אור ברסלב
שפתי דעת פרשת נח › מאמר יז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת נח · מאמר יז

מאמר טז

דמיון המבול והצלתו דומה לגאולה

ותדע כי ענין המבול וההצלה ממנו יש בו דמיון אל הגלות והגאולה כמו שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף כליך ומגער בך ומה ענין זה לזה, ומכאן אתה למד שיש דמיון ויחס ביניהם, ועל דרך המדרש האומר שבזכות אברהם העתיד לצאת מן נח פסקו מי המבול שנאמר בחודש השביעי ותנח התיבה על הרי אררט כי בחודש השביעי נולדו האבות לדעת רבי אליעזר, כי בעל מדרש זה סובר שביעי כפשוטו ויכול להיות שגם מה שנאמר ויהי בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים עשירי זה הוא טבת על כן חודש זה מסוכן כי בו סמך מלך בבל על ירושלים על כן היה מסוכן גם עכשיו פן יחזרו מי המבול להתגבר על כן נראו בו ראשי ההרים דהיינו זכות אבות שעתידין לצאת מן נח, ונראה שזהו גם דעת הרבתי שדרש בפרשה זו פסוק צדקתך כהררי אל רבי יהודה בר סימון פתר קרייה בנח אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי על הרי אררט והיינו רמז לזכות אבות כדאמרן, ולפי שנאמר כי מי נח זאת לי וגו' שמע מניה שהפסוק מדמה הגלות אל מי נח, אם כן שמא תאמר כמו שמי נח לא פסקו כי אם בזכות האבות שעתידין לצאת מן נח שמא תאמר שגם גאולה אחרונה לישראל לא תהיה כי אם בזכות אבות ומה יעשו ישראל אם תמה זכות אבות שכבר אכלוהו באורך הגלות תלמוד לומר מיד אחר פסוק כי מי נח זאת לי וגו' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וגו' אמר מרחמך ד', כי גם אם תמה זכות אבות מכל מקום חסדי ה' לא יתמו לעולם, ונראה שמטעם זה נאמר כאן כפל לא אוסיף עוד לקלל וגו' ולא אוסיף עוד להכות וגו' שדרשו רז"ל כפל זה הוא לשבועה ואיך נשמע מן הכפל השבועה, אלא לפי שכפל זה הוא שאחד קאי על מי נח והשני קאי על מים הזידונים שלעתיד ואם תאמר אכתי שבועה מנא לן, על כן בא הנביא ופירש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך, הורה ששני אלו שניהם היו בשבועה אחד על מי נח ואחד על זמן הגלות כמ"ש אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כי על ידי ששניתי לומר שני פעמים לא אוסיף ע"כ אתם לא כליתם. כי השני קאי על בני יעקב כאמור, ואכתי קשה מה ענין מי המבול אל הגלות והגאולה, ונראה לפרש ע"ד שנאמר ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם, ומכאן למדו שלא ירד המבול לארץ ישראל,, ותדע כי בפשע הארץ היתה כל זאת כי מטעם זה לא נתקללה הארץ עד שחטא האדם כי הארץ היתה גרמה בנזקין שהקב"ה אמר שתוציא עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי כי אז היתה נותנת חומר דק בכל הצמחים וממילא היה גם חומר האדם דק ולא היה כח ביד החומר להכשיל את האדם בחטא, והיא לא עשתה כן אלא נתנה חומר גס ועב בכל הצמחים עד שלא היה טעם העץ כטעם הפרי ונמשך מזה שגם החומר שממנו נוצר האדם היה גס ועב וזה גרם לאדם שנטה אחר החומר הנס הזה ונכשל בחטא אכילת עץ הדעת לפיכך לא נתקללה האדמה עד שחטא האדם, ואם כן היתה האדמה צריכה להטהר מן חטא זה לבטל ממנה הקללה שנתקללה בימי אדם הראשון, ובימי המבול נטהרה וקבלה עונשה במה שגם ג' טפחים שיעור מחרישה נטשטש כמו שכתוב והנני משחיתם את הארץ עם הארץ כי היא שגרמה להם לחטוא ועל כן נקראו כל הארצות ארצות מטוהרים כי עלתה להם טבילה במים אלו, אבל ארץ ישראל שלא ירד שם המבול עדיין לא הוטהרה עד ימי הגלות כי אז נתקלקלה הארץ שנאמר ושממו עליה אויביכם שכולם לא מצאו להם נחת רוח בארץ לפי שנתקלקלה וקלקול זה עלה לה במקום טבילה כמו שאר ארצות בדור המבול, על כן אמר הנביא יחזקאל בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם וגו' רוצה לומר לפי שעדיין לא נטהרה על כן עוד טומאתה בה והיא שגרמה כל חטאת וכל עון על כן צריכה טהרה על ידי שיגלו ישראל ממנה ואח"כ לא ימצאו האויבים בה נחת רוח מחמת קלקולה, ותדע שכן הוא כי קודם המבול כתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ואחר המבול כתיב לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו אלא לפי שקודם המבול בפשע הארץ שלט יצר הרע ביותר באדם עד שלא היה בו שום טוב רק רע כל היום על כן נתקללה האדמה בעבור האדם, ואחר המבול שנטהרה האדמה ומאז והלאה לא נתנה באדם כ"כ חומר עב ונס ולא נשאר בו כי אם היצר הרע דתאוה המוטבע בו מנעוריו משעה שננער לצאת ממעי אמו והוא טבעי ואינו כ"כ רע כימים הראשונים ע"כ לא אוסיף לקלל האדמה בעבור האדם, כי מאז והלאה אין הפשט תלוי בארץ כי נתרככה הארץ ולא תוסיף ליתן עוד חומר גס הגורם שיצר לב האדם רק רע כל היום רק נשאר היצר הרע אשר הוטבע בו מנעוריו, לכך אמר לא אוסיף עוד לקלל והיכן מצינו לשון קלל' במבול אלא ודאי שקאי על ארורה האדמה בעבורך כאמור, ועכ"פ רמז כאן בלא אוסיף עוד להכות על מה שלעתיד יכה את הארץ אשר לא גושמה במבול אחר שיוציאה ד' מאפילה לאורה, אז נשבע שלא יוסיף להכות עוד כל חי רוצה לומר ישראל שנקראו חיים בעצם, ואם תאמר למה לא נטהרה גם ארץ ישראל בזמן המבול תשובה לדבר כי ארץ ישראל וחוץ לארץ הם שני הפכים כשזה קם זה נופל ע"ד מארז"ל, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכו', ועי"ל כי חמל ה' על ארצו על כן לא היתה בכלל הרעה הזאת הגדולה אשר היתה לכל האקלימים בימי המבול על שלא שמשו אפילו המאורות, ומ"מ אחר שראה ה' כי חטא ישראל יושב הארץ אז ראה ויספרה כי גם הארץ צריכה טהרה ומירוק. על כן הגלה ישראל וגרם לארץ השחתה כי אז תרצה הארץ את עונה הקדום ומ"מ אין השחתה זו כ"כ גדולה כמו השחתת המבול:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה