אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בחקותי

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בחקותי

פרשת בהר

מאמר רכ

במדרש חשבתי דרכי וגו' נחלקו בלשון בחקתי

אם בחקתי תלכו וגו', בילקוט הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד בכל יום אני מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך, רב הונא בשם רב אחא אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך, רב מנחם חתנא דר' אליעזר בן אבינא אמר חשבתי מה שכתבת בתורה אם בחקתי תלכו ומה כתיב ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו אלי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם, רבי אבא בריה דרבי חייא בר יונתן אמר חשבתי ברכות חשבתי קללות ברכות מן א' עד ת' וקללות מן ו' עד ה' ולא עוד אלא שהן הפוכות הא כיצד אם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות אימתי כשתשמרו את תורתי הה"ד אם בחקתי תלכו עד כאן לשונו, כפי הנראה שהם חלוקים במשמעות אם בחקתי תלכו ליישב לשון הליכה ולשון חקות כי ת"ק סובר שלשון חקות היינו כמו חקיקה שכל כך ירגיל עצמו בתורה עד שההרגל יהיה אצלו טבע שני כי כל עסק התורה הוא כנגד טבעו של אדם כי כפי הטבע כל חשקו וישעו אל תאות הגוף וזה נקרא טבע לפי שהוא שקוע וטבוע בתוך האדם וכדי לשנות את טבעו הוא צריך להתמדה גדולה עד שיהיו מצית התורה חקוקים על לבו ונעשים אצלו לטבע, כי מטעם זה נקראת התורה מחקק לפי שאינן מתקיימין אצל האדם עד אשר יהיו חקוקים בקרבו ונעשו אצלו לטבע וכל כך הוא מורגל בהם עד שאף אם מתחלת הליכתי הוא מחשב לילך למקום פלוני וביני ביני בזמן שהוא הולך הוא הולך לפי תומו בלא כונה אז רגליו מוליכות אותו לבתי כנסיות ומדרשות כי רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו' על דרך מחזיקינן טיבותא לרישא דמנפשיה כרע כשמגיע למודים מרוב ההרגל לכך נאמר אם בחקתי רצה לומר כל כך יהיו חקוקים עד שתלך בהם בלא כוונה וזהו שפרש"י תהיו עמלים בתורה כי על ידי העמל והטורח הבא על ידי ההתמדה יהיו חקותי חקוקים כל כך עד שכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, רב הונא ראה לפרש אם בחקתי תלכו תוך החקות תלך כאלו אתה מסובב מימין ומשמאל מן החקות ובכל צד שתפנה אין לך פניה כי אם אל החקות ולא שתפנה לעשות מחמת קבול פרס או להתרחק מן העבירה בעבור יראת העונש זהו שאמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואעפ"כ לא בעבורם אני הולך בדרך המצוה, אלא בשביל אהבת ה' לבד ורצה לומר חשבתי דרכי לקבלת הטובות או הרעות ומכל מקום לא בעבורם אני עושה מצוה ממש עד שאין לי פניה אל שום דבר כי אם אל החקות על דרך מאמר רז"ל ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה רצה לומר שלא למדוה לשמה ולא הלכו בה בתורה כי אם סחור סחור אבל לכרמא לא תקרב, על כן נאמר כאן בחקותי רצה לומר תוכם ממש וזה"ש הוו עמלים בתור' כל עמלך יהי' בתורה עצמה לא שתעמול לרוח עבור איזו כוונה חצונית, רבי מנחם כו' ראה לפרש פסוק זה מלשון הפסוק אחרי ה' תלכו הלך אחרי מדותיו מה הוא גומל חסדים כו' וזהו שאמר אם בחקתי תלכו רצה לומר שתלך בחקות שגם אני הולך בהם ונקראו בעבור זה חקתי כמו שכתוב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בקרב הארץ כי אלו הדברים הגורמים השלום בארץ כמו שכתוב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכן מעשה הצדקה שלום לכך מביא פסוק ונתתי שלום בארץ כנגד אם בחקתי תלכו הורה באצבע שמדבר באותן חקות שהקב"ה כולך בהם וכנגדם אמר ונתתי שלום בארץ ובהפכם אמר ואם לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ע"ד פירש"י יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו וזה שייך ביותר במשפט וצדקה שיודעין רבונם שהקב"ה בעצמו ובכבודו הולך בדרך זה וזה עדות ה' נאמנ' שדרכים אלו טובים מכל מקום לא תשמעו לי ותמאסו גם חקותי שחקקתי, מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם עונשם כפול הן סתם עונש על החטא הן תוספת עונש על שיודעין רבונם עושה כן בעצמו ואינו הולך אחריו, לכך נאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך רצה לומר אל הדברים שהקב"ה מעיד עליהם שהם טובים מאחר שבעצמו עושה כן וע"ד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו', רבי אבא אמר חשבתי ברכות מן א' עד ת' כו' רצה לפרש בחקתי לשון חקיקה כי בכל חותם שייך חקיקה וחותמו של הקב"ה אמת וע"כ רצה להזהירם על האמת שילכו בחקת השי"ת דבר החקוק אצלו והיינו אמת ונראה שגם בעל הטורים נוטה לדיעה זו שפירש ועשיתם אתם אותיות אמת ומאחר שסוף הפסוק מדבר באמת על כן רצה רבי אבא לפרש גם תחלת המקרא אל האמת הביא ראיה מן השכר שמתחיל מן אלף עד תי"ו ממילא גם מ' באמצע כי יש בזה רמז לכל שלשת זמנים ראש וסוף ותוך שהתורה משמרתו כמאמר רז"ל בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם הבא כמו שאל"ף בראש מ"ם באמצע תי"ו בסוף, כך העולם הזה בראש הקבר באמצע בין ב' הגבולים, ת' בסוף סימן לדבר אותיות מת הם לאחר מיתה וכנגדם אמר בפרשה זו ג' ונתתי, א' ונתתי גשמיכם זהו שכר העוה"ז, ב' ונתתי שלום בארץ זהו כנגד בשכבך תשמור עליך בארץ ממש כד"א יבא שלום ינוחו על משכבותם, ג' ונתתי משכני בתוככם אטייל עמכם בגן עדן לעה"ב, ומשלשתן לא בקש דוד כי אם העולם הבא יעוד של ונתתי משכני בתוככם ועל כן השיב רגליו לילך בדרכי התורה כי היא תמליץ בעדו לעולם הבא שנאמר והקיצות היא תשיחך וכל מצוה ומצוה תבא ותעיד עליו לעולם הבא יתנו עדיהן ויצדקו זה"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך קרא התורה עדות על שם שכל מצוה מעידה על זה שעשאה כדאיתא בגמרא, והקללות מן ו' עד ה', כי כשיראל הולכין לפנים ולא לאחור אז יזכו לכל היעודים מן א' עד ת' דהיינו לפנים ולא לאחור, ונכלל בזה גם סידור של הלימוד שמחנכין כי הקטנים מתחילין ה' חומשי תורה ואחר כך ו' סדרי משנה וזהו תורת אמת של ההולכים לפנים ולא לאחור, אבל הקללות באין אם תורת אמת נעדרת נזורו אחור ומכלל הקלקולים הוא קדימת וי"ו לה"א כמנהג הדורות הללו שבטרם ידע הנער דבר מן חמשה חומשי תורה ילמדוהו ו' סדרי משנה מחמת יוהרא ועי"ז כי יגדל לא ידע בין ימין ושמאל ומטעם זה הקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א, ויש עוד רמז בוי"ו ובה"א ליתן הבטחה לישראל בכל התוכחות הללו, שלא יכלו בין האומות וסופם לצאת מהם על דרך שאמרו במדרש שנכתב בתורה ה' פעמים יעקב מלא וי"ו וכנגדם ה"פ אליה חסר ו', לפי שיעקב נטל למשכון חמשה ווי"ן אלו מן אליהו שיבא ויגאל את בניו וטעמו של דבר כי חמשה ווי"ן דומה לחמשה אצבעות ורצה לומר שנתן לו אליהו ה' אצבעות דהיינו תקיעת כפו על שיבא ויגאל בניו והיינו ערבון כמו שנאמר אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, ותדע ותבין כי נאמר בפר' זו וזכרתי את בריתי יעקוב למה נכתב דוקא כאן מלא וי"ו אלא שבא לתרץ למה הקדים יעקב לכולם והוא הצעיר, אלת לפי שיעקב השתדל בהצלתן של ישראל יותר מכל האבות כי כולם לא בקשו ערבון מן אליהו חוץ מיעקב והראיה על זה שהרי ערבונו בידו דהיינו וי"ו יתירה שבו אשר לקח מאליהו על כן הקדימו, ובזה יתורצו ב' קושיות כאחד למה נאמר דוקא כאן יעקוב מלא וי"ו ולמה הקדימו, ואחר כך הקדים יצחק לאברהם כי לעתיד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה אלא יצחק לבד יעשה חשבון על חטאם של ישראל על כן הקדימו לאברהם, אבל אברהם מאוחר שבכולם כי הוא גרם הגלות שנאמר אם לא כי צורם מכרם וגומר, וזהו סוד שהקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א לרמוז שאף על פי שיחולו הקללות מכל מקום מצד ה' ווי"ן אלו ישראל בטוחין שיהיו נגאלים מכל האלות האלה וזהו שמסיק ולא עוד אלא שהם הפוכים שאם יזכו אני הופך להם הקללות לברכות והיפך זה חין לו פירוש כי אם על חורבן בית המקדש כדרך שבארנו בכלי יקר פרשת כי תצא על פסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על מארז"ל וכולם חזרו לקללה חוץ מן שתי כנסיות כו' כי בשום קללה א"א לומר שהקללה עצמה היא ברכה חוץ מחורבן בית המקדש שהקללה. שב לברכה שנאמר כלה ה' חמתו ויצת אש בציון דהיינו שכלה חמתו בעצים ואבנים וכן נאמר בתוכחות אלו והשימותי אני את מקדשיכם וקללה זו הפוכה ותחשב לברכה וכמו שנאמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם הזכיר המקדש בלשון משכון לומר שאם יחטאו יתמשכן עליהם והנותן משכון אין גובין החוב מגופו כך אמר כאן שעל ידי משכני שאוכל ליקח למשכון לא תנעל נפשי אתכם רצה לומר את גופתכם כי כבר כלה ה' חמתו בעצים ואבנים, ומה שנאמר וגעלה נפשי אתכם היינו קודם החורבן כי אחריו נאמר פסוק והשימותי את מקדשיכם ומדבר בעודן על אדמתן, אבל אחר והשימותי וגומר כתיב ואף גם זאת וגומר ולא געלתים וגומר, אבל לפירוש רש"י שפסוק והשימותי את מקדשיכם אינו מדבר בחורבן המקדש, יתכן לפרש לפי שנאמר למעלה ושברתי את גאון עזכם פירש רש"י זה המקדש שנאמר הנני מחלל המקדש גאון עזכם, אם כן כך פירושו לפי שאחר שיבור גאון עזכם ודאי כלה ה' חמתו ולא געלה נפשו את גופתכם, והפסוק אומר אחר כך ואם תלכו עמי קרי אחר החורבן ואז אין לי מקום לגבות חובי מעצים ואבנים אם כן על כרחך וגעלה נפשי אתכם ופירוש זה מחוור. כי הלך רש"י לשיטתו:

