שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פקודי
מאמר קנב
טעם על פקודי מלא בוי"ו
אלה פקודי המשכן משכן העדות פירש בעל הטורים פקודי מלא בוי"ו שפקד לכל ו' מאות אלף שלא יחשדוהו שלקח מן הכסף, וקשה על דבריו הלא לא חשדוהו על ת"ר אלא חשדוהו על האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שהיו מן ג' אלפים תק"ן ואותן שכח משה עד שנזכר שעשה מהן ווין לעמודים כדאיתא במדרש ויותר היה נכון לפרש לפי דבריו שלכך נאמר מלא לרמוז שלא נתן מתחילה חשבון כי אם מן ו' מאות אלף ושכח אלף תשע"ה עד לבסוף שנזכר ואמר ואת האלף וגומר, ולי נראה שלכך נאמר פקודי מלא בוי"ו לרמוז שחשבונו היה צודק על ידי הווי"ן שעשה לעמודים, וטעם ווי"ן דווקא לפי שכל עצמות ישראל אינו כי אם ת"ר אלף כי זה מספר אוכלסא שלימה הכוללת כל הדעות שמברכין עליהם ברוך חכם הרזים וכל הנוסף על מספר זה אינו שייך אל גוף המספר על כן עשה מן שקלי ת"ר אלף האדנים והעמודים כי האדנים הם יסוד הבנין והעמודים גם כן שם ליסוד הבנין אשר עליו כל בית ישראל נכון אך מה שנוסף על ת"ר עשה מהן ווי"ן כי כל וי"ו הוא לשון תוספת ואלה מוסיף על הראשונים להורות שאלו חצאי שקלים באו מן התוספות על ת"ר אלף ומן ת"ר אלף שהם יסוד המספר נעשו האדנים אשר עליהם כל בית ישראל נכון וכן העמודים, ומה שכפל לשון משכן לפי שמשכן של מטה מכוון כנגד משכן של מעלה שהרי נאמר וראה ועשה בתבניתם ש"מ שכל ציור המשכן הראה לו הקב"ה והיינו שהראה לו משכן שלמעלה וזה דעת האומרים שכל צורת המשכן היה על צורת ג' עולמות כי במעשה בראשית התנה הקב"ה עם כולם על מנת שיקבלו ישראל התורה ואף על פי שקבלוה מ"מ ע"י העגל חזרו ונתקלקלו והיתה הכפרה על מעשה העגל בנין המשכן כדעת המדרש האומר חטאו באלה היינו באלה אלהיך ונתרצו באלה פקודי המשכן נמצא שהמשכן החזיר כל מעשה ג' עולמות על מקומם ע"כ היה עשוי בתבניתם כי גם משכן של מעלה עשוי כתבניתם ומטעם זה נעשה המשכן ע"י בצלאל בחכמה ובתבונה ובדעת כי בשלשתן נברא העולם שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ומטעם זה ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ כו' וכמו שהעולם נברא יש מאין כך המשכן נאמר בו והם הביאו עוד נדבה בבוקר ר"ל אע"פ שלא היתה מספקת הנדבה מאחר שלא הביאו רק לשני בקרים כדאיתא במדרש מ"מ על צד הנס המלאכה היתה דים כדרך שאמר הקב"ה לעולמו די, ובילקוט פרשת שמיני מסיק ויהי ביום השמיני מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנברא בו העולם שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר וכמארז"ל ראשון למעשה בראשית כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת שמיני לכך נאמר ויהי בחודש הראשון באחד לחודש הוקם המשכן הוקם מאליו משמע, וראיה לדברנו שאף על פי שהנדבה אשר הובאה רק לשני בקרים לא היתה מספקת בדרך הטבע כי אם בדרך נס שלח ה' את הברכה בכל הנדבה, ממה שמסיק ברבתי וז"ל
מאמר קנג
מדרש הרבתי על פסוק איש אמונות רב ברכות
כך פתח ר' תנחומא בר אבא איש אמונות רב ברכות אתה מוצא שכל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא הוי איש אמונות רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה ומה היה סופו ותפתח הארץ את פיה וגו', נראה לפרש שטעמו של דבר הוא שלעולם אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי כי אם בדבר הסמוי מן העין שנאמר ישלח ה' את הברכה באסמיך וטעמו של דבר שהקב"ה עושה דווקא ניסים נסתרים ולא גלוים ליתן ד' במקום ב' כי זה היה נראה שינוי גדול בטבעיים לפיכך אם מפקידין דבר ביד איזו אדם שאינו נאמן מסתמא אין נותנין לו הפקדון כי אם במנין ובמשקל ואז יהיה הכל דבר מדור ומנוי שאין הב"ה עושה בו נס נגלה ליתן בכיס ארבע במקום שנתן בו ב' אבל אם נותנין פקדון ביד איזו נאמן מסתמא אין נותנין לו במנין ובמדה כי אינו חשוד שיקח לעצמו כלום על כן הברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין כך כל נדבת המשכן שנתן כל איש מה שנדבו לבו חוץ מן מחצית השקלים היו כולם דבר הסמוי מן העין כי לא נודע מספרם ומשקלם אחר שמשה היה מוחזק אצלם לנאמן על כן שלח ה' את הברכה באותה נדבה שלא הובאה כי אם לשני בקרים כדמסיק ברבתי פרשה זו שהמלאכה היתה דים לא די כפי האמת אלא דים די שלהם דהיינו מצד שנתוסף בדרך נס, לפיכך לא עשה משה חשבון כי אם מן חצאי שקלים שהיה מספרם ידוע לכל אבל לא מן שאר דברים שבאו בנדבה כי הכל ידעו שכפי הטבע לא היה מספיק מה שלא הובא רק לשני בקרים וטעם לשני בקרים להורות שהיו זריזים במצוה ומשכימים לה כאברהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר ועוד שנתנו בפנים מאירות כמו המן שניתן בבוקר בפנים מאירות, ועל כן אמר בהפכו ואץ להעשיר לא ינקה ר"ל אינו נקי מאלהים ואדם כי הנאמן דווקא נקי יהיה לביתו אבל הבלתי נאמן אינו יכול לנקות כי תמיד נשאר חשוד ומביא ענינו של קרח שחשדו למשה כי ריגלא בחבריה ידע כו' מאחר שידע בעצמו שהוא אינו נאמן כך חשד גם את משה ואהרן וע"כ בקש כהונה גדולה כדי שיהיה הכל נתון למקדש על ידו כמו שהיה הכל ניתן ע"י משה ואהרן והביאו לידי זה גודל חשקו והיותו כל כך להוט אחר הממון ועיניו לא תשבענה כשאול אשר לא ישבע על כן נידון בבליעות שאול מדה כנגד מדה, ואחר כך מסיק ברבתי שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי' ומישראל ומשה היה גזבר בעצמו על מלאכת המשכן, לכמה ימים הביאו אמר רבי יוחנן לשני בקרים כו' נראה שרבי יוחנן בא לתרץ קושיא זו למה היה משה גזבר לעצמו ולא היה מתירא מן החשד אלא לפי שראה שמה שהביאו לשני בקרים היה די והותר על כן מסתמא לא יחשדוהו כי עין בעין יראו שעל ידו שלח ה' את הברכה וזה המעט יפרוץ לרוב:
מאמר קנד
בירושלמי שאם העשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר כו'
ותדע שנוסח זה אין התורם נכנס נמצא גם כן בירושלמי דשקלים אך יש הבדל בין הנסחאות כי בירושלמי גרס שאם העשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר ואם יענו יאמרו מעון הלשכה העני שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וברבתי לא הזכיר שאם יעני כו' גם לא הביא פסוק ומצא חן ושכל טוב, ונראה שהא בהא תליא כי פסוק והייתם נקיים מה' מישראל נקט ה' שם של רחמים וזה מדבר בזמן שרואין בו שהוא עשיר והוא שרחמי ה' עליו צריך הוא לנקות עצמו שלא יאמרו העשיר מתרומת הלשכה כשם שהוא נקי מיי' הרחמן המרחם עליו ומשפיע לו עושר כך יהיה נקי גם מישראל, אבל פסוק ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם הזכיר לשון אלהים מדת הדין לפי שמדבר בזמן שהוא עני ומדת הדין מתוחה כנגדו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים נוטל מזה ונותן לזה ואז צריך לנקות עצמו שלא יאמרו מעון הלשכה העני וצריך להיות נקי כשם שהוא נקי מאלהים יושב על כסא דין היודע שלא בעון זה העני אלא לפי שיאה עניותא ליהודאי או לפי שגלגל הוא שחוזר בעולם, כך צריך לנקות עצמו מאדם, לפיכך הירושלמי שנקט שניהם שמא יעני כו' ושמא יעשיר כו' על כן הביא שני פסוקים והייתם נקיים מה' ומישראל כנגד שמא יעשיר ופסוק ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כנגד שמא יעני, אבל ברבתי שלא גרס כי אם שמא יעשיר כו' על כן אינו מביא כי אם פסוק והייתם נקיים מה' ומישראל ואף על פי ששני פסוקים אלו אינן מדברים מן תרומת הלשכה מ"מ מדנקט כאן יי' שם של רחמים וכאן אלהים מדת הדין אם כן מסתמא פסוק אחד מדבר בעשיר ואחד בעני שכל אחד משניהם אם הוא מרגיש בבריות שיש להם מקום לחשוד אותו או בעושרו שהיה עושה עושר ולא במשפט, או העני בעניו יש לבריות איזי מקום לחשדו שאיזו עון פרטי גרם לו העוני שניהם צריכין להוציא את עצמן מן החשד בין העשיר בין העני ועל כן הביא שני פסוקים אלו על שמא יעשיר ושמא יעני של תורמי הלשכה, ומה שהזכיר בירושלמי שניהם וברבתי לא הזכיר כי אם שמא יעשיר לחוד טעמו של דבר כי הירושלמי אינו מדבר במשה רבינו אלא מדבר מכל מי שנכנס לתרום ולפעמים יעשיר ולפעמים יעני על כן הזכיר שניהם, אבל הרבתי מדבר במשה שהעשיר ורצה להקשות על משה למה היה גזבר לעצמו על כן לא הוצרך להקדים לקושיא זו כי אם מה ששנו רבותינו כו' שמא יעשיר כו' לפי שזה לבד מחייב הקושיא על משה כי יש לו לתורם לחוש שמא יעשיר כו' ומשה היה עשיר מפסילתן של לוחות ואיך לא היה חושש שמא יאמרו מתרומת הלשכה העשיר ואם כן למה היה גזבר לעצמו עד שמתרץ רב יוחנן ואמר לשני בקרים הביאו והותר, על זה סמך שלא יחשדוהו כי עיניהם הרואות ששלח יי' את הברכה במעשה ידיו:
מאמר קנה
במדרש למה עשה חשבון עמהם והקב"ה מאמינו
וברבתי מסיק וז"ל ולמה עשה חשבון עמהם הקב"ה מאמינו שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ולמה אמר להם בואו ונעסוק במשכן ונחשוב לפניכם אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר והביטו אחרי משה ומה היו אומרים ר' יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה זהו והביטו אחרי משה רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר כששמע משה כך אמר חייכם כשיגמר המשכן אתן לכם חשבון, נראה ששניהם מפרשים פסוק והביטו אחרי משה עד בואו האהלה וקשה וכי אחר שבא אל האהל לא היו מדברים ממנו אלא כך פירושו שהיו מספרים לשון הרע לאמר שהוא אוכל ושותה משל יהודים בלא מלאכת המשכן אלא היו סוברים שכל אשר יש לו הוא משלהם, עד בואם האהלה ר"ל עד שראו הנהגתו באהל מועד משכן העדות כי המשכן היה מעיד עליו כי בכל ביתי נאמן הוא מאחר שבנדבת המשכן ראו שנעשה נס על ידו כי המעט אשר הובא לשני בקרים יפרוץ לרוב ויי' עמו זה מופת כי נאמן הוא מאחר שנעשו ניסים על ידו ואילו היה מעכב לעצמו לא היה הקב"ה עושה נס למלאות מה שהוא לוקח לעצמו מן הנדבה, ובזה מבוארין דברי ר' חמא לפי שהיו אומרים חמי קדל ראו ערפו וצוארו איך הוא שמן ובעל בשר ומהיכן הוא לוקח כי אם משלנו וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן ר"ל שלטון זה היינו שנעשה נס בנדבה אשר ניתנה על ידו ובזה שלט על הטבע במעשה המשכן ונעשה נס על ידו אין אתה מבקש שיהא עשיר ר"ל כשם שעשה לו הקב"ה נס ושלח את הברכה בכל נדבת המשכן על ידו כך מסתמא שלח ה' את הברכה גם באסמיו ומאוצר של מעלה הוא עשיר ודייק ר' חמא זה שחבירו משיבו מן פסוק עד באו האהלה ולא עד בכלל כי הנקיון שלו שבמעשה האהל סתם פה דוברי על צדיק עתק וחבירו משיבו היינו לשבח לסתור דיבת המדברים וגם לפי פשוטו יתכן לפרש עד באו האהלה ר"ל כל הימים הביטו אחרי משה לחשדו בדברי ממון עד באו למעשה אהל מועד שנתן חשבון על כל מה שבא לידו ואז ראו כי נאמן הוא וכי חשדוהו אשר לא כדת גם מכאן דייק ר' חמא חשדוהו בעסק ממון ואמרו חמי קדל כו' שאילו חשדוהו באיזו חשד אחר א"כ מה ענין עד בואו האהלה לכאן כי אין לפרשו כפשוטו ממס דא"כ וכי אחרי שבא משה אל אהל שלו לא דברו ממנו, אלא ודאי עד בואו האהלה רמז לאהל מועד של משכן ואיך פסקו מלדבר כשראו ענין המשכן בשלמא אם חשדוהו עסקו ממון ואמרו חמי קדל אוכל הוא משל יהודים אתי שפיר שכל הימים ספרו ממנו עד בואו אל מעשה דאהל מועד שהיה מנקה את עצמו ונתן חשבון או הגם שנעשה על ידו העיד על כשרותו כו מטעם זה קראו כאן משכן העדות עדות למשה לסתום פי דוברי שקר, ויכול להיות שגם רבי יוחנן דורש לשבח בזה האופן וגם הוא סובר והביטו אחרי משה לגנאי ומה שמסיק ומה היו אומרים אשרי יולדתו כו' היינו פירוש על סוף הפסוק עד בואו האהלה וראייתו מן פסוק לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו וגו' הזכיר בפסוק שני דברים לשבח בכל ביתי נאמן הוא שבבנין המשכן נמצא נאמן בכל מעשיו, כנגד זה אמר רבי יוחנן כל ימיו מושלם הוא להקב"ה מושלם היינו איש שלם ונאמן, ועוד שנית נאמר פה אל פה אדבר בו, על זה אמר ר' יוחנן כל ימיו הקב"ה מדבר עמו ושניהם רמוזים במה שנאמר עד בואו האהלה אם שהוא מושלם ונאמן בכל ביתו והחשבון יוכיח כדאמרן, ואם מה שהקב"ה מדבר עמו לפי שלא דבר הקב"ה עמו כי אם מאהל מועד שנאמר וידבר ד' אליו מאוהל מועד וכל זה מופת על כשרותו של משה לסתום בי פי כת המדברים, ואם נפשך לומר שר' יוחנן ור' חמא פליגי נראה שמחלוקתם בפסוק והביטו אחרי משה כו' ר' חמא מפרש והביטו אחרי משה לגנאי ועד בואו האהלה לשבח כדאמרן, ור' יוחנן דורש להפך שתחלת הפסוק לשבח שאמרו אשרי יולדתו כו' וסוף הפסוק רוצה לומר עד בואו האהלה רוצה לומר כשבא לעסק של אהל שם חשדוהו כולם אפילו אותן שהיו משבחין אותו תחלה מ"מ כשבאו לאוהל מועד חשדוהו כולם עד שהוצרך ליתן להם חשבון וזה מסכים למה שמסיק בירושלמי דשקלים מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים, שצריך אדם לצאת ידי הבריות מן התורה והייתם נקיים מה' ומישראל מן הנביאים אל אלהים הוא יודע כו' מן הכתובים ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם גמליא בן זוגא שאל את ר' יוסף בר ביבון איזו חמור שבכולם והייתם נקיים מה' ומישראל פירוש לפי שמדבר בחשד ממון שנחשדו בני גד וראובן עליו שממונם חביב עליהם מטפם, וכי בעבור הממון מאסו בארץ חמדה וחשד זה גדול מכולם וביותר צריך לזרוז על הנקיון במקום חסרון כיס על כן לא הוזכר לשון נקיון בכולם כי אם בזו, כי לשון נקיון שייך בעסק ממון כמו שכתוב נקי כפים ובר לבב ונקי כפים היינו מן הגזל כי בו צריך האדם להיות נקי כצמר כי על זה הביא פסוק ואץ להעשיר לא ינקה, לכך נאמר בכל ביתי נאמן הוא מהו בכל ביתי, אלא לפי שהמשכן נחלק לשלשה חלקים ובכולם נחשד, מקום א' לפני ולפנים מקום ארון והלוחות בו חשדוהו קרח ועדתו איך שבדה מקצת מצות מלבו, על זה נא' פסוק ומצא חן ושכל טוב וגומר המדבר בלמוד התורה ע"ש, ואחריו אוהל מועד מקום השלחן המרמז לעושר חשדוהו לאמור אוכל משל יהודים וכנגדו נאמר והייתם נקיים וגומר, בית חצוני חצר אוהל המזבח שם שמקריבין עליו אהרן ובניו ומשם חשדוהו קרח ועדתו שלא כדין מסרו לאהרן דוגמת חשד של בני גד וראובן בענין המזבח אשר בנו עד שאמרו אל אלהים ד' הוא יודע על כן אמר בכל ביתי נאמן הוא בכל ג' חלקי בית הללו, ועל כן קראו משכן העדות וכפל הלשון לפי שמשכן של מטה כנגד משכן של מעל' וג' חלקים בית אלו אמרו המפרשים שהם קנגד ג' עולמות
מאמר קנו
וכל החכמה של בצלאל של שדי למה דווקא שדי
על כן מסיק ברבתי וכל החכמה של בצלאל היתה משל שדי עיין פרשת ויקהל, וקשה למה נקט דוקא שם של שדי ונראה לפרש שלפי שנקרא שדי על שם שאמר לעולמו די כשהיו השמים נמתחין והולכין כך כאן נאמר והמלאכה היתה דים ומלאכה זו מכוונת כנגד מעשה שמים וארץ ונקרא בצלאל על שם זה שנאמר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כי הוא נאמר אחר פסוק ויהי נועם ד' אלהינו וגו' יושב בסתר וגו' ומשה אמר פסוקים אלו כשברכם אחר גמר מלאכת המשכן, ועל כן אמר שבעל מלאכה זו והיינו בצלאל בצל שדי יתלונן ולפי שנקט כאן שדי על כן מסיק במדרש וכל הבינה הזאת היתה לבצלאל משל שדי וכו' וענין בצלאל נראה לפרש שלפי שפירש רש"י שאף מה שלא נצטוה מפי משה עשה, כי הסכימה דעתו למה שאמר הקב"ה למשה ר"ל כאלו היה בצל אל בלא אמצעי כמשה שנאמר בו פה אל פה אדבר בו רוצה לומר בלא אמצעי כך בצלאל דומה כאלו שמע מפי הגבורה במה שעשה תחנה משכן ואח"כ כלים כי כן עשה ד' בבריאת שמים וארץ שעשה תחלה משכן דהיינו שמים ואח"כ כל צבאם דהיינו כלים שהוציא כ"א ביומו:
מאמר קנז
משה אמר לבצלאל לעשות תחלה ארון כו'
ובברכות פ' הרואה וכן ברש"י פרשה זו מסיק שמשה אמר לבצלאל לעשות תחלה ארון ואח"כ משכן ובצלאל אמר מנהגו של עולם כו' וקשה במה היו מחולקין ונראה שחילוק זה הוא ע"ד שמסיק ברבתי פרשת ויקהל ויעש בצלאל את הארון הדא הוא דכתיב פתח דבריך יאיר מבין פתיים כו' ר' יהודה אומר האור נברא תחלה ואחר כך העולם, רבי נחמיה אומר העולם נב א תחלה משל למלך שבנה פלטרין כו' ואחר כך מסיק החילוק שבין משה לבצלאל ע"ש, ונראה שפליגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבי נחמיה, כי דעת משה היה נוטה לומר כרבי יהודה שבבריאת עולם האור נברא תחלה וכל מעשה המשכן כנגד בריאת העולם על כן כן נכון לעשות הארון תחלה, כי בו נר מצוה ותורה אור, ודעת בצלאל כר' נחמיה שסובר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטרין ועטרו בנרות לכך אמר בצלאל משה מנהגו של עילם כו' רוצה לומר מאחר כל ציור המשכן כנגד בנין העולם על כן מסתמא חפץ הקב"ה שעולם כמנהגו נוהג וא"כ א כאן נעשה כמנהגו של עולם, אע"פ שגם ר' יהודה מביא משל מן מנהגו של עולם, מ"מ בלא מנהגו של עולם משל זה צודק על הקב"ה ע"ד ואהיה אצלו אמון אומן אמרה תורה בי נסתכל הקב"ה וברא עולמו כו' א"כ גם הקב"ה עשה כן ממש, ד"א משה היה סבור מתחלה שאין ציור המשכן כנגד בריאת עולם על כן חשב שלחשובות התורה יעשה ארון תחל' ובצלאל אמר שרצה ד' שיהיה הכל בציור העולם שנעשה על פי מנהגו של עולם ושניהם סוברים כרבי נחמיה על כן אמר משה בצל אל היית אשר גלה לך סוד זה, אך לדברי מדרש זה הרבתי הכל הפוך שמסיק אדרבה משה רצה שיעשה תחלה משכן ואחר כך ארון אמר לו בצלאל אין כבודו של תורה בכך אלא אני עושה הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה ונקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון ולדבריו ודאי פליגי בפלוגתא דרבי יהוד' ורב נחמיה, משה סבור כרבי נחמיה שהעולם נברא תחלה על כן רצה משה לעשות תחלה משכן ואחר כך ארון ובצלאל סבר כרבי יהודה שהאיר נברא תחלה על כן פתח באור תורה כמו שנאמר פתח דבריך יאיר ולפי שהיה הכל על ציור העולם על כן נקרא יום הקמת המשכן ראשון למעשה בראשית והוא שנאמר ויהי באחד לחורש הראשון הוקם המשכן ואתאן למ"ד בניסן נברא העולם על כן אמר בעל מדרש זה ראשון למעשה בראשית ואפילו למאן דאמר בתשרי נברא העולם מ"מ אחר שיום הקמת המשכן גרם קיום לכל בריאות שמים וארץ על כן דומה כאילו בו ביום נבראו ועל כן אנו קורין פרשת החודש קודם ר"ח ניסן כי פרשת החודש הזה לכם יש בה ג"כ מופת על חדוש העולם כמבואר למעלה פרשת בראשית על דברי ר' יצחק שאמר לא היה צריך להתחיל את התירה אלא מהחודש הזה לכם כו', כי חדוש הירח מופת על חדוש העולם על כן ראוי לקרא פרשה זו בר"ח ניסן שבו הוקם המשכן על ציור חדוש העולם ובו נעשו נסים לאבותינו המאמתים גם כן חדוש העולם
מאמר קנח
במדרש הא סימן כו'
ובילקוט פרשת בא מסיק החודש הזה לכם זה"ש תוחלת ממושכה מחלת לב ר' חייא בר אבא אמר אלו ישראל עד שלא נגאלו וכיון שבא משה שישראל ואמר להם לישראל כך אמר הקב"ה פקד פקדתי אמרו לו משה עדיין פקידה מה כחי כי איחל ומה קיצי כי אאריך נפשי אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש כיון שאמר החודש הזה אתה נגאלים אמרין הוא סימן טב ועץ חיים תאוה באה עכ"ל, נראה שדעת בעל מדרש זה לפרש הכפל של פקד פקדתי עם פסוק החודש כזה לכם, והתירוץ הוא שיש לחודש זה ב' מיני ראשית אחד מצד הניסים שנעשו בו עבור גאולת הגופות מן השעבוד ושני מצד הקמת המשכן שהוא גאולת הנפשות מן העונות לכך נאמר ב' פעמים לשון ראשית א' ראש חדשים ב' ראשון הוא לכם והיינו ב' פקידות כי בחודש זה ע"י הקמת המשכן יקום עדות ביעקב שנמחל להם עון העגל, וכן בפסוק מה כחי כי איחל אם בשרי נחוש מדבר בשתיהם כי בשרי אמר על השעבוד המכחיש הבשר, ומה כחי כי איחל אמר על חולשת הנשמה שהיה להם מן העון כי גם במצרים היו רעים וחטאים על כן אמרו הא סימן טב כי חודש ניסן מסוגל לכל זה כי הוא חודש ממוצע לא חמה ולא צנה ומוכן לגאולת הגופות וכן גאולת הנפשות הלוי במיצוע כי בכל הדרכים צריך האדם להשליך הקצות ולילך בדרך ממוצע, ואולי כבר היה מסורת בידם מן יעקב שבחודש זה יוקם המשכן שהיה יעקב מצוה להם להכין כל צרכי המשכן כדאיתא במדרש הרבתי וממילא גילה להם גם זמן הקמתו על כן אמרו הא סימן טב כי המקדש הוא אמצע העולם לא אמצע במקום ממש כי יש מכחישין זה אלא שהוא מרכז של כל הקצות כי ממנו שותין כל הקצות שבכל העולם ובו נולד יצחק אמצע שבאבות, כדמסיק ברבתי פר' זו שהיו מליזים אחרי משה שלא שרתה שכינה במשכן והקב"ה נתכוין להעמיד המשכן בחודש שנולד בו יצחק אבינו, ונראה שהטעם הוא לפי שעל ידי מעשה העקידה הבטיחוהו להשרות שכינתו על זרעו שנאמר ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה וגומר והיינו במקום שמקריבין בו קרבנות לפניו ית' שנאמר בהר ה' יראה, וכמ"ש על יום שמיני זה כי היום ה' נראה אליכם על כן אמרו הא סימן טב כי בחודש זה ודאי יעורר זכותו של יצחק שנקרא בשם יצחק על שם השמחה שנאמר ויצחק תרגומו וחדי וכן דרשו רז"ל וביום שמחת לבו זה חינוך בית המקדש על כן עיכב הקב"ה שמחת חינוך המשכן עד חודש ניסן שבו נולד יצחק שגרם שמחה זו וכן משמע מן הילקוט דמלכים סי' קפ"ד וז"ל והקב"ה חשב לעכב שמחת המשכן עד חודש שנולד בו יצחק שנאמר לושי ועשי עגות כו' מדנקט לשון שמחה ש"מ שמטעם זה עיכב הקב"ה חינוך המשכן כדי לערב שמחה בשמחה ומטעם זה עיכב גם הגאולה עד חדש ניסן כי ידוע שיצחק יכנס לעתיד בעובי הקורה עבור ישראל יותר מן סבא ודרדקי כו' על כן היתה הגאולה בחידש שנולד בו יצחק כאמור, ולכך נאמר בפרשת החודש ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה רמז לזכותו של יצחק שנאמר בו אלהים יראה לו השה לעולה בני, והיינו שה לבית אבות לעורר זכות אבות והיינו יצחק, שה לבית לעורר בחודש זה זכות הקמת המשכן דהיינו בית אלהים אשר בו מקריבין שה לעולה ונקט דווקא שה שבו נמשלו ישראל שנאמר שה פזורה ישראל והטעם שנמשלו דווקא לשה כי השה כולל שלשתן כי מעשה העקידה שנאמר בו אלהים יראה לו השה לעולה בני שייך לייחס אל אברהם ואל יצחק כי כשם שיצחק היה לו להיות הנקרב כך אברהם היה ראוי להיות המקריב, וכן אצל יעקב כתיב והכשבים הפריד יעקב, על כן נקט שה לבית אבות וכלל בו כל השלשה אבות ומכל מקום יצחק העיקר כי הוא עצמו היה לו להיות השה הנקרב על כן קרבן פסח מן השה לעורר זכות יצחק שנולד בחודש זה ושה לבית לעורר זכות הקמת המשכן כי כבר צוה להם יעקב על אודות המשכן שהרי לכך נטע ארזים, ויש לומר שה לבית אבות זכות אברהם יצחק ויעקב שה לבית זכות האמהות ונשים צדקניות שנקראו בית כמאמר רבותינו ז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים כו' ונקראות בית כי המשכן נקרא על שמם כי האנשים טעו בעגל ולא הנשים על כן היתה נדבת הנשים מקובלת ביותר כמו שאמר הצובאות פתח אכל מועד רצה לומר שפתח אהל מועד נקרא על שם נדבתם שאין בו נדנוד חטא וכן חודש ניסן סימן טב לישראל שבו גם עתידין שיגאלו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ויתכן לפרש בדרך זה גם כן הכפל החודש הזה לכם ראש חדשים רצה לומר עכשיו יהיה לכם ראש לחדשים, ולמה לפי שראשון הוא לכם רצה לומר כבר סימן מסור לכם בימי האבות שחודש זה לו משפט הבכורה להיות ראש לחדשי השנה לפי שבו נולד יצחק ועוד שאמר הקדוש ברוך הוא כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה ופירש רש"י שהתחלת ארבע מאות שנה משנולד יצחק ואם כן מאחר שתחילתן של ת' שנה היה בחודש ניסן כי בו נולד יצחק אם כן סופן גם כן בחודש ניסן על כן כשאמר משה בחודש הזה אתם נגאלין אמרו ישראל סימן טב כי מאחר שהתחלת הגירות היה בחודש זה אם כן גם סוף הגירות והשעבוד בחודש זה, ועוד יש סימן טב מן חודש שנולד בו יצחק כי בו נפקדה שרה שנאמר וה' פקד את שרה ופקידה זו היתה בחודש ניסן כי זה דעת המדרש האומר שהמתין הקב"ה עם הקמת המשכן עד חודש ניסן שבו נולד יצחק על כן גם כאן אמר כפל פקד פקדתי רצה לומר פקד של שרה מופת על פקדתי, ועל פקודי המשכן הכל בחודש זה והא ודאי סימן טב לישראל לשעה ולדורות בהקמת סכת דוד דהיינו מקדש ד' שיקימו ה' במהרה אמן:
תם ונשלם