שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת נצבים · מאמר שמ
באור פרשת נצבים
וזה"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתי בברית ה' הוא העושה מעצמו, ובאלתו זה העושה מאימת מוכיחין שמזכירין לו כל האלות, וכנגדם עשה שתי חלוקות ואמר למען הקים וגומר אחת כאשר נשבע לאבותיך ואחת כאשר דבר לך כדרך שיתבאר לקמן פרשת התשובה שבעושה מאהבה אמר כאשר שש על אבותיך ר"ל לא תצטרך לזכות של אבותיך כי יספיק לך זכות עצמך ובעושה מיראת העונש אמר והטיבך והרבך מאבותיך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה ואחר כך המשיך הסיפור כנגד בועטי' בתוכחת מוסר אשר לא ישמעו בקול מלחשים זהו שאמר ב' פעמים פן בפסוק אחד ע"ד שבארנו למעלה פרשת כי תשא והוכחנו בראיות ברורות שעל ידי ע"ז נולד מלאך אכזרי ששמו אף וע"י שבועטים בתוכחה נולד מלאך אכזרי ששמו חימה שנאמר ויהי מלעיבים במלאכי ה' ובוזים את דבריהם עד עלות חמת ה' לאין מרפא כנגדם נמשך כל הספור שבפרשה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם הרי ע"ז המוליד האף פן יש בכם שורש פרה ראש ולענה זה הבועט בתוכחה שאינו מתירא מן אלתו שהזכיר והיה בשמעו את דברי האלה הזאת מן מוכיחיו והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי וגומר ובעל הטורים פי' שורש פרה חסר וי"ו כי כפרה סוררה הוא והיינו הבועט בתוכחה כפרה סוררה שדרכה לבעוט ומטעם זה שופר של פרה אסור לתקוע בו והטעם לפי שנקרא קרן ולא שופר ונראה לפי שנקרא שופר על שם שפרו מעשיכם וסתם פרה סוררה ואין כאן שיפור מעשים וזה טעם תבא פרה כו' וכפי בפשט הטעם לפי שדרכה לנגח בקרן יותר מן שאר מינים על כן אין קטיגור נעשה סנגור על כן אין בה שפור מעשים וק"ל, לא יאבה ה' סלוח לו כי אז תכף מיד קודם שיוציא לאור מחשבתו הרעה יעשן אף ה' הנולד מן ע"ז כי מחשבה כמעשה דמי שנאמר למען תפוס את בית ישראל בלבם לכך נאמר אז וקאי על מה שאמר אשר לבבו פונה, וכנגדם תולדות החימה אמר וקנאתו וכן פרש"י וקנאתו לשון חמה כד"א כי קנאה חמת גבר וכתיב השיב את חמתי בקנאו וגו' ורבצה כו' כל האלה הכתובה בספר הזה היינו התוכחה שבמשנה תורה והוא על ע"ז שנאמר ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם והיה אם לא תשמע וגומר ש"מ שכל תוכחה זו באה על ע"ז כי מטעם זה נאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מהו שם אלא אם תרצה לעבוד ע"ז צא מן פלטין שלי ישראל ועבדת שם בח"ל כי אינו דומה מורד במלך תוך פלטין שלו למורד בו חוץ לפלטין ואחר כך יעד גם כן עונש על המואס בדברי חכמים המוכיחין אותו ואמר והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה היינו האלות שבת"כ שנאמר שם ואם בחקתי תמאסו פרש"י מואס בעושים ושונא חכמים לכך הוסיף מלת ה זורה כי כל חומש ספר בפני עצמו ותורה שם כולל לכל חמש ספרים על כן חמר תחלה בספר הזה היינו ספר דברים ואח"כ אמר ספר התורה הזה כנגד אותן שבת"כ שאינן בספר זה אלא בתורה הזאת ולפי זה צריכין אנו לומר שלפעמים תורה לשון זכר ולפעמים לשין נקיבה כי ק מצינו גם בשאר תיבות ודלא כפירש"י שפירש למעלה מוסב הזאת על התורה שהרי כאן מוסב הזה על התורה:
וי"א להפך כי אותן שבת"כ קשין משל משה כמו שפירש רש"י פרשת בחקותי על פסוק ונתתי את שמיכם כברזל זו קשה משל משה וכו' על כן אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה היינו אותן קללות שבתורת כהנים הקשין משל משה ואמר בספר הזה כי תורת כהנים אינו כולל כל התורה אלא הרי הוא ספר בפני עצמו, לפי שאותן קללות שבת"כ נאמרו בלשון רבים וצרת רבים חצי נחמה על כן אמר והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה כי משנה תורה כולל כל התורה על כן קראו ספר התורה ונאמרו בו כל הקללות בלשון יחיד שמובן מזה שיבדילו ה' לרעה וכל ישראל נקיים אחר שלא שמע בקול מוכיחיו ולהנחה זו נאמר קללות שבמשנה תורה מדברים בזמן שמואס בתוכחה כי מטעם זה אמרו בלשון יחיד, ושבת"כ היו על ע"ז כמ"ש והכרתי את חמניכם וכאן מדבר בזמן שתרווייהו איתנהו ביה עובד ע"ז ואינו שומע בקול מוסר, ולהנחה זו יתכן לומר שלכך באו כאן במספר צ"ח ולהלן במספר מ"ט כי צרת רבים חצי נחמה ואע"פ שכולן כלולים בהם מ"מ נראו כמועטין החצי מן אלו כאלו לא היו רק מ"ט אע"פ שכל צ"ח אלו כלולים בהם, ואמר הדור האחרון וגו' והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כי שניהם אינן יודעין לא מן ע"ז שבלב ולא מן הבעיטה בתוכחות על כן יאמרו בניהם דרך תמיה כי יפלא בעיני שארית העם הזה הרחוקים על מציאות האף והחימה כשיראו מכות הארץ כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה' כאפו ובחמתו כי גם בסדום היו עבירות אלו ע"ז כמו שפרש"י על פסוק וכמו השחר עלה שהיו עובדין לשמש וירח על כן לקו בשעה ששניהם משמשין, והיו מלעיבים גם במלאכי אלהים אשר באו אל לוט כי מלאכי רחמים היו גם לוט היה מוכיחם ויהי כמצחק בעיניהם ונתנו ברכת שלום לעצמם לאמור לא תגיש בעדינו הרעה לכך נאמר אשר הפך ה' באפו ובחמתו, המה ראו כן תמהו על מציאות אף וחמה הדור האחרון והנכרי אשר בא מארץ רחיקה ולא היה להם ידיעה משניהם ואמרו כל הגוים אפילו הקרובים אע"פ שידעו מציאות החימה עבור שמאסו במוסר ה' וביזו מוכיחיהם כי דבר זה הנראה לעין כל, מ"מ לא ידעו מן הע"ז שבלבם שנאמר אשר לבבו פונה מעם ה' ללכת לעבוד אבל עדיין לא הלך לכך ישאלו מה חרי האף הגדול הזה לא ידעו טעם אל מציאות האף בין קרובים בין רחוקים ואמרו ש אשר עזבו וגומר יאמרו על ע"ז שבלבם נולד האף וילכו ויעבדו וגומר כי אחר החקירה נודע להם שהוציאו מחשבתם אל הפועל לפיכך ויחר אף ה' בארץ ההיא וגומר ויתשם מעל אדמתם באף ובחימה כי מן מציאות החימה כבר נודע הטעם לקרובים, לכך מסיים הנסתרות לה' אלהינו כי מיד כאשר לבבו פונה מעם ה' נידון בב"ד של מעלה, ואם תקשה אם כל הפרשה מדברת בע"ז שבלב היחיד הלא כבר אמר והבדילו ה' לרעה שהוא אבדו רשע בעונו ימות וכל ישראל נקיים אחרי שהוכיחוהו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם אם כן מהו שאמר וראו את מכות הארץ י"ל לצדדין קתני מן וראו את מכת הארץ מדבר ברבים וכן פרש"י וקאי על מה שנאמר למטה על אשר עזבו וגומר לשון רבים וק"ל