אור ברסלב
שפתי דעת פרשת נח › מאמר טז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת נח · מאמר טז

מאמר טו

מדרש על מזמור אשרי האיש וגו' על נח ובניו כו'

ובמדרש בילקוט דתהלים אשרי האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, כי אם בתורת ד' חפצו שעסק בתורה כו' עיין כל נוסח המדרש שם, ולפי הנראה שמזמור זה וודאי אינו מדבר בנח ובניו, אלא שרצה לפרש במזמור זה מה שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים כי יש לדקדק מאי רבותיה דעץ השתול על פלגי מים אדרבה גריעותא הוא כי מציאותו חלוש, ועוד קשיא פלגי שנים במשמע מי ראה עץ שתול על שני פלגי מים ולמה נקט לשון פלגי שמדבר בנהר דרך מרוצתו הל"ל כעץ שתול על מים, ביאור הפסוקים כי כל מי שעוסק בתורה ומתרחק מן חבורת הרשעים יש לו שני מתנגדים אשר הוא מגרה בעצמו כי על ידי שעוסק בתורה הוא מגרה את היצר הרע שונא הפנימי בנפשו כמו שאמרו רז"ל שהיצר הרע מתגרה בישראל יותר מבאומות ובתלמידי חכמים יותר מכולם, והטעם לפי שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וכן המתרחק מחבורת הרשעים חטאים ולצים אז המה היו לו לאויבים מבקשי' להדיח עליו הרעה על כן אמר במזמור שהאיש אשר לא הלך בדרכי רשעים ועוד שבתורת ה' חפצו אז הוא דומה כעץ שתול על פלגי מים שמרוצת שני נהרות מכים באילן זה כאלו רוצים להפילו ואעפ"כ לא יכלו לו אלא נשאר שתול על מעמדו ונותן פריו בעתו ואין זה מזיק לו מה שהנהרות פלגי מים מכים בו ואין בהם כח לגרום רפיון כח לשרשיו, כך זה האיש העוסק בתורה ומתרחק מן הרשעים אזי המים הזידונים אלו רוצים לשטפו והם נקראו פלגי מים כמו שכתוב לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם וגו' אזי המים שטפונו וגו' אזי עבר על נפשינו המים הזידונים, ב' פעמים לולא וב' פעמים שטיפת מים שהזכיר היינו כנגד שני מיני מתנגדים שהזכרנו שנמשלו לפלני מים כי פלגי לשון פלוגתא ומחלוקת כי הם חולקין עליו ומשתדלין במפלתו ואעפ"כ אמר אשרי האיש כי ה' לא יעזבנו בידם וכמו שאמר השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם על אנשי חמס, וכן אמרו גם על השונא הפנימי אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש כי התורה שטר ושוברו עמו, על ידה הוא מתגרה ביותר, והיא שעמדה לו להצילו ממנו, זה פשוטו של המזמור. ורצה בעל המדרש לומר שכל זה קרה לנח כי הוא היה מתרחק מן חבורת הרשעים שבדורו על כן היו כולם שונאים לו עד שרצו לשבור התיבה שעשה לולא שהקיף הקב"ה את התיבה דובים ואריות שנאמר ויסגור ה' בעדו והיה מקויים בו מה שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים ששתלו הקב"ה בתיבה והצילו מן שטף מים רבים דהיינו רשעי דורו, גם במה שהיה בתורת ה' חפצו לא יכול לו היצר הרע להכשילו בעריות כמו שהכשיל את בני דורו אלא אדרבה כבש ה' מעיינו שלא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה מן הטעם שפרש"י, זה מופת שהיה מתגבר על יצרו כל הימים הללו, אך לפי שהזכיר כאן ג' חלוקות רשעים חטאים לצים נראה לומר שכנגדם עשה ג' חלוקות בפסוק, א' איש צדיק, ב' תמים, ג' את האלהים התהלך נח, כי מה שאמר אה האלהים התהלך נח היינו שלא היה עובד ע"ז כדור אנוש כי לא הליכה שייך באלהיות כמו נלכה אחרי אלהים וגו' וכן רבים, ואחרי ה' אלהיכם תלכו, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול כי לשון חטאים שייך בגזל של ממון כמו שכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים אמרו רז"ל חטאים בממונם כי כל חטאים לשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים החסרים מן המלוכה, וכן כל עושי עושר ולא במשפט אך למחסור, ושייך בממון לשון עמידה כמו שנאמר ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמקימו על רגליו לעמוד בקומה זקופה בגאוה ובגודל לבב, וכנגד זה אמר נח איש צדיק שלא היה גוזל ממון אחרים אלא אדרבה היה עושה צדקה משלו, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה שאמר בגאוה ובגודל לבב נעלה לרקיע כו' ואמרו ונעשה לנו שם ועל כן קראם לצים כמו שנאמר זד יהיר לץ שמו וגו' ונקט לשון ישיבה כי כל מתגאה עוסק בדברי ליצנות במסיבת זרע מרעים בני גילו להראות בפניהם כבוד גדולתו לאמר איך חבירי בזויי עם ואני תהלה, וכן הוא אומר ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם והיינו ישיבה של לצים ואמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם וגו' והיינו מה שאמרו רז"ל והנה שתי נשים יוצאות זו חנופה וגסות הרוח שירדו לעולם כו' ונראה לי שלכך נאמר שם והוכן והניחה שם על מכונתה, מהו והוכן אלא שרצה לומר שמקום זה כבר הוכן לכך מימות דור הפלגה לפיכך הונח שם על מכונה אשר הוכן לה מימי קדם, לכך אמר אצל נח שהיה תמים עם ה' כי רוב הלצים אינן תמימים כי אין פיהם ולבם שוה, והי' העונש על זה שמשם הפיצם ה' ויתפרדו כל פועלי עון כי הקיבוץ הביאום לידי זה, על כן נאמר ולצת לבדך תשא, מהו לבדך, וכי סלקא דעתך שיסבלו אחרים עונו אלא ר"ל שהעונש הוא שישאר לבדו ויתפרדו איש מעל אחיו כענין בדד ישב הנאמר במצורע על אשר סיפר לשון הרע וליצנות, וגם לפי המדרש זה אתי שפיר מה שנעשה שליחות הבשורה דוקא טל ידי היונה ולא על ידי העורב כי מה שלא היה נח בעצת דור אנוש שעבדו ע"ז והיה דבוק באלהיו את האלהים התהלך נח כך כל יונה דבוקה בבן זוגה כי מטעם זה נמשלו ישראל ליונה תמה לפי שהן דבקים באלהיכם כיונה זו שדבוקה בבן זוגה, וכן ענין חטאים בממונם כבר אמרנו שיונה אמרה יהיו מזונותי מרורים כזית כו' ואילו היה כל אדם אומר כן לא היה בא לכלל גזל לעולם, וכן ענין הליצנות והגאוה כבר ידוע שכל בני יונה מן הנרדפים והם נכנעים בטבע יותר מכל העופות כי על כן נבחרו לקרבנות:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה