אור ברסלב
שפתי דעת פרשת יתרו

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת יתרו

פרשת בשלח

מאמר קט

מה שמועה ששמע כו'

וישמע יתרו כהן מדין את כל אשר אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, מה שמועה שמע קריאת ים סוף ומלחמת עמלק ובמסכת זבחים כתובים שני הדיעות הללו ומסיק שם רבי אליעזר אומר מתן תורה שמע כו' ועתה יש לדקדק למה לא הביא רש"י רק שני דיעות אלו ובסמוך משמע שיתרו אחר מתן תורה בא וכפי הנראה שרצה לפרש מה שנאמר למשה ולישראל עמו אע"פ שמפרש שקול משה כנגד כל ישראל מ"מ אכתי קשה מה ענינו לכאן אלא שר"ל ששמע דבר אחד שתלה במשה ולא בישראל ושמע דבר שני שתלה בישראל ולא במשה והיינו קריעת ים סוף ומלחמות עמלק כי קריעת ים סוף היה תולה בעצמות יוסף שגרמו שהים ראה וינס ובדבר זה היה משה מזורז יותר מכל ישראל כי כולם עסקו בביזת מצרים ומשה חכם לב יקח מצות ויקח עצמות יוסף עמו ובזה גרם קריעת ים סוף, אבל מלחמת עמלק תלה בישראל ולא במשה כי אז היו ידי משה כבדים על שנתעצל במצוה ומינה אחר במקומו כפירש"י בפ' בשלח ונקט הפסוק אלו לפי ששתים אלו חברו במה הצד השוה שמהם למד יתרו כי גדול ה' מכל אלהים כי במלחמת עמלק מסיק בילקוט פר' בשלח ויהי ידיו אמונה עד בא השמש מכאן שעמדה לו השמש מכאן למד יתרו שהקב"ה מושל על המערכה שבעולם האמצעי ובקריעת ים סוף הפיל הקב"ה שר שלמעלה שנקרא מצרים שנאמר והנה מצרים נוסע אחריהם שר של מצרים וכתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים היינו בשר שלהם ומשם ראה יתרו שהשם יתברך מושל על עולם העליון שבו המלאכים ועל העולם האמצעי ומ"מ גדולה על כולם מה שראהו מושל בעולם העליון בשר של מצרים לכך נאמר כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ר"ל מתחת יד שר שלהם שנקרא מצרים וזה וודאי גדולה על כולם כפירש"י כי משם יוקח ק"ו על העולם האמצעי וא"כ ידו בכל משלה לכך בא יתרו ונתגייר:

מאמר קי

ויקח יתרו את צפורה

ומ"ש ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה ואת שני בניה וגו' הקדים אשתו לבניו ותלה הבנים באשתו ואחר כך כתיב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה וגו' הקדים בניו לאשתו ותלה הבנים במשה ואחר כך חזר לומר אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה, לפי שמתחלה אמר שאתה חייב לקבל אשתך כדי לקיים בה מצות שאר כסות ועונה יותר מן הבנים שאין להם כלום חיוב עליו ואחר כך כשהזכיר הר האלהים דהיינו מתן תורה הקדים הבנים כי מצד התורה יש לבניו עליו חיוב ושננתם לבניך וחוב זה גדול יותר מן חוב העונה. שהרי מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור מפריה ורביה ומצד תלמוד תורה תלה הבנים במשה אע"פ שמדרך הפסוק לתלות הזכרים באשה כמו אלה בני לאה מכל מקום מצד תלמוד תורה תלה הזכרים באביהם כי המלמד אפילו לחבירו תורה כאילו ילדו וק"ו לבניו, ומטעם זה חזר לסדורו הראשון ואמר אני חותנך יתרו בא אליך צא בגיני כי כן דרך השלימים לרוץ למצוה ע"ד הוי רץ למצוה קלה והיינו לצאת לקראת המצוה להכניס הגרים תחת כנפי השכינה, ואם לא בגיני כי אתה סובר שקשים גרים לישראל כספחת כי על כן נקרא גר זה בשם יתר כי כל יתר כנטול דמי ומפסיד הצורה של כל ישראל ואם כן אין לך כל כך מצוה בהקבלת פני צא בגין אשתך דבמצוה קא עסיק לקיים מצות עונה, ואם לא בגין אשתך כי אתה חושב להפטר ממנה בעבור שחשקה נפשך בתורה, צא בגין בניך שאתה חייב על כל פנים ללמדם תורה לקיים. ושננתם לבניך ומה שהזכיר כאן שמות הבנים כדי שלא יזלזל ביתרו שנעשה גר עכשיו כי גם אתה גר היית בארץ נכריה, ועוד שעל ידי נצלת מחרב פרעה כשברחת אלי כהוראת שם אליעזר על כן ראוי לך לעשות גם עמדי חסד, ועוד יתכן לומר שלכך פרט שמות הבנים שראוי לו לקרב בניו מצד שמותיהם המורים על הצלתו מחרב פרעה ועל שנתקרב גם בארץ נכריה אבל מ"מ הקדים אשתו כי היא באה בדין לתבוע חוב שלה לכך נאמר שלוחיה לשון רבים כי בכל זמן שהגיעה חוב העונה כאילו שלחה בפעם ההוא שילוחין אחרי שילוחין ובזה מתורץ מה שאמר אחר שילוחיה לומר ששלחה בעל כרחה ולעולם לא מחלה לו על חיוב עונתה וכדי שלא תאמר ששילוח זה היה ממש על כן אמר שנקראת אשת משה גם אחר שלוחיה על כן היא באה לתבוע חובה, ויש מפרשים את כל אשר עשה אלהים למשה ר"ל שעשה את משה אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, ולישראל קרא עמו על כן נתגייר, ולי נראה לפרש על פי דרך זה שיתרו בא ללמד את משה סדר מינוי הדיינים כמבואר מפשוטו של ענין, ועל כן פירש"י שנקרא יתר על שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה.

מאמר קיא

לכשנתגייר הוסיף לו אות וי"ו

יתרו לכשנתגייר הוסיפו לו אות וי"ו, וקשה למה דווקא אות וי"ו ונראה לפרש לפי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום אם כן קודם שנתגייר לא היה יתרון זה מיוחס אליו ולא היה לו חלק ונחלה במשפטים אבל אחר שנתגייר נקרא יתרו יתר שלו כי זהו שימוש וי"ו דבסוף התיבה כי אז היה גם לו חלק ביתרון זה הפך מאמר לפניהם ולא לפני גוים לכך נאמר וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה ר"ל עשה את משה דיין ושופט שנקרא אלהים כמ"ש עד האלהים יבא דבר שניהם, ואלו היה דיין אצל אומה אחרת לא היה כל כך בית מיחוש של סכנה, אמנם הדבר המסוכן ביותר כי עשאו דיין לישראל עמו ר"ל עמו של הקב"ה וכן פירש"י פרשת דברים אין דייני אומה זו כדייני שאר אומות כו', על כן כאשר ראה יתרו איך משה חתנו בסכנה גדולה על כן בא ללמדו סדד הדיינות ומינויים, ומ"ש כי הוציא ה' וגומר, כי, לשון אף על פי, מלשון כי מנשה הבכור ור"ל ע"ד שפירש"י שם פר' דברים אפשר אדם שהוציאם ממצרים כו' לא היה יכול לדונם כו' אלא היה מתיירא מן העונש כו' כמו כן אמר כי הוציא ה' את עמו רצה לומר אף על פי שהוציא ה' את עמו על ידי משה ממצרים ואם כן איך לא היה יכול לדונם מ"מ היה יתרו מתיירא מן העונש המוטל על דייני ישראל כי המשפט לאלהים הוא כמבואר למעלה פרשת וירא שלכך נאמר אלהים נצב בעדת אל שהדיינים יושבין ושכינה עומדת, להורות כי השכינה הבעל דין שדינו בעמידה כי הדיין הנוטל פרוטה מן זה שלא כדין הקב"ה חוזר ונותן לו א"כ דומה כאילו פסק דין זה נוגע בו כביכול וכאילו הוא ית' הבעל דין שדרכו בעמידה והמשפט נוגע בו ית' על כן הדבר מסוכן ביותר.

מאמר קיב

ויעמוד העם על משה וגו' וארז"ל כאילו נעשה שותף כו'

וזה"ש ויעמוד העם על משה מן הבקר ועד הערב, ואחר כך כתיב וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב ויש לדקדק למה אמר מתחילה הבוקר הערב בה"א הידיעה ואחר כך הזכיר בקר ערב בלא ה"א גם אמר לשון נצב במקום ויעמוד, ונראה שמכאן דקדק רש"י לומר שכל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו עסק בתורה כל היום וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויהי ערב ויהי בקר וק' מנ"ל לומר כן ותורה מאן דכר שמיה, ונראה לפרש דמדקאמר לשון ערב ובוקר אם כן יש בו רמז למעשה בראשית שנאמר בהם ערב ובוקר ותוספת שני ההי"ן לפי שבעשרה מאמרות נברא העולם, אך מדחלק שני ההי"ן לשנים יש בו רמז גם לתורה הכלולה בעשרת הדברות שהיו על שני הלוחות חמשה מול חמשה דהיינו חמשה דברות ראשונות שבין אדם למקום ב"ה המתייחסים לבקר וחמשה דברות אחרונות שבין אדם לחבירו המתייחסים לערב, אם כן תרווייהו במשמע, ועל שני דברים אלו נקרא יתרו בשם חובב ובשם רעואל, ר"ל כשם שנקרא יתרו על שם שיתר פרשה בתורה ואתה תחזה בענין הדיינות כך נקרא חובב על שם שחבב התורה ורעואל שנעשה ריע לאל ושני תוארים אלו תלוין ג"כ בדן דין אמת לאמתו שדומה כאילו עסק בתורה כל היום דהיינו חבב התורה, וכאילו נעשה שותף להקב"ה כו' דהיינו ריע לאל, וכמ"ש ויאמר משה לחבב בן רעואל אף על פי שיתרו עצמו נקרא חבב ורעואל דאל"כ חסר מן ז' שמותיו מ"מ יתכן לפרש לשון בן מלשון בן איש חיל שהוא עצמו היה איש חיל ובן ר"ל בר הכי הוא כך נאמר שם לחבב שהוא בר הכי ר"ל בן שהוא ריע לאל וחבב התורה במה שלמד את משה סדר הדיינות על כן רצה משה ליתן לו שכרו במה שאמר והיית לנו לעינים ר"ל תהיה אחר מן הסנהדרין שנקראו עיני העדה ותהיה יושב על מדין ע"ד קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא, ומ"ש כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית נקט דווקא במעשה בראשית כדי ליתן טוב טעם ודעת למה נקרא הדיין בשם אלהים, אלא להורות כי אין מרחמין בדין כלל כי דווקא הקב"ה עושה צדקה במקום משפט אבל דיין ב"ו אינו רשאי לעשות כן כי בזמן שהוא רך לזה הרי הוא קשה לזה כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת משפטים על פסוק אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ע"ש, ובמעשה בראשית עלתה במחשבתו ית' לברא את העולם במידת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים וראה שאינו מתקיים על כן שיתף אליו מדת הרחמים שנאמר ביום עשות ה' אלהים כו' וא"כ כדי שלא תאמר שהדיין יהיה שותף להקב"ה לצרף דין ורחמים., קמ"ל במעשה בראשית ר"ל יהיה כולו דין כמו שעלת' במחשבתו ית' בבראשית ברא אלהים לזה יהיה שותף וריע לאל על כן נקרא הדיין בשם אלהים כמ"ש שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים לשון נגיד מורה על הדין הפשוט, ודיבור מורה על המחשבה כמ"ש ודברתי אני עם לבי ר"ל בתחילה דברתי בלבי נגידים נגזר מן לשון אלהים לשון מרות כי כך עלתה במחשבה, אבל מפתח שפתי רצה לומר בדבר ד' היוצא לחוץ שמים וארץ נעשו במישרים דהיינו פשרה על ידי צירוף רחמים לדין, וסתם דיין ב"ו יתהלך למשרים ע"י שיעשה פשרה בין הבעלי דינין, כי אמת יהגה חכי ר"ל קודם שיצא הדבור מן שפה ולחוץ והיה עדיין בחכו ית' אז יהגה אמת ר"ל לדון דין אמת לאמתו בדין גמור, אבל תועבת שפתי רשע ר"ל דוקא דבר שהוא רשע גמורה אבל במקום שאין הרשעה כ"כ גדולה עד קצה אחרון הקב"ה מרחם בדין, ובסמוך יתבאר בע"ה פסוק זה בדרך אחר, וכבר אמרנו ששייך לשון עמידה בבעלי דינין העומדים בדין,. אבל לשון נצב שייך במתקוטטים. יחד ומריבה ביניהם כד"א נצב לריב ה', לפיכך אמר ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וזה מדבר בב"ד שבאו כבר לדין והדיין עשה להם פסק דין וזה מורה תוספת ב' ההי"ן כאמור אבל יתרו אמר כנגד הבעלי דינין שלא יכלו לבא לפני משה ולא עשה להם משה דין כי רבים קמו עליו על כן הזכיר בבעלי דינין לשון נצב כי היו מתקוטטין זה עם זה כי כל זמן שעדיין לא באו לפני הדיין המריבה ביניהם קיימת או המריבה שעושין עם הדיין על שלא הקדים דינם ועל כן נאמר כאן ערב ובוקר בלא ההי"ן כי מדבר באותן שלא נעשה דינם כי בהם אין הדיין שותף כו' לכך נתן לו עצה להרבות דיינים ואז תכל תלונתם מעליו ושפטו את העם בכל עת ולא ישובו לביתם בעוד המריבה קיימת וזה"ש וכל העם על מקומו יבא בשלום:

מאמר קיג

וישמע יתרו בגמ' ג' פלוגתות בדבר

ובמסכת זבחים פרק י"ד וישמע יתרו מה שמועה שמע ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו, רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא כו' ומביא ראייה שבאו כל האומות לבלעם כו', ר' אליעזר בן יעקב אומר קריעת ים סוף שמע ובא כו', ויש ליתן טעם במאי קמיפלגי, ויתכן לפרש שמחלקותם אם יתרו היה מתגייר מאהבה או מיראה או מחמת קבול פרס, כי הסובר מתן תורה שמע ובא סובר שנתגייר מאהבה כי לא היה לו שום תכלית אחר אנא קבלת התורה, והסובר מלחמת עמלק שמע ובא סובר שנתגייר מיראה שיתרו היה דר סמוך לו כמ"ש ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם ישראל וגו', והסובר קריעת ים סוף שמע ובא סובר ששמע מן ביזת ים סוף ורצה גם הוא בביזה ויש קצת סמך לדבר מדקאמר אליו משה והיה הטוב אשר ייטיב ד' עמנו והטבנו לך ואע"פ שסופו לשמה מ"מ יכול להיות תחלתו שלא לשמה ומתוך שלא לשמה בא לשמה וענין זה מבואר בפרשה זו כמה פעמים:

מאמר קיד

באור פרשת ואשא אתכם על כנפי נשרים

הראשון הנה בא בפרשת אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי עד אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל וכבר בארנו בספר כלי יקר כל ענין זה ע"ד המדרש על מה דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו, משל למלך שיש לו בת וקראה בתי ואחר כך אחותי ואחר כך אמי כך קרא הקב"ה לישראל בת שנאמר שמעי בת וראי וגו' ואחר כך אחותי שנאמר פתחי ני אחותי רעיתי, ואחר כך אמי שנאמר שמעו אלי עמי ולאמי וכפי פשוטו לא שמר סדר המדרגות כי מסתמא אדם אוהב את בתו יותר מאחותו אלא שכל מדרגות אלו נאמרו על הממשלה שמוסיפין והולכין,. כי מדרגה ראשונה שקראם הקב"ה בת כשם שיש לאב ממשלה על הבח כך יש להקב"ה ממשלה על ישראל כאב על בתו וכן לענין החבה ולמדרגה זו זכו בזכות אברהם כי פסוק שמעי בת וראי נדרש על אברהם ואח"כ העלם לקב"ה למדרגה גדולה מזו וקראם אחותי כאח ואחות שהך שוים וריעים ואהובים זה לזה כך בימי יצחק נאמר ואהיה עמך ואברכך עמך משמע בשוה לך ותדע כי מדתו של יצחק דין גמור על כן אמרו כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף להקב"ה והיינו ריעות ואחוה מצד הדין המיוחד ליצחק, ואחר כך העלם הקב"ה למדרגה גדולה מזו וקראם אמי כמו שהאם מושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת אלהים וכמו שארז"ל אמר הקב"ה אני מושל בכל ומי מושל בי הצדיק ביראת ה' כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולמדרגה זו זכו ע"י יעקב שנאמר בו כי שרית עם אלהים וגו', ועל ג' מדרגות הללו נאמרו פסוקים הללו ואשא אתכם על כנפי נשרים הרי מדרגה ראשונה כאשר ישא האב את בנו על כנפיו וזה כנגד מה שנאמר שמעי בת וראי, ואחר כך ואביא אתכם אלי להיות דומה לי ריעים לאל וזה מדרגה שנייה, ועל מדרגה שלישית אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ר"ל תהיו מלכים לי מושלים עלי כביכול וכהנים ר"ל מלכים ושרים תהיו לי והיינו ע"י מדת היראה ויען כי היראה לא הוזכרה עדיין על כן הקדים אל פסוק ואתם תהיו ממלכת כהנים פסוק ועתה אם שמוע תשמעו והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ, ביאור הדבר שפסוק זה רצה להכניס את ישראל במדת היראה ולכך מתחיל הענין אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וע"ד שנאמר ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה במלת ועתה חתם כל הענין לומר וכי יראה מלתא זוטרתי היא, אלא ועתה אתם הדור ראיתם בעיניכם כל הגדולות והנוראות אשר עשה ה' במצרים לעיניכם אם כן וודאי נקל לכם לקנות מדת היראה וכמ"ש כי לא את בניכם אשר לא ראו מוסר ה' וגו' כי עיניכם הרואות וגו' ואם כן וודאי לדור אחרון אשר לא ראו הנוראות ההם וודאי היראה דבר גדול לקנותה לכך אמר גם כאן נקל לכם לקנות היראה אשר בעבורה תזכו למדרגה אחרונה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים לפי שאתם ראיתם בעיניכם כל אשר עשיתי למצרים ולא מסורת היא בידכם, לפיכך ועתה אם שמוע אז תשמעו גם להבא כי עתם נקל לכם לקנות מדת היראה וע"י שתקנו בקלות מדת היראה אז תהיה יראת ה' על פניכם גם להבא זהו שפירש"י שכל התחלות קשות רצה לומר עתה ע"י מה שראו עיניכם כל הנוראות אין אתם צריכין ללמוד היראה ע"י היקשים ולימודים הצריכין לכמה הקדמות והתחלות כי. כל לימודי' מצד אותן התחלות קשות הן אבל עתה אינך צריך לכל אותם התחלות וחקירות ע"כ כדבר אצלך קרוב מאוד לפיכך אם עתה שמוע בקול מוסר אז תשמעו גם להבא אבל אם עתה לא תשמעו אז לדורות יהיה הדבר קשה מאוד לקנותה מצד החקירות הצריכין אל הקדמות והתחלות כאמור, ואחר כך אמר שע"י מדת היראה והייתם לי סגלה אוצר חביב כמ"ש יראת ה' היא אוצרו כמבואר למעלה פרשת בשלח אוצרו של הקב"ה לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים זה"ש כי לי כל הארץ ואחר שהכל בידי א"כ למה זה אעשה אוצר מדבר שהוא בידי תמיד אבל מן יראת שמים שאינו בידי תדיר אני עושה אוצר והגלה ואחר כך אמר שע"י יראת שמים שבכם אתם תהיו לי ממלכת כהנים ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים, וזו הקדמה הכרחית אל מתן תורה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' כך קודם נתינת התורה הקדים קניית היראה כי זהו התכלית כנודע, ואחר כך כתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' וישב משה את דברי העם אל ה' ואח"כ כתיב ויגד משה את דברי העם אל ה':

מהו וישב ומהו ויגיד

מאמר קטו

פלוגתא בגמ' בפסוק ויגד משה וישב משה

ומסיק במסכת שבת פרק רבי עקיבא רבי אומר בתחילה פירש עונשה דכתיב וישב משה דברים המשבבין לבו של אדם ואחר כך פירש שכרן דכתיב ויגד משה דברים המושכין לבו של אדם כאגדה ואיכא דאמרי בתחלה פירש מתן שכרה דכתיב וישב משה דברים המשבבין לבו של אדם ולסוף פירש עונשה דכתיב ויגד משה דברים א שקשים לאדם כגידין וקשה במאי קמיפלגי לפום ריהטא יתכן לפרש לפי ששכר מצות בהאי עלמא ליכא כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן בגן עדן אבל יש עונש לצדיקים בעה"ז כדי שיהיו נקיים לעה"ב וידוע שהגן עדן נברא קודם שנברא העולם או עלה במחשבה להבראות וא"כ השכר נברא קודם לעה"ז בזמן אבל העונש של העה"ז מאוחר ביצירה אבל הוא חל קודם שיחול השכר של עה"ב, לפיכך מ"ד שפירש תחילה השכר ואחר כך העונש סובר שפירש אותו כסדר בריאתם ומ"ד שזכר תחלה העונש סובר שהוא כסדר הוויית מציאותן ולשון וישב ויגד נדרש בשני פנים, אם וישב כנגד השכר היינו כדרך שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש והיינו דברים המשיבין דעתו של אדם כי הדעת היינו הנשמה השכלית ואם וישב כנגד העונש שהלך שובב בדרך לבו מ"מ אין לשון וישב יוצא מידי פשוטו שהיסורין באין על האדם להשיבו מדרכו הרעה, אם ויגד לשון גידין קשים כבר נרמז זה במה שאמר כה תאמר לבית יעקב אמירה רכה היינו השכר ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין והיינו העונש, אם ויגד לשון משיכת דברים שמושכין לבו כאגדה מצינו לשון משיכה בשכר העה"ב מלשון רז"ל שהראו לרבי אבהו תליסר נהרי דמשכי אפרסמון ולדיעה זו יתכן לפרש גם ותגיד הנאמר למעלה לשון משיכה כאגדה ואמירה על העונש כי אין בלשון אמירה כל כך חיבה כמו בלשון דיבור כפירש"י פרשת דברים כי יש אמירה ע"י שליח כמו ויאמר ה' לה ע"י שליח וכל בשורה רעה מדרכה לבשרה על ידי שליח כנודע, ולפי זה מה שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש יש בלשון משיבת רמז אל השכר ואל העונש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכן בפסוק שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים גם לשון נגידים נדרש לתרי אפי כמו לשון ויגד

מאמר קטז

מדרש רז"ל על פסוק שמעו בי נגידים אדבר

וראיה לדברינו ממה שמסיק פרק רבי עקיבא מ"ד שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה לנגיד מה נגיד זה יש בידו להמית ולהחיות כך דברי תורה יש בידם להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא דמיימין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, וזה הדבר שדברנו שלשון נגידים נדרש לתרי אפי מלשון ויגד לשכר ולעונש להמית או להחיות לעוסקים לשמה או שלא לשמה או נגידים דברים קשים כגידין או נגידים דברים המושכים לבו של אדם כאגדה ומ"מ מפתח שפתי משרים לעשות פשרה שלא להמית מיד העוסק בתורה שלא לשמה אלא לעולם יעסוק גם שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה וגם זה תלוי בשיתוף רחמים לדין שהזכרנו למעלה בפסוק זה, ולהנחה זו מתורץ לדברי שניהם איך נרמז כאן השכר והעונש והלא בין בלשון וישב בין בלשון ויגד כתיב את דברי העם אל ה' איפכא הל"ל כי הקב"ה ייעד להם השכר או העונש ודברי העם אלה' מה ענינו לכאן, אלא שקאי על מה שנאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כי שם ייעד להם השכר והעונש ומשה קרא לזקני העם וישם לפניהם כל הדברים האלה ויענו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ומאז קבלו השכר והעונש עליהם על כן פרט משה בוישב ובויגד שמעתה הם ראויים לשכר ועונש אחר שקבלו עליהם שמירת המצות

מאמר קיז

ביאור פסוק פן יהרסו לעלות אל ה'

ובהצעה זו נראה לי לתרץ מה שנאמר אחר פרשה זו מצות הגבלה לא תגע בו יד כי סקל יסקל וגו' ואחר כך נאמר פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב מה לשון רב ואחר כך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם ושינוי לשון זה צריך ביאור, ונראה לפרש על דרך מה שבארנו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא על כן כל המקיים התורה שלא לשמה כי אם לשם קיבול שכר בעה"ז הרי הוא משתמש משתמש בכתרה של תורה ועליו ארז"ל ודאשתמש בתגא חלף לפי שעושה מן התורה קרדום לאכול ממנה וזה נקרא שולח בה יד ממש כשעושה אותם קרדום לאכל ממנה ואיסור דבר זה נרמז בלא תגע בו יד כי כשם שנאסרה הנגיעה בהר בידים ממש כך אסור לשלוח יד בתורה לעשותה קרדום לאכול ממנה בלא שכר בטילה לאפוקי מי שתורתו אומנתו יושב אוהלים ואינו עוסק בפרנסתו ודאי חל על הצבור חובת פרנסתו ואין אני קורא תגר כי אם על המאספין ממון לאלפים ורבבות מן תורתם זה הדבר אשר לא צוה ה', ויש עוד דרך אחר שאסרה התורה והוא הזן עיניו מן השכינה ועליו נאמר פן יהרסו אל ה' לראות וגו' כי דווקא לעה"ב צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה כי לא יראני האדם וחי לפיכך מאן דקדים ואכיל שכרו בעה"ז נענש מדה כנגד מדה כי העושה אותה קרדום לאכול ממנה הוא השולח בה יד ממש וחוטא בגופו על כן נענש ג"כ בגופו בעה"ז ועל זה נאמר לא תגע בו יד כי סקל יסקל וגו', אבל הזן עיניו מן השכינה בעה"ז הרי הוא חוטא בחלק הנשמה שבו על כן עונשו גם כן שהוא נטרד גם מן העה"ב ועל זה נאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ר"ל שהרואה ומסתכל בשכינה יפול ממנו שכר העה"ב הנקרא רב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו' אבל בפסוק פן יהרסו לעלות אל ה' לא הזכיר שם ראיה אלא סתם עליה דהיינו נגיעה לחוד בהר שאין עונשו כי אם בעה"ז לכך נאמר פן יפרץ בם ופרץ עזה יוכיח כמו שיתבאר בע"ה לקמן פ' נשא כי גם אצל בני קהת נאמר ולא יגעו אל הקודש ומתו ואח"כ כתיב לא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכתיב וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, וע"ד שנאמר יחי ראובן ואל ימות שדרשו בו יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעה"ב ומה שנקט העה"ב בדיוק ולא ימות לפי שהגוף מת בטבע וחי במקרה והנשמה חיה בטבע ומתה במקרה על כן צריך הגוף שיעשה המצות כדי להמציא לעצמו החיות והנשמה אינה צריכה כי אם שמירה מן העבירות שלא ימיתוה ולפיכך מאחר שגם בני קהת הוזהרו על הנגיעה ועל הראיה הוצרך לומר וחיו בעה"ז ולא ימותו לעה"ב. אבל עזה לא חטא בראיה כי אם בנגיעה לבד שנאמר ויאחז בו על כן מסיק במדרש שעזה יש לו חלק לעה"ב שנאמר וימת שם עם ארון ה' מה ארון קיים כו' והיינו לפי שלא חטא בראיה שנאמר בה כאן ונפל ממנו רב היינו העה"ב אלא בנגיעה מנאמר בה כאן פן יפרץ בם דהיינו עונש העה"ז ועל כן קרא למקום ההוא פרץ עזה כי שם פרץ ה' בו על הנגיעה, ומכל אלה יוקח מוסר שלא לשלוח יד בתורה ממש וע"ז ארז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב כו' ועיין כל ענין זה לקמן פרשת נשא, ויש קצת רמז לזה בפרשה בענין פרישתו של משה במאכל ומשתה כי מתחלה נאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים ומשה היכן היה עומד ומשמש משמע שלא אכל עמהם וכן אח"כ נאמר וישב משה לשפוט את העם מן הבוקר כו' משמע כל היום לחם לא אכל כי כן נהג בארבעים יום ולילה בהר כדמסיק במדרש לחם לא אכל אבל מלחמה של תורה אכל שנאמר לכו לחמו בלחמי, ומים לא שתה אבל שתה מן מים של תורה ש"מ שכל זמן שעסק בתורה לא היה מקפיד על אכילה ושתיה, ואחר כך ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ד' מן ההר וקשה וכי עלה קודם שקראו ד' ועוד קשה למה התחיל בשם אלהים ואחר כך מזכיר שם ד' ונראה שעליה זו היינו ההכנה שהיה מכין את עצמו שיהיה ראוי לקבל הנבואה על ידי הפרישות וזהו דוגמת קדימת נעשה לנשמע ומ"מ נראה לו ד' באספקלריא המאירה נוסף על הכנתו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת ויקרא, על כן אמר שמה שעלה מעצמו אל המדרגה העליונה היינו דוקא עד באלהים ר"ל עד המדה שנקראת אלהים אבל לא עד השם המיוחד הנקרא בשם אספקלריא המאירה והקב"ה הוסיף לו שלימות יותר מן כדי הכנתו לכך נאמר ויקרא אליו ד', ומהיכן זכה לתוספת זה מן ההר, ומסיק ברבתי בזכות אברהם אין הר אלא אבות שיאמר שמעו הרים וגו' ובזכות ישראל שנאמר לאמר וע"ד שיתבאר בע"ה לקמן פרשת ויקרא יכול לצורך עצמו נדבר עמו ת"ל לאמר ולכך מזכיר גם שם השם המיוחד וכמו שכתוב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים רוצה לומר הוא לא ידע להקב"ה כל כך על זה האופן מן השלימות אבל הקב"ה ידעו בישראל בזכות ישראל וכמו שכתוב וגם ידעתיך בשם הידיעה היא מה שנגלה אליו בשם המיוחד, ומ"מ עשה משה קצת הכנה בעניני פרישות כדי שלא לשלוח יד בתורה שלא להנות ממנה כלל, כי על כן כתיב בו בכל ביתי נאמן הוא ושם נאמר פה אל פה אדבר בו ר"ל אין נותנין פקדון כי אם לנאמן הידוע שלא ישלח יד בפקדון כך היה משה נאמן שלא שלח יד בתורה ולא בקש להנות ממנה ובזה הכין את עצמו לנבואה קצת והקב"ה הוסיף לו מדיליה פה אל פה אדבר בו:

מאמר קיח

מדרש הרבתי על פסוק ומשה עלה אל האלהים

וברבתי מסיק על פסוק ומשה עלה אל האלהים באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בביתו אמר הקדוש ברוך הוא למשה לא נתנה לך התורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם זה אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים, באור הדבר שמשה עלה למרום והיה שם בלא אכילה ושתיה כמלאכים על כן נתקנאו במשה שעלה מעצמו עד מדריגת האלהים להיות דומה למלאך ע"כ השיב להם הקב"ה. כשם שירדתם אצלו ואכלתם בביתו כדי שלא לשנות מן המנהג כך משה עלה לכאן ואינו אוכל ושותה כדי שלא לשנות מן מנהג שלכם כי מן מלאכים דאברהם ומן משה למדו במדרש שאל ישנה אדם מן המנהג וכדי להשקיט תלונת המלאכים אמר כן לומר שההר רמז לאברהם שיסברו לומר כי זהו אברהם אבל לפי האמת אינו אברהם ולא הזכיר את אברהם ברמז אלא כדי לומר למשה שבזכות אברהם זכה למדריגה זו ולא מצד הכנתו כאמור וראיה לדבר שעיקר ההכנה היא הפרישות מענייני אכילה שהרי נא' ויכסהו הענן ששת ימים וארז"ל כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו והיינו לפי שהיו מעכבים על ידו מלקבל שפע הנבואה, והתורה דת אש כי התורה ממרקת ומצרפת חומר האדם כמ"ש כמטהר ומצרף ועל כן ירד ה' באש על כר סיני כי התורה לקוחה מן אש שחורה ולבנה שלמעלה, ועל כן נתגייר יתרו ע"י ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומתן תורה כי בשלשתן הכיר מלכותו יתברך בכל ג' עולמות, בקריעת ים סוף נודע לו ממשלתו בכל הארץ אשר שם מקום כל המימות, ובעמלק העמיד לו הקב"ה החמה למשה ואז נודע לו ממשלתו גם בעולם האמצעי, ובמתן תורה נודע לו ממשלתו גם בעולם העליון הן מצד שאז בא ה' וכל קדושיו עמו כמ"ש רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש הן מצד שהתורה חמדה גנוזה לו תחת כסא כבוד וניתנה באש עד שאמרו האומות שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא וראיה לזה ממ"ש באותו מזמור קול ה' חוצב להבות אש וגו' והשיב להם בלעם ה' עוז לעמו יתן התורה וא"ת אכתי קשה למה נתנה במים ובאש על זה אמר ה' יברך את עמו בשלום כי לכך עשה ה' שלום בין אש ומים להורות כי סגולת התורה שכל נתיבותיה שלום כמ"ש ויחן שם וגו' כאיש אחד כו' וכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי ורז"ל למדו מן פסוק זה שכל העוסק בתורה לשמה משום שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה, ואולי נרמז זה במה שנאמ' וישאלו איש לרעהו לשלום ומי הקרוי איש זה משה ור"ל משה שאלו אם בא לקבל לא שנקראת שלום, אע"פ שכבר אמר יתרו אני חותנך יתרו בא אליך וגו' ולא אמר עם אשתך ושני בניה אלא גם בלא אשתך ובניך הייתי בא והיינו להתגייר מ"מ שאלו משה אם לשלו' בא או מחמת יראה שמלחמה לה' בעמלק מדור דור ויתרו ישב בצידו כנזכר למעלה, ומה שדרש לקחת מתנות באדם בזכות אברהם שנקרא אדם וקשה וכי שאר אדם אינו נקרא אדם ועוד קשה שבכל מקום מזכיר בני אדם וכאן באדם ונראה לפרש ע"ד שאמרו המלאכים במתן תורה על משה מה לילוד אשה בינינו והיינו שטענו על שמשם נמשכה לו הטומאה והעדר הקדושה מזה נשמע שאדם הראשון שלא היה ילוד אשה היה ראוי לקרון כל עור גופו קודם שחטא ולקבל התורה וכן משה עלה למרום ולקח מתנות באדם כאלו היה אדם הראשון שאינו ילוד אשה מאחר שנתמרק מן החומר וכן אברהם שנתגייר וכל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אבל תולדה חדשה זו אינה מן שום אשה על כן נתדבקה הקדושה באברהם דומה לקדושה שהיתה באדם הראשון קודם שחטא כי לא היה בו פגם זה שהרי לא מן האשה נולד והמלאכים חשבו שהוא ילוד אשה כסתם בני אדם על כן צר הקב"ה קלסתר פניו באברהם שנולד מחדש ונקרא בשם סתם אדם כאדם הראשון ומאז הניחוהו המלאכים כי מעלת אברהם אב המון גוים כאדם הראשון כבר היתה ידוע להם מאחר שאכלו בביתו כי מסתמא לא אכלו כי אם במקום קדוש הה"ד לקחת מתנות באדם ועל דרך זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אתם קרוין אדם כו' כי כל צדיק יכול להשלים את עצמו להיות במדריגה זו כאברהם ומשה, וטעמו של דבר כי התורה מקור חיים והיא הפך של ילוד אשה שנאמר אדם ילוד אשה קצר ימים וגו' לפי שהוא מורכב מן ג' שותפין וכל מורכב סופו להפרד אבל אדם הראשון אף על פי שגם הוא מורכב מן ד' יסודות וחיבור נשמה לגוף מ"מ מאחר שמקור כולם מן אל חי היו על כן היה אפשרי לו להיות חי לעולם אילו לא חטא לכך אמרו מה לילוד אשה בינינו עד שהשיב להם הקב"ה כי זה אברהם שנתגייר והיה דומה כאילו לא נולד מן אב ואם שהרי פטרו הכתוב מן כיבוד אב ואם וק"ל, ונקרא אב המון גוים כאילו היה הוא אדם הראשון:

מאמר קיט

ארז"ל מה לילוד אשה בינינו

ובדרך זה נתבאר מה שמסיק בגמרא שמתחלה אמרו המלאכים מה לילוד אשה בינינו אמר אלהים לקבל תורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה כו' ואתה מבקש ליתן אותה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו כו', וק"ל למה אמרו מתחילה ילוד אשה ואח"כ בשר ודם, ונראה שלמדו שינוי זה מן הפסוק שמביא מה אנוש ר"ל כל בשר ודם אנוש אנוש) הוא וחלש ולא יעצור כח לסבול רזי התורה דהיינו חמדה גנוזה ומה אדיר שמך היינו אדיר וחזק עד שאין כח בגוף האדם המורכב מן ב"ו לסובלו, וכן אדם היינו ילוד אשה, כי תפקדנו לעשותו פקיד עלינו כי מחיצתו לפנים ממחיצתינו שהרי משה נכנס לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל והוא היה בין ה' ובין המלאכים ע"כ אמרו מה לילוד אשה להיות עומר בינינו ר"ל בין ה' ובינינו כאילו רצה ה' לעשותו פקיד ומצוה עלינו כמארז"ל שמחיצת הצדיקים תהיה לעתיד לפנים ממחיצת מלאכי השרת והם שואלים לישראל מה פעל אל לכך אמרו הלא אנחנו בני אל חי לבד והוא בן אדם ילוד אשה ואיך יהיה בינינו, ומה אנוש חלוש מן מורכב בשר ודם שתתן לו חמדה גנוזה זה"ש כי תזכרנו כאילו גם קודם שנברא העולם עלה לפני כסא כבודך זכרונו למסור לו חמדה גנוזה מאז ומקדם:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה