שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פקודי · מאמר קנה
במדרש למה עשה חשבון עמהם והקב"ה מאמינו
וברבתי מסיק וז"ל ולמה עשה חשבון עמהם הקב"ה מאמינו שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ולמה אמר להם בואו ונעסוק במשכן ונחשוב לפניכם אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר והביטו אחרי משה ומה היו אומרים ר' יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה זהו והביטו אחרי משה רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר כששמע משה כך אמר חייכם כשיגמר המשכן אתן לכם חשבון, נראה ששניהם מפרשים פסוק והביטו אחרי משה עד בואו האהלה וקשה וכי אחר שבא אל האהל לא היו מדברים ממנו אלא כך פירושו שהיו מספרים לשון הרע לאמר שהוא אוכל ושותה משל יהודים בלא מלאכת המשכן אלא היו סוברים שכל אשר יש לו הוא משלהם, עד בואם האהלה ר"ל עד שראו הנהגתו באהל מועד משכן העדות כי המשכן היה מעיד עליו כי בכל ביתי נאמן הוא מאחר שבנדבת המשכן ראו שנעשה נס על ידו כי המעט אשר הובא לשני בקרים יפרוץ לרוב ויי' עמו זה מופת כי נאמן הוא מאחר שנעשו ניסים על ידו ואילו היה מעכב לעצמו לא היה הקב"ה עושה נס למלאות מה שהוא לוקח לעצמו מן הנדבה, ובזה מבוארין דברי ר' חמא לפי שהיו אומרים חמי קדל ראו ערפו וצוארו איך הוא שמן ובעל בשר ומהיכן הוא לוקח כי אם משלנו וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן ר"ל שלטון זה היינו שנעשה נס בנדבה אשר ניתנה על ידו ובזה שלט על הטבע במעשה המשכן ונעשה נס על ידו אין אתה מבקש שיהא עשיר ר"ל כשם שעשה לו הקב"ה נס ושלח את הברכה בכל נדבת המשכן על ידו כך מסתמא שלח ה' את הברכה גם באסמיו ומאוצר של מעלה הוא עשיר ודייק ר' חמא זה שחבירו משיבו מן פסוק עד באו האהלה ולא עד בכלל כי הנקיון שלו שבמעשה האהל סתם פה דוברי על צדיק עתק וחבירו משיבו היינו לשבח לסתור דיבת המדברים וגם לפי פשוטו יתכן לפרש עד באו האהלה ר"ל כל הימים הביטו אחרי משה לחשדו בדברי ממון עד באו למעשה אהל מועד שנתן חשבון על כל מה שבא לידו ואז ראו כי נאמן הוא וכי חשדוהו אשר לא כדת גם מכאן דייק ר' חמא חשדוהו בעסק ממון ואמרו חמי קדל כו' שאילו חשדוהו באיזו חשד אחר א"כ מה ענין עד בואו האהלה לכאן כי אין לפרשו כפשוטו ממס דא"כ וכי אחרי שבא משה אל אהל שלו לא דברו ממנו, אלא ודאי עד בואו האהלה רמז לאהל מועד של משכן ואיך פסקו מלדבר כשראו ענין המשכן בשלמא אם חשדוהו עסקו ממון ואמרו חמי קדל אוכל הוא משל יהודים אתי שפיר שכל הימים ספרו ממנו עד בואו אל מעשה דאהל מועד שהיה מנקה את עצמו ונתן חשבון או הגם שנעשה על ידו העיד על כשרותו כו מטעם זה קראו כאן משכן העדות עדות למשה לסתום פי דוברי שקר, ויכול להיות שגם רבי יוחנן דורש לשבח בזה האופן וגם הוא סובר והביטו אחרי משה לגנאי ומה שמסיק ומה היו אומרים אשרי יולדתו כו' היינו פירוש על סוף הפסוק עד בואו האהלה וראייתו מן פסוק לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו וגו' הזכיר בפסוק שני דברים לשבח בכל ביתי נאמן הוא שבבנין המשכן נמצא נאמן בכל מעשיו, כנגד זה אמר רבי יוחנן כל ימיו מושלם הוא להקב"ה מושלם היינו איש שלם ונאמן, ועוד שנית נאמר פה אל פה אדבר בו, על זה אמר ר' יוחנן כל ימיו הקב"ה מדבר עמו ושניהם רמוזים במה שנאמר עד בואו האהלה אם שהוא מושלם ונאמן בכל ביתו והחשבון יוכיח כדאמרן, ואם מה שהקב"ה מדבר עמו לפי שלא דבר הקב"ה עמו כי אם מאהל מועד שנאמר וידבר ד' אליו מאוהל מועד וכל זה מופת על כשרותו של משה לסתום בי פי כת המדברים, ואם נפשך לומר שר' יוחנן ור' חמא פליגי נראה שמחלוקתם בפסוק והביטו אחרי משה כו' ר' חמא מפרש והביטו אחרי משה לגנאי ועד בואו האהלה לשבח כדאמרן, ור' יוחנן דורש להפך שתחלת הפסוק לשבח שאמרו אשרי יולדתו כו' וסוף הפסוק רוצה לומר עד בואו האהלה רוצה לומר כשבא לעסק של אהל שם חשדוהו כולם אפילו אותן שהיו משבחין אותו תחלה מ"מ כשבאו לאוהל מועד חשדוהו כולם עד שהוצרך ליתן להם חשבון וזה מסכים למה שמסיק בירושלמי דשקלים מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים, שצריך אדם לצאת ידי הבריות מן התורה והייתם נקיים מה' ומישראל מן הנביאים אל אלהים הוא יודע כו' מן הכתובים ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם גמליא בן זוגא שאל את ר' יוסף בר ביבון איזו חמור שבכולם והייתם נקיים מה' ומישראל פירוש לפי שמדבר בחשד ממון שנחשדו בני גד וראובן עליו שממונם חביב עליהם מטפם, וכי בעבור הממון מאסו בארץ חמדה וחשד זה גדול מכולם וביותר צריך לזרוז על הנקיון במקום חסרון כיס על כן לא הוזכר לשון נקיון בכולם כי אם בזו, כי לשון נקיון שייך בעסק ממון כמו שכתוב נקי כפים ובר לבב ונקי כפים היינו מן הגזל כי בו צריך האדם להיות נקי כצמר כי על זה הביא פסוק ואץ להעשיר לא ינקה, לכך נאמר בכל ביתי נאמן הוא מהו בכל ביתי, אלא לפי שהמשכן נחלק לשלשה חלקים ובכולם נחשד, מקום א' לפני ולפנים מקום ארון והלוחות בו חשדוהו קרח ועדתו איך שבדה מקצת מצות מלבו, על זה נא' פסוק ומצא חן ושכל טוב וגומר המדבר בלמוד התורה ע"ש, ואחריו אוהל מועד מקום השלחן המרמז לעושר חשדוהו לאמור אוכל משל יהודים וכנגדו נאמר והייתם נקיים וגומר, בית חצוני חצר אוהל המזבח שם שמקריבין עליו אהרן ובניו ומשם חשדוהו קרח ועדתו שלא כדין מסרו לאהרן דוגמת חשד של בני גד וראובן בענין המזבח אשר בנו עד שאמרו אל אלהים ד' הוא יודע על כן אמר בכל ביתי נאמן הוא בכל ג' חלקי בית הללו, ועל כן קראו משכן העדות וכפל הלשון לפי שמשכן של מטה כנגד משכן של מעל' וג' חלקים בית אלו אמרו המפרשים שהם קנגד ג' עולמות