שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל וגומר, למה לא הזכיר גם החניות והל"ל אלה מסעי וחניות בני ישראל, ועוד אשר יצאו מארץ מצרים למה לי וכי עדיין לא ידענו שיצאו ישראל מארץ מצרים עוד קש' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואחר כך אמר להפך ואלה מסעיהם למוצאיהם ולא אמר ע"פ ה', עוד קשה ויסעו מרעמסס נאמר ב' פעמים ללא צורך, וע"ק למאי נפקא סיפר לנו דבר הידוע כבר שיצאו ממחרת הפסח:
מאמר רפ
מדרש הילקוט על אלה מסעי וגו'
ובילקוט מסיק וז"ל אלה מסעי בני ישראל, אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמ' נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאות כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את מסעותיו, כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל עכ"ל וע"ק למה הסמיך דבריו אל פסוק אלה מסעי בני ישראל כי אולי קאי על המסעות שהזכיר בפרשיות הקדומות ולפירוש זה נטו קצת מן המפרשים והיה לו להסמיך דברים על ענין המסעות שהזכיר אחר כך בפרשה וע"ק היכן מצינו שנעשה להם ניסים בכל מסע ומסע הלא כל הניסים או רובן היו בחניות חוץ מקריעת ים סוף או לפחות הוה ליה למימר בכל מסע וחניה. ועוד קשה למה נשא המשל על בן חולי. ולמה פרט דווקא ג' פרטים חלו כאן ישננו הוקרנו חששת ראשך, כפי הפשט יתכן לפשר שכמו שבארץ מצרים היו ישראל סגורים על ידי שר של מצרים אשר סגר בעדם לבלתי תת יוצא משם שאפילו עבד לא היה יכול לברוח כך בבואם המדברה סגר עליהם שר של מדבר כי מטעם זה אמר פרעה לבני ישראל סגר עליהם המדבר רצה לומר שר של מדבר אינו מניחם לצאת לפיכך הם חוזרים לאחור וכן בכל חניה וחניה כל זמן שלא באו לארץ הקדושה מקום המיוחד אל השם יתברך לבד ואין לשרי מעלה שום ממשלה בו, היו בחוצה לארץ תחת הקליפות החיצוניות והם היו מעכבין על ישראל בכל חניה וחניה לסגור בעדם לבלתי תת להם מקום לצאת. נמצא אתה אומר שכל מסע ומסע בפני עצמו היה בנס אבל לא כל חניה, לכך סמך דרש זה לפסוק אלה מסעי לתרץ בו למה לא הזכיר גם החניות כאמור, ומטעם זה פרט הכתוב אשר יצאו מארץ מצרים להקיש כל נסיעה ונסיעה לנסיעה ראשונה יציאתם מצרים מה יציאה זו בנס כך כל יציאה ממקום כל החניות היה בנס כזה, ועוד הזכיר שני ניסים בויסעו מרעמסס כי מתחילה אמר שנס גדול נעשה להם במה שנתקבצו מכל ארץ מצרים כהרף עין אל רעמסס כפירוש רש"י פרשת יתרו, ועוד נעשה נס שני שבאו מן רעמסס סכותה כהרף עין מן מהלך ק"ך מיל כפירוש רש"י פרשת בא ונס זה נעשה להם בזכות יעקב נסע סכותה כפירוש בעל הטורים פרשת בא לפיכך לא נעשה נס זה כי אם לבני יעקב ולא לערב רב אבל נס ראשון נעשה גם לערב רב כי כשם שישראל נתקבצו מכל ארץ גשן אל רעמסס כך כל הערב רב כל מי אשר נשאו לבו לדבק בישראל בא לרעמסס לפי שעה על כן נאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות כי נס זה שנעשה בנסעם מרעמסס ובואם לסכות תכף ומיד נעשה דווקא לבני ישראל כי יעקב בנסעו סכותה התפלל שם על בניו שיבואו לשם תכף כדי למהר ביציאתם לארץ. אבל פסוק ראשון ויסעו מרעמסס שלא הזכיר החניה בסוכות גם לא הזכיר בני ישראל היינו לפי שמדבר באותו נס שנתקבצו כולם לרעמסס כהרף עין הן בני ישראל הן הערב רב והמופת על זה שהרי כולם נסעו כאחד מרעמסס בחמשה עשר יום ממחרת הפסח ואחר שלא יצאו כי אם ממחרת הפסח כי אז אמר להם פרעה קומו צאו מתוך עמי וקודם שנתן להם רשות לא היה שום אחד מהם משים נדרך פעמיו ואין כאן מקום לומר שקודם ט"ו בחודש באו לרעמסס. או שאחר יום ט"ו יצאו מקצתן אלא כולם הלכו ביום ט"ו מזה תלמוד לומר שנסיעתם מרעמסס ביום אחד היה בנס. ומה שאמר אחר כך יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים אף על פי שבתחילת הפסוק כשבא להזכיר הנס שנעשה להם בנסיעתם מרעמסס כולם ביום אחד לא הזכיר בני ישראל להורות שגם לערב רב נעשה נס זה מכל מקום בסוף הפסוק כשבא לומר שיצאו ביד רמה לעיני כל מצרים הזכיר דווקא בני ישראל להורות שהערב רב לא יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים כי היו יריאים מן המצרים והראיה על זה שהרי נאמר לפרעה כי ברח העם והיינו הערב רב כמבואר פרשת בשלח בכלי יקר, ולכן הזכיר בפרשה זו ג' ניסים שנעשו בג' מסעות א' סתם מסע ממצרים היה בדרך נס שהרי מתחילה לא היה יכול אפילו עבד לברוח ב' נס נסיעתם מכל ארץ מצרים לרעמסס לפי שעה, ג' נסיעתם מרעמסס סכותה לפי שעה מהלך ק"ך מילין ובתלתא זמני הוי חזקה לומר שכל המסעות שנזכרו בפרשה כולם היו בנס על ידי שבכל חניה רצו לעכב עליהם שרי מעלה של חוצה לארץ ונסגור בעדם ובעזרת השם יצאו ועל כן פרט מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב כי בכל מסע יצאו בחלק מן השם של מ"ב ועל כן הביא בלעם מ"ב קרבנות לבטל מהם עזר האל יתברך אשר עזרם בשמו הגדול יתברך של מ"ב כשתכתוב יו"ד ה' וו' ה' ויש בו דרכים אחרים ידוע ליודעים, ורש"י פירש פרשת עקב שבמיתת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם ח' מסעות והחזירום בני לוי כו' אולי שיש ראיה לדבריו ממה שמצינו בפרשה שניתן ללוים חלק בארץ שתים וארבעים עיר חוץ מן ערי מקלט ולמה דווקא מספר כזה המכוון כנגד מ"ב מסעות שבפרשה אלא שרצה שיהיו המסעות שבנס דווקא במספר מ"ב כדי להודיע כחו של שמו הגדול יתברך של ע"ב, וישראל חזרו לאחוריהם ואז היה בטל רושם זה של מ"ב ובני לוי החזירום למלאות ספר מ"ב על כן ניתן ללויה מ"ב עיר להורות כי הם נחלת ה', וזהו שהזכיר במדרש שידעו כמה ניסים עשיתי להם בכל מסע ומסע וקשה מנינא למה לי אלא כדאמרן זה מיושב קצת מה שהזכיר במדרש כיון שהיו חוזרים כו' הלא אין המשל דומה אל הנמשל כלל כי היכן מצינו שחזרו ישראל אף על פי שפשוטו הוא שמה שחזר ומנה כל מסעות דומה כאלו הוא חזר על כולם, מכל מקום כפי הרמז יתכן לפרש זה גם על החזרה שחזרו ישראל לאחוריהם ואילו לא החזירום בני לוי היו הולכים לאחיריהם על כל מסעות הראשונים על כן רדפו אחריהם בני לוי והחזירום בדברי תוכחות ומוסר לאמר להם במקומות רבים קלקלתם ואיך תשאו פניכם לחזור אל אותן המקומות וזה כנגד מה שהזכיר במשל כאן חששת בראשך כו'. או מסעיהם למוצאיהם על מקומות שחזרו לאחוריהם כשאמרו נשובה מצרימה ועל זה הוכיחום ותדע ותבין כי בכל מ"ב מקומות אלו אין הם כי אם שלשה מקומות שנקראו על שם חטאם א' רפידים ע"ש שרפו ידיהם מן התורה נמשלה למים על כן חסרו שם המים כי מטעם זה נאמר כאן ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות. ב' קברות התאוה ג' רתמה על שם גחלי רתמים דמרגלים, ואלי כנגד שלשתן הזכיר במדרש ישננו הוקרנו חששת בראשך, כי ברתמה אמרו נתנה אש ונשובה מצריימה והיינו ע"ז כפירוש רש"י כנגד זה אמר חששת בראשך. ברפידים עליהם עמלק שנאמר אשר קרך בדרך והוא לשון קרירות כפירוש רש"י והיינו הוקרנו בקברות התאוה הבשר עודנו בין שיניהם ויצתה נשמתן ונעשו מיד מן ישיני אדמת עפר לא שכבו חולים אלא מתו כאילו היה ישן על מטתו ולישנא מעליא נקט ישננו, והזכיר כל זה בתוכחות כי מה שאמר משל למלך שהיה בנו חולה כו' היינו בנמשל שישראל היו במצרים טמאי נפשות כי נטמאו בגילולי מצרים ורצה ה' לנטוע אותם בארץ הקדושה כשיהיו טהורים ונקיים מכל חלודה וזוהמא אך שאי אפשר להבריחם מן הקצה אל הקצה כהרף עין על כן היו צריכין למרק חלודת הזוהמא מעט מעט וזהו טעם מ"ב מסעות אלו כי בכל מסע ומסע נתמרק קצת מן הזוהמא הקדומה שאצלם כי אז היה שם של מ"ב בעזרם למרק מעט מעט בכל חניה, לכך אמר אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים כי אילו לא יצאו מארץ מצרים המלא זוהמא יותר מכל הארצות היו צריכין אל מ"ב מסעות אלו אבל מאחר שיצאו מארץ טמאה כזו היו צריכין למירוק גדול קודם בואם לארץ הקדושה, גם אילו לא חטאו ברפידים אז בפחות מן מ"ב היה פני אבל מאחר שביני ביני חטאו גם בשאר מקומות על כן הוצרכו להרבה מסעות כמספר השה הגדול של מ"ב כדי למרק בו הן העבר מה שנדבק להם במצרים הן ההוה שניתוסף להם בדרך לכך נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כי אצל השם יתברך היתה עיקר הכוונה ביציאה זו מוצאיהם דהיינו היציאה מן הזוהמא וזה יש לו קדימה במעלה על מסעיהם לבא לרשת ארץ ואלה מסעיהם למוצאיהם כי אצלם היה העיקר מסעיהם לרשת ארצות גוים ומוצאיהם מן הזוהמא היה טפל אצלם ובסיבה זו קלקלו בכמה מקומות על כן נשא המשל בבן חולה אשר רצה אביו להעתיקו אל עיר או מדינה אחרת שמזג הארץ ההיא טובה וזה סיבה להסיר חליו וקשה להפך מזגו בפעם אחת קור לחום או שאר ענינים הפכיים אלא צריך להעתיקו מעט מעט על ידי מקומות דביני ביני שאינן נוטין כל כך אל הקצות ואולי גם בקצות מקומות דביני וביני לא נהג הבן את עצמו על פי הרפואה ותכבד חליו על כן בחזרתו האב מוכיחו ומיסרו לאמר ראה מה קרה לך בדרך כאן חששת ראשך כאן הוקרנו כי אכלת צונן כאן ישנת יותר מדאי וכיוצא בהם ותוכחה זו כדי שלא ישוב לכסלה כך עשה ה' לישראל בנו בכורו אשר היו במצרים מוכים בכל חלאי ומדקי מצרים והיינו האמונות והמעשים אשר לא יעשו ורצה ה' ליישבם בארץ הקדושה אך אי אפשר להבריח מן הקצה אל הקצה על כן עשה להם חניות ומסעות בדרך כדי למרק חלי הנפשות מעט מעט ומה שקלקל גם בדרכים הוא מזכיר ברמז כדי שלא יבואו עוד לכסלה:
מאמר רפא
ג' מקומות נקראו על שם קלקולם רפידים ורתמה וקברות התאוה
והזכיר במסעות אלו ג' מקומות אלו שנקראו על שם קלקולם רפידים וקברות התאוה ורתמה כדי לרמוז לדורות שבעון ג' אלו גלו ישראל מעל אדמתם שרפו ידיהם מן התורה כמ"ש על מה אבדה הארץ כו' על עזבם את תורתי וגו' ומסיק בילקוט בפסוק זה מצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ועל גילוי עריות ול שפיכות דמים ולא ויתר על מאסם בתורת ה' כאשר גם בדורינו אין לומדי התורה חביבין על ישראל ובפיהם ינשאום ולבם בל עמם. קברות התאוה על רודפי התאוה שנאמר השותים במזרקי יין וגומר לכן עתה יגלו בראש גולים וגומר, ומרגלים בעון לשון הרע קבעו בכיה לדורות והיינו ט' באב שנאמר בו בכה תבכה בלילה שנאמר ויבכו העם בלילה ההוא למאי נפקא מינה הגיד לנו הכתוב שבכו בלילה ועוד ההוא על איזו לילה הוא אומר בנוכח אלא ודאי על ליל ט' באב המיוחד לדורות לבכיה ואולי רמז בבכיה זו גם כלפי מעלה כביכול:
מאמר רפב
בגמי במסתרים תבכה נפשי כו'
ע"ד שמסיק מסכת חגיגה פרק א' ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גומ' מאי במסתרים אמר רב שמואל בר אויא משמיה דרב מקום יש להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו, ומאי מפני גוה, אמר רבי יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלו מהם ונתנה לאומות, רב שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה, ומי איכא בכיה קמיה קודשא בריך הוא והכתיב עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבראי ליכא עצבות והכתיב ויקרא ה' ביום ההוא למספד ולקרחה ולחגור שק שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת נן שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון ודמוע תדמע עיני ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' ג' דמעות הללו למה אמר רבי אלעזר אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו עד כאן, וקשה במאי קמפלגי רבי שמואל ורבי יצחק בלשון גוה, ומה קמקשה ומאי מפני גוה כאילו קושיא זו תלויה בתירוץ שקדמה, ועוד קשה למה לא תירץ שאני חורבן בית המקדש כו' על קושיא ראשונה, ומאי אפילו דקאמר ומהיכן למד לעשות קל וחומר ממלאכים, ועוד קשה למה ב' דמעות על ב' חורבנין ועל ישראל שגלו פעמים רק בכיה אחת, ונראה לפרש לפי שמצינו במדרש שהמלאכים לא הסכימו על בריאת האדם וכשהאדם חוטא אז הקב"ה מסתיר הבכיה מפני המלאכים שלא יאמרו הלא לא הסכמנו שיברא כי ידענו את זדון לבבו והיינו דווקא הבכיה שהיא על חטא ישראל, אבל הבכיה שעל ן חורבן בית המקדש הנוגע בכבוד השכינה אף על פי שגם זה נמשך מן עון ישראל מכל מקום מאחר שהדבר נוגע בכבוד השכינה על כן אפילו מלאכי השרת בכו ודקדק ו מלשון הן שאמר הן אראלים צעקו חוצה כי כל לשון הן נאמר על קל וחומר כמו וגומר הן בני ישראל לא שמעו וכן רבים ופסוק זה שהם חלוקים בו כתיב בו שמעו והאזינו אל תגבהו וגומר ועל זה קאי ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה דווקא ואמר רב שמואל מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו כי לא רצה לפרש מסתרים מש לפי שהוא סבור שבכיה זו היתה מפני חורבן בית המקדש ואם כן לפני מי יסתיר הקב"ה הבכיה הלא גם המלכים בכו אלא מסתרים כך שמו, ודייק מדהתחיל בלשון הגבהה שאמר אל תגבהו ומסיים בלשון גוה שמע מינה שגוה לאו היינו הגבהה אלא הגבהה מדבר בחטאם שהגביהו עצמם ושייך באדם לשון הגבהה בעלמא לפי שאין בגאוה נאותה לו וכשהוא אמר מפני גוה וודאי כוונתו על חורבן בית המקדש שנקרא גאון עזכם זה"ש ומאי מפני גוה מפני גאותן של ישראל כו' זה בית המקדש שנקרא גאותן של ישראל שנ' הנני מחלל המקדש גאון עזכם שנטל מהם ונתנה לאומות המושלים בנו, ורב שמואל בר נחמני סבר מפני גאות שמים שנטלה רצה לומר שנטלה קאי על ישראל וסבר שהגבהה שהזכיר היינו גאוה אך שלשון גאוה שייך כלפי מעלה ור"נ ישראל כשהגביהו עצמם היו משתמשין בשרביטו של מלך יתברך ונטלי לעצמם לבוש גאוה, והבכיה שעל חטאם היה הקב"ה כמסתיר פנים מן המלאכים ואין פסוק זה מדבר בחורבן כלל ואם כן קשה פסיק עוז וחדוה במקומו והוצרך לתירוץ בתי גואי ובראי כי לרב שמואל בר נחמני הדורש מפני גאות שמים שנטלוה ישראל ומסתרים כפשוטו מפני המלאכים אין לתרץ שאני חורבן ב"ה כו' דאם כן למה הסתיר הבכיה מן המלאכים על כן תירץ שבכיה זו בבתי גואי במסתרים ממש מפני המלאכים, ופסוק עוז וחדוה מדבר בבתי בראי שבגלוי לא היה מראה בכיה זו שעל חטא ישראל לפני המלאכים, ומקשה והכתיב ויקרא ה' לבכי וגו' וקריאה זו מסתמא למלאכים ואם כן מהו שאמר עוז וחדוה בבתי בראי ומתרץ שאני חורבן ב"ה כו' כי פסוק ויקרא ה' מדבר בחורבן ב"ה, ופסוק עוז וחדוה מדבר גם כן בבתי בראי אך מדבר באותה בניה שפל חטא ישראל, אותה אין הקב"ה מראה בפני המלאכים, אבל בתירוץ זה לחוד לא סגי לתרץ קושיא ראשונה אליבא דרבי שמואל בר נחמני כי גם לדבריו אין מפני גוה מדבר בחורבן ודרש מסתרים כפשוטו והמקשן היה סבור שגם פסוק עוז וחדוה במקומו מדבר במסתרים מדקאמר במקומו עד שהשיב לו שמדבר בבתי בראי ולא במסתרים, ועיקר מחלוקתם בלשון גוה למה שינה הגבהה לגוה לדברי רב יצחק קאי גאוה על חורבן בית המקדש ולדברי רבי שמואל בר נחמני קאי גוה על גאות שמים שנטלו ישראל בהגבהתן שהזכיר ובפירוש זה תלוי גם פירוש במסתרים כי לדברי רבי יצחק שמדבר בחורבן ב"ה דאפילו מלאכי השרת בכו אם כן במסתרים שם חדר, ולדברי רבי שמואל בר נחמני שגוה היינו חטאם יהיה במסתרים ממש מפני המלאכים כי קצתם א הסכימו ביצירתו כלל וקצתם אמרו מה אנוש כי תזכרנו וגו' וכבוד והדר תעטרהו כי אמרו שלא נאוה לו הכבוד פן יתגאה וימרוד, ובאור פסוק הן אראלים צעקו חוצה בארתי בספר עמודי שש שמקצת מלאכים נדחו חוצה למחיצתם לגמרי ולא נתן להם שום מנוי ומלאכי שלום הם מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש מר יבכיון מר לשון חלוף כמו מו דשחיטה רצה לומר שבכו על החלוף לבד כדמסיק באיכה רבתי דעל נורא הי' על מיא ודעל מיא היה על פרזלא כו', ומה שלא הוריד על ישראל כי אם דמטה אחת אע"פ שגלו פעמים מכ"מ גלות ראשון הגלת שלומים היה עיקר כי מאז שגלו עשרת השבטים עדיין לא שבו בבית שני כי אם מעט מזער שנזכרו בעזרא וכאילו גלות ראשון כגלות אריכתא דמי אבל מקדשים היו שנים כי גדול יהיה כבוד הבית השני, ורמז לחורבן שני בתי מקדשים במה שחנו כל ישראל מבית הישימות עד אבל השטים בית הישימות היינו חורבן בית ראשון אבל השטים היינו אבל על הבית המקדש שנבנה עצי שטים עומדים וגם בנין של שלמה היה בעצי ארזים וכ"ז רמז לישראל בסיפור המסעות ושה שנזכרו בה ג' חניות על שם חטאם רפידים קברות התאוה רתמה אשר בשלשתן אחזו הבנים מעשה אבותם בידיהם וגרמו ב' חורבנות דישימות, ורתמה היינו גחלי רתמים של מרגלים שקבעו בכיה לדורות ע"י שרפת בית אלהינו באש כי רתמה היינו גחלי רתמים ואולי רמז בגחלי רתמים לשריפת בית אלהינו באש על ידי חטא המרגלים בלשון הרע ובניהם אחריהם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם וכן עוד היום מדות אלו לא סרו מבינינו על כן רמוז האש בגחלי רתמים שמדרכן לבער זמן ארוך ולא יכבו מהרה וזה רמז לאריכות הגלות שנמשל לאש בוער שנאמר ויבער אש ביעקב, ומה שאמר כי נשבה עדר ה' ולמה לא נתן גם על ב' דמעות שהיו בעבור ב' מקדשים אלא לפי שמסיק במדרש פרשת תרומה אמר הקב"ה אני הרועה שנאמר רועה ישראל האזינה ואתם הצאן שנאמר ואתנה צאן מרעיתי עשו דיר לרועה כדי שיבא וירעה אתכם, אם כן כשאמר כי נשבה עדר ה' ממילא אין צורך בדיר דהיינו בתי מקדשים שהיו בדמיון דיר לרועה שיבא וירעה צאנו, והמדרש שהתחלנו בו הוא מוסר גם לדורות שידעו להזהר מן הדברים אשר היו סבה אל גלות ישראל מעל אדמתם, כי באמרו כאן חששת את ראשך רמז לגודל חטא של לשון הרע כי הלשון הרע דמרגלים הביאום לידי ע"ז שהרי ע"י הלשון הרע חששת ראשך לאמר נתנה ראש וגו' והיינו ע"ז ומטעם זה קראו רתמה על שם גחלי רתמים ומה ענין האש אל לשון הרע אלא ודאי שלכך נידון באש על שם סופו שע"י חטא זה יבא לידי עבוד' זרה ובע"ז כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, ולמעלה פרשת פנחס בארנו שמציאות האף בא על עבודה זרה דוקא לכך נאמר כמה פעמים במגילת איכה אצל האף מציאות האש שנאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ממרום שלח אש הורה שאש זה דווקא ממרום לפי שבא על ע"ז הנוגע בכבוד הקב"ה אש אוכלה אש, וכתיב גדע בחרי אף וגו' ויבער אש ביעקב, וכתיב שפך חרון אפו ויצת אש בציון ולא לחנם הזכיר בכל מקום האש אצל זכירות האף אלא ששניהם באים על ע"ז, ואולי מטעם זה שכב אליהו תחת רותם אחד בברחו מפני אחאב ואיזבל לרמז שראוים הם לידון בגחלי רתמים לפיכך נאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה מה יתן היינו השכר על לשון רמיה מצד עצמו, ומה יוסיף היינו תשלומין על הדבר הנוסף הנמשך מן לשון הרע והיינו עבודה זרה כי מטעם זה אמרו שלשון הרע מגדיל כנגד ע"ז ג"ע ש"ד, ע"ז אמר על ראשון ראשון תשלומי סתם לשון הרע היורה כחץ זה שכרו חיצי גבור שנונים אשר יורו בו מדה כנגד מדה כי ירה יירה גם הוא, ועל אחרון אחרון שאמר מה יוסיף לך אמר עם גחלי רתמים תוספת מרובה על העיקר כי סופו לבא לידי ע"ז ואז הקב"ה דנו באש ויען כי אשו לא תכבה על כן המשיל האש ההוא לגחלי רתמים שאינן כבים מהרה כשאר עצים, וקברות התאוה על שם כי שם קברו המתאוים גם זה מוסר לדורות כי כשם שגלו בעבור לשון הרע וע"ז דמרגלים שקבעו בכיה לדורות כך גלו בעון רדיפת התאות כדאיתא בעמוס א
מאמר רפג
ביאור פסוק לכן עתה יגלו בראש גולים
האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים ונראה שלכך יגלו בראש גולים לפי שלא נחלו על שבר יוסף לפיכך אם יגלו אחרים בראשונה אזי הם לא יבקשו עליהם רחמים מאחר שלא חלי ולא מרגישים שום אח' מהם בשבר יוסף כי כדוד חשבו להם כלי שיר ר"ל כדוד ששר שיר ה' בהיות ישראל שלוים ושקטים על אדמתם כך חושבים המה כי שלום להם כאילו אין להם מחסור דבר כמנהגינו בגלות זה של הפורטים עלי נבל וכנור פשיטא שכדוד חשבו להם כלי שיר ר"ל הם מתרצים לומר שבדברי שבחות אנו משוררים בבתי משתאות כדוד ואין הדבר כן כי מה לתבן את הבר ועוד שישתה וישכח רישו של ישראל בגלות החל הזה ועמל ישראל לא יזכור ולא תקצר נפשו בעמל ישראל וזה בלי ספק סבת אריכת גלותינו לפיכך אמר יגלו בראש גולים כי אז יש תקוה שהנשארים בארץ שאינן הולכין בדרכיהם יתלו על שבר יוסף ויבקשו רחמים עליהם, וזה אין צריך אריכות דברים כי הכל יודעין בדורינו מנהגם של השותים במזרקי יין הפורטים עלי נבל שלא נחלו על אריכות הגלות ולפי שמדרכן להשליך פרוטות אל תוך הנבל על כן אמר הפורטים, וזה"ש האוכלים למעדנים נשמו בחיצות האמונים עלי תולע חבקו אשפתות ויגדל עון בת עמי וגו' שמע מינה שעל צד העונש נאמר זה כי כן מורה לשון למעדנים בלמ"ד רצה לומר שאינן אוכלים ושותין ושמחין לשם שמים אלא למעדנים בשביל המעדנים כי זהו תכלית אחרון אצלם על דרך שנאמר הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים וגו' רצה לומר אלו הייתם צמים או אוכלים לשם שמים הייתי צם עמכם ואוכל עמכם ר"ל הייתי מצטער בצערכם ושמח בשמחתכם אבל מאחר שכל מעשיכם לא לש"ש אם כן אין אני צם עמכם גם כי תאכלו למעדנים אתם האוכלים ולא אני לפיכך נשמו בחוצית האמונים עלי תולע כי מרבה בשר מרבה רימה רצה לומר שהם אמונים ומגודלים בריבוי התאות שסופם לרימה ותולעה הם חבקו אשפתות מקום רימה ועל זה אמר ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, ויש ליישב התחיל בעון וסיים בחטאת וסתם עון מזיד וחטאת שוגג ומי לא ידע בכל אלה שעון גדול מחטאת, וכפי הפשט יש לפרש על דרך שאמרו רז"ל בבא מציעה והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות כו' אם כן קרא לת"ח עמי, דון מינה לעון עמי הנאמר כאן שגם הוא בתלמוד חכם מדבר וחטאת שלו נקרא עון. אך על צד הרמז נוכל לומר שמה שאמר ולא נחלו על שבר יוסף מדבר באותן המרבים בתענוגים רובם צרי עין בעניים ואינן נותנין מסעודתן ולא מממונם לעניים ולא עשו כיוסף שהיה המשביר לכל עם הארץ זהו שאמר ולא נחלו על שבר יוסף שלא נחלו וירשו מדה זו מיוסף הצדיק שנאמר כי יש שבר במצרים או נחלו כפשוטו שאין לבם כואב על שבר יוסף שאינן עושין כמותו על כן יגלו בראש גולים וכן בני גד וראובן שהי' ממונם חביב עליהם כי בעבורו בחרו להם א בח"ל וגלו בראשונה לכל השבטים לפי שהצדקה מקרבת הגאולה שנאמר ושביה בצדקה ק וחומר שלא יגלו אם היו בהם בעלי צדקה לכך אמר ויגדל עון בת עמי ר"ל שתים רעות עשו שאוכלים לשם מעדנים ולא לכדי שיהיו אבריו חזקים אף בריאים להטריח ולעסוק בעבודת ה' ויגדל עון בת עמי רוצה לומר עוד מצד אחר יגדל העון, והוא מחטאת סדום מ' דמחטאת אינה מ' היתרון אלא מ' הנמשך רוצה לומר מה שקבלו ולמדו מאנשי סדום שהיו רעים וחטאים פרש"י חטאים בממונם לכך נקט כאן מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע כי כך נאמר אל תיגע להעשיר וגו' התעיף עינך בו ואיננו פירוש ברגע אחד ילך ממך הממון על כן היו הפוכים כרגע כך גדלה עונם של האוכלים למעדנים שאפילו יד עני ואביון לא החזיקו כסדום אחותם כמו שנאמר כמעט כסדום היינו וגו' וכל המוסר הלזה נרמז בקברות התאוה אשר כנגדו אמר כאן ישננו על דרך שנאמר כי סובא וזולל יורש וקרעים תלבש נומה רצה לומר כל סובא וזולל יבא לידי תנומה ושינה כמנהגם אחר כל אכילה גדולה וכ"ש אחר שתיה גדולה שבא לידי שינה ולא זכר בשום מסכן על כן יוורש וילביש קרעים אחר שמסתמא יד עני ואביון אינו מחזיק שום זולל וסובא ורפידים שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה לאש על כן אמר כאן הוקרנו נעשו קר על ידי סלוק אש התורה באו לידי קרירות וכן היה העונש מדה כנגד מדה אשר קרך בדרך וגם זה רמז לדורות שאבדה הארץ על מאסם בתורת ה' כי התורה עץ חיים למחזיקים בה ולא למרפים ידיהם מד"ת וכמו שנאמר רק חזק ואמץ, והוקרנו ע"י מות כעמלק כי הוקרנו משמש גם לשון ניקור עינים כמו אני קרתי, וכמו שנאמר והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם כיתידות המנקרות עיניכם ולצנינים בצידיכם ע"ד בהדי הוצא לקי כרבא ואת"ל שלא ינקרו עיניכם מכל מקום חלקו עמהם וצררו אתכם על האדמה אשר אתם יושבים עליה רצה לומר אפילו בזמן שאתם יושביה עליה וידיכם תקיפה עליהם מכל מקום תקבלו נזק על ידם שחלקו באגב על ידיהם זה"ש והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם וכל זה מוסר להתרחק מן האומות. שייך למעלה, ג' שמות היו למקום שלוח המרגלים משם, פארן רתמה קדש ברנע רתמה על שם שריפת ב' בתי מקדשים שהוקבע בכייתם בלילה ההוא, קדש ברנע במקום שהיו ישראל קודש לה והיו ראוים אל המנוחה וא הנחלה ובחטא המרגלים נעשו קדש, ובר מנוחה נעשה ברנע כמ"ש ויניעם במדבר וכן בשני חורבנות נעשו גם בר נע כי הלכו בגולה כמו שבמרגלים. נגזר עליהם שלא לכנס לארץ כך לדורות יצאנו בגולה בזמן זה, גם יתכן לומר שנקרא רתמה על שם נחלי רתמים דגהנם כמו שכתבו רז"ל מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו בעה"ז ושם ימותו לעולם הבא ודין הוא שבגהנם אשם לא יכבה כי גם המה קבעו בכיה לדורות והציתו האש בשני בתי מקדשים על כן שם ימותו לעולם הבא בנחלי רתמים וכן דינו של כל מספר לשון הרע שכן ארז"ל סיפר לשון הרע אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש כו' ומדבר פארן ארז"ל שנקרא פארן על שם שפרו ורבו ישראל עליה, ולשון פארן לפי זה לשון פרי והוא מדבר בפרי בטנם דהיינו הבנים ויש בזה רמז אל מעשה דמרגלים שאמרו כי גם המה גם בניהם זה פרים לבז יהיו והכתוב אומר ובניכם אשר אמרתם לבז יהיו והבאתים אל הארץ על כן נקרא מדבר פארן, ני מן מעשה זה והלאה לא נשאר כי אם פרי בטנם אבל האבות כולם ספו תמו מן בלהות, וברנע על שם ויניעם במדבר על כן נזכרו כל השמות במסעות אלו להזהיר הדורות הבאים שלא יהיו כאבותם דור סורר ומורה אשר סבבו לנו כל הטלטולים מגוי אל גוי ויזכו לבא אל המנוחה ואל הנחלה ורק אלה מסעי בני ישראל ואלה למעט העתיד שלא יהיו מטולטלים עוד אלא כל האומות ישאום כעל כנפי נשרים כמו שכתוב והביא בניך בחוצן ובנותיך וגו':
סליק ספר במדבר