מאמר רכא

בגמ' בירך את ישראל בכ"ב אותיות כו'

ובפרק המוכר את הספינה אמר רבי לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם הקדוש ברוך הוא בירך את ישראל בעשרים ושתים אותיות מן אם בחקותי עד קוממיות וקללם בשמנה מן ואם בחקותי תמאסו עד געלה נפשם ואלו משה רבינו ברכם בשמנה מן והיה אם שמוע עד לעבדם, וקללם בשתים ועשרים מן והיה עד אין קונה, ע"כ הורה שסוף כל האלות הוא ובחקותי געלה נפשם כי על חטא זה נותן שורת הדין גם כן לגעל את נפשם כי זה סוף של הקללות כשאין להם ליתן משכון אבל מכל מקום אין אני עושה עמהם כן אלא אף גם זאת וגומר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר וענין כ"ב ושמנה שהזכיר, יתכן לפרש שהקב"ה יעד להם כל השכר מראש עד סוף רצה לומר הן שכר העולם הזה הן שכר העולם הבא הרמוז בואוליך אתכם קוממיות דהיינו מן א' עד ת' וכמו שאמרנו למעלה בג' פעמים ונתתי האמורים בפרשה וכן קוממיות דרשו רבותינו זכרונם לברכה פרק חלק ב' קומות רבי מאיר אומר מאתים אמה כשני קומות של אדם הראשון רבי יהודה אמר מאה אמות כנגד היכל וכותליו שנאמר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל:

וקשה לר' יהודה מאי עביד לקוממיות לשון רבים, ומה ענין מאתים אמות לרבי מאיר,

מאמר רכב

משאוי שכר הצדיקים ק' ליטרין קוממיות

ונראה ע"ד שיתבאר לקמן פרשת עקב על מארז"ל ששכר של הצדיקים משאוי של ק' ליטרא שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו וגומר ושם נבאר אי"ה שר"ל שבמנין ברוך ה' יום יום דהיינו מאה ברכות שאנו חייבים לברכו בכל יום כמספר זה יעמס לנו שכר משאוי מאה ליטרין ועניני זיו שכינתו יתברך כקירון עור פני משה שהיה לו זה מן ושכתי כפי עליך כמספר כ"ף כי כן אדם הראשון ע"י שנוצר בכף ה' זכה לשלימות זה שהיה תפוח עקיבו מכהה גלגל חמה ואחר שסרח ניטל ממנו שלימות זה ונעשה מן כתנות אור כתנות עור ועכ"פ מאחר שנוצר מן כף ה' נשאר בו רושם זה בעוה"ז ובעוה"ב, כי בעוה"ז אע"פ שנתמעטה קומתו מ"מ הועמד על מאה אמה ובעוה"ב משאוי ק' לטרין וזהו קוממיות שני קומות שנזכרו כאן שלעתיד יזכה כל צדיק לשני קומות כשני קומות של אדם כי גם אדם זכה לשני קומות אע"פ שחטא מ"מ אחר שעשה תשובה הועמד קומת גופו על ק' אמה וקומת נשמתו על מספר ק' לטרין וכמו שכתוב לקחת מתנות באדם וגו' וסמיך ליה ברוך ה' יום יום וגו' והם רמוזים גם בפסוק והתהלכתי בתוככם, אבל רבי יהודה סובר קוממיות ב' קומות קאי על זכר ונקבה כי לא זו שהזכרים יזכו לקומה זו אלא אפילו הנקבות כנגד היכל וכותליו שנאמר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל כי לכך המשיל דוקא הבנות להיכל כי האוהל מועד היה ככלה צנועה שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כלת חסר כתיב כו', וזהו ענין כ"ב אותיות של ברכות, וקללם בשמונה כי הקללות אינן כי אם בעוה"ז וכלולים כולם במספר שמונה כדמסיק ברבתי פרשת בהר העני יש לו שמנה שמות, עני, אביון, מסכן רש, דל, דך, מך, הלך, וקשה מה בא לאשמועינן בזה אלא שרצה ליתן טעם למה קללם בשמונה אלא לרמוז שכל התוכחות היו בעון שמיטין ויובלין שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה, ובעון השמיטות מנה בפרשת בהר שמונה מכירות א' מוכר מטלטליו, ב' שדהו, ג' ביתו, ד' בתו, ה' לוה ברבית, ו' מוכר עצמו לישראל, ז' מוכר עצמו לגר תושב או משפחת ווי, ח' לע"ז עצמה, וכל אלו סבת העניות על כן כנגדם אמר שהעני יש לו ח' שמות, אבל לא קללם בעונש העוה"ב כלום, אבל בברכות זכר גם העולם הבא הרמוז בתי"ו של קוממיות לר' מאיר ב' קומות אחת בעוה"ז ואחת לעוה"ב ולרבי יהודה שניהם לעולם הבא אחת לזכרים ואחת לנקיבות כמו שנאמר אשר בנינו כנטיעים הם הזכרים יהיו כאדם הראשון שהיה מטע ה' להתפאר, ובנותינו כתבנית היכל שנמשל לכלה וכבר רמזו בפסוק ונתתי משכני בתוככם, אבל משה קללם בכ"ב ר"ל מראש עד סוף כי בקללות שלו הוזכר עונש העה"ז הרמוז באל"ף שבראש, ורמז גם עונש העה"ב בפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה כו' כמבואר בכלי יקר פר' נצבים שוה מדבר בעונש העה"ב אשר לא כתוב בתורה, וברכם בשמנה לרמוז שהברכות שלו כולם בעה"ז, ואם תשאל למה עשה משה כן לישראל, הנני ממליץ בעדו כי שכר העה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך על כן לא היה ראוי ליעודו שום אדם בלתי ה' לבדו בפסוק והתהלכתי בתוככם כי מהות שכר העה"ב נעלם מעין כל חי, ועל כן אמרו ישראל למשה משה קצבה אתה נותן לברכתינו רצה לומר למה אין אתה נותן לנו כי אם ברכות העה"ז דבר המדוד ומנוי, אמר להם זו משלי כי אין בידי ליעד שכר העה"ב הנעלם ממני כי אמר לי ה' ופני לא יראו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פ' ואתחנן, אבל ה' יברך אתכם כאשר דבר לכם, והיכן דבר והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן וזה פי' נכון וברור כי אין הברכה מצויה בדבר המדוד והמנוי דהיינו בכל ענייני העולם הזה כי כולם דבר מדוד ומנוי ויש להם קצבה והפסק ואם כן אין בהם שלימות, אלא בדבר הסמוי מן העין זה שכר העה"ב אשר עין לא ראתה אלהים זולתך ובו ברכם הקב"ה, ומה שקללם משה בכ"ב עשה כן לטובת ישראל לגלות להם שיש עוד עונש גדול לעה"ב אשר לא כתוב בספר התורה בפי':

ועשה כן כדי לאיים עליהם ביותר כדי שלא ישובו לכסלה

מאמר רכג

ארז"ל למה אין מפסיקין בקללות

כמו שיתבאר בע"ה לקמן פ' ראה אנכי על מדרש הרבתי למה אין מפסיקין בקללות כו' כרבנין דאמרין לא לרעתם נתתי לפניהם ברכות וקללות אלא כדי להודיע להם איזו דרך טובה שיבחרו בה ר"ל כל עוד שמודיע לו שהרבה רעות תלוין בעבירה ביותר יש לו לברך את ה' עליהם על שהודיעו כמה גדלה רעתו כדי שביותר יהיה נזהר ונשמר, ושם יתבאר שת"ק למד שאין מפסיקין בקללות מן פסוק מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה התוכחה קיצין קיצין ור' יהושע מסיק על שם עמו אנכי בצרה אין כדאי שיהיו בני מתקללים ואני מתברך ברכות הרבה לכל קורא וקורא ורבנין אמרין לא לרעתם כו' ומאי בינייהו אלא לפי שת"ק למד מן פסוק מוסר ה' סובר כדעת הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות תפלה שדווקא התוכחות שבתורת כהנים יחיד קורא את כולם לפי שנאמרו מפי הגבורה ובלשון רבים ומדוקדק זה מן פסוק מוסר ה' והיינו שבתורת כהנים לאפוקי אותן שבערבות מואב נקראו על שם משה יכול להפסיק בהם, אבל רבי יהושע סובר כמנהגינו שגם בתוכחות שבערבות מואב אין מפסיקין כי למד זה מפסוק עמו אנכי בצרה כו' ולפי זה אין חילוק בין ב' תוכחות אלו, ורבנין מוסיפין לומר לא די שאחד קורא כולם אלא צריך להוסיף עליהם תחילה כמה פסוקים של ברכות כדי להודיע לנו כשם שהברכות פשיטא שהם לטובתינו כך הקללות לא לרעתם כו' ובזה מתורץ מה שאמר לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות וכי ס"ד שהברכות יהיו לרעה אלא שר"ל כשם שהברכות הם לא לרעתם כך הקללות, ולמאי נפקא מינה תלה הקללות בברכות אלא כדי ליתן טעם למה מתחילין בפסוקים של ברכות אלא כדי להשוותם יחד, ומכאן יצא לנו טעם על רבוי הקללות של משה כי לטובתינו עשה כן להגדיל האיום למען תהיה יראת ה' על פינו לבלתי נחטא

מאמר רכד

במדרש סייף וספר ניתנו מכורכין מן השמים כו'

וברבתי פרשה זו מסיק וזה לשונו תני בשם רבי אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים אמר הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם ניצולין מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם מהיכן משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם וגו' לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ עץ החיים זו תורה, פירוש שסמך על מה שנאמר ואת להט החרב המתהפכת, תני בשם רבי שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמען של דברים אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו וגו', נראה לפרש שהסובר ספר וסייף ירדו כו' רצה לתרץ מה שנתחבטו בו שלימים וכן רבים על מה שבפרשה זו לא נזכרו רק יעודים גשמיים ותירצו בזה שאין יעודים אלו תכלית השכר אלא שר"ל אם בחקותי תלכו אז ונתתי גשמיכם בעתם וגומר ואז לא יהיה לכם שום דבר מונע מן קיום התורה והמצוה כמו שנאמר את הברכה אשר תשמעו על מנת אשר תשמעו כדי שלא יהיה שום מונע וזה דעת הרמב"ם ועל זה אמר ספר וסייף ירדו כי אם לא תשמעו והריקותי אחריכם חרב ואז מרוב בהלות לא תוכלו לעסוק בתורה אבל אם בחקותי תלכו אז יעודים אלו הטובים יגרמו לכם שתוכלו לעסוק בספר התורה אבל הם מצד עצמם אינן סוף השכר כי אם הספר עצמו הוא השכר ומה שהזכיר כל היעודים הללו היינו שהם יביאוך לידי שמירת הספר כשלא יחסר לך כל טוב והסובר ככר ומקל ירדו עם הספר סובר דברים כפשוטן ככר היינו ואכלתם לחמכם לשובע ומקל בשברי לכם מטה לחם או מקל כפשוטו וסובר שמשכר העולם הבא לא דברה התורה כלל מן הטעמים שהזכרנו בספר כלי יקר פרשה זו, וסובר תנא קמא כי אנחנו צריכין לאהוב את ה' על שהנחילנו חיי עולם על ידי הספר ולירא ממנו עבור חרב הגיהנם כדמסיק בילקוט פרשת בראשית על פסוק להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא לכך נקט החרב בלשון סייף המורה על עונש הבא בסוף, והסובר ככר ומקל סובר שמלבד שכר העולם הבא דהיינו הספר צריכין אנו לאהבה את ה' על שבטובו חיינו ונותן לחם לכל בשר וצריכין לירא ממנו שלא ילקה אותנו במקל האומות כדאמרינן מקל שקד אני רואה ונקט דווקא מקל כי הוא חציו של ספר כי על כן נאמר בירמיה ואתן בידה ספר כריתות רצה לומר אם תכרות ספר לשנים ישאר מקל חובלים ורצה לומר שהשכר כפלים מן העונש ועוד רמז שהעונש אינו בא במלואו כמו שנאמר כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעוניך, ומקל נועם ומקל חובלים דזכריה דרשו רבותינו ז"ל על תלמידי חכמים שבבבל שמחבלין זה לזה ועל ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה וכל זה בסיבת פירוד הלבבות שבין החכמים נחלק הספר לשנים ונולדו שני מיני מקל אלו עד כי יסור ה' לב האבן מקרבנו ויתקיים מה שנאמר ונתתי שלום בארץ וגומר, ונפלו אוביכם לפניכם לחרב וק' הכפל שנאמר ונפלו לפניכם לחרב ואחר כך כפל ואמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, וכן בפרשת בהר נאמר כפל וישבתם לבטח אלא שבכל מקום הוא מדבר מן שני מיני שונאים שונא פנימי דהיינו היצר הרע ושונא חיצוני האומות ושניהם תלוין זה בזה כי בזמן שיש לנו שלום מן היצר הרע אז אנחנו יושבין בטח גם מן האומות, כי אם תזכה להפיל את השונא הפנימי אז ונפל מעצמם אויבך החיצונים לפניך לחרב, ואגב זה נוכל לומר שלכך נקט המספר על זה האופן ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וקשה הלא אין החשבון מכוון, ועוד קשה שבתחילה אמר מכם חמשה והוי ליה למימר חמשה מכם כדרך שאמר ומאה מכם אלא לפי שאינו דומה מועטין העושין התורה למרובין כו' ופירוש הדבר שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ואם כן מרובין העושין התורה יצרם גדול מן מן יצר של המועטין, ואם כן היצר הרע מרבה לבא עם כל חיילותיו וכחותיו ביותר על הגדולים והיינו על המרובין, שהם יותר גדולים מן המועטין ואחר שכל כוחותיו של היצר הרע נכבשו אם כן גם יכבשו אויבים החיצונים ונקט מספר זה דווקא לפי שכל התורה כלולה במספר עשרים כי עשרת הדברות יש בהם דרך נגלה ודרך נסתר שנאמר כי כפלים לתושיה וכנגדם גם היצר הרע עורך מלחמה עם עשרים כוחות לבטל כל חלק וחלק מן עשרים אלו וסוף שעל ידי התורה יהיו נכבשים לפנינו כל עשרים כוחותיו ולעמת זה יזכו שאחד מכם יפיל עשרים חללים מן האומות כי כך החשבון כשחמשה ירדפו מאה עשרים לכל אחד, ונקט חמשה כי כל חמשה נקרא אגודה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומנין אפילו חמשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, ומכם האמור במועטין פירושו שירדפו האויבים לסלקם מכם אבל במרובים אמר ומאה מכם כי הם צדיקים גמורים יותר השייכין להיות מכם ובכם והם יגיעו למדריגת הצדיקים גמורים שהם יציר כף של הקדוש ברוך הוא וזוכין למה שזכה משה מן ושכתי כפי קירון עור פנים כמבואר למעלה, ואם כן מאה מכם שקנו השלימות מן כף ה' כמספר מכ"ם כל אחד מהם גדול מאוד עד שהיצר הרע עורך כנגדו מאה כוחות לבטל ממנו שלימות הכ"ף ואם כן כל אחד מהם מפיל מאה כוחות של יצר הרע על כן לעמתן יפלו גם מאה שונאים מן האומות לפני כל אחד ואחד והיינו חשבון ומאה מכם רבבה ירדופו והיינו מאה לכל אחד ולכך נקט מספר מאה לרמוז על מעלת כף כאמור וכשיהיו ישראל שלימים על זה האופן אז נזכה ליעוד האמור בפרשה ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו, כפי מה שפרשנו למעלה בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וגומר שבדין הקדים יעקב ליצחק ויצחק לאברהם על כן שפיר קאמר וישן מפני חדש תוציאו שהחדש יעקב קודם לישן יצחק ואברהם וכן יצחק לאברהם, אך לפי שנאמר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ואשר הביא מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא מכל הארצות וגומר, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא שתעקר יציאת מצרים אלא שניסי יציאת מצרים יהיו טפל וניסים של גאולה אחרונה יהיו עיקר לכך נאמר ואכלתם ישן נושן הם ניסים של יציאת מצרים גאולה הישנה באותן ניסים שיהיו גם לעתיד שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אך מכל מקום ישן מפני חדש תוציאו שניסים החדשים שיהיו לעתיד יהיו עיקר וניסי מצרים טפל להם ותשמחו ביותר בניסים החדשים שא אשר יעשה ה' לעמו:

סליק ספר ויקרא

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה