שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת צו · מאמר קעד
כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם
ויתכן עוד לפרש היא העולה היא והוא ע"ד שמסיק ברבתי פר' זו אמר ר' אבא בר יודן כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה עוורת או שבור או חרוץ או יבלת והכשיר באדם לב נשבר אמר רבי אלכסנדר ההדיוט הזה אם משתמש בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כל תשמישיו בכלים שבורים שנאמר קרוב ה' לנשברי לב הרופא לשבורי לב, את דכא ושפל רוח, זבחי אלהים רוח נשבר לב נשבר ונדכה, וקשה הלא כל אותן שמנה עורת או שבור חרוץ או יבלת פסולין גם באדם, וע"ק למה הביא כל הפסוק עורת וחרוץ ויבלת אחר שכל דבריו אינן כי אם להכשיר שבור, ולמה הביא דרש זה בפסוק זאת תורת העולה, ויש ליישב שכל המומים שפוסלים באדם היינו דווקא בכהן המקריב שצריך להיות בלא מום אבל בבהמה פסל כל המומים בנקרבים וכנגדם הכשיר אותם באדם הנקרב וקאי גם על מה שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מכם ממש דהיינו לב נשבר שמקריב חלק מן לבו לשמים זהו קרבן לה' והקב"ה מקבלו אע"פ שהוא שבור החלק הנקרב, אבל מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם רוצה לומר לא תקריבו בעל מום, אלא קרבנכם לבד רוצה לומר מה שאתה רגיל להקריבהו נא לפחתך כי על כן הוא נקרא קרבנכם כי הוא דבר הניתן מיד הדיוט להדיוט, ואגב זה רצה רבי אבא בר יודן לומר מה הסדר במומי בהמה בנקרבים אינן כמו הסדר של מומי אדם במקריבים ובא להורות סדר מומי האדם בנקרבים שכל מה שפסל בבהמה הכשיר באדם כי לפום ריהטא קשה מהו שאמר כל מה שפסל בבהמה מאי כל ומה בא לרבות והלא לא חשיב אלא אחת דהיינו לב נשבר אלא שרצה לעשות רמז על כל סרסורי דחטאה של האדם דהיינו העין רואה הלב חומד וכלי המעש' גומרין כסדרן בפסוק וראית בשבי' אשת יפת תאר הרי העין רואה וחשקת א הרי הלב חומד ולקחת לך לאשה כלי המעשה וכאן אחז לו סדר אחד כדי לכלול במומי אלו גם חטא הלשון היותר מסוכן מכל החטאים שתקונו ע"י לב נשבר כמ"ש מאי תקנתיה אבל מספר לשון הרע אם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנאמר וסלף בה שבר ברוח וכשהוא נצול מן לשון הרע אז הוא נצול גם מן הצרעת, לכך התחיל בענין ואמר עורת שנחשב למום בבהמה אבל באדם כשהוא עוצם עיניו מראות ברע אין זה מום אצלו ורמז גם לסמוי עין של יצר הרע דאנשי כנה"ג שנחשב לקרבן כמו שלמדו מן פסוק זובח תודה זה הזובח יצרו כו', או שבור כנגדו באדם כשר לב נשבר, וסמך שבור לעורת לפי שלבא בעינא תליא, ואם העין עוש' עצמו כעוור להיות עוצם עיניו מראות ברע אז גם הלב לא יחמוד ויהיה לו לב נשבר, או חרוץ ששפתו נפגמה כנגדו כשר באדם כשפוגם שפתיו לפסלם שימעטו בדבור של הרע כמ"ש על כן יהיו דבריך מעטים וסמך זה לשבור כי לב נשבר מציל מן לשון הרע או יבלת מיני שחין שהם ממיני צרעת והם פסולין בבהמה וכשרים באדם להקרבה כמו שאמרו מסכת ברכות פרק א' כל מי שיש בידו ד' מראות נגעים אלו אינן אלא מזבח כפרה ועל כן סדרן בבהמה על זה האופן והתחיל בעין ואחר כך בלב כי העין מציל מן הרהור הלב ולב נשבר מציל מן חטא הלשון ותקון הלשון מציל מן הנגעים ובזה מיושב קצת הלשון מה שנאמר כל מום לא יהיה בו עורת כו', פרש"י לא יהיה בו כי הלשון משתמע לתרי אפי יהיה או לא יהיה מדלא קאמר לא יהיה בו אחר עורת ושבור אלא שרוצה לומר בבהמה לא יהיה אבל באדם הנקרב יהיה בו כי כולם כשרים באדם לכך נאמר כאן הוא העולה יש דרך אחר היא העולה הבהמה ולא האדם עצמו, וכמו שאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי, ויש דרך לדרוש הוא העולה האדם ולא הבהמה והיינו במום של שבירה שפסל בבהמה וכשר באדם כשיש לו רוח נשברה וסמך זה לפרשת העולה דווקא שבא לכפרה על הרהור הלב שנאמר והעולה על רוחכם והוא המתגאה ורוחו גסה עליו יביא עולה כליל לאישים כמו יסוד רוח ואש הם העולין למעלה על כן זה שהיתה רוחו גסה עליו הוא העלה למעלה בגובה אפו, על כן מביא לכפרה עולה כליל לאישים:
ע"ד