שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ראה · מאמר שז
בילקוט משל לאחד שעמד בפרשת דרכים
ובמדרש הילקוט מסיק ברכה וקללה למה נאמר לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזה מהם שנרצה ת"ל ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ושבים אומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים, ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואין הרשעים שהם מצליחין בשנים או' ג' ימים הן מצליחין בעה"ז וסופן ליפול באחרונה שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע, ואומר והנה דמעת העשוקים וגומר, ואומר הכסיל חובק את ידיו וגומר ואומר דרך רשעים כאפילה., ואתם רואין הצדיקים שמצטערים בעה"ז בשני או בשלשה ימים הם מצטערים וסופן לשמוח באחרונה שנ' להטיבך באחריתך ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו ואומר כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם לטובה, ואומר אור זרוע לצדיק ואומר ואורח צדיקים כאור נוגה, רבי יהושע בן קרחה אמר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחין והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה דומם ליטול מנה יפה ולא היה בן דעה כיון שראה בו שלא היה בן דיעה אחז את ידו והניחה על מנה היפה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שניתן חלקו ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודין ומשבחין על כך שאין חלק יפה בחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלן והם מודים ומשבחים על כך וכה"א חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי אברך את ה' אשר יעצני עכ"ל, ומדרש זה כולו מקשה מראשו עד סופו, כי מה שמקשה ברכה וקללה למה נאמר מה ק' לו ומה הירץ, וע"ק הזכיר תתלה בפרשת דרכים וא"כ הזכיר שבילין במקום דרכים, וע"ק היה מודיע לעוברים ושבים בשלמא לעוברים שפיר אבל נשבים משם מה מודיעם, ולמה נקט ג' או שתים פסיעות, וכן בנמשל ג' או ב' ימים כי אינו אתי שפיר בשניהם לא במשל כי מי גבר לא יראה מה שיהיה אחר ב' או ג' פסיעות ולא בנמשל כי יסורי הצדיקים או שלות רשעים נמשכים יותר מן ג' ימים וע"ק מאי ואומר שמרבה כל כך בראיות מא צורך, וע"ק מה מוסיף ר' יהושע בן קרחה על ת"ק, ובמה טעה זה הבן לא חנם אשר לא היה בו דעה ליטול מנה יפה, וע"ק מה קמל"ן שישראל מודין ומשבחין כו' מי לא יודה על חלק טוב שניתן לו וכפי הנראה שת"ק ור' יהושע בן קרחה שניהם באו לתרץ קושיא הנ"ל ראה כמדבר ליחיד לפניכם כמדבר לרבים ודעת ח"ק שר"ל כל הפסוקים אלו אזהרה ליחיד אזהרה לרבים כי בכולם המדה שוה לכך מדרש זה מביא משל מן פרשת דרכים כבושין לרבים ומן שבילין כבושים ליחיד כמ"ש עמדו על דרכים ושאלו לנתיבות עולם איזו דרך הטוב ולכו בה, וכבר ידעת כי כל זרך מדבר בדרך רחב כבוש לרבים וכל נתיב היינו שביל קצר כבוש ליחידים כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כי סתם דרך כבוש לרבים שלום יש בו מלסטים כי שכיחי עוברים ושבים אבל אין בו הנעימות כי רבים דוחקין זה את זה והנתיב בהפך זה ובתורה יש גם בדרכים הנעימות ובנתיבות השלום, על כן נקט ראה לתקן השבילין והנתיבות ליחידים ונקט לפניכם לתקן דרכים הכבושים לרבים וכמ"ש ואמר סולו סולו פנו דרך כי מסילה היינו שביל ונתיב וכל התיקונים הללו לעוברים ושבים היינו לעוברי עבירה ושבים בתשובה שלא יסוגו אחור מלעשות תשובה עבור יסורי הצדיקים ושלות הרשעים כי המה רק לפי שעה והכל הולך אחר החיתום כי סוף כל דבר הכל נשמע, ומספר ב' או ג' מיוסד על מה שדרשו רז"ל מסכת יומא פרק ח' וז"ל עבר אדם עבירה פעם א' מוחלין לו פעם ב' מוחלין לו פעם ג' מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, מאי ואומר מהו דתימא ה"מ בציבור אבל ביחיד לא קמ"ל הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ואם תדקדק באיוב תמצא שפסוק הן כל אלה מדבר ביסורי הצדיקים, אבל פסוק על שלשה פשעי ישראל מדבר בשלוח רשעים שהקב"ה מעביר עונם ומאריך להם עד ג' פעמים ומה ענין זה לזה, אלא ודאי כוונתו להשוות יחיד לציבור בין ביסורי צדיקים בין בשלוות רשעים כי כל לשון הן מורה על איזה ק"ו כמו הן כסף וגומר הן בני ישראל וגומר ואצל יסורי הצדיקים עשה ק"ו מן יחיד לרבים לומר הן אפילו עם גבר יחידי יפעל פעמים שלש ואינו מניחו ביסורין יותר מזה המספר ק"ו לרבים דנפיש זכותייהו, וממנו למד גם לפסוק על שלשה פשעי ישראל שנקט ג"כ רבים לרבותא אפילו רבים אינו מאריך להם אפו יותר ק"ו ליחיד, ומדקאמר לאיוב להשיב נפשו מיני שחת ש"מ שכל בעלי יסורין בעה"ז ב' או ג' פעמים עם גבר סופו לשמוח בעה"ב וכך המידה בין ביחיד צדיק בין ברבים צדיקים, וכן להפך ברשעים יחיד או רבים כולם במישור בעה"ז ב' או ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה. ועל כן הוצרך לכל הראיות, כי מתחילה אמר אתם רואים הרשעים מצליחים בשנים או ג' ימים לאו דווקא ימים אלא כמו פעמים כענין שלשת השריגים שלשה ימים הם כך כאן להפך עשה מן ימים רמז אל פעמים שמותר להם ג' פעמים וסופן לידחות באחרונה לפעמים נדחה גם בעה"ז ולפעמים מכלה כל שנותיו בטוב ונדחה מן העה"ב שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע וזה מרמז לעה"ב באחרית הימים ממש, ולפי שפסוק זה מדבר ביחיד כי לרע לשון יחיד, הוצרך להביא עוד ראיה על שלות רשעים רבים שיהיו נדחים מן העה"ב זה"ש ואומר והנה דמעת העשוקים היינו בגהנם כפירש"י ועשוקים לשון רבים, ואחר כך הביא עוד ב' פסוקים ליחיד ולציבור על שלפעמים הם נדחין גם מן העה"ז, זה"ש ואומר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו זה בעה"ז, ואחר כך הביא פסוק גם לרבים דרך רשעים כאפילה, וכסדר הזה ממש הביא פסוקים נם על יסורי הצדיקים זה"ש ואתם רואין הצדיקים מצטערין בעה"ז וסופן לשמוח באחרונה לעה"ב שנאמר להטיבך באחריתך וזה מדבר בכניסתן לארץ בעה"וז ולפי שלשון להטיבך כמדבר ליחיד על כן הוצרך להביא פסוק כי אני יודע כל המחשבות אשר אני חושב עליכם כמדבר לרבים וגם זה פשוטו מדבר בעה"ז, ואח"כ הביא בפסוקים ליחיד ולרבים לעה"ב שאף אם כל ימי העה"ז הקצרי' מכאובים מ"מ יזכו ליאור באור החיים הנצחיים זהו שמביא פסוק אור זרוע לצדיק וגומר וכ"ת ה"מ ליחיד ואומר ואורח צדיקים כאור נוגה ובזה נשלמו כל הראיות, והארכתי עוד בביאור מדרש זה בחיבורו עמודי שש עמודי השלום ע"ש, והכלל העולה ממנו שבא לתרץ לשון ראה ליחיד לפניכם לרבים, וגם ר' יהושע בן קרחה בא לתרץ זה ואמר משל למלך שזימן אורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם כו' ואם כן כשאמר לפניכם דיבר אל כל האורחים המסובין וכשאמר ראה אמר לאוהבו היחיד שביניהם שיטול חלק יפה לפי שיש מקום לטעות בשני חלקים אלו כי בכל דרך יש קוצים ומישור זה בתחילתו וזה בסופו כי מטעם זה לא נאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה ומדקאמר ברכה וקללה ש"מ שבכל דרך יש ברכה וקללה כאחד אך ההבדל שבין דרך צדיקים לדרך רשעים כי בדרך צדיקים תחילתו קוצים ודבר מועט וסופן מישור לאורך ימים לחיי עד ודרך רשעים תחילתן מישור בעה"ז וזמן קצר וסופן קוצים לנצח יאבדו ושמא יעלה על הדעת לטעות ולומר באיזה דרך שארצה אלך כי שניהם שוין ומה לי תחילתו קוצים או סופו על כן הוצרך לת"ק להראות לו שסופו קוצים מסוכן יותר כי רב הוא ולר' יהושע בן קרחה הוצרך להניח ידו על מנה היפה בסופו אע"פ שאין תחילתו מישור, והנני מביא שתי ראיות בריאות וטובות אחת לדברי ת"ק הסובר כיון שהגיע לפרשה דרכים ניצול מכולם, ואחז לדברי רבי יהושע בן קרחה ממזמור דתהלים,