שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת מסעי · מאמר רפג
ביאור פסוק לכן עתה יגלו בראש גולים
האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים ונראה שלכך יגלו בראש גולים לפי שלא נחלו על שבר יוסף לפיכך אם יגלו אחרים בראשונה אזי הם לא יבקשו עליהם רחמים מאחר שלא חלי ולא מרגישים שום אח' מהם בשבר יוסף כי כדוד חשבו להם כלי שיר ר"ל כדוד ששר שיר ה' בהיות ישראל שלוים ושקטים על אדמתם כך חושבים המה כי שלום להם כאילו אין להם מחסור דבר כמנהגינו בגלות זה של הפורטים עלי נבל וכנור פשיטא שכדוד חשבו להם כלי שיר ר"ל הם מתרצים לומר שבדברי שבחות אנו משוררים בבתי משתאות כדוד ואין הדבר כן כי מה לתבן את הבר ועוד שישתה וישכח רישו של ישראל בגלות החל הזה ועמל ישראל לא יזכור ולא תקצר נפשו בעמל ישראל וזה בלי ספק סבת אריכת גלותינו לפיכך אמר יגלו בראש גולים כי אז יש תקוה שהנשארים בארץ שאינן הולכין בדרכיהם יתלו על שבר יוסף ויבקשו רחמים עליהם, וזה אין צריך אריכות דברים כי הכל יודעין בדורינו מנהגם של השותים במזרקי יין הפורטים עלי נבל שלא נחלו על אריכות הגלות ולפי שמדרכן להשליך פרוטות אל תוך הנבל על כן אמר הפורטים, וזה"ש האוכלים למעדנים נשמו בחיצות האמונים עלי תולע חבקו אשפתות ויגדל עון בת עמי וגו' שמע מינה שעל צד העונש נאמר זה כי כן מורה לשון למעדנים בלמ"ד רצה לומר שאינן אוכלים ושותין ושמחין לשם שמים אלא למעדנים בשביל המעדנים כי זהו תכלית אחרון אצלם על דרך שנאמר הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים וגו' רצה לומר אלו הייתם צמים או אוכלים לשם שמים הייתי צם עמכם ואוכל עמכם ר"ל הייתי מצטער בצערכם ושמח בשמחתכם אבל מאחר שכל מעשיכם לא לש"ש אם כן אין אני צם עמכם גם כי תאכלו למעדנים אתם האוכלים ולא אני לפיכך נשמו בחוצית האמונים עלי תולע כי מרבה בשר מרבה רימה רצה לומר שהם אמונים ומגודלים בריבוי התאות שסופם לרימה ותולעה הם חבקו אשפתות מקום רימה ועל זה אמר ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, ויש ליישב התחיל בעון וסיים בחטאת וסתם עון מזיד וחטאת שוגג ומי לא ידע בכל אלה שעון גדול מחטאת, וכפי הפשט יש לפרש על דרך שאמרו רז"ל בבא מציעה והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות כו' אם כן קרא לת"ח עמי, דון מינה לעון עמי הנאמר כאן שגם הוא בתלמוד חכם מדבר וחטאת שלו נקרא עון. אך על צד הרמז נוכל לומר שמה שאמר ולא נחלו על שבר יוסף מדבר באותן המרבים בתענוגים רובם צרי עין בעניים ואינן נותנין מסעודתן ולא מממונם לעניים ולא עשו כיוסף שהיה המשביר לכל עם הארץ זהו שאמר ולא נחלו על שבר יוסף שלא נחלו וירשו מדה זו מיוסף הצדיק שנאמר כי יש שבר במצרים או נחלו כפשוטו שאין לבם כואב על שבר יוסף שאינן עושין כמותו על כן יגלו בראש גולים וכן בני גד וראובן שהי' ממונם חביב עליהם כי בעבורו בחרו להם א בח"ל וגלו בראשונה לכל השבטים לפי שהצדקה מקרבת הגאולה שנאמר ושביה בצדקה ק וחומר שלא יגלו אם היו בהם בעלי צדקה לכך אמר ויגדל עון בת עמי ר"ל שתים רעות עשו שאוכלים לשם מעדנים ולא לכדי שיהיו אבריו חזקים אף בריאים להטריח ולעסוק בעבודת ה' ויגדל עון בת עמי רוצה לומר עוד מצד אחר יגדל העון, והוא מחטאת סדום מ' דמחטאת אינה מ' היתרון אלא מ' הנמשך רוצה לומר מה שקבלו ולמדו מאנשי סדום שהיו רעים וחטאים פרש"י חטאים בממונם לכך נקט כאן מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע כי כך נאמר אל תיגע להעשיר וגו' התעיף עינך בו ואיננו פירוש ברגע אחד ילך ממך הממון על כן היו הפוכים כרגע כך גדלה עונם של האוכלים למעדנים שאפילו יד עני ואביון לא החזיקו כסדום אחותם כמו שנאמר כמעט כסדום היינו וגו' וכל המוסר הלזה נרמז בקברות התאוה אשר כנגדו אמר כאן ישננו על דרך שנאמר כי סובא וזולל יורש וקרעים תלבש נומה רצה לומר כל סובא וזולל יבא לידי תנומה ושינה כמנהגם אחר כל אכילה גדולה וכ"ש אחר שתיה גדולה שבא לידי שינה ולא זכר בשום מסכן על כן יוורש וילביש קרעים אחר שמסתמא יד עני ואביון אינו מחזיק שום זולל וסובא ורפידים שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה לאש על כן אמר כאן הוקרנו נעשו קר על ידי סלוק אש התורה באו לידי קרירות וכן היה העונש מדה כנגד מדה אשר קרך בדרך וגם זה רמז לדורות שאבדה הארץ על מאסם בתורת ה' כי התורה עץ חיים למחזיקים בה ולא למרפים ידיהם מד"ת וכמו שנאמר רק חזק ואמץ, והוקרנו ע"י מות כעמלק כי הוקרנו משמש גם לשון ניקור עינים כמו אני קרתי, וכמו שנאמר והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם כיתידות המנקרות עיניכם ולצנינים בצידיכם ע"ד בהדי הוצא לקי כרבא ואת"ל שלא ינקרו עיניכם מכל מקום חלקו עמהם וצררו אתכם על האדמה אשר אתם יושבים עליה רצה לומר אפילו בזמן שאתם יושביה עליה וידיכם תקיפה עליהם מכל מקום תקבלו נזק על ידם שחלקו באגב על ידיהם זה"ש והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם וכל זה מוסר להתרחק מן האומות. שייך למעלה, ג' שמות היו למקום שלוח המרגלים משם, פארן רתמה קדש ברנע רתמה על שם שריפת ב' בתי מקדשים שהוקבע בכייתם בלילה ההוא, קדש ברנע במקום שהיו ישראל קודש לה והיו ראוים אל המנוחה וא הנחלה ובחטא המרגלים נעשו קדש, ובר מנוחה נעשה ברנע כמ"ש ויניעם במדבר וכן בשני חורבנות נעשו גם בר נע כי הלכו בגולה כמו שבמרגלים. נגזר עליהם שלא לכנס לארץ כך לדורות יצאנו בגולה בזמן זה, גם יתכן לומר שנקרא רתמה על שם נחלי רתמים דגהנם כמו שכתבו רז"ל מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו בעה"ז ושם ימותו לעולם הבא ודין הוא שבגהנם אשם לא יכבה כי גם המה קבעו בכיה לדורות והציתו האש בשני בתי מקדשים על כן שם ימותו לעולם הבא בנחלי רתמים וכן דינו של כל מספר לשון הרע שכן ארז"ל סיפר לשון הרע אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש כו' ומדבר פארן ארז"ל שנקרא פארן על שם שפרו ורבו ישראל עליה, ולשון פארן לפי זה לשון פרי והוא מדבר בפרי בטנם דהיינו הבנים ויש בזה רמז אל מעשה דמרגלים שאמרו כי גם המה גם בניהם זה פרים לבז יהיו והכתוב אומר ובניכם אשר אמרתם לבז יהיו והבאתים אל הארץ על כן נקרא מדבר פארן, ני מן מעשה זה והלאה לא נשאר כי אם פרי בטנם אבל האבות כולם ספו תמו מן בלהות, וברנע על שם ויניעם במדבר על כן נזכרו כל השמות במסעות אלו להזהיר הדורות הבאים שלא יהיו כאבותם דור סורר ומורה אשר סבבו לנו כל הטלטולים מגוי אל גוי ויזכו לבא אל המנוחה ואל הנחלה ורק אלה מסעי בני ישראל ואלה למעט העתיד שלא יהיו מטולטלים עוד אלא כל האומות ישאום כעל כנפי נשרים כמו שכתוב והביא בניך בחוצן ובנותיך וגו':
סליק ספר במדבר