שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת נשא · מאמר רלב
מדרש הרבתי על פסוק הבן יקיר לי אפרים
ומסיק ברבתי פרשת ויקרא בפסוק הבן יקיר לי אפרים, וז"ל, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר מן העולם אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יקרא על שמך בן תחו, בן צוף אפרתי היינו שמואל ודוד בן אפרתי כו' והיינו שבט מלכות כדוד, ומחוקק כשמואל ראש הישיבה, ונראה לי שבעל מדרש זה למד לומר כן ממה שנ' שני פעמים בן פורת ביוסף רמז לו שנים אלו שנקראו אפרתים נגזר מלשון פורת,, ורמז אצלם גם כן היין שלעתיד שיהי' לשניהם לשמחה,. כי תרגומו של בן פורת יוסף כגופן דנציב על עינא דמיא, וקשה גפן מאן דכר שמיה אלא לפי שנאמר עלי עין דהיינו סודות התורה שבמספר ע' יהיה בן פורת יוסף כגפן עלי עין וע"ד כי עין בעין יראו וגו' ובמדרש רבתי הביאני אל בית היין אל מרתף גדול של יין, והוא סיני ונתן לי שם התורה שנדרשת במ"ט פנים כמנין ודגלו, והלא סיני הר הוא ואיך הניח משל מן מרתף של יין שבמקום עמוק אלא לפי שמדרך לעשות בו אוצר של יין וזה רמז לסודות של תורה המושגים ע"י מ"ט שערי בינה שהתורה נדרשת בהם ועל כן יום מתן תורה אחר מספר מ"ט לספירה, ותדע ותבין כי סיני עולה ק"ל כמספר עי"ן כמלואו ע' סתם שאינו במלואו עולה שבעים, על כן היתה חנוכת הנשיאים קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה כנגד סיני ועין במלואו וזהו שפרש"י שהוא כנגד אדם הראשון שהעמיד תולדות בן ק"ל שנ' כי כל תולדותיו היו תלוים ועומדים עד יום קבלת התור' בהר סיני שאם לא היו ישראל מקבלין התור' היו כל תולדותיו לתוהו ולריק, מזרק אחד כסף שבעים שקל כנגד ע' כמספר יין סודות התורה כמו שנ' הביאני אל בית היין זה סיני, כי יין ע' ואם תכתוב עין במלואו יעל' למספר סיני, כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרת הדברות שנתנו על הר סיני וכל מספר האמור בכלים מורה על סודות התורה כאמור, ועל זה אמר ישעיה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, לפי שארז"ל אין אומרים שירה אלא על היין כו', וזה על שם העתיד שאז יהיה היין לשמחה זהו שאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, הראני ה' בנבואה זמירות ושירה על היין מכנף הארץ דהיינו לעתיד ואומר שלכך הראו לי זה מן השמים לומר כשם שיין המשומר שלעתיד משמח אלהים ואנשים ע"י שמביא לידי השנה ברזי סודות האלהיות דהיינו רזי לי, כך יין של העוה"ז אמרתי חמרא וריחני פקחין דהיינו גם כן רזי לי ואחר כך ראיתי שטעיתי בדמיוני ואדרבה שלכך הראו לי מכנה. הארץ זמירות לומר דווקא מכנף הארץ זמירות ישיר שיר ה' על היין, אבל בעוה"ז אוי לי כדמסיק במדרש על פסוק ולרוזנים אי שכר, אזי מן קדם חמרא בוגדים בגדו, כי בדורו היה קול צוחה על היין ועל ידו נעשו בוגדים כמו שנאמר ואף כי היין בוגד המה הבוגדים אשר בגדו על היין, ובגד בוגדים אפילו הדבר שנחשב לבגידה אצל הבוגדים דהיינו לשתות יותר מדאי עד אשר כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום כי זה הדבר שאפילו הבוגדים יחשבוהו לבגידה מכ"מ בגדו גם בגידה זו ומכל זה נשמע שבעולם הזה דיש כל התקלות הוא החמר אבל לעתיד יהיה לשמחה, שנ' והטיפו ההרים עסיס כי יהיה מעין היין של הר סיני כמו שדרשו על פסוק הביאני אל בית היין כי מכנף הארץ יהיה זמירות על היין כדמסיק בערכין שאין אומרים שירה כי אם על היין לכך נאמר כרמך לא תזמור נקט לשון זמירות דווקא אצל היין מן הטעם שבארנו, וזהו שאמר צבי לצדיק אותן הזמירות של כנף הארץ הם צבי לצדיק אבל לא הזמירות שלנו שמשוררי' בכל בתי משתאות גם בדורות הללו ומתרצים מה שנ' השיר לא ישתו יין היינו לפי שהם משוררים בשיר של תשבחות להקדוש ברוך הוא ורחמנא לבא בעי שאין הדבר כן אלא להנאתם מתכוונים, לכך נאמר איש כי יפליא וגו' זה הרוצה להביט נפלאות מן תורת ה' יזיר מן היין כי הוא מקלקל עיני השכל, ויכול להיות שפסוק אוסרי לגפן עירה מדבר בעתיד שלעתיד לא יהיו להוטים אחרי תענוגות בני האדם למשוך ביין בשרם והיינו שבט ומחוקק שהזכיר כי המה שני ראשי אלפי ישראל מחוקק המה חכמי הדור תופשי התורה ושבט המה ראשי גליות אשר בידם שבט המוסר לא יסורו מישראל עד כי יבא שילה ואז אפילו אם יהיה רבוי יין עד שאשרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו מכ"מ לא יבקשו לשתותו אלא להשתמש בו דברים אחרים כמו כבס ביין לבושו וגו' אבל לא לשתיה לפי שמזיק לעיני השכל שנאמר חכלילי עינים מיין אבל לבן שנים מחלב על ידי הסנהדרין תופשי התורה המחוורין כל דין כחלב כמו שנאמר את מי יורה דעה וגומר גמולי מחלב וגו', ולכך נאמר בפרשת נשא את ראש דווקא אצל בני קה ובני גרשון ולא אצל בני מררי, לפי שהם כנגד שבט ומחוקק כי קהת שנשא הארון היינו מחוקק שנאמר בו ולו יקהת עמים אסיפת עמים לישיבה מלשון דאקהו אקהיית בשוקי דנהרדעי והיינו תופסי הישיבה ועל זה מורה שם קהת, גרשון הבכור הוא כנגד ראשי גליות כלשון גרשון ועל כן משאו מכסה האוהל כי כך המה מגינים על כל בית ישראל והם להם ככיסוי על דרך אמרו רבותינו זכרונם לברכה לבעו רחמי אתכליא על עליא כו' המשילם לעלה זה המכסה את הפרי כך מנהיגי ישראל להם משפט הבכורה כדאמרינן אף אני בכור אתנהו וגומר והיינו כנגד שבט מלכות כמו שנאמר שבט מישור שבט מלכותיך, אבל בני מררי הם כנגד הכלל של כל בית ישראל על כן משאם קרשי המשכן כי המה גוף הבית כדאמרינן בית ישראל ברכו את ה' לכך לא הזכיר אצלם לשון נשא כי אין נשיאות כי אם לשבט ראש בני גרשון או למחקק ראש בני קהת דאקחו אקהייתא, ומסיק במדרש שהיו בני קהת מהלכים ופניהם אל הארון והיו הולכים אחוריהם שלא ליתן אחוריהם כנגד הארון זו הוראה לכל תופשי התורה ללמדה לשמה ושלא יפנו פני תכליתם אל מול איזו תכלית חיצוני כמנהג רוב הלומדים שבדורינו: