שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תשא · מאמר קמד
במעשה העגל נזדווגו ה' מלאכי חבלה
וכנגד ראשי עבירות אנו מסיק ברבתי סוף פר' מ"א וז"ל חמשה מלאכי חבלה היו שם אף וחמה וקצף והשחת והשמד באותה שעה באו שלשה אבות ועמדו בשלשה מהם נשתיירו אף וחמה אמר משה רבון כל העולמים בבקשה ממך עמוד אתה באחת ואני באחת שנאמר קומה ה' באפך ואני אעמוד בחמה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית מיד אמר לו הקב"ה לך רד, ירידה היא לך אמר לו למה ששיחת עמך אמר לו משה עכשיו אתה קורא אותם עמי אינן אלא עמך שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, וקשה למה דווקא מלאכי חבלה ועוד קשה למה בטנו האבות דוקא אנו השלשה קצף משחית ושמד, ועוד קשה הלא במסכת בבא בתרא מסיק שחמה גדול מאף כדמסיק שם אף כופה, חימה אינו כופה, ואם כן איך הגדיל משה כח עצמו יותר מכחו של השם יתברך כשאמר קומה ה' באפך והוא רצה לעמוד כנגד חימה עזה איפכא הל"ל אני אעמוד באף ויגדל כח ה' לעמוד בחימה, תדע כי יש למדרש זה סמך על כל החמשה ממה שנאמר פרשת עקב כי יגורתי מפני האף והחימה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם הרי ארבע ושם נאמר אל תשחת וגו' הרי חמשה והם כנגד חמשה עבירות שעברו עליהם והם ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע קול ענות, והחמישי שבעטו במשה רבן, על דרך המדרש חטאו באלה ונתרצו באלה כו' חטאו בזה שנאמר כי זה משה האיש כו' ונתרצו בזה הדבר על כן נולדו ה' מלאכי חבלה אלו כי מן העבודה זרה נולד מלאך אכזרי ששמו אף מקום הריח שכן נאמר נרדי נתן ריחו והוא נדרש על עון העגל שיזבחו נו כי בקרבנות כתיב ריח ניחוח לה' על כן נאמר בקרבנות אלו נרדי נתן ריחו כדרך שיתבאר בעזרת השם לקמן פרשת פנחס ופרשת נצבים בפסוק כי אז יעשן אף ה', וכנגד מה שבעטו במשה שנקר' מלאך נולד מלאך ששמו חמה שנ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ובוזי' דבריהם עד עלות חמת ה' לאין מרפא ועל כן חימה גדול מאף כי הקב"ה מקפיד יותר על מה שעושין למלאכיו ממה שעושין לו ית' כי אם רבו פשעיו מה יעשו לו ית', על קול ענות שהשמיעו נולד מלאך ששמו קצף שנאמר למה יקצוף האלהים על קולך וגו', על ג"ע נולד המלאך ששמו השחית שנאמר כי השחית כל בשר דרכו, על ש"ד נולד מלאך ששמו שמד כמו שנאמר להשמיד ולהרוג וכתיב ביהושע לפי חרב עד השמידם אותם ועוד שאין השמדה אלא כילוי בנים והיינו דמו ודם זרעיותיו, לפיכך כשזכר משה זכות אבות ואמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב הלכו לכם קצף והשמד והשחת כי אמר אם לאש בעון ג"ע כדין בת כהן שזינתה שדינה בשרפה כך במתן תורה היה דין כהונה לכל ישראל שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש היינו קדושת גדר ערוה היה לכולם בשוה אילו לא חטאו כי לא היו צריכין גם למשכן ולכהנים נבחרים מכללם אלא כל ישראל היו להם קדושת הכהונה והיו כלם ראוין לעבודה, זכור לאברהם שסבל שריפה באור כשדים שיהיה להם כפרה על ג"ע, ועוד שהוא קלקול ברותחין וראוי להיות נדון ברותחין באש כדור המבול זכור לאברהם, כמו שבארנו, ואם להריגה כנגד שפיכות דמים שהרגו את חור זכור ליצחק שפשט צווארו לחרב, ואם לגלות כנגד קול ענות של לשון הרע המחייב לישראל גלות שנאמר גלתה יהודה מעוני רצה לומר מן קול ענות וכמ"ש אכן נודע הדבר שיש בהם דלטורין על כן הם גולין לבין האומות זכור ליעקב שסבל גלות ועל זה הלכו להם קצף והשמד והשחת, נשארו אף וחמה כי אף כנגד עבודה זרה שעשו נגד הקב"ה, וחימה כנגד מה שעשו למשה, אמר משה להקב"ה בידך לוותר על כבודך ולמחול חלק שלך מה שעשו לך ובידי לוותר חלק שלי ולמחול מה שעשו לי לפיכך קומה ה' באפך רצה לומר אף שלך לכך אמר בנוכח באפך ואני אוותר על חמה שבעבורי שכן נאמר לולי משה בחירו וגו' להשיב חמתו חמת ה' לא נאמר אלא חמתו היינו חמת של משה ר"ל שנולד בעבורו, אמר ליה הקב"ה לך רד ירידה הוא לך למחול על כבודך כי שיחת עמך כי אתה מסרת נפשך עליהם והם עמך ובעטו בך אמר משה אינן אלא עמך ואינן נקראין על שמי עדיין וכך האמת שהרי לא נקראו על שמו של משה כי אם אחר שאמר ואם אי מחני נא מספרך לכך מסיק במדרש שהודה ה' לדברי משה שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו