שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת נצבים · מאמר שמא
בגמרא מאי על כל הנעלם
ויתכן לפרש פסוק זה ע"ד שנאמר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ומסיק במסכת חגיגה פרק א' מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס בה מאי אם טוב ואם רע א"ר ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא כו' דבי ר' שילא אמרו זה הנותן צדקה לאשה בסתר, רב אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מנוקר בערבי שבתות באור דבריהם שרב מפרש על כל נעלם ברעה אשר אדם עושה לחברו בסתר ומסתיר רעתו והוא שהורג כינה בפניו כדי שיראו רבים איך הוא בזוי בעיניו ואינו נחשב לכלום ועי"ז חבירו נמאס בעיני הברית כשרואין בזה מקיל כל כך בכבודו ואינו חס עליו ויבז לו בעיניו עד שהורג כינה בפניו כי על פשוטו קשה למה קרא דבר זה על כל נעלם הלא תגלה רעתו בקהל אלא העלמה זו שמכה רעהו בסתר וממאיסו בעיני הבריות בדבר שאינו יכול להוציא ממנו בדיינין עלבונו, ושמואל סבור שאין פסוק זה מדבר כל כך סתום כי לא מצינו לו דוגמא בכל התורה שעל ידי הריגת כינה כסתה כלימה פניו אלא הפסוק מדבר ברק בפני חברו וע"י זה נמאס בה בעיני הבריות לגמד סתום זה מן המפורש במקום אחר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכנס ש"מ שעל ידי הרקיקה יכלם וגם זה מעין מכה רעהו בסתר ואח"כ מקשה על פירוש זה מאי אם טוב ואם רע אין הקושיא למה יביאו במשפט על מעשה טוב שעשה דאם כן למה נקט אם רע בקושיא הל"ל מאי אם טוב, אלא עיקר קושייתו על דברי רב ושמואל מדלא קאמר בין טוב בין רע ש"מ שהכי פירושו שהקב"ה דן אותו על איזו דבר נעלם שעשה אם הדבר ההוא שעשה טוב עשה בעמיו או רע עשה וזה לא יתכן בהורג כינה או רק בפניו כי אין כאן שום טובה, על כן א"ר ינאי שכל הפסוק מדבר בנותן צדקה לעני בפרהסיא שיש לצדד בדבר אם הוא נקרא מעשה טוב שהרי נתן צדקה או מאחר שביישו בפרהסיא כל צדקותיו אשר עשה לא יזכרו לו לטובה כי יצא שכרו בהפסדו וזה"ש כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם רצה לומר על דבר שהיה לו לעשוקו בהעלם והסתר כי מתן בסתר יכפה אף והוא נתן לו בגלוי על כן בא במעשה זה בדין אם יקרא טוב או רע, דבי רבי שילא מפרש גם כן הפסוק בזה הענין אך שקשה לו לומר שעל כל נעלם מדבר בדבר שהיה לו להעלימו ולא העלימו כי על כל נעלם משמע שנעלם הוא עצם החטא על כן פירש אפכא שמדבר בנותן צדקה לאשה בצנעה בהעלם וזה שאמר על כל נעלם רצה לומר שעשה דבר בהעלם שלא היה לו להעלימו מפני חשדא והיה לו ליתן לה בנלוי אמנם דרך הלואה שהוא דרך לבוד שלא לביישה ועל כן אמר שהקב"ה יושב על כסא דין להכריע אם יחשב לו לצדקה ומעשה טוב או רע יחשב לאיש ההוא, ורב חזר מדבריו הראשונים מחמת קושית מאי אם טוב אם רע ומפרש הפסוק בשולח לאשתו בערב שבת נשר שאינו מנוקר כי גם כאן יש צד טוב שכבד בשבת ויש צד רע שמכשילה באכילת חיסור בהעלם שוגג כי האיסור נעלם מעיני אשתו ובא להוסיף על דברי ר' ינאי ור' שילא כי בדבריהם יש ודאי צד רע ופשיטא שלא יחשב לו רע לטוב אלא אפילו שולח בשר שאינו מחותך שאין הרעה וודאית כי הוא חושב שאשתו ודאי תרגיש בדבר ותנקרו מ"מ היה לו לדקדק שמא מחמת טרדת שבה לא תדקדק ותאכל דבר איסור בהעלם שוגג, והוא נידון גם על כשוגג אחר שהוא גרם לה לחטוא בשוגג, ועל זה אמר הנסתרות לה' אלהינו, לדברי רב ושמואל מדבר במכה רעהו בסתר שאין לו עליו דין בב"ד של מטה ומ"מ לא ינקה בב"ד של מעלה, ולר' ינאי ור' שילא רמז לשני עניני הסתר והעלם בהזכירו בדבריהם והאומר השולח לאשתו בשר שאינו מנוקר מן חלב וגידין ירמוז מאחר שבפסוק זה יש זכרון יום הדין של ראש השנה והבינונים תלוין אם יעשו תשובה בין ר"ה לי"כ והנותן הדין על מעשיו היינו אם לא יעשה התשובה שעיקר במיעוט חלבו ודמו ותיקון גיד ברזל טרפו על ידי דברי הצומות וזעקתם על כן נשא המשל על מי כשולח לאשתו בשר שאינו מניקה מן חלב ודם וגידין ואינו מקפיד על איסורם מצד שאינן כי אם למזבח ולא לאכילה זה מורה גם על שאינו נזהר בעצמו לתקן ע"י הצומות החטא ע"י מיעוט חלבו ודמו לדעתו אין שום רע נמשך מן חלבו ודמו והמופת על זה מה שאינו מקפיד על ניקורם בבהמות על כן יתן הדין וק"ל ואחר שהזכיר בפסוק הנסתרות לה' אלהינו שעל כל נעלם יביא במשפט יושב על כסא הזכיר מיד פרשת התשובה שמצלת מן המשפט הבינונים התלוין ועומדין עד יום כפור והזכיר שני מיני תשובה הן התשובה הנעשית מיראת העונש המגיע עד ה' עד ולא עד בכלל הן התשובה שנעשית מאהבה המגעת אל ה' ממש ויש עוד הפרש ביניהם הנזכר בתחלת הפרשה כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך וקאי על מה שאמר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו כי בזמן שתכנס בברית ה' מאהבה בלא אימת היסורין אז לא תצטרך לזכות אבות אלא כאשר דבר לך עניו נאמר אל ההרים לא אכל זה שלא אכל בזכות אבותיו ובאלתו היינו מיראת היסורין אז תצטרך נלכות אבות ועל זה אמר כאשר נשבע לאבותיך, ובהצעה זו מיושב מה שקשה בפרשה זו מתחלת אמר והטיבך והרבך מאבותיך יותר מהם ואח"כ אמר לשוש עליך כאשר שש על אבותיך משמע שוה להם אלא מ"ם מאבותיך אינה מ"ם היתרון הלא ג"כ הנמשך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה כי לולא שזכות אבותם מסייעתן לא היו ראוין לרבוי הטובה הבאה אחר התשובה הנעשים על צד ההכרח מאימת יסורין או מוכיחין המזכירים האלות: