אור ברסלב
שפתי דעת פרשת מסעי › מאמר רפב

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת מסעי · מאמר רפב

מאמר רפא

בגמי במסתרים תבכה נפשי כו'

ע"ד שמסיק מסכת חגיגה פרק א' ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גומ' מאי במסתרים אמר רב שמואל בר אויא משמיה דרב מקום יש להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו, ומאי מפני גוה, אמר רבי יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלו מהם ונתנה לאומות, רב שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה, ומי איכא בכיה קמיה קודשא בריך הוא והכתיב עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבראי ליכא עצבות והכתיב ויקרא ה' ביום ההוא למספד ולקרחה ולחגור שק שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת נן שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון ודמוע תדמע עיני ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' ג' דמעות הללו למה אמר רבי אלעזר אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו עד כאן, וקשה במאי קמפלגי רבי שמואל ורבי יצחק בלשון גוה, ומה קמקשה ומאי מפני גוה כאילו קושיא זו תלויה בתירוץ שקדמה, ועוד קשה למה לא תירץ שאני חורבן בית המקדש כו' על קושיא ראשונה, ומאי אפילו דקאמר ומהיכן למד לעשות קל וחומר ממלאכים, ועוד קשה למה ב' דמעות על ב' חורבנין ועל ישראל שגלו פעמים רק בכיה אחת, ונראה לפרש לפי שמצינו במדרש שהמלאכים לא הסכימו על בריאת האדם וכשהאדם חוטא אז הקב"ה מסתיר הבכיה מפני המלאכים שלא יאמרו הלא לא הסכמנו שיברא כי ידענו את זדון לבבו והיינו דווקא הבכיה שהיא על חטא ישראל, אבל הבכיה שעל ן חורבן בית המקדש הנוגע בכבוד השכינה אף על פי שגם זה נמשך מן עון ישראל מכל מקום מאחר שהדבר נוגע בכבוד השכינה על כן אפילו מלאכי השרת בכו ודקדק ו מלשון הן שאמר הן אראלים צעקו חוצה כי כל לשון הן נאמר על קל וחומר כמו וגומר הן בני ישראל לא שמעו וכן רבים ופסוק זה שהם חלוקים בו כתיב בו שמעו והאזינו אל תגבהו וגומר ועל זה קאי ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה דווקא ואמר רב שמואל מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו כי לא רצה לפרש מסתרים מש לפי שהוא סבור שבכיה זו היתה מפני חורבן בית המקדש ואם כן לפני מי יסתיר הקב"ה הבכיה הלא גם המלכים בכו אלא מסתרים כך שמו, ודייק מדהתחיל בלשון הגבהה שאמר אל תגבהו ומסיים בלשון גוה שמע מינה שגוה לאו היינו הגבהה אלא הגבהה מדבר בחטאם שהגביהו עצמם ושייך באדם לשון הגבהה בעלמא לפי שאין בגאוה נאותה לו וכשהוא אמר מפני גוה וודאי כוונתו על חורבן בית המקדש שנקרא גאון עזכם זה"ש ומאי מפני גוה מפני גאותן של ישראל כו' זה בית המקדש שנקרא גאותן של ישראל שנ' הנני מחלל המקדש גאון עזכם שנטל מהם ונתנה לאומות המושלים בנו, ורב שמואל בר נחמני סבר מפני גאות שמים שנטלה רצה לומר שנטלה קאי על ישראל וסבר שהגבהה שהזכיר היינו גאוה אך שלשון גאוה שייך כלפי מעלה ור"נ ישראל כשהגביהו עצמם היו משתמשין בשרביטו של מלך יתברך ונטלי לעצמם לבוש גאוה, והבכיה שעל חטאם היה הקב"ה כמסתיר פנים מן המלאכים ואין פסוק זה מדבר בחורבן כלל ואם כן קשה פסיק עוז וחדוה במקומו והוצרך לתירוץ בתי גואי ובראי כי לרב שמואל בר נחמני הדורש מפני גאות שמים שנטלוה ישראל ומסתרים כפשוטו מפני המלאכים אין לתרץ שאני חורבן ב"ה כו' דאם כן למה הסתיר הבכיה מן המלאכים על כן תירץ שבכיה זו בבתי גואי במסתרים ממש מפני המלאכים, ופסוק עוז וחדוה מדבר בבתי בראי שבגלוי לא היה מראה בכיה זו שעל חטא ישראל לפני המלאכים, ומקשה והכתיב ויקרא ה' לבכי וגו' וקריאה זו מסתמא למלאכים ואם כן מהו שאמר עוז וחדוה בבתי בראי ומתרץ שאני חורבן ב"ה כו' כי פסוק ויקרא ה' מדבר בחורבן ב"ה, ופסוק עוז וחדוה מדבר גם כן בבתי בראי אך מדבר באותה בניה שפל חטא ישראל, אותה אין הקב"ה מראה בפני המלאכים, אבל בתירוץ זה לחוד לא סגי לתרץ קושיא ראשונה אליבא דרבי שמואל בר נחמני כי גם לדבריו אין מפני גוה מדבר בחורבן ודרש מסתרים כפשוטו והמקשן היה סבור שגם פסוק עוז וחדוה במקומו מדבר במסתרים מדקאמר במקומו עד שהשיב לו שמדבר בבתי בראי ולא במסתרים, ועיקר מחלוקתם בלשון גוה למה שינה הגבהה לגוה לדברי רב יצחק קאי גאוה על חורבן בית המקדש ולדברי רבי שמואל בר נחמני קאי גוה על גאות שמים שנטלו ישראל בהגבהתן שהזכיר ובפירוש זה תלוי גם פירוש במסתרים כי לדברי רבי יצחק שמדבר בחורבן ב"ה דאפילו מלאכי השרת בכו אם כן במסתרים שם חדר, ולדברי רבי שמואל בר נחמני שגוה היינו חטאם יהיה במסתרים ממש מפני המלאכים כי קצתם א הסכימו ביצירתו כלל וקצתם אמרו מה אנוש כי תזכרנו וגו' וכבוד והדר תעטרהו כי אמרו שלא נאוה לו הכבוד פן יתגאה וימרוד, ובאור פסוק הן אראלים צעקו חוצה בארתי בספר עמודי שש שמקצת מלאכים נדחו חוצה למחיצתם לגמרי ולא נתן להם שום מנוי ומלאכי שלום הם מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש מר יבכיון מר לשון חלוף כמו מו דשחיטה רצה לומר שבכו על החלוף לבד כדמסיק באיכה רבתי דעל נורא הי' על מיא ודעל מיא היה על פרזלא כו', ומה שלא הוריד על ישראל כי אם דמטה אחת אע"פ שגלו פעמים מכ"מ גלות ראשון הגלת שלומים היה עיקר כי מאז שגלו עשרת השבטים עדיין לא שבו בבית שני כי אם מעט מזער שנזכרו בעזרא וכאילו גלות ראשון כגלות אריכתא דמי אבל מקדשים היו שנים כי גדול יהיה כבוד הבית השני, ורמז לחורבן שני בתי מקדשים במה שחנו כל ישראל מבית הישימות עד אבל השטים בית הישימות היינו חורבן בית ראשון אבל השטים היינו אבל על הבית המקדש שנבנה עצי שטים עומדים וגם בנין של שלמה היה בעצי ארזים וכ"ז רמז לישראל בסיפור המסעות ושה שנזכרו בה ג' חניות על שם חטאם רפידים קברות התאוה רתמה אשר בשלשתן אחזו הבנים מעשה אבותם בידיהם וגרמו ב' חורבנות דישימות, ורתמה היינו גחלי רתמים של מרגלים שקבעו בכיה לדורות ע"י שרפת בית אלהינו באש כי רתמה היינו גחלי רתמים ואולי רמז בגחלי רתמים לשריפת בית אלהינו באש על ידי חטא המרגלים בלשון הרע ובניהם אחריהם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם וכן עוד היום מדות אלו לא סרו מבינינו על כן רמוז האש בגחלי רתמים שמדרכן לבער זמן ארוך ולא יכבו מהרה וזה רמז לאריכות הגלות שנמשל לאש בוער שנאמר ויבער אש ביעקב, ומה שאמר כי נשבה עדר ה' ולמה לא נתן גם על ב' דמעות שהיו בעבור ב' מקדשים אלא לפי שמסיק במדרש פרשת תרומה אמר הקב"ה אני הרועה שנאמר רועה ישראל האזינה ואתם הצאן שנאמר ואתנה צאן מרעיתי עשו דיר לרועה כדי שיבא וירעה אתכם, אם כן כשאמר כי נשבה עדר ה' ממילא אין צורך בדיר דהיינו בתי מקדשים שהיו בדמיון דיר לרועה שיבא וירעה צאנו, והמדרש שהתחלנו בו הוא מוסר גם לדורות שידעו להזהר מן הדברים אשר היו סבה אל גלות ישראל מעל אדמתם, כי באמרו כאן חששת את ראשך רמז לגודל חטא של לשון הרע כי הלשון הרע דמרגלים הביאום לידי ע"ז שהרי ע"י הלשון הרע חששת ראשך לאמר נתנה ראש וגו' והיינו ע"ז ומטעם זה קראו רתמה על שם גחלי רתמים ומה ענין האש אל לשון הרע אלא ודאי שלכך נידון באש על שם סופו שע"י חטא זה יבא לידי עבוד' זרה ובע"ז כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, ולמעלה פרשת פנחס בארנו שמציאות האף בא על עבודה זרה דוקא לכך נאמר כמה פעמים במגילת איכה אצל האף מציאות האש שנאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ממרום שלח אש הורה שאש זה דווקא ממרום לפי שבא על ע"ז הנוגע בכבוד הקב"ה אש אוכלה אש, וכתיב גדע בחרי אף וגו' ויבער אש ביעקב, וכתיב שפך חרון אפו ויצת אש בציון ולא לחנם הזכיר בכל מקום האש אצל זכירות האף אלא ששניהם באים על ע"ז, ואולי מטעם זה שכב אליהו תחת רותם אחד בברחו מפני אחאב ואיזבל לרמז שראוים הם לידון בגחלי רתמים לפיכך נאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה מה יתן היינו השכר על לשון רמיה מצד עצמו, ומה יוסיף היינו תשלומין על הדבר הנוסף הנמשך מן לשון הרע והיינו עבודה זרה כי מטעם זה אמרו שלשון הרע מגדיל כנגד ע"ז ג"ע ש"ד, ע"ז אמר על ראשון ראשון תשלומי סתם לשון הרע היורה כחץ זה שכרו חיצי גבור שנונים אשר יורו בו מדה כנגד מדה כי ירה יירה גם הוא, ועל אחרון אחרון שאמר מה יוסיף לך אמר עם גחלי רתמים תוספת מרובה על העיקר כי סופו לבא לידי ע"ז ואז הקב"ה דנו באש ויען כי אשו לא תכבה על כן המשיל האש ההוא לגחלי רתמים שאינן כבים מהרה כשאר עצים, וקברות התאוה על שם כי שם קברו המתאוים גם זה מוסר לדורות כי כשם שגלו בעבור לשון הרע וע"ז דמרגלים שקבעו בכיה לדורות כך גלו בעון רדיפת התאות כדאיתא בעמוס א

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה