אור ברסלב
שפתי דעת פרשת נשא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת נשא

פרשת במדבר

מאמר רל

מדרש הרבתי והגמרא על יקרה היא מפנינים

נשא את ראש בני גרשון גם הם, נקט לשון גם להורות שבני קהת נמנו תחילה שלא תאמר לעולם בשעת מעשה נמנו תחלה בני גרשון ומה שהקדים הכתוב לומר נשא את ראש בני קהת היינו לכבוד הארון צוה על מנינם תחלה אבל כשמנאם מנה בני גרשון תחילה שכן מצינו בצווי המשכן שלכבוד הארון נאמר ועשו ארון תחילה ובשעת מעשה עשה המשכן תחילה קמ"ל גם הם, וברבתי דרש הה"ד יקרה היא מפנינים אע"פ שגרשון היה בכור ומצינו בכל מקום שהקב"ה חולק כבוד אל הבכור מ"מ לפי שקהת היה טוען הארון נמנה תחילה שנאמר יקרה היא מפנינים ואין פנינים אלא בכורה שנאמר וזאת לפנים בישראל, וקשה מה ענין הבכורה אל התורה כי אינן מסוג אחד שיפול עליו לשון זה כי אין אומרין זה יקר מזה כי אם במין אחד, ועוד קשה מה ראה על ככה להוציא מפנינים מפשוטו ומה ענין זאת לפנים האמור בנו"ן אחת לפנינים האמור בשני נוני"ן וע"ק שבגמרא דרשו פנינים לשון לפני ולפנים שת"ח ממזר קודם לכ"ג עם הארץ הנכנס לפני ולפנים, ונראה לפרש שבא להורות שכתר תורה גדול מן עמוד העבודה של הקרבנות וידוע שקודם שנבחרו הכהנים היתה העבודה בבכורות ותדע כי פסוק יקרה היא מפנינים יש בו כתיב וקרי כי הכתיב הוא מפניים בשני יודי"ן והקרי מפנינים בשני נוני"ן וברבתי שדרש יקרה היא מן הבכורה רצה בזה מן העבודה שהיתה בבכורות דרש הכתיב מפניים שהוא ממש לשון וזאת לפנים המרמז אל הבכור שנולד לפנים לפני שאר אחיו ומורה גם על העבודה שזאת לפנים בישראל קודם שנפסלו בעגל היתה עבודה בבכורות, ובגמרא דרשו מפנינים. הקרי דהיינו בשני נוני"ן המרמז על הכהונה שנכנס לפני ולפנים לעבוד עבודת הקטורת החביב מכל ואעפ"כ התורה יקרה ממנו וזה מדבר אחר שנפסלו הבכורים, וכפי הפשט רמז שעמוד התורה גדול מן עמוד העבודה ומן עמוד גמילות חסדים כי מפניים רמז שעמוד התורה גדול מן עמוד העבודה שהיתה בבכורות הרמוזים בפניים מלשון וזאת לפנים, ומפנינים רמז שעמוד התורה גדול מן עמוד הצדקה שאדם עושה בפנינים וקל וחומר בזהב וכסף כדרך שבארנו פרשת ויקרא על פסוק יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת עיין שם, ומה שמקשין כאן למה לא מסר משא הארון אל הבכור, מיושב בזה הדרך דאל"כ לא היינו יודעין שגדולה היא מן הבכורה והייתי אומר שלכבוד בכורתו מנאו תחלה וקל להבין:

מאמר רלא

מדרש הרבתי על פסוק וחיו ולא ימותו

וברבתי מסיק בפסוק וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו ששבטו של לוי היה מעולה מכל השבטים ומעולים בכל שבט לוי משפחות קהת ומסיק שלא היתה רוחם גסה עליהם וכו' וגם זה כמו נתינת טעם למה מסר סארון לבני קהת וזה מבואר על פי הצעה זו כמו שמצינו בהר סיני שנצטוו על שני דברים א' לא תגע בו יד כי סקל יסקל ב' פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב, ואחר כך נאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם וקשה מהו רב ולמה שינה ואמר אחר כך פן יפרץ בם, אלא כך פירושו שהחוטא בנגיעת יד בגופו ממש נענש בגופו וסקל יסקל, אבל החוטא בראיה נענש גם בעולם הבא כי הוא זן את עיניו מן השכינה וגוזל מזון שלו השייך לו לעולם הבא כי שם צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה וכמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל רואה הוא אחרי מוחו לפיכך נאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב היינו שיפול ממנו גם חלקו של עולם הבא שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך, אבל כשאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' אינו מדבר בראיה כלל אלא בסתם עליה בהר היינו הנגיעה בו כתיב פן יפרוץ בם פרצה בעה"ז כפרץ עזה, לפי שגם אצל בני קהת נאסרו שניהם שנ' ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקודש ומתו וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו הרי ציווי לנגיעה וצווי לראיה, ועל שתי אזכרות אלו אמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגומר ואז הזהירם על הראיה ואמר וחיו ולא ימותו וחיו בעה"ז ולא ימותו לעולם הבא כי כן דרשו יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעה"ב וטעמו של דבר כי חיי העה"ז הם לגוף הנגוף שהוא מת בטבע וחי במקרה על כן צריך האדם לעשות דבר המחזיק חיותו שכנגד הטבע אבל הנשמה חיה היא בטבע ומתה במקרה על כן אין האדם צריך לעשות דבר ליתן לה חיים כי חיות הנה כוחות הנשמה אך צריך שלא יעשה דברים הממיתין אותה נגד טבעה על כן בכל מקום נרמזו חיי העולם הבא השייכין לנשמה בולא ימות והוא פירוש נכון וברור ועל חיי העולם הבא אמר אל תכריתו כי סתם כרת הוא לעולם הבא כמו שדרשו על פסוק הכרת תכרת, וכן מסיים ברבתי במדרש הנזכר למעלה בפסוק וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו אמר הקב"ה התורה היא עץ חיים למחזיקים בה ונ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ובני קהת מחזיקים בתורה שהוא חיים זה הארון שנושאים שבו התורה בדין היא שיחיו ולא ימותו הוי וחיו ולא ימתו עד כאן, ותדע כי שני פסוקים אלו הובאו גם בפרקי אבות על מה שאמרו גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שמע מינה שלא דאי זה כראי זה שפסוק עץ חיים היא נאמר על אריכות ימים בעולם הזה כי האדם עץ השדה הוא וכתיב כי כימי העץ ימי עמי ופסוק כי חיים הם למוצאיהם מדבר בעצם החיים שהוא לעולם הבא כי התורה עצמות החיים וגם בעולם הזה היא מרפא לבשרו

וראייה ברורה לדברינו ממה שמסיק ברבתי סוף פרשה במדבר אמר רבי יוחנן עזה בא לעולם הבא שנאמר וימת שם עם ארון האלהים מה ארון קיים אף עזה קיים לעולם הבא, וקשה מהיכא תיתי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא אלא לפי שנאמר כאן אל תכריתו וגומר וחיו ולא ימותו בעולם הזה ובעולם הבא הוצרך לפרש שעזה בא לעולם הבא לפי שעונש העה"ב אינו בא כי אם על הראיה ולא על הנגיעה ועזה לא חטא בראיה כי אם בנגיעה לבד שנאמר ויאחז בו כי שמטו הבקר ועל הנגיעה בא עונש מיתה מן העולם הזה ובזה מתורץ למה קראו המקום פרץ עזה אלא ודאי זה פסוק פן יפרץ בם הנאמר על הנגיעה כדלעיל:

זהו שמסיק ברבתי פרשה זו וזה לשונו וירכיבו את ארון האלהים על עגלה החדשה, לא נשאו כתורה שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן עגלות וגומר מפני מה נענש שנתעלם מקרא זה ממנו, שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חקיך מבית מגורי אמר ליה הקב"ה דברי תורה שכתוב בו התעוף בו עיניך ואיננו, תרגום יונתן ותעוף שאם תכפל עיניך, לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בם מיד ואיננו, אתה, קורא אותה זמירות, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר ולבני קהת לא נתן עגלות כו' וקשה מה ענין עונש זה לקריאת זמירות ואיך היה העונש מדה כנגד מדה, ועוד קשה וכי כך מדתו של הקדוש ברוך הוא להכשיל את ה בעבירה אחרת, ונראה שכך פירושו שדור קרא מה שנאמר בתורה אל תכריתו את שבט הקהתי ואמר על זמירות היו לי חקיך זמירות לשון כריתה מלשון עזי וזמרת יה כרמך לא תזמור זמיר עריצים שכולן לשון כריתה ועל כן היה דור ירא מן ארון ה' כמו שנאמר אחר מעשה דעזה וירא דוד את ה' ביום ההוא ויאמר איך יבא אלי ארון ה' וגומר ומירא זו עלתה על ראשו גם קודם המעשה זה"ש זמירות רצה לומר כריתות היו לי חקיך בבית מגורי ומגורי גם כן לשון מורא ומורא זו גרמה לו שלא רצה שישאוהו. בכתף כי ירא פן יבואו לידי כריתות האמור בפסוק אל תכריתו והיה נמשך ממורא זו שהרכיבו בעגלה ומה שמסיק הנני מכשילך רצה לומר הדבר הזה שקראת לד"ת זמירות יגרום לך מכשול זה ושבקינן לטעותך כדמסיק רש"י פירוש פרשת שלח לך חייהם הנני נותן להם מקום לטעות בו כך הקב"ה נתן מקום לטעות שהיה סבור שענין של קהת שלא ליתן להם עגלות לא היה רק הוראת שעה ולא לדורות מטעם מורא זו כאמור, ואומר דברי תורה שאני חפץ בזה שכל הקרב הקרב בה ביותר הוא משובח עד שאין לו לאדם להתעלם עיניו מהם אפילו שעה אחת ואתה קורא אותן זמירות כריתות לכל המתקרב אליה הריני מכשילך כו' אני נותן לך מקום לטעותך שיבא לך מכשול על ידו ותעטה בדבר פשוט, וזה שמסיק במדרש הרבתי הנזכר למעלה שבני קהת הלכו לאחוריהם ופניהם אל הארון כו' וכל זה הוראה שבאלה חפצתי נאם ה' שלא תוכל להתעלם עיניך מהם אפילו שעה אחת זולת ליזון עיניו מן השכינה הוא הדבר שנאסר להם אבל להיות עינים כל הימים בתורה זה הדבר אשר צוה ה', וזה הדבר אשר אמרנו בעניני נגיעה וראיה פירושו כי עניני נגיעה הם אזהרה לדורות שלא להשתמש בכתרה של תורה כי זה נקרא שליחות יד בתורה ונגיעה בכבוד התורה כשאינו לומדה לשם שמי וענין הראיה הוא דוגמת הסתכלות של בני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך' לב גם אחר שאכלו ושתו כדאיתא למעלה פרשת אחרי מות, ובזה מתורץ מה שנאמר אהרן ובניו יביאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו ולא יבואו לראות כבלע את הקודש איך יתורץ זה כשיכניסו אהרן בניו כל כלי וכלי לנרתקו פן המה יראו ויסתכלו, אלא לפי שאין מדרך האדם לבקש הסתכלות זה כי אם על ידי ריבוי שתית יין שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה כי כל זמן שאינו שתוי אין רוחו נסה עליו ואז מסתמא יהיה נכנע לפני השכינה ויסתר פניו מהביט ואהרן ובניו כבר הוזהרו ביין ושכר בבואם אל אהל מועד לעבוד עבודה אם כן מסתמא גם בבואם לעבוד עבודה לא יבואו שתוי יין ואז אין לחוש פן יסתכלו, אבל בני קהת שלא נצטוו על יין ושכר אל תשת יש לחוש פן יבואו שתויי יין ויראו כבלע את הקודש כי ישיאום רום לבבם ליזון עיניהם מן השכינה:

ראייה לדברינו אלה ממה שמסיק ברבתי סוף פרשת במדבר וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגו' נשא את ראש בני קהת וגומר מה ראה להזכיר כאן את אהרן לפי שבשעה שנצטוו בני קהת על משא אהרן היו מתיראים התחילו צווחין על משא זה ואמרו הננו מתים כדרך שמתו בני אהרן אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש כך למשפחות הקהתי אעשה תקנה שלא ימותו שנאמר אל תכריתו וגומר וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וקשה מה ענין תיקון אהרן לכאן או של בני אהרן אלא שנתיראו שלא יקרה להם מה שקרה לבני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס אחר שאכלו ושתו, אמר ליה הקב"ה כמו שעשיתי תיקון לאהרן שנ' בזאת יבא אל הקודש ביום כיפור יום ענות אדם את נפשו כי אז מסתמא לא ירום לבבו ולא יבקש להסתכל בשכינה כך ילפינן בג"ש מזאת הנאמר כאן וזאת עשו להם מן בזאת יבא אהרן היינו שלא יבואו שתויי יין בלב גס ופירוש זה נכון וברור, והנני מביא לך ראיה טובה ובריאה ממה שמסיק ברבתי סוף פר' במדבר וז"ל כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם כך כל מי שהוא נתירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם ממי אתה למד מבני יונדב בן רכב על ידי שעשו רצונו מה כתיב לא יכרת ליונדב בן רכב איש עומד לפני כל הימים כו' וקשה מה ענין יונדב בן רכב לכאן אלא לפי שהמה היו נזירים ולא היו לעולם שתויי יין על כן נאמר בהם לא יכרת להם איש עומד לפני כל הימים כמו שמצינו באהרן ובניו אחר שכבר הוזהרו ביין ושכר אל תשת היה הדבר הרגל אצלם לפרוש מן היין ונולד להם לב נשבר ונכנע על כן אין לחוש אצלו פן יסתכל מתוך לב גס, אבל בני קהת שלא הורגלו בזה היו מתיראים שלא יבואו לידי הסתכלות ונתן להם התיקון שניתן לאהרן ועל ידי זה יהיו כבני יונדב בן רכב שנ' בהם איש עומד לפני כל הימים רצה לומר מאחר שלא היו שותין יין יזכו לעמוד לפני ה' כל הימים כי אין לחוש שיזונו עיניהם מן השכינה אף אם עומדין סמוך לשכינה כל הימים כך כל מי שנתירא ממנו מהביט אל האלהים בלב נס יזכה לעמוד חי לפני ה' כל הימים כמו שמסיים במדרש זה בפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, ויין הואיל ואתי לידינו נימא בה מלתא כי מצינו בפרשת נזיר קדוש הוא לה' והיינו דוגמת אומרו עומד לפני כל הימים ורז"ל אמרו נכנס יין יצא סוד גילו בזה נזק שנוי הבא מן היין כי הוא וסודות התורה ממעיך יפרדו כי מי שתורת ד' בתוך מעיו לבא בסוד ה' שוב אינו מקבל היין שנתן בשבעים והממלא רסן בטנו ביין שוב אינו יוכל לבא בסוד ס', חוץ מן יין המשומר בענביו לעתיד אדרבה ממנו יהיה מקור נפתח לבא בסוד ה' וזהו איש כי יפליא וגומר לפי שנאמר בסודות התורה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך לכך נאמר איש כי יפליא רצה לומר החפץ לראות סודות נפלאות מתורת ה' אז ינדור נדר להזיר עצמו מן היין לפי שהיין שניתן בשבעים מתנגד אל סוד ה' שניתן בשבעים כי ע' פנים לתורה, פרשת שמיני דרש פסוק אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר אוי מן קדם חמרא ומסיק בעולם הזה היין תקלה לעולם, אבל לעולם הבא אני עושהו שמחה שנאמר והעיפו ההרים עסיס וכו' כי היין של העולם הזה גורם ב' הקללות שהזכרנו ושניהם. תלוין בגס לב הבא מצדו תקלה א' היא שנכשלו בה בני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס, תקלה ב' שכל המתיהר אם חכם חכמתו מסתלקת כי נכנס יין יצא סו"ד וזה"ש ולרוזנים אי שכר רוזנים הם בעלי סודות התורה מלשון רזי לי אוי להם מן קדם חמרא כי נכנס חמ"ר יצא מחק"ק חושבנא דדין כחושבנא דדין זה"ש פן ישתה וישכח מחק"ק, אבל יין המשומר בענביו שלעתיד יהיה לשמחה כי לא די שלא יזיק אלא יוסיף חכמה כי לכך נקרא משומר בענביו רמז לסודות אלהיות הטמונים וכמוסים כיין הנטמן בתוך ענביו ויהיה לו טבע המן שלאוכלי המן ניתנה התורה כי היה מסייע אל החכמה והסודות כך היין שלעתיד רמז לדבר כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון כי בעולם הזה ב' ע' אלו דהיינו יין וסוד אינן מזדווגין יחד כשנכנס זה יצא זה אבל לעתיד בשוב ה' את ציון או ב' עין אלו יזדווגו ויסייעו זה לזה, ומה שאמר אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר מלכים ורוזנים היינו מחקק ושבט שנזכרו בפסוק לא יסור שבט מיהודה היינו מלכות אשר בידו שבט מוסר ליישב על כסא משפט, ומחק"ק היינו רוזני החכמים אשר כל רז לא אנס להם, ולשניהם באה אזהרה זו מן היין כי מלך במשפט יעמיד ארץ ואליו אמר ויחלוף דין כל בני עוני ולרוזנים מחקק אמר פן ישתה וישכח מחקק ולצדדין קתני, אבל לעתיד לא יזיק היין לשני כיתות אילו, לכך נאמר בשני גואלים אלו רמז לזה, א' משיח בן דוד כתיב ביהודה לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה, ולו יקהת עמים ואז לא יזיק היין לכך אמר מיד אסרי לגפן עירה וגו' הורה באצבע כי יבא משיח אז לא יזיק היין, אלא חכלילי עינים מיין חיך יאמר לי היין כי טוב הוא לעינים לראות בסוד ה' לפקוח עינים עורות כי מין בעין יראו בסוד ה', וכן במשיח בן יוסף כתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין:

מאמר רלב

מדרש הרבתי על פסוק הבן יקיר לי אפרים

ומסיק ברבתי פרשת ויקרא בפסוק הבן יקיר לי אפרים, וז"ל, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר מן העולם אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יקרא על שמך בן תחו, בן צוף אפרתי היינו שמואל ודוד בן אפרתי כו' והיינו שבט מלכות כדוד, ומחוקק כשמואל ראש הישיבה, ונראה לי שבעל מדרש זה למד לומר כן ממה שנ' שני פעמים בן פורת ביוסף רמז לו שנים אלו שנקראו אפרתים נגזר מלשון פורת,, ורמז אצלם גם כן היין שלעתיד שיהי' לשניהם לשמחה,. כי תרגומו של בן פורת יוסף כגופן דנציב על עינא דמיא, וקשה גפן מאן דכר שמיה אלא לפי שנאמר עלי עין דהיינו סודות התורה שבמספר ע' יהיה בן פורת יוסף כגפן עלי עין וע"ד כי עין בעין יראו וגו' ובמדרש רבתי הביאני אל בית היין אל מרתף גדול של יין, והוא סיני ונתן לי שם התורה שנדרשת במ"ט פנים כמנין ודגלו, והלא סיני הר הוא ואיך הניח משל מן מרתף של יין שבמקום עמוק אלא לפי שמדרך לעשות בו אוצר של יין וזה רמז לסודות של תורה המושגים ע"י מ"ט שערי בינה שהתורה נדרשת בהם ועל כן יום מתן תורה אחר מספר מ"ט לספירה, ותדע ותבין כי סיני עולה ק"ל כמספר עי"ן כמלואו ע' סתם שאינו במלואו עולה שבעים, על כן היתה חנוכת הנשיאים קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה כנגד סיני ועין במלואו וזהו שפרש"י שהוא כנגד אדם הראשון שהעמיד תולדות בן ק"ל שנ' כי כל תולדותיו היו תלוים ועומדים עד יום קבלת התור' בהר סיני שאם לא היו ישראל מקבלין התור' היו כל תולדותיו לתוהו ולריק, מזרק אחד כסף שבעים שקל כנגד ע' כמספר יין סודות התורה כמו שנ' הביאני אל בית היין זה סיני, כי יין ע' ואם תכתוב עין במלואו יעל' למספר סיני, כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרת הדברות שנתנו על הר סיני וכל מספר האמור בכלים מורה על סודות התורה כאמור, ועל זה אמר ישעיה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, לפי שארז"ל אין אומרים שירה אלא על היין כו', וזה על שם העתיד שאז יהיה היין לשמחה זהו שאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, הראני ה' בנבואה זמירות ושירה על היין מכנף הארץ דהיינו לעתיד ואומר שלכך הראו לי זה מן השמים לומר כשם שיין המשומר שלעתיד משמח אלהים ואנשים ע"י שמביא לידי השנה ברזי סודות האלהיות דהיינו רזי לי, כך יין של העוה"ז אמרתי חמרא וריחני פקחין דהיינו גם כן רזי לי ואחר כך ראיתי שטעיתי בדמיוני ואדרבה שלכך הראו לי מכנה. הארץ זמירות לומר דווקא מכנף הארץ זמירות ישיר שיר ה' על היין, אבל בעוה"ז אוי לי כדמסיק במדרש על פסוק ולרוזנים אי שכר, אזי מן קדם חמרא בוגדים בגדו, כי בדורו היה קול צוחה על היין ועל ידו נעשו בוגדים כמו שנאמר ואף כי היין בוגד המה הבוגדים אשר בגדו על היין, ובגד בוגדים אפילו הדבר שנחשב לבגידה אצל הבוגדים דהיינו לשתות יותר מדאי עד אשר כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום כי זה הדבר שאפילו הבוגדים יחשבוהו לבגידה מכ"מ בגדו גם בגידה זו ומכל זה נשמע שבעולם הזה דיש כל התקלות הוא החמר אבל לעתיד יהיה לשמחה, שנ' והטיפו ההרים עסיס כי יהיה מעין היין של הר סיני כמו שדרשו על פסוק הביאני אל בית היין כי מכנף הארץ יהיה זמירות על היין כדמסיק בערכין שאין אומרים שירה כי אם על היין לכך נאמר כרמך לא תזמור נקט לשון זמירות דווקא אצל היין מן הטעם שבארנו, וזהו שאמר צבי לצדיק אותן הזמירות של כנף הארץ הם צבי לצדיק אבל לא הזמירות שלנו שמשוררי' בכל בתי משתאות גם בדורות הללו ומתרצים מה שנ' השיר לא ישתו יין היינו לפי שהם משוררים בשיר של תשבחות להקדוש ברוך הוא ורחמנא לבא בעי שאין הדבר כן אלא להנאתם מתכוונים, לכך נאמר איש כי יפליא וגו' זה הרוצה להביט נפלאות מן תורת ה' יזיר מן היין כי הוא מקלקל עיני השכל, ויכול להיות שפסוק אוסרי לגפן עירה מדבר בעתיד שלעתיד לא יהיו להוטים אחרי תענוגות בני האדם למשוך ביין בשרם והיינו שבט ומחוקק שהזכיר כי המה שני ראשי אלפי ישראל מחוקק המה חכמי הדור תופשי התורה ושבט המה ראשי גליות אשר בידם שבט המוסר לא יסורו מישראל עד כי יבא שילה ואז אפילו אם יהיה רבוי יין עד שאשרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו מכ"מ לא יבקשו לשתותו אלא להשתמש בו דברים אחרים כמו כבס ביין לבושו וגו' אבל לא לשתיה לפי שמזיק לעיני השכל שנאמר חכלילי עינים מיין אבל לבן שנים מחלב על ידי הסנהדרין תופשי התורה המחוורין כל דין כחלב כמו שנאמר את מי יורה דעה וגומר גמולי מחלב וגו', ולכך נאמר בפרשת נשא את ראש דווקא אצל בני קה ובני גרשון ולא אצל בני מררי, לפי שהם כנגד שבט ומחוקק כי קהת שנשא הארון היינו מחוקק שנאמר בו ולו יקהת עמים אסיפת עמים לישיבה מלשון דאקהו אקהיית בשוקי דנהרדעי והיינו תופסי הישיבה ועל זה מורה שם קהת, גרשון הבכור הוא כנגד ראשי גליות כלשון גרשון ועל כן משאו מכסה האוהל כי כך המה מגינים על כל בית ישראל והם להם ככיסוי על דרך אמרו רבותינו זכרונם לברכה לבעו רחמי אתכליא על עליא כו' המשילם לעלה זה המכסה את הפרי כך מנהיגי ישראל להם משפט הבכורה כדאמרינן אף אני בכור אתנהו וגומר והיינו כנגד שבט מלכות כמו שנאמר שבט מישור שבט מלכותיך, אבל בני מררי הם כנגד הכלל של כל בית ישראל על כן משאם קרשי המשכן כי המה גוף הבית כדאמרינן בית ישראל ברכו את ה' לכך לא הזכיר אצלם לשון נשא כי אין נשיאות כי אם לשבט ראש בני גרשון או למחקק ראש בני קהת דאקחו אקהייתא, ומסיק במדרש שהיו בני קהת מהלכים ופניהם אל הארון והיו הולכים אחוריהם שלא ליתן אחוריהם כנגד הארון זו הוראה לכל תופשי התורה ללמדה לשמה ושלא יפנו פני תכליתם אל מול איזו תכלית חיצוני כמנהג רוב הלומדים שבדורינו:

מאמר רלג

אל תהיו כעבדים כו'

ובההיא שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס וכפי הנראה שאין חוב זה מוטל עלינו להשתמש על מנת שלא לקבל פרס אלא מוטל עלינו שלא לעבוד על מנת לקבל פרס אלא סתם, ועוד קשה הוה ליה למימר כעבדים העובדים ולמה נקט משמשין, ולמה קרא השכר בשם פרס, ונראה שפרס מלשון פרוסה ושימוש אינו גוף העבודה אשר עליה נשכר העבד לעשות מלאכות ממש, כי השימוש מדבר בדברים קלים כמו למזוג לו הכוס ודוגמתו, ומדרך העבדים הנשכרים למלאכות גדולות לשמש את רבם שלא מצד החיוב כדי שיתן להם פרס חלק מן השכר לאלתר כי אין שכירות משתלמת אלא לב סוף, וכדי שיותר ליתן לו פרוסה וחתיכה מן השכר לאלתר הו מוסיף לשמש לו אף בדברים שאינו נשכר להם, ועל זה, בא להזהיר שאנחנו לא נעשה כן לקבל השכר פרוסות וחתיכות קצת לעולם הבא וקצתו בעולם הזה אלא יהיה שמור לנו כל השכר לעולם הבא כי כן דרך החסידים שאינן מבקשים כלום משכח בעולם הזה כדי שלא ינוכה להם משכרן לעולם הבא כלום ושם יקחו שכרם משלם ול פרוסות ואפי' שכר שימוש תלמיד חכם אינן מבקשין בעולם הזה אלא כל מגמת על מעשיהם פונין מול ארון ברית ה' ולעמת זה יאר ה' פניו אליך וגומר ישא ה' פניו אליך פנים אל פנים וישם לך שלום:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה