אור ברסלב
שפתי דעת פרשת כי תבא › מאמר שכט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת כי תבא · מאמר שכט

מאמר שכח

כל השקפה לרעה חוץ ממתנות עניים כו'

ורז"ל אמרו כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן פסוק זה השקיפה וגומר לפי שגדול כח מתנות ענים שמהפכין רוגז לרחמים וכפי הנראה שלשון השקיפה במשמעותו גם לשון חבטה כלשון משקוף, אך הפירוש הברור הוא שבכל מקום מצד שהקב"ה משגיח על הכלל שאם היה מסתכל במעשה כל יחיד אזי היה נתבקר פנקס של כל יחיד ולא היה יכול לעמוד בדין כי לא יצדק לפניו כל חי אם יהיה נידון בפי עצמו וראיה מן פסוק והיה ביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם כי מעשה העגל נתכפר מטעם זכות דרבים כמ"ש הן אל כביר לא ימאס אבל ביום פקדי היינו כשיהי' נספרים אחד לאחד אז יעלה זכרון כל יחיד לפניו ית' ויתבקר פנקסו שלא יהיה כל כך זכיות שיגינו בעדו אז יהיה מעשה העגל חוזר וניעור וזה"ש ופקדתי עליהם את חטאתם על כן התיקון לזה שבשעת המספר יתנו כופר נפש כי על ידי הצדקה נעשה כל יחיד כאילו היה רבים כיצד הרי אמרו המחיה נפש אחת מישראל כאינו מקיים עולם מלא ואם כן כשהקב"ה חס על אותו יחיד הנותן צדקה הרי כאילו א על עולם מלא אשר הוא מקיים בצדקה שעושה וכבר ידעת ההבדל שבין לשון ראיה ללשון השקפה כי כל ראיה היינו פיזור הראות במקום מגולה שרבים נסקרים בסקירה אחת, אבל בלשון השקפה כתיב וישקף אבימלך בעד החלון נשקפה בעד החלון דאשת סיסרא, בעד החלון נשקפתי וכל עניני ראיה שבעד החלון אינו מפזר הראות אלא מסתכל על איזו דבר פרטי או על איזו יחיד לפיכך כל השקפה שדרך ארבות השמים על כל יחיד ויחיד בפני עצמו הוא לרעה חוץ מן הצדקה שגם השקפה על היחיד נחשב כמו על רבים לכך נאמר במעשר אם לא אפתח לכם ארובות השמים, וקשה למה נקט ארובות ובסתם ברכה אמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ונומר אלא שלא במקום צדקה צריך שיהיו כולם נסקרים בסקירה אחת כי גדול זכות הרבים אבל במעשר אף אם יסתכל בכל יחיד ויחיד בפני עצמו דומה כאילו נסתכל בעולם מלא אשר נתקיים ע"י צדקתו ועל כן אמר השקיפה והיה לו לומר השקף כי יו"ד ה"א נראין מיותרים, אלא לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר יסר יסרני יה וכתיב אשר תיסרנו יה וכן כי יד על כס יה וכן עזי וזמרת יה לכך קבע במלה זו שם של י'ה אע"פ שהוא מדת הדין שע"י המעשר יתהפך לרחמים וכמ"ש עזי וזמרת יה ויהי לישועה אע"פ שאפתח לכם ארבות השמים להסתכל על כל יחיד בפני עצמו והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ותדע כי מאחר ששם של ארבע מידת הרחמים ומתוכו שם של יה מדת הדין אם כן ו"ה המה עיקר מדת הרחמים, על כן הארורים שבפרשה במספר י"א לומר לך שלאידך גיסא הרשעים מהפכים רחמים לרוגז וכן להפך י"א ברוך כי הם מתברכין מן ו' ה' לכך הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות, כנגד ששה פעמים ברוך שנזכרו בפרשה מן ברוך אתה בעיר והלאה, והמפייסו ומקיים מה שנאמר ותפק לרעב נפשך מתברך בי"א ברכות כי נתוספו לו ה' כנגד נפשו שדומה לבוראה בחמשה דברים האמורים במסכת ברכות ויש לה חמשה שמות נפש רוח נשמה יחידה חיה לפיכך הנותן פרוטה לעני מתברך מן ו' שבשם בששה ברוך אלו כי כולם ענייני עה"ז הנכללים בששה קצות והמפייסו ומקיים ותפק לרעב נפשך אז יקבל גם ברכות הנפשיים מן ה' שבשם הגדול ולפיכך התוכחות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א כי אצל הרשעים כך המידה שמהפכין רחמים לרוגז ולכך הם הפוכים שקדמה וי"ו לה"א כסדר שהם כתובים בשם הגדול והם גורמים גס כן י"א ארודים שבפ' ורמז לך במלת השקיפה שיו"ד ה"א שהם מדת הדין יתהפכו לרחמים ע"י המעשר ואחר כך הזכיר י"א ארורים לומר לך שוי"ו ה"א שהם מדת הרחמים יתהפכו למדת הדין וכן בוי"ו ה"א דתוכחה וכן בששה ברוך שבפרשה, ומה שאין הפרשה מזכרת י"א ברוך והיה לו להניח בדיוק י"א ארורים לפי שכל העונשים הם בעולם הזה הנגלה אבל עיקר מתן שכר לעה"ב הנעלם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכל היעודים הגשמיים שנזכרו בכל הפרשה אינן כי אם הפירות אבל הקרן קיים לעה"ב שהרי בין בקללות בין בברכות נאמר ובאו עליך מעצמם משמע כי בשכר העה"ז הענין טבעי שבעושי מצוה הברכה דבוקה במצוה עצמה וכן העונש דבק בעבירה אבל בשכר העה"ב נאמר פעלת לחוסים בך וכן ארז"ל מפתח של תחיה לא נמסר ביד שליח וכן מפתח של גשמים לפי שהוא נכלל עם גשם נדבות שלעתיד, ומה שמקשה בחזקוני פרשת וירא שמצינו השקפה לטובה בארבע מקומות וצדק משמים נשקף מי זאת הנשקפה כמו שחר כי השקיף ממרום קדשו עד אשר ישקיף וירא ה', ונראה שמכולם אין קושיא כי יכול להיות שכולם מדברים בצדקה וכך נראין הדברים כי פסוק צדק משמים נשקף מדבר בצדקה ופסוק כי השקיף ממרום קדשו וגו' לשמוע אנקת אסיר אלו עניים מרודים וכן פסוק ה' משמים על ארץ השקיף לראות היש משכיל היינו משכיל אל דל ופסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר שכן כתוב ומבשרך אל תתעלם אז יבקע כשחר אורך ופסוק עד ישקיף וירא לטובה מדכתיב וירא מתחיל ה ישקיף על הפרט ואח"כ וירא על הכלל, ולפיכך פירש"י כל השקפה לרעה דוקא בפסוק וישקיפו על סדום לפי שזה עון סדום יד עני ואביון לא החזיקה על כן ההשקפה ודאי לרעה ויש לפרש עוד שאצל הברכה אמר ודלתי שמים פתח כי כל דלת עשוי לה כניס ולהוציא ולא להשקפה וכשלא הביט און ביעקב ודאי ישלח ה' את הברכה בריבוי, אבל אם פותח ארובה וחלון העשוי להשקיף ממנו אז הדבר מסוכן שאם ישקוף ה' במעשה התחתונים מסתמא ימצאם מקולקלים ומדת הדין מתעוררת עליהם על כן כל השקפה שדרך חלון או ארובה לרעה שכן נאמר בדור המבול וארבות השמים נפתחו ר"ל לראות במעשיהם וכן וירד ה' לראות את העיר וגומר אבל במתנות עניים אפילו אם יפתח להם ארבות השמים להסתכל במעשיהם מ"מ והריקותי לכם ברכה כי מדת הדין תתהפך לרחמים כמשגיח על רבים ולכך תגי"ן על ק' דהשקיפה לזכור זכות אברהם שהוליד למאה כן פירש בעל הטורים, וקשה מה ענין אברהם לכאן אלא לפי שגם אברהם היה נחשב לרבים כמו שכתוב ואעשך לגוי גדול שהוא עצמו יהיה נחשב לגוי גדול הן מצד שלמד תורה לרבים והכניסן תחת כנפי השכינה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן הן מצד שנטע אשל אכילה שתיה לויה והחיה נפשות רבות וחסרונם על כן נחשב אברהם כרבים כמו שכתוב הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו רוצה לומר הוא לבדו היה נחשב לרבים ואע"פ שסתם תולדות לא הוליד כי אם למאה מ"מ גם קודם זה הוליד אותן שהחיה על כן תגין על קו"ף של השקיפה שגם על כל יחיד ויחיד ישקיף ה' ע"י הצדקה כמו שהשקיף על אברהם ויחשבהו לרבים ואז יתהפך דין לרחמים, ויש סמך לפסוק עד ק אשר ישקיף וירא ה' השקפה וראיה:

ע"ד

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה