שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת נצבים · מאמר שלט
בילקוט דרש ר' נתן מלכיות זכרונות ושופרות כו'
אמר ר' נתן אינו צריך אלא ותקעתם בחצוצרות זו שופרות והיה לכם לזכרון זכרונות אני ה' אלהיכם זו מלכיות אם כן מה ראו לומר מלכיות בתחלה אלא מתחלה המליכהו עליך ואחר כך בקש מלפניו שיזכור לך ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול אבל איני יודע מי התוקע ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע ועדיין איני יודע מהיכן היא התקיעה ת"ל קול שאן מעיר קול מהיכל קול ה' וגו', ע"ד פשיטי של מדרש זה הוא ראיה ברורה בריאה וטובה על כל מה שהזכרנו ומ"ד שני סובר בטעמו של שופר להמליכהו עלינו ואם הוא סימן חירות כי בזמן שממליכיו מלך מוציאין אסירים לחירות וכמו שכתוב עדות ביהוסף שמו וגו' ועוד שבזכות שאנחנו ממליכין אותו יתברך עליון על כל הארץ על כן לעמת זה הקב"ה נותן אותנו עליון על כל העמים והיינו חירות ממלכיות וזה"ש ותרועת מלך כו' ר"ל אותו התרועה שבה אני מחלי כין מלך מלכי המלכים הקב"ה נמצאת גם בנו שהקב"ה משלם לנו מדה כנגד מדה גם דעת ר' נתן שפסוק זה קאי על שנאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ינושעתם מאויביכם וגו' על כן אמר בקש מלפניו שיזכור לך ובמה בשופר של חרות כו' וקשה חירות בפרשה מאו דכר שמיה אלא ודאי שקאי על ונושעתם מאויביכם כאמור, ומה שמסיק אבל עדיין איני יודע מי התוקע כו' ר"ל ששופרות הללו כולם היו מן אילו של יצחק וגם את זה לעמת זה עשה האלהים כי מן שתי קרניו מסר לנו קרן אחד ולקח לעצמו קרן אחד הגדול כי בזמן שאנו תוקעין ונזכרים לשופר של מתן תורה שהיה של שמאל ודוחין על ידו השטן והיצר הרע, גם לעמת זה הקב"ה יתקע בשופר גדול של ימין שופר של חירות שלעתיד חרות מן הגליות כנגד חרות על הלוחות מן יצר הרע ויסבול פירוש זה גם פסוק מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דהיינו בשופר גדול ורחב ומה שדרש פסוק קול שאון מעיר קול מהיכל לומר לך שאפילו בדור שכולו חייב יש תקוה לשופר של חירות שלעתיד שיעשה ה' טבור רשעת הגוים במלאות סאתם זהו שאמר קול שאון מעיר שיגיע הזמן להשמע קול שאון וחורבן מעיר הידוע, ולעמת זה קול מהיכל שיגיע הזמן שיתבע ה' עלבונו שהיה היכל ה' ששם כל הזמן הארוך הזה ושתים אלו חברו אל עמק שוה לקרב הגאולה בזכות שתיהם ושלישים על כלו קול ה' משלם גמול לאויביו כדרך שנ' בחצוצרות וצרות ונושעתם מאויביכם כי ג' דברים יקרבו הגאולה ושופר משיח, א' קול שאון מעיר דהיינו רשעת הגוים ב' קול מהיכל שהיה שמם ג' קיל ה' משלם גמול לאויביו כי יום נקם בלב ה' ויתכן לפרש מה שאמר ועדיין איני יודע מהיכן הקול יוצא אם דווקא זכות ישראל יגרום הקול או אם יש איזו דרך אחר, על כן אמר שזולת הזכיות יש עוד ג' סבות כמו שאנו אומרים עמה למען ירושלים עיר קדשך עשה למען שוממות היכלך עשה למען הרוגים על שם קדשך זה"ש קול שאון החורבן מעיר ירושלים קול מהיכל ממש קול ה' משלם גמול לאויביו, ולפי שתקיעתנו לא יועיל לנו לבטל היצר הרע מכל וכל בעה"ז עד שיסיר ה' לב האבן מקרבנו על כן מסיק שהקב"ה בעצמו יתקע ועיין לקמן פירוש אחר ובזה מתורץ מה שדרש המליכהו תחלה כו', וטעם זה מספיק למה שאומרים מלכיות בראשונה, ומכל מקום קשה למה כתבה התורה רה מלכיות לבסוף אלא שרמז לסוף על העתיד אני ה' אלהיכם בעצמי אתקע כמו שכתוב וה' אלהים בשופר יתקע, לכך מסיק כמדרש זה אחר שאמר המליכהו עליך תחלה כו' ועדיין איני יודע מי הוא התוקע מה ענין קושיא זו לכאן אלא שרצה לתרץ מה קושיא זו למה נאמר אני ה' אלהיכם באחרונה אחרי שמקדימין המלכיות, אלא לרמוז שלעתיד הקב"ה בעצמו יתקע וכן דעת המדרש האומר משה גזר ואבדתם בגוים וגו' בא ישעיה ובטל הגזירה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' וכן נאמר כאן ונושעתם מאויביכם על ידי תקיעה זו ולפי שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים אם כן מי יתקע שופר של חרות על כן הקב"ה יתקע ועדיין קשה מהיכן יזכו לקול חרות זה בדור חייב על כן אמר שיש ב' סבות לחרות זה קול שאון מעיר כו' ועוד יש לומר שהקב"ה חס על ישראל ביותר על כן צוה להקדים שופר של חרות שיהיה להם לזכרון ואחר כך מלכיות להמליכו לכבודו אבל ישראל לכבוד השי"ת מקדימין להמליכהו ואחר כך שיזכור אותנו בשופר של חירות וק"ל, ועל כן תוקעין בכל חודש אלול כי כבר אמרנו ענינו לעורר אל התשובה וכן כל דברי מוסר נמשלו לקול שופר שנאמר כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגומר על כן נאמרו בפרשה זו כל המדריגות שנזכרו אצל החצוצרות בסדר ראשיכם שבטיכם וגו' כי מן הערבות נמשכה מדת המוסר והתוכחה ואם הוכיחו ולא שמע דמו בראשו לבד וכל ישראל נקים.