אור ברסלב
שפתי דעת פרשת יתרו › מאמר קיז

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת יתרו · מאמר קיז

מאמר קטז

ביאור פסוק פן יהרסו לעלות אל ה'

ובהצעה זו נראה לי לתרץ מה שנאמר אחר פרשה זו מצות הגבלה לא תגע בו יד כי סקל יסקל וגו' ואחר כך נאמר פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב מה לשון רב ואחר כך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם ושינוי לשון זה צריך ביאור, ונראה לפרש על דרך מה שבארנו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא על כן כל המקיים התורה שלא לשמה כי אם לשם קיבול שכר בעה"ז הרי הוא משתמש משתמש בכתרה של תורה ועליו ארז"ל ודאשתמש בתגא חלף לפי שעושה מן התורה קרדום לאכול ממנה וזה נקרא שולח בה יד ממש כשעושה אותם קרדום לאכל ממנה ואיסור דבר זה נרמז בלא תגע בו יד כי כשם שנאסרה הנגיעה בהר בידים ממש כך אסור לשלוח יד בתורה לעשותה קרדום לאכול ממנה בלא שכר בטילה לאפוקי מי שתורתו אומנתו יושב אוהלים ואינו עוסק בפרנסתו ודאי חל על הצבור חובת פרנסתו ואין אני קורא תגר כי אם על המאספין ממון לאלפים ורבבות מן תורתם זה הדבר אשר לא צוה ה', ויש עוד דרך אחר שאסרה התורה והוא הזן עיניו מן השכינה ועליו נאמר פן יהרסו אל ה' לראות וגו' כי דווקא לעה"ב צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה כי לא יראני האדם וחי לפיכך מאן דקדים ואכיל שכרו בעה"ז נענש מדה כנגד מדה כי העושה אותה קרדום לאכול ממנה הוא השולח בה יד ממש וחוטא בגופו על כן נענש ג"כ בגופו בעה"ז ועל זה נאמר לא תגע בו יד כי סקל יסקל וגו', אבל הזן עיניו מן השכינה בעה"ז הרי הוא חוטא בחלק הנשמה שבו על כן עונשו גם כן שהוא נטרד גם מן העה"ב ועל זה נאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ר"ל שהרואה ומסתכל בשכינה יפול ממנו שכר העה"ב הנקרא רב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו' אבל בפסוק פן יהרסו לעלות אל ה' לא הזכיר שם ראיה אלא סתם עליה דהיינו נגיעה לחוד בהר שאין עונשו כי אם בעה"ז לכך נאמר פן יפרץ בם ופרץ עזה יוכיח כמו שיתבאר בע"ה לקמן פ' נשא כי גם אצל בני קהת נאמר ולא יגעו אל הקודש ומתו ואח"כ כתיב לא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכתיב וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, וע"ד שנאמר יחי ראובן ואל ימות שדרשו בו יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעה"ב ומה שנקט העה"ב בדיוק ולא ימות לפי שהגוף מת בטבע וחי במקרה והנשמה חיה בטבע ומתה במקרה על כן צריך הגוף שיעשה המצות כדי להמציא לעצמו החיות והנשמה אינה צריכה כי אם שמירה מן העבירות שלא ימיתוה ולפיכך מאחר שגם בני קהת הוזהרו על הנגיעה ועל הראיה הוצרך לומר וחיו בעה"ז ולא ימותו לעה"ב. אבל עזה לא חטא בראיה כי אם בנגיעה לבד שנאמר ויאחז בו על כן מסיק במדרש שעזה יש לו חלק לעה"ב שנאמר וימת שם עם ארון ה' מה ארון קיים כו' והיינו לפי שלא חטא בראיה שנאמר בה כאן ונפל ממנו רב היינו העה"ב אלא בנגיעה מנאמר בה כאן פן יפרץ בם דהיינו עונש העה"ז ועל כן קרא למקום ההוא פרץ עזה כי שם פרץ ה' בו על הנגיעה, ומכל אלה יוקח מוסר שלא לשלוח יד בתורה ממש וע"ז ארז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב כו' ועיין כל ענין זה לקמן פרשת נשא, ויש קצת רמז לזה בפרשה בענין פרישתו של משה במאכל ומשתה כי מתחלה נאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים ומשה היכן היה עומד ומשמש משמע שלא אכל עמהם וכן אח"כ נאמר וישב משה לשפוט את העם מן הבוקר כו' משמע כל היום לחם לא אכל כי כן נהג בארבעים יום ולילה בהר כדמסיק במדרש לחם לא אכל אבל מלחמה של תורה אכל שנאמר לכו לחמו בלחמי, ומים לא שתה אבל שתה מן מים של תורה ש"מ שכל זמן שעסק בתורה לא היה מקפיד על אכילה ושתיה, ואחר כך ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ד' מן ההר וקשה וכי עלה קודם שקראו ד' ועוד קשה למה התחיל בשם אלהים ואחר כך מזכיר שם ד' ונראה שעליה זו היינו ההכנה שהיה מכין את עצמו שיהיה ראוי לקבל הנבואה על ידי הפרישות וזהו דוגמת קדימת נעשה לנשמע ומ"מ נראה לו ד' באספקלריא המאירה נוסף על הכנתו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת ויקרא, על כן אמר שמה שעלה מעצמו אל המדרגה העליונה היינו דוקא עד באלהים ר"ל עד המדה שנקראת אלהים אבל לא עד השם המיוחד הנקרא בשם אספקלריא המאירה והקב"ה הוסיף לו שלימות יותר מן כדי הכנתו לכך נאמר ויקרא אליו ד', ומהיכן זכה לתוספת זה מן ההר, ומסיק ברבתי בזכות אברהם אין הר אלא אבות שיאמר שמעו הרים וגו' ובזכות ישראל שנאמר לאמר וע"ד שיתבאר בע"ה לקמן פרשת ויקרא יכול לצורך עצמו נדבר עמו ת"ל לאמר ולכך מזכיר גם שם השם המיוחד וכמו שכתוב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים רוצה לומר הוא לא ידע להקב"ה כל כך על זה האופן מן השלימות אבל הקב"ה ידעו בישראל בזכות ישראל וכמו שכתוב וגם ידעתיך בשם הידיעה היא מה שנגלה אליו בשם המיוחד, ומ"מ עשה משה קצת הכנה בעניני פרישות כדי שלא לשלוח יד בתורה שלא להנות ממנה כלל, כי על כן כתיב בו בכל ביתי נאמן הוא ושם נאמר פה אל פה אדבר בו ר"ל אין נותנין פקדון כי אם לנאמן הידוע שלא ישלח יד בפקדון כך היה משה נאמן שלא שלח יד בתורה ולא בקש להנות ממנה ובזה הכין את עצמו לנבואה קצת והקב"ה הוסיף לו מדיליה פה אל פה אדבר בו:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה