שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת שופטים · מאמר שיז
ג' דברים מסר משה נפשו עליהם
ותדע כי רז"ל אמרו ג' דברים מסר משה נפשו עליהם ונקראו על שמו ואלו הן על התורה ועל ישראל ועל הדינין כו' ומסיק שהדינין נקראו על שמו שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך, וידוע שמשה עמד בהר ג' פעמים מ' יום כפרש"י פרשת עקב, והנה בארבעים יום ראשונים שעמד שם בלא אכילה ושתיה מסר נפשו על התורה, בארבעים יום אמצעיים שהיו בכעס מסר נפשו על ישראל בהתפללו עליהם ואמר מחיני נא וגו' ארבעים יום אחרונים מסר נפשו על הדינין על כן מיד למחרת יום כפורים ברדתו מן ההר ישב משה לשפוט את העם לפי שכל דרכי הדינין נמסרו לו במ' יום אחרונים הן דינין שלמטה הן דיני התשובה שאדם עושה בנפשו כדמסיק בילקוט פרשת כי תשא שכל מ' יום היו ישראל עסוקים בצים ותענית כו' וגם משה לא אכל ושתה כל מ' יום וכולם היו ברצון כראשונים על כן הוקבעו לדורות מ' ימים שמן ר"ח אלול עד יום כפור לימי רצון שבהם הצומות כמו שנתקבלו לאבותינו עד יום כפור שנמחל להם העון מכל וכל, ובזה מסוגל חידש אלול שמזלו בתולה כד"א הציבי לך ציונים שובי בתולת ישראל כבתולה דאוגדת פתחה לבעלה כמו שכתוב גן נעול אחותי כלה וגו' ודורשי רשומות אמרו אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וסוף תיבות ד' יודי"ן דהיינו מ' יום ימי רצון שבהם או לדודי ודודי לי כדרך שנאמר שובו אלי תחל' ואח"כ ואשובה אליכם ולכך מסיק שבר"ח אלינו אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לא כאמצעיים שהיו בכעס ולא חפץ ה' בו שיעלו אך הוא מעצמו עלה כדי להתנפל לפני ה' ולבקש מלפניו על עמו כי באותו זמן אמו ואם אין מחיני נא אבל בר"ח שאמר אליו הקב"ה עלה אלי ההרה זה מופת שימי רצון היו הימים ההם כי בם נתרצה לו הקב"ה ליתן לו לוחות אחרונות תחת הראשונה שנשתברו ונתקלקלו ומיום ההוא והלאה הוקבעו ימים אלו לימי תשובה אשר בהם יתקן האדם מה שקלקל במכתב אלהים החרות על לוח לבו כמ"ש כתבם על לוח לבך ואם ע"י שהיה מסגל עונות כל ימות השנה נתקלקל לוח לבו ומכתב אלהים אשר היה עליו מן ר"ח זה והלאה החי יתן אל לבו להיות לו לב טהור ויתחדש בקרבו רוח נכון, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר כדי שידעו הכל שעת רצון הוא לה' כי בזמן שהוא בכעס עם ישראל גם מנהיגיהם נזופין כמ"ש לך רד ומה שקבל את משה מנהיג שלהם זה מופת על כל ישראל כי שב אפו מהם וע"י זה ישתדלו בתשובה ולא ישובו לכסלה לטעות אחרי אל זר אשר בקרבו דהיינו היצר הרע והיה שם קול השופר המסבב החרדה והכרזה בפה משה עלה להר לתקן מה שקלקל בשבירת הלוחות כי ממנו יראו וכן יעשו גם המה לתקן בזמנים ההם בצום ותענית מה שקלקלו כדמסיק בתנא דבי אליהו, והקב"ה נתעלה באותו שופר דווקא באותו שופר שיש עמו דברי מוסר שנאמר עלה אלהים בתרוע' דהיינו תרועה שבפה מלשון הריעו לה' כל הארץ ה' בקול שופר ממש ולפי שע"י תרועה שבפה יש דין למטה ואז אין דין למעלה לכך נאמר עלה אלהים מלשון ונעלה הענן שהוא לשון סילוק ר"ל שמסתלק דין של"מ אם יש דין למטה אבל ה' שם של רחמים מתהוה ע"י קול שופר שהוא ע"ש שפרו מעשיכם דהיינו תקון המעשי' שלהבא, גם יתכן לפרש שהשופר יש לו ב' בחינות אחת לסבב החרדה והתשובה בקול גנוחי גנח וילולי לול דהיינו עניני תשובה ועל ידי תרועה זו עלה אלהים נסתלק לו דין שלמעלה כשיש דין למטה ואלהים נצב בעדת אל ר"ל במקום רחמים כי אל מדת רחמים כפרש"י פרשת כי תשא ואימתי נצב בעדת אל בזמן שיש דין למטה דהיינו בקרב אלהים ישפוט, ומ"מ אין שם של רחמים במלואו כי אם ע"י תיקון המעשים שלהבא זה"ש ה' בקו שופר היינו שיפור המעשים שלהבא, ובזה יתבאר המדרש המתחיל ועוז מלך משפט שראה לפרשו על דרכי התשובה ממה שנאמר אתה כוננת משרים וע"ד המדרש שאלו לנבואה חוטא במה יתכפר השיבה הנפש החוטאת היא תמות לתורה השיבה יביא קרבן ויתכפר והקב"ה השיב יעשה תשובה ויתכפר ועל זה נאמר אדם ובהמה תושיע ה' שלא ימות האדם ולא הבהמה לכך אמר ועוז מלך משפט אהב כפי עוזו הוא אוהב לילך בדרכי משפט וכפי שורת הדין אין לפטור בלא מיתה אמנם אתה כוננת משרים והיינו פשרה כי דרך פשרה אמר ה' יעשה תשובה ויתכפר כי התשובה יש בה משפט וצדקה כאחד זה"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ר"ל לעשות בגופו משפט כתוב אבל בצרוף הצדקה אל המשפט כי דברי הצומות הם משפט הבא בצדקה, וסמוך דרש זה לפרשה זו שנזכר בה משפט וצדקה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה צדק צדק תרדוף על כן הביא על זה פסוק ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, וכך באור הפרשה אע"פ שאמרתי לך שופטים ושוטרים תתן לך לגופך ס"ד לומר משפט חרוץ והנפש החוטאת תמות אלא משפט מעורב בצדקה שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' ולא שתמות ע"י משפט חרוץ של הנבואה מיתה ממש אלא שתמית היצר הרע בצום ותענית ואתה תשאר בחיים כמו שנאמר כי אם בשובו מרשעו וחיה וכן החפץ אחפוץ במות המת רוצה לומר המת דמעיקרו אלא בשובו וחיה, וזה"ש שמעו כי נגידים אדבר מפתח שפתי משרים וארז"ל מה נגיד יש בידו להמית או להחיות אף דברי תורה למיימינים זה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא פי' כי מלת נגיד כולל או השכר הרמוז הויגי דברים המושכין לבו של אדם כאגדה או נגיד דברי' קשין כגידין הרמוז בויגד איכא דאמרי פרק ר' עקיבא כך יש בידם להחיות או להמית ממש ומ"מ מפתח שפתי מישרים פשרה של התשובה ונקט מפתח שפתי לפי שבמחשבתו של הקב"ה עלתה לברא את העולם במדת הדין דהיינו או להחיות או להמית ומ"ה מפתח שפתיו דהיינו כשפתח בבריאה כמ"ש בדבר ה' שמי' נעשו אז פתח במשרים של פשרה ביום עשות ה' אלהים דהיינו משפט וצדקה כאחד הה"ד אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית לכך אמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים כי אמת יהגה חיכי ותועבות שפתי רשע כי מה שנגידים אדבר היינו כל זמן שהיה הדבור עדיין תוך השפתים ולא יצא לחוץ והיה עדיין דבוק בחכי זה"ש כי אמת יהגה חכי האמת הברור שכן בראשית ברא אלקים ס"ת אמת כי אלהים היינו דיין דן דין אמת והיינו להמית הרשע שלא לקבלו בתשובה אבל תועבת שפתי רשע הוא הנשאר ברשעו אבל החפץ בתשובה אני נכנס עמו בפשרה לקבל תשובתו ולדעת רז"ל שלמשמאלים בה היינו הלומד שלא לשמה יהיה פשר של מישרים ע"ד לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמ' ותועבת שפתי רשע היינו שלא לשמה כי אם לקנטר כפירוש התוספות כי לא לשמה זה גרוע מסתם שלא לשמה, אך לפי שלא כולי עלמא דיני גמירי איזו דרך ישרה שיבור לו האדם על כן אמר שופטים ושוטרים תתן לך כמו שמביא המשל למסלה שלא היו בה מילין מצויינין ובסיבה זו רבים הלכו טועין כו' והביא פסוק הציבי לך ציונים וגו' ומסיים שובי בתולת ישראל ש"מ שעיקר ציון הלז שהזכיר הוא לבעלי תשובה ללמדם דרכי התשובה., ונקט בתולת ישראל כי כבר אמרנו שחודש אלול שמזלו בתולה מסוגל לזה כי כמו שבזמן שעשו ישראל העגל היו ככלה שזינתה תוך חופתה שנ' עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו וארבעים יום האחרונים היו ברצון ע"י התשובה שעשו באותן הימים על כן חזרו להיות כבתולה גן נעול מעין חתום והורה בזה שע"י התשובה יהיו כאילו לא חטאו כלל לכך הישוו ימים אחרונים לראשונים מה ראשונים ברצון שהרי עדיין לא חטאו אף מ' ימים אחרונים שבהם היו עסוקין בצום ותענית היו ג"כ ברצון: