אור ברסלב
שפתי דעת פרשת נצבים

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת נצבים

פרשת כי תבא

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו', קשה למה מנה דוקא במצב זה החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל ולא עשה כן בשאר קבוצים, וע"ק כל הפסוק מדבר בלשון רבים ואחר כך מתחיל לדבר בלשון יחיד מן לעברך בברית ה' וגו':

מאמר שלב

למה נסמכה פ' נצבים לקללות

ורש"י מסיק למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים כו' ומסיק ואף פרשה של מעלה פיוסים כו', כפי הנראה שפרשה זו כולה מדברת מענין הערבות שנעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ואז כולם דומין לאיש אחד שבזמן שלוקה באחד מאבריו כ גופו מרגיש על כן התחיל בלשון אתם נצבים כמדבר לרבים ואחר כך כשמתחיל להזכיר ענין הערבות הוא מזכיר כ"י בלשון יחיד לעברך בברית ה' אלהיך וגו' וזה הטעם שכל התוכחות נאמרו גם כן בלשון יחיד כי הם אמורים בפרשה אחר שהזכיר שבועת הר גריזים והר עיבל ששם קבלו עליהם גם הערבות ומצדו נעשו כאיש אחד כאמור, ומטעם זה סדרם משה על זה האופן כי כל מי שיש סיפק בידו להוכיח ולהשיב רבים מעון נקל לו לקבל עליו הערבות ואין לו לחוש כ"כ פן יתפס בעון חבירו שהרי בידו להכריח רבים על שמירת התורה לכך סדרם על זה האופן מתחלה הזכיר ראשי אלפי ישראל אשר בידם שבט המוסר כמו שכתוב לא יסור שבט מיהודה וזמ"ש ראשיכם שבטיכם ולא אמר לשבטיכם בלמ"ד אלא רוצה לומר ראשיכם הם שבטיכם, כי בידה שבט המוסר, על כן הם קודמים לקבל עליהם הערבות שכולו תלוי בזה ל מי שאין בידו להוכיח ולהשיב רבים מעון אינו נתפס עליהם רק שיעשה את שלו ויוכיחו על פניו או יכריחו אם שבט המוסר בידו, ואח"כ זקניכם דהיינו מחוקק אשר אין שבט נוגש בידו רק שפתיו נעות וברוח פיו ימית רשע ואין כחו אלא בפיו ע"כ אין נקל להם כ"כ לקבל הערבות ואח"כ כל איש ישראל הדומה בדומה לו שאין בידו כלל שום כפיה ומכל מקום יכנסו כולם בערבות באופן שכל הרואה דבר איסור בחבירו חייב להוכיחו אם ישמע ישמע ואם חדל יחדל והוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת, ואח"כ הזכיר הטף כי גם המה ערבים כדמסיק ברבתי דשיר השירים בפסוק משכני אחריך נרוצה ואח"כ הזכיר הנשים שאינן בכלל הערבות בכל התורה כי היא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא ומטעם זה הקדים בפ' וילך נשים לטף וכאן הקדים טף לנשים כי שם הנשים באים לשמוע ע"כ הם קודמין לטף אבל בענין הערבות הטף קודמין כי כן אמרו ישראל בנינו ערבין שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כדמסיק ברבתי, ועל זה מורה מספר צ"ח בקללות כי קללות שבתורת כהנים הוזכר בהם שבע על חטאתיכם ומספר כולם מ"ט הטעם מבואר במקומו לפי שהיו עבור שמיטין ויובלין שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה על כן הוזכר מספר שבע כנגד השמיטין ומספר מ"ט כנגד היובלין, אבל אותן צ"ח קללות שבערבות מואב טעם אחר יש בהם והיא שמספר מ"ט בא על שלא קיימו התורה שנדרשת במ"ט פנים על פי ההלכה אף על פי שיש מ"פ מונים ב' פעמים, מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא מכ"מ אותן שאינן אליבא דהלכתא ודאי לא קחשיב ועיקר העונש בא במספר מ"ט כנגד מ"ט פנים לתורה הנדרשים על פי ההלכה מצד מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה, על כן מצד הערבות באו במספר צ"ח ר"ל שיסבול עונש מ"ט בעבור עצמו ועונש מ"ט עבור חבירו, ועל כן כששמעו מאה קללות חסר שתים הוריקו פניהם כו' לא אמר צ"ח ואמר ק' חסר שתים כי באמת היה להם להיות מאה במילואו שהרי חמשים שערי בינה יש בעולם אלא לפי שנא' ותחסרהו מעט מאלהים שכולן נמסרו למשה חסר אחת על כן אמר שמן מאה קללות חסרו שתים כנגד שער החמישים שאין עונש כנגדו אחר שאינו מסור ביד האדם וחסרו שתים אחד מצד עצמו ואחד מצד חבירו, והוצרך לומר חוץ מן אותן מ"ט שבתורת כהנים כדי שלא תאמר דלמא לכך באו במספר מ"ט שני פעמים פעם אחד מ"ט כנגד שמיטות ויובלין ופעם שני מ"ט כנגד התורה שנדרשת במ"ט פנים ולא מצד שאחד יסבול עון חבירו על זה אמר לבטל טענה זו, חוץ מן מ"ט שבת"כ, רצה לומר אילו היו כאן תחילה אותן מ"ט קללות עצמם שבת"כ ונוסף עליהם מ"ט הייתי אומר כן, אבל אין ודבר כן אלא כולם קללות אחרות ואם כן אין זכרון לראשונים שהיו על השמיטין והיובלין וכולם הם על תורה ולמה באו במספר צ"ח אלא ודאי להורות שמצד הערבות כ"א יסבול מספר מ"ט עבור עצמו ומספר מ"ט עבור חבירו על כן הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו כי האיש אשר הוא טהור ובדרך רע לא היה מה יועיל לו כל כשרון המעשה אם הוא חייב לישא עון אחרים על כן אמר להם משה אתם נצבים כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כי השמש גלגל היומי כשהוא עומד נגד פנינו הוא מאיר לארץ ולדרים עליה והיה כמסתיר פניו ממנו וימש חשך אם כן השמש בידו להאיר ולהחשיך כך גם אתם ביד כל איש מישראל להאיר לחבירו כשהוא רואה שחבירו הולך חשיכים ואין נוגה לו בידו להוכיחו וליסרו ולהאיר לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה, ואם הוא מסתיר פנים ממנו ומעלים עין מסוררים דין הוא שיתפס גם הוא בעונו והורה להם משה שעיקר הערבות תלוי בתוכחות מוסר שמצד הערבות חייב כ"א לייסר את חבירו

מאמר שלג

אתם נצבים כשתהיו באגודה אחת

זהו שמסיק בילקוט אתם נצבים אימתי כשתהיו אגודה אחת היום כלכם בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת שמא יכול לשברם ואילו אחת אפילו תינוק יכול לשברם וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת שנאמר ויבואו בני יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון, וקשה ענין אגודה אחת לפרשה זו אלא ודאי שר"ל שמצד הערבות נמשלו ישראל לאיש א שבזמן שלוקה באחד מאבריו כולו מרגיש כך בזמן שאחד חוטא כולן מרגישין, והרפואה לזה בזמן שהם באגודה אחת אז כ"א מרגיש שרעת חבירו היא גם רעתו וכן להיפך אמרו רז"ל גדולה תשובה שאפילו בזמן שיחיד עשאה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו על כן מסתמא ידרוש כ"א שלום חברו כי בשלומו יהיה גם שלום לו, ועוד יש לומר שלכך אמר אתם נצבים היום כיום ההוא שמאפיל ומאיר כך יש חילוק בדבר הנעשה בנגלה לאור השמש לדבר הנעשה בנסתר ודרך רשעים כאפילה לומר לך שאין הערבות בנסתרות כאשר משה הולך ומפרש הנסתרות לה' אלהינו, אמנם עיקר הערבות על הנגלות כיום הזה כך אתם נצבים לעבור בברית ה' ובאלתו, היום, ר"ל בגלות לך כיום שהוא ברור לך כי בדבר שברור לך חייב אתה להאיר לחבירך כדרך שהקב"ה מאיר לך ויורה חטאים בדרך וזה שמסיק כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם כך גם אתה הוכח תוכיח אפילו פעמים, ומתחילה הוריקו כי סברו שחפץ ה' לכלותם על ידי הערבות זה, ואמר להם משה הלא בלאו הכי כבר נתחייבתם כליה גם קודם הערבות על רוב פעמים אשר הכעסתם לפניו גם בלא ערבות הייתם חייבים כליה לפניו ומכל מקום לא עשה עמכם כלה כחטאתיכם שהרי אתם נצבים וקיימים לפניו אם כן גם בערבות אינו מכניס אתכם בו כדי לכלותכם אלא לטובתכם כדי שכל אחד יוכיח ויאור לחבירו ועוד יש טעם גדול בדבר איך ששלימות ישראל תלוי בזמן שהם אגודה אחת:

ע"ד המדרש

מאמר שלד

ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא

ולקחתם לכם ביום ראשון וכי ראשון הוא כו' אלא ראשון לחשבון עונות כו' משל למדינה שחייבת מס למלך כו' כך בערב ראש השנה הגדולים מתענין כו' ותדע כי הוא ממש הסדר שנזכר בפרשה זו החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישרארל וקשה על המדרש מאין מצא לו סמך לעשות חלוקה זו מן ג' כתות כי לא בא כי אם לתרץ קושיית וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא והיה יכול לתרץ בקצרה ביום כיפור נמחלו העונות ובין יום כיפור לסוכות אין עושין עונות אם כן יום ראשון דחג, ראשון לחשבון עונות, ונראה שבא לתרץ עוד למה כתבה לנו התורה דבר זה שיום זה הוא ראשון לעונות בפסוק המדבר מן לקיחת ארבעה מינים ולמה לא כתבה התורה זה אצל מצות הסוכה אלא ודאי שארבע מינים אלו הם סיבה לדבר זה שיום זה ראשון לחשבון עונות, ומה ענין זה לזה, לכך הוצרך להניח משל זה, וע"ד שמסיק בילקוט פרשת אמור שארבע מינים אלו הם כנגד ארבע כיתות מישראל בעלי תורה ומעשה פרי עץ הדר ובעלי תורה בלא מעשה ובעלי מעשה בלא תורה ושאין להם תורה ולא מעשה ומסיק שם אמר הקדוש ברוך הוא לאבדם אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והם מכפרי אלו על אלו, פירוש הדבר אילו היו באים לדין אחת אחת איך יזכה בדין זה שאין בידו לא תורה ולא מעשים, גם זה שחסר ממנו התורה וזה שחסרו ממנו המצות במה יזכה ארחו, אבל כשנידונין בדרך כלל והם אגודה אחת אז בין כולם יש בהם תורה ומעשים ונמצא שגם מי שהוא נעור וריק מכל שלימות יזכה בזכות צדיק יסוד עולה לאפוקי החוטא ורב מרי אינו בכלל שהרי נאמר והבדילו ה' לרעה הנך רואה ששם נזכרו ג' כתות הגדולים הם בעלי תורה ומעשה, והבינונים הם בעלי תורה בלא מעשה או בעלי מעשה בלא תורה, אבל המוקצים לגמרי הם ערבי נחל שאינן בעלי תורה ואינן בעלי מעשה ועל כולם אמר שתקנתם שיהיו אגודה אחת ואז יכפרו אלו על אלו, ן בפרשה זו עשאן אגודה אחת באמרו אתם נצבים היום כלכם והזכיר מיד טעם אגודה זו לומר שיש צורך בדבר לפי שיש בהם ג' כתות ראשונה ראשיכם לשבטיכם הם המעולים שבכם בעלי תורה ומעשה, שניה זקניכם ושוטריכם. כי החשוב חשוב קודם זקניכם זה קנה חכמה הרי בעלי תורה אבל עדיין אין רמז למעשה, ושוטריכם הם בעלי מעשה שכופין על הדין ורמז בשנים אלו תורה ומעשה ולא רמזם במקום אחד להורות שמדבר בשני מיני בינונים אלו לא ראי זה כראי זה, ואחר כך כל איש ישראל שיש בכללם גם ערבי נחל בלא טעם ולא ריח ותיקונם היות כולם באגודה אחת על כן אמר ראשון לחשבון עונות אצל זכירת שלשה כיתות אלו להבדיל ביניהם ולומר אילו היו באים כולם בפעם אחת לבקש לוותר להם כל עונותיהם יחד לא היה דבר אפשרי מצד מדת הדין אלא מעט מעט יגרשם על כן ראה בעל מדרש זה לחלקם שלשה חלקים ואמר מתחילה יצאו הגדולים שנמשלו לפרי עץ הדר והם ראשיכם לשבטיכם אמורים כאן ובלי ספק שזכותם גדול מכולם על כן מסתמא ויתר הקב"ה בזכותם שליש עונות ומ"ש בערב ר"ה הגדולים מתענין אולי למד לומר כן שכולם באים בצומותי תעניות דוגמת יום כיפור שיבואו כולם בצום, גם באמרו ולקחתם לכם משלכם כמס צומות שהם מכם ובכם ממש, ואחר כך יצאו לקראתו בעשרת ימי תשובה הבינונים נמשלו לכפות תמרים וענף עץ עבות הם הרמוזים כאן באומרו זקניכם ושוטריכם לאמור ומוותר להם שליש וביום כפור יצאו כ"א ישראל ומוותר להם הכל וז"ש לאבדם א"א יעשו אגודה אחת כו' כדרך שנאמר אתם נצבים היום כלכם וגו' ונרמז שהגדולים מקדימין עצמם כפרי עץ הדר שפריו קודם לענין כדאיתא פרק רבי עקיבא שפי' פריו קודם לעליו היינו תפוח דאתרוג והוא דר באילן משנה לשנה ובדרך זה לא קודם גם לכל שאר פירות, ויותר מהמה אמרו רז"ל שהחכמים נמשלו פרי והבעלי בתים לעלין לבעו רחמי אתכליא על עליא כו' ולפי זה שפיר נרמז בו הגדולים מקדימין עצמם לשאר בעלי בתים וכן לאידך גיסא ערבי נחל הם המאחרים כמס לבא באחרונה ביום כיפור שכן דרשו שחורות כעורב לשון שחרית וערבית פרק עושין פסין, ובדרך זה יש לדרוש גם לשון ערבי נחל, אבל כפות תמרים וענף עבות לא פירש בהם לא קדימה ולא איחור על כן אמרנו שהם כנגד הבינונים הבאים בעשרת ימי תשובה כל כת באה לתקן חסרונה.

מאמר שלה

טעם לסדר שופר של ראש השנה

כ"ז נרמז גם בענין השופר שתוקעין בו תקיעה שברים תרועה תקיעה כדרך שנאמר פרשת בהעלותך ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ואחר כך נאמר ותקעתם רועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תמנה ובהקהיל הקהל תתקעו ולא תריעו הנך רואה שבסדר הפרשה הזכיר תקיעה תרועה תקיעה ובאמרו תרועה שנית רמז לשני מיני תרועה כי גם שברים בכלל תרועה, מפשוטו ראיה שהשופר היה סימן להקהיל העדה הן הנשיאים הן כל העדה אבל לבינונים אין שם רמז על כן יתכן לפרש שיש רמז גם לבינונים שם, כי החונים קדמה הם יהודה יששכר זבולון רמז לזקניכם בעלי חכמה ותורה כי יהודה מחקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מזבולון מושכים בשבט סופר, והחונים תימנה ראובן שמעון גד כי ימין האדם בו יעשו כל המצות כמו שדרשו מסכת שבת על פסוק ורבבה מימינך אליך לא יגש, לפי שהימין מקיימת כל המצות כו' על כן היו החונים תימנה אנשי מעשה ראובן בעל תשובה מסיק ברבתי וגד צדקת ה' עשה שמעון סופרים ממנו סופרים ביד ימין כדמסיק ברבתי פרשת נשא, וע"כ בשופר של ר"ה תקיעה ראשונה באה לעורר על התשוב' כת ראשונה הנשיאים כדרך שהיה משה נוהג במדבר שכ"ז שהיה צריך שיתועדו הנשיאים היה תוקע קול פשוט ק קול פשוט ראשון זה בא לקבץ כל הנשיאים דהיינו ראשיכם לשבטיכם שיתועדו על התשובה שברים שבמקום תרועה ותרועה ממש באים לעורר אל התשובה שני כתות אלו בעני תורה בלא מעשה ובעלי מעשה בלא תורה דהיינו זקניכם ושוטריכם שניים יסעו כדרך שעשה משה במדבר כשרצה להסיע ממקומם המחנות החונים קדמה ותימנה היה מריע ונא תקנו כך ב' מיני תרועות אלו שאנו תוקעין בר"ה באו להסיע ממקו' מדריגת' ב' כתות אלו בעלי תורה ובעלי מצוה כמו שבמדבר היו מתיחסים לרוח קדמה ותימנה כי רוח קדמה משם זריחת השמש על כן חנו שם יהודה יששכר זבולון בעלי תורה שנמשלה לשמש ורוח תימה מתיחס לימין האדם כי ביד ימין האדם עושה כל מעשיו על כן יחס צד ימין לאנשי מעשה רוצה לומר ראובן בעל תשובה הצריך לימין ה' הפשוטה לקבל שבים לתקן המעשה ושמעון ממנו סופרים ביד ימין וגד צדקת ה' עשה כך בב' תרועות אלו מסיעים הבינונים הרמוזים בזקניכם שוטריכם ובכפות תמרים וענף עץ עבות, ותקיעה אחרונה כנגד מה שנאמר ובהקהיל הקהל תתקעו ולא תריעו כך אנחנו בתקיעה אחרונה אנו מעוררים כל איש ישראל האמור כאן שיצאו כולם לקראת המלך ה' צבאות בי"כ, וטעם לקול תקיעה בנשיאים ובהקהיל הקהל לפי שכל תקיעה קול פשוט הוא מדה"ר ותרועה ושברים מדה"ד כמ"ש עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר רצ"ל בקול פשוט כנגד ה' שם של רחמים שהוא שייך הן בנשיאים בעלי תורה ומעשה, הן בהקהיל הקהל כי רחמי ה' תמיד על הכלל אף אם יש בהם בלתי הגונים אבל על הבינונים מדת הדין מתוחה כי הם תלוין בדין ועל ידי התרועה עלה אלהים הקדוש ברוך הוא מסלק מהם מדת הדין, על כן נאמר אתם נצבים היום כולכם כמו שסדר זה נוהג גם בתקיעות של ר"ה והתקיעות מעומד כך גם עתה שבא להעבירם בברית ה' גם כן מעומד כשבא לסדרם בסדר זה החשוב חשוב קודם וטעם לעמידה בשני מקומות אילו יתכן ליישב ע"ד

מאמר שלו

במדרש מי גוי גדול כו' איזו אומה כאומה זו ששמחין ביום דין

שמסיק בירושלמי דר"ה אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים וגו', רבי חמא ורבי אושעיא חד אמר איזו אומה כאומה זו בנוהג שבעולם אדם יש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה שיודעין שהקדוש ב"ה יעשה להם נס, וחרנא אמר איזו אומה כאומה זו בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר למי שומעין לא לשלטון, אבל הקדוש ב"ה אינו כן אלא אמרו בית דין היום ר"ה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו קטיגורין סניגורין שאמרו בני היום ראש השנה נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה והעבירו קטיגורין וסניגורין שנמלכו בני לעברה מה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, אם חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב אם אין חק לישראל כביכול אין משפט לאלהי יעקב עכ"ל, וקשה במאי קמפלגי, ועוד צריך ליתן טעם לשניהם, ועוד יש צורך לפרש המשך הפסוקים אליבא דתרווייהו ונראה שפלוגתייהו בטעם שופר של ר"ה, כי למ"ד ראשון הטעם כדי לערבב השטן, ולמ"ד שני הטעם לנצח בו האומות כי בר"ה ישראל והאומות באין לדון וכמ"ש ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ואמרו רז"ל שזה היה בראש השנה כי אז כל ע' שרים של מעלה מקטרגים על ישראל להחליפם באומה אחרת ותדע שכן הוא מדקאמר במדרש הילקוט פרשת אמור ב"ד מונין וז"ל כך לפי שישראל ושרי האומות נכנסין לדין כו' מאן דנטיל בדין כו' וישראל נושעין בכל שנה על ידי השופר של איל המזכיר זכות אבות ובזכותם לא יחליפם כפרש"י פרשה זו על פסוק וכאשר נשבע לאבותיך שלא להחליף כו' כי על כן תרועת מלך בו, ועוד שע"י השופר אנו ממליכין אותו יתברך מדי שנה בשנה כמ"ש וכי תבאו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות וגו' ש"מ שהתקיעות באין לבטל הצר הצורר ועדיין לא ידענו באיזו צר הוא מדבר אם בפנימי או בחצוני, מאן דאמר ראשון סובר שהטעם לערבב השטן אויב פנימי העולה ומסטין ומעורר דין של מעלה על ישראל על שיש בינינו בוקי סריקי בטילים מן כל עסק תורה לכך אמר השטן שבא משוט בארץ ומתהלך בה רצה לומר מן אותן בטלנים השטים בארץ דרך טיול והיינו לשון מתהלך, ובגמרא דרשו מתהלך בה על אברהם כו', ורצו בזה שכבר נתערבב על ידי השופר והודה לזכות אברהם והיה הקדוש ברוך הוא חושש שלא יעמוד אל העו"ג בזכות איוב שהי' ירא אלהים ביותר על כן אמר לשטן השמת לבך כו' כדי להביאו לידי נסיון על דרך סר צלם ועל כן למד אותנו הקב"ה להשתיק כל קטיגור בשופר זה המעורר ישנים על כן ישראל בטוחים שיעשה להם נס בדין דאם לא כן למאי נפקא מינה לימדם הקדוש ברוך הוא במה ישתיקו מדת הדין ויערבבו הקטיגור, ודרש פסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים, רצה לומר אפילו שם אלהים שבכ"מ אין אלהים אלא דיין מכל מקום אלהים קרובים אליו כה' רצה לומר כמו שם של רחמים ועל כן אינן מתפעלים מן הדין ואינן לובשים שחורים כו' כי בטוחים המה שגם מדת הדין יתהפך להם לרחמים ע"י השופר כמו שכתוב עלה אלהים בתרועה ר"ל עלה לשון סילוק שהקב"ה מסתלק מן כסא דין ויושב על כסא רחמים ה' בקול שופר ר"ל ע"י קול השופר מתהפך דין לרחמים רמז לדבר מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה ב' פעמים יה עולה שלשים רמז לשלשים קולות העומדים כנגד מדת הדין הרמוזה בשם יה כמבואר למעלה פרשת כי תבא בפסוק השקיפה בתוספת יה שמתהפכין לרחמים כי שם יה מדת הדין שנאמר יסור יסרני יה אשרי גבר אשר תיסרנו יה, והשופר תוקעין בו במקום הקצר והקול יוצא מן המקום הרחב ואם קיצר הרחב והרחיב הקצר פסול כי הקצר הוא מקום מוגבל אל הקורא מן המצר לשם יה, והרחב הוא מוגבל שמשם האלהים יעננו בקול וירחיב נו גם בשם יה כי דין יתהפו לרחמים והיינו מן המצר קראתי יה שם יה כפשוטו, אבל כשענני ענני במרחב יה להרחיב שם יה דהיינו לכותבו במילואו יו"ד ה"א ואז יעלה למספר כ"ו כמספר כל שם של ארבע שהוא שם של רחמים והיינו מה שאמרנו שמדת הדין מתהפך לרחמים על ידי השופר שנאמר ה' בקול שופר וכמו שנאמר בצר הרחבת לי וגו', ולקמן יתבאר המדרש האומר שלעתיד הקדוש ברוך הוא יתקע בשופר של ימין ואנחנו בשל שמאל ואם כן אנחנו תוקעים מן המצר ולעמת זה האלהים יעננו בקול לתקוע בשופר גדול במרחב כי הגדול הוא רחב ובשניהם מדת הדין יתהפך לרחמים, כדמסיק ברבתי פרשת אמור מה שופר מכניס בזו ומוציא בזו כך אני עומד מן כסא דין ויושב על כסא רחמים ונראה שהדמיון בזה הוא שמדה טובה מרובה ממדת פורענות ולפיכך המשיל כסא דין למקום צר וכסא רחמים למקום רחב ונמצא כמו השופר שמכניס הקול במקום צר ויוצא ממקום רחב כך הקב"ה נכנס בכסא דין ויוצא מכסא רחמים הרחב ומשם ענני במרחב יה:

מאמר שלז

באור מזמור תקעו בחודש שופר

וזהו פירוש הפסוק לסברא זו הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב כי בראש השנה יש תרועה בכופר ויש רנון גם בפה לומר מלכיות זכרונות ושופרות כי השופר מלבד שחייבים להריע בו יש עוד חיוב לרנן בפה פסוקי דשופרות, שאו זמרה ותנו תף כינור נעים עם נבל ר"ל הזמרה ישאו בקול אבל תנו ר"ל הניחו תוף וכנור שלא להשתמש בהם כי אם בשופר לבד ולא בכלי אחר, תקעו בחודש שופר רצה לומר כל חודש אלול כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ר"ה, זהו שאמר בכסא כי על ידי שתוקעין בשופר כל חודש אלול נכסה ממנו אימתי יום הדין, ואם תאמר הלא מסתמא ביום הדין ילבשו שחורים ויתעטפו שחורים ואם כן בזה יכיר השטן כי היום ר"ה ויום הדין ומה הועילו חכמים בתקנתן אינו כן אלא ליום חגינו כמו שבחגים כתיב ושמחת בחגיך כך ישראל לובשין לבנים ושמחין בראש השנה כו' ואם תאמר למה ישראל לובשין לבנים בראש השנה אם בשביל שלא ירגיש השטן שהיום יום הדין לא ילבשו שחורין ולא ילבשו גם לבנים וילכו במלבושי חול כמנהגם ואז ביותר לא ירגיש השטן כלום, אלא ודאי שלכך שמחין בראש השנה לפי שכם בטוחים שיעשה להם הקב"ה נס, ואם כן צריכין אנו לידע במה ישראל בטוחים שיעשה להם נס, על זה אמר כי חק לישראל הוא ר"ל כבר שמוה לחוק בישראל נעשות לכם נסים ביום זה כאשר עשה בד רות ראשונים כדאיתא במסכת ר"ה פרק א' בר"ה נפקדה שרה ורחל וחנה כו' ומייתי לה מקראי, בר"ה יצא יוסף מבית האסורים כו' בר"ה בטלה כעבודה מאבותינו, וכל אלו נעש' בדרך נס זהו שאמר כאן עדות ביהוסף שמו וגו' הסירותי מסבל שכמו וגו' ר"ל ענין של יוסף יתן עדות ה' נאמנה שיום זה של רחש השנה חק לישראל הוא מימים ימימה שיעשה להם נסים כמו שעשה ליוסף וכי תימא שלא סגי בעד אחד על כן אמר שהרי נתוספה לו ה' וקראו יהוסף כי הוא א' מן חמשה נסים שנעשו לאבותינו בראש השנה דהיינו שרה רחל חנה פקידת יוסף מבית האסורים וביטול העבודה מאבותנו הרי חמשה אלו יתנו עדיהן ויצדקו ויאמרו אמת שיום זה מלומד בנסים ועל זה סומכין לדורי דורות, כי חק לישראל הוא שנקרא על שם כי שרית עם אלהים והוא סמאל שרו של עשו שלא יכול לו כך לדורות חק לישראל שלא יוכל להם בר"ה כי הם מערבבין אותו בשופר, אמנם מ"ד שני סובר שטעם השופר הוא לזכר שאנו ממליכים אותו יתברך בכל שנה ומחדשים המנורה, כדרך כנאמר ותקעתם בשופרות ואמרתם יחי המלך ש"מ שהיו רגילין לתקוע בכל התחדשות מלוכה ועל כן מסר ה' ליד ישראל קביעות ר"ה כי הדבר תלוי בממליכים מתי שירצו המה כי מלכותא דרקיע עשה הקדוש ברוך הוא דוגמת מלכות דארעא ובזה ישראל נוצחים את האומות ודרש פסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ואיפכא הוה ליה למימר היש לו לאלהים אומה קרובה אליו כאומות ישראל, אלא כך פירושו אלהים היינו מדת הדין ורצה לומר אלהים דהיינו יום הדין בכל שנה קרובים חליו שכל זמן שישראל קובעים יום הדין וקוראים אל אלהים שיבא וישב על כסא דין הוא בא ודן ש"מ שקריאת יום הדין תלוי בישראל וקאי על מה שנ' למעלה מפסוק זה כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז"ל פרק כלל גדול איזו חכמה ובינה שהוא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות ועל זה אמר אשר ישמעון את החקים האלה רצה לומר שישמעו כי חק לישראל הוא לקבוע עתים ולעשות חק וזמן ליום הדין ואמרו רק עם חכם וגו' ועל זה אמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כדרך שנתבאר ולו אלהים לו דייקא ר"ל לו מסר הדין שקרא אלהים ורצה לומר נו מסר קביעות זמן אל הדין, וקרובים אליו כדאמרן וזהו באור הפסוק למ"ד זה תקעו בחודש שופר הורה שקביעות החודש תלוי בראית הלבנה בחדושה אף אם נראית למעלה ברקיע מכל מקום אם עדיין לא נראית למטה בארץ אין מקדשין אותה וסובר שטעם השופר לחדש המלוכה ביום זה שנברא בו אדם הראשון ובו ביום אלהים ישב על כסא קדשו והיה דן את אדם הראשון ויצא בדימוס, וכן נאמר במזמור מ"ז עלה אלהים בתרועה וסמך ליה אלהים ישב על כסא קדשו לכך חמר תקעו בחודש שופר כדי לחדש המלוכה בכל שנה תקעו בשופר לפני המלך ה' צבאות ומטעם זה מסר הקביעות ביד ממליכין כדרך המנהג במלכותא דארעא שתלוי הדבר בממליכין, וזה שאמר בכסא רצה לומר דבר זה גורם שנתכסה ונעלם קביעת ר"ח מן בית דין שלמעלה אע"פ שקבעו בימה לדין מכ"מ שמא ימלכו לעברה, וזה שאמר ליום חננו ליום חג לא נאמר אלא ליום חגנו להורות שנקרא חגנו לפי שהוא מסר לנו לקובעו כי חק לישראל להם מסר חוק הקביעות ואז יהיה יום משפט לאלהי יעקב, ועדות ביהוסף שמו שזה היום ראשית ממלכתו על כל ברואיו כי בנוהג שבעולם שבוים שממליכין איזו מלך ישלח רצוצים חפשי מבית האסירים ושולחים עבדים לחירות זהו שאמר עדות ביהוסף שמו כי ביום זה הסירותי מסבל שכמו ושכם עבודת אבותינו במצרים הסיר גם כן ביום זה וזה לעדות וראיה שיום זה ראשית ממלכתו יתברך וזה גם כן טעם השופר ביום שממליכין מלך כי השופר סימן חירות ושופר של יובל יוכיח שנאמר וקראתם דרור בארץ, וזהו שאמרנו ששופר זה הוא לנו סימן חירות מן האומות לשלח אותנו חפשים כשלוח יוסף מן האסורים ובביטול העבודה מן אבותינו, ולשני כוונות אלו אתי שפיר מה שאמרו רז"ל כל השופרות כשרים חוץ משל פרה לפי שקרן אקרי שופר לא אקרי ולמה תלה הדבר בקריאת שופר, אלא לטעם ראשון שבא לערבב ה השטן שלא יביא אותנו לידי חטא כי יורד ומתעה עולה ומסטין הוא מצד שמביא החרדה וממה שמסיק ברבתי פרשת אמור שהשופר לשון שפרו מעשיכם ואם כן של פרה שאינו נקרא שיפר בטלה כוונה זו לכך הוא פסול מלבד מה שיתבאר שהפרה סוררה ומורה על קלקול המעשי' ואיך יורה על ההפך שפור המעשים על כן אינו נקרא שופר, ולטעם שני כדלקמן בדברי רבי נתן שדרש המליכהו עליך ואחר כך בקש מלפניו שיזכור לך בשופר של חירות כי ביום שממליכין מלך משלחים רציצים חפשים ולכך ממליכין אותו ביום זה כי בו נברא אדם הראשון ודומה כאלו היום נברא שמים וארץ אחרי שכולם לא נבראו כי אם בעבור האדם על כן ממליכין אותו יתברך ותוקעין לפניו בשופר על שם הפסוק ברוחו שמים שפרה לפיכך של פרה פסול שאינו נקרא שופר ובטלה כוונה זו שביום זה ברוחו שמים שפרה שענינו הבריאה:

ויכול להיות שבפלוגתא זו פליגי

מאמר שלח

ברבתי פלוגתא על פסוק והנה איל אחר נאחז

ברבתי בפסוק והנה איל אחר וגו' א"ר יצחק כל ימות השנה נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות ובר"ה ניטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקב"ה ומוחל להם וסופם ליגאל בקרניו של איל שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערת תימן רבי לוי אמר לפי שראה אברהם אבינו את האיל נותש מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר אמר הקדוש ברוך הוא כך יהיו עתידין בניך להסתבך בגליות מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום וסופן ליגאל בקרניו של איל שנ' וה' אלהים בשופר יתקע וקשה במאי קמפלגי אם לא בטעם הכופר כ' ת"ק סובר שהטעם לערבב השטן המקטרג על עונות ישראל זה"ש נאחזים בעבירות כו' ודרש מן פסוק והלך בסערת תימן זה היצר הרע והשטן כי תימן הוא השטן העומד על ימינו לשטנו וסערת כמרז"ל מתחלה דומה היצר הרע לחוט השערה כו' והליכת היצר הרע עי"ז שהשופר גורם חרדת התשובה כמ"ש אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, ור' לוי סובר שטעם השופר להמליכהו עלינו ואז הוא סימן חירות מן המלכיות זה"ש עתידין בניך להסתבך בגלות כו' ועל זה דרש גם הוא והלך בסערת תימן כי מתחלה יהיו נעתקין מן מלכות בבל למדי ומן מדי ליון ומן יון לאדום ואם כן עיקר חירות של שופר שלעתיד יהיה מן אדום שנקרא שעיר והיינו והלך בסערת תימן ע"ד שנאמר באדום וחתו גבוריך תימן, כי שניהם תלוין זה בזה, ועוד יש דעה שלישית שמסיק בילקוט פרשת וירא שאיל של יצחק לא יצא ממנו דבר לבטלה גידין של איל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו, קרנו של איל שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר ר"ל השופר הידוע קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו עתיד לתקוע בו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' נראין הדברים שמדרש זה סובר כשני הדיעות שהזכרנו כי שופר זה בא להזכיר שופר של מתן תורה שהיה לערבב השטן ולבטלו כי התורה תבלין על היצר הרע ופסקה זוהמתו גם בא להזכיר שופר של עתיד זמן חרותנו מן האומות וכן בטעם כדי לערבב השטן שני פירושים כי יש אומרים לערבב השטן שלא יקטרג ולא ידע מתי ר"ה וי"א כדי שיהי' סבור שזה שופר של משיח והיינו זמן החירות, ועי"ל ששופר של מתן תורה גרם שניהם כי ע"י חרות על הלוחות נעשו חורין מגליות חורין ממלאך המות והיינו שטן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר אחר סדר תקנות החצוצרות וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני אלהיכם ונושעתם מאויביכם חד אמר מאויב פנימי מדבר לערבב השטן וחד אמר בסתם אויב מדבר כי השופר סימן חרות מן העו"ג ומדרש הדורש קרניו של איל כו' סובר שבשניהם מדבר ועל כן למדו מן פסוק זה סדר מלכיות זכרונות ושופרות כדמסיק בילקוט

מאמר שלט

בילקוט דרש ר' נתן מלכיות זכרונות ושופרות כו'

אמר ר' נתן אינו צריך אלא ותקעתם בחצוצרות זו שופרות והיה לכם לזכרון זכרונות אני ה' אלהיכם זו מלכיות אם כן מה ראו לומר מלכיות בתחלה אלא מתחלה המליכהו עליך ואחר כך בקש מלפניו שיזכור לך ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול אבל איני יודע מי התוקע ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע ועדיין איני יודע מהיכן היא התקיעה ת"ל קול שאן מעיר קול מהיכל קול ה' וגו', ע"ד פשיטי של מדרש זה הוא ראיה ברורה בריאה וטובה על כל מה שהזכרנו ומ"ד שני סובר בטעמו של שופר להמליכהו עלינו ואם הוא סימן חירות כי בזמן שממליכיו מלך מוציאין אסירים לחירות וכמו שכתוב עדות ביהוסף שמו וגו' ועוד שבזכות שאנחנו ממליכין אותו יתברך עליון על כל הארץ על כן לעמת זה הקב"ה נותן אותנו עליון על כל העמים והיינו חירות ממלכיות וזה"ש ותרועת מלך כו' ר"ל אותו התרועה שבה אני מחלי כין מלך מלכי המלכים הקב"ה נמצאת גם בנו שהקב"ה משלם לנו מדה כנגד מדה גם דעת ר' נתן שפסוק זה קאי על שנאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ינושעתם מאויביכם וגו' על כן אמר בקש מלפניו שיזכור לך ובמה בשופר של חרות כו' וקשה חירות בפרשה מאו דכר שמיה אלא ודאי שקאי על ונושעתם מאויביכם כאמור, ומה שמסיק אבל עדיין איני יודע מי התוקע כו' ר"ל ששופרות הללו כולם היו מן אילו של יצחק וגם את זה לעמת זה עשה האלהים כי מן שתי קרניו מסר לנו קרן אחד ולקח לעצמו קרן אחד הגדול כי בזמן שאנו תוקעין ונזכרים לשופר של מתן תורה שהיה של שמאל ודוחין על ידו השטן והיצר הרע, גם לעמת זה הקב"ה יתקע בשופר גדול של ימין שופר של חירות שלעתיד חרות מן הגליות כנגד חרות על הלוחות מן יצר הרע ויסבול פירוש זה גם פסוק מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דהיינו בשופר גדול ורחב ומה שדרש פסוק קול שאון מעיר קול מהיכל לומר לך שאפילו בדור שכולו חייב יש תקוה לשופר של חירות שלעתיד שיעשה ה' טבור רשעת הגוים במלאות סאתם זהו שאמר קול שאון מעיר שיגיע הזמן להשמע קול שאון וחורבן מעיר הידוע, ולעמת זה קול מהיכל שיגיע הזמן שיתבע ה' עלבונו שהיה היכל ה' ששם כל הזמן הארוך הזה ושתים אלו חברו אל עמק שוה לקרב הגאולה בזכות שתיהם ושלישים על כלו קול ה' משלם גמול לאויביו כדרך שנ' בחצוצרות וצרות ונושעתם מאויביכם כי ג' דברים יקרבו הגאולה ושופר משיח, א' קול שאון מעיר דהיינו רשעת הגוים ב' קול מהיכל שהיה שמם ג' קיל ה' משלם גמול לאויביו כי יום נקם בלב ה' ויתכן לפרש מה שאמר ועדיין איני יודע מהיכן הקול יוצא אם דווקא זכות ישראל יגרום הקול או אם יש איזו דרך אחר, על כן אמר שזולת הזכיות יש עוד ג' סבות כמו שאנו אומרים עמה למען ירושלים עיר קדשך עשה למען שוממות היכלך עשה למען הרוגים על שם קדשך זה"ש קול שאון החורבן מעיר ירושלים קול מהיכל ממש קול ה' משלם גמול לאויביו, ולפי שתקיעתנו לא יועיל לנו לבטל היצר הרע מכל וכל בעה"ז עד שיסיר ה' לב האבן מקרבנו על כן מסיק שהקב"ה בעצמו יתקע ועיין לקמן פירוש אחר ובזה מתורץ מה שדרש המליכהו תחלה כו', וטעם זה מספיק למה שאומרים מלכיות בראשונה, ומכל מקום קשה למה כתבה התורה רה מלכיות לבסוף אלא שרמז לסוף על העתיד אני ה' אלהיכם בעצמי אתקע כמו שכתוב וה' אלהים בשופר יתקע, לכך מסיק כמדרש זה אחר שאמר המליכהו עליך תחלה כו' ועדיין איני יודע מי הוא התוקע מה ענין קושיא זו לכאן אלא שרצה לתרץ מה קושיא זו למה נאמר אני ה' אלהיכם באחרונה אחרי שמקדימין המלכיות, אלא לרמוז שלעתיד הקב"ה בעצמו יתקע וכן דעת המדרש האומר משה גזר ואבדתם בגוים וגו' בא ישעיה ובטל הגזירה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' וכן נאמר כאן ונושעתם מאויביכם על ידי תקיעה זו ולפי שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים אם כן מי יתקע שופר של חרות על כן הקב"ה יתקע ועדיין קשה מהיכן יזכו לקול חרות זה בדור חייב על כן אמר שיש ב' סבות לחרות זה קול שאון מעיר כו' ועוד יש לומר שהקב"ה חס על ישראל ביותר על כן צוה להקדים שופר של חרות שיהיה להם לזכרון ואחר כך מלכיות להמליכו לכבודו אבל ישראל לכבוד השי"ת מקדימין להמליכהו ואחר כך שיזכור אותנו בשופר של חירות וק"ל, ועל כן תוקעין בכל חודש אלול כי כבר אמרנו ענינו לעורר אל התשובה וכן כל דברי מוסר נמשלו לקול שופר שנאמר כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגומר על כן נאמרו בפרשה זו כל המדריגות שנזכרו אצל החצוצרות בסדר ראשיכם שבטיכם וגו' כי מן הערבות נמשכה מדת המוסר והתוכחה ואם הוכיחו ולא שמע דמו בראשו לבד וכל ישראל נקים.

מאמר שמ

באור פרשת נצבים

וזה"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתי בברית ה' הוא העושה מעצמו, ובאלתו זה העושה מאימת מוכיחין שמזכירין לו כל האלות, וכנגדם עשה שתי חלוקות ואמר למען הקים וגומר אחת כאשר נשבע לאבותיך ואחת כאשר דבר לך כדרך שיתבאר לקמן פרשת התשובה שבעושה מאהבה אמר כאשר שש על אבותיך ר"ל לא תצטרך לזכות של אבותיך כי יספיק לך זכות עצמך ובעושה מיראת העונש אמר והטיבך והרבך מאבותיך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה ואחר כך המשיך הסיפור כנגד בועטי' בתוכחת מוסר אשר לא ישמעו בקול מלחשים זהו שאמר ב' פעמים פן בפסוק אחד ע"ד שבארנו למעלה פרשת כי תשא והוכחנו בראיות ברורות שעל ידי ע"ז נולד מלאך אכזרי ששמו אף וע"י שבועטים בתוכחה נולד מלאך אכזרי ששמו חימה שנאמר ויהי מלעיבים במלאכי ה' ובוזים את דבריהם עד עלות חמת ה' לאין מרפא כנגדם נמשך כל הספור שבפרשה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם הרי ע"ז המוליד האף פן יש בכם שורש פרה ראש ולענה זה הבועט בתוכחה שאינו מתירא מן אלתו שהזכיר והיה בשמעו את דברי האלה הזאת מן מוכיחיו והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי וגומר ובעל הטורים פי' שורש פרה חסר וי"ו כי כפרה סוררה הוא והיינו הבועט בתוכחה כפרה סוררה שדרכה לבעוט ומטעם זה שופר של פרה אסור לתקוע בו והטעם לפי שנקרא קרן ולא שופר ונראה לפי שנקרא שופר על שם שפרו מעשיכם וסתם פרה סוררה ואין כאן שיפור מעשים וזה טעם תבא פרה כו' וכפי בפשט הטעם לפי שדרכה לנגח בקרן יותר מן שאר מינים על כן אין קטיגור נעשה סנגור על כן אין בה שפור מעשים וק"ל, לא יאבה ה' סלוח לו כי אז תכף מיד קודם שיוציא לאור מחשבתו הרעה יעשן אף ה' הנולד מן ע"ז כי מחשבה כמעשה דמי שנאמר למען תפוס את בית ישראל בלבם לכך נאמר אז וקאי על מה שאמר אשר לבבו פונה, וכנגדם תולדות החימה אמר וקנאתו וכן פרש"י וקנאתו לשון חמה כד"א כי קנאה חמת גבר וכתיב השיב את חמתי בקנאו וגו' ורבצה כו' כל האלה הכתובה בספר הזה היינו התוכחה שבמשנה תורה והוא על ע"ז שנאמר ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם והיה אם לא תשמע וגומר ש"מ שכל תוכחה זו באה על ע"ז כי מטעם זה נאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מהו שם אלא אם תרצה לעבוד ע"ז צא מן פלטין שלי ישראל ועבדת שם בח"ל כי אינו דומה מורד במלך תוך פלטין שלו למורד בו חוץ לפלטין ואחר כך יעד גם כן עונש על המואס בדברי חכמים המוכיחין אותו ואמר והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה היינו האלות שבת"כ שנאמר שם ואם בחקתי תמאסו פרש"י מואס בעושים ושונא חכמים לכך הוסיף מלת ה זורה כי כל חומש ספר בפני עצמו ותורה שם כולל לכל חמש ספרים על כן חמר תחלה בספר הזה היינו ספר דברים ואח"כ אמר ספר התורה הזה כנגד אותן שבת"כ שאינן בספר זה אלא בתורה הזאת ולפי זה צריכין אנו לומר שלפעמים תורה לשון זכר ולפעמים לשין נקיבה כי ק מצינו גם בשאר תיבות ודלא כפירש"י שפירש למעלה מוסב הזאת על התורה שהרי כאן מוסב הזה על התורה:

וי"א להפך כי אותן שבת"כ קשין משל משה כמו שפירש רש"י פרשת בחקותי על פסוק ונתתי את שמיכם כברזל זו קשה משל משה וכו' על כן אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה היינו אותן קללות שבתורת כהנים הקשין משל משה ואמר בספר הזה כי תורת כהנים אינו כולל כל התורה אלא הרי הוא ספר בפני עצמו, לפי שאותן קללות שבת"כ נאמרו בלשון רבים וצרת רבים חצי נחמה על כן אמר והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה כי משנה תורה כולל כל התורה על כן קראו ספר התורה ונאמרו בו כל הקללות בלשון יחיד שמובן מזה שיבדילו ה' לרעה וכל ישראל נקיים אחר שלא שמע בקול מוכיחיו ולהנחה זו נאמר קללות שבמשנה תורה מדברים בזמן שמואס בתוכחה כי מטעם זה אמרו בלשון יחיד, ושבת"כ היו על ע"ז כמ"ש והכרתי את חמניכם וכאן מדבר בזמן שתרווייהו איתנהו ביה עובד ע"ז ואינו שומע בקול מוסר, ולהנחה זו יתכן לומר שלכך באו כאן במספר צ"ח ולהלן במספר מ"ט כי צרת רבים חצי נחמה ואע"פ שכולן כלולים בהם מ"מ נראו כמועטין החצי מן אלו כאלו לא היו רק מ"ט אע"פ שכל צ"ח אלו כלולים בהם, ואמר הדור האחרון וגו' והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כי שניהם אינן יודעין לא מן ע"ז שבלב ולא מן הבעיטה בתוכחות על כן יאמרו בניהם דרך תמיה כי יפלא בעיני שארית העם הזה הרחוקים על מציאות האף והחימה כשיראו מכות הארץ כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה' כאפו ובחמתו כי גם בסדום היו עבירות אלו ע"ז כמו שפרש"י על פסוק וכמו השחר עלה שהיו עובדין לשמש וירח על כן לקו בשעה ששניהם משמשין, והיו מלעיבים גם במלאכי אלהים אשר באו אל לוט כי מלאכי רחמים היו גם לוט היה מוכיחם ויהי כמצחק בעיניהם ונתנו ברכת שלום לעצמם לאמור לא תגיש בעדינו הרעה לכך נאמר אשר הפך ה' באפו ובחמתו, המה ראו כן תמהו על מציאות אף וחמה הדור האחרון והנכרי אשר בא מארץ רחיקה ולא היה להם ידיעה משניהם ואמרו כל הגוים אפילו הקרובים אע"פ שידעו מציאות החימה עבור שמאסו במוסר ה' וביזו מוכיחיהם כי דבר זה הנראה לעין כל, מ"מ לא ידעו מן הע"ז שבלבם שנאמר אשר לבבו פונה מעם ה' ללכת לעבוד אבל עדיין לא הלך לכך ישאלו מה חרי האף הגדול הזה לא ידעו טעם אל מציאות האף בין קרובים בין רחוקים ואמרו ש אשר עזבו וגומר יאמרו על ע"ז שבלבם נולד האף וילכו ויעבדו וגומר כי אחר החקירה נודע להם שהוציאו מחשבתם אל הפועל לפיכך ויחר אף ה' בארץ ההיא וגומר ויתשם מעל אדמתם באף ובחימה כי מן מציאות החימה כבר נודע הטעם לקרובים, לכך מסיים הנסתרות לה' אלהינו כי מיד כאשר לבבו פונה מעם ה' נידון בב"ד של מעלה, ואם תקשה אם כל הפרשה מדברת בע"ז שבלב היחיד הלא כבר אמר והבדילו ה' לרעה שהוא אבדו רשע בעונו ימות וכל ישראל נקיים אחרי שהוכיחוהו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם אם כן מהו שאמר וראו את מכות הארץ י"ל לצדדין קתני מן וראו את מכת הארץ מדבר ברבים וכן פרש"י וקאי על מה שנאמר למטה על אשר עזבו וגומר לשון רבים וק"ל

מאמר שמא

בגמרא מאי על כל הנעלם

ויתכן לפרש פסוק זה ע"ד שנאמר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ומסיק במסכת חגיגה פרק א' מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס בה מאי אם טוב ואם רע א"ר ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא כו' דבי ר' שילא אמרו זה הנותן צדקה לאשה בסתר, רב אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מנוקר בערבי שבתות באור דבריהם שרב מפרש על כל נעלם ברעה אשר אדם עושה לחברו בסתר ומסתיר רעתו והוא שהורג כינה בפניו כדי שיראו רבים איך הוא בזוי בעיניו ואינו נחשב לכלום ועי"ז חבירו נמאס בעיני הברית כשרואין בזה מקיל כל כך בכבודו ואינו חס עליו ויבז לו בעיניו עד שהורג כינה בפניו כי על פשוטו קשה למה קרא דבר זה על כל נעלם הלא תגלה רעתו בקהל אלא העלמה זו שמכה רעהו בסתר וממאיסו בעיני הבריות בדבר שאינו יכול להוציא ממנו בדיינין עלבונו, ושמואל סבור שאין פסוק זה מדבר כל כך סתום כי לא מצינו לו דוגמא בכל התורה שעל ידי הריגת כינה כסתה כלימה פניו אלא הפסוק מדבר ברק בפני חברו וע"י זה נמאס בה בעיני הבריות לגמד סתום זה מן המפורש במקום אחר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכנס ש"מ שעל ידי הרקיקה יכלם וגם זה מעין מכה רעהו בסתר ואח"כ מקשה על פירוש זה מאי אם טוב ואם רע אין הקושיא למה יביאו במשפט על מעשה טוב שעשה דאם כן למה נקט אם רע בקושיא הל"ל מאי אם טוב, אלא עיקר קושייתו על דברי רב ושמואל מדלא קאמר בין טוב בין רע ש"מ שהכי פירושו שהקב"ה דן אותו על איזו דבר נעלם שעשה אם הדבר ההוא שעשה טוב עשה בעמיו או רע עשה וזה לא יתכן בהורג כינה או רק בפניו כי אין כאן שום טובה, על כן א"ר ינאי שכל הפסוק מדבר בנותן צדקה לעני בפרהסיא שיש לצדד בדבר אם הוא נקרא מעשה טוב שהרי נתן צדקה או מאחר שביישו בפרהסיא כל צדקותיו אשר עשה לא יזכרו לו לטובה כי יצא שכרו בהפסדו וזה"ש כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם רצה לומר על דבר שהיה לו לעשוקו בהעלם והסתר כי מתן בסתר יכפה אף והוא נתן לו בגלוי על כן בא במעשה זה בדין אם יקרא טוב או רע, דבי רבי שילא מפרש גם כן הפסוק בזה הענין אך שקשה לו לומר שעל כל נעלם מדבר בדבר שהיה לו להעלימו ולא העלימו כי על כל נעלם משמע שנעלם הוא עצם החטא על כן פירש אפכא שמדבר בנותן צדקה לאשה בצנעה בהעלם וזה שאמר על כל נעלם רצה לומר שעשה דבר בהעלם שלא היה לו להעלימו מפני חשדא והיה לו ליתן לה בנלוי אמנם דרך הלואה שהוא דרך לבוד שלא לביישה ועל כן אמר שהקב"ה יושב על כסא דין להכריע אם יחשב לו לצדקה ומעשה טוב או רע יחשב לאיש ההוא, ורב חזר מדבריו הראשונים מחמת קושית מאי אם טוב אם רע ומפרש הפסוק בשולח לאשתו בערב שבת נשר שאינו מנוקר כי גם כאן יש צד טוב שכבד בשבת ויש צד רע שמכשילה באכילת חיסור בהעלם שוגג כי האיסור נעלם מעיני אשתו ובא להוסיף על דברי ר' ינאי ור' שילא כי בדבריהם יש ודאי צד רע ופשיטא שלא יחשב לו רע לטוב אלא אפילו שולח בשר שאינו מחותך שאין הרעה וודאית כי הוא חושב שאשתו ודאי תרגיש בדבר ותנקרו מ"מ היה לו לדקדק שמא מחמת טרדת שבה לא תדקדק ותאכל דבר איסור בהעלם שוגג, והוא נידון גם על כשוגג אחר שהוא גרם לה לחטוא בשוגג, ועל זה אמר הנסתרות לה' אלהינו, לדברי רב ושמואל מדבר במכה רעהו בסתר שאין לו עליו דין בב"ד של מטה ומ"מ לא ינקה בב"ד של מעלה, ולר' ינאי ור' שילא רמז לשני עניני הסתר והעלם בהזכירו בדבריהם והאומר השולח לאשתו בשר שאינו מנוקר מן חלב וגידין ירמוז מאחר שבפסוק זה יש זכרון יום הדין של ראש השנה והבינונים תלוין אם יעשו תשובה בין ר"ה לי"כ והנותן הדין על מעשיו היינו אם לא יעשה התשובה שעיקר במיעוט חלבו ודמו ותיקון גיד ברזל טרפו על ידי דברי הצומות וזעקתם על כן נשא המשל על מי כשולח לאשתו בשר שאינו מניקה מן חלב ודם וגידין ואינו מקפיד על איסורם מצד שאינן כי אם למזבח ולא לאכילה זה מורה גם על שאינו נזהר בעצמו לתקן ע"י הצומות החטא ע"י מיעוט חלבו ודמו לדעתו אין שום רע נמשך מן חלבו ודמו והמופת על זה מה שאינו מקפיד על ניקורם בבהמות על כן יתן הדין וק"ל ואחר שהזכיר בפסוק הנסתרות לה' אלהינו שעל כל נעלם יביא במשפט יושב על כסא הזכיר מיד פרשת התשובה שמצלת מן המשפט הבינונים התלוין ועומדין עד יום כפור והזכיר שני מיני תשובה הן התשובה הנעשית מיראת העונש המגיע עד ה' עד ולא עד בכלל הן התשובה שנעשית מאהבה המגעת אל ה' ממש ויש עוד הפרש ביניהם הנזכר בתחלת הפרשה כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך וקאי על מה שאמר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו כי בזמן שתכנס בברית ה' מאהבה בלא אימת היסורין אז לא תצטרך לזכות אבות אלא כאשר דבר לך עניו נאמר אל ההרים לא אכל זה שלא אכל בזכות אבותיו ובאלתו היינו מיראת היסורין אז תצטרך נלכות אבות ועל זה אמר כאשר נשבע לאבותיך, ובהצעה זו מיושב מה שקשה בפרשה זו מתחלת אמר והטיבך והרבך מאבותיך יותר מהם ואח"כ אמר לשוש עליך כאשר שש על אבותיך משמע שוה להם אלא מ"ם מאבותיך אינה מ"ם היתרון הלא ג"כ הנמשך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה כי לולא שזכות אבותם מסייעתן לא היו ראוין לרבוי הטובה הבאה אחר התשובה הנעשים על צד ההכרח מאימת יסורין או מוכיחין המזכירים האלות:

מאמר שמב

באור פרשת והיה כי יבואו עליך כו'

וזה באור הפרשה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה כי הקללות הבאה אחר הברכה קבה ביותר מאלו באה על מי שלא היה בכלל ברכה ורוצה שלום בעונם כי נפל משמים ארץ על כן גדלה רעתו ואז והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' ולא עד בכלל כי תשובה זו היא מיראת העונש כמבואר בכלי יקר פרשת וילך ושב ה' אלהיך וגומר עד והטיבך והרבך מאבותיך כרוב טובה זו תקבל בזכות אבותיך אבל לא בצדקתך מאחר שלא נתעוררת אל התשובה מעצמך מ"מ הקב"ה יגמור על ידך להעתיקך מן מדת היראה אל מדת האהבה כי מתוך שנא לשמה בא לשמה זה"ש ומל ה' אלהיך את לבבך כי לפי פשוטו קשה מילה זו למה לי הלא כבר שב אל ה' ומה יש לו עוד צדקה לזעוק אל פני המלך ה' צבאות, אלא לפי שהתשובה שהזכיר כבר אינה במילואה וטובה אחר שכב מיראת הקללות אשר עלו על צואריו על כן אמר שמ"מ יש בה תועלת שמתוך שלא לשמה שלא שבת כי אם עד ה' ונא עד בכלל, אחר כך המול ימול ה' את לבנך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך שתהיה עובד ה' מאהבה ומאז אין צורך באלות הגרים שיכריחו אותך על התשובה, ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויבך ואתה תשוב מאי ואתה תשוב מאי ואתה תשוב דקאמר אלא שרצה לומר לפי שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטח כלל וסד"א שעדיין יש צורך באלות אם תטה מני אורח הישר על זה אמר שגם על זה אין צורך בהם כי מאחר שהיית עובד ה' מאהבה אז מסתמא אם לפעמים תטה מני אורח אז תשוב אל ה' מאהבה מעצמך בלא אימת יסורין לכך אמר ואתה ר"ל אתה מעצמך תשוב ועל העושה מאהבה אמר כי ישוב ה' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך כי לא תצטרך לאכול אל ההרים כי תשוב אל ה' ר"ל לא עד ה' שמשמע ולא עד בכלל אלא אל ה' ממש, והארכנו מזה בלשון עד ואל בחיבורינו עמודי שש ע"ש, ויתכן לפרש ואתה תשוב ע"ד הכרתי גוים נשמו פינותם אמרתי אך תקחו מוסר גם כאן אמר שבזמן שיחולו האלות על שונאיך אז אתה תשוב מיראה זו אבל לא תמתין עד שיחולו על ראשך כאשר עשית מתחילה אלא מסתייך דקא חזית בשנאך ומיד תשוב אל ה', וראיה לדברינו מן אותן קללות שבפרשת בחקתי שנאמר בהם והתודו את עונם וגומר מה כתיב תמן וזכרתי את בריתי יעקב וגומר והיינו לפי שהוידוי מצד הכרח היסורין על כן צריכין לזכות אבות

מאמר שמג

באור ועדיין אין אני יודע מהיכן הקול יוצא ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל כו'

ומה שכתבתי למעלה שאפילו בדור חייב ישמיענו ה' קול שופר של חירות ע"ד עשה למען ירושלים עיר קדשך עשה למען שוממות היכלך עשה למען הרוגים על שם קדשך והוא כנגד ג' פעמים קול שהזכיר קול שאון מעיר היינו למען ירושלים קול מהיכל היינו למען שוממות היכלך קול ה' משלם גמול לאויביו היינו למען הרוגים על שם קדשו וכל זה בזמן שאין ישראל זוכין כי כמו שנאמר כאשר נשבע לאבותיך שצריכין זכות אבות ולאכול אל ההרים וכן נאמר והטיבך והרבך מאבותיך שתמשך לך ההטבה מאבותיך כך בשלשה קול שהזכיר כאן רמז להם שאף אם לא יזכו מצד עצמם מכל מקום יזכו מן שלשה סיבות אלו אשר יעשה ה בעבורם, ולעמת זה יתכן לפרש ג' פעמים חלו בזמן שזוכין וים להם זכות עצמם ואינן צריכין לאכול אל ההרים אנא הקב"ה יעשה בעבור זכותם והוא כשיהיו שלימים עם ה' ויעשו תשובה תפילה צדקה כדרך שאמרו דורשי רשומות ששלשה אלו מספרם שוה צום היינו תשובה ממון היינו צדקה קול היינו תפלה צום ממון קול מספרם שוה לכך רמז שלשתן בשלשה קול שהזכיר כאן כי מספר כל אחד כמספר קול להורות ששלשתן תלוין בקול הצום דהיינו התשובה שעיקרה ווידוי בפה שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לכך רמז הצום בלשון קול להורות שהוידוי שקול כמו הצום, והצדקה בקול זה המפייס לעני מתברך בי"א ברכות על כן ממון בגמטריה קול שהכל שוה הן הנתינה הן לפייסו ולקיים מה שנאמר ותפק לרעב נפשך, קול תפלה כמשמעו, וזה"ש קול שאון מעיר זה קול התשובה והצומות שענינם כמו מלחמה בעיר קטנה שהאדם נמשל בה ובא מלך גדול זה היצר הרע המדיח האנשים מעט אשר בעיר קטנה שימשכו אחר התאות ורז"ל אמרו רגזו ואל תחטאו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע פרש"י יעשה עמו מלחמה וענין מלחמה זו שיעשה הכל הפך תאותיו וזהו קול שאון מעיר שאון ענינו קול רעש מלחמה בעיר קטנה ע"י הצומות כאמור, קול מהיכל היינו קול תפלה מהיכל ה' שנאמר כי ביתי בית תפלה יקרא, וצדקה ארז"ל אשריכם זורעי על כל מים אין זריעה אלא צדקה כו' משלחי רגל השור אויבים נופלים לפניו חללים כיוסף בכור שורו הדר לו וגו' בהם עמים ינגח כנגד זה אמר קול ה' משלם גמול לאויביו וק"ל, וזה כנגד ג' מיני קול שופר א' קול תקיעה ב' קול תרועה ג' קול שברים א' קול תפלה דומה לקול תקיעה קול פשוט כך קול תפלה צריך להיות קול פשוט בלא שפתי מרמה ב' קול שברים כנגד לב נשבר ונדכה ע"י התשובה ג' קול תרועה כנגד קול צדקה לפייסו וניתן לו דרך אהבה ואחוה וריעות כי תרועה לשון חבה מלשון ותרועת מלך בו, וקודם פסוק זה כתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו היינו החרדים מן קול השופר שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ועליו אמר קול שאון מעיר וגומר ר"ה שחל להיות בשבת שע"א לפ"ק כמספר יב"א משי"ח

מאמר שמד

לר"ה שחל להיות בשבת

ובחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש, בילקוט פרשת אמור ר' יוחנן וריש לקיש הווין מתקשין תנינן יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה אמרין אי דבר תורה במדינה ידחה ואם אינו דבר תורה אף במקדש לא ידחה, עד דאינון יתבין ומתקשין עבר רב כהנא אמרין הא אתא מרא דשמעתא ניקום ונשאל קמן ושאלין ליה, אמר להון כתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם, וכתוב אחד אומר זכרון תרועה כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו, בזמן שהוא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה יהיה לכם, מזכירין אבל לא תוקעין, ומסיק שם דתני רשב"י יום תרועה יהיה לכם ועשיתם במקום שהקרבנות קרבין, א"ר תחליפא דמן קיסרא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם זכאין מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגומר כן יעמוד זרעכם ושמכם עכ"ל, וקשה מ"ט תוקעין במקדש ולא במדינה, ולמה תלה ר' שמעון בן יוחאי התקיעות בהקרבת קרבנות וע"ק למה קרא את רב כהנא מרא דעובדא ואולי שהיה נראה לו שתלה הכתוב הטעם בקרבנות שאמר יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה אם כן רב כהנא שהיה כהן המקריב קרבנות בזמן שב"ה קיים הוא מרא דעובדא כי הוא הדבר התלוי בקרבנות וזה כי בעל מדרש זה סובר שטעם השופר הוא להמליכהו כדרך שתוקעין בשופר ביום שממליכין מלך כך ביום זה נברא האדם ראשון והוא היה עיקר הבריאה וכל מה שקדם לו הכל היה בעבורו על כן ביום ו' נתפרסם מלכותו יתברך ולהיות לנו לזכרון דבר זה אנו ממליכין אותו יתברך בשופר מדי שנה בשנה לזכר חדוש העולם ועל כן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת כי השבת עצמו מורה על חדוש העולם כנודע, ומ"מ הקרבנות דוחים השבת כי הקרבנות היינו ענין התשובה כי עיקר הקרבן להביאו לידי לב נשבר ונדכה, והתשובה קדמה לחדוש העולם שנאמר בטרם הרים יולדו וגומר ותאמר שובו בני אדם וראוי שהמאוחר ידחה מפני המוקדם. כי התשובה קדמה לחדוש העולם, ועל כן במדינה השבת דוחה השופר כי השבת מורה על חידוש העולם על כן אין צורך בשופר להכריז שביום זה חידש ה' עולמו כשברא האדם, אבל במקדש שנדחה השבת מפני הקרבנות ואם כן חין שם מופת על החידוש שהרי נדחה השבת על כן תוקעין שם בשופר להכריז החידוש וזהו שמסיק מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם כו', שמע מינה שתכלית השופר לפרסם חדוש העולם ביום ברוא אלהים אדם, ועוד רצה להסמיך תקיעות לקרבנות כי שניהם מורין על התשובה, הקרבנות כדאמרן והתקיעות הגורמין החרדה על כן תוקעין דווקא במקדש מקום שהקרבנות קרבין, וע"כ נקרא רב כהנא מרא דעובדא, כי מכל צד דומין התקיעות אל קרבנות יום זה הן מצד החרדה והתשובה הן מצד זכות אבות כי השופר זכר לאילו של יצחק וכן קרבנות של ר"ה פר אחד כנגד אברהם איל אחד כנגד יצחק ז' כבשים כנגד יעקב שנאמר והכשבים הפריד:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה