שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת נשא · מאמר רלא
מדרש הרבתי על פסוק וחיו ולא ימותו
וברבתי מסיק בפסוק וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו ששבטו של לוי היה מעולה מכל השבטים ומעולים בכל שבט לוי משפחות קהת ומסיק שלא היתה רוחם גסה עליהם וכו' וגם זה כמו נתינת טעם למה מסר סארון לבני קהת וזה מבואר על פי הצעה זו כמו שמצינו בהר סיני שנצטוו על שני דברים א' לא תגע בו יד כי סקל יסקל ב' פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב, ואחר כך נאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם וקשה מהו רב ולמה שינה ואמר אחר כך פן יפרץ בם, אלא כך פירושו שהחוטא בנגיעת יד בגופו ממש נענש בגופו וסקל יסקל, אבל החוטא בראיה נענש גם בעולם הבא כי הוא זן את עיניו מן השכינה וגוזל מזון שלו השייך לו לעולם הבא כי שם צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה וכמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל רואה הוא אחרי מוחו לפיכך נאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב היינו שיפול ממנו גם חלקו של עולם הבא שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך, אבל כשאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' אינו מדבר בראיה כלל אלא בסתם עליה בהר היינו הנגיעה בו כתיב פן יפרוץ בם פרצה בעה"ז כפרץ עזה, לפי שגם אצל בני קהת נאסרו שניהם שנ' ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקודש ומתו וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו הרי ציווי לנגיעה וצווי לראיה, ועל שתי אזכרות אלו אמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגומר ואז הזהירם על הראיה ואמר וחיו ולא ימותו וחיו בעה"ז ולא ימותו לעולם הבא כי כן דרשו יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעה"ב וטעמו של דבר כי חיי העה"ז הם לגוף הנגוף שהוא מת בטבע וחי במקרה על כן צריך האדם לעשות דבר המחזיק חיותו שכנגד הטבע אבל הנשמה חיה היא בטבע ומתה במקרה על כן אין האדם צריך לעשות דבר ליתן לה חיים כי חיות הנה כוחות הנשמה אך צריך שלא יעשה דברים הממיתין אותה נגד טבעה על כן בכל מקום נרמזו חיי העולם הבא השייכין לנשמה בולא ימות והוא פירוש נכון וברור ועל חיי העולם הבא אמר אל תכריתו כי סתם כרת הוא לעולם הבא כמו שדרשו על פסוק הכרת תכרת, וכן מסיים ברבתי במדרש הנזכר למעלה בפסוק וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו אמר הקב"ה התורה היא עץ חיים למחזיקים בה ונ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ובני קהת מחזיקים בתורה שהוא חיים זה הארון שנושאים שבו התורה בדין היא שיחיו ולא ימותו הוי וחיו ולא ימתו עד כאן, ותדע כי שני פסוקים אלו הובאו גם בפרקי אבות על מה שאמרו גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שמע מינה שלא דאי זה כראי זה שפסוק עץ חיים היא נאמר על אריכות ימים בעולם הזה כי האדם עץ השדה הוא וכתיב כי כימי העץ ימי עמי ופסוק כי חיים הם למוצאיהם מדבר בעצם החיים שהוא לעולם הבא כי התורה עצמות החיים וגם בעולם הזה היא מרפא לבשרו
וראייה ברורה לדברינו ממה שמסיק ברבתי סוף פרשה במדבר אמר רבי יוחנן עזה בא לעולם הבא שנאמר וימת שם עם ארון האלהים מה ארון קיים אף עזה קיים לעולם הבא, וקשה מהיכא תיתי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא אלא לפי שנאמר כאן אל תכריתו וגומר וחיו ולא ימותו בעולם הזה ובעולם הבא הוצרך לפרש שעזה בא לעולם הבא לפי שעונש העה"ב אינו בא כי אם על הראיה ולא על הנגיעה ועזה לא חטא בראיה כי אם בנגיעה לבד שנאמר ויאחז בו כי שמטו הבקר ועל הנגיעה בא עונש מיתה מן העולם הזה ובזה מתורץ למה קראו המקום פרץ עזה אלא ודאי זה פסוק פן יפרץ בם הנאמר על הנגיעה כדלעיל:
זהו שמסיק ברבתי פרשה זו וזה לשונו וירכיבו את ארון האלהים על עגלה החדשה, לא נשאו כתורה שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן עגלות וגומר מפני מה נענש שנתעלם מקרא זה ממנו, שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חקיך מבית מגורי אמר ליה הקב"ה דברי תורה שכתוב בו התעוף בו עיניך ואיננו, תרגום יונתן ותעוף שאם תכפל עיניך, לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בם מיד ואיננו, אתה, קורא אותה זמירות, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר ולבני קהת לא נתן עגלות כו' וקשה מה ענין עונש זה לקריאת זמירות ואיך היה העונש מדה כנגד מדה, ועוד קשה וכי כך מדתו של הקדוש ברוך הוא להכשיל את ה בעבירה אחרת, ונראה שכך פירושו שדור קרא מה שנאמר בתורה אל תכריתו את שבט הקהתי ואמר על זמירות היו לי חקיך זמירות לשון כריתה מלשון עזי וזמרת יה כרמך לא תזמור זמיר עריצים שכולן לשון כריתה ועל כן היה דור ירא מן ארון ה' כמו שנאמר אחר מעשה דעזה וירא דוד את ה' ביום ההוא ויאמר איך יבא אלי ארון ה' וגומר ומירא זו עלתה על ראשו גם קודם המעשה זה"ש זמירות רצה לומר כריתות היו לי חקיך בבית מגורי ומגורי גם כן לשון מורא ומורא זו גרמה לו שלא רצה שישאוהו. בכתף כי ירא פן יבואו לידי כריתות האמור בפסוק אל תכריתו והיה נמשך ממורא זו שהרכיבו בעגלה ומה שמסיק הנני מכשילך רצה לומר הדבר הזה שקראת לד"ת זמירות יגרום לך מכשול זה ושבקינן לטעותך כדמסיק רש"י פירוש פרשת שלח לך חייהם הנני נותן להם מקום לטעות בו כך הקב"ה נתן מקום לטעות שהיה סבור שענין של קהת שלא ליתן להם עגלות לא היה רק הוראת שעה ולא לדורות מטעם מורא זו כאמור, ואומר דברי תורה שאני חפץ בזה שכל הקרב הקרב בה ביותר הוא משובח עד שאין לו לאדם להתעלם עיניו מהם אפילו שעה אחת ואתה קורא אותן זמירות כריתות לכל המתקרב אליה הריני מכשילך כו' אני נותן לך מקום לטעותך שיבא לך מכשול על ידו ותעטה בדבר פשוט, וזה שמסיק במדרש הרבתי הנזכר למעלה שבני קהת הלכו לאחוריהם ופניהם אל הארון כו' וכל זה הוראה שבאלה חפצתי נאם ה' שלא תוכל להתעלם עיניך מהם אפילו שעה אחת זולת ליזון עיניו מן השכינה הוא הדבר שנאסר להם אבל להיות עינים כל הימים בתורה זה הדבר אשר צוה ה', וזה הדבר אשר אמרנו בעניני נגיעה וראיה פירושו כי עניני נגיעה הם אזהרה לדורות שלא להשתמש בכתרה של תורה כי זה נקרא שליחות יד בתורה ונגיעה בכבוד התורה כשאינו לומדה לשם שמי וענין הראיה הוא דוגמת הסתכלות של בני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך' לב גם אחר שאכלו ושתו כדאיתא למעלה פרשת אחרי מות, ובזה מתורץ מה שנאמר אהרן ובניו יביאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו ולא יבואו לראות כבלע את הקודש איך יתורץ זה כשיכניסו אהרן בניו כל כלי וכלי לנרתקו פן המה יראו ויסתכלו, אלא לפי שאין מדרך האדם לבקש הסתכלות זה כי אם על ידי ריבוי שתית יין שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה כי כל זמן שאינו שתוי אין רוחו נסה עליו ואז מסתמא יהיה נכנע לפני השכינה ויסתר פניו מהביט ואהרן ובניו כבר הוזהרו ביין ושכר בבואם אל אהל מועד לעבוד עבודה אם כן מסתמא גם בבואם לעבוד עבודה לא יבואו שתוי יין ואז אין לחוש פן יסתכלו, אבל בני קהת שלא נצטוו על יין ושכר אל תשת יש לחוש פן יבואו שתויי יין ויראו כבלע את הקודש כי ישיאום רום לבבם ליזון עיניהם מן השכינה:
ראייה לדברינו אלה ממה שמסיק ברבתי סוף פרשת במדבר וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגו' נשא את ראש בני קהת וגומר מה ראה להזכיר כאן את אהרן לפי שבשעה שנצטוו בני קהת על משא אהרן היו מתיראים התחילו צווחין על משא זה ואמרו הננו מתים כדרך שמתו בני אהרן אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש כך למשפחות הקהתי אעשה תקנה שלא ימותו שנאמר אל תכריתו וגומר וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וקשה מה ענין תיקון אהרן לכאן או של בני אהרן אלא שנתיראו שלא יקרה להם מה שקרה לבני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס אחר שאכלו ושתו, אמר ליה הקב"ה כמו שעשיתי תיקון לאהרן שנ' בזאת יבא אל הקודש ביום כיפור יום ענות אדם את נפשו כי אז מסתמא לא ירום לבבו ולא יבקש להסתכל בשכינה כך ילפינן בג"ש מזאת הנאמר כאן וזאת עשו להם מן בזאת יבא אהרן היינו שלא יבואו שתויי יין בלב גס ופירוש זה נכון וברור, והנני מביא לך ראיה טובה ובריאה ממה שמסיק ברבתי סוף פר' במדבר וז"ל כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם כך כל מי שהוא נתירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם ממי אתה למד מבני יונדב בן רכב על ידי שעשו רצונו מה כתיב לא יכרת ליונדב בן רכב איש עומד לפני כל הימים כו' וקשה מה ענין יונדב בן רכב לכאן אלא לפי שהמה היו נזירים ולא היו לעולם שתויי יין על כן נאמר בהם לא יכרת להם איש עומד לפני כל הימים כמו שמצינו באהרן ובניו אחר שכבר הוזהרו ביין ושכר אל תשת היה הדבר הרגל אצלם לפרוש מן היין ונולד להם לב נשבר ונכנע על כן אין לחוש אצלו פן יסתכל מתוך לב גס, אבל בני קהת שלא הורגלו בזה היו מתיראים שלא יבואו לידי הסתכלות ונתן להם התיקון שניתן לאהרן ועל ידי זה יהיו כבני יונדב בן רכב שנ' בהם איש עומד לפני כל הימים רצה לומר מאחר שלא היו שותין יין יזכו לעמוד לפני ה' כל הימים כי אין לחוש שיזונו עיניהם מן השכינה אף אם עומדין סמוך לשכינה כל הימים כך כל מי שנתירא ממנו מהביט אל האלהים בלב נס יזכה לעמוד חי לפני ה' כל הימים כמו שמסיים במדרש זה בפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, ויין הואיל ואתי לידינו נימא בה מלתא כי מצינו בפרשת נזיר קדוש הוא לה' והיינו דוגמת אומרו עומד לפני כל הימים ורז"ל אמרו נכנס יין יצא סוד גילו בזה נזק שנוי הבא מן היין כי הוא וסודות התורה ממעיך יפרדו כי מי שתורת ד' בתוך מעיו לבא בסוד ה' שוב אינו מקבל היין שנתן בשבעים והממלא רסן בטנו ביין שוב אינו יוכל לבא בסוד ס', חוץ מן יין המשומר בענביו לעתיד אדרבה ממנו יהיה מקור נפתח לבא בסוד ה' וזהו איש כי יפליא וגומר לפי שנאמר בסודות התורה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך לכך נאמר איש כי יפליא רצה לומר החפץ לראות סודות נפלאות מתורת ה' אז ינדור נדר להזיר עצמו מן היין לפי שהיין שניתן בשבעים מתנגד אל סוד ה' שניתן בשבעים כי ע' פנים לתורה, פרשת שמיני דרש פסוק אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר אוי מן קדם חמרא ומסיק בעולם הזה היין תקלה לעולם, אבל לעולם הבא אני עושהו שמחה שנאמר והעיפו ההרים עסיס וכו' כי היין של העולם הזה גורם ב' הקללות שהזכרנו ושניהם. תלוין בגס לב הבא מצדו תקלה א' היא שנכשלו בה בני אהרן שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס, תקלה ב' שכל המתיהר אם חכם חכמתו מסתלקת כי נכנס יין יצא סו"ד וזה"ש ולרוזנים אי שכר רוזנים הם בעלי סודות התורה מלשון רזי לי אוי להם מן קדם חמרא כי נכנס חמ"ר יצא מחק"ק חושבנא דדין כחושבנא דדין זה"ש פן ישתה וישכח מחק"ק, אבל יין המשומר בענביו שלעתיד יהיה לשמחה כי לא די שלא יזיק אלא יוסיף חכמה כי לכך נקרא משומר בענביו רמז לסודות אלהיות הטמונים וכמוסים כיין הנטמן בתוך ענביו ויהיה לו טבע המן שלאוכלי המן ניתנה התורה כי היה מסייע אל החכמה והסודות כך היין שלעתיד רמז לדבר כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון כי בעולם הזה ב' ע' אלו דהיינו יין וסוד אינן מזדווגין יחד כשנכנס זה יצא זה אבל לעתיד בשוב ה' את ציון או ב' עין אלו יזדווגו ויסייעו זה לזה, ומה שאמר אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר מלכים ורוזנים היינו מחקק ושבט שנזכרו בפסוק לא יסור שבט מיהודה היינו מלכות אשר בידו שבט מוסר ליישב על כסא משפט, ומחק"ק היינו רוזני החכמים אשר כל רז לא אנס להם, ולשניהם באה אזהרה זו מן היין כי מלך במשפט יעמיד ארץ ואליו אמר ויחלוף דין כל בני עוני ולרוזנים מחקק אמר פן ישתה וישכח מחקק ולצדדין קתני, אבל לעתיד לא יזיק היין לשני כיתות אילו, לכך נאמר בשני גואלים אלו רמז לזה, א' משיח בן דוד כתיב ביהודה לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה, ולו יקהת עמים ואז לא יזיק היין לכך אמר מיד אסרי לגפן עירה וגו' הורה באצבע כי יבא משיח אז לא יזיק היין, אלא חכלילי עינים מיין חיך יאמר לי היין כי טוב הוא לעינים לראות בסוד ה' לפקוח עינים עורות כי מין בעין יראו בסוד ה', וכן במשיח בן יוסף כתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין: