אור ברסלב
שפתי דעת פרשת כי תבא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת כי תבא

פרשת כי תצא

מאמר שכה

כי תבא עשה מצוה שבזכותה תזכה לבא כו'

והיה כי תבא אל הארץ וגו', בילקוט אין והיה אלא מיד, כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענן שבזכותה תכנס אל הארץ, ופירוש דבר זה נפלא ממני איך יקיים מצות ביכורים קודם שיכנס לארץ, ויתכן לפרש שלא על מצות בכורים ממש חמרו כן אלא על מצוה שנמשלה לזו כמו שארז"ל כל המביא דורן לתלמיד חכם כאלו הקריב בכורים וראיה מאלישע והטעם לפי שהביכורים היו לכהנים למנה וכתיב לתת מנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ומצוה זו היתה בידם לקיימה טרם בואם לארץ כדי שבזכותה יזכו לבא לארץ, ובענין טעם מצוה זו יש דעות רבות זה אומר בכה וזה אומר בכה והנה מכולם אמרתי אוחזה בסנסני דברי הרמב"ם שכתב לא דברה תורה אנא כנגד יצר הרע לפי שכל פרי חדש יצרו של אדם תוקפו ביותר בבולמוס אכילת דבר זה עודה בכפו יבלענה ולפי שהאדם להוט מאוד אחר אכילה זו למלאות רצין יצרו על כן סגרה התורה בעד יצרו שיכבוש אותו ויפריש הבכורים לשמים והאריך הרב בדבריו, גומר על ידו להחזיק דיעה זו ממה שנאמר שני פעמים בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בוקר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך וזה כשנאמר שהבכורים יש להם טעם דברי הרמב"ם כדי לכבוש היצר הרע שלא למלאות תאוותו והוא הטעם המבואר מן פשט המקראות והוא כדי שמתוך מצוה זו נבא לידי הכרה וידיעה כי לא בכחונו ירשנו ארץ אלא מאת ה' היתה לנו למנה והרי אנחנו רק אריסים בקרקע ומדרך האריס שכל פרי ראשון שהוא רואה הוא ממהר להביאו מנחה לאדוניו וכובש יצרו מלאכלו כך הקב"ה ראשון ראוי לנו לעובדו בכל מיני ראשית שבעולם כי בכולם אנחנו מודים לו יתברך כי הוא ראשון ולו כל הארץ על כן ימהר כל אדם לעבודת השם מלכל שאר מעשיו כשם שהוא יתברך ראשון כך עבודתו יתברך ראשונה לכל שאר מעשה האדם כמ"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' וכנגד טעם זה אמר תחלה ולא ילין חלב חגי עד בוקר לומר לך שאם תבא עבודת השם יתברך לידך אל תחמיצנה לאמר מחר אעשה כדבר המלך ה' והיום אגמור תחלה עסקים שלי שאם חתה אומר כן הרי אתה מקדים המאוחר ומאחר המוקדם כי ה' יתברך הוא ראשון ושטרו קודם לעשות עבודתו תחלה שלא לפסול אותה בלינה כי הראשון ראוי להיות נעבד ראשונה, וזהו דעת המדרש האומר שהעולם נברא בזכות חלה בזכות תרומה בזכות בכורים כו' לפי שכולם נקראו ראשית והטעם בכולן אחד כי כל העבודות שאנו עושין להקדוש ברוך הוא בכל עניני ראשית, בכולן אנחנו נותנין הודיה לשמו יתברך כי הוא יתברך ראשון ומכאן יצא הלימוד שלא להחמיץ שום מצוה כי זהו ממש דברי המתודה לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי מלשון אין מעבירין על המצות וקאי על מה שאמר ככל מצותך אשר צויתני לא הקדמתי המאוחר ולא אחרתי המוקדם לא עברתי ממצותיך אל דבר אחר וכ"ש שלא שכחתי כלל:

מאמר שכו

סמיכות ראשית בכורי אדמתך לפסוק לא תשחט על חמץ כו'

וכנגד ביטול היצר הרע אמר לא תשחט על חמץ דם זבחי כדעת האומר שהיצר הרע נמשל לשאור שבעיסה וסמיך לשניהם ראשית בכורי אדמתך כי הבכורים יש להם שני כוונות אלו הן ביטול היצר הרע הן להקדים עבודת השם יתברך, וזהו שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם כו' פירש רש"י שתי הלחם הבאים מן השאור ובכורים מן הדבש כמו דבש תמרים ותאנים ופירש בעל הטורים שהשאור רמז ליצר הרע שדומה לשאור ומתוק לאדם כדבש, ולפירושו מוכרח לומר לפי שתתחיל בחמץ ונתן טעם מן הדבש אל השאור וקשה מה ענין הדבש לכאן שאמר כי כל שאור וכל דבש כנותן טעם מן שניהם על דבר האמור למעלה אלא ודאי שגם הדבש מרמז ליצר הרע, והנני מוסיף משני וחומר כי היצר הרע מסיתו לשני מיני עבירות חלק אחד הם העבירות שיש לאדם מהם הנאת שעה כעריות ועניני אכילה ודוגמתו, חלק שני הם העבירות שאין לאדם מהם אפילו הנאת שעה כמו עבודה זרה ולשון הרע ודוגמתו, ותדע כי אנשי כנסת הגדולה בקשו על שתיהם על יצרא דעבודה זרה הנמשל לשאור שאינו ראוי לאכילה כך העבודה זרה חטא בלא הנאה ועל יצרא דערוה שהמשיל בדבש ונמסר בידיהם השאור אבל לא יצרא דערוה מפני יישוב העולם וזהו שאמרו רבותינו ז"ל אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה אשריכם זורעי על כל מים בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ולא הם מסורין בידו ולשון זה צריך יישוב, ונראה שכך פירושו חלק אחד מן יצרם דהיינו יצרא דעבודה זרה שנמשל לשאור חטא בלא הנאה מסור בידם ממש, אבל יצרא דערוה שנמשל לדבש אמר דרך פשרה לא הה מסורים בידו אבל גם הוא אינו מסור בידם שהרי גם עם אנשי כנה"ג נעשית פשרה שכחלו לעיני' ומהני דלא מגרי בקריבתא, ורבי יוחנן רצה ליתן טעם למה אסרה התורה שאור ודבש בכל קרבן והתורה שאור בביכורים של עצרת ודבש בביכורים שבפרשה זו, על כן נראה שטעמו של דבר שבמקום שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידה כו' לפיכך בעצרת יום מתן תורה שם אין כח אל היצר הרע כי התרה תבלין אל היצר הרע, והביכורים הם כמו גמילות חסד לתת מנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ושם אין ליצר הרע לח גם כי יבא למתק בדבש עניני החטא לא יוכל לו בזמן שהוא עוסק בגמילות חסדים זה"ש משלחי רגל השור והחמור השור שכוונתו להזיק בקרן ורגל בלא הנאה זהו כנגד השאור, והחמור זה כנגד החומר המתאוה לדברים הנראין מתוקין כדבש, וא"ת בשלמא התורה שפיר כי היא תבלין על היצר הרע אבל גמילות חסדים מה ענינו לכאן וא"ת שכך היא הסגולה שגם העוסק בסתם גמילות חסדים הוא מבטל היצר הרע, א"כ למה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש למה לא הזכירו גם ג"ח, תשובה לדבר שהפסוק אומר אשריכם זורעי על כל מים אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעי לכם לצדקה ואין מים אלא התורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ומדקאמר זורעי על כל מים ורצה לומר שהזריעה תהיה על כל מים ש"מ שמדבר בג"ח הנעשה ללומדי תורה שמחזיקים בידיהם ואם כן גם הגמילות חסדים דומה כאילו למד התורה ובידו גם כן לבטל היצר הרע כמו הלומדה וכן ביכורים אלו הם לכהנים למען יחזקו בתורת א' ובזה מתורץ מה שנ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם פירש רש"י אין לך אלא כהן שבימיך וקשה פשיטא מהיכא תיתי לחלק כי אין זה דומה לשופט וק"ל אלא לפי שלא ניתנו הביכורים אלא כעין דורן לתלמיד חכם וסד"א כשאין הכהן תלמיד חכם בכל התנאים השייכין לת"ח לא יתנו לו המנות קמ"ל שסוף סוף מסתמא יש בו קצת ריח תורה, לכך נאמר ב' פעמים לא תשחט על חמץ דם זבחי כי אחד מדבר בשאור שבקרבו ואחד מדבר בסתם חמץ הראוי לאכילה כדבש ועל שניהם אמר שהם מתבטלין בשני מיני ביכורים אחד בעצרת ואחד בפרשת ביכורים ור"ל אע"פ שאסרתי לך החמץ בדם זבחי מ"מ ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ר"ל בשני מיני ביכורים ביכורי עצרת יום הביכורים ובסתם ביכורים מותר להקריב חמץ ודבש כי בשניהם התורה עומדת כנגדו ותדע כי שני מיני יצר הרע אלו אחד תלוי בלב והיינו יצרא דע"ז שנאמר בה למען תפוש בית ישראל בלבם וכמ"ש כי יצר לב האדם רק רע והוא בצד שמאל ואחד תלוי בכבד כי שם מקום התאוה שנאמר כי תאוה נפשך וכתיב כי הדם הוא הנפש והוא המתאוה לכל דבר טוב למאכל והוא בצד ימין ובו התחיל הנחש שנאמר ותרא האשה כי טיב העץ למאכל וכבר אמרנו שגדול כח התורה לבטל בה יצרא דע"ז התלוי בלב וזה"ש לב אקרי כדלקמן וגדול כח הביכורים ג"ח לבטל דיצרא דערוה ושאר הנאות שנראין טוב לשעה וזה"ש טוב אקרי כו' על כן קרב השאור בעצרת והדבש בביכורים כי שני מיני ביכורים אלו הם כנגד ב' מיני יצר הרע אלו כאמור:

מאמר שכז

ביאור מזמור אשרי העם יודעי תרועה

וזה"ש לך שמים אף לך ארץ מאי אף לך אלא לפי שפסוק והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע המסיתו לאמר כי לו הארץ בירושה על כן צוהו על ענין הביכורים שיזכור בכל שנה כי ה' נותן לו נחלה והוא רק אריס בקרקע לכך נאמר אף לך ארץ שנא יאמר השמים שמים לה' והארץ של בני אדם אלא הארץ נתן לבני אדם, ולפי שדיבור זה לא נאמר אלא כנגד שני מיני יצר הרע שבאדם אחד בלב משמאל ואחד בכבד מימין על כן אמר דרך התנצלות צפון וימין אתה בראתם ע"ד שנאמר ואשר הרעותי שדרשו רז"ל שהקב"ה מתחרט על שברא היצר הרע כך אמר כאן דרך התנצלות אתה בראת צפון וימין כי בפשוטו קשה למה לא הזכיר מזרח ומערב, תבור זה יצרא דתאות שצריך לשבור התאות אבל לא לבטלם לגמרי, וחרמון זה יצרא דע"ז שצריך להחרימו ולבטל, מכל וכל אך ארז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לכך אמר לך זרוע עם גבורה תעוז ידך ותרום ימינך ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד כי ימין ה' נגד הלב לבטל מכל וכל מציאות יצר הרע דע"ז ויד שמאלו ית' כנגד יצרא דתאוה שבימין האדם שלא לבעל לגמרי אלא לשברו, צדק ומשפט מכון כסאך משפט חרוץ לעשות בעושי רצון יצר הרע שאין לו הנאה, אמנם משפט שיש בו צדקה לעשות בעושי רצון יצר הרע דעבירה שיש לו קצת התנצלות, חסד ואמת יקדמו פניך חסד זו ג"ח, ואמת תורת אמת מצילין ב' יצר הרע אלו, אשרי העם יודעי תרועה כי תרועה שבהם שברים ותרועה גנוח גנח ויילולי יליל כי ילולי ייליל כנגד יצרא דע"ז שעושה את האדם חלל רשע כמת בחייו ושייך בו תרועה מלשון תרועם בשבט ברזל ענין רציצה מכל וכל אבל גנח כנגד יצרא דתאות כי חולת אהבה הוא וענין תיקונו שברים ע"ד תבור לשבר התאות ולתקן חלי הנפש וזה"ש שהשופר ענינו לערבב השטן וזהו שאמר בשמך יגילון כל היום דראש השנה ע"ד המדרש ושמחין בראש השנה וברצונך תרום קרנינו קרן שתוקעין בו בר"ה כדי שתרום קרנינו על האויבים החיצונים והפנימיים וק"ל וזהו דעת המדרש האומר אילו של יצחק לא יצא ממנו דבר לבטלה כו' ומסיק קרנו של שמאל הוא קרן של מתן תורה וקרן של ימין שופר שלעתיד כו' לפי שבמתן תורה לא נתבטל כי אם יצרא דע"ז שבלב בצד שמאל אבל לעתיד יתבטל מכל וכל גם יצרא דתאות כמ"ש לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה' ואולי מטעם זה הופכין שופר לצד ימין כי השטן דערוה ושאר תאות עומד לימינו לשטנו אבל של שמאל כבר בקשו עליו אנשי כנסת גדולה ומאז אין כחו כמקדם ובשניהם אמר לא ילין חלב חגי הן בעצרת יום קבלת התורה שנקראת ראשית דרכו אשר משם יש ללמוד להקדים כל מצוה כי לה משפט הראשית הן סתם ביכורים שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה כי ג מכאן יש ילמוד להקדים כל מצוה שלא לפסלה בלינה כמ"ש לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי:

מאמר שכח

ארז"ל שאמרו שירה על הביכורים כו'

וזה"ש תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב ומכאן למדו רז"ל במסכת ערכין רמז על השיר שאומרים על הביכורים בג"ש ומקשה בגמרא ואימא תורה דכתיב פיקודי ה' ישרים משמחי לב ומשני לב אקרי טוב לבב לא אקרי ואימא ביכורים שנ' ושמחת בכל הטוב ומשני טוב אקני לבב לא אקרי, אבל בשמחה כתיב ושמחת לבב כהולך בחליל ורש"י מביא פסוק הנה עבדי ירונו מטוב לבב, הנך רואה שקרא לתורה לב ולביכורים טוב והטעם לפי שהתורה של ביכורים דעצרת כנגד היצר הרע המתגרה בלב ע"ד בשני לבבך וסתם ביכורים כנגד היצר הרע דדבש המסית בדברים הנראים טובים לשעה והם בטלים ע"י מנוה דגמילות חסדים להטיב במנות אלו עם המחזיקים בתורת ה' על כן נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב בראשית דתורה ובראשית דביכורים על כן ועבדת את אויבך תהיה משועבד ליצרך אויב פנימי אשר יפיל אותך גם ביד אויב חיצוני, ושניהם צריכין להיות בשמחה כי השמחה הוראה על שלימות הפועל זה"ש עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך לפירש"י שפירש עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו ראייתו ממה שנאמר השקיפה ממעון קדשך ע"ד שאומרים שהשמחה במעונו ורצה לומר בזכות שמחה זו תשמחינו ממעונך מקום שמשם השמחה ולדעת רז"ל קאי על השיר שהוא בשמחה על כן אמר השקיפה ממעון קדשך כי ברקיע ששמו מעון המלאכים אומרים שירה כדמסיק פר' אין דורשין, ולפי שפרשת ביכורים ומעשר שניהם מדברים בעניני גמילות חסד וצדקה על כן אומרים השקיפה וגומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות וקשה והלא זה כמו נסיון וכתיב לא תנסו את ה' אלא לפי שבביכורים ומעשר מותר לומר כן במעשר שנאמר הביאו המעשר אל בית האוצר ויהי נא טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכן בביכורים מותר לומר כן כפירש"י ושמרת ועשית אותם בת קול מברכתו הבאת ביכורים בשנה זו תשנה לשנה הבאה דוגמת מה שנאמר אחר כך את ה' האמרת וגומר וה' האמירך, ויכול להיות שפסוק ויהי נא ערף בביתי היינו ליתן טרף ליראים העוסקים בתורה.

מאמר שכט

כל השקפה לרעה חוץ ממתנות עניים כו'

ורז"ל אמרו כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן פסוק זה השקיפה וגומר לפי שגדול כח מתנות ענים שמהפכין רוגז לרחמים וכפי הנראה שלשון השקיפה במשמעותו גם לשון חבטה כלשון משקוף, אך הפירוש הברור הוא שבכל מקום מצד שהקב"ה משגיח על הכלל שאם היה מסתכל במעשה כל יחיד אזי היה נתבקר פנקס של כל יחיד ולא היה יכול לעמוד בדין כי לא יצדק לפניו כל חי אם יהיה נידון בפי עצמו וראיה מן פסוק והיה ביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם כי מעשה העגל נתכפר מטעם זכות דרבים כמ"ש הן אל כביר לא ימאס אבל ביום פקדי היינו כשיהי' נספרים אחד לאחד אז יעלה זכרון כל יחיד לפניו ית' ויתבקר פנקסו שלא יהיה כל כך זכיות שיגינו בעדו אז יהיה מעשה העגל חוזר וניעור וזה"ש ופקדתי עליהם את חטאתם על כן התיקון לזה שבשעת המספר יתנו כופר נפש כי על ידי הצדקה נעשה כל יחיד כאילו היה רבים כיצד הרי אמרו המחיה נפש אחת מישראל כאינו מקיים עולם מלא ואם כן כשהקב"ה חס על אותו יחיד הנותן צדקה הרי כאילו א על עולם מלא אשר הוא מקיים בצדקה שעושה וכבר ידעת ההבדל שבין לשון ראיה ללשון השקפה כי כל ראיה היינו פיזור הראות במקום מגולה שרבים נסקרים בסקירה אחת, אבל בלשון השקפה כתיב וישקף אבימלך בעד החלון נשקפה בעד החלון דאשת סיסרא, בעד החלון נשקפתי וכל עניני ראיה שבעד החלון אינו מפזר הראות אלא מסתכל על איזו דבר פרטי או על איזו יחיד לפיכך כל השקפה שדרך ארבות השמים על כל יחיד ויחיד בפני עצמו הוא לרעה חוץ מן הצדקה שגם השקפה על היחיד נחשב כמו על רבים לכך נאמר במעשר אם לא אפתח לכם ארובות השמים, וקשה למה נקט ארובות ובסתם ברכה אמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ונומר אלא שלא במקום צדקה צריך שיהיו כולם נסקרים בסקירה אחת כי גדול זכות הרבים אבל במעשר אף אם יסתכל בכל יחיד ויחיד בפני עצמו דומה כאילו נסתכל בעולם מלא אשר נתקיים ע"י צדקתו ועל כן אמר השקיפה והיה לו לומר השקף כי יו"ד ה"א נראין מיותרים, אלא לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר יסר יסרני יה וכתיב אשר תיסרנו יה וכן כי יד על כס יה וכן עזי וזמרת יה לכך קבע במלה זו שם של י'ה אע"פ שהוא מדת הדין שע"י המעשר יתהפך לרחמים וכמ"ש עזי וזמרת יה ויהי לישועה אע"פ שאפתח לכם ארבות השמים להסתכל על כל יחיד בפני עצמו והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ותדע כי מאחר ששם של ארבע מידת הרחמים ומתוכו שם של יה מדת הדין אם כן ו"ה המה עיקר מדת הרחמים, על כן הארורים שבפרשה במספר י"א לומר לך שלאידך גיסא הרשעים מהפכים רחמים לרוגז וכן להפך י"א ברוך כי הם מתברכין מן ו' ה' לכך הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות, כנגד ששה פעמים ברוך שנזכרו בפרשה מן ברוך אתה בעיר והלאה, והמפייסו ומקיים מה שנאמר ותפק לרעב נפשך מתברך בי"א ברכות כי נתוספו לו ה' כנגד נפשו שדומה לבוראה בחמשה דברים האמורים במסכת ברכות ויש לה חמשה שמות נפש רוח נשמה יחידה חיה לפיכך הנותן פרוטה לעני מתברך מן ו' שבשם בששה ברוך אלו כי כולם ענייני עה"ז הנכללים בששה קצות והמפייסו ומקיים ותפק לרעב נפשך אז יקבל גם ברכות הנפשיים מן ה' שבשם הגדול ולפיכך התוכחות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א כי אצל הרשעים כך המידה שמהפכין רחמים לרוגז ולכך הם הפוכים שקדמה וי"ו לה"א כסדר שהם כתובים בשם הגדול והם גורמים גס כן י"א ארודים שבפ' ורמז לך במלת השקיפה שיו"ד ה"א שהם מדת הדין יתהפכו לרחמים ע"י המעשר ואחר כך הזכיר י"א ארורים לומר לך שוי"ו ה"א שהם מדת הרחמים יתהפכו למדת הדין וכן בוי"ו ה"א דתוכחה וכן בששה ברוך שבפרשה, ומה שאין הפרשה מזכרת י"א ברוך והיה לו להניח בדיוק י"א ארורים לפי שכל העונשים הם בעולם הזה הנגלה אבל עיקר מתן שכר לעה"ב הנעלם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכל היעודים הגשמיים שנזכרו בכל הפרשה אינן כי אם הפירות אבל הקרן קיים לעה"ב שהרי בין בקללות בין בברכות נאמר ובאו עליך מעצמם משמע כי בשכר העה"ז הענין טבעי שבעושי מצוה הברכה דבוקה במצוה עצמה וכן העונש דבק בעבירה אבל בשכר העה"ב נאמר פעלת לחוסים בך וכן ארז"ל מפתח של תחיה לא נמסר ביד שליח וכן מפתח של גשמים לפי שהוא נכלל עם גשם נדבות שלעתיד, ומה שמקשה בחזקוני פרשת וירא שמצינו השקפה לטובה בארבע מקומות וצדק משמים נשקף מי זאת הנשקפה כמו שחר כי השקיף ממרום קדשו עד אשר ישקיף וירא ה', ונראה שמכולם אין קושיא כי יכול להיות שכולם מדברים בצדקה וכך נראין הדברים כי פסוק צדק משמים נשקף מדבר בצדקה ופסוק כי השקיף ממרום קדשו וגו' לשמוע אנקת אסיר אלו עניים מרודים וכן פסוק ה' משמים על ארץ השקיף לראות היש משכיל היינו משכיל אל דל ופסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר שכן כתוב ומבשרך אל תתעלם אז יבקע כשחר אורך ופסוק עד ישקיף וירא לטובה מדכתיב וירא מתחיל ה ישקיף על הפרט ואח"כ וירא על הכלל, ולפיכך פירש"י כל השקפה לרעה דוקא בפסוק וישקיפו על סדום לפי שזה עון סדום יד עני ואביון לא החזיקה על כן ההשקפה ודאי לרעה ויש לפרש עוד שאצל הברכה אמר ודלתי שמים פתח כי כל דלת עשוי לה כניס ולהוציא ולא להשקפה וכשלא הביט און ביעקב ודאי ישלח ה' את הברכה בריבוי, אבל אם פותח ארובה וחלון העשוי להשקיף ממנו אז הדבר מסוכן שאם ישקוף ה' במעשה התחתונים מסתמא ימצאם מקולקלים ומדת הדין מתעוררת עליהם על כן כל השקפה שדרך חלון או ארובה לרעה שכן נאמר בדור המבול וארבות השמים נפתחו ר"ל לראות במעשיהם וכן וירד ה' לראות את העיר וגומר אבל במתנות עניים אפילו אם יפתח להם ארבות השמים להסתכל במעשיהם מ"מ והריקותי לכם ברכה כי מדת הדין תתהפך לרחמים כמשגיח על רבים ולכך תגי"ן על ק' דהשקיפה לזכור זכות אברהם שהוליד למאה כן פירש בעל הטורים, וקשה מה ענין אברהם לכאן אלא לפי שגם אברהם היה נחשב לרבים כמו שכתוב ואעשך לגוי גדול שהוא עצמו יהיה נחשב לגוי גדול הן מצד שלמד תורה לרבים והכניסן תחת כנפי השכינה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן הן מצד שנטע אשל אכילה שתיה לויה והחיה נפשות רבות וחסרונם על כן נחשב אברהם כרבים כמו שכתוב הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו רוצה לומר הוא לבדו היה נחשב לרבים ואע"פ שסתם תולדות לא הוליד כי אם למאה מ"מ גם קודם זה הוליד אותן שהחיה על כן תגין על קו"ף של השקיפה שגם על כל יחיד ויחיד ישקיף ה' ע"י הצדקה כמו שהשקיף על אברהם ויחשבהו לרבים ואז יתהפך דין לרחמים, ויש סמך לפסוק עד ק אשר ישקיף וירא ה' השקפה וראיה:

ע"ד

מאמר של

בר"ה כל העולם עוברין כבני מרון

שמסיק במסכת ראש השנה פרק א' בר"ה כל העולם עוברין לפניו כבני מרון אי מאי כבני מרון הכי תרגומא כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אומר כעלות בית חורון ר' יהודה אומר כחיילות בית דוד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרים בסקירה אחת, וקשה במאי קמפלגי, ונראה שפלוגתייהו אם כל יחיד ויחיד נידון בפני עצמו או אם העולם נידון אחרי רובו ת"ק סבר שהעולם נידון ע"פ רובו לפי שכ"י ערבים זל"ז זה"ש כבני אימרנא, כמארז"ל שה פזורה ישראל למה נמשלו ישראל לשה מה השה בזמן שהוא לוקה באחד מאבריו כולו מרגיש אף ישראל עכן לבדו חטא וכתיב חטא ישראל והיינו מצד הערבות ואע"פ שפירשו למה נקראו כ"י שה בלשון יחיד שיות מבעי ליה אלא שבא להורות שכולן כאיש אחד שבזמן שלוקה בא' מאבריו כולו מרגיש מ"מ מאחר שהזכיר פסוק לשון שה נקט גם התנא ל' כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אומר כל יחיד נידון בפני עצמו כמעלות בית חורון שלא היו שנים יכולין לילך יחד אלא עיני ה' על כל דרכי איש בפרטות, ור' יהודה סובר תרווייהו איתנהו ביה כדא"ר אלעזר פ"ק דקדושין לפי שהעולם נדון אחרי רובו והיחיד נדון אחר רובו עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לזכות, פירוש שמתחלה הקדוש ברוך הוא שוקל כל מעשה יחיד ויחיד לראות אם הוא מן הצדיקים או מן הרשעים ואחר כך כללם יחד אם רוב העולם צדיקים או רשעים זה"ש כחיילות בית דוד שהיו הולכין מתחלה אחד אחד ואח"כ היו בכנופיא ונסקרין בסקירה אחת ורבה בר בר חנה הולך ומפרש דברי ר' יהודה ואמר וכולן נסקרים בסקירה אחת כו' ועל כן נוהגין להרבות בצדקה בימים שקודם ר"ה ובין ר"ה ליום כפור כדי שע"י הצדקה יהיה היחיד נחשב כמו רבים ויהיה השקפת ה' על כל יחיד לטובה, ויהיו עוסקים בתורה ובגמילות חסדים הכלולים בפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, בשמחה היינו התורה שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובטוב לבב זהו בעל גמילות חסדים שיש לו לב טוב מרוב כל לפי שבשתים אלו מצינו שהיחיד נחשב כמו רבים בצדקה כדאמרן כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בתורה שכל המלמד לחברו תורה כאלו ילדו ואז גם כן דומה כאילו קיים עולם מלא, על כן נאמר במתן תורה ונפל ממנו רב כי ע"י התור' אפילו יחיד נחשב כמו רבים, וכל ענין פרשת הבכורים שנתנו לכהנים למען יחזקו בתורת ה' הרי חזוק לתורה וגמילות חסדים כא', ועל כן מביאי הבכורים חרדו כל החרדה הזאת על הבאתה,

מאמר שלא

כיצד מעלין את הביכורים

כדמסיק במסכת בכורים כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירן של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו, הקרובים מביאין תאנים וענבים הרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים, השור הולך לפניהם עד שמגיעין קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם הפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן ולפי כבוד הנכנסים היו יוצאין וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום החליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי, הגוזלות שעל הסלים היו עולות ומה שבידם נותנין לכהנים, עודנו הסל על כתיפו קורא מן הגדתי היום עד שהוא גומר כל הפרשה וכו', כל הפרטים הללו וכל החרדות הללו מורים על גודל מעלת מצוה זו שיש בה עבודה לאל ראשון ואחרון ויש בה קרבן וג"ח שמחזיקין בתורת ה' על כן הזכיר לשון העלאה כיצד מעלין הבכורים כי דומה כאילו העלה עולה לה' שכן נאמר והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, והיו כל עיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כי אנשי מעמד היו בעלים לקרבנות כי היו עומדים על כל קרבן במקום הבעלים כ"ז הוראה שהבכורים יש להם דין קרבן שהרי היו טעונין תנופה ושיר ולינה כקרבן והיו לנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים אע"פ שפרש"י הטעם משום אהל הטומאה מ"מ יש בו גם כן רמז שהיו זריזים במצוה זו ולנו דרך ארעי כדי למהר לילך בהשכמה ולמדו זה מן סמיכות פסוק ראשית בכורי אדמתך אל פסוק ולא ילין חלב חגי עד בוקר לומר לך כשם שאין ללין הקרבן כך הבכורים אינן בלינה של קבע אלא כל המתעסקים בה ילינו לינת עראי ברחוב לכך נאמר במזמור שדברו הלוים בערב ילין בכי ולבוקר רנה כי בערב היו מצטערים על שהיו מוכרחים ללין ולעכב ולבוקר רנה היו שמחים בהליכתן כי כל כך היה לכם חשק גדול לבא ולראות פני ה', ולמשכים היו הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו, להורות שהזמן המובחר לעשות בו עבודת ה' היא בהשכמה באשמורת הבוקר לקיים מה שאמר דוד אעירה שחר אני מעיר ר השחר ואין השחר מעיר אותי כי יש מקום לאדם ללמוד דרך עבודתו יתברך מן השמש העולה בשחר לעבודת ה' לעשות כמותו ואז השחר מעיר את האדם כי ממנו יראה וכן יעשה, אבל יותר טוב דרך שלמי הדעת שנמשלו למלאכי ה' צבאות שבעולם העליון הגדולים מן השמש והם מעירים השחר כי השמש לומד מהם כמו שהשמש מקבל מן עולם המלאכים כך שמש מקבל גם מישראל וזהו ענין אעירה שחר מכאן סמך להשכמת סליחות קודם עלות השחר כדי שהשחר ילמוד ממנו לעשות כמונו לייחד אל חי יתברך בי"ג מדות הכוללים כל מדותיו של השי"ת, ומה שמביאין דוקא ענבים ותאנים לפי שישראל נמשלו בהם שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם ודומה כאלו הקריבו ישראל את עצמם, הרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים שאינן מתקלקלין בדרך והיו נוחין לכהנים ביותר גם מצד הרפואה אכילת היבשים טובים מן הרטובים גם מצד גודל טורח הדרך יש שכר גדול לרחוקים מן שכר הקרובים לכך כשנותנין להם שלום נותנין לרחוקים ואחר כך לקרובים וכך המדה גם בבעלי תשובה הבאים מרחוק שמעלתן גדולה אפילו מן צדיק שנאמר שלום שלום לרחוק ואחר כך לקרוב כי הבא להקביל המלך ממקום רחוק ודאי הגדיל לעשות ושכרו גדול מן שכר הבא ממקום קרוב כי לפום צערא אגרא, השור הולך לפניהם להורות כשם שנאמר ורב תבואות בכח שור כי כמו שרב תבואות באות בכח שור כך ע"י הבכורים שמביא הוא זוכה בכל הפירות שהם כולם לה' וזה"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה רוצה לומר על ידי הראשית שאתה מקריב תקח לך כל פרי האדמה ותזכה בהם, ועטרה של זית בראשו שנאמר זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך כזית זה העונה על כל המשקים לכך נאמר אחר פרשת בכורים היום הזה ר' אלהיך מצוך וגו' רוצה לומר אחר שנתת הודיה להשי"ת כי תבל ומלואה שלו מאז אתה ראוי לקבל עליך מצותיו, את ה' האמרת וה' האמירך כמו שכתוב עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך וגו' ולתתך עליון וגו' לתהלה לשם ולתפארת על כן עושין זכר לשם טוב זה בעטרה של זית לומר שזית פרי רענן קרא ה' שמך וגו' וע"ד שנאמר צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת על כן ולתתך עליון על כל הגוים וגו' היינו ע"י בכורים ומעשרות שהזכיר לפנים, והיו יוצאין לקראתם להקביל פני עושה מצוה והחליל מכה לפניהם לעשות עבודת השם בשמחה ובטוב לבב, הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' נראה שלכך אמרו מזמור זה לפי שנאמר בו ואני אמרתי בשנוי בל אמוט לעולם, כי לפי פשוטו עיקר טעם מצות בכורים פן אחר ירושה וישיבה של שלוה ישכחו את ה' הנותן להם כח נעשות חיל זה"ש כי תבא אל הארץ אשר ה' נותן לך נחלה ויש לחוש פן תשכח כי ה' אלהיך הנותן לך וגו' על כן חק לישראל הוא מימים ימימה להביא בית ה' מנחה מראשית כל פרי כדי שלא תאמר בשלוי בל אמוט לעולם

ועל דרך הדרש שמצוה זו באה לבטל כח היצר הרע על כן אמרו כנגדו ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי כי מטעם זה מותר להביא בכורים מן הדבש אע"פ שבמקום אחר אסרו כמבואר למעלה, עודהו על כתיפו קירא מהגדתי היום לה' אלהיך וגו' אף ע"פ שעדיין לא הגיד כלום והוא אומר הגדתי לשעבר משמע ואע"פ שאין אומר ודברים בלי נשמע קולו עדיין מכל מקום בהבאה זו שהביא דורון כאריס לאדון הרי זה כאלו הגיד בפירוש באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותנו לתת א כמו שכתוב אשר ה' אלהיך נותן לך כי ידיעה זו היא המכוון מן הבאת הבכורים, ולקח הכהן הטנא מידן והניחו לפני מזבח ה' להורות שקרבן יחשב לו כמוקטר על גבי מזבח ועל טנא זה אמר ברוך טנאך ומשטארתך רוצה לומר על ידי טנא זה תזכה בנשאר, וענית ואמרת לפני ה' אלהיך חרמי אבד אבי וגו' להורות כי נתינת הארץ להם היתה מתוך העוני של מצרים ולא מתוך טובה שהיתה כבר בידם ואז הגדל הטובה ביותר שמכל התלאות אשר עברו עלינו מן ארמי אובד אבי הלכנו מדחי אל דחי עד לפי שהיינו במצרים בצרה גדולה ומשם הוציאנו ה' אל ארץ זבת חלב ודבש ועל גודל החסד הזה עלינו להודות ביותר וחוב עלינו לזכור חסד אל מדי שנה בשנה כמ"ש ועתה הנה הבאתי וגו' ושמחת בכל הטוב כי שמחה שאחר עת צרה גדולה משאר שמחות על כן מקבל אני עלי לעבוד את ה' בשמחה שמחתי ושימחתי אחרים, השקיפה ממעון קדשך שהשמחה במעונו וברך את עמך ישראל, וכשם שהמעשר מהפך ההשקפה מרעה לטוב כך ע"י השופר הקב"ה עומד מן כסא דין ויושב על כסא רחמים לכך נאמר כאן שמעתי בקול ה' אלהי היינו קול השופר ועשיתי מעשה הצדקה ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך ורמז בקול לתשובה תפלה צדקה כי כולם בגמטריא צום ממון קול כי כולן תלוין בקול קול תפלה קול פיוס לעני וקול חרדת השופר בעבור התשובה

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה