שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת צו · מאמר קעה
נמוס קלוסין שכל המתגאה נדון באש כו'
דמסיק בילקוט פרשה זו אמר רבי לוי נמוס קלוסין שכל מי שנתגאה אינו נדון אלא באש שנאמר היא העולה על מוקדה כו' למד רבי לוי כל זה מן פשוטו של מקרא כי למאי נ"מ כתב שהעולה תהיה על מוקדה כל הלילה ואח"כ חזר ופרט ואש המזבח תוקד בו אלא שבא לרמוז שהעולה לכפרה על גסות הרוח העולה למעלה והיה ראוי להיות נדון באש ובחמלת ד' עליו הוא מקבל תמורתו הבהמה כליל לאשים, ועל ידי שנשרף באש הוא נעשה דשן וכתיב והרים את הדשן לומר לך שאחר שהאדם מבקש כפרה על רום לבבו אז הוא מכניע עצמו כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר כי נקוט האי כללא בידך שהעולה הבאה לכפר על גסות הרוח שהיה מן הראוי שהוא יהי' נדון באש ובאה הבהמה תמורתו ונעשית אפר כך הוא יעשה אפר כאמרו ואנכי עפר ואפר ואחר שמכניע עצמו מאז הוא ראוי להרמה כי כל המכניע עצמו הקב"ה מגביהו, לכך נאמר בדשן והרים את הדשן אבל לא כולו, כי מקצתו נתרם ומקצתו הוציא מחוץ למחנה לפי פשוטו הטעם לפי שבמזבח הי' אש של מעלה ואש של הדיוט והאפר הנעשה מן אש של מעלה הוא האפר אשר הונף ואשר הורם בקדושה שנאמר בו ושמו אצל המזבח אבל האפר הנעשה מאש של הדיוט יוציא אל מחוץ למחנה לכך נאמר סמכוני באשישות בשני מיני אישות וק"ל, ולפי דרכנו קצתו נתרם וקצתו מחוץ למחנה,. כי תלמיד חכם צריך להיות בו אחד משמיני שבשמינית: