אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בשלח

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בשלח

פרשת בא

מאמר צט

ביאור פסוק ויהי בשלח פרעה וגו'

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו', וקשה למה תלה הדבר בשליחות פרעה והל"ל ויהי כאשר יצאו ממצרים ונראה לפרש כזה מדבר בפחותים שבישראל שקרא בשם העם שלא רצו לצאת מארץ מצרים עד שגרשם פרעה ושלחה בעל כרחם כמ"ש כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה ולפי זה יובן לשון שילוח בעי כרחם דוגמת ושלחה מביתו דמגורשת בעל כרחה על כן אמר ויהי בשלח פרעה את העם שראה הקב"ה שהוצרך פרעה לשלחם בעל כרחם כי היה להם רצון וחשק גדול לשבת במצרים על כן בעבור' לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה כי יהיה להם פתחון פה לשוב מצרימה ועל כן לא לקחו בידם לא חוב ולא שום כלי זיין כי היה בדעתם לחזור מצרימה אם תקראנה אותם מלחמה אבל על הטובים שבישראל אמר וחמושים מזוינים עלו בני ישראל ממצרים כי בני ישראל היינו הטובים למדו מן ישראל אביהם להכין לעצמם הדרך בתפלה ולמלחמה בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע ישלים הנס על כן עלו מזוינים ממש, ובדרך הרמז כלי זיינם עליהם הקול קול יעקב שקרא יעקב במקום אחר חרבי וקשתי הקול קול תורה ותפלה תורה חמשה חומשי תורה והתפלה שבע ביום הללתיך והיינו וחמושים מזויינים הכולל מספר חמשה ומספר זיין

מאמר ק

מדרש על פסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו

ולדעת רז"ל שדרשו פסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו זשה"כ חכם לב יקח מצות ואויל שפתי' ילבט שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף כו' ויתכן לפרש שמדרש זה בא ליישב סמיכות ויקח משה את עצמות יוסף עמו לפסוק וחמושים עלו בני ישראל לומר לך שכולם עלו חמושים מזויינים בכסף וזהב כדמסיק ברבתי על פסוק וירק את חניכיו שהוריקן באבנים טובות כו' כך חמושים האמור כאן לומר לך שכולם עלו חמושים עסוקים להיות מזויינים בביזת מצרים אבל משה יקח מצות והיה עסוק בעצמות יוסף, ומ"ש ואויל שפתים ילבט נראה לפרש על מה שנאמר ויסע משה את בני ישראל הסיעם בע"כ מן ביזת הים ועל זה מפורש בקבלה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף

מאמר קא

דורשי רשומות אמרו וילכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים התורה כו'

ובמסכת בבא קמא מסיק דורשי רשומות אמרו וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים אין מים אלא תורה כו' לכך תיקן עזרא שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת וק' למה דוקא בימים אלו, ונר' לפרש שכונת דורשי רשומות להסמיך ענין וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים לפסוק ויסע משה את בני ישראל וילמוד סופו מתחלתו כי בתחלת הפרש' בא ללמדנו איך עסק ביזת הכסף של מצרים היה מעוור עיני בעליהם שע"י שהיו טרודים בביזת הכסף היו מתבטלין מן עסק המצוה של עצמות יוסף אף ע"פ שכבר השביעם יוסף על זה מ"מ שכחו גם כשבועה ובטלו המצוה, ובסוף הפרשה בא ללמדנו איך שעסק ביזת תורי זהב שעל הים היה מבטל אותם גם מן עסק תלמוד תורה לפיכך ויסע משה הסיען בעל כרחם כי ראם אותם באים לידי ביטול תורה ע"י הביזה עד שהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים התורה, וע"ד אם תעזבנו יום יומים אעזבך והיינו ג' ימים וע"ד ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וק"ל כי כל המבטל מן התורה יש לו בטלים הרבה כנגדו ר"ל ע"י ביטול יום אחד תגבר השכחה עליו עד שלא יוכל לחזור ולבא לידי תורה תוך שני ימים כי כפלים לתושיה ועוד טעם נכון בדבר כי מן הדין יותר יהיה לאדם חשק אל התורה שנ' בה כי היא חייך ממה שיש לתורה חשק לדבק אל האדם בעל חומר לפיכך אם היא עוזב התורה יום ק"ו שהתורה גם כן עוזבת אותו יומים וזה טעם נכון, על כן דרש על שני ענינים אלו פסוק חכם לב יקח מצות וזה קאי על תחילת הפרשה כאמור, אבל על סוף הפרשה דרש סוף הפסוק ואויל שפתים ילבט כי בתחילת הפרשה אמר שעסק ביזת מצרים שנעשה בידים ממש אין כל כך חידוש שביטל אותם מן עסק המצות שנעשה גם הוא בידים כי אי אפשר לפעול שני פעולות בידים כאחד אבל בסוף אמר שעסק ביזת תורי זהב ביטל אותם גם מתלמוד תורה שבפה והיו יכולין לפעול שניהם כאחד כי זה בידים וזה בפה ואעפ"כ היו שפתותיהם יגיעים מלעסוק בתורה לכך נאמר ואויל שפתים ילבט והוא לשון יגיעה וטורח כפירוש רש"י פרשת חקת כמה לבטנו בדרך כו' והוא גם כן לשון יגיעה ומאחר שתורי זהב גרמו להם ביטול התורה על כן תיקן להם עזרא שיקראו בתורה ז' ה' ב' לתקן במה שקלקלו זהב כנגד זהב:

מאמר קב

פי' על פסוק תורי זהב נעשה לך

אך מה שנאמר תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף משמעות לשון עם כאילו היה הזהב טפל אל הכסף וזה אינו ועוד קשה למה נקט לשון נקודות ונראה שכך פירושו כי כל דבר מצוה הוא הדבר שהאדם מניח לתוך האוצר הנקרא סגלה כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת יתרו על פסוק והייתם לי סגלה הן ששכר מצוה שמור אל האדם לעה"ב כסגלת מלכים הנכנסים לאוצר הן לפי שהקב"ה מניח כל מצוה לבית אוצרו כמ"ש יראת ה' היא אוצרו ר"ל אוצרו של הקב"ה כי אין מניחין לאוצר אלא דבר שאינו בידו כל זמן שירצה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לפיכך היא אוצרו על כן בכ"מ המשילו המצות לכסף כמו שדרשו על עשה. שהיה אוהב מצות פסוק אוהב כסף לא ישבע כסף ואין הפירוש שהמצות נמשלו אל הכסף עצמו אלא נמשלו אל נקודת הכסף כי כלו נקוד סגול והנקודה היא הנושא של התיבה כי הנקודה סגול רמז אל מה שהמצות הם סגולה והם נושאים אל הכסף לכך אמר עם נקודת הכסף ר"ל תורי זהב הם בטלים אל הנקודה של כסף דהיינו סגולת המצות כי ישראל היו חמושים מזויינים בכסף עצמו ומשה היה מזויין בנקודת הכסף דהיינו המצות ולפיכך זכה משה שניתנה התורה על ידו וגם זה נרמז בתורי זהב ר"ל ב' תורות שבכתב ושבעל פה נעשה לך עם נקודות הכסף כי ע"י נקודת הכסף זכה משה לתורי זהב, ויש עוד רמז שהמעשה עיקר מדקאמר עם נקודת הכסף, והנה מקום אתי לפרש עוד פסוק תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף שדרשו רז"ל על ביזת מצרים וביזת הים אף ע"פ שפשוטו מדבר בכסף וזהב ממש אשר בזזו איש לו מ"מ השלימים כמשה ודוגמתו אין קניית שלימות ם תלוי בביזה זו ויבז בעיניהם לשלוח יד בביזה זו אלא עיקר הביזה מה שקנו מן השלימות האמיתי שנקרא ג"כ שלל שנאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב וכן כאן ביזת כסף מדבר בסתם כסף והנקודה רמז לבזה של מצות וכן ביזת סתם זהב, ותורי היינו ביזת התורה כי שני שלימות אלו קנו במצרים ועל הים כי במצרים קנו השלימות של המצות ני לא היה בידם מצות להתעסק בהם ומסר להם דם פסח ודם מילה ומאז והלאה נעשו המצות קנין דבק בהם, ועדיין לא היו שלימים וראויין אל קבלת התורה עד שראו נסים של ים סוף כי אז קנו אמונה שלימ' והשיגו על הים מראות אלהים כמ"ש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי כו' וזשה"כ ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף דרך כנגד ליתן להם התורה כו' ר"ל שכדי ליתן להם את התורה הוצרך להסיבם דרך ים סוף כדי שיקנו על הים השגת החכמה והאמונה בה' ואז יהיו ראוין לקבלת התורה., לכך המשיל קניית השלימות במצרים אל ביזת הכסף וקניית השלימות שעל הים לביזת זהב, והכסף והזהב שניהם משל הכסף אל העצות ונקודותיו יוכיחו, והזהב אל התורה שקורין בז' ה' ב', ויכול להיות שכשם שנקודת הכסף סגול דהיינו המצות שעושין מהם סגלה, כך הזהב נקודתו קמץ שהיא ג"כ לשון כינוס אל תוך האוצר מלשון ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצי' ובלשון רז"ל עשירים מקמצין לכך קרא השלימות שקנו ישראל על הים תורי זהב היינו שני תורות שבכתב ושבע"פ הרמוזים בזהב ובנקודותיו ומה שלא הזכיר לשון נקודת בזהב לפי שגם במילת זהב בלא הנקודה יש בו רמז לתורה שנקראת בז' ה' ב' משא"כ בכסף שאין במלה עצמה רמז אל המצות כ"א בנקודה לבד וזה הדבר מבואר ממה שמצינו שע"י קבלת התורה נעשו ישראל גדולים מן המלאכים, ומבואר מן הדא דמסיק

מאמר קג

מדרש על פסוק קדמו שרים אחר נוגנים מי קדם ישראל או מלאכים או נשים

בילקוט וז"ל כיון שעלו מן ישראל מן הים בקשו מלאכי השרת וישראל לומר שירה א"ר אבין הלוי למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח ובא בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך אמרו לו בניך ועבדיך עומדים ועטרה בידם מי יכנס תחילה אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני, יכנס בני תחילה, כך כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה לה שנ' אז ישיר משה, נמצא הנשים ומלאכי השמים עומדים מי יקלס תחילה, א"ר חייא בר אבא רב השלום עושה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים קדמו שרים אלו ישראל אחר כך נוגנים אלו המלאכים בתוך עלמות תופפות אלו הנשים איר לוי השמים לא מקבל את הדבר זה אלא הנשים קלסו תחלה דכתיב בתוך עלמות תופפות, העלמות בתוך עיין כל נוסח המאמר בילקוט, ויש לדקדק למה קרא לישראל שרים, ולמלאכים נוגנים, ולמה היו התופפות דווקא הנשים, ובמאי קמיפלני ר' אבין ור' חייא, וע"ק למה לא אמרו הנשים כ"א פסוק שירו ליי' כי גאה גאה וגו' ונראה שמחלוקתם אם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה מכלל השירה או. לא כי יש מקום לומר מאחר שאמר אשירה לה' להבא משמע א"כ אין פסוק זה עצמות השירה אלא הפסוק שאחריו התחלת השיר' מן עזי וזמרת יה והלאה ושם מספר והולך ענין סוס ורכבו רמה בים שהזכיר בפסוק ראשון כי עליו יסובבו כל דברי השיר' הזאת, ויש מקום לומר שגם פסוק ראשון מכלל השירה, ותדע כי האנשים שהיו בכלל השעבוד ע"כ אמרו עזי וזמרת יה המורה על תקפו של מדת הדין שפגעה בהם בשעבוד מצרים כדי להטיב אחריתם כמ"ש ויהי לי לישועה אבל הנשים שלא היו בכלל שעבוד מצרים לא היו יכולין לו' עזי וזמרת יה, ומ"מ פסוק ראשון היו יכולין לו' כי כשרדף פרעה אחריהם היה בדעתו לעקור את הכל לפיכך כשסוס ורוכבו רמה בים היו גם הנשים באותו נס ע"כ לא יכלו הנשים לו' כ"א שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, אבל המלאכים אפילו פסוק ראשון לא אמרו כי המלאכים רואים בכל רגע נפלאות גדולות ונוראות יותר מן סוס ורוכבו רמה בים ועוד שהם לא היו בכלל הצלה זו וא"כ כל נוסח השירה אינו שייך למלאכים ומ"מ לכבודן של ישראל היו מנגנים הניגון אשר באותו ניגון היו מנגנים ישראל נוסח המלות של כל השיר' והמלאכים לא היו משוררי' המלות אלא הניגון לבד מן השירה, והנשים לא היו רשאים לנגן כל נוסח השירה לפי שקול באשה ערוה על כן לקחו התפים כלי זמר לנגן בהם דוגמת הניגון שבו היו ישראל מנגנים המלות,, ולהנחה זו יש לומר כי רב אבין סובר שפסוק אשירה לה' וגו' אינו מכלל השירה, ואם כן ישראל קדמו למלאכים לפי שישראל אמרו כל השירה מלה במלה ע"כ דין הוא שיקדמו למלאכים שלא ירדו למצרים ע"ד ארז"ל כלום למצרים ירדתם כו' ולא אמרו נוסח השירה כ"א הניגון לבד היו מנגני' וישר' אמרו גם המלות, והמלאכים קדמו לנשים כי המנגן בפה יותר גדול מן המנגן בכלי זמר ע"כ קדמו המלאכים שהיו לכל הפחות מנגנים בפה לנשים שלא היו מנגנים כ"א בכלי תוף ומ"ש שירו לה' וגו' אינו מכלל השיר' אבל רבי חייא סובר שגם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה מכלל השירה ואם כן הנשים קודמים למלאכים כי הנשים אמרו לכל הפחות פסוק ראשון המלות ממש והמלאכים לא אמרו כלום אפי' פסוק ראשון לפי שלא היו בשעבוד מצרים וא"כ מה איכפת להם אם סוס ורוכבו רמה בים ע"כ קדמו שרים ואח"כ נוגנים ובתוך עלמות תופפות.

מאמר קד

ביאור פסוק וה' הולך לפניהם הוא ובית דינו

ומה שנתרצו המלאכים ליתן קדימה לישר' בא המשורר לתרץ במ"ש ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקדש קדמו שרים וגו' וזה קאי על מ"ש וה' הולך לפניהם וגו' וכ"מ שנ' וה' הוא ובית דינו כו' ולפי זה למדו המלאכי' ק"ו מן הב"ה שויתר על כבודו כי מן פסוק זה למדו רז"ל שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנ' וה' הולך לפניהם ובזה נר' לי לתרץ מה שהקדים בית דינו ברבוי וי"ו של וה' אל הקב"ה עצמו לפי שאמר דרך לא זו אף זו כי המלאכים פשיטא ראוי להם לוותר על כבודם ולילך לפני ישראל כי גדולים צדיקים ממלאכי השרת ואלמלא ישראל לא היה להם מציאות אלא אפילו הקב"ה בעצמו ובכבודו ויתר ומחל על כבודו והלך לפניהם, וכשראו המלאכים הליכותיך שהלכת לפניהם הליכות אלי מלכי בקודש מאז למדו המלאכים קל וחומר מן השכינה והלכו גם המה לפניהם ומכאן למדו שקדמו שרים אחר נוגנים, וכן בכל ימות השנה ארז"ל שאין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה, שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ואחר כך ויריעו כל בני אלהים ויש רמז בפרשה לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש ליל לפני העם והוה ליה למימר מלפני העם ונראה שמטעם זה דרשו רז"ל שהיה עמוד הענן משלים לעמוד האש כו' ונראה לפרש הכי לפני העם לפני ממש רוצה לומר כי ישראל הם לעולם מתחילין לומר שירה ושבח לאל יתברך בין שבח השייך לבוקר בין שבח השייך אל הערב דהיינו כל זמן שעדיין לא אמרו שירה של בוקר אם כן עדיין לילה ולא מש עמוד האש לומר שיום הוא לפני העם ר"ל קודם שעשאוהו העם לבוקר על ידי שאמרו שירת הבוקר וכמו שאמר ברן יחד כוכבי בוקר, וכן לא ימיש עמוד הענן יומם לומר שלילה הוא לפני העם ר"ל קודם שיאמרו שירת הערב כי לישראל נמסרו מדת יום ומדת לילה והם קדומים לקבוע זמן התחלת יום והלילה ואחריהם המלאכים וכן ענני כבוד שהזכיר כאן ויש עוד רמז בלא ימיש לפרש"י על שמזכירין מדת יום בלילה ומדת לילה ביום וק"ל, ולפי שמזמור זה מדבר כולו מן מתן תורה שנאמר אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון וגומר ואחר כך הזכיר ענין קריעת ים סוף והיה לו להקדים קריעת ים סוף אלא שבא להורות שבזכות התורה זכו לנס זה כי על ידי נסי הים באו לכלל ידיעה באלהיות וקנו אמונה שלימה וסוף המעשה תחלת המחשבה כי כשקרע להם הים היתה הכוונה כדי שיהיו ראוין לקבלת התורה על כן הקדים מתן תורה לקריעת ים סוף כי מתן תורה קדם במחשבה וכן על ידי ניסי המדבר והמן באו גם כן לידי האמונה לכך נאמר ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף כי על ידי נסי המדבר וים סוף יקנו אמונה שלימה ויהיו ראוין לקבלת התורה ולפי שנסי המדבר והים לא היו כי אם לדור ההוא אשר ראו בעיניהם את כל מעשה ד' הגדול והנורא,. אבל לדורות הבאים ברוב הימים הכל נשכח על כן השאיר ד' רושם לדורות בשני הנסים נס המן זכרון לדורות ע"י צנצנת המן אשר הונח למשמרת לפני ארון העדות, וקריעת ים סוף השאיר ג"כ זכר לדורות כי רז"ל אמרו ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו ויש להקשות על מה זה עשה ד' ככה נס בכל מימות בחנם ללא צורך, אלא לפי שעל ידי קריעת ים סוף נתן ד' עוז ותעצומות לעמו בכל מימות שבעולם שיקרעו להם בכל עת הצורך כמו שעכשיו ע"י קריעת ים סוף נקרעו כל מימות שבעולם כך לדורות תהיה יד ישראל תקיפה על כל מימות שבעולם

מאמר קה

ויבקעו המים כל מימות שבעולם ומעשה דרבי פנחס

כמעשה של רבי פנחס בן יאיר שאמר אל גינאי נהרא חלוק לי מימך כו' ומסיק שנחלק לו הנהר לפי שהלך לפדיון שבוים. ונחלק גם לההוא דדרי חיטא לפסחא דבמצוה קא עסיק ונחלק גם לההוא טייעא דלוה בהדייהו וקשה במה ידע רבי פנחס כי כחו גדול כלכך לגזור על המים שיתחלקו לג' כתות אלו ונראה שלמד זה מן ויבקעו המים וכי בחנם בקע ד' כל מימות שבעולם אלא וודאי לכדי להחזיק את ישראל בכל מימות שבעולם שידם בכל המים והנהרות לגזור עליהם אומר ודברים ויקם להם אך בתנאי זה כשיהיו דוגמת קריעת ים סוף מה קריעת ים סוף היו להולכים לפדיון שבוים כי ישראל יצאו מן השביה לפדות גוי ואלהיו וכדי שיהיו השבוים בני חורין על כן נקרע הים כך לדורות יקרעו כל מימות להולכים לפדיון שבוים, וכמו שהים נקרע בזכות אותו דבמצוה קא עסיק שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגומר ומנלן דבזכות זה נקרע הים שנאמר הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף ראה כו' ומה ענין קריעת ים סוף אל ארונו של יוסף אלא לפי שראה הים את משה דבמצוה קא עסיק על כן וינס כי כן משפטו להקרע לעוסק במצוה ומכאן למד רבי פנחס לומד חלוק נמי להאי דדרי חוטא לפסחא דבמצוה קא עסיק, ומה קריעת ים סוף היה לא לישראל לבד אלא אפילו לערב רב דלוה בהדייהו שלא יאמרו כך עושין לבני לוי' כך א"ר פינחס חלוק נמי להאי טייעא דלוה בהדייהו כו' כי לשלשה כתות אלו כבר ברית כרותה לדורות לכל מימות שבעולם שיקרעו בכל עת הצורך, וברבתי מסיק בפסוק יקוו המים וכן בפרשה זו תנאים התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לאיתנו לתנאים שהתנ' עמו, וקשה הלא קיום התנאי היה קודם שנקרע ופסוק וישב הים לאיתנו נאמר אחר שחזרו המים למקומם, אלא שר"ל שכשחזרו המים למקומם חזרו על תנאם הראשון לחזור ולהקרע לישראל בכל עת הצורך שלא יאמרו המים כבר קיימנו התנאי שהותנה עמנו בששת ימי בראשית אלא גם מכאן והלאה חל עליהם התנאי בכל מימות שבעולם:

מאמר קו

ויבקעו המים בזכות ויבקע עצי עולה

וברבתי פרשה זו מסיק רבי בנאי אומר בזכות אברהם אני בוקע להם את הים שנאמר ויבקע עצי עולה וכתיב כאן ויבקעו המים רבי עקיבא אומר בזכות יעקב אני קורע להם את הים שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' ובמאי קמיפלגי למה נקט א' לשון בקיעה וא' לשון קריעה, ונראה לפרש שלשון בקיעה שייך דווקא בים עצמו שמשה נתן בו מטהו כחוטב עצים המבקע בקרדום העץ, וכמו שכתוב הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו כי אין בקיעה אלא בכלי אבל לשון קריעה שייך בשאר נהרות שלא הרים משה מטהו עליהם אלא נקרעו מעצמם ולכך אמרו ביתרו מה שמועה שמע קריעת ים סוף למה נקט לשון קריעה, והלא בכל פרשה זו לא נאמר כי אם לשון בקיעה אנא לפי שע"י שנבקע הים נקרעו כל מימות שבעולם, ודבר זה שמע יתרו יותר מכל הנסים, כי רבים באו מכל המקומות אשר שם היו נהרות וימים והעידו על קריעתם, והבין כי כל זה בא מן מקור מים של הים אשר בקע משה, ומה שכתוב ויבקעו המים כל מימות שבעולם והזכיר לשון בקיעה לפי שבזה כלל גם הים על כן נקט בקיעה בעבור בקיעת הים שהיה עיקר ואגבו נבקעו כל מימות אבל כשמזכיר שאר מימות בפני עצמם יפול עליהם לשון קריעה ולא בקיעה, ולפי זה ר' בנאי ור"ע מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי ר' בנאי מדבר בים עצמו ולכך אמר בזכות אברהם אני בוקע לכם הים, שנאמר ויבקע עצי עולה בקרדום ממש דוגמת נתינת מטה משה בים, ויש קצת רמז שנעשה לאברהם נס במקום הים בעמק השידים הוא ים המלח, ושם נעש' לו נס בהצלתו של לוט וסדום אשר נטבעו שם בבארות בארות חמר, ובזכותו הוציאם משם במקום שסופו להיות ים המלח כך היה סימן לבניו שיעשה להם נסים בים ובטיט שהי' שם, כפרש"י על פסוק טבעו בים סוף אין טביעה אלא בטיט, ובזה מיושב מה שהוצרך הפסוק לומר הוא ים המלח, אבל יעקב נעשה לו נס בשאר נהרות שנאמר בו כי במקלי עברתי הירדן הזה נתן מקלו בירדן ונבקע ע"כ בזכותו אני קורע לכם הים, כי לשון קריעה שייך בשאר נהרות ומביא פסוק ופרצת ימה היינו הים ממש, וקדמה היינו רוח קדים שנאמר ויולך ד' ברוח קדים עזה וגו' צפונה ונגבה שנ' והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ותדע דבפ' וירא מסיק הרבתי דברי רבי בנאי בלשון אחר וז"ל רבי חייא בר יוסי בשם רבי מיאשא, ותני לה בשם רבי בנאי בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים כו' שנאמר ויבקעו המים ע"כ, וקשה, והבט ימין וראה למה נקט להלן שני בקיעות ולא נזכרו שם דברי רבי עקיבא וכאן שינה ולא הזכיר שתי בקיעות ומביא דברי רבי עקיבא אלא לפי שהגרסא דלהלן סוברת שר' בנאי דרש מן ויבקע עצי עולה שתי בקיעות הן בקיעות הים הן בקיעות שאר נהרות, הכל בזכות בקיעה דאברהם ע"כ הוצרך להזכיר שתי בקיעות, ולא הזכיר דברי ר"ע, כי מה יוסיף ר"ע על דברי ת"ק, אבל גירסא של פרשה זו סוברת שרב בנאי לא הזכיר כי אם בקיעה אחת דהיינו הים ממש, וא"כ רבי עקיבא בא להוסיף אף שאר מימות, ומה שלא הזכיר זכות יצחק לפי שמדתו דין גמור ועל הים היו אבותינו נתונים בדין אם להנצל או להטבע עם המצרים וכפי שורת הדין לא היו ראויין להנצל שנאמר וימרו על ים בים סוף ש"מ שממרים היו עם ה' על ים סוף אם כן לא ניצולו כ"א במדת אברהם ויעקב שנ' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שנ' נחית בחסדך עם זו הרי מדת חסד של אברהם היא שעמדה לאבותינו ולנו, ומדת אמת דהיינו אמונה שנ' ויאמינו בה' ובחסד ואמת יכופר עון לא מצד שורת הדין, ומה שנרמז הצלת ישראל בעת צרה זו על הים בפסוק ויבקע עצי עולה לפי שבמעשה העקידה הבטיח ה' את אברהם שיהיה אפרו צבור ומונח לדורות להצילם בכל עת צרה, וליעקב נאמר ופרצת ימה וגו' נתן ידו בכל הנהרות שבכל קצוי ד' רוחות העולם ע"י בקיעת הים כאמור, ותדע כי שירת הים נאמר בתחילתה אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עזי וזמרת יה וגו' הזכיר העז והגאוה של השם ית' ומסיים מקדש ה' כוננו ידיך מה ענין המקדש לכאן, וכן מזמור ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר התחיל בגאותו ית' ועזו, ומסיים ג"כ במקדש שנא' עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים וכאן נאמר ג"כ מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד, ושם נאמר נשאו נהרות ה' וגו' ש"מ שכל המזמור מדבר בקריעת ים סוף, ובזה מיושב המדרש האומר שבזכות ויבקע עצי עולה נבקע הים לישראל כי כבר ידעת שאברהם שאל באיזו זכות ירשו ישראל הארץ והשיב לו בזכות הקרבנות, משם ראיה שתכלית ירושת הארץ היתה להביאם אל מקום המקדש להקריב שם הקרבנות וזהו שמסיק בילקוט רבי ישמעאל אומר בזכות ירושלים נבקע הים שנאמר עורי עורי לבשי זרוע ה' עורי כימי קדם שנות עולמים ואומר הלא את היא המחרבת ים וגו' והיינו כדי להקריב שם קרבנות, וזהו דעת האומר שבזכות ויבקע עצי עולה נבקעו המים, והמקדש נקרא גאון עזכם שנא' מקדשי גאון עזכם לפיכך התחיל שירה זו בלשון גאון ועז לפי שר"ל בסופה נהלת בעזך אל נוה קדשך וגו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו' מקדש ה' כוננו ידיך שהמקדש נברא בשתי ידים לפי שהמקום ההוא יתן עדות ה' נאמנה לומר ה' ימלוך לעולם ועד, ואולי גם מטעם זה הים ראה עצמותיו של יוסף וינס כי משכן שילה היה בחלקו, לכך נאמר גם במזמור ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר וגו' נכון כסאך מאז וגו' מסיק ברבתי מן אז ישיר משה נכון כסאך והיינו מן אותו אז והלאה כי משה התחיל לשורר לה' וכן במקדש שוררו על הקרבנות נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כפל הלשון לפי שהראשון קאי על הים עצמו והשני קאי על כל שאר נהרות ומימות שבעולם שקולם היה נשמע בכל והעולם, ישאו נס להביא נהרות דכים כי שבו לתנאם הראשון להקרע גם להבא לדורות, תנאם הראשון התחיל מן ששת ימי בראשית זה"ש מקולות מים רבים אדירים רצה לומר האדירים שבששת ימי המעשה משם נמשכו משברי ים כי מאז הותנה לשבר הים בעת הצורך כדי שיהיה אדיר במרום ה' כמ"ש מי כמוך נאדר בקודש וגו' עדותיך נאמנו רצה לומר ישראל שהם עדותיך כמ"ש אתם עדי נאם ה' ואני אל, על הים נאמנו מאוד שנאמר ויאמינו בה' וגו', ודבר זה לביתך נאוה רצה לומר ראויים הם לדור אתך במדור אחד כמו שנאמר זה אלי ואנוהו אדור עמו בנוה שאנן אחד, קדש ה' לאורך ימים כמו שמסיים השירה ואמר ה' ימלוך לעולם ועד, ומ"ש נכון כסאך מאז מן אז ישיר לפי שכל קילוסו של משה היה באז דהיינו אחד רוכב על ז' שהקב"ה אחד רוכב שמים על כל המערכה הכלולה בז' כוכבי לכת אף על פי שמעולם אתה מכל מקום לא היה כסאו יתברך נכון בפי כל עד שראו נסי ים סוף ואז הודו כולם כי ישבת לכסא שופט צדק ונמצא שמאז כסאו נכון, או יאמר מעולם אתה כי בקריעת ים סוף היה קילוסו יתברך עולה מן המים כי גם מעולם קילוסו של השם יתברך היה מן המים כדמסיק ברבתי בפסוק יקוו המים כו' עיין שם, וכן מזמור אמרו לאלהים מה נורא מעשיך שהזכרתי למעלה פרשת בא על דרך המדרש הדורשו על פרעה עיין שם ובו הזכיר גם קריעת יה סוף שנאמר הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו כו' ואחר כך אמר אבא ביתך בעולות וגו, וזה כדמות ראיה לדברינו שתכלית היציאה ממצרים ובקריאת ים סוף היה כדי לבא בית ה' בעולות ושאר קרבנות, ומה שאמר הפך ים ליבשה וחזר שנית ואמר בנהר יעברו ברגל רמז לשאר נהרות שנבקעו אגב הים, או יאמר בנהר יעברו ברגל דהיינו בשביעי של פסח שגם הוא מכלל ימות הרגל כדי ששם ישמחו בו כי סתם הוקבע לשמחה על כן שמחם ה' ביום ההוא אשר כבר הוקבע ליום שמחה, ותדע כי במקום אחר נאמר לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ הזכיר שם של רחמים אצל שמות להורות שהרשעים מהפכין רחמיו לדין ששם של רחמים יפעל בהם שמות שממון וכן נאמר כאן וישקף ה' אל מחנה מצרים ה' של רחמים השקיף עליהם להמם ולאבדם, וכאן נאמר לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם הפך ים ליבשה בנהר יעברו רגל שם נשמחה בו רצה לומר אלהים מדת הדין כי מ"ה ודאי נורא עלילה על בני אדבם ומכל מקום הצדיקים מהפכין דין לרחמים כי באותו שם עצמו הפך ים ליבשה שם נשמחה בו בשם של דין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב פירש"י כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין זה"ש שם נשמחה בו, מושל בגבורתו עולם ר"ל מה שהקב"ה מושל בגבורתו עולם במדת דינו היינו עיניו בגוים תצפנה דוקא באומות עליהם הוא משקיף לרעה אף במדת רחמיו כמ"ש וישקף ד' אל מחנה מצרים, ברכו עמים אלהינו השם נפשינו בחיים,. כי שם אלהינו אע"פ שענינו דין מ"מ שם נפשינו בחיים ומסיים באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה וכל הענין מבואר על זה הדרך:

מאמר קז

ענין מתיקת מי מרה ופלוגתא בפסוק והסיר ד' ממך כל חולי

וקרוב לשמוע שזהו ענין מתיקות מי מרה ע"י ויורהו ד' עץ כי על ידי עץ חיים של התורה יתהפך כל מר למתוק והוא משל צודק על היפוך דין לרחמים, ועל זה אמר כל המחלה אשר שמתי במצרים שהפכתי להם רחמים לדין לא אשים עליך כי אני ד' רופאך מתנהג עמך במדת רחמים וכל שכן לדעת האומרים שהיה עץ מר ופעל מתיקות והיינו הך, ובפרק המקבל מסיק והסיר ד' ממך כל חולי אמר רב זו צינה דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ר' אליעזר אומר זו מרה דאמר מר פ"ג חלאים תלוין במרה כמספר מחלה וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתו, וקשה איך יאמר והסיר ד' אחרי שצינים ופחים אינו בידו, ביאור הדבר שרצה לתרץ כי כאן נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ש"מ שלכתחילה לא תחול המחלה כלל ולהלן אמר והסיר ה' ממך כל חולי משמע שעל כל פנים יש כח ביד המכה לחול ואולם אחר שתחול יש ביד הקב"ה להסירה, ותירץ שכאן מדבר בצינים ופחים שאינן בידי שמים כי מסר ה' לכל אדם בינה והשכל עד ששומר נפשו ירחק מהם על כן נתן ה' כח ביד הטבע שתחול על כל פנים אם אינו נשמר מהם ומ"מ אחר שתחול יסירה הקב"ה וההיקש בזה בכל נזיקין שיש כח ביד האדם להשמר מהם וזה"ש כאן באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה והיינו צינים ופחים כי אין הקב"ה עושה נס נגלה ללא צורך להציל מן חום הטבע את הנכנס לאש או למים במזיד, ופסוק כל המחלה מדבר בשאר חלאים שאין כח ביד האדם להשמר מהם, ולמ"ד זה מרה, קשה והלא לא נאמר שם לשון מחלה ואיך דרש פ"ג במספר מחלה, ונראה שדקדק מן פרשה זו שנאמר ויבואו מרתה וגו' ואחר כך כתיב כל המחלה וגו' מה ענין המחלה אל מי מרה, אלא לפי שסתם מרה שבאדם יש בה פ"ג חלאים כמנין מחלה והם תלוין במרירות המרה ומכאן נוכל ללמוד גם על מי מרה שהיו מרים כמו מרה ממש אם כן גם במי מרה היו תלוין פ"ג מיני חלאים כמספר מחלה על כן אמר אחר רפואת מי מרה כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' ואולי אמר זה על מי היאור שלקו ואז היו מרים בלי ספק, ומן סמיכות הפרשיות למד שפת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתן מדסמך לפרשה זו תלונות חסרון המים ותלונות חסרון הלחם ובא להם התשובה בבקר תשבעו לחם וגו' וכתיב ויחנו שם על המים א"כ היתה תלונותם שאין להם במה לבטל מחלה זו ואח"כ נאמר ויצמא העם למים מכלל דמתחילה לא נתלוננו כי אם על חסרון הרפואה.

מאמר קח

ענין י"ב עינות מים ושבעים תמרים

ומ"ש י"ב עינות מים ושבעים תמרים וכתיב ויחנו שם על המים ולא הזכיר תמרים נראה שמכאן ראה רש"י לדרוש י"ב עינות מים כנגד י"ב שבטים ושבעים תמרים כנגד ע' זקנים ורצה לומר שעיקר טעם חנייתן שם לפי שראו סימן במים כנגד י"ב שבטים וזה שייך לכולם אבל מה שיש כאן סימן אל ע' זקנים לא היו משגיחין בזה לעשות חנייה לכל ישראל לכך פרט לומר ויחנו שם על המים

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה