו זהו שנאמר מיד וזאת התורה אשר שם משה וגומר שם לשון סימן כמו שדרשו על פסוק שימה בפיהם והיינו מצוה מסויימת ולכך נסמכו ג' עניני מצוה מסויימת בפרשה זו ושלמה סמכם בפסוק אוהב כסף וגו' ובענין הזרחת כשמש שהזכרנו שמשה הזריח שמש לרוצחים להודיע כי יש להם דין אם זרחה השמש עליו כאמור, נראה שמטעם זה סמך ענין זה לפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וגומר פירוש תדע מהלך גלגל היומי וממנו תראה וכן תעשה לעבוד את ה' בשמחה ובאהבה כמו שהשמש ישיש כגיבור לרוץ אורח במצות ה' כך תעשה גם אתה כי משה הלך לשיטתו שאמר לישראל רפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה כפירש"י בפסוק ואת תדבר אלינו אע"פ שהקב"ה אמר דרך פשרה מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה אותי לכך אמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה תלה השאלה בהקב"ה לפי שמשה שאל יותר דהיינו אהבה אבל יראה לגבי משה זוטרתי היא לפיכך נקט ה' אלהיך כי הקב"ה בחר ביראה דרך פשרה אבל לגבי משה שאלה זוטרתי היא כי רצה שיעשו מאהבה דווקא:

מאמר רצו

מי יתן והיה וגו' ה' אמר הרב והתלמיד כו'

וזהו שמסיק במדרש שוחר טוב ומביאו בילקוט בפרשה זו מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה אותי שני פעמים כתיב בספר תהילים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני ולמה כתיב אמר רבי לוי הרב אמר פסוק אחד והתלמיד אמר פסוק אחד הרב אמר מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה והתלמיד אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעה"ז אבל לעה"ב מתקיימין שניהם דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב חדש ודברי התלמיד מנין שנאמר את רוחי על כל בשר עכ"ל, ויש לדקדק איזו אמר הרב ואיזו התלמיד כי מצינו שינוי בשני פסוקים אלו כי פסוק אחד אומר מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו נקט ישועת לשון יחיד בשוב ה' היינו שם של רחמים, ונפסוק שני אמר ישועות לשון רבים בשוב אלהים שם של דין ונראה לפרש לפי ששכר של העושה מאהבה כפול מן שכר העושה מיראה דאילו בעושה מאהבה נאמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגומר ואילו בעושה מיראה אמר שומר הברית והחסד אוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה כדאית' בסוף נושה זו ואם כן כשישראל עושין תשובה מאהבה אז יש להם ישועה כפולה והיינו ישועות שתים במשמע ואז נגאלין גם מצד שורת הדין על כן נאמר בשוב אלהים ר"ל אפילו בשורת הדין יגאלם אחר שעושין תשובה מאהבה וישועת' כפולה כמ"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם אפי' אלהיכם שהוא מדת הדין יתן לכם נחמה כפולה אבל כשישראל עושין תשובה מיראה לבד אין הישועה כפולה לכך נאמר ישועת ישראל אחת במשמע וכתיב בשוב ה' שבות עמו כי כשעושין מיראה לבד עדיין אינן ראוין לגאולה מצד שורת הדין אבל מ"מ יגאלם ה' מצד רחמיו ית' לכך נאמר כאן שם של רחמים וכבר אמרנו שזה ההבדל שבין דברי הרב לדברי התלמוד כי משה רצה שיהיו ישראל חרדים להתקרב אליו מאהבה כפירוש רש"י וכל קירוב בא מצד אהבה לאפוקי היראה גורמת ריחוק כי כל אדם מתרחק מזה אשר הוא ירא ממנו אבל הוא מתקרב אצל אהובו לכן נקט רש"י לשון להתקרב, ועל ידי הקירוב יכול האדם לבא לידי נבואה כדיבוק האוהב בנאהב ולפיכך כשאמרו ישראל קרב אתה ושמע וגומר בזה הרגיש משה שאין חפיצים לשתחול עליהם הנבואה וישמעו קול ה' מדבר אליהם לא ע"י סרסור על אמר משה כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה וכי לא יפה היה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני, כי אילו הייתם עושין מאהבה אז הייתם מתדבקים בה' כדיבוק האוהב בנאהב ואז היתה הנבואה חלה עליכם והייתם שומעים ממנו לא ממני, אבל הקב"ה אמר דרך פשרה מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה כי אפילו מיראה יש לחוש שלא יעמדו בה כי כל יראה בסור המכריח ר"ל הדבר אשר בו הקב"ה מיראו ישוב לסורו לכך אמר כל הימים, זה"ש במדרש התלמוד אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים כי רצה משה שיעשו מאהבה ויהיו חרידים להתקרב אל ה' מאהבה ולשמוע מפי הגבורה עצמו והיינו ממש ענין הנבואה שיהיו כולם מקבלים קול ה' ושומעים מפיו והרב אמר דרך פשרה מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה, בעה"ז ושניהם לא נתקיימו לא דברי הרב ולא דברי התלמיד וקשה אם דברי הרב לא נתקיימו ק"ו לדברי התלמיד, אלא כך פירושו דברי הרב דהיינו היראה פשיטא שלא נתקיימה היראה אצל הירא דבר ה' כי כך קבע היראה בסור המכריח יסור לסורו אנא אפילו דברי התלמיד דהיינו האהבה סד"א שמי שהיה אוהב באהבה שאינה תלויה בדבר ישאר באהבתו לעולם קמ"ל שגם זה לא נתקיימה, אבל לעתיד יתקיימו שנים וכדרך שבארנו שינוי הלשון שבשני מקומות אלו כי מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב אלהיה שבות עמו הוא דברי התלמיד שיעשו מאהבה ואז ישועתם כפולה לכך נקט ישועות שתים במשמע ונקט בשוב אלהים כי גם בשורת הדין הם ראוין לגאולה אבל פסוק מי יתן מציון ישועת חסר וי"ו זה דברי הרב שאמר מי יתן והיה זה לבבם ליראה אע"פ שהיראה אינה מביאה כי אם ישועה אחת מ"מ השי"ת יגאלם ברחמיו ית' לכך נאמר בשוב ה':

מאמר רצז

ביאור נחמו נחמו עמי וגו'

ואחת ושתים שאמרנו ביארו ישעיה הנביא בנבואת נחמו נחמו יאמר אלהיכם וגומר כי ידוע מארז"ל במס' יומא שבזמן שעושין תשובה מיראה אז הזדונות נחשב כשגגות ובזמן שעושין תשובה מאהבה אז הזדונות נחשבים לו כזכיות והיינו ממש כפל סילוק הזדון ובא במקומו זכות וזהו הכפל של נחמו נחמו עמי וביארו אחר כן באומרו כי נרצה עונה ר"ל העון יעלה לרצון והיינו ע"י שהזדונות יתהפכו לזכיות זהו כפל ממש אבל בשב מיראה אין נפל זה שהרי הזדונות נעשו כשגגות ואם כן עדיין ישראל צריכין לרחמי ה' לכפר שגגותם לכך נאמר בשב מיראה ישועת חסר ו' כי אין כי אם תשובה. אחת להסיר הזדונות וכתיב בשוב ה' כי עדיין צריכין לרחמים בהסיר השגגות שנשארו מן הזדונות שנתהפכו לשגגות אבל ישועת מלא בוי"ו רמז לכפל התשועה לשב מאהבה שתשועתו כפולה שהזדונות מתהפכין לזכיות כתיב בשורת הדין יהיו ראוין לגאולה לכך אמר נחמו נחמו יאמר אלהיכם הזכיר מדת הדין אלהיכם אל הכפי מן הטעם שנתבאר וחזר ופירש ענין הכפל באמרו כי נרצה עונה, ומ"ש כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה כפלים וגו' ג' פעמים כי שהזכיר כל אחד נתינת טעם על מה שהזכיר לפני זה ח' נחמו נחמו עמי היינו ענין הכפל ב' דברו על לב ירושלים ג' וקראו אליה, הדבור על לב היינו בזמן שעושין מיראה התלויה בלב שנאמר מי יתן והיה זה לבבם כל הימים ליראה וכן. אמר במדרש הנ"ל לעתיד יקיימו דברי הרב שנ' ונתתי לכם לב חדש, וקראו אליה קריאה של חביה דהיינו אהבה כפירש"י ויקרא אל משה לשון חבה כו', ואחר כך אמר על ראשון ראשון כנגד דבור ללב דהיינו העושין מיראה אינן ראוין להגאל עד כי מלאה צבאה דהיינו בהגיע עת קץ הקצוב, וכנגד קראו אליה דהיינו קריאה של חיבה ואהבה אמר כי נרצה עונה כדרך שבארנו וכנגד נחמה הכפולה שהזכיר אמר כנותן טעם כי לקחה כפלים בכל חטאתיה על כן דין הוא שתהיה גם הנחמה כפולה, וכנגד דברו על לב שאינו מורה כל כך חיבה אמר זה כנגד הגאולה שתהיה בעתה אף בדור שכולו חייב ועל זה אמר כי מלאה צבאה, וכנגד וקראו אליה קריאה של חיבה אם זכו אחישנה כנגד זה אמר כי נרצה עונה דהיינו בדור שכולו זכאי שיעשו תשובה שלימה עד כי שהזדונות יתהפכו לזכיות:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה