אור ברסלב
שפתי דעת פרשת במדבר

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת במדבר

פרשת בחקותי

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר, שאו את ראש וגו', כל מראה מקום זה ל"ל, וכפי הנראה שמה שאמר בשנה השנית וגו' היינו שבא לתרץ מה שהקשה רש"י פרשת כי תשא וכי אפשר שבשני המספרים היו ישראל שוים ת"ר אלף כו', ותירץ אצל שנות האנשים נמנו בשנה האחת אבל לצאתם מארץ מצרים הי' בשנה השנית לכך אמר כאן שהיה שנה שנית לצאתם מארץ מצרים אבל לא לשנות האנשים על כרחך היה מספרם שוה, ומה שאמר באחד לחודש השני להורות שמספר זה היה בעבור השראת השכינה כי באחד בניסן הוקם המשכן ועדיין לא שרתה בו שכינה לעשות לו דירת קבע עד ל' יום שחזקתו בו דירת קבע וראיה ממזוזה וכן מורה לשון השראת מורה על שרייה של קבע וטעם שהשראת שכינה צריך מנין טעמו של דבר בארתי בספר כלי יקר שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בפחות מן כ"ב אלף על כן ההשראה צריכה מנין לראות אם יש בכל שבט מתי מספר עד שראוין להשראת שכינה כי מחנה שכינה כ"ב אלפים שנאמר רכב אלפים רבותים אלפי שנאן ה' בם רוצה לומר כשמספר זה במלואו אז ה' בם וכן היה בסיני בקודש כי שם בא אלהים וכל קדושיו עמו, ותדע שבמחנה שכינה לעולם חצים לימין וחצים לשמאל כמו שנאמר וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו וארז"ל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, לכך נאמר יפול מצדך אלף ורבבה ממונך אליך לא יגש דהיינו בין הכל י"א אלף וכלם מן המשמאלים לחובה וכולם לא יוכלו לך, ומה שימין האדם מפלת רבבה והשמאל רק אלף, אמרו רז"ל פרק כל כתבי לפי ששמאל האדם מקיימת מצות תפלין לבד על כן אינה מפלת כ"א אלף מקטריגים אבל הימין כי בה עושה כל המצות מפלת עשרת אלפים, אך קשה במדבר סיני באהל מועד למה לי, ועוד קשה רש"י פירש מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו', היכן מצינו שמונה אותם כל שעה כי לא הזכיר רש"י כי אם שלשה פעמים שמנאן ועדיין אין זה כל שעה

מאמר רכה

ביאור מדרש בטנך ערימת חטים כו'

במדרש שאו את ראש וגו', הה"ד בטנך ערימת חטים ישראל נמשלו לחטים, מה חטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנים כל שעה לכך נאמר בטנך ערימת חטים אבל התבן והקש אינן לא נמנין ולא נמדדים כך עמלקים וישמעאלים נמשלו כתבן וכקש שנאמר יהיו כקש לפני רוח וכן כתיב ובית עשיו לקש למה לפי שאין להקב"ה הניה מהם שנאמר כל הגוים כאין נגדו אבל ישראל יש להקב"ה הניה מהם קורין ק"ש ומתפללין ומברכין שמו של הקב"ה בכל יום לפיכך הם נמנין כל שעה לכך נמשלו לחטים שנאמר בטנך ערימת חטים עד כאן לשונו, וקשה גם על המדרש למה נקט כל שעה, וע"ק מהו שאמר נמנין כל שעה לפיכך נאמר בטנך ערימת חיטים איך למד מן פסוק זה שמנאן כל שעה, ועוד קשה למה לא נמנין ולא נמדדים מה ענין מדידה לפרשה זו שאינה מדברת כי אם מן המנין, ועוד קשיא למה פרט תבן וקש די באחד מהם גם שתי פסוקים על קש למה לי וע"ק למה פרט ק"ש ותפלה ומהיכן למד לומר שבשביל הניה דק"ש ותפלה הם נמנים ונראה לפרש שכל שעה דנקט היינו מה שמצינו פרשת בלק שפרש"י בפסוק שתום העין ורז"ל אמרו לפי שאמר ומספר את רבע ישראל שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה כו', והיינו בכל שעה ממש ודקדק זה מפסוק בטנך ערימת חטים בטנך למה נקט אע"פ שיש לפרשו על מספר של פרי הבטן או על שבט לוי כי למוד הוא להיות נמנה מבטן מ"מ בעל המדרש זה רצה לפרשו על שהוא מונה רביעיותיהן דהיינו הטיפה בעודה בבטן קודם שנוצר ממנה הצדיק וסמך זה לפרשה זו המדברת מן מספר ישראל ולוים ורצה ליתן טעם למה נמנים הלוים מבן חודש אלא לפי שהיו המעולים בכ"י והקב"ה מונה כל שעה מתי תבא הטפה שהצדיק נולד ממנה א"כ מאחר שכבר מנאם הקב"ה בעודם בבטן על כן צוה למנותן מיד אחר שיצאו מכלל נפלים, ומה שנתן טעם למנין בני ישראל לפי שקורין ק"ש ומתפללין וכו', דקדק זה ממה שנאמר כאן במדבר סיני באוהל מועד רוצה לומר מנאן בזכות ק"ש העומד במקום תורה כי מי שלא אמר כי אם ק"ש שחרית וערבית יצא ידי תלמוד תורה לכך אמר במדבר כנגד התורה שנתנה במדבר, ובאוהל מועד כנגד התפלה שבאוהל מועד כמו שכתוב כי ביתי בית תפלה יקרא, ובעבור הניה זו שיש להקב"ה מישראל הוא מונה אותם כל שעה והיה יכול להזכיר התורה בפירוש אך נקט קריאת שמע להורות לפי שהעמלקים נמשלו לקש שאין לו הניה מהם אבל קש של ישראל יש לו הניה ממנו כי ק"ש ראשי תיבות קריאת שמע, וכן תבן עו"ג אין להקב"ה הניה מהם אבל מן תבן דישראל יש לו הניה כי במקום התבן שאינו עושה פרי ישראל השבחים להקב"ה בתנובת שפתותיהם כד"א בורא ניב שפתים כי תבן אותיות תנב כי פי צדיק ינוב שבחו של הקב"ה והתפלה ייחס ליסוד הרוח כמו שאומרים ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד והתורה אל האש מימינו אש דת וברוח שפתותיהם של ישראל ובאש תורתם ידחו העו"ג לכך מביא ב' פסוקים אלו יהיו כקש לפני רוח ופסוק והי' בית יעקב אש ובית עשיו לקש כי כבר הובטחו ישראל כשהקול קול יעקב מצפצף בשני קולות אלו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשיו שולט בו, לכך נאמר שאו את ראש, כי יסוד הרוח והאש מטבען לעלות ולהתנשא למעלה כך ישראל בזכות התורה והתפל' שנרמזו ביסוד האש והרוח יתנשאו מעל' מע' ונקט כל יוצאי צבא למלחמ' כי בשתים אלו ישראל נוצחי' במלחמה לכך אמר אתה ואהרן משה בזכו' תורתו ואהרן בזכו' עבודתו שבלב ומה שאמר לא נמנין ולא נמדדים הזכיר לשון נמנין כנגד המספר של הפרש' ונמדדים כנגד הדגלים שבפרש' כי לשון מדידה שייך בגובה מלשון אנשי מדות כי ע"י הדגלים הרימו ישראל נס ודגל ההתרוממות כנגד כל האומות עד שהיו מסתכלין בישראל, ואם תדקדק בפרשה תמצא בדגלים כל מה שתמצא במספרים, כי כמו שהמספר היה כדי להודיע שיש כ"ב אלף בכל שבט הראוין להשראת השכינה:

כך אמרו

מאמר רכו

מדרש רז"ל על פסוק ובשם אלהינו נדגול

במדרש גם בדגלים וז"ל, מ"ד נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגול בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בסיני ירדו עמו כ"ב אלפים מרכבות של מלאכי השרת שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש והיו כלם דגלים שנאמר דגול מרבבה כיון שראו אותם מיד נתאוו ליעשות דגלים כמותן שנאמר הביאני אל בית הין ודגלו עלי אהבה, אמר הקב"ה חייכם שאני עושה אתכם דגלים כאשר התאויתם שנאמר ימלא ה' כל משאלותך עכ"ל, ויש לומדים זה מן פסוק איש על דגלו באותות פירשו באותות לשון תאוה כמו באותיות אלף נקודה פתח וי"ו שב"א וק"ל אם כן היו בדגלים ג"כ של כ"ב אלף וצריכים הדגלים ג"כ מספר זה כמו המספר דהשראות שכינה וכמו שנאמר במספר שאו את ראש שהמספר מורה על שיש לישראל התנשאות על כל האומות שאין מהם הניה כך הדגלים באו ליתן להם הרמת דגל ונס על כל האומות עד שהיו מסתכלין בהם ומתקנאין בישראל:

כדמסיק

מאמר רכז

במדרש גדולים ישראל בדגליהם כו'

במדרש וז"ל מי זאת הנשקפה כמו שחר וגומר גדולים ישראל בדגליהם שכל האומות נסתכלין בהם תמיהים ואומרים מי זאת הנשקפה כמו שחר אמרו להם האומות שובי שובי השולמית הדבקי לנו ובא לך אצלנו אנו עושים לך דוכסים הגמונים ושלטונים וישראל אומרים מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים מה גדולה אתם נותנין לנו שמא גדולה אתם יכולין ליתן לנו כמו שנתן לנו ה' אלהינו במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים עכ"ל, וקשה על מדרש ראשון איך למד מן פסוק ובשם אלהינו נדגול שקאי על דגלי מדבר ואולי כפי הפשט למד זה ממה שמתחיל המזמור ישגבך שם אלהי יעקב ומצינו שיעקב עשה סימן לבניו שישאו ארונו כסדר דגלי מדבר כפירש"י ועל מדרש שני ק' שמסיק שהאומות מסתכלין בדגלי ישראל ואף על פי כן אמרו שובי שובי אלינו ונעשו מכם דוכסים אם כן לפי סברתם יתנו להם גדולה טובה מזו או לפחות טובה כזו ואיך משיבין ישראל שמא תוכלו ליתן לנו גדולה כדגל מחנה יהודה כו' וא"כ הם חלוקין איזה גדולה והל"ל בפשיטות שלנו גדולה וע"כ נראה לי לפרש ענין המספר והדגלים, על פי הצעה זו וזה כי בשתים אלו נודעה מעלת ישראל בעה"ז ובעולם הבא, המספר זהו ממה שפירש רש"י פרשה שמות שנמשלו ישראל לכוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר מוציאן במספר היינו בצאתם לאור ההויה כשנוצרו אז הקב"ה מונה כל טיפה כו' ומכניסם במספר במיתתם להודיע כי אינן דבר האבוד שאין לו מנין אלא כדבר שמכניסים לאוצר ולקיום שיש לו מנין וזה מורה על קיומם הנצחיי לעה"ב אבל מספר ראשון שביציאתן, מורה על שכל יחיד מישראל חשוב כאומה שלימה שנאמר ונפל ממנו רב וכן בפסוק אזכיר רהב ובבל וגומר שכל האומות אין להם השגחה פרטית אלא על כל אומה ואומה בכלל אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה כל איש פרטי מושגח בפרטות כאומה שלימה, וכן הדגלים מורין על שישאו דגל ההתרוממות בעולם הזה על כל האומות, ומורים גם כן על שלעה"ב ועשה הקב"ה מחול לצדיקים בגן עדן וכבודו ית"ש באמצע דוגמת הדגלים שכל ישראל סביבו והשכינה והאדון באמצע ולכך ציוה יעקב לבניו שבמותו ישאוהו כסדר הדגלים לפי שנאמר ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה דהיינו לכל ד' רוחות העולם ישא דגל ההתרוממות וכתיב והנה ה' נצב עליו וא"כ ה' באמצע כמו שיעקב היה באמצע של ד' רוחות אלו ושם נאמר לו והיה זרעך כעפר הארץ כמו שיתבאר בסמוך על פסוק מי מנה עפר יעקב ורצה יעקב לעשות סימן גם במותו להיות לו לאות על העולם הבא שיזכה גם שם לסדר הדגלים, הנקרא מחולת מחנים והוא המחול שיעשה הקב"ה לצדיקים בג"ע:

מאמר רכח

ביאור מי מנה עפר יעקב

ושני דברים אלו תמצא מפורשים שבא בלעם להזכיר בקול רם כל המעלות שבישראל כדי שישמעו האומות ויתקנאו בהם וישתדלו בביטולם, הוא שאמר מי מנה עפר יעקב וגומר אם פסוק זה מדבר כולו במעלות המספר יהי' כך פירושו שהזכיר ב' המספרים ביציאתן ובכניסתן מי מנה עפר יעקב היינו המספר שביציאתן מן העולם שסופם למקום עפר ושמא תאמר מאחר שסופם עפר אם כן שוב אין להם מציאות וילכו לאבדון כמו שאר האומות על כן אמר ראה מי מנה אשר מנה גם עפר יעקס בפרשת ואלה שמות והיינו ביציאתן מן העולם וא"כ ודאי יש להם מציאות ומספר רבע ישראל היינו רביעיותיהן יציאתם לאור ההויה למנות מתי תבא הטיפה שהצדיק המכונה בשם ישראל נוצר ממנה אבל ביציאתן מן העולם הזכיר יעקב כי כל מי אשר אפילו בשם יעקב מכונה יש לו חלק לעה"ב ועל כל זה אמר תמות נפשי מות ישרים וגומר ואם פסוק זה מדבר במספר ובדגלים יהיה כך פירושו מי מנה עפר יעקב היינו סתם מספר וכתרגומו מן יכול למימני דעדקיא דבית יעקב והיינו הקטנים והטיפות אשר מן העפר מוציאם למספר את רבע היינו הדגלים של ארבע רוחות וכתרגומו או חדא מארבע משריתא, ואמר על המספר תמות נפשי מות ישרים כי בעפר יעקב רמז שיש להם מספר בכניסתן ויציאתן כי יסודו מעפר ואל עפר ישוב ובשניהם יש לישראל מנין וכנגד הדגלים המורים על המחול שיעשה הקב"ה לצדיקים בגן עדן אמר ותהי אחריתי כמוהו ובזה מתורץ המדרש המדבר בויכוח שיש לאומות עם ישראל כי האומות סברו שהדגלים אינן מורים כי אם על שררת ישראל בעה"ז שישאו דגל התרומות בכל ארבע רוחות העולם על כן הם אומרים מה שררה יש לכם בדגלים אלו שובי שובי השולמית ונהי' לעם א' דוכסים כמונו, וישראל משיבין שמלבד שררת העוה"ז יש בדגלים אלו עוד סוד נסתר והוא של עוה"ב יעשה ה' אותנו כדגלי מעלה ז"ש הכתוב מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים זה המחול שיעשה לנו ה' בנן עדן כדגלים של המלאכים שנקראו מחנים:

ובשבת של דרוש זה התעסקנו בישיבה במסכת שבת בהלכה דערוגה שמסיק שם דשיעור ערוגה ו' על ו' טפחים לזרוע ד' זרעים בכל ד' רוחות וחמישי באמצע כו', ואמרתי סימנא מלתא היא שזה ממש כמו דגלי מדבר ולמדו זה מן פסוק כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיח ה' צדקה ותהלה כנגד כל הגוים וקשה וכי פסוק זה אהי לאשמועינן דיני זריעה של כלאים וכפי הנראה שפסוק זה מרמז על העתיד שיהיו ישראל דגלים כמלאכים ואמר במעלת ישראל כי כארץ תוציא צמחה היינו צמח של חטים שיש לו מספר וכגנה זרועיה תצמיח ד' בכל צד כו' כן יצמיח ה' לישראל תהל' וצדקה נגד כל העו"ג כי המספר והדגלים הם לישראל לתהלה נגד כל העו"ג שמסתכלין במעלתן של ישראל תמהין ואומרים כו' ופסוק זה מדבר בדגלים ומכלל זה שמעינן שגם סדר הזרעים של תמונה זו ד' בכל ד' רוחות וחמישי באמצע ולמד זה מן פסוק לחייו כערוגות הבושם כמו שפירשו התוספות ופירוש לפירושם הלוחות היו ו' על ו' ובכל לוח היו ה' דברות דהיינו ה' זרעונים וכן בלוח השני ובזה נתישבו דברי המשנה והארכתי בזה וכעת אמרתי עת לקצר, ויש כדמות רמז לזה כי קודם שנאמר בטנך ערימת חטים כתיב שררך אגן הסהר שנדרש על סנהדרין שהיו באמצע כשרר זה שבאמצע הבטן כך היו סנהדרין באמצע וזה רמז גם לדגלים שהיה הארון והשכינה באמצע וכל ישראל סובבים אותו כאגן הסהר העגול ובאמצע הארון ואוהל מועד וזהו שאמרנו למעלה שיש להקב"ה הניה מישראל ק"ש ותפילה וקריאת שמע היינו תורה ועל כן גם בדגלים היה האמצע והמרכז הארון דהיינו התורה ואוהל מועד הנקרא אל תפילה וישראל סביבותיהם דוגמת מלאכים כ"ב אלף:

מאמר רכט

אמרו רז"ל על פסוק אלפי שנאן שאינן כו'

ובזה נ"ל ליישב מה שמסיק בגמרא פלוגתא אין השכינה שורה כי אם על כ"ב אלף שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגומר ואחד אמר י"ח שנאמר אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן, וקשה במאי קמיפלגי, ונראה שת"ק סובר שכל עיקר סיבוב היה בשביל הארון שבאמצע שבו התורה שנתנה בעשרים ושתים אותיות על כן למעלה כנגדם כ"ב אלף להורות שכנגד זה למטה עיקר המרכז התורה, ומ"ד י"ח אלף סובר שעיקר המרכז האוהל מועד בית התפלה ועיקר התפילה ח"י ברכות על כי למעלה י"ח אלף להורות שכנגד זה עיקר המרכז בית התפלה

אמנם המדרש שהתחלנו בו האומר ישראל יש להקב"ה הניה מהם שקורין ק"ש ומתפללין נקט שניהם לפי שבזה יתורץ לדברי האומר י"ח למה נקט הפסוק מספר עשרים אלף ואחר כך אמר אלפי שאינן הוה ליה לכתחילה להזכיר י"ח אלף לחוד אלא שרצה לרמוז שתיהן כי מתחלה רכב אלהים רבותים אלפי היינו כ"ב אלף כנגד התורה שנתנה בכ"ב אותיות ואחר כך אמר שאינן וקאי על אלפי ר"ל אם אלפי אינן מן רבותיים ישאר י"ח אלף והיינו כנגד י"ח אלף להורות ששני מספרים אלו מדוייקים להורות לנו שעיקר הניה שיש להקב"ה מישראל היינו לפי שהם קורין בתורה ומתפללין, וזהו שדרש פסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר כי בו נזכרו ברמז כל ארבע רוחות כמו שחר זה כנגד רוח מזרח כי בו השחר בוקע ועולה יפה כלבנה רמז לרוח ערבי כי הירח בחידושו במערבא נרא' תחילה ברה כחמה זה רוח דרומי כי באותו רוח השמש ברה ביותר איומה כנדגלות זה רוח צפוני החשוך כי כל מקום חשוך הוא מקום אימה כמ"ש והנה אימה חשיכה גדולה וגומר כנדגלות כי גם המלאכים גובה להם ויראה להם ולכך אומרים ארבע פעמים שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך ר"ל שובי מן ד' רוחות אלו אלינו וכן בפסוק הביאני אל בית היין מצינו ב' מדרשים חלוקים מדרש א' אומר אל בית היין זה סיני וכו' ומדרש אחד אומר הביאני אל בית היין זה אוהל מועד, וקשה במאי קמפלגי אלא לפי שמסיים ואמר ודגלו עלי אהבה וא"כ פליגי דוגמות המחלוקת אם כ"ב אלף או י"ח אלף כי הסובר כ"ב אלף אם כן המרכז התורה סבר הביאני אל בית היין הנזכר בדגלים, מדבר בשבח האמצע והמרכז והיינו התורה שנתנה בהר סיני ששם קבלנו התורה הנדרשת בשבעים פנים כמספר יין והסובר י"ח אלף סובר שהמרכז האוהל מועד בית התפלה סובר שהביאני אל בית היין המדבר בשבח המרכז היינו אוהל מועד, שבו מנסכין יין על גבי מזבח, ואולי גם מטעם זה האומות רצו לפתות את ישראל שישובו אליהם ויעזבו דגליהם כי כל זמן שהם עסוקים בדגליהם הם פונין פניהם אל מרכז התורה והתפילה וכל זמן שהם עסוקים בתורה ובתפילה הקול קול יעקב הם מנצחין את העו"ג על כן הם אומרים לישראל כלך מדרך זה ושובו אלינו וראייה לזה ממה שנאמר במזמור זה אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר אם כן ממילא אמרו זה היפך דברי העו"ג אשר שאלו מישראל שיהיה ג"כ בטחונם ברכב וסוסים וישראל מאנו ללכת בדרכיהם ואמרו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר וענין סדר הדגלים על זה האופן פרשנו בחיבור כלי יקר ויתכן להוסיף עליו כי ההולכים למזרח לפני השכינה כאברהם שנאמר בו התהלך לפני וזה שייך לבעלי תורה כי יהודה מחוקק ויששכר יודעי בינה לעיתים ומזבולן מושכים בשבט סופר ההולכים לימין השכינה כי שם אורך ימים ושם ראובן לבעלי תשובה הצריך לימין ה' הפשוטה לקבל שבים גד היה צריך גם לימין ה' כי שם יושב על הספר והיה ירא שלא ימות במלחמה כדאמר הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו שמעון ממנו עניים סופרים ומלמדים הצריכים למדת החסד שמימין, וההולכים למערב שכינה קדמה ואזלא לפניהם להפיל אויביהם והיינו כל השייכים ליוסף שהיה בעל צדקה כמרז"ל אויבים נופלים לפניו כיוסף למה לפניו אלא משום דשכינה קדמה לפניהם, לשמאל כל בעלי עושר כי מצפון זהב יאתה מאשר שמנה לחמו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' דן יזנק מן הבשן כדאמר ואילים בני בשן, ובזה נבא לביאור המדרש שהתחלנו בו כי רצה לתרץ מה שנאמר במדבר באוהל מועד כי שנים אלו גרמו המספר המורה על מעלת ישראל שנמנים כל שעה וכבר אמרנו שכל שעה קאי על שמוציאן במספר ומכניסן במספר הן ביצירתן הן במיתתן והיינו כל שעה ממש וזה שאמר מה החיטים נכנסות לאוצר במנין רמז בזה שישראל הם אוצר חביב להקב"ה כמ"ש והייתם לי סגלה מכל העמים והיינו אוצר חביב כדבר שמכניסין לקיום כי יראת ה' היא אוצרו ולפי שהדבר המדוד והמנוי שלטא בו עינא בישא על כן פירש במדבר באהל מועד שהתורה ניתנה במדבר הגינה בעדם כמ"ש בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים ששונים הלכות ויכול להיות שלכך נקט בטנך לרמוז על התפילה שנאמר וכל קרבי את שם קדשו, ועל התורה שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וכמ"ש ותורתך בתוך מעי והיינו הלומד תורה לשמה והוא שמורה בתוכו לאפוקי הלומדים שלא לשמה אין תורתם כי אם מן השפה ולחוץ ותוכו ריק.

ועל זה מסיק בפרקי אבות אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצא מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' עד חירות על הלוחות וכפי הנראה ק' מנא לו לומר כן שהבת קול יוצאות בכל יום וכי מפני שהוא שמע פעם א' הקול פשוט לו שכך הוא יוצא בכל יום ויום, וע"ק למאי נפקא מינה יוצא הקול במקום מדבר וחרב שאין בני אדם מצוין שם ומאי בת קול דקאמר ויתר פרטי המאמר צריכין ביאור וכפי הנראה שלא היה שום קול אלא שריב"ל ר"ל דרך מוסר אל הלומדי התורה שלא לשמה וכל תורתם אינם אלא מן השפה ולחוץ הלא יש להם לדעת למה נקרא הר זה הר חורב כי שם זה אינו נאות אל ההר חמד אלהים לשבתו אשר עליו נתנה התורה שהיא בנינו של עולם אלא ודאי כדי לגלות אוזן אנשים ע"י התורה יכול להיות שתצא לו חורבה ממנה והיינו אם ילמדוה שלא לשמה כמ"ש דאיימין בה סמא דחיי דלא איימין בה סמא דמותא וכן הלומד ואינו מקיים יותר טוב היה לו שלא למד תורה משלמדה כי מוטב שיהיו שוגגים כו', וזה הקול שהזכיר לא היה שם קול ממש אלא בת קול י"ל תולדה של הקול כי בכל יום ויום יכול כל אדם להשמיע לאזניו מוסר זה כאילו שמע קול לו קול אליו וא"כ יכול להשמיע לעצמו קול זה מהר חורב ר"ל למה נקרא הר חורב אלא ודאי לפי שע"י הלימוד יכול לבא לידי חורב ושממון וזה"ש או להם לבריות מעלבונה של תורה כי כשאינו לומד לשמה או לומד ואינו מקיים אין לך עלבון גדול ממנו אל התורה או יאמר שהתורה גורמת לו עלבון ולא לכבוד הוא לו מה שעוסק בתורה ואדרבה מחרפין אותו על תורתו ואומרים ראה זה פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים דרכיו אוי להם לבריות שלמדו תורה כו' כדמסיק מסכת יומא זש"ה או להם לבריות שהבריות אומרים אוי לו לזה שלמד תורה כו' שכל מי שאיני עוסק בתורה נקרא נזוף כי זה העוסק בתורה שלא לשמה אינו נקרא עוסק בתורה אלא עוסק בדבר אחר אשר הוא חושב להשיג ע"י הלימוד והוא נקרא נזוף מן הבריות המחרפין אותו כדמסיק בגמרא, זש"ה נזם זהב באף חזיר וגומר כי אילו לא היה הנזם זהב באף חזיר אף אם היה החזיר מלוכלך בטינוף לא היו נותנים אליו לב לדבר ממנו כי זה דרכו אבל כשיש באפו נזם זהב אז הנזם זהב גורם לו שרבים יסתכלו בו וידברו בגנותו כך אשה יפה וסרת טעם כי אשה סרת טעם ואינה יפה אין העולם מרגישין בחסרונה כי אין איש שם על לב לבקר במומה אבל כשהיא יפה אז היפוי גורם לה שמסתכלין בה ואגב זה יבקרו אחר מומה כך זה הלומד התורה אם לא הי' לומדה כלל יותר היה נוח לו משלמדה שלא לשמה ואינה מקיימה ואומר והלוחות מעשה אלהים המה ר"ל לכך לא נבראו בדבור כשאר בריאות אלא במעשה ידי ה' להורות שחפץ ה' שמקבלי הלוחות לא המדרש עיקר אלא המעשה חרות על הלוחות היינו הכתוב רמז שיהיו המצות ג"כ חרותים על לוח לבו של אדם ותורת ה' בתוך מעיו אבל הקרי אל תקרי חרות לבד אלא גם חירות מן הגלות לאפוקי ממי שלומד ואינו עושה עליו דרשו פסוק באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו וכן אמרו כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות כו' ואם כן אינו בן חורין וע"כ נקראו הר חורב שיכול לבא לידי חורבן המקדש על ידו והגלות ישראל מעל אדמתם וכל מי שעוסק בתורה שכל עסקו אינו בדבר חצוני אלא בתורה עצמה ללמדה לשמה הרי זה מתעלה שנאמר וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות רמז שעל ידה יזכו ישראל להיות עליון על כל גוים ויפרקו מעליהם עול גלות ויהיו בני חורין כמ"ש שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה