שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תשא
מאמר קמ
ארז"ל במה תרומם קרן ישראל בכי תשא
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם וגו' וקשה דהל"ל שאו את ראש בני ישראל בדרך ציווי כדרך שנ' בפרשת במדבר שהרי לפי שעה היה מצוה למנותם, ונראה שלכך מסיק בבבא בתרא דרש ר' אבהו אמר משה להקב"ה במה תרומם קרן ישראל א"ל בכי תשא פירש רש"י בזכות שקלי נדבה שנ' צדקה תרומם וגו', וק' מנ"ל לר' אבהו שמשה שאל כן לפני הקב"ה, ועוד קשה מה שאל במה תרומם קרן ישראל וכי אמר לו הקב"ה תחלה שרצונו לרומם קרן ישראל עד ששאלו במה תרומם, ונראה שעיקר ראיתו של רב אבהו ממה שנ' כי תשא ולא נאמר בלשון ציווי אלא וודאי שאל במה תרומם קרן ישראל ועל פי שאלתו השיב לו ה' כי תשא וכו' ר"ל אם תרצה לישא ראשם וקרנם אז ונתנו כופר כו' וזהו לפירש"י, ומ"מ קשה על פירושו דהנ"ל בונתנו כו' כי עיקר הרמת קרן הוא בא ע"י ונתנו כופר כו' על כן נראה לפרש ע"ד המדרש האומר שכל האומות לפי שנמשלו לקש על כן אין להם מדיד' ומנין וישראל נמשלו לחיטין שיש להם מנין כדאיתא במדרש זה לקמן פרש' נשא ע"ש, אם כן המספר עצמו הוא הרמת קרנם על כל האומות להכי אפקיה הכתוב בלשון כי תשא שפירוש קבלת סכום מנין ולא אמר כי תמנה או כי תספור אלא להורות שהמספר הוא נשיאת ראשם על כל האומות שאין להם מספר לפי שאינן ספונין וחשובין כישראל ע"כ הסיב לו בכי תשא ר"ל אם תקבל סכום מנינ' בזה תשא ראשם למעלה וזהו בעצם הרמת קרן ישראל, ודרש ר' אבהו מדסמך פרשה זו אל פסוק וכפר על קרנותיו אחת בשנה למה דווקא על קרנות המזבח אלא שרמז כאן שרצה ה' לרומם קרן ישראל על כן יכופר על קרן ישראל ע"י הזריקה שעל קרנות המזבח על כן שאלו משה במה תרומם כו' ר"ל במה יוודע הדבר לכל האומות כי רמה קרנם בה' והשיב לו בכי תשא כדאמרן, ולפירש"י שאלו באיזו זכות תרום קרנם והשיב לו בזכות הנדבה, ותדע כי רוב המפרשים הסכימו ששקלים אלו היו לכפר' על עון העגל אשר גרם השפלת קרן ישראל ובצדקתם של שקלים ירומו:
מאמר קמא
ארז"ל כל העובר בימה יתן מחצית השקל
ונראה לי להביא ראיה לזה ממה שאמרו רז"ל כל העוב' על הפקודים כל העובר ח"ח בימה לרבות כהנים לוים וישראלי' כי כולם עברו בים, וק' למה ריבה כהנים ולוים מן כל העובר ומה ענין הים לכאן, אלא לפי ששקלים אלו היו כפרה על מעשה העגל שנעשה מן זהב שנ' ויעשו להם אלהי זהב ודרז"ל אמר משה להקב"ה אתה גרמת להם ברוב זהב שהשפע' להם, וידוע שרוב זהב היה להם מן ביזת הים שכן דרשו תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים א"כ ביזת הים גרם להם עשיית העגל ע"כ כל העובר בים יתן בקע לגלגולת בקע על שהלכו בים שנ' בו ויבקעו המים בקע מול בקע, ועל כן יש אומרי' טעם למחצית השקל כי זכר ונקיבה הם גוף אחד שלם ומי שהוא בלא אשה אינו נקרא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ובעגל לא חטאו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהם אם כן לא מיאו כי אם האנשים פלג גופא על כן יתנו מחצית השקל וכדי לפרסם צדקת הנשים סמך לכאן פרשת הכיור שנעשה ממראות הנשים הצובאות המורה ג"כ על כשרותם, ונראה לי שלכך פרט כאן עשרים גרה השקל, לפי שחטאו בעגל גם בעריות כמו שלמדו מן פסוק ויקומו לצחק, ושם י"ה מתווך בין איש לאשה י' באיש ה' באש' וע"י הזימה מסתלק שם י"ה וכאן תלה החטא באנשי' על כן נסתלקה היו"ד שבאיש ונשאר אש על כן בכפירה זו הראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו כזה יתנו ר"ל אש יכפר על אש רותחין של זימה וע"כ פרט עשרים גרה השקל, כי במלואו עול' למספר כ' והיו ראוין לנתינ' כ' גרה אך לפי שבמלת איש אין היו"ר כתוב' במלואה כי אין במלת איש כי אם י' והיינו עשרה גרה שהוא מחצית השקל השלם, ואולי מטעם זה בקש המן לשקול עשרת אלפים להיות לישראל למזכרת עון שחללו קדושת י' ואמרו לו כבר קדמוך שקלי ישראל שהם י' גרה וק"ל:
מאמר קמב
טעם על השקלים למה מכפרין על העגל
וטעם לכפרה זו ע"י השקלים ונדבה יתבאר בעזרת האל יתברך לקמן פרשת כי תבא על פסוק השקיפה שכל השקפה לרעה חוץ מזו כי גדולה מתנות עניים שמהפכין רוגז לרחמים והוא ע"ד שנאמר כאן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם לפי שהכל מקים הקב"ה חס על רבים יותר מן על היחיד, ועל כן כל השק פה כמשקיף בעד החלון על איזו יחיד אינה לטובה כי יתבקר פנקסו של היחיד ולא יצדק כל חי יחידי לפניו יתברך ושם הוכחתי בראיות שלשון השקפה שייך דוקא על היחיד חוץ ממתנות עניים כי המקיים נפש אחת מישראל ע"י הצדקה כאלו קיים עולם מלא על כן היחיד העושה צדקה נחשב כמו רבים לפי שקיומו גורם קיום לרבים שהוא מחיה על כן גם ההשקפה לטובה עליו, כך מעשה העגל לא נמחל כי אם בעבור הרבים לפיכך ביום פקדי שיהיו נספרים אחד אחד אז יפקד מושבו של כל יחיד ויתבקר פנקסו ולא יספיק לו זכותו להצילו מעונש חטא העגל שיהיה חוזר וניעור לפיכך ופקדתי עליהם את חטאתם ומאי תקנתיה זה יתנו כל העובר על הפקודים כי ע"י נדבת התרומה יהיה היחיד נחשב כמו רבים וזה יהיה כופר נפשו מן החטא של העגל ולקמן פרשת כי תבא יתבאר ענין זה יותר באריכות ע"ש, וזה טעם כפל כל העובר על הפקודים האמור כאן בענין וכפל לכפר האמור בענין לפי שהמספר היה מביא שני חששות א' חשש של עון העגל שלא יחזור וניעור על כל יחיד כי יעלה זכרון של כל יחיד בפני עצמו ב' חשש עין הרע השולט ביותר בשעת המספר כי שלטא עינא בישא בדבר שנראה גבוה ונשא למעלה הן מצד רבוי המספר הן מצד שענין המספר הוא לישראל לשם ולתהלה ולנשיאות ראש נגד כל האומות ירום ונשא וגבה מאוד ועל ידי זה יש לחוש לעין הרע הבא מצד קנאת איש מרעהו על כן אמר כי תשא את ראש בני ישראל ונשיאת ראש מביא חששת עין הרע, לפקדיהם זהו מביא חששת ופקדתי עליהם את חטאתם, ונתנו איש כופר לה' לכפרה על עון העגל, ולא יהיה בהם נגף כנגד ההצלה מהעין הרע כי בימי דוד שלט הנגף עבור עין הרע, ונקט ב' פעמים בפקוד אותם כי לשון פקידה משמש לשון מספר ולשון זכירה לפיכך בפקוד אותם הנאמר ראשונה הוא לשון זכירה רוצה לומר כשיעלה זכרון כל יחיד לפניו יתברך יש לחוש לזכרון מעשה העגל על כן יתן כל אחד כופר נפשו, ובפקוד אותם הנאמר אחר כך הוא לשון מספר ורוצה לומר שעל ידי המספר לא יהיה בהם הנגף, וזהו כפל כל העובר על הפקודים הנא' כאן וכפל לכפר על נפשותיכם, ותדע כי מצד הכפרה על עון העגל הוצרכו ליתן מחצית השקל דוקא או לפי שחטאו בחצי היום או חילול יו"ד מן הזכרים, אבל מצד ההצלה מן עין הרע לא היה קפידא אם היו נותנים שקלים שלמים או העשיר שקל שלם והעני חצי שקל כי סוף סוף היו מונין כמה חתיכות כסף הם, על כן כנגד ונתנו איש כופר נפשו לד' בפקוד איתם הנאמר על כפרת העגל אמר זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו' אבל כנגד ההצלה מן הנגף דעין הרע אמר כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן את תרומת ד' כי מצד זה אין קפידא בחצאי שקלים כי אם מצד העגל שהקפידא בחצאי שקלים, ולאידך גיסא מצד עין הרע יש קפידא מבן עשרים ומעלה הראוי לצבא כי העין הרע שולט ביותר ואחר כך חזר ופירש על ראשון ראשון, העשיר לא ירבה וגו' היינו קפידא מצד עון העגל שכולן צריכין לחצאי שקלים לכפר על נפשותיהם, וא"כ אמר כנגד ההצלה מן עין הרע ולקחת את כסף הכפורים וגו' והיה לבני ישראל לזכרון לכפר על נפשותיכם מן עין הרע כי זכות זה יגין:
מאמר קמג
מדרש הילקוט על פסוק ונתנו איש כופר נפשו
ומה שנאמר תחלה ונתנו איש וגו' ואחר כך אמר זה יתנו והל"ל ונתנו איש כופר נפשו מחצית השקל כו' ולמה כפל הנתינה, מבואר ע"ד המדרש שמסיק בילקוט כשאמר הקב"ה למשה ונתנו איש כופר נפשו כו' ר' יהודה בר אלעאי אומר שמשה היה סבור שיתן כל אחד ככר כסף כו' ר' יוסי אומר מן מוציא שם רע אתה למד כו' ריש לקיש אומר מן האונס אתה למד כו', ר' יהודא בר סימון אומר משור נגח אתה למד כו' א"ל הקב"ה חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמש שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו מחצית השקל כו' לפיכך מתחלה אמר לו הקב"ה ונתנו איש כופר נפשו לא פירש הקב"ה למשה כמה יתנו כי אמר מסתמא משה יבין מעצמו שכופר זה יהיה מחצית השקל, לפי שחטאו בחצי היום וא"כ כשראה הקב"ה שמשה טעה בנתינה זו וחשב כופר זה הוא ככר כסף או מאה כסף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה על כן חזר הקב"ה ופירש לו זה יתנו דוקא זה ולא מה שחשבת אתה ככר או ק' או נ' או ל' שקלים, אך כדי לפרש מחלקותם אומר אני לפי שישראל עברו על ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע, כי מן ויקומו לצחק למידין ג"ע שפיכות דמים, ומן קול ענות חרופין וגדופין אנו למידין לשון הרע והכל מודים שכופר זה. הוא ודאי על החמורה שבכולן ואגבו יתכפרו כולם זולת ששיעור הכופר הוא כנגד החמור שבהם על כן פליגי איזו מהם חמור, כי רב יהודא סובר מסתמא כופר זה על ע"ז שעשו על כן שיעורו ככר כסף כי לפי שאמר מלך ארם אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים על כן נאמר למלך ישראל והיה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול על ששלח נפש החוטא שכפר באלהים ואמר כי לא אלהי עמקים הוא רוצה לומר אינו משגיח בשפלים, וזה היה חטא עושי העגל שאמרו אין עיני ה' משוטטות בכל הארץ להשגיח על עניניהם לילך לפניהם ע"כ אמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי אלהים אלהי הרים לבד משגיח רק בעליונים ע"כ הזכיר משה בתפלתו ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים כי מצרים יטענו גם כן טענה זו לומר אלהי הרים הוא ושם ממשלתו על כן הוציאם ממצרים להוציאם מן העמק אל ההרים מקום ממשלתו ולהרגם שם, וסבר ר' יהודא ע"ז חמורה מכולם על כן חשב משה שמסתמא כופר זה ע"ז, ורבי יוסי אומר מן מוציא שם רע אתה למד ששיעורו ק' כסף כי לשון הרע מגדיל עונות כנגד ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד אם כן חטא קול ענות חמור מכולם ומסתמא בעבורו היה הכופר, אמנם ריש לקיש סובר מן האונס אתה למד ששיעורו חמשים כסף ואנחנו אנסנו הדיבור לא יהיה לך כו' דעתו לומר שחשב משה שכופר זה היה על גילוי עריות דהיינו מאנסים וזה חמור שבכולם לפי שהדברות היו תמשה מול חמשה לא תנאף כנגד לא יהיה לך כי מאן דעבד הא נפל בהא ואם כן יש בו עון כפול גילוי עריות וגם עבודה זרה כאילו עבר על שניהם כאחד וזה וודאי חמור מעבודה זרה לבד וחמור גם מלשון הרע שאין בו עון כפול שאף על פי ששקול כנגד שלשתן מכל מקום אינן בו בעצם וממש אבל חטא דלא תנאף יש בו ממש גם חטא דלא יהיה לך והיינו שאמר ואנחנו אנסנו הדיבור לא יהיה לך כו' מה ענין האונס אל הדיבור לא יהיה לך אלא כדאמרן, רבי סימון אומר מן שור נגח אתה למד כי שור ההורג נפש אדם כופרו שלשים שקל כך עגל זה שנאמר בו וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ושור זה המית את חור כי הוכיחם שלא יעשו נבלה זו והרגוהו ודומה כאילו שור זה נגחו והמיתו וכבר ידעת כי לא תרצח כנגדו אנכי ה' אלהיך כי רוצח הוי כאילו ממעט הצלם והדמות וזה ודאי גדול מן העובר על לא יהיה לך כי הוא נוגע בצלם ודמות וחטאתו גם כן כפולה על כן הוא חמור מכולם על כן חשב שכופר זה לשון שקל, וכשראה הקב"ה שמשה טועה בדבר פירש לו זה יתנו כדרך שבארנו בכלי יקר שהטעם בו להסיר הסבה ואז ממילא יסור המסובב
מאמר קמד
במעשה העגל נזדווגו ה' מלאכי חבלה
וכנגד ראשי עבירות אנו מסיק ברבתי סוף פר' מ"א וז"ל חמשה מלאכי חבלה היו שם אף וחמה וקצף והשחת והשמד באותה שעה באו שלשה אבות ועמדו בשלשה מהם נשתיירו אף וחמה אמר משה רבון כל העולמים בבקשה ממך עמוד אתה באחת ואני באחת שנאמר קומה ה' באפך ואני אעמוד בחמה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית מיד אמר לו הקב"ה לך רד, ירידה היא לך אמר לו למה ששיחת עמך אמר לו משה עכשיו אתה קורא אותם עמי אינן אלא עמך שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, וקשה למה דווקא מלאכי חבלה ועוד קשה למה בטנו האבות דוקא אנו השלשה קצף משחית ושמד, ועוד קשה הלא במסכת בבא בתרא מסיק שחמה גדול מאף כדמסיק שם אף כופה, חימה אינו כופה, ואם כן איך הגדיל משה כח עצמו יותר מכחו של השם יתברך כשאמר קומה ה' באפך והוא רצה לעמוד כנגד חימה עזה איפכא הל"ל אני אעמוד באף ויגדל כח ה' לעמוד בחימה, תדע כי יש למדרש זה סמך על כל החמשה ממה שנאמר פרשת עקב כי יגורתי מפני האף והחימה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם הרי ארבע ושם נאמר אל תשחת וגו' הרי חמשה והם כנגד חמשה עבירות שעברו עליהם והם ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע קול ענות, והחמישי שבעטו במשה רבן, על דרך המדרש חטאו באלה ונתרצו באלה כו' חטאו בזה שנאמר כי זה משה האיש כו' ונתרצו בזה הדבר על כן נולדו ה' מלאכי חבלה אלו כי מן העבודה זרה נולד מלאך אכזרי ששמו אף מקום הריח שכן נאמר נרדי נתן ריחו והוא נדרש על עון העגל שיזבחו נו כי בקרבנות כתיב ריח ניחוח לה' על כן נאמר בקרבנות אלו נרדי נתן ריחו כדרך שיתבאר בעזרת השם לקמן פרשת פנחס ופרשת נצבים בפסוק כי אז יעשן אף ה', וכנגד מה שבעטו במשה שנקר' מלאך נולד מלאך ששמו חמה שנ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ובוזי' דבריהם עד עלות חמת ה' לאין מרפא ועל כן חימה גדול מאף כי הקב"ה מקפיד יותר על מה שעושין למלאכיו ממה שעושין לו ית' כי אם רבו פשעיו מה יעשו לו ית', על קול ענות שהשמיעו נולד מלאך ששמו קצף שנאמר למה יקצוף האלהים על קולך וגו', על ג"ע נולד המלאך ששמו השחית שנאמר כי השחית כל בשר דרכו, על ש"ד נולד מלאך ששמו שמד כמו שנאמר להשמיד ולהרוג וכתיב ביהושע לפי חרב עד השמידם אותם ועוד שאין השמדה אלא כילוי בנים והיינו דמו ודם זרעיותיו, לפיכך כשזכר משה זכות אבות ואמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב הלכו לכם קצף והשמד והשחת כי אמר אם לאש בעון ג"ע כדין בת כהן שזינתה שדינה בשרפה כך במתן תורה היה דין כהונה לכל ישראל שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש היינו קדושת גדר ערוה היה לכולם בשוה אילו לא חטאו כי לא היו צריכין גם למשכן ולכהנים נבחרים מכללם אלא כל ישראל היו להם קדושת הכהונה והיו כלם ראוין לעבודה, זכור לאברהם שסבל שריפה באור כשדים שיהיה להם כפרה על ג"ע, ועוד שהוא קלקול ברותחין וראוי להיות נדון ברותחין באש כדור המבול זכור לאברהם, כמו שבארנו, ואם להריגה כנגד שפיכות דמים שהרגו את חור זכור ליצחק שפשט צווארו לחרב, ואם לגלות כנגד קול ענות של לשון הרע המחייב לישראל גלות שנאמר גלתה יהודה מעוני רצה לומר מן קול ענות וכמ"ש אכן נודע הדבר שיש בהם דלטורין על כן הם גולין לבין האומות זכור ליעקב שסבל גלות ועל זה הלכו להם קצף והשמד והשחת, נשארו אף וחמה כי אף כנגד עבודה זרה שעשו נגד הקב"ה, וחימה כנגד מה שעשו למשה, אמר משה להקב"ה בידך לוותר על כבודך ולמחול חלק שלך מה שעשו לך ובידי לוותר חלק שלי ולמחול מה שעשו לי לפיכך קומה ה' באפך רצה לומר אף שלך לכך אמר בנוכח באפך ואני אוותר על חמה שבעבורי שכן נאמר לולי משה בחירו וגו' להשיב חמתו חמת ה' לא נאמר אלא חמתו היינו חמת של משה ר"ל שנולד בעבורו, אמר ליה הקב"ה לך רד ירידה הוא לך למחול על כבודך כי שיחת עמך כי אתה מסרת נפשך עליהם והם עמך ובעטו בך אמר משה אינן אלא עמך ואינן נקראין על שמי עדיין וכך האמת שהרי לא נקראו על שמו של משה כי אם אחר שאמר ואם אי מחני נא מספרך לכך מסיק במדרש שהודה ה' לדברי משה שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו
מאמר קמה
כשאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס' רבוא מלאכים כו'
וסמך לדברינו שעל ידי החטא הולידו מלאכים אכזרים אלו ממה שמסיק במסכת שבת כשאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס' רבוא מלאכי שרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכשחטאו בעגל ירדו ק"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנא' ויתנצלו בני ישראל עדים מהר חורב והקשו שם התוספות והלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות ותירצו שם, ולי נראה שכך פירושו ע"ד מאמר רז"ל העושה מצוה אחת קנה לו סניגור והעושה עבירה אחת קונה לו קטיגור ודקדקו המפרשים מן לשון קונה שלעולם נולד ממנו מלאך אם טוב ואם רע וידוע שכל מלאך עונה אמן על דברי חבירו בעל כרחו שכן אמרו רז"ל שבזמן שהאדם בא מן בית הכנסת לביתו בע"ש ומצא שלחנו ערוך ונר דלוק מלאך טוב אומר יהי רצון שיהיה כן לשבת הבאה ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ונראה לי סמך מן פסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם מהו הכפל הנזכר כאן אלא רצה לומר ושמרו בני ישראל את השבת בזכות שמירת שבת זה יזכו לעשות השבת לדורי דורות ר"ל יהי כן לשבת הבאה וכן לדורות כי מטעם זה נא' אצל לחם הפנים ביום השבת ביום השבת יערכנו אלא רמז לכל אדם שאם ביום השבת יערכנו לשלחנו כראוי יזכה גם נשבת הבאה שביום השבת הבאה גם כן יערכנו, על כן הזכירו בגמרא שלחן ערוך ונר דלוק כי כן סמכם הפסוק בפרשת אמור פרשת המנורה לעריכת השלחן וכן נסמכו בפרשת תרומה פרשה שלחן ומנורה ומשכן דהיינו מטתו שלשלמה, לפיכך כשאמרו ישראל נעשה ונשמע הוליד כל אחד מלאך טוב וקנה לו סניגור אחד והיו כאן ששים רבוא מלאכים והן קשרו לכל א' שני כתרים כי לא היו נולדים עדיין ס' רבוא מלאכי חבלה מקטרגים, וכשעשו העגל קנו להם קטיגורים כי כל אחד הוליד מלאך מחבל ומשחית והם ירדו ופרקו מהם אותן הכתרים אז בעל כרחם ירדו עמהם גם אותן מלאכים טובים סניגורים וסייעו בפריקה כי מלאך טוב יענה אמן בעל כרחו ונעשו גם המה מחבלים כרמים וסייעו בעל כרחם אל הפריקה, ויתכן עוד לפרש לפי שמסיק וכולם זכה משה ונטלם שנאמר ומשה יקח את האהל על כן באו ק"ך רבוא כי אותן ששים רבוא סניגורין סייעו ג"כ אל הפריקה כדי להטיב למשה שיבא משה ויטול את הראוי לו והיינו רעה לישראל שהביאה לידי טובה למשה כי הוא זכה אל האור ההוא כי האהל היינו מלשון בהילו נרו עלי ראשי וזהו קירון אור פניו של משה כי מעין זה היו כתרי הוד אלו, ורש"י פירש שזכה משה לקירון אור פניו מן ושכתי את כפי בפסוק ויהי ברדת משה מן ההר, ונראה זהו שיסד הפייטן ביוצר של שבת שלפני שבועות כ"ף כפיו יספוק אל בשמרו אום מאמות בשלש מאות ועשרה עולמות ואחר כך מסיק קו"'ף, קרן עור פודך וכו' הנך רואה שכ"ף וקו"ף ענין אחד להם כי כ"ף במילואו עולה למספר מאה ושניהם מרמזין על קירון עור פני משה והוא מעין העולם הבא כי שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנין מזיו השכינה כדמסיק בגמרא ועתיד הקב"ה. להחזירם לישראל שנאמר שמחת עולם על ראשם שמחת דמעולם תחזיר על ראשם לכך אמרו ועטרותיהם בראשם ועטרות לא אמרו אלא ועטרותיהם רצה לומר אותן העטרות שהיו להם כבר כשאמרו נעשה ונשמע יוחזרו להם ורמז לזה בשני מקומות אלו בכ"ף ובקו"ף בכ"ף אמר כפיו יספוק אל כו' בנחלת י"ש עולמות מה ענין סיפוק כ"ף לכאן אלא כשם שזכה משה לזה מן ושכתי כפי עליך כך כשיזכו ישראל לזיו הוד זה בנחלת י"ש עולמות יזכו מצד כפיו של השם יתברך, ושקוף אמר קרן עור פודך כו' מה ענין קרון פנים אל הקיף אלא לפי שאדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה כי הכל נברא במאמר ואדם בידים שנאמר ותשת עלי כפכה ואמרו רז"ל תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו לא כל שכן וזכה לזה גם כן מן הכף שהיה יציר כפיו של השם יתברך וכאשר חטא נתמעטה קומתו והועמד על מאה אמות כדי שיהא בו קצת רושם שהיה יציר כפיו של השם יתברך כי כף היינו ק' ולמדוזה מן פסוק ותשת עני כפכה, וכן משה זכה גם כן לקירון אור פניו מן הכף כי שם מקורו גם לאדם הראשון זהו שנאמר עלית למרום שנית שבי לקחת מתנות באדם רצה לומר אותן מתנות שנתן ה' לאדם היינו קירון עור פנים זכית אתה ולקחת לך למנה כמו שנאמר ומשה יקח את האהל, ואף סוררים ישראל שעשו העגל שנאמר סרו מהר מן הדרך אף על פי שקרני הוד אילו ניטלו מהם מכל מקום נמחל להם העין על ידי המשכן שעשו וגרמו לשכינה שתשרה ביניכם זהו שנאמר לשכון יה אלהים נקט שם יה כנגד ט"ו דברים המנויין בפרשת תרומה כי שם נאמר ושכנתי בתוכם ברוך ה' יום וגו' כמספר הברכות שחייב האדם לברך בכל יום דהיינו מאה ברכות כאותו מספר ק' יעמוס לנו האל ישועתינו סלה עונם הבא הנצחי כי לעתיד יהיו כל ישראל זוכין למה שזכה אליו משה כמו שאמר ועתיד הקב"ה להחזירן
מאמר קמו
פי' על ה' ה' כי' קודש שוחט כו'
ואמרו רז"ל שנתעטף כש"צ והראה ה' למשה ענין קירון עור פניו כי הוא מעין שכר העולם הבא לפי שבקש משה לידע מתן שכרן של צדיקים ושל בעלי תשובה והשיב לו הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם פירש רש"י את שאחפוץ לרחם עתים אענה ועתים לא אענה ובשעת מעשה חזר בו והבטיח שאינן חוזרות ריקם ופירושו דחוק כי לא בן אדם הוא להנחם, אלא כך פירושו לפי שנאמר ה' ה' חנון קודם שיחטא וחנון לאחר שיחטא וישוב וקשה קודם שיחטא הרי הוא זוכה גם במדת הדין אם כן למה צריך למדת הרחמים, אלא ודאי שאפילו קודם שיחטא מכל מקום צריך האדם לחנינה שמשמעות' מתנת חנם כפירוש רש"י על ואתחנן שאין הצדיקים מבקשים כי אם מתנות חנם כי לעולם אין לאדם שום חוב על הקב"ה ובכל המצות שהוא מקיים אין בהם די השיב ככל תגמולוהי אשר כבר גמלו מיום הולדו כי גבר עלינו חסדו מבריאת עולם שנאמר עולם חסד יבנה, ואם כן קודם שיחטא אף אם תמצא לומר שאינו צריך מדת הרחמים לכפרת עון מכל מקום צריך מדת הרחמים שיתן ויחזיר ויתן לו שפע שבע רצון כי כל מה שנותן נקרא מתנת חנם על כן אמר למשה וקראתי בשם ה' לפניך ושם נאמר ה' ה' אחד קודם שיחטא ואחד לאחר שיחטא וישוב זהו שנאמר וחנותי במתנות חנם את אשר אחון היינו מי שצריך לחנינה והוא קודם שיחטא, ורחמתי ברחמים גמורים לסלוח גם אחר שיחטא, ובמסכת ראש השנה אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה למשה סדר י"ג מדות ואמר כל זמן שיהיו עושין לפני כסדר הזה כו', וקשה מנלן שנתעטף כשליח צבור, ונראה שדקדק מדכתיב ה' ה' ב' פעמים למה הזכיר השם ב' פעמים כי היה לו לומר בפירוש ה' קודם שיחטא ואחר שיחטא וישוב ולמה הזכיר ב' פעמים השם המיוחד אלא לפי שכמו שהקב"ה הראה לנו חיבתו על ידי התפילין חטיבה מול חטיבה שכנגד מה שאנו כותבין בתפילין שלנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כך כתב הוא יתברך בתפילין שלו ומי כעמך ישראל גוי אחד, וזהו טעם ששם של ארבע מדות הרחמים כי נכללו בו שני פעמים אחד היינו ב' פעמים י"ג ומאחר שצירף הקב"ה תוך שמו הגדול אחדות שלו יתברך ואחדות שלנו אם כן יעשה הקב"ה למען שמו יתברך כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול וכן הוא אומר ואתם תלוקטו לאחד אחד רצה לומר לאחד אל אחדותו יתברך תלוקטו כי אתם גוי אחד, וכן נתעטף הקב"ה בטלית שיש בו ד' ציציות ובכל כנף ח' חוטין ה' קשרים כמספר אחד, נמצא ב' ציצית שלפניו ב' פעמים אחד היינו ה' קודם שיחטא כי אז הם לפניו יתברך בחיבה ובאהבה גמורה, ב' ציצית של טלית מאחוריו היינו ה' לאחר שיחטא וישוב כי אחר החטא הם נתונים לאחוריו של השם יתברך ומכל מקום אין אהבתו זזה מהם כמאמר רז"ל בין כך ובין כך קרוין לך בנים כו' כי ב"ן עולה למספר ב' פעמים שם של ארבע דהיינו לפניו ולאחוריו כאמור ובמסכת ברכות אמרו כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך לפיכך כשרצה משה לעמוד על שכרן של צדיקים גמורים קודם שיחטאו ושכר של בעלי תשובה אחר שיחטאו השיב לו ה' וראית אחורי ופני לא יראו וכבר אמרנו שפנים ואחור נאמר על צדיקים ובעלי תשובה כי אלו נרמזו בשני ציצית שלפניו ואלו נרמזו בשני ציצית שלאחריו, ומה שנאמר יעשו לפני כסדר הזה ק' יאמרו לפני הל"ל אלא רצה לומר ממני יראו וכן יעשו להיות ארך אפים וירחם זה על זה כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וראיה למה שאמרנו מן פסוק כי חלק ה' עמו ר"ל חלק מן ה' הוא עמו דהיינו מספר אחד לאחד וזה עיקר הבטחתינו שאינה חוזרת ריקם כי לעולם יעשה ה' עמנו חסד בעבור שמו הגדול שגם אנחנו כלולים בו: